הבעיה עם הרבה בנות שהן נמשכות לחיי ראווה. הרבהחסדי הים
פעמים בחורים שחיים חיי ראווה הם במינוס או הלוואות או המעות שלהם על קרן הצבי.


אתה מתכוון גולדיגריות?בנות רבות עלי

היו כמה שיצאו איתי בשביל שאקנה להן מתנות.. בלי בושה.

אני פשוט אוהב לפנק בקטע הזה ויש בנות שמנצלות את זה

לא בקטע של מתנות. אלא מכונית יפה, בגדים של חברותחסדי הים
יקרות, שעון יקר וכאלה.
כן .. זה אנשים שחיים את הרגעבנות רבות עלי

אני דווקא אוהב את זה. לא לדאוג יותר מידי , מה שאתה יכול להרשות לעצמך לך על זה.

פחות מתאים למשפחה.. זה כבר אחריות..

ואי זה הכי מרתיע!הפי

בחור שבא לקחת אותי עם רכב הזיה נראלי מרצדס סימן כזה כמו של כוכב הצפון  כולו מתלהב ניסה להוציא מחמאות בכוח אמרתי לו מצידי תבוא על סיריון

כולו תמיד היה מדוגם שעון מוגזם ואי אחי תלבש חולצה של ההכתרה שלכם מצידי

זה כזה מרתיע אותי ומביא לי עצבים

זה כאילו איפה העומק שלך?

אבל הוא היה בחור דבש חוץ מזה פשוט זה כזה סגנון של חוצניקים זה מרתיע מאוד שתדע.

לא נעים לך להיכנס עם שתיה לאוטו כמעט שפכתי לו שם שוקו .

אני שונאת את הפוזה הזו

חחחבנות רבות עלי

איזה סיפורים הפי איאיאיי.. 

נהנתי מכל שניה. חחח כוכב הצפון .. 

היה בחור דבש אחרי כל הקללות ראיתם מזה? חח

 

אני גם בא לדייטים מדוגמן.. האמת שגם לעבודה אני מגיע ככה

אבל לא משנה זה באמת כבר טיפשות.. אין מוח.

אבל לא צחקתיהפי
אה לא? חשבתי שכן..בנות רבות עלי

טוב אני מקווה שתסלחי לי ......

על הכל.. (;

נשמעת אמירה קצת אינסליתאחו
לא דברתי על בנות דתיות רציניות ויש הרבה כאלה.חסדי הים
א"כ מאי קמ"לאחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ב באלול תשפ"ג 17:27

אני יודע שסייגת את דבריך המקוריים במילה "הרבה" (כמה? עשר? חמישים? אלפיים?)

אלא שהפוסט הוא לא: "תראו איזה יופי, יש הרבה בנות דתיות רציניות שמעניין אותן מסורת ועומק ואבא שבשמיים, אשריהן בנות ישראל הקדושות."

מה שמעיד על figure במונחים של גשטלט ("עצם" לעומת "רקע", כלומר התהליך הפסיכולוגי שגורם לנו לזהות עצמים שאינם מתמזגים עם הרקע)

 

אלא, שאיני יודע על מה ההתעסקות הגדולה בפמיניסטיות ובאחריות הנשית על השחתת החברה במלחמת התרבות באמריקה (המפעפעת לכאורה למדיה החברתית בישראל) באמצעות האונליפנס או הציפיות החומרניות המוגזמות או מה שזה לא יהיה

 

יש אנשים שמעניין אותם כסף, כוח, יש כאלה שמעניינת אותם עוצמה פוליטית, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, נבילות וטריפות, כו' כו' כו', שוין, לא נראה לי שהדרך הנכונה היא לצקצק

 

לא יודע מה איתך, אבל מעולם לא ראיתי בחיים האמיתיים בנות מהסוג שאתה מדבר עליו (אולי ראיתי ברחוב מבלי לדעת), גם בקרב בנות לא דתיות

לא שזה לא קיים, אבל זה נראה שזה לא באמת כזה נפוץ, או שאיכשהו שברתי את הסטטיסטיקה?

 

בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר זה שלא צריך לחשוב יותר מדי על מה עושים הגויים השקצים, או הערב רב החופשים, או בני תשע מידות וכיו"ב, שהשם יחזיר את כולם בתשובה שלמה במהרה

 

רמב"ם הלכות איסורי ביאה י"ט י"ז:

 

"וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה."

 

לכן מה יש בכלל לבזבז מחשבה על גבעוניות ופלישתיות וגויים אשר בשר חמורים בשרם וזרמת..., להוציא מעט מזעיר חסידי אוה"ע ה' יגן בעדם, ולתהות על החפץ מדוע הדור כה פרוץ ומופקר, הגם שכמובן כואב מאוד, אין בזה חידוש עצום.

 

וכמו שמרת אלפיניסטית אמרה זה לא שהגברים אשמים או שהנשים לא אשמות, זה שיח מגוחך, חבל לבזבז כל-כך הרבה כוחות בהתמרמרות. בנות ישראל האמיתיות צדיקות וצנועות ובע"ה תמצא את שלך בקרוב.

 

עריכה: לגופו של עניין, מה נעשה שהחלום של רוב הבנות (וכן אני עושה הכללה גסה) הוא האביר על הסוס הלבן,

 

בכללי, ה"גיבור" הנשי הקלאסי - הוא דמות חזקה, מטופחת, מכובדת, ועם כסף. יש גם כאלה שאוהבות יותר את רובין הוד (והמתאים לאריכיטיפ הזה יהיה המתנחל האידיאליסט, במינון כזה או אחר), אבל נתמקד באביר,

 

דבר ראשון מעניין שהאריכיטיפ הוא לא "מלך" על סוס לבן (כלומר עוצמה טוטלית וכסף טוטלי) אלא אביר או נסיך (הכי טוב אם זה גם הנסיך הצעיר וטוב הלב ולא הבכור יורש העצר הגאוותן, או לחילופין אביר מקסים שאינו מבית המלוכה ואז הוא מציל את הנסיכה והופך למלך או משהו כזה), אני חושב שהרעיון הוא שלא רוצים למתוח את הפנטזיה עד לקצה הפתולוגי שלה (עוצמה משחיתה ושופוני)

 

בכל-מקרה הארכיטיפ הקריטורי מיתרגם בימינו לסקס אפיל (במובן הרחב ביותר של המונח) של בעלי מקצוע כמו רופא או עורך דין (בארץ פחות), זאת בעצם המשאלה ה"אידית" (מלשון איד בפסיכואנליזה) לנוחות ולהרגיש "בנות מלכים" מה שנקרא, להתעטר בתכשיטים יפים ולנסוע במכונית נוחה ויפה ולא במשטובה מסריחה מבמבה או לגור שלוש שנים בדירת חדר מתקלפת או שהבעל ילבש אותה חולצת סיום מסלול עשר שנים, בלי קשר ליציבות הכלכלית האובייקטיבית כלומר כמה כסף נכנס בפועל

 

מבלי להיכנס לדיון התורני (אני מסכים איתך שזה לא עיקר החיים) הרעיון העקרוני הוא לא בלתי-סביר, כמובן אפשר להגיע להקצנה פתולוגית של רכבי פאר ובגדי מותגים וכו' אבל שוב בכנות אני לא יודע איפה אתה מוצא בנות כאלה

מה נעשה שהראש שלי כן מתעסק במה שקורהחסדי הים

בעולם כי אכפת לי מהאנושיות וכואב לי.

אתה גם צריך לזכור שאני נולדתי באמריקה, אז מטבע של הדברים הראש שלי לא מצומצם רק בעולם הדתי התורני.

