היו כמה שיצאו איתי בשביל שאקנה להן מתנות.. בלי בושה.

אני פשוט אוהב לפנק בקטע הזה ויש בנות שמנצלות את זה

אני דווקא אוהב את זה. לא לדאוג יותר מידי , מה שאתה יכול להרשות לעצמך לך על זה.

פחות מתאים למשפחה.. זה כבר אחריות..

בחור שבא לקחת אותי עם רכב הזיה נראלי מרצדס סימן כזה כמו של כוכב הצפון  כולו מתלהב ניסה להוציא מחמאות בכוח אמרתי לו מצידי תבוא על סיריון

כולו תמיד היה מדוגם שעון מוגזם ואי אחי תלבש חולצה של ההכתרה שלכם מצידי

זה כזה מרתיע אותי ומביא לי עצבים

זה כאילו איפה העומק שלך?

אבל הוא היה בחור דבש חוץ מזה פשוט זה כזה סגנון של חוצניקים זה מרתיע מאוד שתדע.

לא נעים לך להיכנס עם שתיה לאוטו כמעט שפכתי לו שם שוקו .

אני שונאת את הפוזה הזו

איזה סיפורים הפי איאיאיי.. 

נהנתי מכל שניה. חחח כוכב הצפון .. 

היה בחור דבש אחרי כל הקללות ראיתם מזה? חח

אני גם בא לדייטים מדוגמן.. האמת שגם לעבודה אני מגיע ככה

אבל לא משנה זה באמת כבר טיפשות.. אין מוח.

טוב אני מקווה שתסלחי לי ......

על הכל.. (;

אני יודע שסייגת את דבריך המקוריים במילה "הרבה" (כמה? עשר? חמישים? אלפיים?)

אלא שהפוסט הוא לא: "תראו איזה יופי, יש הרבה בנות דתיות רציניות שמעניין אותן מסורת ועומק ואבא שבשמיים, אשריהן בנות ישראל הקדושות."

מה שמעיד על figure במונחים של גשטלט ("עצם" לעומת "רקע", כלומר התהליך הפסיכולוגי שגורם לנו לזהות עצמים שאינם מתמזגים עם הרקע)

אלא, שאיני יודע על מה ההתעסקות הגדולה בפמיניסטיות ובאחריות הנשית על השחתת החברה במלחמת התרבות באמריקה (המפעפעת לכאורה למדיה החברתית בישראל) באמצעות האונליפנס או הציפיות החומרניות המוגזמות או מה שזה לא יהיה

יש אנשים שמעניין אותם כסף, כוח, יש כאלה שמעניינת אותם עוצמה פוליטית, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, נבילות וטריפות, כו' כו' כו', שוין, לא נראה לי שהדרך הנכונה היא לצקצק

לא יודע מה איתך, אבל מעולם לא ראיתי בחיים האמיתיים בנות מהסוג שאתה מדבר עליו (אולי ראיתי ברחוב מבלי לדעת), גם בקרב בנות לא דתיות

לא שזה לא קיים, אבל זה נראה שזה לא באמת כזה נפוץ, או שאיכשהו שברתי את הסטטיסטיקה?

בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר זה שלא צריך לחשוב יותר מדי על מה עושים הגויים השקצים, או הערב רב החופשים, או בני תשע מידות וכיו"ב, שהשם יחזיר את כולם בתשובה שלמה במהרה

רמב"ם הלכות איסורי ביאה י"ט י"ז:

"וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה."

לכן מה יש בכלל לבזבז מחשבה על גבעוניות ופלישתיות וגויים אשר בשר חמורים בשרם וזרמת..., להוציא מעט מזעיר חסידי אוה"ע ה' יגן בעדם, ולתהות על החפץ מדוע הדור כה פרוץ ומופקר, הגם שכמובן כואב מאוד, אין בזה חידוש עצום.

וכמו שמרת אלפיניסטית אמרה זה לא שהגברים אשמים או שהנשים לא אשמות, זה שיח מגוחך, חבל לבזבז כל-כך הרבה כוחות בהתמרמרות. בנות ישראל האמיתיות צדיקות וצנועות ובע"ה תמצא את שלך בקרוב.

עריכה: לגופו של עניין, מה נעשה שהחלום של רוב הבנות (וכן אני עושה הכללה גסה) הוא האביר על הסוס הלבן,

בכללי, ה"גיבור" הנשי הקלאסי - הוא דמות חזקה, מטופחת, מכובדת, ועם כסף. יש גם כאלה שאוהבות יותר את רובין הוד (והמתאים לאריכיטיפ הזה יהיה המתנחל האידיאליסט, במינון כזה או אחר), אבל נתמקד באביר,

דבר ראשון מעניין שהאריכיטיפ הוא לא "מלך" על סוס לבן (כלומר עוצמה טוטלית וכסף טוטלי) אלא אביר או נסיך (הכי טוב אם זה גם הנסיך הצעיר וטוב הלב ולא הבכור יורש העצר הגאוותן, או לחילופין אביר מקסים שאינו מבית המלוכה ואז הוא מציל את הנסיכה והופך למלך או משהו כזה), אני חושב שהרעיון הוא שלא רוצים למתוח את הפנטזיה עד לקצה הפתולוגי שלה (עוצמה משחיתה ושופוני)

בכל-מקרה הארכיטיפ הקריטורי מיתרגם בימינו לסקס אפיל (במובן הרחב ביותר של המונח) של בעלי מקצוע כמו רופא או עורך דין (בארץ פחות), זאת בעצם המשאלה ה"אידית" (מלשון איד בפסיכואנליזה) לנוחות ולהרגיש "בנות מלכים" מה שנקרא, להתעטר בתכשיטים יפים ולנסוע במכונית נוחה ויפה ולא במשטובה מסריחה מבמבה או לגור שלוש שנים בדירת חדר מתקלפת או שהבעל ילבש אותה חולצת סיום מסלול עשר שנים, בלי קשר ליציבות הכלכלית האובייקטיבית כלומר כמה כסף נכנס בפועל

מבלי להיכנס לדיון התורני (אני מסכים איתך שזה לא עיקר החיים) הרעיון העקרוני הוא לא בלתי-סביר, כמובן אפשר להגיע להקצנה פתולוגית של רכבי פאר ובגדי מותגים וכו' אבל שוב בכנות אני לא יודע איפה אתה מוצא בנות כאלה

בעולם כי אכפת לי מהאנושיות וכואב לי.

אתה גם צריך לזכור שאני נולדתי באמריקה, אז מטבע של הדברים הראש שלי לא מצומצם רק בעולם הדתי התורני.

(חוץ מזה שזה חודר במידה זו או אחרת גם לעולם הדתי).

ברור שצריך לחפש אשמים, כי רק כך נפתור את הבעיה.

זה הרבה יותר ממידות רעות. תמיד היו מידות רעות. אבל בדור הזה אג'נדות פמיניסטיות מסויימות שקוראות להפקרות, וגם אנשים בונים תוכנות שיהיה הרבה יותר קל לבגוד ולהתנהג בהפקרות מינית.

כמובן שביסוד כמעט כל הרשתות החברתיות מרדדות ומדגישות את החיצוניות, אם לא משתמשים בהם באופן מבוקר, אולי חוץ מערוץ שבע..

