והורים עובדים. אמא שלי עבדה חלק מתקופות ימים מפוצלים, וחלק מהתקופות ימים רצופים ארוכים עד 7 בערב, אבל זה היה כבר יותר מאוחר כשגדלנו

הסוד של ההורים שלי היה משמעת עצמית, ראייה למרחוק ושותפות לדעתי 

בשינה, בזמני ארוחות, בהתנהלות מולנו, בקימה בבוקר, במשימות שיש לבצע 

הם יצרו לעצמם ולנו שגרה מאוד מקובעת שהם לא זזו ממנה למעט זמנים חריגים

וכך זה כבר שנים

קמים באותה שעה בבוקר (5.00) לצורך העניין

יושבים, מדברים קצת ביניהם עם הקפה, אמא על הכביסות/ מסדרת/ מבשלת

ואז - אבא שלי קונה לחם ואמא שלי מעירה אותנו ומכינה פרוסות

היא לא הייתה מעירה אותנו ברגע האחרון. באזור שעה לפני היציאה מהבית. 

צהריים - היא הייתה מתארגנת על ארוחות מהירות כמו פלאפל/ המבורגר/ פיצה/ הרבה פעמים הייתה מבשלת כבר בבוקר 

א. צהריים (מוציאה עוף/בשר להפשיר מהערב וכו'. זה השקעת מחשבה ב-איך לארגן את היום למחרת)

כשחוזרים מבית הספר ברור לכולם שיושבים לאכול (לא היה אז צהרונים כמובן) 

ובאיזשהו שלב בערב, אחרי שהיא הייתה נחה צהריים למשל,, היינו מתפנים לשיעורי בית בהנחייתה בגיל הקטן, בליווי שלה אם יש צורך

ובגילאים הגדולים יותר היא רק הייתה מזכירה אבל לא מכריחה אותנו. לא היה צריך ככ  

לגבי א. ערב - אבא שלי חוזר מהעבודה ומקבל ארוחה חמה כל יום כבר עשרות שנים. אז יש א. ערב משותפת ומי שלא רוצה ממנה מכין לעצמו טוסט או חביתה או שניצל תירס נגיד

שינה - הקטנים היו נרדמים יותר מוקדם רוב הזמן

ואנחנו הגדולים היינו נשארים איתה עד שעות מאוחרות יותר לדבר. אבל גם, ישנים יחסית מוקדם. נגיד ב22 בלילה זה השעה בעכרך הכי מאוחרת שהיינו ערים בה 

עד גיל העשרה. כי תכלס היינו עייפים מעצמנו כבר. 

עטיפות ספרים, ציוד, חולצות בית ספר - הכל היא קונה בתחילת החופש הגדול או בזמן הכי קרוב שיש את הרשימות מוכנות

לא מחכה לרגע האחרון. 

היינו  עושים מבצע עטיפות אחהצ, ומתקתקים את כולם

גם בחגים. נגיד פורים למשל - היא הייתה מכינה תחפושות בעצמה רוב השנים, אבל הייתה חושבת עליהם יותר מחודש וחצי מראש ומתארגנת  על זה מספיק זמן מראש

כלומר, לעשות הכל כדי לא להגיע למצבי לחץ בחיים. לעשות ולהכין מוקדם מה שאפשר ולא לחכות שיהיה לחץ

לגבי שמחה ורוגע - אז יש רגעים ויש רגעים.

ראיתי את אמא שלי במצבים קשים מאוד. וגם במצבים שמחים מאוד. וגם במצבים בהם מכינים מהלימון לימונדה מה שנקרא

אני לא חושבת שאפשר לתווך לילדים רק רוגע ושלווה ושמחה. אפשר שאמא תהיה חסרת סבלנות. את לא מלאך. אבל אם זה קורה בעקביות כדאי לשים לב 

שאת מספקת לעצמך את האמצעים להיות אמא טובה. אמא שלי למשל כבר עשרות שנים ישנה צהריים. בלי זה היא לא מתפקדת, כי היא קמה מאוד מוקדם.