(חוץ מזה שזה חודר במידה זו או אחרת גם לעולם הדתי).


ברור שצריך לחפש אשמים, כי רק כך נפתור את הבעיה.

זה הרבה יותר ממידות רעות. תמיד היו מידות רעות. אבל בדור הזה אג'נדות פמיניסטיות מסויימות שקוראות להפקרות, וגם אנשים בונים תוכנות שיהיה הרבה יותר קל לבגוד ולהתנהג בהפקרות מינית.


כמובן שביסוד כמעט כל הרשתות החברתיות מרדדות ומדגישות את החיצוניות, אם לא משתמשים בהם באופן מבוקר, אולי חוץ מערוץ שבע..


להגיד שאין אשמים, זה לזרוק אחריות, ואמירה חמורה ומוסכנת מאוד מאוד.

ברור שיש אשמים גם אצל גברים וגם אצל נשים.

עדיין אין בזה משהו יוצא מגדר הרגילאחו

בימינו זה הפמיניזם והפרוגרס, בימי הרש"ר זה הרפורמה, לפני זה השבתאים, לפני זה הנוצרים, לפני זה הבבלים, הכשדים, האשדודים,

עבודה זרה ופריצות הייתה מאז ומתמיד וזה המאבק התמידי של עם ישראל

האם צריך מודעות, פחות או יותר, לגבי מה שהולך בעולם שמסביבנו? אני מניח שכן, אבל בינתיים זה פשוט להצביע על המובן מאליו

ואני גם לא מבין מה אתה בדיוק מתכנן לעשות. להגיד לשיקצעס שזה לא בסדר?

 

ליהדות כבר מזמן יש תרופות לכל הבעיות האלה: אינטרנט מסונן / טלפון כשר / מושגח, לשלוח את הילדים לחינוך העצמאי, לעמול בתורה כמה שיותר ולהנחיל בבית ערכים של צניעות, אהבה, אהבת השם כו' וה' יעזור

 

אני לא אומר שאין אשמים אני פשוט אומר שאין טעם לחפש אותם, זה כמו בספר "הבלש כגיבור תרבות", הבלש הוא סוג של סוכן צדק שמאפשר לחברה לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא רואו" בזה שהוא פותר את התעלומה ומוצא את הרוצח, אם כי, הוא לא באמת נותן מענה לתחלואי החברה,

כנ"ל כאן, כל פעם צצה איזו אידיאולוגיה מפגרת חדשה (קומוניזם, פמיניזם, רפורמה, נצרות, עבודת הבעל, עבודת האשרה), אי-אפשר להתרגש מכל דבר בלי סוף

במיוחד שכאן אין מדובר באידיאולוגיה "קלאסית" (נניח כמו הרפורמים המקוריים בסגנון גייגר ושות') אלא ב"פוסט-אידיאולוגיה" כלומר התפקרות ברורה ומובהקת וכל מי שהוא דתי יודע שזה משהו שהוא לא בסדר או עכ"פ לא מתאים לעולם הערכים הדתי, אם מישהו מחליט להתפקר בחסות הפמיניזם או הפרוגרס או מה שזה לא יהיה הוא יודע שהוא מוציא את עצמו משלומי אמוני ישראל by definition

ואלה שלא מודעים, וול, אפשר לומר שהזרמים האורתודקסיים ה"מתונים" יותר אשמים בזה אבל האמת - לא כזה אכפת לי כי אני לא נמנה עליהם, הבא להיטמא פותחים לו

 

העניין הוא יותר ה"מטא-בעיה", קח לדוגמה את ג'ורדן פיטרסון, בהרצאות הישנות שלו הוא מאוד מעניין עם הסימבוליקות היונגיאניות ורעיונות חדשניים מעניינים אבל מאז שהוא נכנס ל"מלחמת התרבות" נראה שזה גבה ממנו מחיר אישי מאוד כבד, הוא נשמע מריר ועצבני (מה שהופך אותו לפחות סימפתי) ולמען האמת כואב שהוא מכלה את ימיו במלחמה בטחנות רוח

 

עדיף ללמוד לתורה ולצפות לגאולה ולעשות מה שאפשר לעשות בסביבה הקרובה, הרבה פעמים ההתעסקות בסוגיות "מקרו" היא העתקה של ההתמודדויות האישיות אל העולם החיצוני כך שתהיינה פחות מאיימות (במקום המפלצת שבפנים - המפלצת שבחוץ - ובמקום המפלצת שבחוץ - ה"סמל" של המפלצת, כלומר אידיאולוגיה או משהו בסגנון)

כנודע ז' עממי כנען או לחילופין המלכים שמלכו באדום עד מלוך מלך בישראל הם דברים שנמצאים לא רק בעולם הפיזי אלא בעיקר בתוך הנפש הבהמית של האדם

כל מילה (טוב, רוב המילים)אלפיניסטית
*טריגר* מי שלא נח לו עניינים שבצניעות. לא להיכנסחסדי הים

אבל לא על ידי התעלמות מהבעיה נפתור אותה.


תגובתי:

1. עובדתית לא הייתה פריצות כזאת והרס משפחות מאז ומעולם. א. נער/ה יכול לראות בפלאפון בכיס שלו תוך שלוש שעות יותר נשים/גברים מכל רחבי העולם בלי בגדים, הרבה יותר מכמעט כל בן-אדם פעם היה רואה במשך כל חייו.

ב. הקלות שבו אפשר להיות ביחד ללילה אחד בלי שום מחוייבות עלתה בצורה אסטרונומית (בגלל אפליקציות להיכרות, זה שמקובל יותר בחברה, אמצעי מניעה וכדומה.)

ג. אחוז הגירושין עלתה בצורה אסטרונומית.

ד. הסטיות המיניות התרחבו בצורה נוראה. (בגלל קבלה גלויה של החברה, וגם בגלל הפנטזיות שנמצאות באתרים הלא צנועים.)


2. ליהדות הדתית, אפילו ליהדות החרדית, אין עדיין מספיק פתרונות לבעיות האלה. עם כל מה שאמרת נערים ונערות מגיעים לאתרים כאלו ונופלים בהם. יש אחוז גבוה של בגידות וגירושין גם אצלם.

כמו שאכתוב בהמשך אינני רואה בזה בעיה רק דתית, אלא הרבה יותר יסודית מזה- עיוות הטבע של האדם.


3. זו טעות לחשוב שלצעוק ולכאוב על הבעיה זה ללא תועלת, כי הגמרא בסוטה אומרת על איוב שנענש בייסורים כי שתק ולא מחה על גזירת פרעה. בנוסף, זה יכול לשנות את התודעה בציבור.


4. אני חושב שהפתרון זה הפוך לגמרי ממה שהצעת. אני חושב שהפתרון לא נמצא בתורה ובדברים רוחניים, אלא דווקא שיבה לטבעיות שבנו, להגיון ולרגש הבסיסיים. זאת אומרת להדגיש ולחיות כמה שיותר את הצד הטבעי והנורמלי ש-ה' נתן בנו.

הצד הטבעי שלנו מגעיל אותו לגלול ולראות בנות לא צנועות, בלי שזה יהיה קשר נורמלי ומוחשי. הצד הטבעי שלנו רוצה קשר קבוע ועמוק עם אשה בקשר מונוגמי ורק ככה אפשר לגדל ילדים בבית אוהב ויציב. הצד הטבעי דוחה בשאט נפש סטיות מיניות.  הצד הטבעי שלנו רוצה להרגיש דברים ריאלים ולא לחיות בסרט.


5. מכיוון שזה קשור לצד הטבעי, הפיתרון שייך גם לגויים, וטוב שיש יוצרים גויים שמנסים לשנות את התודעה.