להגיד שאין אשמים, זה לזרוק אחריות, ואמירה חמורה ומוסכנת מאוד מאוד.

ברור שיש אשמים גם אצל גברים וגם אצל נשים.

בימינו זה הפמיניזם והפרוגרס, בימי הרש"ר זה הרפורמה, לפני זה השבתאים, לפני זה הנוצרים, לפני זה הבבלים, הכשדים, האשדודים,

עבודה זרה ופריצות הייתה מאז ומתמיד וזה המאבק התמידי של עם ישראל

האם צריך מודעות, פחות או יותר, לגבי מה שהולך בעולם שמסביבנו? אני מניח שכן, אבל בינתיים זה פשוט להצביע על המובן מאליו

ואני גם לא מבין מה אתה בדיוק מתכנן לעשות. להגיד לשיקצעס שזה לא בסדר?

ליהדות כבר מזמן יש תרופות לכל הבעיות האלה: אינטרנט מסונן / טלפון כשר / מושגח, לשלוח את הילדים לחינוך העצמאי, לעמול בתורה כמה שיותר ולהנחיל בבית ערכים של צניעות, אהבה, אהבת השם כו' וה' יעזור

אני לא אומר שאין אשמים אני פשוט אומר שאין טעם לחפש אותם, זה כמו בספר "הבלש כגיבור תרבות", הבלש הוא סוג של סוכן צדק שמאפשר לחברה לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא רואו" בזה שהוא פותר את התעלומה ומוצא את הרוצח, אם כי, הוא לא באמת נותן מענה לתחלואי החברה,

כנ"ל כאן, כל פעם צצה איזו אידיאולוגיה מפגרת חדשה (קומוניזם, פמיניזם, רפורמה, נצרות, עבודת הבעל, עבודת האשרה), אי-אפשר להתרגש מכל דבר בלי סוף

במיוחד שכאן אין מדובר באידיאולוגיה "קלאסית" (נניח כמו הרפורמים המקוריים בסגנון גייגר ושות') אלא ב"פוסט-אידיאולוגיה" כלומר התפקרות ברורה ומובהקת וכל מי שהוא דתי יודע שזה משהו שהוא לא בסדר או עכ"פ לא מתאים לעולם הערכים הדתי, אם מישהו מחליט להתפקר בחסות הפמיניזם או הפרוגרס או מה שזה לא יהיה הוא יודע שהוא מוציא את עצמו משלומי אמוני ישראל by definition

ואלה שלא מודעים, וול, אפשר לומר שהזרמים האורתודקסיים ה"מתונים" יותר אשמים בזה אבל האמת - לא כזה אכפת לי כי אני לא נמנה עליהם, הבא להיטמא פותחים לו

העניין הוא יותר ה"מטא-בעיה", קח לדוגמה את ג'ורדן פיטרסון, בהרצאות הישנות שלו הוא מאוד מעניין עם הסימבוליקות היונגיאניות ורעיונות חדשניים מעניינים אבל מאז שהוא נכנס ל"מלחמת התרבות" נראה שזה גבה ממנו מחיר אישי מאוד כבד, הוא נשמע מריר ועצבני (מה שהופך אותו לפחות סימפתי) ולמען האמת כואב שהוא מכלה את ימיו במלחמה בטחנות רוח

עדיף ללמוד לתורה ולצפות לגאולה ולעשות מה שאפשר לעשות בסביבה הקרובה, הרבה פעמים ההתעסקות בסוגיות "מקרו" היא העתקה של ההתמודדויות האישיות אל העולם החיצוני כך שתהיינה פחות מאיימות (במקום המפלצת שבפנים - המפלצת שבחוץ - ובמקום המפלצת שבחוץ - ה"סמל" של המפלצת, כלומר אידיאולוגיה או משהו בסגנון)

כנודע ז' עממי כנען או לחילופין המלכים שמלכו באדום עד מלוך מלך בישראל הם דברים שנמצאים לא רק בעולם הפיזי אלא בעיקר בתוך הנפש הבהמית של האדם

אבל לא על ידי התעלמות מהבעיה נפתור אותה.

תגובתי:

1. עובדתית לא הייתה פריצות כזאת והרס משפחות מאז ומעולם. א. נער/ה יכול לראות בפלאפון בכיס שלו תוך שלוש שעות יותר נשים/גברים מכל רחבי העולם בלי בגדים, הרבה יותר מכמעט כל בן-אדם פעם היה רואה במשך כל חייו.

ב. הקלות שבו אפשר להיות ביחד ללילה אחד בלי שום מחוייבות עלתה בצורה אסטרונומית (בגלל אפליקציות להיכרות, זה שמקובל יותר בחברה, אמצעי מניעה וכדומה.)

ג. אחוז הגירושין עלתה בצורה אסטרונומית.

ד. הסטיות המיניות התרחבו בצורה נוראה. (בגלל קבלה גלויה של החברה, וגם בגלל הפנטזיות שנמצאות באתרים הלא צנועים.)

2. ליהדות הדתית, אפילו ליהדות החרדית, אין עדיין מספיק פתרונות לבעיות האלה. עם כל מה שאמרת נערים ונערות מגיעים לאתרים כאלו ונופלים בהם. יש אחוז גבוה של בגידות וגירושין גם אצלם.

כמו שאכתוב בהמשך אינני רואה בזה בעיה רק דתית, אלא הרבה יותר יסודית מזה- עיוות הטבע של האדם.

3. זו טעות לחשוב שלצעוק ולכאוב על הבעיה זה ללא תועלת, כי הגמרא בסוטה אומרת על איוב שנענש בייסורים כי שתק ולא מחה על גזירת פרעה. בנוסף, זה יכול לשנות את התודעה בציבור.

4. אני חושב שהפתרון זה הפוך לגמרי ממה שהצעת. אני חושב שהפתרון לא נמצא בתורה ובדברים רוחניים, אלא דווקא שיבה לטבעיות שבנו, להגיון ולרגש הבסיסיים. זאת אומרת להדגיש ולחיות כמה שיותר את הצד הטבעי והנורמלי ש-ה' נתן בנו.

הצד הטבעי שלנו מגעיל אותו לגלול ולראות בנות לא צנועות, בלי שזה יהיה קשר נורמלי ומוחשי. הצד הטבעי שלנו רוצה קשר קבוע ועמוק עם אשה בקשר מונוגמי ורק ככה אפשר לגדל ילדים בבית אוהב ויציב. הצד הטבעי דוחה בשאט נפש סטיות מיניות.  הצד הטבעי שלנו רוצה להרגיש דברים ריאלים ולא לחיות בסרט.

5. מכיוון שזה קשור לצד הטבעי, הפיתרון שייך גם לגויים, וטוב שיש יוצרים גויים שמנסים לשנות את התודעה.

נכון שPearl מגזימה ומדברת שטויות לפעמים, אבל טוב שיש אותה כמשקל נגד לצד השני שמגזים ומוליך אותנו לתהומות.

6. חלק מהפתרון זה כן גיחוך על ערכי החיים הלא טבעיים, כי מדגישים להם שהם חיים בסרט. (כמו נגיד בדוגמא שהבאתי בתחילת השרשור, שהגבר עושה Show, ובחורות מסויימות נמשכות אחרי הנוצץ, וזאת בועה שמתפוצצת לבסוף.)