אז כשהיינו קטנים, גם במחיר של לכעוס עלינו שניתן לה לישון - היא היתה עומדת על זה 

גם הייתה לנו בייביסיטר. 

ואבא שלי היה מאוד מעורב. עד היום, אבל גם אז. ממש אני זוכרת את זה. הכל הם היו עושים ביחד. גם קניות.

משום מה חשבתי שאת באה מבית חילוני (לא חזרת בתשובה?)

וההורים שלך נשמעים מדהימים.

אגב, מישהו מהאחים הלך בעקבותיהם?

דיברתם פעם האם גם אתם רוצים מודל כזה?

זה נכון

אני חוזרת בתשובה

אבל עדיין אנחנו משפחה גדולה 

ולא. אף אחד לא הלך בעקבותיהם. 

רובנו עוד צעירים קודם כל, אבל אני לא חושבת שמי מאיתנו מסוגל לעשות את מה שאמא שלי עשתה 

אפשר לשאול כמה אחים אתם?

ממש מגניב משפחה ברוכה חילונית! וההתנהלות של ההורים נשמעת מהממת

קשה לי החשיפה

אבל לא פחות ממשפחה חרדית ממוצעת, לשם האומדן

וכן, ההתנהלות של ההורים שלי הייתה ממש משמעותית עבורנו בליצור הרגלים טובים.

מאוד מאוד משמעותיים בחיים שלהם. אנשי חסד באמת.

רק עכשיו שהתנקיתי פחות או יותר משריטות הילדות, אני מבינה ומצליחה לראות כמה.

הוא להבין שאין סיכוי שנחלוש על הכול... יש רק אחד שמסוגל לנהל את כל העולם בלי טעויות, והוא הקב"ה.

אנחנו בסך הכול בני אדם, ולא תמיד מוכשרים במיוחד בניהול, ולכן הגיוני שלא תמיד נצליח והגיוני ביותר שיהיו לנו טעויות.

והדבר העיקרי שנותר לנו הוא להתפלל לזה שיודע לנהל את כל העולם - שיעזור שיהיו לנו כמה שפחות טעויות, וגם אם יהיו - שלא יהיו קריטיות ומשפיעות לטווח ארוך (בעיקר על הנפש של הילדים).

טיפים מעשיים -

מרגישה שקטונתי... כי אני עובדת מהבית, וזה כל כך אחרת ממי שעובדת בחוץ, והזמנים שלה לחוצים, והיא חוזרת כל יום מותשת הביתה...

ובכל זאת - לגבי הניהול הטכני של הבית אני חושבת שצריך למצוא כמה שיותר איפה אפשר להקל. (אצלי למשל אלה ארוחות מהירות וכביסה לא מקופלת בארונות. על ניקיון וסדר של הבית קצת פחות מוותרת, אבל מצאתי לעצמי דרכים איך לעשות את זה למרות העייפות - מנקה בערב כשכולם במיטות, ושומעת תוך כדי משהו מעניין. אבל כל אחת צריכה לראות איפה מתאים לה להקל...)

הטיפול בילדים וכל המסתעף הוא באמת קשה יותר, כי אי אפשר לחפף בזה... הכי חשוב בעיניי זה פניות רגשית ו"הקשבתית" לילדים. אחר כך החינוך שלהם, ורק אחר כך הטיפול בענייני בית הספר שלהם - כך שכן, יש בנושא הזה הרבה נפילות... (מזדהה עם הסיפורים שעליהם פרקת... ועוד אצלנו בעלי הוא זה שעוטף את הספרים...)

ועם כל זה -

כן, יש מקום לשקול אם אנחנו מסוגלים לעוד. ואם מסוגלים לעוד ילדים - אז מתי.

זה אחד הדברים הקשים למי שחינוכה הבסיסי (החינוך שחינכה את עצמה) הוא שאיפה למשפחה ברוכה, ובכל זאת - גם בזה צריך אומץ והתנהלות נכונה...