נכון שPearl מגזימה ומדברת שטויות לפעמים, אבל טוב שיש אותה כמשקל נגד לצד השני שמגזים ומוליך אותנו לתהומות.


6. חלק מהפתרון זה כן גיחוך על ערכי החיים הלא טבעיים, כי מדגישים להם שהם חיים בסרט. (כמו נגיד בדוגמא שהבאתי בתחילת השרשור, שהגבר עושה Show, ובחורות מסויימות נמשכות אחרי הנוצץ, וזאת בועה שמתפוצצת לבסוף.)


7. דברנו על זה כבר בעבר בכמה שרשורים. אבל אני מתעב את הנסיון להפוך מצוות מעשיות למשהו סימבולי רגשי, כי זה שולל את הצד המעשי והאקטיבי שצריך במצוות. אינני אומר שאין קשר לנפש, אבל עיקר המצווה זה המעשיות.


8. להגיד ש'כל' מי שאכפת לו ומנסה לקדם משהו ציבורי ועולמי, זה כי יש לו את אותו חסרון, זה מעוות. כמובן, שיכול להיות תרחיש כזה. אבל גם יכול להיות לגמרי הפוך שבגלל שאצלו חי משהו טהור ואמתי בפנים הוא רוצה לקדם את העולם באותו נושא.

אולי גם הרב קוק היה פגום בכל מה שניסה לקדם בעולם. חס ושלום!

התייחסותי למטהאחו

אני מכיר את הסוגיה מאוד, מאוד מקרוב, נראה לי במצטבר שמעתי 300+ שעות של הרצאות בנושא מכל נקודת מבט אפשרית (דתית, חילונית, פסיכולוגית, פילוסופית, תרבותית, ספרותית, בלשנית, שמרנית, פרוגרסיבית) + ספרים לא מעט וגם עברתי תהליך אישי די ארוך כדי להגיע למסקנות שהגעתי אליהן, אני לא חושב שאצליח לשכנע אותך בתגובה אחת הכתובה בקיצור נמרץ, בכל-מקרה אני לא הולך להיכנס לכל נקודה כי באמת אין לדבר סוף

 

שתי התובנות העיקריות שהיו חסרות לי בתחילת הדרך:

 

א. כל מלחמת התרבות הזאת מתרחשת בתוך עולם תקשורתי-תרבותי די ספציפי, ההורים שלי למשל (עולים מברה"מ) לא מודעים בכלל לכל הרעש הזה, נראה לי שמעולם לא פגשו מישהו להט"ב, הם יודעים שקיימת פורנוגרפיה ושבנות מתלבשות יותר מדי קצר אבל זה לא מעסיק אותם, כן מעסיקה אותם מאוד בזמן האחרון המלחמה באוקראינה, הם מדברים על זה כל היום וחושבים על זה כל היום ורוב החדשות שהם קוראים הן סביב זה

 

לפני כמה זמן נרשמתי לערוץ החדשות South China Morning Post שמדווח קצת חדשות כלל-עולמיות אבל בעיקר חדשות סיניות / הונג-קונג, יש שם הרבה כתבות pop culture סיני כלומר כאלה שמתעסקות בסוגיות כמו מדיה חברתית וכיו"ב, ומה אני אגיד לך, זה נראה שה-woke האמריקני לא מטריד אותם כבעיה אידיאולוגית או משהו כזה, יש להם פשוט שיח אחר שמתמקד בדברים אחרים

 

למעשה, כמו שאמרתי לך, מעולם לא ראיתי בנות מהסוג שאתה מדבר עליו, ובעוונותיי יצא לי לדבר עם הרבה בנות, דתיות, מסורתיות, דתל"שיות, חילוניות, גויות, גם חברה לסבית טובה, והתמונה של ה"פרוגרס הפמיניסטי ההרסני" לא התאימה לאף-אחת, אולי חוץ ממישהי שפגשתי במחלקה פסיכיאטרית, שהזדהתה כג'נדרקווירית או משהו כזה, אבל גם היא לא מתאימה בדיוק לתיאור השופוני-אונליפנס.

 

כל שכן אם הבנות שאתה מכיר הן קומונריות עזרא / בוגרות מדרשת הרובע / בית יעקב. כלומר ברור שאם תחפש ברמאללה תמצא פלסטינים, ואם תחפש בסין תמצא קומוניסטים, ואם תחפש בקליפורניה תמצא SJWs, שוין אני מניח?

 

לכן המשפט "הצד שמוליך אותנו לתהומות" - מי זה אותנו? אותך? אותי? את הקומונרית הצדיקה בעזרא? את הבנות בבית יעקב? את הבנות פה בפורום? תרבות המערב המחלחלת הופכת אותן לפמיניסטיות להט"ביות באונליפנס? לא נראה לי

 

ב. כמו שהערתי בתגובה אחרת הבעיות הן לא כל-כך אידיאולוגיות אלא פוסט-אידיאולוגיות,

 

למעשה יש כאן שילוב של שני דברים,

 

מנקודת מבט פילוסופית מחד ככל שהאפיסטמולוגיה יותר ספקנית ככה האתיקה קרובה יותר להדוניזם קירנאי. ככל שהמציאות החיצונית "מאיימת" יותר, הקירנאיזם נאלץ להתעדן ולהפוך לאפיקוריאניזם (ואולי לעבור למודל הסטואי). ככל שהמציאות "רכה" יותר, כך צפויה רגרסיה קירנאית - ולשנות הנחות יסוד אפיסטמולוגיות (במובן הרחב יותר של הרעיון) זה לא כזה קל

 

מנקודת מבט פסיכולוגית, מה שאתה מתאר זה שילוב של יסודות אישיותיים היסטריוניים, נרקיסיסטיים וגבוליים, ברגע שלומדים לזהות את הגשטלטים אפשר תוך שנייה ליצור תמונה אישיותית פרלימינרית (ממליץ לקרוא את הספר Borderline, Narcissistic, and Schizoid Adaptations, את הערך הפרעת אישיות היסטריונית בויקיפדיה וב-DSM5, ואז לנסות לתאר במונחים האלה את הדפוסים שעולים מתוך היומן של אמבר הרד במשפט נגד ג'וני דפ ב-cross examination, לראות מהן המילים שחוזרות על עצמן ביומנים, מעין ניתוח ספרותי. כך תוכל להבין מה חושבת לעצמה בחורת האונליפנס ההיסטריונית-גבולית הממוצעת בעזרת נרטיב מגוף ראשון)

 

פועל יוצא, לא מדובר כאן בנפשות אינטלקטואליות תועות שצריכות את רד"צ הופמן שיפריך להן את ביקורת המקרא, או את הרש"ר הירש שיסביר להן למה התורה רלוונטית בעולם המודרני, או את הראי"ה זצ"ל שיראה להן את האור הפנימי של נשמת התורה, אלא אינדיבידואלים עם בעיות אישיות, וזה חד-משמעית בלתי-אפשרי לפתור בעיות אישיות בלי מוטיבציה עצומה מצד האינדיבידואל. זה לא שאם תציג להם את האמת בפרצוף הם יחזרו בתשובה. לא יודע אם ניסית, אבל יצא לי להתווכח קצת בתגובות ביוטיוב בנושאים הנ"ל ואנשים הם פשוט בלוקים, כי הגשטלטים הבסיסיים כל-כך חזקים שפשוט אין להם יכולת לדבר בשפה אחרת וצריך ללמוד לקבל את זה.

 

ג. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה וזה המקום של אקטיביזם במציאות הנוכחית.