7. דברנו על זה כבר בעבר בכמה שרשורים. אבל אני מתעב את הנסיון להפוך מצוות מעשיות למשהו סימבולי רגשי, כי זה שולל את הצד המעשי והאקטיבי שצריך במצוות. אינני אומר שאין קשר לנפש, אבל עיקר המצווה זה המעשיות.

8. להגיד ש'כל' מי שאכפת לו ומנסה לקדם משהו ציבורי ועולמי, זה כי יש לו את אותו חסרון, זה מעוות. כמובן, שיכול להיות תרחיש כזה. אבל גם יכול להיות לגמרי הפוך שבגלל שאצלו חי משהו טהור ואמתי בפנים הוא רוצה לקדם את העולם באותו נושא.

אולי גם הרב קוק היה פגום בכל מה שניסה לקדם בעולם. חס ושלום!

אני מכיר את הסוגיה מאוד, מאוד מקרוב, נראה לי במצטבר שמעתי 300+ שעות של הרצאות בנושא מכל נקודת מבט אפשרית (דתית, חילונית, פסיכולוגית, פילוסופית, תרבותית, ספרותית, בלשנית, שמרנית, פרוגרסיבית) + ספרים לא מעט וגם עברתי תהליך אישי די ארוך כדי להגיע למסקנות שהגעתי אליהן, אני לא חושב שאצליח לשכנע אותך בתגובה אחת הכתובה בקיצור נמרץ, בכל-מקרה אני לא הולך להיכנס לכל נקודה כי באמת אין לדבר סוף

שתי התובנות העיקריות שהיו חסרות לי בתחילת הדרך:

א. כל מלחמת התרבות הזאת מתרחשת בתוך עולם תקשורתי-תרבותי די ספציפי, ההורים שלי למשל (עולים מברה"מ) לא מודעים בכלל לכל הרעש הזה, נראה לי שמעולם לא פגשו מישהו להט"ב, הם יודעים שקיימת פורנוגרפיה ושבנות מתלבשות יותר מדי קצר אבל זה לא מעסיק אותם, כן מעסיקה אותם מאוד בזמן האחרון המלחמה באוקראינה, הם מדברים על זה כל היום וחושבים על זה כל היום ורוב החדשות שהם קוראים הן סביב זה

לפני כמה זמן נרשמתי לערוץ החדשות South China Morning Post שמדווח קצת חדשות כלל-עולמיות אבל בעיקר חדשות סיניות / הונג-קונג, יש שם הרבה כתבות pop culture סיני כלומר כאלה שמתעסקות בסוגיות כמו מדיה חברתית וכיו"ב, ומה אני אגיד לך, זה נראה שה-woke האמריקני לא מטריד אותם כבעיה אידיאולוגית או משהו כזה, יש להם פשוט שיח אחר שמתמקד בדברים אחרים

למעשה, כמו שאמרתי לך, מעולם לא ראיתי בנות מהסוג שאתה מדבר עליו, ובעוונותיי יצא לי לדבר עם הרבה בנות, דתיות, מסורתיות, דתל"שיות, חילוניות, גויות, גם חברה לסבית טובה, והתמונה של ה"פרוגרס הפמיניסטי ההרסני" לא התאימה לאף-אחת, אולי חוץ ממישהי שפגשתי במחלקה פסיכיאטרית, שהזדהתה כג'נדרקווירית או משהו כזה, אבל גם היא לא מתאימה בדיוק לתיאור השופוני-אונליפנס.

כל שכן אם הבנות שאתה מכיר הן קומונריות עזרא / בוגרות מדרשת הרובע / בית יעקב. כלומר ברור שאם תחפש ברמאללה תמצא פלסטינים, ואם תחפש בסין תמצא קומוניסטים, ואם תחפש בקליפורניה תמצא SJWs, שוין אני מניח?

לכן המשפט "הצד שמוליך אותנו לתהומות" - מי זה אותנו? אותך? אותי? את הקומונרית הצדיקה בעזרא? את הבנות בבית יעקב? את הבנות פה בפורום? תרבות המערב המחלחלת הופכת אותן לפמיניסטיות להט"ביות באונליפנס? לא נראה לי

ב. כמו שהערתי בתגובה אחרת הבעיות הן לא כל-כך אידיאולוגיות אלא פוסט-אידיאולוגיות,

למעשה יש כאן שילוב של שני דברים,

מנקודת מבט פילוסופית מחד ככל שהאפיסטמולוגיה יותר ספקנית ככה האתיקה קרובה יותר להדוניזם קירנאי. ככל שהמציאות החיצונית "מאיימת" יותר, הקירנאיזם נאלץ להתעדן ולהפוך לאפיקוריאניזם (ואולי לעבור למודל הסטואי). ככל שהמציאות "רכה" יותר, כך צפויה רגרסיה קירנאית - ולשנות הנחות יסוד אפיסטמולוגיות (במובן הרחב יותר של הרעיון) זה לא כזה קל

מנקודת מבט פסיכולוגית, מה שאתה מתאר זה שילוב של יסודות אישיותיים היסטריוניים, נרקיסיסטיים וגבוליים, ברגע שלומדים לזהות את הגשטלטים אפשר תוך שנייה ליצור תמונה אישיותית פרלימינרית (ממליץ לקרוא את הספר Borderline, Narcissistic, and Schizoid Adaptations, את הערך הפרעת אישיות היסטריונית בויקיפדיה וב-DSM5, ואז לנסות לתאר במונחים האלה את הדפוסים שעולים מתוך היומן של אמבר הרד במשפט נגד ג'וני דפ ב-cross examination, לראות מהן המילים שחוזרות על עצמן ביומנים, מעין ניתוח ספרותי. כך תוכל להבין מה חושבת לעצמה בחורת האונליפנס ההיסטריונית-גבולית הממוצעת בעזרת נרטיב מגוף ראשון)

פועל יוצא, לא מדובר כאן בנפשות אינטלקטואליות תועות שצריכות את רד"צ הופמן שיפריך להן את ביקורת המקרא, או את הרש"ר הירש שיסביר להן למה התורה רלוונטית בעולם המודרני, או את הראי"ה זצ"ל שיראה להן את האור הפנימי של נשמת התורה, אלא אינדיבידואלים עם בעיות אישיות, וזה חד-משמעית בלתי-אפשרי לפתור בעיות אישיות בלי מוטיבציה עצומה מצד האינדיבידואל. זה לא שאם תציג להם את האמת בפרצוף הם יחזרו בתשובה. לא יודע אם ניסית, אבל יצא לי להתווכח קצת בתגובות ביוטיוב בנושאים הנ"ל ואנשים הם פשוט בלוקים, כי הגשטלטים הבסיסיים כל-כך חזקים שפשוט אין להם יכולת לדבר בשפה אחרת וצריך ללמוד לקבל את זה.

ג. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה וזה המקום של אקטיביזם במציאות הנוכחית.

אקטיביזם כשלעצמו הוא לא רע. הוא גם לא מעיד בהכרח על פגם מסוים, זאת לא הייתה הכוונה שלי, אם כי אכן הטענה הזאת מושמעת הרבה (ולפעמים יש בה מן האמת. ראה reaction formation). הרש"ר היה אקטיביסט רדיקלי למדי בעצמו.