♥️

ילדים בגיל יסודי בהחלט יכולים להיות אחראיים שיהיה להם אוכל לבית ספר(גם אם זה לבקש ממך וכו)

אם יש כבר כמה וכמה מסתבר שחלקם כבר די גדולים ויכולים לקבל אחריות גם על דברים בבית ובוודאי על עצמם

זה לא כזה קל,זה מצריך מחשבה וקצת מאמץ לשנות הרגלים , בטוחה שבהתחלה זה ידרוש הרבה אנרגיות ואולי שווה להתיעץ ולקבל כלים אולי הדרכת הורים

אבל זה חשוב וטוב לכולכם

לא מניסיוני עדיין...אבל בהחלט כאחת שגדלה בבית כזה - אני הכנתי לי סנדוויצ'ים ואפילו ארוחות ערב וגם לאחים בגיל די צעיר. חושבת שזה עשה לי רק טוב 

עוד אין משפחה גדולה (אבל גם לא קטנה כל כך... ברוך ה'). לדעתי חשוב מאד-

א. שאת תהיי מלאה בכוחות, כי זה משליך ומשפיע על כל הבית.

אפילו משהו קטן כמו לצאת להליכה, לקרוא ספר, או משהו גדול יותר כמו מסעדה עם הבעל/ חברה, לקנות בגד וכו'.

ככה גם יש לך יכולת להכיל מצבים שונים ביום יום ולהגיב בסבלנות ולהכיל את הילדים. כי בך יש פניות. את לא רק במצב נתינה והכלה אלא גם ממלאת את עצמך.

ב. לדעת להאציל סמכויות. למשל שיהיה תפקיד רק לבעל - כמו גיהוץ (פעולה שנואה עלי). או להיעזר בשכר בנקיון הבית,כביסה וכו'.

קניות אפשר באונליין- חוסך זמן ומאמץ... .

ג. לבשל יותר כל פעם שמבשלים ואז להקפיא ויש אוכל לימים עמוסים יותר.

ד. להציב גבולות- למשל לא כל יום מזמינים חברים, כל אחד אחראי לפנות את התיק שלו מהאוכל כדי שתהיה לו קופסה נקייה למחר.

ה. לא לדחות דברים - למשל את עטיפות הספרים לעשות מיד כשמקבלים את הספרים ואז להניח בצד הכל מסודר. כביסה לא לחכות לערימות אינסופיות .

ו. להפריד מה עיקר ומה טפל- העיקר שתהיה כביסה נקיה. הטפל זה שהכל יהיה מקופל. אפשר להעמיד בכל חדר סלסלה עם בגדים נקיים ומדי פעם/ על הדרך השנכנסים לחדר ויש כמה דק' פנויות- לקפל.

והכי חשוב

לזכור שבסוף הילדים לא יזכרו רק אם הבית היה נקי ואיך הבגדים היו בארון.

הרגלים של בית נקי וארון מסודר יותר קל לשנות

מאשר להתנתק מדפוס של אמא לא רגועה או לחוצה או עצבנית מרוב עומס, כי הם משפיעים רגשית על הילדים לאורך כל חייהם.

ובגלל שלרוב צריך לבחור ולתעדף - אם אין בכחה לעשות גם וגם, אז זה החלק שעדיף לוותר עליו. לדעתי לפחות. 

היכולת של ילדים לקלוט, לעבד ולהסיק מסקנות, בוסרית. לכן הורים צריכים לדאוג שהילדים לא יחוו מצבים (בכל תחום) שבהם ירגישו חסרי אונים, וגם לשמור על תקשורת פתוחה עם הילדים לשמוע על דברים שמציקים להם ולנסות להקל עליהם.