 

אקטיביזם כשלעצמו הוא לא רע. הוא גם לא מעיד בהכרח על פגם מסוים, זאת לא הייתה הכוונה שלי, אם כי אכן הטענה הזאת מושמעת הרבה (ולפעמים יש בה מן האמת. ראה reaction formation). הרש"ר היה אקטיביסט רדיקלי למדי בעצמו.

 

כן יש שתי בעיות:

 

1. מתי אנחנו באמת יוצרים שינוי, ומתי אנחנו בסך-הכל דון קישוט פתטי, שמשחק בלהיות אביר האנושות החוצץ בפני אפוקליפסה מיידית?

2. מה המחיר האישי של אקטיביזם?

 

בוא נהיה מציאותיים: "להגחיך" את המובן מאליו, לא פותר שום בעיה. אנחנו לא "משברים את הקליפות" או "משכנעים את העולם" בזה שאנחנו נוברים בזבל התרבותי המערבי ומבררים לעצמנו את הסוגיה, או בכך שאנחנו מפרסמים פוסטים סרקסטיים. בתור אישיויות אנונימיות למדי, אנחנו לא כאלה מעניינים, וגם אם היינו מעניינים, לא היינו מעניינים ברמה של Amala Ekpunobi או ג'ורדן פיטרסון, וגם אם היינו, זה לא באמת מה שגורם לשינוי תודעתי. המדיה המודרנית בנויה בצורה של תאי-הד (echo chambers) ואין משכנעים אלא את המשוכנעים, וזה מתאים לרעיון "האינטרנט כסביבה אורבנית", שבה אתרים הופכים ל"שכונות" ומשתמשים ל"דיירים" (קראתי על זה ב"רעיון, כוונה ומעשה בארכיטקטורה")

 

בוא ניקח את הדמות של ג'ורדן פיטרסון, הוא מאוד אינטליגנטי, יודע לדבר, יש לו גם רעיונות מעניינים וחדשניים, אבל מלחמת התרבות הרסה אותו. בסרטונים המאוחרים שלו הוא מדבר כל היום על פרוגרס, tyranny, פוסטמודרנה, סוטים להט"בים, כו' כו', בקיצור שום דבר מעניין ולמעשה הוא הפך מאישיות אבירית לאדם מריר ומתוסכל, פרנואידי-משהו, שעושים ממנו מימז, והוא שבוי בפולחן האקטיביסטי הטקסי כאילו היה הליכה למקווה כל יום בבוקר (הזכרתי את "הבלש כגיבור תרבות" בדרך אגב, אבל אני ממליץ בחום. יש שם ניתוחים ספרותיים מאוד מעמיקים על דמויות מהסוג הזה), מה מזכיר SJWs בחילוף האידיאולוגיות, או בוגרי תואר ראשון לספרות בארה"ב שלא מצליחים למצוא עבודה ומעתיקים את ההתמודדות האישית (ראיונות עבודה, בעיות כלכליות) למלחמה בקפיטליזם.

 

אני ממש ממש ממש ממליץ לשמוע את מה שמספרת Amala על החוויה שלה כאקטיביסטית לשעבר, על הסנטימנטים שהניעו אותה, המרירות שכרוכה בזה, כו', זה ממש מעניין וזה אחד הדברים שממש השפיעו עליי

 

לגבי איוב, ראשית איוב היה פקיד בדרגה גבוהה מאוד ונראה שאכן הייתה לו יכולת להשפיע. אתה חושב שאתה באותה רמת השפעה בפועל? יצא לך לשכנע אנשים ברחוב, או באינטרנט, על-ידי הצגת האבסורד שבפרוגרס, שעליהן להפסיק להיות חילונים כופרים בועלי נידות, או פרוצות באונליפנס? לא נראה לי.

 

דבר שני, בוא נסתכל על סוף המדרש: "יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית". כלומר הפתרון היה התבדלותי ולא אקטיביסטי.

 

שוב - לא שאין מקום לאקטיביזם. הרש"ר היה אקטיביסט גדול. לצערנו רוב הכתבים הפולמוסיים שלו לא תורגמו לעברית, אבל אני יכול להגיד לך שהוא היה תקיף ברמה אחרת לגמרי. אבל העניין הוא שבמקרה של הרש"ר הירש - או רד"צ הופמן - או הראי"ה - או הפעילות של חב"ד - הם אכן נתנו מענה: "האם יש מקום לתורה בעידן המודרני?" "איך צעיר משכיל יכול להתמודד עם ביקורת המקרא?" "כיצד אפשר למצוא בתורה נשמה פנימית אותנטית?" "האם אפשר להיות קשור ליהדות גם כשאני בבנגקוק, מחלל שבת ומכוסה בקעקועים?"

 

אני לא רואה על איזו שאלה אתה עונה שאינה מובנת מאליה, או מה בדיוק אתה פותר. המשבר הנוכחי אינו אידיאולוגי אלא פסיכולוגי ואקטיביזם לא הולך להחליף לבנות היסטריוניות את הצורך הדחוף בפסיכולוג.

 

ובאשר למחיר: המחיר תמיד שם. כנראה זה המחיר של הרומנטיקן האותנטי או משהו כזה. הרש"ר שילם מחיר אישי כבד מאוד ואפשר לראות את זה בכתבים המאוחרים שלו (בייחוד בפולמוס הפרדת הקהילות). כמו שאלפיניסטית אמרה, זה מדיף ניחוח מרירות אינסלית red pillית ואני מחזיק בדעה דומה.

 

ולסיום אני מפנה לשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ש"ו המיתולוגי ביחס ליחס לכופרים

אני מדבר בעיקר בזירה המערבית אבל גם בכלחסדי הים

העולם על הרס המשפחה. גם בסין בקושי מולידים ילדים, וגם בהודו יש בעיה כבדה של פורנוגרפיה וניצול נשים לזנות. ביפן יש בעיה גדולה של רווקות.

הקיצור הפקרות מינית והרס המשפחה זו בעיה עולמית ומי שלא רואה את זה עיוור לחלוטין.

גם ברוסיה יש פורנוגרפיה וזנות ובעיות במשפחה.


מי שחושב שזה לא חודר גם לבועה הדתית והחרדית, הוא עיוור.

יש המון נתונים בסיסיים, על פורנוגרפיה, יחסים לפני חתונה, בגידות וגירושין גם בעולם הדתי והחרדי.

אבל זה לא רק מסתכם בזה, גם הרווקות המאוחרת בחלקה זה בגלל אימוץ דפוסי חשיבה מערביים, וזה נוגע לפורום זה עצמו.


זה בכלל לא מובן מאליו לאנשים. רואים את זה בסטטיסטיקה.


להגיד שזה לא אידיאולוגיה זה גם שקר. במצעים פוליטיים של המפלגה הדמוקרטית ומלא מפלגות באירופה יש יוזמות לחוקי תועבות.


הדבר הזה צריך לכאוב לכל בן-אדם וגם מגיע לו להביע את דעותיו על זה, גם אם זה לא משנה כלום.

לדעתי מרירות יותר גדולה מגיעה לאנשים שלא מביעים מה שעל לבם. לפי הראייה שלך גם דוד המלך הוא היה אדם מריר. תפתח תהלים יש לו ביטויים מאוד קשים. אבל ככה בן-אדם צריך לחיות לא להסתיר את מחשבותיו בלבו ולהגיד את דעתו על דברים גם קשים.


לגבי שינוי דעות, זה נובע משני דברים. משיח וגם בניית מודל התנהגות של יחיד או של רבים שמשפיע בצורה חזקה על ידי דוגמא אישית לאחרים.

אנחנו מודעים על עלי ושמואל שהשפיעו בצורה עצומה בדוגמא אישית, אבל לא היה להם שיח עם בניהם ולכן הם לא המשיכו בדרכיהם. השיח מאוד מאוד חשוב.