כן יש שתי בעיות:

1. מתי אנחנו באמת יוצרים שינוי, ומתי אנחנו בסך-הכל דון קישוט פתטי, שמשחק בלהיות אביר האנושות החוצץ בפני אפוקליפסה מיידית?

2. מה המחיר האישי של אקטיביזם?

בוא נהיה מציאותיים: "להגחיך" את המובן מאליו, לא פותר שום בעיה. אנחנו לא "משברים את הקליפות" או "משכנעים את העולם" בזה שאנחנו נוברים בזבל התרבותי המערבי ומבררים לעצמנו את הסוגיה, או בכך שאנחנו מפרסמים פוסטים סרקסטיים. בתור אישיויות אנונימיות למדי, אנחנו לא כאלה מעניינים, וגם אם היינו מעניינים, לא היינו מעניינים ברמה של Amala Ekpunobi או ג'ורדן פיטרסון, וגם אם היינו, זה לא באמת מה שגורם לשינוי תודעתי. המדיה המודרנית בנויה בצורה של תאי-הד (echo chambers) ואין משכנעים אלא את המשוכנעים, וזה מתאים לרעיון "האינטרנט כסביבה אורבנית", שבה אתרים הופכים ל"שכונות" ומשתמשים ל"דיירים" (קראתי על זה ב"רעיון, כוונה ומעשה בארכיטקטורה")

בוא ניקח את הדמות של ג'ורדן פיטרסון, הוא מאוד אינטליגנטי, יודע לדבר, יש לו גם רעיונות מעניינים וחדשניים, אבל מלחמת התרבות הרסה אותו. בסרטונים המאוחרים שלו הוא מדבר כל היום על פרוגרס, tyranny, פוסטמודרנה, סוטים להט"בים, כו' כו', בקיצור שום דבר מעניין ולמעשה הוא הפך מאישיות אבירית לאדם מריר ומתוסכל, פרנואידי-משהו, שעושים ממנו מימז, והוא שבוי בפולחן האקטיביסטי הטקסי כאילו היה הליכה למקווה כל יום בבוקר (הזכרתי את "הבלש כגיבור תרבות" בדרך אגב, אבל אני ממליץ בחום. יש שם ניתוחים ספרותיים מאוד מעמיקים על דמויות מהסוג הזה), מה מזכיר SJWs בחילוף האידיאולוגיות, או בוגרי תואר ראשון לספרות בארה"ב שלא מצליחים למצוא עבודה ומעתיקים את ההתמודדות האישית (ראיונות עבודה, בעיות כלכליות) למלחמה בקפיטליזם.

אני ממש ממש ממש ממליץ לשמוע את מה שמספרת Amala על החוויה שלה כאקטיביסטית לשעבר, על הסנטימנטים שהניעו אותה, המרירות שכרוכה בזה, כו', זה ממש מעניין וזה אחד הדברים שממש השפיעו עליי

לגבי איוב, ראשית איוב היה פקיד בדרגה גבוהה מאוד ונראה שאכן הייתה לו יכולת להשפיע. אתה חושב שאתה באותה רמת השפעה בפועל? יצא לך לשכנע אנשים ברחוב, או באינטרנט, על-ידי הצגת האבסורד שבפרוגרס, שעליהן להפסיק להיות חילונים כופרים בועלי נידות, או פרוצות באונליפנס? לא נראה לי.

דבר שני, בוא נסתכל על סוף המדרש: "יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית". כלומר הפתרון היה התבדלותי ולא אקטיביסטי.

שוב - לא שאין מקום לאקטיביזם. הרש"ר היה אקטיביסט גדול. לצערנו רוב הכתבים הפולמוסיים שלו לא תורגמו לעברית, אבל אני יכול להגיד לך שהוא היה תקיף ברמה אחרת לגמרי. אבל העניין הוא שבמקרה של הרש"ר הירש - או רד"צ הופמן - או הראי"ה - או הפעילות של חב"ד - הם אכן נתנו מענה: "האם יש מקום לתורה בעידן המודרני?" "איך צעיר משכיל יכול להתמודד עם ביקורת המקרא?" "כיצד אפשר למצוא בתורה נשמה פנימית אותנטית?" "האם אפשר להיות קשור ליהדות גם כשאני בבנגקוק, מחלל שבת ומכוסה בקעקועים?"

אני לא רואה על איזו שאלה אתה עונה שאינה מובנת מאליה, או מה בדיוק אתה פותר. המשבר הנוכחי אינו אידיאולוגי אלא פסיכולוגי ואקטיביזם לא הולך להחליף לבנות היסטריוניות את הצורך הדחוף בפסיכולוג.

ובאשר למחיר: המחיר תמיד שם. כנראה זה המחיר של הרומנטיקן האותנטי או משהו כזה. הרש"ר שילם מחיר אישי כבד מאוד ואפשר לראות את זה בכתבים המאוחרים שלו (בייחוד בפולמוס הפרדת הקהילות). כמו שאלפיניסטית אמרה, זה מדיף ניחוח מרירות אינסלית red pillית ואני מחזיק בדעה דומה.

ולסיום אני מפנה לשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ש"ו המיתולוגי ביחס ליחס לכופרים

העולם על הרס המשפחה. גם בסין בקושי מולידים ילדים, וגם בהודו יש בעיה כבדה של פורנוגרפיה וניצול נשים לזנות. ביפן יש בעיה גדולה של רווקות.

הקיצור הפקרות מינית והרס המשפחה זו בעיה עולמית ומי שלא רואה את זה עיוור לחלוטין.

גם ברוסיה יש פורנוגרפיה וזנות ובעיות במשפחה.

מי שחושב שזה לא חודר גם לבועה הדתית והחרדית, הוא עיוור.

יש המון נתונים בסיסיים, על פורנוגרפיה, יחסים לפני חתונה, בגידות וגירושין גם בעולם הדתי והחרדי.

אבל זה לא רק מסתכם בזה, גם הרווקות המאוחרת בחלקה זה בגלל אימוץ דפוסי חשיבה מערביים, וזה נוגע לפורום זה עצמו.

זה בכלל לא מובן מאליו לאנשים. רואים את זה בסטטיסטיקה.

להגיד שזה לא אידיאולוגיה זה גם שקר. במצעים פוליטיים של המפלגה הדמוקרטית ומלא מפלגות באירופה יש יוזמות לחוקי תועבות.

הדבר הזה צריך לכאוב לכל בן-אדם וגם מגיע לו להביע את דעותיו על זה, גם אם זה לא משנה כלום.

לדעתי מרירות יותר גדולה מגיעה לאנשים שלא מביעים מה שעל לבם. לפי הראייה שלך גם דוד המלך הוא היה אדם מריר. תפתח תהלים יש לו ביטויים מאוד קשים. אבל ככה בן-אדם צריך לחיות לא להסתיר את מחשבותיו בלבו ולהגיד את דעתו על דברים גם קשים.

לגבי שינוי דעות, זה נובע משני דברים. משיח וגם בניית מודל התנהגות של יחיד או של רבים שמשפיע בצורה חזקה על ידי דוגמא אישית לאחרים.