שבהחלט הילדים לא יזכרו רק את זה אלא גם חוויות וזמני איכות עם ההורים

אבל לא שצריך שהבית יהיה טינופת ושלא יהיו בגדים בארונות... ברור...אלא שלמשימות האלו אפשר לקחת עזרה ולפנות את הזמן לחוויות עם הילדים. או להפוך את קיפול הכביסה לחוויה משותפת ומהנה

שצריך ללמוד, להתאמן ולהתפלל עליה

יש את ברכה בן יצחק *המדהימה* (אמא ל 14)

עם טיפים נהדרים בקבוצת ווטסאפ וזומים טובים

בגדול:

1. כמו ש @מתואמת כתבה לקבל מראש שלעולם לא נצליח הכל. בשביל זה יש מנהל לעולם

2. כמו ש @המקורית כתבה כמה שיותר להתארגן מראש ולא ברגע האחרון. לאט לאט לומדים את זה ומשתכללים. לדוגמא: בשלב הזה כבר צריך להיות תפריט מוכן לראש השנה כולל רוב הקניות, קישוטי שולחן, הביגוד. ולהחליט מה מכינים באיזה יום שבוע הבא.

3. ללמד את הילדים לעזור ולקחת אחריות.

אצלנו כבר שנים שיש מטלה יומית לכל ילד. כל שבוע המטלה מתחלפת (טיטוא, פח, פינוי מדיח, פינוי שולחן, שירותים). כמובן ש40% מהפעמים הם שוכחים מתעצלים וכדומה. מזכירים להם, מעודדים, בסוף זה הרגל שנטמע ומקל מאוד על התנהלות שוטפת של הבית.

4. ללכת לישון כשהבית יחסית מסודר בחלל המרכזי. יש לחם למחר וברור איפה הנעליים של כולם לבוקר.

5. לפשט לפשט לפשט. לקנות קיצורי דרך. שקית אפונה וגזר קפוא במקפיא עוזרת מאוד להעמיד סיר מהיר בלי צורך לחתוך ירקות. חזה עוף (שלם, לא פרוס) בתנור עם מלא בצל ושמו זית מלח פלפל יוצא נהדר כארוחת צהריים. שקיות קוסקוס זה 5 דק הכנה. לא להכין דברים מורכבים. אם אני מתנדבת להביא עוגה לאיזה אירוע אני קונה עוגת הבית חותכת יפה סלמט. לא לבזבז כוחות איפה שלא צריך.

6. לתת לעצמך את מה שנותן לך אנרגיה. מנוחת צהריים, הליכה בערב עם חברה, מוזיקה ברקע, קורס שמעניין אותך. מה שמשמח אותך- מרים את כל הבית!!!

אשרייך ואשרי כל הנשים הצדיקות בעם ישראל

אומר בכללי, שאני אמא למשפחה גדולה ב"ה ועובדת משרה מלאה .

כותבת מהנסיון שלי:

קודם כל- שותפות מלאה של הבעל, מודה שאם בעלי לא היה שותף מלא( לפעמים הוא מסתדר עם הילדים יותר טוב ממני). כנראה שהיו לי פחות ילדים .  פשוט לא היתי מסוגלת.

עזרה של הילדים- הילדים שותפים בבישולים לשבת, בארגוןן הבית, בכל ערב יש תורנות הכנת אוכל למחר( משתדלים להכין את רוב האוכל לבית הספר מהערב).

בכל יום יש תפקיד לכל ילד, החל מגיל יסודי.

רק חשוב לי לומר שהילד לא צריך לקחת אחריות על הבית, רק לעשות תפקיד ספציפי, ולכן אם יש לו פעילות, חברים וכו.. הוא פטור חשוב,שלא יהיו ילדים הוריים, האחריות שלנו.

כשעמוס מאוד, אני מוותרת לעצמי וקונה סלטים לשבת בקיטרינג, ובמקרים קשים קונה עוד דברים.

באמצע שבוע אני מבשלת פשוט, גם לא חייב טרי כל יום, מחזיקה במקפיא גם דברים קנויים שאפשר להכין מהם ארוחה במהירות כשאין לי  כח אחרי יום עבודה.