אי אפשר לדעת בכלל כמה תשנה. היו מלא אנשים אנונימיים בהיסטוריה שיצרו מהפיכות.

אתה בא בגישה של יאוש.


[רק לגבי המעשה החמור מאוד שהזכרת שעשה הרש"ר הירש שהיה אדם גדול אבל מעשה זה ספציפי יזכר לדיראון עולם שדגל בחיתוך הבשר החי של עם ישראל והפרדת קהילות מיוזמתינו, לא קשור כלל ליתרו שברח המצרים ולא חיתוך בעם ישראל חס ושלום.] 

איום. נורא ואיום.אלפיניסטית

העולם לא נחרב ולא קרה משהו יוצא דופן. 

בהיסטוריה תמיד היו גלים של שמרנות וגלים של ליברליזם והפקרות.ודווקא עכשיו יש גל של התנצרות והתאסלמות ככל הנראה כתגובת נגד לשמאל הקיצוני. וכיהודייה דווקא האנטישמיות בימין הקיצוני מטרידה אותי יותר מהאנטישמיות האנטי ציונית בשמאל.

וזנות זה באמת קונספט חדש של דור הZ לפני זה אף אחד לא חשב על זה, לא היו הרמונים, ולא היו פילגשים וגיישות ונשים שניות. 

ואגב. העובדה שאתה מברך את המונוגמיה לא קשורה לטבע האדם. היא קשורה למצע החברתי תרבותי שעליו גדלת. כמו כן, ואניח את זה כאן ובזהירות, מונוגמיה ופרישות מינית כאידיאל רוחני היא גישה ימי בינמית שמקורה בתפיסות דתיות ולאו דווקא של הדת היהודית. 

היום ההפקרות המינית והסטיות יותר חמורותחסדי הים

מהדורות הקודמים בהרבה, כמו שפירטתי לעיל.

בעולם המערבי בכלל יש ירידה באדיקות דתית, ויש יותר גלים של חילון.

האנטישמיות בימין יכול לגרום בצורה נדירה לרוצח בודד שירה בכמה יהודים חס ושלום. השמאל האנטי-ציוני מסכן את המדינה כולה ומעודדת טרוריסטים שיפעלו נגדנו באופן יומיומי.

הרב ראובן מרגליות אומר שכבר אצל התנאים והאמוראים לא מוצאים שהתחתנו עם יותר מאשה אחת.

אפשר לקרוא בקלות בתנ"ך את הפוליגמיה כגנאי.

*טריגר צניעות*אלפיניסטית

משום מה תמיד בטוחים שהדור הנוכחי הוא הכי נורא, מופקר, ומדורדר. 

תלוי למה אתה קורא הפקרות מינית, בתרבויות רבות היה לגיטימי להפוך אישה לכלה אם אנסת אותה. זו לא הפקרות? זו כן, פשוט אחרת. להחזיק מספר נשים זו גם מבחינתי הפקרות. יוון לא ממש הקפידו על צניעות מונוגמיה והטרוסקסוליות, והקאמה סוטרה הוא לא בדיוק מסמך של חסידות גור.

בכל דור השתמשו באמצעים שנתנו להם כדי להשיג כסף ומין.אני מסכימה שהרשתות החברתיות מביאות אותנו למקומות ונסיונות אחרים. אבל לא צריך להתרגש. יש פתרונות למי שמעוניין להימנע וקשה לי להאמין שהעולם יקרוס. דברים משתנים ומאזנים את עצמם.

 

אני לא רואה את זה כך. צריך פרשנים שחיו כמה דורות קדימה כדי לראות את זה כגנאי.

אני לא רואה במגמות האלה חידוש מהותיאחו

אני לא רואה הבדל מהותי בין ההתמודדויות בדור שלנו לבין מה שמתואר בספר בראשית, ירמיהו, משלי, בתלמוד, אם תרצה - אפילו בליקוטי תפילות של ר' נתן (שבהן הנושא של שמירת הברית כו' מקבל פוקוס עצום, אני לא זוכר איפה הוא כותב את זה אבל הוא אומר שזאת ה-התמודדות של הדור שלו או משהו בסגנון. כמובן מדברים על המאה ה-19), לפחות ברמה האינדיבידואלית

 

מבלי להיכנס לניתוח עומק של השיח התרבותי הסיני, באופן חד-משמעי אין להם בעיה של פמיניזם פרוגרסיבי פוסטמודרני. כן יש להם מיליון בעיות חוץ מזה (בעיקר סביב הנושא הכלכלי / שוק העבודה) והם גם מתמודדים איתן בדרכים שלהם (למשל tang ping / bai lan) אבל העניין הוא שהבעיה הספציפית הזאת לא מעסיקה אותם. אמנם יש ירידה בילודה אבל הגורמים הם שונים בתכלית. מה שאני חותר אליו זה שהשיח האמריקני שאתה מדבר עליו לא כזה נפוץ מחוץ לאמריקה / אירופה / תל-אביב. כמו שהשיח הסיני לא כזה פופולרי בארץ. לא יודע מה איתך, אני פשוט לא רואה אנשים כאלה. לא ברחוב, לא בעבודה, לא בבית הכנסת. בבית הכנסת אני רואה אנשים רגילים, שרואים אנשים רגילים, ופשוט לא חיים את התרבות הזאת. גם הבנות שבאות לבית הכנסת, לא כולן סופר צנועות וצדיקות אבל נראה לי שבסך-הכל הן גם אנשים רגילים.

 

זה מזכיר לי פוסט שקראתי על מישהו באפגניסטן ששם דגל בצבעי הקשת על הרכב כי הוא חשב שזה אמריקאי וטרנדי. וכשהסבירו לו שזה סמל להט"ב הוא היה מופתע ונורא התבייש ומיהר להסיר אותו.

 

בכל-מקרה, לא מעניין אותי לא מה הולך בסין, ברוסיה, בארה"ב, באירופה, הגויים היו מושחתים מאז ומעולם ואין בזה חידוש עצום. 77% מהגויים עובדי עבודה זרה בהגדרה. אז יום אחד הם עובדים את הבעל, יום אחר את דגון, קומוניזם, קפיטליזם, פמיניזם, נאורות, פוסטמודרניזם, שיהיה להם לבריאות.

 

באשר למצב בחברה הדתית / חרדית: אני לא חי בעולם של סטטיסטיקות ואידיאות אפלטוניות. אני חי בעולם של אנשים, אנשים שאני מכיר ומדבר איתם, רובם ככולם סבירים ורגילים. אכן יש התמודדויות, הפורנוגרפיה בהחלט מכה קשה, אבל אני לא מרגיש שאני חי באפוקליפסה תרבותית-מוסרית, לפחות לא בסביבה המיידית שלי. המודל ההיסטריוני-גבולי-דקדנטי שאתה מתאר פשוט לא מצליח לתאר אף אדם שאני מכיר במציאות. הוא אולי נכון סטטיסטית, ואולי יש אנשים אינדיבידואליים, או הלכי-רוח חברתיים שמתאימים לו, אבל אני אומר לך, הכרתי את מי שאתה לא רוצה, ולא ראיתי דבר כזה במו-עיניי מלבד אותה מאושפזת שהזכרתי (וזה לא חכמה למצוא מישהי עם בעיות אישיות במחלקה פסיכיאטרית).