אנחנו מודעים על עלי ושמואל שהשפיעו בצורה עצומה בדוגמא אישית, אבל לא היה להם שיח עם בניהם ולכן הם לא המשיכו בדרכיהם. השיח מאוד מאוד חשוב.

אי אפשר לדעת בכלל כמה תשנה. היו מלא אנשים אנונימיים בהיסטוריה שיצרו מהפיכות.

אתה בא בגישה של יאוש.

[רק לגבי המעשה החמור מאוד שהזכרת שעשה הרש"ר הירש שהיה אדם גדול אבל מעשה זה ספציפי יזכר לדיראון עולם שדגל בחיתוך הבשר החי של עם ישראל והפרדת קהילות מיוזמתינו, לא קשור כלל ליתרו שברח המצרים ולא חיתוך בעם ישראל חס ושלום.] 

העולם לא נחרב ולא קרה משהו יוצא דופן. 

בהיסטוריה תמיד היו גלים של שמרנות וגלים של ליברליזם והפקרות.ודווקא עכשיו יש גל של התנצרות והתאסלמות ככל הנראה כתגובת נגד לשמאל הקיצוני. וכיהודייה דווקא האנטישמיות בימין הקיצוני מטרידה אותי יותר מהאנטישמיות האנטי ציונית בשמאל.

וזנות זה באמת קונספט חדש של דור הZ לפני זה אף אחד לא חשב על זה, לא היו הרמונים, ולא היו פילגשים וגיישות ונשים שניות. 

ואגב. העובדה שאתה מברך את המונוגמיה לא קשורה לטבע האדם. היא קשורה למצע החברתי תרבותי שעליו גדלת. כמו כן, ואניח את זה כאן ובזהירות, מונוגמיה ופרישות מינית כאידיאל רוחני היא גישה ימי בינמית שמקורה בתפיסות דתיות ולאו דווקא של הדת היהודית. 

מהדורות הקודמים בהרבה, כמו שפירטתי לעיל.

בעולם המערבי בכלל יש ירידה באדיקות דתית, ויש יותר גלים של חילון.

האנטישמיות בימין יכול לגרום בצורה נדירה לרוצח בודד שירה בכמה יהודים חס ושלום. השמאל האנטי-ציוני מסכן את המדינה כולה ומעודדת טרוריסטים שיפעלו נגדנו באופן יומיומי.

הרב ראובן מרגליות אומר שכבר אצל התנאים והאמוראים לא מוצאים שהתחתנו עם יותר מאשה אחת.

אפשר לקרוא בקלות בתנ"ך את הפוליגמיה כגנאי.

משום מה תמיד בטוחים שהדור הנוכחי הוא הכי נורא, מופקר, ומדורדר. 

תלוי למה אתה קורא הפקרות מינית, בתרבויות רבות היה לגיטימי להפוך אישה לכלה אם אנסת אותה. זו לא הפקרות? זו כן, פשוט אחרת. להחזיק מספר נשים זו גם מבחינתי הפקרות. יוון לא ממש הקפידו על צניעות מונוגמיה והטרוסקסוליות, והקאמה סוטרה הוא לא בדיוק מסמך של חסידות גור.

בכל דור השתמשו באמצעים שנתנו להם כדי להשיג כסף ומין.אני מסכימה שהרשתות החברתיות מביאות אותנו למקומות ונסיונות אחרים. אבל לא צריך להתרגש. יש פתרונות למי שמעוניין להימנע וקשה לי להאמין שהעולם יקרוס. דברים משתנים ומאזנים את עצמם.

אני לא רואה את זה כך. צריך פרשנים שחיו כמה דורות קדימה כדי לראות את זה כגנאי.

אני לא רואה הבדל מהותי בין ההתמודדויות בדור שלנו לבין מה שמתואר בספר בראשית, ירמיהו, משלי, בתלמוד, אם תרצה - אפילו בליקוטי תפילות של ר' נתן (שבהן הנושא של שמירת הברית כו' מקבל פוקוס עצום, אני לא זוכר איפה הוא כותב את זה אבל הוא אומר שזאת ה-התמודדות של הדור שלו או משהו בסגנון. כמובן מדברים על המאה ה-19), לפחות ברמה האינדיבידואלית

מבלי להיכנס לניתוח עומק של השיח התרבותי הסיני, באופן חד-משמעי אין להם בעיה של פמיניזם פרוגרסיבי פוסטמודרני. כן יש להם מיליון בעיות חוץ מזה (בעיקר סביב הנושא הכלכלי / שוק העבודה) והם גם מתמודדים איתן בדרכים שלהם (למשל tang ping / bai lan) אבל העניין הוא שהבעיה הספציפית הזאת לא מעסיקה אותם. אמנם יש ירידה בילודה אבל הגורמים הם שונים בתכלית. מה שאני חותר אליו זה שהשיח האמריקני שאתה מדבר עליו לא כזה נפוץ מחוץ לאמריקה / אירופה / תל-אביב. כמו שהשיח הסיני לא כזה פופולרי בארץ. לא יודע מה איתך, אני פשוט לא רואה אנשים כאלה. לא ברחוב, לא בעבודה, לא בבית הכנסת. בבית הכנסת אני רואה אנשים רגילים, שרואים אנשים רגילים, ופשוט לא חיים את התרבות הזאת. גם הבנות שבאות לבית הכנסת, לא כולן סופר צנועות וצדיקות אבל נראה לי שבסך-הכל הן גם אנשים רגילים.

זה מזכיר לי פוסט שקראתי על מישהו באפגניסטן ששם דגל בצבעי הקשת על הרכב כי הוא חשב שזה אמריקאי וטרנדי. וכשהסבירו לו שזה סמל להט"ב הוא היה מופתע ונורא התבייש ומיהר להסיר אותו.

בכל-מקרה, לא מעניין אותי לא מה הולך בסין, ברוסיה, בארה"ב, באירופה, הגויים היו מושחתים מאז ומעולם ואין בזה חידוש עצום. 77% מהגויים עובדי עבודה זרה בהגדרה. אז יום אחד הם עובדים את הבעל, יום אחר את דגון, קומוניזם, קפיטליזם, פמיניזם, נאורות, פוסטמודרניזם, שיהיה להם לבריאות.

באשר למצב בחברה הדתית / חרדית: אני לא חי בעולם של סטטיסטיקות ואידיאות אפלטוניות. אני חי בעולם של אנשים, אנשים שאני מכיר ומדבר איתם, רובם ככולם סבירים ורגילים. אכן יש התמודדויות, הפורנוגרפיה בהחלט מכה קשה, אבל אני לא מרגיש שאני חי באפוקליפסה תרבותית-מוסרית, לפחות לא בסביבה המיידית שלי. המודל ההיסטריוני-גבולי-דקדנטי שאתה מתאר פשוט לא מצליח לתאר אף אדם שאני מכיר במציאות. הוא אולי נכון סטטיסטית, ואולי יש אנשים אינדיבידואליים, או הלכי-רוח חברתיים שמתאימים לו, אבל אני אומר לך, הכרתי את מי שאתה לא רוצה, ולא ראיתי דבר כזה במו-עיניי מלבד אותה מאושפזת שהזכרתי (וזה לא חכמה למצוא מישהי עם בעיות אישיות במחלקה פסיכיאטרית).