עטיפות של ספרים- קניתי מוכנות, הילדים עטפו, ואם לא עטפו הכל, לא נורא.

בשיעורי בית הילדים שלי די עצמאיים, חוץ מכיתה א, ובאנגלית, זה לא עניין אצלנו בבית, מזכירה וזהו, מאמצע היסודי זו אחריות שלהם, ואם לא קיבלתי תלונות מהמורים אני לא בודקת .( מודה שב"ה אין לי ילדים עם קושי לימודי שצריכים הרבה עזרה, חוץ מבאנגלית. כשיש קשים גדולים יותר , זה יותר מאתגר)

להשקיע בזוגיות- אנחנו כל הזמן מנסים למצא פתרון אחר( הליכה בערב/ יום חופשי אפילו חלקית באותו יום).

וגם, לוותר על מושלמות, בעלי מנקה את הבית, לא מושלם בכלל בעיני, לא רמת הנקיון שאני אוהבת, אבל, זה מה יש. לפעמים עושה קצת גימורים.

וגם, לעשות משהו משמעותי שאני אוהבת, כמעט כל שנה אני לומדת קורס כלשהו שמפתח אותי מקצועית או אישית, הגעתי למסקנה שזה מה שמחדש אותי ונותן לי כוחות.

לפעמים הכל מתקתק, הרבה פעמים לא, ובתקופה שהיו לי הרבה קטנים , היתה שנה שאחרתי כל יום לעבודה, ואני ממש לא אדם מתוקתק באופי שלי, ולוקח לי המון זמן לבשל שבת, לכן אני נעזרת הרבה בילדים שגם מבשלים ולפעמים גם קונה.

אין לי עדיין תפריט מוכן לראש השנה, מניחה שאכין אותו בערב החג, או תוך כדי הקניות - בערך . עוד לא עשיתי קניות. קניתי שמלה רק לעצמי ולאחת הבנות.  ואני עובדת בשבוע הבא, כל השבוע, חוץ מערב חג  בקיצור, לא חייבים להיות מושלמות ומתוקתקות כדי לגדל משפחה גדולה ולעבד.

נעשה קניות מתישהו בשבוע הבא, עוד חושבים מתי.

אולי אקפוץ ללידר ואקנה חולצות לבנים ושמלה לילדה. ( ואם לא , לא נורא, יש להם מלא בגדים).

נבשל בעיקר בערב,חג, בעזרת הילדים, וגם ביום השני של ראש השנה אני מבשלת על הפלטה( שמה עוף לפני התפילה וחוזרת כשהוא מוכן). ואם ממש יהיה לחץ, או שאהיה עייפה, נקנה חלק מהסלטים. 

א. בעיני הדבר הכי חשוב זה האנרגיות שלך כאמא.

(וגם של האבא אבל קצת פחות )

אם אמא שמחה וחיונית יש לה כוחות לעשות הרבה דברים,

וגם לא להתערבב מכל דבר שלא מסתדר.

אם אמא מבואסת ועצובה (וזה לגיטימי לגמרי שזה קורה,

שלא תהיה אי הבנה או פרשנות של דברי לעודד הדחקת רגשות כי זה לא )

אז אין לה כח, וגם הילדים מושפעים מהתחושה.

בסופו של דבר הדבר הכי חשוב לילד זה שתהיה לו אמא שמחה ואוהבת,

שפנויה אליו, ששמחה להיות איתו ובבית.

וכן, אם צריך לבחור בין כביסה מגוהצת לזה ברור מה עדיף

למרות שככל שאנחנו באנרגיות גבוהות וטובות אנחנו עושים יותר דברים ויותר בקלות בדרך כלל.