 

///

 

דוד המלך השקיע את המרירות שלו בתפילה. ואני חושב שזה אפיק מצוין. אם הנושא הזה מטריד אותך, תתפלל על כך בתיקון חצות כשאתה חושב על גלות השכינה. אני פשוט חושב שהסנטימנט הדון-קישוטי אינו בריא. אני לא חושב שאני מדבר מתוך ייאוש אלא מתוך ריאליזם. דווקא המצב בהסתכלות מקרו נראה מבטיח למדי. האיסלאם הולך ומתחזק וככל שהוא חודר לעולם המערבי נוצר שיח סביב ערכים של צניעות וכיו"ב, וכמובן ידוע שבניגוד לנצרות שאומרת "יהי לקיסר אשר לקיסר" האיסלאם בדומה ליהדות הוא דת שבאה לידי ביטוי בקהילה, בפוליטיקה, בחקיקה כו'. מהצד השני אפשר לראות גם איך האידיאולוגיה הפרוגרסיבית קורסת לתוך עצמה בכך שאנשים נרתעים מהקיצוניות שאליה היא דוהרת במצעדי הגאווה וכיו"ב. גם בסקרים הישראליים, מפלגת העבודה בראשות הנכדה של קסטנר, הנציגה האולטימטיבית של ה-woke, נמחקה למעשה.

 

הריאליזם שלי מסתכם בזה שהיכולת שלי להשפיע מוגבלת למדי. אני מבין את הסנטימנט הרומנטי-מהפכני ובמידה מסוימת מעריך אותו אבל צריך להיות מציאותי. אם אתה חושב שביכולתך לבצע מהפכה, בעזרת הפעולות הממשיות שאתה נוקט, ובכן, לבריאות. על עצמי אני יכול לומר שגם אם היה לי כישרון דיבור אני פשוט לא מכיר אנשים שאני צריך לשכנע במובן מאליו.

 

///

 

פולמוס הפרדת הקהילות הוא נושא בפני עצמו שאני לא כל-כך רוצה להיכנס אליו. ידועה דעת הראי"ה בנושא, ויש אמת גם במה שהוא אומר, אם כי, יש עוד מה לדון לגבי הנסיבות הספציפיות, והאם זאת הוראת שעה, כו' כו', וגם אני לא יודע אם יצא לך לקרוא את מכתבי הרש"ר בנושא. בכל-מקרה לגבי דראון עולם, אם בערך כל האורתודוקסיה ההונגרית, ר' ישראל מסלנט, ר' עקיבא איגר, היו באותו קו... לא הייתי ממהר עם האמירות האלה. בכל-מקרה, מה שהיה היה.

 

וזאת גם לא הייתה הנקודה שלי. מה שרציתי לומר זה שהמאבק, כמו כל מאבק, גבה מהרש"ר מחיר כבד ואפשר לראות את זה באופן מובהק בסגנון הכתיבה שלו, שהפך מקליל וקצת סרקסטי (או הרבה סרקסטי בנפתולי נפתלי) בחיבורים המוקדמים, למאוד מריר וציני.

 

(באותה נשימה הייתי מציע לערוך השוואת עומק בין הסגנון של "חתונה של אבודים" לבין החוברות של הרב טאו)

 

///

 

באשר להתבדלות דבר ראשון אני מקשר למאמר הזה

 

דבר שני, דעתי האישית - לא יוצרים יהדות אותנטית על-ידי אנטי אלא על-ידי התנתקות מהלכי הרוח הכלליים. אנחנו לא צריכים להיות לעומתיים ולהפריך כל טענה של כל גוי שקץ, או להסתכל כל הזמן על מה עושים החופשים. הגענו לא"י כדי שנוכל ליצור כאן יהדות אותנטית, משלנו, לא ריאקציונריזם ולא תוצר של דיבייט עם גויים. ואת זה אפשר לעשות רק אם מלכתחילה מסרבים לדבר במונחים הגויים. עצם השפה הגויית מגבילה את מהלך החשיבה שלנו וכל-שכן השיח המקובע סביב גשטלטים מסוימים ביותר. עד שיש לנו עצמאות מסוימת (אמנם תחת ממשלת כפירה), אנחנו צריכים לנצל את זה כדי ליצור שפה יהודית והשקפה יהודית טהורה ולהקים את היהדות מינה ובה.

לסיכוםאחו

למעשה סיימתי עם הטענות שלי ואין לי כוח לטחון את זה הלאה

במיוחד שכמו שזה נראה אתה אוהב לרדת לעומקים טכניים ופשוט אין לי זמן לזה

הפניתי לכמה וכמה מקורות מקווה שזה יעשה את העבודה או לפחות את חלקה

אז אתה בעצם מנסה להקטין את הבעיהחסדי הים

במיוחד בציבור הדתי, על אף שהסטטיסטיקה כן מראה על הרס המשפחות.

אני טוען שזה התעלמות, ואם לא יהיו פתרונות אידיאולוגיים ומעשיים הדברים יוחמרו.


פה לא שייך להגיד ריאקציוני לגויים כי אנחנו באותה הסירה.

יש עזיבה של העולם המוחשי, הנורמלי והקונקרטי והיכנסות לתוך פנטזיות וסרטים.

זה שייך כבר לדרגת האדם שבנו כמו שהגדיר הרב וייזל והרב גלזרמן, לפני הדרגת ישראל שלנו.

אני לא יודע איך אפשר להתעלם ממשהו שבחיים לא ראיתיאחואחרונה

אתה מדבר על סטטיסטיקות אבל אני אומר לך שלא ראיתי בחיים שלי אנשים כאלה ולא גדלתי במאה שערים

 

בכל-מקרה, מה הסטטיסטיקה? שיש אנשים שבוחרים להתפקר?

ומה האידיאולוגיה שתושיע אותם? שאסור להיות כופרים מופקרים כי זה נוגד את מדרגת האדם?

ומה הפתרון המעשי? להתחזק בלא להיות כופרים מופקרים / לרדת ממדרגת האדם הטבעית?

 

(לא יודע גם מהן ההגדרות שלך לטבעי ומניין הן שאובות - או כמו שמובא במאמר ההוא: משל עממי מספר על יהודי המגיע לרבו ומתאונן כי בנו השתגע. "מה קרה?" שואל הרבי. "הוא רוקד עם שיקצעס ואוכל דבר אחר", עונה החסיד. "הוא לא השתגע", אומר לו הרבי. "אילו היה רוקד עם דבר אחר ואוכל שיקצעס, זה היה שגעון, אבל לרקוד עם שיקצעס ולאכול דבר אחר זה נורמלי. נורא ואיום, אך נורמלי". גם בענייננו, ניתן לומר שהמצב גרוע ביותר, אך לחלוטין 'נורמלי' וצפוי.)

 

אין פה שום חידוש

 

אם אישה "דתייה" נשואה מחליטה לשכב עם גבר זר צר לי אבל זה לא משבר אידיאולוגי אלא היא פשוט פרוצה, ככל הנראה עם מאפייני אישיות גבוליים-היסטריוניים ברמה כזאת או אחרת ויכול להיות חיי נישואים בעייתיים, זאת לא דתייה תמימה שהפרוגרס הפמיניסטי השחית אותה

ובטוחני שלבנות מדרשת הרובע אין לא אונליפנס ולא שוגר דדיז

הבעיה שאתה מצביע לא שהיא לא קיימת פשוט היא לא נמצאת במישורים הרלוונטיים, אותו פלח אוכלוסיה שאתה מדבר עליו כמוהו כחמורים וכציצין הנפסדים ואובדים

 

אם השאלה הייתה שכלית כמו נגיד אתאיזם / ביקורת המקרא / חסר עומק רוחני בלימוד התורה אז התשובה בהתאם

אבל כאן אין שאלה אלא בעיה ובעיקר פסיכולוגית, לכן אין גם תשובה כי המובן מאליו "לא תנאף" כתוב כבר בעשרת הדברות