///

דוד המלך השקיע את המרירות שלו בתפילה. ואני חושב שזה אפיק מצוין. אם הנושא הזה מטריד אותך, תתפלל על כך בתיקון חצות כשאתה חושב על גלות השכינה. אני פשוט חושב שהסנטימנט הדון-קישוטי אינו בריא. אני לא חושב שאני מדבר מתוך ייאוש אלא מתוך ריאליזם. דווקא המצב בהסתכלות מקרו נראה מבטיח למדי. האיסלאם הולך ומתחזק וככל שהוא חודר לעולם המערבי נוצר שיח סביב ערכים של צניעות וכיו"ב, וכמובן ידוע שבניגוד לנצרות שאומרת "יהי לקיסר אשר לקיסר" האיסלאם בדומה ליהדות הוא דת שבאה לידי ביטוי בקהילה, בפוליטיקה, בחקיקה כו'. מהצד השני אפשר לראות גם איך האידיאולוגיה הפרוגרסיבית קורסת לתוך עצמה בכך שאנשים נרתעים מהקיצוניות שאליה היא דוהרת במצעדי הגאווה וכיו"ב. גם בסקרים הישראליים, מפלגת העבודה בראשות הנכדה של קסטנר, הנציגה האולטימטיבית של ה-woke, נמחקה למעשה.

הריאליזם שלי מסתכם בזה שהיכולת שלי להשפיע מוגבלת למדי. אני מבין את הסנטימנט הרומנטי-מהפכני ובמידה מסוימת מעריך אותו אבל צריך להיות מציאותי. אם אתה חושב שביכולתך לבצע מהפכה, בעזרת הפעולות הממשיות שאתה נוקט, ובכן, לבריאות. על עצמי אני יכול לומר שגם אם היה לי כישרון דיבור אני פשוט לא מכיר אנשים שאני צריך לשכנע במובן מאליו.

///

פולמוס הפרדת הקהילות הוא נושא בפני עצמו שאני לא כל-כך רוצה להיכנס אליו. ידועה דעת הראי"ה בנושא, ויש אמת גם במה שהוא אומר, אם כי, יש עוד מה לדון לגבי הנסיבות הספציפיות, והאם זאת הוראת שעה, כו' כו', וגם אני לא יודע אם יצא לך לקרוא את מכתבי הרש"ר בנושא. בכל-מקרה לגבי דראון עולם, אם בערך כל האורתודוקסיה ההונגרית, ר' ישראל מסלנט, ר' עקיבא איגר, היו באותו קו... לא הייתי ממהר עם האמירות האלה. בכל-מקרה, מה שהיה היה.

וזאת גם לא הייתה הנקודה שלי. מה שרציתי לומר זה שהמאבק, כמו כל מאבק, גבה מהרש"ר מחיר כבד ואפשר לראות את זה באופן מובהק בסגנון הכתיבה שלו, שהפך מקליל וקצת סרקסטי (או הרבה סרקסטי בנפתולי נפתלי) בחיבורים המוקדמים, למאוד מריר וציני.

(באותה נשימה הייתי מציע לערוך השוואת עומק בין הסגנון של "חתונה של אבודים" לבין החוברות של הרב טאו)

///

באשר להתבדלות דבר ראשון אני מקשר למאמר הזה

דבר שני, דעתי האישית - לא יוצרים יהדות אותנטית על-ידי אנטי אלא על-ידי התנתקות מהלכי הרוח הכלליים. אנחנו לא צריכים להיות לעומתיים ולהפריך כל טענה של כל גוי שקץ, או להסתכל כל הזמן על מה עושים החופשים. הגענו לא"י כדי שנוכל ליצור כאן יהדות אותנטית, משלנו, לא ריאקציונריזם ולא תוצר של דיבייט עם גויים. ואת זה אפשר לעשות רק אם מלכתחילה מסרבים לדבר במונחים הגויים. עצם השפה הגויית מגבילה את מהלך החשיבה שלנו וכל-שכן השיח המקובע סביב גשטלטים מסוימים ביותר. עד שיש לנו עצמאות מסוימת (אמנם תחת ממשלת כפירה), אנחנו צריכים לנצל את זה כדי ליצור שפה יהודית והשקפה יהודית טהורה ולהקים את היהדות מינה ובה.

למעשה סיימתי עם הטענות שלי ואין לי כוח לטחון את זה הלאה

במיוחד שכמו שזה נראה אתה אוהב לרדת לעומקים טכניים ופשוט אין לי זמן לזה

הפניתי לכמה וכמה מקורות מקווה שזה יעשה את העבודה או לפחות את חלקה

במיוחד בציבור הדתי, על אף שהסטטיסטיקה כן מראה על הרס המשפחות.

אני טוען שזה התעלמות, ואם לא יהיו פתרונות אידיאולוגיים ומעשיים הדברים יוחמרו.

פה לא שייך להגיד ריאקציוני לגויים כי אנחנו באותה הסירה.

יש עזיבה של העולם המוחשי, הנורמלי והקונקרטי והיכנסות לתוך פנטזיות וסרטים.

זה שייך כבר לדרגת האדם שבנו כמו שהגדיר הרב וייזל והרב גלזרמן, לפני הדרגת ישראל שלנו.

אתה מדבר על סטטיסטיקות אבל אני אומר לך שלא ראיתי בחיים שלי אנשים כאלה ולא גדלתי במאה שערים

בכל-מקרה, מה הסטטיסטיקה? שיש אנשים שבוחרים להתפקר?

ומה האידיאולוגיה שתושיע אותם? שאסור להיות כופרים מופקרים כי זה נוגד את מדרגת האדם?

ומה הפתרון המעשי? להתחזק בלא להיות כופרים מופקרים / לרדת ממדרגת האדם הטבעית?

(לא יודע גם מהן ההגדרות שלך לטבעי ומניין הן שאובות - או כמו שמובא במאמר ההוא: משל עממי מספר על יהודי המגיע לרבו ומתאונן כי בנו השתגע. "מה קרה?" שואל הרבי. "הוא רוקד עם שיקצעס ואוכל דבר אחר", עונה החסיד. "הוא לא השתגע", אומר לו הרבי. "אילו היה רוקד עם דבר אחר ואוכל שיקצעס, זה היה שגעון, אבל לרקוד עם שיקצעס ולאכול דבר אחר זה נורמלי. נורא ואיום, אך נורמלי". גם בענייננו, ניתן לומר שהמצב גרוע ביותר, אך לחלוטין 'נורמלי' וצפוי.)