האנרגיות בעצם מתחלקות ל2;

אנרגיות פיזיות- אוכל, שינה, שלא יהיה קר מדי או חם מדי וכו

אנרגיות רגשיות- שמחה וסיפוק שמגיעים מזה שאת חיה נכון

למשל דואגת למלא את עצמך בדברים משמעותיים לך, יש לך זמן ומרחב שאת צריכה, תחושה טובה בזוגיות ועוד ועוד.

מעבר לזה כל דבר בערך משפיע על האנרגיה הרגשית שלנו,

ולכן ללמוד להיות בהקשבה מה עושה לי טוב ולדאוג להרבה ממנו ולהבין מה מוריד אותי, וללמוד להתנהל עם זה נכון.

מעבר לזה טכנית,

ללמוד לנהל שגרה יחסית קבועה ויציבה עוזר.

לדוגמא, אני משתדלת בתשעת הימים שגם ככה בחופש

ובלי הרבה מה לעשות לסיים את עטיפת הספרים.

(שמות על מכשירי כתיבה וכאלה אוהבת יום לפני כי זה מכניס לתחושת התחדשות וציפיה).

לנסות ממש לשבת עם בעלך, ואם צריך יש גם נשים שיכולות ליעץ ולכוון בזה,

ולחשוב מה הצרכים שלכם כמשפחה,

ואיך לסדר נכון את הלוז.

לבדוק אם הציפיות שלכם תואמות את היכולות, ואם לא אז לראות

אולי צריך מיקור חוץ? עוזרת, בייביסיטר, צהרון, מדיח, איירובוט וכו' שיפחית מכם עבודה

לגזור אחורה מהשעה שהילדים צריכים לקום להתארגן לבית ספר, באיזה שעה הם צריכים לישון, ולכן מתי להתארגן, מתי לאכול וכו.

כשיש גדולים וקטנים אנחנו מצאנו שנכון לנהל שגרת ערב מפוצלת.

למשל הקטנים יותר בשלב מוקדם יותר נכנסים להתקלח לסיפור במיטה ולישון עם הורה אחד,

והגדולים יותר נשארים לפטפט/לקרוא ללמוד עוד קצת עם ההורה השני כשהבית כבר במצב שקט

ככה יש לכל כמה ילדים זמן יחסית אישי עם אחד מההורים לפני השינה.

אפשר גם בנוסף במשך היום אבל זו כבר התחלה

זמן לעצמכם- דבר קריטי. להגדיר מאיזה שעה זה יקרה ולדאוג שיהיה שקט אז

שתלכו לחדר והילדים ידעו שזה זמן של אבא ואמא

אפשר לתכנן מה לעשות יחד או לחלק מהזמן דברים קבועים

נניח דייט/לימוד/ארוחה מפנקת/הליכה/ כל דבר שמתאים לכם.

אוכל לילדים להחליט איך נכון לכם. אפשר להכין בעצמכם בערב/תורנות מי מכין בבקר/להכין בבקר מוקדם מי מכם שיוץר קל לו

אפשר לתת לילדים גדולים להכין בעצמם..

תחשבו מה נכון לכם כמשפחה, בהתאם לכוחות שלכם וליכולות של הילדים.

נשמע בעיקר שצריך לעשות קצת סדר בהגדרות שיעזרו לנהל שגרה

וכמובן כמובן אנרגיות...

קראתי הכל ותודה. אגיב כנראה אחרי שבת

רצה לבשללללל

חלוקת אחריות לילדים מותאם לפי גיל:

ולהנמיך ציפיות ולשמוח במה שהם עושים.

דוג: גיליתי שהבת שבה' הבת שבג' והבן שבכיתה א עובדים נהדר בשיתוף פעולה ושוטפים את הרצפה לכבוד שבת באיזור המרכזי- אחכ כמובן מקבלים צופר קטן על ההשקעה. זה מקל מעליי מאוד!!!! בהתחלה עם עבדו איתי, למדו איך עושים, אחכ לבד!!!

ולשמוח בתוצאה. זה לא פיקס, אבל עוזר מאוד כי נקי.