מי שיש לו בעיה עם פורנוגרפיה מה שהוא צריך זה לא רדפיל וגם לא הקונטרסים האפוקליפטיים של הרב טאו אלא לקחת את עצמו בידיים ולהחליף לטלפון כשר ולהעסיק את הראש שלו בתורה / עשייה חיובית

 

לא יודע, זה פשוט נשמע לי כמו לומר "bad things are bad"

בגידות זה רע, פורנוגרפיה זה רע, אונליפנס זה רע, שוגר דדיז זה רע, שופוני זה רע, רצח זה רע, עבודה זרה זה רע, לאכול דם זה רע, להזיח את הבדים מעל טבעות הארון זה רע... כאילו OK נראה לי זה ידוע? מי שרוצה לשמור את מצוות התורה שומר מי שבוחר לחיות כמו גוי הבחירה בידו אין פה איזה משהו חדש או תקדימי ראה ירמיהו ה' בייחוד פסוקים ג'-ה'

 

"אח, הצעירים של היום, כאלה דקדנטיים, הכל באשמת הנשים הפמיניסטיות המופקרות באונליפנס, שעושות את זה מתוך אידיאולוגיה פוסטמודרנית דקונסטרוקטיבית שצריך להילחם בה במישור האינטלקטואלי-רטורי (ולא כחיפוש תשומת לב היסטריוני או סוג מסוים של פגיעה עצמית קוואזי-אובדנית) והורסות משפחות תמימות, באיזה עולם מופקר מידרדר ואפוקליפטי אנו חיים, חייבים להרים את נס ההתנגדות, כי אם לא נעשה כן זה נורא מסוכן וחמור ביותר, ובכל מקרה להתעלם מהבעיה זה בייסיקלי להיות bluepill normie"

 

סורי לא קונה את זה

 

אני לא מרגיש צורך להתבאס על מה שעושים גויים עובדי עבודה זרה כבר 2000 שנה (להזכירך חצי מהפילוסופים היוונים חשבו שזה רעיון טוב שכל הנשים תהיינה משותפות ראה "המדינה" לאפלטון, הסטואה)

ואני לא מרגיש צורך להילחם באנשים בלתי-נראים שבחיים שלי לא הכרתי ולא דיברתי איתם

 

בנימה אחרת אני כן מסכים איתך שיש השפעה לתרבות המערבית על עיצוב השיח שלנו אבל השינויים המשמעותיים הם דווקא אלה שנמצאים עמוק מתחת לפני השטח והם כמעט בלתי-נראים ואכן ראוי לתת על זה את הדעת (הרצאה מעניינת בנושא היא Sexual Morality for Heathens של רוג'ר סקרוטון) אבל לדעתי - לא מתוך גישה לעומתית דווקא אלא מתוך גישה לימודית, יש הרבה דברים מאוד מעניינים וחשובים שאפשר ללמוד מהמודרנה וגם מהפוסטמודרנה (אכמ"ל)

זה יותר בהשפעת Pearl Davis אם כי הרבה אינסליםחסדי הים

אוהבים את התוכן שלה.

אני בכלל לא מסכים לכל מה שהיא אומרת, אבל יש הרבה דברים שהיא צודקת.

זה יותר התבוננות על עולם בדייטים בכללות העולם, לא על עולם הדייטים שלי באופן אישי.


הרבה פעמים אנשים מייחסים אמירות שלי כאן לחיים האישיים שלי, ולפעמים זה נכון, אבל הרבה פעמים זו התבוננות על כלל הדייטים בעולם המערבי, וזה המקרה כאן.

חחח כמה צפוי שאתה צופה אדוקאלפיניסטית

אין שום היגיון בשטויות שהיא אומרת. כלומר מידי פעם היא אומרת משהו נכון (גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום) אבל רוב הטיעונים שלה מטופשים, ניתנים להפרכה ויש ערימות של כשלים לוגיים בהוכחות שלה

הבעיה שאנשים אוהבים להתקרבן ולשמוע שהם לא הבעיה אלא הסיסטם/הנשים

 

אנשים טיפשים לא מפריעים לי. אנשים טיפשים עם השפעה מפריעים לי.

אני לא צופה אדוק ואני לא אוהב הרבה מהתוכןחסדי הים

שלה.

אבל היא כן אומרת דברים נכונים.


אגיד עכשיו משהו כללי, היא קצת משוגעת, אבל בעולם צריך אנשים משוגעים כדי לקדם את העולם. במיוחד שיש אנשים משוגעים בצד השני שמטים את כל העולם לצד שלהם.


משוגעים הרבה פעמים חושבים מחוץ לקופסה ומגיעים לתובנות הרבה יותר עמוקות מאנשים רגילים ואומרים דברים רדיקלים שמזיזים את העולם.


רוב האנשים הרגילים שהולכים בתלם, מתבוססים בבעיות הרגילות של החיים, ולא נותנים פתרון פורץ דרך.


אני לא מדבר על משוגעים שנמצאים במוסדות סגורים, אלא אנשים שמאוד חכמים ויצירתיים ויש להם צד של שיגעון.

לא היא לא משוגעת.אלפיניסטית

היא יוצאת דופן? אין בה שום וחכמה או יצירתיות. יש עוד המון יוצרי תוכן בנושא. קוראים לזה ניצול האלגוריתם של יוטיוב. זה מה שמכניס כסף וצפיות.

אין לה פתרונות יוצאי דופן או תובנות מדהימות.

היא פשוט לא מדברת בהיגיון. ועדיין אנשים אוהבים לשמוע את זה כי ה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. קשה לי להאמין שמישהו עם IQ מעל 85 מסוגל להקשיב לה בלי להרים גבה על הטיעונים הפסודו מדעיים שלה

חייב להסכים עם האמירה הכלליתמתנות באדם
ועוד יותר להסכים עם האמירה על pearl , רוב מה שהיא אומרת זה פשוט נכון, ברוך ה' הדברים קצת פחות נוגעים לישראל , אבל בשאר העולם המצב זוועה.
תודה לא-ל ישראל היא לא ארצות הבריתאלפיניסטית

לכן מיותר להתחיל להציף את הפורום בred pill bs

כן בישראל נמצאים במצב מצויין לגבי הדברים שהיאחסדי הים

מדברת עליהם.

יותר מחצי מהבנות קיימו יחסי מין מגיל 18 ומטה. קל וחומר שלא מחכות לחתונה.

הצפייה בפורנוגרפיה מרקיעה שחקים.

אחוזי הגירושין מטורף.

הנתונים שראיתי בבגידות זה אחוזים גבוהים באופן ניכר מאשר למשל ארצות הברית.

שמעתי נתון, לא יודע אם זה נכון שזה מתקרב ל40%.

כן. אנחנו במצב מצוין בעניין הקשרים שלנו.


אה והכל זה אשמת הגברים, אין לנשים פה שום חלק בנתונים הכוללים האלו.

הפמיניסטיות יסבירו לך בדיוק למה אין לבנות אשמה בזה.


..אלפיניסטית

"יותר מחצי מהבנות קיימו יחסי מין מגיל 18 ומטה. קל וחומר שלא מחכות לחתונה." אז? כל האמירה הזו של נשים שמחכות לחתונה בעלות אחוז גירושין נמוך זה נכון אבל זה לא קשר של סיבה ותוצאה,

אלו שתי עובדות - מי שמחכה לחתונה 99% סיכוי שהיא דתיה אדוקה וממלא גירושין הן לא אופציה בשבילה, אתה אולי יכול לטעון מראש שלהיות דתי אדוק זה הפתרון לחיים שמחים. ומחקרית זה נכון. אבל אי אפשר להאמין רק כדי להיות מאושר. אמונה לא עובדת ככה.

"הצפייה בפורנוגרפיה מרקיעה שחקים."- נכון ו..? אף אחד לא מביא פתרון רציני לזה. 

"אחוזי הגירושין מטורף." - כמעט מחצית מארה"ב, ועדיין ו..?

"הנתונים שראיתי בבגידות זה אחוזים גבוהים באופן ניכר מאשר למשל ארצות הברית.

שמעתי נתון, לא יודע אם זה נכון שזה מתקרב ל40%." - תביא מחקר ואז נדבר (ואגב, עדיין אחוז הגברים הבוגדים גבוה - וכמובן שאתה יכול לטעון שהמחקרים מוטים ונשים לא מדווחות, אבל תחסוך ממני השערות שלא ניתן להוכיח אותן)

 

"אה והכל זה אשמת הגברים, אין לנשים פה שום חלק בנתונים הכוללים האלו.

הפמיניסטיות יסבירו לך בדיוק למה אין לבנות אשמה בזה." - אשמה לא קשורה לעניין. עוד משפט מריר בלי קשר לטיעון, אני לא טוענת שיש צד אשם, אני חושבת שכל השיח מגוחך.

הנה מחקר לגבי נשים שהודו שבגדו שזה 30%חסדי הים

זה שבגדו בפועל יותר גבוה.

האם נשים בוגדות באותה תדירות כמו גברים?


בוודאי שיש פה אשמים. גברים אשמים אבל גם יש אשמים בחלק מהותי מהוגי הדעות הפמיניסטיות וזה קורה בפועל, אומרות שאשה יכולה להתנהג איך שבא לה מעיקרון החירות. היא יכולה להתנהג בהפקרות מינית לפני הנישואין וגם לפעמים תוך כדי, היא לא צריכה להיות כנועה לבעלה כעיקרון היהדות ברמב"ם בהלכות אישות: "וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח".

זה הורס את כל יסוד המשפחה כל בהפקרות הזאת.

את יודעת כמה בנות צעירות ונשואות יש להן only fans וsugar dadies וזה גודל וגודל וגודל וזה הורס את כל מוסד המשפחה וזה גורם הפקרות נוראה מאוד.


ברור שגם גברים אשמים, אבל לגישות פמיניסטיות של כביכול חירות האשה יש חלק חמור מאוד בענין.


כן לא נמצא אשמים ולא נפתור את הבעיה. נשתוק כמו כבשים וניתן לנשים עצמן לסבול ולילדים למשפחות הרוסות או חד הוריות בגלל המאמר לעיל, לצבור טראומות נוראיות. כן הכל בסדר.

פספסת את הנקודה שלי (או שלא הייתי מדוייקת מספיק)אלפיניסטית

ראשית ישראל היא חברה הטרוגנית. אחוז גדול ממנה נמנע מהדברים הנ"ל מתוך אידיאלים דתיים (מה שהופך את הדיון פה בפורום לתיאורטי ולא פרקטי, כי מראש קשה לי להאמין שיש יותר מאחוזים בודדים שנוהגים בהפקרות מינית לפני החתונה ועדיין  נקראים דתיים)

אחוז גדול משאר החברה עדיין אוחז בערכים מסורתיים כלשהם.

זה לא עניין של לשתוק כמו כבשים, יש אנשים שלא רואים ערכי משפחה בצורה שאתה רואה אותם. אתה לא יכול לצטט עקרונות מתוך ספר דת למישהו שלא מאמין בה ומתוך זה להוכיח את חשיבות מוסד המשפחה. 

 

שנית, אחוז גדול מכל העניין הזה מבסס על העובדה שהגבר אמור לכלכל את בת זוגו וזה הערך היחיד שלו, בישראל החיים כמעט ולא מאפשרים מכלכל אחד ולכן כל העניין של high value man לא רלוונטי פה. 

 

ועוד אתה מתעלם מהעובדה שהאידיאולוגיה של הכדור האדום מברכת הפקרות מינית של הגברים, מה שלא ממש מתחבר לערכי המשפחה ביהדות.

זה תלוי בעושר של הגבר. גם בישראל זהחסדי הים

יכול לקרות.

אני אישית שואף להיות זה שמפרנס, ושאשתי תעשה מה שטוב לה. אם היא תרצה לעבוד במשהו שנותן לה משמעות או שעצם להיות עקרת בית תתן לה משמעות. אני לא בעד שההחלטה שלה לעבוד תנבע מתוך חיפוש כסף.


 

זה תלוי מי בכדור האדום יש דעות מגוונות לגבי הגבר, יש כאלה שמעודדים, ואני מאוד נגד זה.

לגבי Pearl היו לה אמירות בעיתיות בנושא, אבל נראה לי שהיא בסופו של דבר בעד קשר מונוגמי. אם כי רק ראיתי קצת סרטונים שלה.

לא יודעת למה אבל אני מדמיינת אותך מדבר עם מבטאמיפ

אמריקאי

וגם את @אלפיניסטית

i wishאלפיניסטית

לצערי האנגלית שלי משמשת אותי בעיקר לקריאה והקשבה, ואני ישראלית מבטן ומלידה כך שהמבטא שלי נורא ואיום ואני נמנעת מלדבר באפון כללי באנגלית.

...אלפיניסטית

יכול להיות שלמוצא שלך יש השפעה על איך שאתה רוצה לנהל את הזוגיות.

אני אישית כישראלית לא מעוניינת להתחתן עם בחור מארה"ב (חרדי) כי שם יש צורת הסתכלות שונה על התפקידים של הבעל והאישה. 

 

באופן כללי כל הדיון שהולך בארה"ב (מהצד של השמרנים וכל אלו ש"נימלטו" מהמטריקס) לא קרוב לערכי היהדות או ערכים שאני מתחברת אליהם באופן כללי. אין שם כבוד והערכה, לא לגבר, ולא לאישה. אין חברות(בשורוק) ואין תפיסה נורמלית של מערכת יחסים בריאה בין שני אנשים. לכן אני נרתעת מלהביא את השיח הזה לארץ. 

 

נ.ב. לא סתם כל הגורואים והשרלטנים שם הם רווקים חסרי משפחה, כאשר אתה נמצא במערכת יחסים טובה כל המבט שלך משתנה.

 

נ.ב.ב. בארה"ב יש דגש מאוד על חומריות וחיצוניות ולכן שני הצדדים (הגברים והנשים) מתכלים על מערכות יחסים בצורה של כמה אני מסוגל לסחוט מהצד השני (כסף, מראה וכו') . בישראל אם בגלל הדת ואם בגלל שאנחנו נמצאים במצב הישרדותי תמידי המציאות שונה לרוב האנשים.

 

נ.ב.ב.ב. יש לך תפיסה שכאשר יש קיצוניות אחת כדאי שתהיה קיצוניות שניה כדי לאזן. אני מתנגדת לתפיסה הזאת. גם חום של אלף מעלות צלזיוס וגם קור של מינוס מאה הם מסוכנים.

הרבה מאלו שמדברים בנושא הם נשואים:חסדי הים

שפירו, Walsh, חיה רייצ'יק ועוד, ויש להם מערכת יחסים מכבדת.

אם מישהו מדליק בחדר מזגן על חום אלף מעלות, עדיף שאחד ידליק על קור אלף מעלות קור.

..אלפיניסטית

שפירו וואלש הם רק חלק מהקולות ואני לא חושבת שהם נמצאים באטמוספירת הred pill והם לא מתיימרים להיות קאצ'רים של מערכות יחסים וקידום אישי, הם בעיקר מגיבים לאקטיביסטים שמאלנים. 

אוף. לכן אני שונאת משלים ואנלוגיות. 

דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאראחרונה

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניהאחרונה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.