אין פה שום חידוש

אם אישה "דתייה" נשואה מחליטה לשכב עם גבר זר צר לי אבל זה לא משבר אידיאולוגי אלא היא פשוט פרוצה, ככל הנראה עם מאפייני אישיות גבוליים-היסטריוניים ברמה כזאת או אחרת ויכול להיות חיי נישואים בעייתיים, זאת לא דתייה תמימה שהפרוגרס הפמיניסטי השחית אותה

ובטוחני שלבנות מדרשת הרובע אין לא אונליפנס ולא שוגר דדיז

הבעיה שאתה מצביע לא שהיא לא קיימת פשוט היא לא נמצאת במישורים הרלוונטיים, אותו פלח אוכלוסיה שאתה מדבר עליו כמוהו כחמורים וכציצין הנפסדים ואובדים

אם השאלה הייתה שכלית כמו נגיד אתאיזם / ביקורת המקרא / חסר עומק רוחני בלימוד התורה אז התשובה בהתאם

אבל כאן אין שאלה אלא בעיה ובעיקר פסיכולוגית, לכן אין גם תשובה כי המובן מאליו "לא תנאף" כתוב כבר בעשרת הדברות

מי שיש לו בעיה עם פורנוגרפיה מה שהוא צריך זה לא רדפיל וגם לא הקונטרסים האפוקליפטיים של הרב טאו אלא לקחת את עצמו בידיים ולהחליף לטלפון כשר ולהעסיק את הראש שלו בתורה / עשייה חיובית

לא יודע, זה פשוט נשמע לי כמו לומר "bad things are bad"

בגידות זה רע, פורנוגרפיה זה רע, אונליפנס זה רע, שוגר דדיז זה רע, שופוני זה רע, רצח זה רע, עבודה זרה זה רע, לאכול דם זה רע, להזיח את הבדים מעל טבעות הארון זה רע... כאילו OK נראה לי זה ידוע? מי שרוצה לשמור את מצוות התורה שומר מי שבוחר לחיות כמו גוי הבחירה בידו אין פה איזה משהו חדש או תקדימי ראה ירמיהו ה' בייחוד פסוקים ג'-ה'

"אח, הצעירים של היום, כאלה דקדנטיים, הכל באשמת הנשים הפמיניסטיות המופקרות באונליפנס, שעושות את זה מתוך אידיאולוגיה פוסטמודרנית דקונסטרוקטיבית שצריך להילחם בה במישור האינטלקטואלי-רטורי (ולא כחיפוש תשומת לב היסטריוני או סוג מסוים של פגיעה עצמית קוואזי-אובדנית) והורסות משפחות תמימות, באיזה עולם מופקר מידרדר ואפוקליפטי אנו חיים, חייבים להרים את נס ההתנגדות, כי אם לא נעשה כן זה נורא מסוכן וחמור ביותר, ובכל מקרה להתעלם מהבעיה זה בייסיקלי להיות bluepill normie"

סורי לא קונה את זה

אני לא מרגיש צורך להתבאס על מה שעושים גויים עובדי עבודה זרה כבר 2000 שנה (להזכירך חצי מהפילוסופים היוונים חשבו שזה רעיון טוב שכל הנשים תהיינה משותפות ראה "המדינה" לאפלטון, הסטואה)

ואני לא מרגיש צורך להילחם באנשים בלתי-נראים שבחיים שלי לא הכרתי ולא דיברתי איתם

בנימה אחרת אני כן מסכים איתך שיש השפעה לתרבות המערבית על עיצוב השיח שלנו אבל השינויים המשמעותיים הם דווקא אלה שנמצאים עמוק מתחת לפני השטח והם כמעט בלתי-נראים ואכן ראוי לתת על זה את הדעת (הרצאה מעניינת בנושא היא Sexual Morality for Heathens של רוג'ר סקרוטון) אבל לדעתי - לא מתוך גישה לעומתית דווקא אלא מתוך גישה לימודית, יש הרבה דברים מאוד מעניינים וחשובים שאפשר ללמוד מהמודרנה וגם מהפוסטמודרנה (אכמ"ל)

אוהבים את התוכן שלה.

אני בכלל לא מסכים לכל מה שהיא אומרת, אבל יש הרבה דברים שהיא צודקת.

זה יותר התבוננות על עולם בדייטים בכללות העולם, לא על עולם הדייטים שלי באופן אישי.

הרבה פעמים אנשים מייחסים אמירות שלי כאן לחיים האישיים שלי, ולפעמים זה נכון, אבל הרבה פעמים זו התבוננות על כלל הדייטים בעולם המערבי, וזה המקרה כאן.

אין שום היגיון בשטויות שהיא אומרת. כלומר מידי פעם היא אומרת משהו נכון (גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום) אבל רוב הטיעונים שלה מטופשים, ניתנים להפרכה ויש ערימות של כשלים לוגיים בהוכחות שלה

הבעיה שאנשים אוהבים להתקרבן ולשמוע שהם לא הבעיה אלא הסיסטם/הנשים

אנשים טיפשים לא מפריעים לי. אנשים טיפשים עם השפעה מפריעים לי.

שלה.

אבל היא כן אומרת דברים נכונים.

אגיד עכשיו משהו כללי, היא קצת משוגעת, אבל בעולם צריך אנשים משוגעים כדי לקדם את העולם. במיוחד שיש אנשים משוגעים בצד השני שמטים את כל העולם לצד שלהם.

משוגעים הרבה פעמים חושבים מחוץ לקופסה ומגיעים לתובנות הרבה יותר עמוקות מאנשים רגילים ואומרים דברים רדיקלים שמזיזים את העולם.

רוב האנשים הרגילים שהולכים בתלם, מתבוססים בבעיות הרגילות של החיים, ולא נותנים פתרון פורץ דרך.

אני לא מדבר על משוגעים שנמצאים במוסדות סגורים, אלא אנשים שמאוד חכמים ויצירתיים ויש להם צד של שיגעון.

היא יוצאת דופן? אין בה שום וחכמה או יצירתיות. יש עוד המון יוצרי תוכן בנושא. קוראים לזה ניצול האלגוריתם של יוטיוב. זה מה שמכניס כסף וצפיות.

אין לה פתרונות יוצאי דופן או תובנות מדהימות.

היא פשוט לא מדברת בהיגיון. ועדיין אנשים אוהבים לשמוע את זה כי ה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. קשה לי להאמין שמישהו עם IQ מעל 85 מסוגל להקשיב לה בלי להרים גבה על הטיעונים הפסודו מדעיים שלה

לכן מיותר להתחיל להציף את הפורום בred pill bs

מדברת עליהם.

יותר מחצי מהבנות קיימו יחסי מין מגיל 18 ומטה. קל וחומר שלא מחכות לחתונה.

הצפייה בפורנוגרפיה מרקיעה שחקים.

אחוזי הגירושין מטורף.

הנתונים שראיתי בבגידות זה אחוזים גבוהים באופן ניכר מאשר למשל ארצות הברית.

שמעתי נתון, לא יודע אם זה נכון שזה מתקרב ל40%.

כן. אנחנו במצב מצוין בעניין הקשרים שלנו.

אה והכל זה אשמת הגברים, אין לנשים פה שום חלק בנתונים הכוללים האלו.

הפמיניסטיות יסבירו לך בדיוק למה אין לבנות אשמה בזה.

"יותר מחצי מהבנות קיימו יחסי מין מגיל 18 ומטה. קל וחומר שלא מחכות לחתונה." אז? כל האמירה הזו של נשים שמחכות לחתונה בעלות אחוז גירושין נמוך זה נכון אבל זה לא קשר של סיבה ותוצאה,

אלו שתי עובדות - מי שמחכה לחתונה 99% סיכוי שהיא דתיה אדוקה וממלא גירושין הן לא אופציה בשבילה, אתה אולי יכול לטעון מראש שלהיות דתי אדוק זה הפתרון לחיים שמחים. ומחקרית זה נכון. אבל אי אפשר להאמין רק כדי להיות מאושר. אמונה לא עובדת ככה.