עוד דוג: הם אוהבים לקלח את הקטן בתורנות, הם ראו אותי נכנסת לאמבטיה הגדולה עם בגדים, מתיישבת בצד ונהנית לקלח את הקטן בן השנתיים עם הבגדים, גילו שזה כיף.. אז הם נכנסים איתו בתורנות,כל יום מישהו אחר, מתרטבים והכל- ואז אני מוציאה את הקטן להתלבש והם נשארים להתקלח לבד.

עוד אחד: הילדים נכנסים איתי למטבח, מכינים לעצמם כריכים איתי- ולפעמים בעצמם. זה מפתח בעיניי אחריות חשובה מאוד. הם יודעים מגיל צעיר כבר להכיר את המטבח וכל אחד לפי גילו יודע להכין משהו ועוזר, טפילו בן כיתה א שם ביצה מעל הבורקסים.. לתחושת המסוגלות. כך ב"ה הבת שהכיתה ה' כבר מכינה קרפים לבד! זאת שבכיתה ג אני עוד לא מרשה לה להתקרב לכיריים. יש דברים אחרים בשבילה (לחתוך סלט, לערבב טחינה)

הבן שלי מכין שניצלים, הבת הגדולה יותר קוסקוס, מטבוחה, עוגיות-

בת אחרת לא עפה על המטבח- אז היא אחראית על קיפול כביסה בחדר שלה בשקט עם אוזניות. שזה ממש עוזר כי יש מלא כביסות.

לפני הסרט אחרהצ במחשב- יש עוד עזרה אם צריך לסדר- אם יש כביסה, אם יד בלאגן ממש גדול.

ובסוף היום יש כלל- הם מחלקים עבודה (לבד) לנקיון של המטבח. כל אחד תופס משהו. (כמובן בהתחלה זה היה בחלוקה והתערבות והנחיה שלנו)

בהצלחה!

הרבה בינה וכח!!

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

כשאני חולה זה לקבל הודעה מחמותי 😬

לגמרי מעדיפה שהיא תפטור אותי מהצורך להיות נחמדה או להתייחס להודעות שלה...

(גם כשהתאשפזתי בהריון היחס שלה רק הביא לי עצבים ...)

אני מכבדת אותה והכל והיא סבתא חביבה וטובה, אבל אני ממש לא אוהבת את הרעיון שהיא תדאג לי

אז אולי גם חמותך כזאת ומעדיפה לתת ספייס...

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

אבל הצעה, לא דרישה.

שמעתי פעם ממישהו שאמר שבחינוך אנחנו יכולים להתעקש על דברים שלא קשורים דווקא למצוות. את המצוות להשאיר לבחירת הילדים.

בעלי פגש מישהי ממשפחה עם כמה ילדים שכולם דוסים. שאלו אותה איך ההורים שלה הצליחו ככה. היא ענתה שכל המצוות אצלם היו בחוויה ולא בכפייה.

אני ממש מנסה להחזיק את זה בראש אבל באמת קשה ביומיום. והלוואי שאצליח לתת דוגמא אישית כמו שאת מתארת.

(ומשהו נוסף כי הזכרת חזרה בתשובה, גם ההורים של בעלי חזרו בתשובה, אבל כשהוא כבר היה גדול. אחד הדברים המדהימים שהם עשו זה שהם לא הכריחו את הילדים לחזור איתם בתשובה. נגיד לפני שבת הם השאירו לו כסף לבילוי בליל שבת, או אמרו לילדים להיות בפלאפון בחדרים. זה אחד הדברים שאיפשרו לילדים לחזור בתשובה גם בהמשך. אז בכללי נשמע לי שאפשר להיות בנחת לגבי זה ולתת לילדים את הזמן...).

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כן אני חושבת שבאמת אשתף אותו יותר בתחושותי

היום כן יום לא, זה מיתוס. הזרע מתחדש בגוף של הגבר אחרי יום אחד. אז אפשר לעשות כמה ימים ברצף בלי לחכות עוד יום באמצע.