"הצפייה בפורנוגרפיה מרקיעה שחקים."- נכון ו..? אף אחד לא מביא פתרון רציני לזה. 

"אחוזי הגירושין מטורף." - כמעט מחצית מארה"ב, ועדיין ו..?

"הנתונים שראיתי בבגידות זה אחוזים גבוהים באופן ניכר מאשר למשל ארצות הברית.

שמעתי נתון, לא יודע אם זה נכון שזה מתקרב ל40%." - תביא מחקר ואז נדבר (ואגב, עדיין אחוז הגברים הבוגדים גבוה - וכמובן שאתה יכול לטעון שהמחקרים מוטים ונשים לא מדווחות, אבל תחסוך ממני השערות שלא ניתן להוכיח אותן)

"אה והכל זה אשמת הגברים, אין לנשים פה שום חלק בנתונים הכוללים האלו.

הפמיניסטיות יסבירו לך בדיוק למה אין לבנות אשמה בזה." - אשמה לא קשורה לעניין. עוד משפט מריר בלי קשר לטיעון, אני לא טוענת שיש צד אשם, אני חושבת שכל השיח מגוחך.

זה שבגדו בפועל יותר גבוה.

האם נשים בוגדות באותה תדירות כמו גברים?

בוודאי שיש פה אשמים. גברים אשמים אבל גם יש אשמים בחלק מהותי מהוגי הדעות הפמיניסטיות וזה קורה בפועל, אומרות שאשה יכולה להתנהג איך שבא לה מעיקרון החירות. היא יכולה להתנהג בהפקרות מינית לפני הנישואין וגם לפעמים תוך כדי, היא לא צריכה להיות כנועה לבעלה כעיקרון היהדות ברמב"ם בהלכות אישות: "וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח".

זה הורס את כל יסוד המשפחה כל בהפקרות הזאת.

את יודעת כמה בנות צעירות ונשואות יש להן only fans וsugar dadies וזה גודל וגודל וגודל וזה הורס את כל מוסד המשפחה וזה גורם הפקרות נוראה מאוד.

ברור שגם גברים אשמים, אבל לגישות פמיניסטיות של כביכול חירות האשה יש חלק חמור מאוד בענין.

כן לא נמצא אשמים ולא נפתור את הבעיה. נשתוק כמו כבשים וניתן לנשים עצמן לסבול ולילדים למשפחות הרוסות או חד הוריות בגלל המאמר לעיל, לצבור טראומות נוראיות. כן הכל בסדר.

ראשית ישראל היא חברה הטרוגנית. אחוז גדול ממנה נמנע מהדברים הנ"ל מתוך אידיאלים דתיים (מה שהופך את הדיון פה בפורום לתיאורטי ולא פרקטי, כי מראש קשה לי להאמין שיש יותר מאחוזים בודדים שנוהגים בהפקרות מינית לפני החתונה ועדיין  נקראים דתיים)

אחוז גדול משאר החברה עדיין אוחז בערכים מסורתיים כלשהם.

זה לא עניין של לשתוק כמו כבשים, יש אנשים שלא רואים ערכי משפחה בצורה שאתה רואה אותם. אתה לא יכול לצטט עקרונות מתוך ספר דת למישהו שלא מאמין בה ומתוך זה להוכיח את חשיבות מוסד המשפחה. 

שנית, אחוז גדול מכל העניין הזה מבסס על העובדה שהגבר אמור לכלכל את בת זוגו וזה הערך היחיד שלו, בישראל החיים כמעט ולא מאפשרים מכלכל אחד ולכן כל העניין של high value man לא רלוונטי פה. 

ועוד אתה מתעלם מהעובדה שהאידיאולוגיה של הכדור האדום מברכת הפקרות מינית של הגברים, מה שלא ממש מתחבר לערכי המשפחה ביהדות.

יכול לקרות.

אני אישית שואף להיות זה שמפרנס, ושאשתי תעשה מה שטוב לה. אם היא תרצה לעבוד במשהו שנותן לה משמעות או שעצם להיות עקרת בית תתן לה משמעות. אני לא בעד שההחלטה שלה לעבוד תנבע מתוך חיפוש כסף.

זה תלוי מי בכדור האדום יש דעות מגוונות לגבי הגבר, יש כאלה שמעודדים, ואני מאוד נגד זה.

לגבי Pearl היו לה אמירות בעיתיות בנושא, אבל נראה לי שהיא בסופו של דבר בעד קשר מונוגמי. אם כי רק ראיתי קצת סרטונים שלה.

אמריקאי

וגם את @אלפיניסטית

לצערי האנגלית שלי משמשת אותי בעיקר לקריאה והקשבה, ואני ישראלית מבטן ומלידה כך שהמבטא שלי נורא ואיום ואני נמנעת מלדבר באפון כללי באנגלית.

יכול להיות שלמוצא שלך יש השפעה על איך שאתה רוצה לנהל את הזוגיות.

אני אישית כישראלית לא מעוניינת להתחתן עם בחור מארה"ב (חרדי) כי שם יש צורת הסתכלות שונה על התפקידים של הבעל והאישה. 

באופן כללי כל הדיון שהולך בארה"ב (מהצד של השמרנים וכל אלו ש"נימלטו" מהמטריקס) לא קרוב לערכי היהדות או ערכים שאני מתחברת אליהם באופן כללי. אין שם כבוד והערכה, לא לגבר, ולא לאישה. אין חברות(בשורוק) ואין תפיסה נורמלית של מערכת יחסים בריאה בין שני אנשים. לכן אני נרתעת מלהביא את השיח הזה לארץ. 

נ.ב. לא סתם כל הגורואים והשרלטנים שם הם רווקים חסרי משפחה, כאשר אתה נמצא במערכת יחסים טובה כל המבט שלך משתנה.

נ.ב.ב. בארה"ב יש דגש מאוד על חומריות וחיצוניות ולכן שני הצדדים (הגברים והנשים) מתכלים על מערכות יחסים בצורה של כמה אני מסוגל לסחוט מהצד השני (כסף, מראה וכו') . בישראל אם בגלל הדת ואם בגלל שאנחנו נמצאים במצב הישרדותי תמידי המציאות שונה לרוב האנשים.

נ.ב.ב.ב. יש לך תפיסה שכאשר יש קיצוניות אחת כדאי שתהיה קיצוניות שניה כדי לאזן. אני מתנגדת לתפיסה הזאת. גם חום של אלף מעלות צלזיוס וגם קור של מינוס מאה הם מסוכנים.

שפירו, Walsh, חיה רייצ'יק ועוד, ויש להם מערכת יחסים מכבדת.

אם מישהו מדליק בחדר מזגן על חום אלף מעלות, עדיף שאחד ידליק על קור אלף מעלות קור.

שפירו וואלש הם רק חלק מהקולות ואני לא חושבת שהם נמצאים באטמוספירת הred pill והם לא מתיימרים להיות קאצ'רים של מערכות יחסים וקידום אישי, הם בעיקר מגיבים לאקטיביסטים שמאלנים. 

אוף. לכן אני שונאת משלים ואנלוגיות. 

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.