הזרע של היום נוצר לפני 3 חודשים

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

הוא בדק בדיקות ראשוניות, נתן לי מעקב זקיקים ואמר שיכול לתת הפניה להזרעה אחרי שבעלי יעשה כמה בדיקות דם, ואני לא זוכרת אם גם שאני אעשה צילום רחם או לא... לא בטוחה שזה היה תנאי. בזמנו בעלי עוד רצה שנמנע אז לא הצעתי לו... בזמן האחרון כן קצת העליתי את זה בקטנה, אך לא באופן רציני.

אני אנסה לדבר איתו באופן כללי על התחושות מול זה ונראה לאן יתפתח.

בעלך יודע על הרגשות שלך?

אם הוא לא מתנגד לילד אולי שווה לשתף אותו כמה הרצון הזה עמוק אצלך ולשאול אותו אם אולי בכל זאת יהיה מוכן להתחיל טיפולים?

טיפולים זה חוויה לא פשוטה אבל בעיקר לאישה. בסוף המעורבות של הגבר נגמרת בלתת זרע פעם אחת וזהו. (אולי פעמים כי פעם אחת לבדיקה)

אם הכמיהה שלך כל כך גדולה אולי הוא יצליח להיות שם גם

מבינה אותך מאוד מאוד

חיבוק גדול ואמן שתהיה לך ישועה מהירה

ועוד משהו אחד, אם בעלך פחות כתובת לשיתוף הזה, הייתי מוצאת מישהי אחת שתהיה,

אפילו מטפלת טובה שתתמוך בך בתקופה הזאת

התכוונתי כמובן למעורבות טכנית. רגשית ודאי שזה משפיע על שני בני הזוג

לא מתנגד כרגע באופן אקטיבי, אבל מאמין שזה פחות יהיה טוב לזוגיות שלנו, אבל אומר שאם ה' חושב שזה כן טוב הוא ישלח ילד, ואם לא כנראה שגם הוא לא חושב שזה טוב....

Ivf, שבגילי ישר הולכים לשם, לא על הפרק כרגע, גם לא מצידי בינתיים, אבל הזרעה שכן משהו שמוכנה לנסות.

יש לי חברה ששותפה בגדול לתהליכים, לא חושבת שמטפלת תהיה כתובת יותר ממנה....

אבל כן, אנסה יותר לשוחח על כך. צריכה אומץ כי אני פוחדת מהתגובה שלו.

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

שיכולה לעשות הפסק טהרה ביום השביעי.

הדם שאחר כך היה מותר רק אם היה הפסק טהרה

היה כמו שהוא היום.

ממש מצוין בפסוקים בתורה שהיו דמי טהרה אחרי לידה, דם שהוא טהור .

ובדיקות הטהרה לא היו כמו היום.

לא היו בדיקות פנימיות.

במקרה הזה גם כשהיו רואים דם חיצוני זה היה דם טהור.

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

רופאת הנשים התקשרה אלי באותו ערב להגיד לי שאני צריכה לקחת זריקות B12.

היו פעמים שאני הייתי צריכה לפנות לרופא

הרופאה התקשרה אלי בקשר לברזל נמוך.

ולילדים, יצא כמה פעמים שרופאת ילדים התקשרה לגבי תוצאות של בדיקות.

לא יודעת אם קופצת להם התראה כשיש תוצאה חריגה, או שהם מקבלים עדכון שהגיעו תוצאות שנכנסים לבדוק אם תקין.

יכול להיות גם מצב שהרופא ראה את התוצאות, אבל לא לחוץ לו להתקשר, או שהוא רואה רק בזמנים שהוא עובד, וזה יכול לקחת כמה ימים.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

יצא לי לפחות פעם אחת שעשיתי בדיקות דם ואחה"צ הרופא התקשר אלי ששולח לי הפניה למיון.

גם רופא נשים וגם רופא משפחה/ילדים ולפעמים שתיהם התקשרו.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים