היו כמה שיצאו איתי בשביל שאקנה להן מתנות.. בלי בושה.

אני פשוט אוהב לפנק בקטע הזה ויש בנות שמנצלות את זה

אני דווקא אוהב את זה. לא לדאוג יותר מידי , מה שאתה יכול להרשות לעצמך לך על זה.

פחות מתאים למשפחה.. זה כבר אחריות..

בחור שבא לקחת אותי עם רכב הזיה נראלי מרצדס סימן כזה כמו של כוכב הצפון  כולו מתלהב ניסה להוציא מחמאות בכוח אמרתי לו מצידי תבוא על סיריון

כולו תמיד היה מדוגם שעון מוגזם ואי אחי תלבש חולצה של ההכתרה שלכם מצידי

זה כזה מרתיע אותי ומביא לי עצבים

זה כאילו איפה העומק שלך?

אבל הוא היה בחור דבש חוץ מזה פשוט זה כזה סגנון של חוצניקים זה מרתיע מאוד שתדע.

לא נעים לך להיכנס עם שתיה לאוטו כמעט שפכתי לו שם שוקו .

אני שונאת את הפוזה הזו

איזה סיפורים הפי איאיאיי.. 

נהנתי מכל שניה. חחח כוכב הצפון .. 

היה בחור דבש אחרי כל הקללות ראיתם מזה? חח

אני גם בא לדייטים מדוגמן.. האמת שגם לעבודה אני מגיע ככה

אבל לא משנה זה באמת כבר טיפשות.. אין מוח.

טוב אני מקווה שתסלחי לי ......

על הכל.. (;

אני יודע שסייגת את דבריך המקוריים במילה "הרבה" (כמה? עשר? חמישים? אלפיים?)

אלא שהפוסט הוא לא: "תראו איזה יופי, יש הרבה בנות דתיות רציניות שמעניין אותן מסורת ועומק ואבא שבשמיים, אשריהן בנות ישראל הקדושות."

מה שמעיד על figure במונחים של גשטלט ("עצם" לעומת "רקע", כלומר התהליך הפסיכולוגי שגורם לנו לזהות עצמים שאינם מתמזגים עם הרקע)

אלא, שאיני יודע על מה ההתעסקות הגדולה בפמיניסטיות ובאחריות הנשית על השחתת החברה במלחמת התרבות באמריקה (המפעפעת לכאורה למדיה החברתית בישראל) באמצעות האונליפנס או הציפיות החומרניות המוגזמות או מה שזה לא יהיה

יש אנשים שמעניין אותם כסף, כוח, יש כאלה שמעניינת אותם עוצמה פוליטית, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, נבילות וטריפות, כו' כו' כו', שוין, לא נראה לי שהדרך הנכונה היא לצקצק

לא יודע מה איתך, אבל מעולם לא ראיתי בחיים האמיתיים בנות מהסוג שאתה מדבר עליו (אולי ראיתי ברחוב מבלי לדעת), גם בקרב בנות לא דתיות

לא שזה לא קיים, אבל זה נראה שזה לא באמת כזה נפוץ, או שאיכשהו שברתי את הסטטיסטיקה?

בכל מקרה, מה שאני מנסה לומר זה שלא צריך לחשוב יותר מדי על מה עושים הגויים השקצים, או הערב רב החופשים, או בני תשע מידות וכיו"ב, שהשם יחזיר את כולם בתשובה שלמה במהרה

רמב"ם הלכות איסורי ביאה י"ט י"ז:

"וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה."

לכן מה יש בכלל לבזבז מחשבה על גבעוניות ופלישתיות וגויים אשר בשר חמורים בשרם וזרמת..., להוציא מעט מזעיר חסידי אוה"ע ה' יגן בעדם, ולתהות על החפץ מדוע הדור כה פרוץ ומופקר, הגם שכמובן כואב מאוד, אין בזה חידוש עצום.

וכמו שמרת אלפיניסטית אמרה זה לא שהגברים אשמים או שהנשים לא אשמות, זה שיח מגוחך, חבל לבזבז כל-כך הרבה כוחות בהתמרמרות. בנות ישראל האמיתיות צדיקות וצנועות ובע"ה תמצא את שלך בקרוב.

עריכה: לגופו של עניין, מה נעשה שהחלום של רוב הבנות (וכן אני עושה הכללה גסה) הוא האביר על הסוס הלבן,

בכללי, ה"גיבור" הנשי הקלאסי - הוא דמות חזקה, מטופחת, מכובדת, ועם כסף. יש גם כאלה שאוהבות יותר את רובין הוד (והמתאים לאריכיטיפ הזה יהיה המתנחל האידיאליסט, במינון כזה או אחר), אבל נתמקד באביר,

דבר ראשון מעניין שהאריכיטיפ הוא לא "מלך" על סוס לבן (כלומר עוצמה טוטלית וכסף טוטלי) אלא אביר או נסיך (הכי טוב אם זה גם הנסיך הצעיר וטוב הלב ולא הבכור יורש העצר הגאוותן, או לחילופין אביר מקסים שאינו מבית המלוכה ואז הוא מציל את הנסיכה והופך למלך או משהו כזה), אני חושב שהרעיון הוא שלא רוצים למתוח את הפנטזיה עד לקצה הפתולוגי שלה (עוצמה משחיתה ושופוני)

בכל-מקרה הארכיטיפ הקריטורי מיתרגם בימינו לסקס אפיל (במובן הרחב ביותר של המונח) של בעלי מקצוע כמו רופא או עורך דין (בארץ פחות), זאת בעצם המשאלה ה"אידית" (מלשון איד בפסיכואנליזה) לנוחות ולהרגיש "בנות מלכים" מה שנקרא, להתעטר בתכשיטים יפים ולנסוע במכונית נוחה ויפה ולא במשטובה מסריחה מבמבה או לגור שלוש שנים בדירת חדר מתקלפת או שהבעל ילבש אותה חולצת סיום מסלול עשר שנים, בלי קשר ליציבות הכלכלית האובייקטיבית כלומר כמה כסף נכנס בפועל

מבלי להיכנס לדיון התורני (אני מסכים איתך שזה לא עיקר החיים) הרעיון העקרוני הוא לא בלתי-סביר, כמובן אפשר להגיע להקצנה פתולוגית של רכבי פאר ובגדי מותגים וכו' אבל שוב בכנות אני לא יודע איפה אתה מוצא בנות כאלה

בעולם כי אכפת לי מהאנושיות וכואב לי.

אתה גם צריך לזכור שאני נולדתי באמריקה, אז מטבע של הדברים הראש שלי לא מצומצם רק בעולם הדתי התורני.

(חוץ מזה שזה חודר במידה זו או אחרת גם לעולם הדתי).

ברור שצריך לחפש אשמים, כי רק כך נפתור את הבעיה.

זה הרבה יותר ממידות רעות. תמיד היו מידות רעות. אבל בדור הזה אג'נדות פמיניסטיות מסויימות שקוראות להפקרות, וגם אנשים בונים תוכנות שיהיה הרבה יותר קל לבגוד ולהתנהג בהפקרות מינית.

כמובן שביסוד כמעט כל הרשתות החברתיות מרדדות ומדגישות את החיצוניות, אם לא משתמשים בהם באופן מבוקר, אולי חוץ מערוץ שבע..

להגיד שאין אשמים, זה לזרוק אחריות, ואמירה חמורה ומוסכנת מאוד מאוד.

ברור שיש אשמים גם אצל גברים וגם אצל נשים.

בימינו זה הפמיניזם והפרוגרס, בימי הרש"ר זה הרפורמה, לפני זה השבתאים, לפני זה הנוצרים, לפני זה הבבלים, הכשדים, האשדודים,

עבודה זרה ופריצות הייתה מאז ומתמיד וזה המאבק התמידי של עם ישראל

האם צריך מודעות, פחות או יותר, לגבי מה שהולך בעולם שמסביבנו? אני מניח שכן, אבל בינתיים זה פשוט להצביע על המובן מאליו

ואני גם לא מבין מה אתה בדיוק מתכנן לעשות. להגיד לשיקצעס שזה לא בסדר?

ליהדות כבר מזמן יש תרופות לכל הבעיות האלה: אינטרנט מסונן / טלפון כשר / מושגח, לשלוח את הילדים לחינוך העצמאי, לעמול בתורה כמה שיותר ולהנחיל בבית ערכים של צניעות, אהבה, אהבת השם כו' וה' יעזור

אני לא אומר שאין אשמים אני פשוט אומר שאין טעם לחפש אותם, זה כמו בספר "הבלש כגיבור תרבות", הבלש הוא סוג של סוכן צדק שמאפשר לחברה לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא רואו" בזה שהוא פותר את התעלומה ומוצא את הרוצח, אם כי, הוא לא באמת נותן מענה לתחלואי החברה,

כנ"ל כאן, כל פעם צצה איזו אידיאולוגיה מפגרת חדשה (קומוניזם, פמיניזם, רפורמה, נצרות, עבודת הבעל, עבודת האשרה), אי-אפשר להתרגש מכל דבר בלי סוף

במיוחד שכאן אין מדובר באידיאולוגיה "קלאסית" (נניח כמו הרפורמים המקוריים בסגנון גייגר ושות') אלא ב"פוסט-אידיאולוגיה" כלומר התפקרות ברורה ומובהקת וכל מי שהוא דתי יודע שזה משהו שהוא לא בסדר או עכ"פ לא מתאים לעולם הערכים הדתי, אם מישהו מחליט להתפקר בחסות הפמיניזם או הפרוגרס או מה שזה לא יהיה הוא יודע שהוא מוציא את עצמו משלומי אמוני ישראל by definition

ואלה שלא מודעים, וול, אפשר לומר שהזרמים האורתודקסיים ה"מתונים" יותר אשמים בזה אבל האמת - לא כזה אכפת לי כי אני לא נמנה עליהם, הבא להיטמא פותחים לו

העניין הוא יותר ה"מטא-בעיה", קח לדוגמה את ג'ורדן פיטרסון, בהרצאות הישנות שלו הוא מאוד מעניין עם הסימבוליקות היונגיאניות ורעיונות חדשניים מעניינים אבל מאז שהוא נכנס ל"מלחמת התרבות" נראה שזה גבה ממנו מחיר אישי מאוד כבד, הוא נשמע מריר ועצבני (מה שהופך אותו לפחות סימפתי) ולמען האמת כואב שהוא מכלה את ימיו במלחמה בטחנות רוח

עדיף ללמוד לתורה ולצפות לגאולה ולעשות מה שאפשר לעשות בסביבה הקרובה, הרבה פעמים ההתעסקות בסוגיות "מקרו" היא העתקה של ההתמודדויות האישיות אל העולם החיצוני כך שתהיינה פחות מאיימות (במקום המפלצת שבפנים - המפלצת שבחוץ - ובמקום המפלצת שבחוץ - ה"סמל" של המפלצת, כלומר אידיאולוגיה או משהו בסגנון)

כנודע ז' עממי כנען או לחילופין המלכים שמלכו באדום עד מלוך מלך בישראל הם דברים שנמצאים לא רק בעולם הפיזי אלא בעיקר בתוך הנפש הבהמית של האדם

אבל לא על ידי התעלמות מהבעיה נפתור אותה.

תגובתי:

1. עובדתית לא הייתה פריצות כזאת והרס משפחות מאז ומעולם. א. נער/ה יכול לראות בפלאפון בכיס שלו תוך שלוש שעות יותר נשים/גברים מכל רחבי העולם בלי בגדים, הרבה יותר מכמעט כל בן-אדם פעם היה רואה במשך כל חייו.

ב. הקלות שבו אפשר להיות ביחד ללילה אחד בלי שום מחוייבות עלתה בצורה אסטרונומית (בגלל אפליקציות להיכרות, זה שמקובל יותר בחברה, אמצעי מניעה וכדומה.)

ג. אחוז הגירושין עלתה בצורה אסטרונומית.

ד. הסטיות המיניות התרחבו בצורה נוראה. (בגלל קבלה גלויה של החברה, וגם בגלל הפנטזיות שנמצאות באתרים הלא צנועים.)

2. ליהדות הדתית, אפילו ליהדות החרדית, אין עדיין מספיק פתרונות לבעיות האלה. עם כל מה שאמרת נערים ונערות מגיעים לאתרים כאלו ונופלים בהם. יש אחוז גבוה של בגידות וגירושין גם אצלם.

כמו שאכתוב בהמשך אינני רואה בזה בעיה רק דתית, אלא הרבה יותר יסודית מזה- עיוות הטבע של האדם.

3. זו טעות לחשוב שלצעוק ולכאוב על הבעיה זה ללא תועלת, כי הגמרא בסוטה אומרת על איוב שנענש בייסורים כי שתק ולא מחה על גזירת פרעה. בנוסף, זה יכול לשנות את התודעה בציבור.

4. אני חושב שהפתרון זה הפוך לגמרי ממה שהצעת. אני חושב שהפתרון לא נמצא בתורה ובדברים רוחניים, אלא דווקא שיבה לטבעיות שבנו, להגיון ולרגש הבסיסיים. זאת אומרת להדגיש ולחיות כמה שיותר את הצד הטבעי והנורמלי ש-ה' נתן בנו.

הצד הטבעי שלנו מגעיל אותו לגלול ולראות בנות לא צנועות, בלי שזה יהיה קשר נורמלי ומוחשי. הצד הטבעי שלנו רוצה קשר קבוע ועמוק עם אשה בקשר מונוגמי ורק ככה אפשר לגדל ילדים בבית אוהב ויציב. הצד הטבעי דוחה בשאט נפש סטיות מיניות.  הצד הטבעי שלנו רוצה להרגיש דברים ריאלים ולא לחיות בסרט.

5. מכיוון שזה קשור לצד הטבעי, הפיתרון שייך גם לגויים, וטוב שיש יוצרים גויים שמנסים לשנות את התודעה.

נכון שPearl מגזימה ומדברת שטויות לפעמים, אבל טוב שיש אותה כמשקל נגד לצד השני שמגזים ומוליך אותנו לתהומות.

6. חלק מהפתרון זה כן גיחוך על ערכי החיים הלא טבעיים, כי מדגישים להם שהם חיים בסרט. (כמו נגיד בדוגמא שהבאתי בתחילת השרשור, שהגבר עושה Show, ובחורות מסויימות נמשכות אחרי הנוצץ, וזאת בועה שמתפוצצת לבסוף.)

7. דברנו על זה כבר בעבר בכמה שרשורים. אבל אני מתעב את הנסיון להפוך מצוות מעשיות למשהו סימבולי רגשי, כי זה שולל את הצד המעשי והאקטיבי שצריך במצוות. אינני אומר שאין קשר לנפש, אבל עיקר המצווה זה המעשיות.

8. להגיד ש'כל' מי שאכפת לו ומנסה לקדם משהו ציבורי ועולמי, זה כי יש לו את אותו חסרון, זה מעוות. כמובן, שיכול להיות תרחיש כזה. אבל גם יכול להיות לגמרי הפוך שבגלל שאצלו חי משהו טהור ואמתי בפנים הוא רוצה לקדם את העולם באותו נושא.

אולי גם הרב קוק היה פגום בכל מה שניסה לקדם בעולם. חס ושלום!

אני מכיר את הסוגיה מאוד, מאוד מקרוב, נראה לי במצטבר שמעתי 300+ שעות של הרצאות בנושא מכל נקודת מבט אפשרית (דתית, חילונית, פסיכולוגית, פילוסופית, תרבותית, ספרותית, בלשנית, שמרנית, פרוגרסיבית) + ספרים לא מעט וגם עברתי תהליך אישי די ארוך כדי להגיע למסקנות שהגעתי אליהן, אני לא חושב שאצליח לשכנע אותך בתגובה אחת הכתובה בקיצור נמרץ, בכל-מקרה אני לא הולך להיכנס לכל נקודה כי באמת אין לדבר סוף

שתי התובנות העיקריות שהיו חסרות לי בתחילת הדרך:

א. כל מלחמת התרבות הזאת מתרחשת בתוך עולם תקשורתי-תרבותי די ספציפי, ההורים שלי למשל (עולים מברה"מ) לא מודעים בכלל לכל הרעש הזה, נראה לי שמעולם לא פגשו מישהו להט"ב, הם יודעים שקיימת פורנוגרפיה ושבנות מתלבשות יותר מדי קצר אבל זה לא מעסיק אותם, כן מעסיקה אותם מאוד בזמן האחרון המלחמה באוקראינה, הם מדברים על זה כל היום וחושבים על זה כל היום ורוב החדשות שהם קוראים הן סביב זה

לפני כמה זמן נרשמתי לערוץ החדשות South China Morning Post שמדווח קצת חדשות כלל-עולמיות אבל בעיקר חדשות סיניות / הונג-קונג, יש שם הרבה כתבות pop culture סיני כלומר כאלה שמתעסקות בסוגיות כמו מדיה חברתית וכיו"ב, ומה אני אגיד לך, זה נראה שה-woke האמריקני לא מטריד אותם כבעיה אידיאולוגית או משהו כזה, יש להם פשוט שיח אחר שמתמקד בדברים אחרים

למעשה, כמו שאמרתי לך, מעולם לא ראיתי בנות מהסוג שאתה מדבר עליו, ובעוונותיי יצא לי לדבר עם הרבה בנות, דתיות, מסורתיות, דתל"שיות, חילוניות, גויות, גם חברה לסבית טובה, והתמונה של ה"פרוגרס הפמיניסטי ההרסני" לא התאימה לאף-אחת, אולי חוץ ממישהי שפגשתי במחלקה פסיכיאטרית, שהזדהתה כג'נדרקווירית או משהו כזה, אבל גם היא לא מתאימה בדיוק לתיאור השופוני-אונליפנס.

כל שכן אם הבנות שאתה מכיר הן קומונריות עזרא / בוגרות מדרשת הרובע / בית יעקב. כלומר ברור שאם תחפש ברמאללה תמצא פלסטינים, ואם תחפש בסין תמצא קומוניסטים, ואם תחפש בקליפורניה תמצא SJWs, שוין אני מניח?

לכן המשפט "הצד שמוליך אותנו לתהומות" - מי זה אותנו? אותך? אותי? את הקומונרית הצדיקה בעזרא? את הבנות בבית יעקב? את הבנות פה בפורום? תרבות המערב המחלחלת הופכת אותן לפמיניסטיות להט"ביות באונליפנס? לא נראה לי

ב. כמו שהערתי בתגובה אחרת הבעיות הן לא כל-כך אידיאולוגיות אלא פוסט-אידיאולוגיות,

למעשה יש כאן שילוב של שני דברים,

מנקודת מבט פילוסופית מחד ככל שהאפיסטמולוגיה יותר ספקנית ככה האתיקה קרובה יותר להדוניזם קירנאי. ככל שהמציאות החיצונית "מאיימת" יותר, הקירנאיזם נאלץ להתעדן ולהפוך לאפיקוריאניזם (ואולי לעבור למודל הסטואי). ככל שהמציאות "רכה" יותר, כך צפויה רגרסיה קירנאית - ולשנות הנחות יסוד אפיסטמולוגיות (במובן הרחב יותר של הרעיון) זה לא כזה קל

מנקודת מבט פסיכולוגית, מה שאתה מתאר זה שילוב של יסודות אישיותיים היסטריוניים, נרקיסיסטיים וגבוליים, ברגע שלומדים לזהות את הגשטלטים אפשר תוך שנייה ליצור תמונה אישיותית פרלימינרית (ממליץ לקרוא את הספר Borderline, Narcissistic, and Schizoid Adaptations, את הערך הפרעת אישיות היסטריונית בויקיפדיה וב-DSM5, ואז לנסות לתאר במונחים האלה את הדפוסים שעולים מתוך היומן של אמבר הרד במשפט נגד ג'וני דפ ב-cross examination, לראות מהן המילים שחוזרות על עצמן ביומנים, מעין ניתוח ספרותי. כך תוכל להבין מה חושבת לעצמה בחורת האונליפנס ההיסטריונית-גבולית הממוצעת בעזרת נרטיב מגוף ראשון)

פועל יוצא, לא מדובר כאן בנפשות אינטלקטואליות תועות שצריכות את רד"צ הופמן שיפריך להן את ביקורת המקרא, או את הרש"ר הירש שיסביר להן למה התורה רלוונטית בעולם המודרני, או את הראי"ה זצ"ל שיראה להן את האור הפנימי של נשמת התורה, אלא אינדיבידואלים עם בעיות אישיות, וזה חד-משמעית בלתי-אפשרי לפתור בעיות אישיות בלי מוטיבציה עצומה מצד האינדיבידואל. זה לא שאם תציג להם את האמת בפרצוף הם יחזרו בתשובה. לא יודע אם ניסית, אבל יצא לי להתווכח קצת בתגובות ביוטיוב בנושאים הנ"ל ואנשים הם פשוט בלוקים, כי הגשטלטים הבסיסיים כל-כך חזקים שפשוט אין להם יכולת לדבר בשפה אחרת וצריך ללמוד לקבל את זה.

ג. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה וזה המקום של אקטיביזם במציאות הנוכחית.

אקטיביזם כשלעצמו הוא לא רע. הוא גם לא מעיד בהכרח על פגם מסוים, זאת לא הייתה הכוונה שלי, אם כי אכן הטענה הזאת מושמעת הרבה (ולפעמים יש בה מן האמת. ראה reaction formation). הרש"ר היה אקטיביסט רדיקלי למדי בעצמו.

כן יש שתי בעיות:

1. מתי אנחנו באמת יוצרים שינוי, ומתי אנחנו בסך-הכל דון קישוט פתטי, שמשחק בלהיות אביר האנושות החוצץ בפני אפוקליפסה מיידית?

2. מה המחיר האישי של אקטיביזם?

בוא נהיה מציאותיים: "להגחיך" את המובן מאליו, לא פותר שום בעיה. אנחנו לא "משברים את הקליפות" או "משכנעים את העולם" בזה שאנחנו נוברים בזבל התרבותי המערבי ומבררים לעצמנו את הסוגיה, או בכך שאנחנו מפרסמים פוסטים סרקסטיים. בתור אישיויות אנונימיות למדי, אנחנו לא כאלה מעניינים, וגם אם היינו מעניינים, לא היינו מעניינים ברמה של Amala Ekpunobi או ג'ורדן פיטרסון, וגם אם היינו, זה לא באמת מה שגורם לשינוי תודעתי. המדיה המודרנית בנויה בצורה של תאי-הד (echo chambers) ואין משכנעים אלא את המשוכנעים, וזה מתאים לרעיון "האינטרנט כסביבה אורבנית", שבה אתרים הופכים ל"שכונות" ומשתמשים ל"דיירים" (קראתי על זה ב"רעיון, כוונה ומעשה בארכיטקטורה")

בוא ניקח את הדמות של ג'ורדן פיטרסון, הוא מאוד אינטליגנטי, יודע לדבר, יש לו גם רעיונות מעניינים וחדשניים, אבל מלחמת התרבות הרסה אותו. בסרטונים המאוחרים שלו הוא מדבר כל היום על פרוגרס, tyranny, פוסטמודרנה, סוטים להט"בים, כו' כו', בקיצור שום דבר מעניין ולמעשה הוא הפך מאישיות אבירית לאדם מריר ומתוסכל, פרנואידי-משהו, שעושים ממנו מימז, והוא שבוי בפולחן האקטיביסטי הטקסי כאילו היה הליכה למקווה כל יום בבוקר (הזכרתי את "הבלש כגיבור תרבות" בדרך אגב, אבל אני ממליץ בחום. יש שם ניתוחים ספרותיים מאוד מעמיקים על דמויות מהסוג הזה), מה מזכיר SJWs בחילוף האידיאולוגיות, או בוגרי תואר ראשון לספרות בארה"ב שלא מצליחים למצוא עבודה ומעתיקים את ההתמודדות האישית (ראיונות עבודה, בעיות כלכליות) למלחמה בקפיטליזם.

אני ממש ממש ממש ממליץ לשמוע את מה שמספרת Amala על החוויה שלה כאקטיביסטית לשעבר, על הסנטימנטים שהניעו אותה, המרירות שכרוכה בזה, כו', זה ממש מעניין וזה אחד הדברים שממש השפיעו עליי

לגבי איוב, ראשית איוב היה פקיד בדרגה גבוהה מאוד ונראה שאכן הייתה לו יכולת להשפיע. אתה חושב שאתה באותה רמת השפעה בפועל? יצא לך לשכנע אנשים ברחוב, או באינטרנט, על-ידי הצגת האבסורד שבפרוגרס, שעליהן להפסיק להיות חילונים כופרים בועלי נידות, או פרוצות באונליפנס? לא נראה לי.

דבר שני, בוא נסתכל על סוף המדרש: "יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית". כלומר הפתרון היה התבדלותי ולא אקטיביסטי.

שוב - לא שאין מקום לאקטיביזם. הרש"ר היה אקטיביסט גדול. לצערנו רוב הכתבים הפולמוסיים שלו לא תורגמו לעברית, אבל אני יכול להגיד לך שהוא היה תקיף ברמה אחרת לגמרי. אבל העניין הוא שבמקרה של הרש"ר הירש - או רד"צ הופמן - או הראי"ה - או הפעילות של חב"ד - הם אכן נתנו מענה: "האם יש מקום לתורה בעידן המודרני?" "איך צעיר משכיל יכול להתמודד עם ביקורת המקרא?" "כיצד אפשר למצוא בתורה נשמה פנימית אותנטית?" "האם אפשר להיות קשור ליהדות גם כשאני בבנגקוק, מחלל שבת ומכוסה בקעקועים?"

אני לא רואה על איזו שאלה אתה עונה שאינה מובנת מאליה, או מה בדיוק אתה פותר. המשבר הנוכחי אינו אידיאולוגי אלא פסיכולוגי ואקטיביזם לא הולך להחליף לבנות היסטריוניות את הצורך הדחוף בפסיכולוג.

ובאשר למחיר: המחיר תמיד שם. כנראה זה המחיר של הרומנטיקן האותנטי או משהו כזה. הרש"ר שילם מחיר אישי כבד מאוד ואפשר לראות את זה בכתבים המאוחרים שלו (בייחוד בפולמוס הפרדת הקהילות). כמו שאלפיניסטית אמרה, זה מדיף ניחוח מרירות אינסלית red pillית ואני מחזיק בדעה דומה.

ולסיום אני מפנה לשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ש"ו המיתולוגי ביחס ליחס לכופרים

העולם על הרס המשפחה. גם בסין בקושי מולידים ילדים, וגם בהודו יש בעיה כבדה של פורנוגרפיה וניצול נשים לזנות. ביפן יש בעיה גדולה של רווקות.

הקיצור הפקרות מינית והרס המשפחה זו בעיה עולמית ומי שלא רואה את זה עיוור לחלוטין.

גם ברוסיה יש פורנוגרפיה וזנות ובעיות במשפחה.

מי שחושב שזה לא חודר גם לבועה הדתית והחרדית, הוא עיוור.

יש המון נתונים בסיסיים, על פורנוגרפיה, יחסים לפני חתונה, בגידות וגירושין גם בעולם הדתי והחרדי.

אבל זה לא רק מסתכם בזה, גם הרווקות המאוחרת בחלקה זה בגלל אימוץ דפוסי חשיבה מערביים, וזה נוגע לפורום זה עצמו.

זה בכלל לא מובן מאליו לאנשים. רואים את זה בסטטיסטיקה.

להגיד שזה לא אידיאולוגיה זה גם שקר. במצעים פוליטיים של המפלגה הדמוקרטית ומלא מפלגות באירופה יש יוזמות לחוקי תועבות.

הדבר הזה צריך לכאוב לכל בן-אדם וגם מגיע לו להביע את דעותיו על זה, גם אם זה לא משנה כלום.

לדעתי מרירות יותר גדולה מגיעה לאנשים שלא מביעים מה שעל לבם. לפי הראייה שלך גם דוד המלך הוא היה אדם מריר. תפתח תהלים יש לו ביטויים מאוד קשים. אבל ככה בן-אדם צריך לחיות לא להסתיר את מחשבותיו בלבו ולהגיד את דעתו על דברים גם קשים.

לגבי שינוי דעות, זה נובע משני דברים. משיח וגם בניית מודל התנהגות של יחיד או של רבים שמשפיע בצורה חזקה על ידי דוגמא אישית לאחרים.

אנחנו מודעים על עלי ושמואל שהשפיעו בצורה עצומה בדוגמא אישית, אבל לא היה להם שיח עם בניהם ולכן הם לא המשיכו בדרכיהם. השיח מאוד מאוד חשוב.

אי אפשר לדעת בכלל כמה תשנה. היו מלא אנשים אנונימיים בהיסטוריה שיצרו מהפיכות.

אתה בא בגישה של יאוש.

[רק לגבי המעשה החמור מאוד שהזכרת שעשה הרש"ר הירש שהיה אדם גדול אבל מעשה זה ספציפי יזכר לדיראון עולם שדגל בחיתוך הבשר החי של עם ישראל והפרדת קהילות מיוזמתינו, לא קשור כלל ליתרו שברח המצרים ולא חיתוך בעם ישראל חס ושלום.] 

העולם לא נחרב ולא קרה משהו יוצא דופן. 

בהיסטוריה תמיד היו גלים של שמרנות וגלים של ליברליזם והפקרות.ודווקא עכשיו יש גל של התנצרות והתאסלמות ככל הנראה כתגובת נגד לשמאל הקיצוני. וכיהודייה דווקא האנטישמיות בימין הקיצוני מטרידה אותי יותר מהאנטישמיות האנטי ציונית בשמאל.

וזנות זה באמת קונספט חדש של דור הZ לפני זה אף אחד לא חשב על זה, לא היו הרמונים, ולא היו פילגשים וגיישות ונשים שניות. 

ואגב. העובדה שאתה מברך את המונוגמיה לא קשורה לטבע האדם. היא קשורה למצע החברתי תרבותי שעליו גדלת. כמו כן, ואניח את זה כאן ובזהירות, מונוגמיה ופרישות מינית כאידיאל רוחני היא גישה ימי בינמית שמקורה בתפיסות דתיות ולאו דווקא של הדת היהודית. 

מהדורות הקודמים בהרבה, כמו שפירטתי לעיל.

בעולם המערבי בכלל יש ירידה באדיקות דתית, ויש יותר גלים של חילון.

האנטישמיות בימין יכול לגרום בצורה נדירה לרוצח בודד שירה בכמה יהודים חס ושלום. השמאל האנטי-ציוני מסכן את המדינה כולה ומעודדת טרוריסטים שיפעלו נגדנו באופן יומיומי.

הרב ראובן מרגליות אומר שכבר אצל התנאים והאמוראים לא מוצאים שהתחתנו עם יותר מאשה אחת.

אפשר לקרוא בקלות בתנ"ך את הפוליגמיה כגנאי.

משום מה תמיד בטוחים שהדור הנוכחי הוא הכי נורא, מופקר, ומדורדר. 

תלוי למה אתה קורא הפקרות מינית, בתרבויות רבות היה לגיטימי להפוך אישה לכלה אם אנסת אותה. זו לא הפקרות? זו כן, פשוט אחרת. להחזיק מספר נשים זו גם מבחינתי הפקרות. יוון לא ממש הקפידו על צניעות מונוגמיה והטרוסקסוליות, והקאמה סוטרה הוא לא בדיוק מסמך של חסידות גור.

בכל דור השתמשו באמצעים שנתנו להם כדי להשיג כסף ומין.אני מסכימה שהרשתות החברתיות מביאות אותנו למקומות ונסיונות אחרים. אבל לא צריך להתרגש. יש פתרונות למי שמעוניין להימנע וקשה לי להאמין שהעולם יקרוס. דברים משתנים ומאזנים את עצמם.

אני לא רואה את זה כך. צריך פרשנים שחיו כמה דורות קדימה כדי לראות את זה כגנאי.

אני לא רואה הבדל מהותי בין ההתמודדויות בדור שלנו לבין מה שמתואר בספר בראשית, ירמיהו, משלי, בתלמוד, אם תרצה - אפילו בליקוטי תפילות של ר' נתן (שבהן הנושא של שמירת הברית כו' מקבל פוקוס עצום, אני לא זוכר איפה הוא כותב את זה אבל הוא אומר שזאת ה-התמודדות של הדור שלו או משהו בסגנון. כמובן מדברים על המאה ה-19), לפחות ברמה האינדיבידואלית

מבלי להיכנס לניתוח עומק של השיח התרבותי הסיני, באופן חד-משמעי אין להם בעיה של פמיניזם פרוגרסיבי פוסטמודרני. כן יש להם מיליון בעיות חוץ מזה (בעיקר סביב הנושא הכלכלי / שוק העבודה) והם גם מתמודדים איתן בדרכים שלהם (למשל tang ping / bai lan) אבל העניין הוא שהבעיה הספציפית הזאת לא מעסיקה אותם. אמנם יש ירידה בילודה אבל הגורמים הם שונים בתכלית. מה שאני חותר אליו זה שהשיח האמריקני שאתה מדבר עליו לא כזה נפוץ מחוץ לאמריקה / אירופה / תל-אביב. כמו שהשיח הסיני לא כזה פופולרי בארץ. לא יודע מה איתך, אני פשוט לא רואה אנשים כאלה. לא ברחוב, לא בעבודה, לא בבית הכנסת. בבית הכנסת אני רואה אנשים רגילים, שרואים אנשים רגילים, ופשוט לא חיים את התרבות הזאת. גם הבנות שבאות לבית הכנסת, לא כולן סופר צנועות וצדיקות אבל נראה לי שבסך-הכל הן גם אנשים רגילים.

זה מזכיר לי פוסט שקראתי על מישהו באפגניסטן ששם דגל בצבעי הקשת על הרכב כי הוא חשב שזה אמריקאי וטרנדי. וכשהסבירו לו שזה סמל להט"ב הוא היה מופתע ונורא התבייש ומיהר להסיר אותו.

בכל-מקרה, לא מעניין אותי לא מה הולך בסין, ברוסיה, בארה"ב, באירופה, הגויים היו מושחתים מאז ומעולם ואין בזה חידוש עצום. 77% מהגויים עובדי עבודה זרה בהגדרה. אז יום אחד הם עובדים את הבעל, יום אחר את דגון, קומוניזם, קפיטליזם, פמיניזם, נאורות, פוסטמודרניזם, שיהיה להם לבריאות.

באשר למצב בחברה הדתית / חרדית: אני לא חי בעולם של סטטיסטיקות ואידיאות אפלטוניות. אני חי בעולם של אנשים, אנשים שאני מכיר ומדבר איתם, רובם ככולם סבירים ורגילים. אכן יש התמודדויות, הפורנוגרפיה בהחלט מכה קשה, אבל אני לא מרגיש שאני חי באפוקליפסה תרבותית-מוסרית, לפחות לא בסביבה המיידית שלי. המודל ההיסטריוני-גבולי-דקדנטי שאתה מתאר פשוט לא מצליח לתאר אף אדם שאני מכיר במציאות. הוא אולי נכון סטטיסטית, ואולי יש אנשים אינדיבידואליים, או הלכי-רוח חברתיים שמתאימים לו, אבל אני אומר לך, הכרתי את מי שאתה לא רוצה, ולא ראיתי דבר כזה במו-עיניי מלבד אותה מאושפזת שהזכרתי (וזה לא חכמה למצוא מישהי עם בעיות אישיות במחלקה פסיכיאטרית).

///

דוד המלך השקיע את המרירות שלו בתפילה. ואני חושב שזה אפיק מצוין. אם הנושא הזה מטריד אותך, תתפלל על כך בתיקון חצות כשאתה חושב על גלות השכינה. אני פשוט חושב שהסנטימנט הדון-קישוטי אינו בריא. אני לא חושב שאני מדבר מתוך ייאוש אלא מתוך ריאליזם. דווקא המצב בהסתכלות מקרו נראה מבטיח למדי. האיסלאם הולך ומתחזק וככל שהוא חודר לעולם המערבי נוצר שיח סביב ערכים של צניעות וכיו"ב, וכמובן ידוע שבניגוד לנצרות שאומרת "יהי לקיסר אשר לקיסר" האיסלאם בדומה ליהדות הוא דת שבאה לידי ביטוי בקהילה, בפוליטיקה, בחקיקה כו'. מהצד השני אפשר לראות גם איך האידיאולוגיה הפרוגרסיבית קורסת לתוך עצמה בכך שאנשים נרתעים מהקיצוניות שאליה היא דוהרת במצעדי הגאווה וכיו"ב. גם בסקרים הישראליים, מפלגת העבודה בראשות הנכדה של קסטנר, הנציגה האולטימטיבית של ה-woke, נמחקה למעשה.

הריאליזם שלי מסתכם בזה שהיכולת שלי להשפיע מוגבלת למדי. אני מבין את הסנטימנט הרומנטי-מהפכני ובמידה מסוימת מעריך אותו אבל צריך להיות מציאותי. אם אתה חושב שביכולתך לבצע מהפכה, בעזרת הפעולות הממשיות שאתה נוקט, ובכן, לבריאות. על עצמי אני יכול לומר שגם אם היה לי כישרון דיבור אני פשוט לא מכיר אנשים שאני צריך לשכנע במובן מאליו.

///

פולמוס הפרדת הקהילות הוא נושא בפני עצמו שאני לא כל-כך רוצה להיכנס אליו. ידועה דעת הראי"ה בנושא, ויש אמת גם במה שהוא אומר, אם כי, יש עוד מה לדון לגבי הנסיבות הספציפיות, והאם זאת הוראת שעה, כו' כו', וגם אני לא יודע אם יצא לך לקרוא את מכתבי הרש"ר בנושא. בכל-מקרה לגבי דראון עולם, אם בערך כל האורתודוקסיה ההונגרית, ר' ישראל מסלנט, ר' עקיבא איגר, היו באותו קו... לא הייתי ממהר עם האמירות האלה. בכל-מקרה, מה שהיה היה.

וזאת גם לא הייתה הנקודה שלי. מה שרציתי לומר זה שהמאבק, כמו כל מאבק, גבה מהרש"ר מחיר כבד ואפשר לראות את זה באופן מובהק בסגנון הכתיבה שלו, שהפך מקליל וקצת סרקסטי (או הרבה סרקסטי בנפתולי נפתלי) בחיבורים המוקדמים, למאוד מריר וציני.

(באותה נשימה הייתי מציע לערוך השוואת עומק בין הסגנון של "חתונה של אבודים" לבין החוברות של הרב טאו)

///

באשר להתבדלות דבר ראשון אני מקשר למאמר הזה

דבר שני, דעתי האישית - לא יוצרים יהדות אותנטית על-ידי אנטי אלא על-ידי התנתקות מהלכי הרוח הכלליים. אנחנו לא צריכים להיות לעומתיים ולהפריך כל טענה של כל גוי שקץ, או להסתכל כל הזמן על מה עושים החופשים. הגענו לא"י כדי שנוכל ליצור כאן יהדות אותנטית, משלנו, לא ריאקציונריזם ולא תוצר של דיבייט עם גויים. ואת זה אפשר לעשות רק אם מלכתחילה מסרבים לדבר במונחים הגויים. עצם השפה הגויית מגבילה את מהלך החשיבה שלנו וכל-שכן השיח המקובע סביב גשטלטים מסוימים ביותר. עד שיש לנו עצמאות מסוימת (אמנם תחת ממשלת כפירה), אנחנו צריכים לנצל את זה כדי ליצור שפה יהודית והשקפה יהודית טהורה ולהקים את היהדות מינה ובה.

למעשה סיימתי עם הטענות שלי ואין לי כוח לטחון את זה הלאה

במיוחד שכמו שזה נראה אתה אוהב לרדת לעומקים טכניים ופשוט אין לי זמן לזה

הפניתי לכמה וכמה מקורות מקווה שזה יעשה את העבודה או לפחות את חלקה

במיוחד בציבור הדתי, על אף שהסטטיסטיקה כן מראה על הרס המשפחות.

אני טוען שזה התעלמות, ואם לא יהיו פתרונות אידיאולוגיים ומעשיים הדברים יוחמרו.

פה לא שייך להגיד ריאקציוני לגויים כי אנחנו באותה הסירה.

יש עזיבה של העולם המוחשי, הנורמלי והקונקרטי והיכנסות לתוך פנטזיות וסרטים.

זה שייך כבר לדרגת האדם שבנו כמו שהגדיר הרב וייזל והרב גלזרמן, לפני הדרגת ישראל שלנו.

אתה מדבר על סטטיסטיקות אבל אני אומר לך שלא ראיתי בחיים שלי אנשים כאלה ולא גדלתי במאה שערים

בכל-מקרה, מה הסטטיסטיקה? שיש אנשים שבוחרים להתפקר?

ומה האידיאולוגיה שתושיע אותם? שאסור להיות כופרים מופקרים כי זה נוגד את מדרגת האדם?

ומה הפתרון המעשי? להתחזק בלא להיות כופרים מופקרים / לרדת ממדרגת האדם הטבעית?

(לא יודע גם מהן ההגדרות שלך לטבעי ומניין הן שאובות - או כמו שמובא במאמר ההוא: משל עממי מספר על יהודי המגיע לרבו ומתאונן כי בנו השתגע. "מה קרה?" שואל הרבי. "הוא רוקד עם שיקצעס ואוכל דבר אחר", עונה החסיד. "הוא לא השתגע", אומר לו הרבי. "אילו היה רוקד עם דבר אחר ואוכל שיקצעס, זה היה שגעון, אבל לרקוד עם שיקצעס ולאכול דבר אחר זה נורמלי. נורא ואיום, אך נורמלי". גם בענייננו, ניתן לומר שהמצב גרוע ביותר, אך לחלוטין 'נורמלי' וצפוי.)

אין פה שום חידוש

אם אישה "דתייה" נשואה מחליטה לשכב עם גבר זר צר לי אבל זה לא משבר אידיאולוגי אלא היא פשוט פרוצה, ככל הנראה עם מאפייני אישיות גבוליים-היסטריוניים ברמה כזאת או אחרת ויכול להיות חיי נישואים בעייתיים, זאת לא דתייה תמימה שהפרוגרס הפמיניסטי השחית אותה

ובטוחני שלבנות מדרשת הרובע אין לא אונליפנס ולא שוגר דדיז

הבעיה שאתה מצביע לא שהיא לא קיימת פשוט היא לא נמצאת במישורים הרלוונטיים, אותו פלח אוכלוסיה שאתה מדבר עליו כמוהו כחמורים וכציצין הנפסדים ואובדים

אם השאלה הייתה שכלית כמו נגיד אתאיזם / ביקורת המקרא / חסר עומק רוחני בלימוד התורה אז התשובה בהתאם

אבל כאן אין שאלה אלא בעיה ובעיקר פסיכולוגית, לכן אין גם תשובה כי המובן מאליו "לא תנאף" כתוב כבר בעשרת הדברות

מי שיש לו בעיה עם פורנוגרפיה מה שהוא צריך זה לא רדפיל וגם לא הקונטרסים האפוקליפטיים של הרב טאו אלא לקחת את עצמו בידיים ולהחליף לטלפון כשר ולהעסיק את הראש שלו בתורה / עשייה חיובית

לא יודע, זה פשוט נשמע לי כמו לומר "bad things are bad"

בגידות זה רע, פורנוגרפיה זה רע, אונליפנס זה רע, שוגר דדיז זה רע, שופוני זה רע, רצח זה רע, עבודה זרה זה רע, לאכול דם זה רע, להזיח את הבדים מעל טבעות הארון זה רע... כאילו OK נראה לי זה ידוע? מי שרוצה לשמור את מצוות התורה שומר מי שבוחר לחיות כמו גוי הבחירה בידו אין פה איזה משהו חדש או תקדימי ראה ירמיהו ה' בייחוד פסוקים ג'-ה'

"אח, הצעירים של היום, כאלה דקדנטיים, הכל באשמת הנשים הפמיניסטיות המופקרות באונליפנס, שעושות את זה מתוך אידיאולוגיה פוסטמודרנית דקונסטרוקטיבית שצריך להילחם בה במישור האינטלקטואלי-רטורי (ולא כחיפוש תשומת לב היסטריוני או סוג מסוים של פגיעה עצמית קוואזי-אובדנית) והורסות משפחות תמימות, באיזה עולם מופקר מידרדר ואפוקליפטי אנו חיים, חייבים להרים את נס ההתנגדות, כי אם לא נעשה כן זה נורא מסוכן וחמור ביותר, ובכל מקרה להתעלם מהבעיה זה בייסיקלי להיות bluepill normie"

סורי לא קונה את זה

אני לא מרגיש צורך להתבאס על מה שעושים גויים עובדי עבודה זרה כבר 2000 שנה (להזכירך חצי מהפילוסופים היוונים חשבו שזה רעיון טוב שכל הנשים תהיינה משותפות ראה "המדינה" לאפלטון, הסטואה)

ואני לא מרגיש צורך להילחם באנשים בלתי-נראים שבחיים שלי לא הכרתי ולא דיברתי איתם

בנימה אחרת אני כן מסכים איתך שיש השפעה לתרבות המערבית על עיצוב השיח שלנו אבל השינויים המשמעותיים הם דווקא אלה שנמצאים עמוק מתחת לפני השטח והם כמעט בלתי-נראים ואכן ראוי לתת על זה את הדעת (הרצאה מעניינת בנושא היא Sexual Morality for Heathens של רוג'ר סקרוטון) אבל לדעתי - לא מתוך גישה לעומתית דווקא אלא מתוך גישה לימודית, יש הרבה דברים מאוד מעניינים וחשובים שאפשר ללמוד מהמודרנה וגם מהפוסטמודרנה (אכמ"ל)

אוהבים את התוכן שלה.

אני בכלל לא מסכים לכל מה שהיא אומרת, אבל יש הרבה דברים שהיא צודקת.

זה יותר התבוננות על עולם בדייטים בכללות העולם, לא על עולם הדייטים שלי באופן אישי.

הרבה פעמים אנשים מייחסים אמירות שלי כאן לחיים האישיים שלי, ולפעמים זה נכון, אבל הרבה פעמים זו התבוננות על כלל הדייטים בעולם המערבי, וזה המקרה כאן.

אין שום היגיון בשטויות שהיא אומרת. כלומר מידי פעם היא אומרת משהו נכון (גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום) אבל רוב הטיעונים שלה מטופשים, ניתנים להפרכה ויש ערימות של כשלים לוגיים בהוכחות שלה

הבעיה שאנשים אוהבים להתקרבן ולשמוע שהם לא הבעיה אלא הסיסטם/הנשים

אנשים טיפשים לא מפריעים לי. אנשים טיפשים עם השפעה מפריעים לי.

שלה.

אבל היא כן אומרת דברים נכונים.

אגיד עכשיו משהו כללי, היא קצת משוגעת, אבל בעולם צריך אנשים משוגעים כדי לקדם את העולם. במיוחד שיש אנשים משוגעים בצד השני שמטים את כל העולם לצד שלהם.

משוגעים הרבה פעמים חושבים מחוץ לקופסה ומגיעים לתובנות הרבה יותר עמוקות מאנשים רגילים ואומרים דברים רדיקלים שמזיזים את העולם.

רוב האנשים הרגילים שהולכים בתלם, מתבוססים בבעיות הרגילות של החיים, ולא נותנים פתרון פורץ דרך.

אני לא מדבר על משוגעים שנמצאים במוסדות סגורים, אלא אנשים שמאוד חכמים ויצירתיים ויש להם צד של שיגעון.

היא יוצאת דופן? אין בה שום וחכמה או יצירתיות. יש עוד המון יוצרי תוכן בנושא. קוראים לזה ניצול האלגוריתם של יוטיוב. זה מה שמכניס כסף וצפיות.

אין לה פתרונות יוצאי דופן או תובנות מדהימות.

היא פשוט לא מדברת בהיגיון. ועדיין אנשים אוהבים לשמוע את זה כי ה גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. קשה לי להאמין שמישהו עם IQ מעל 85 מסוגל להקשיב לה בלי להרים גבה על הטיעונים הפסודו מדעיים שלה

לכן מיותר להתחיל להציף את הפורום בred pill bs

מדברת עליהם.

יותר מחצי מהבנות קיימו יחסי מין מגיל 18 ומטה. קל וחומר שלא מחכות לחתונה.

הצפייה בפורנוגרפיה מרקיעה שחקים.

אחוזי הגירושין מטורף.

הנתונים שראיתי בבגידות זה אחוזים גבוהים באופן ניכר מאשר למשל ארצות הברית.

שמעתי נתון, לא יודע אם זה נכון שזה מתקרב ל40%.

כן. אנחנו במצב מצוין בעניין הקשרים שלנו.

אה והכל זה אשמת הגברים, אין לנשים פה שום חלק בנתונים הכוללים האלו.

הפמיניסטיות יסבירו לך בדיוק למה אין לבנות אשמה בזה.

"יותר מחצי מהבנות קיימו יחסי מין מגיל 18 ומטה. קל וחומר שלא מחכות לחתונה." אז? כל האמירה הזו של נשים שמחכות לחתונה בעלות אחוז גירושין נמוך זה נכון אבל זה לא קשר של סיבה ותוצאה,

אלו שתי עובדות - מי שמחכה לחתונה 99% סיכוי שהיא דתיה אדוקה וממלא גירושין הן לא אופציה בשבילה, אתה אולי יכול לטעון מראש שלהיות דתי אדוק זה הפתרון לחיים שמחים. ומחקרית זה נכון. אבל אי אפשר להאמין רק כדי להיות מאושר. אמונה לא עובדת ככה.

"הצפייה בפורנוגרפיה מרקיעה שחקים."- נכון ו..? אף אחד לא מביא פתרון רציני לזה. 

"אחוזי הגירושין מטורף." - כמעט מחצית מארה"ב, ועדיין ו..?

"הנתונים שראיתי בבגידות זה אחוזים גבוהים באופן ניכר מאשר למשל ארצות הברית.

שמעתי נתון, לא יודע אם זה נכון שזה מתקרב ל40%." - תביא מחקר ואז נדבר (ואגב, עדיין אחוז הגברים הבוגדים גבוה - וכמובן שאתה יכול לטעון שהמחקרים מוטים ונשים לא מדווחות, אבל תחסוך ממני השערות שלא ניתן להוכיח אותן)

"אה והכל זה אשמת הגברים, אין לנשים פה שום חלק בנתונים הכוללים האלו.

הפמיניסטיות יסבירו לך בדיוק למה אין לבנות אשמה בזה." - אשמה לא קשורה לעניין. עוד משפט מריר בלי קשר לטיעון, אני לא טוענת שיש צד אשם, אני חושבת שכל השיח מגוחך.

זה שבגדו בפועל יותר גבוה.

האם נשים בוגדות באותה תדירות כמו גברים?

בוודאי שיש פה אשמים. גברים אשמים אבל גם יש אשמים בחלק מהותי מהוגי הדעות הפמיניסטיות וזה קורה בפועל, אומרות שאשה יכולה להתנהג איך שבא לה מעיקרון החירות. היא יכולה להתנהג בהפקרות מינית לפני הנישואין וגם לפעמים תוך כדי, היא לא צריכה להיות כנועה לבעלה כעיקרון היהדות ברמב"ם בהלכות אישות: "וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח".

זה הורס את כל יסוד המשפחה כל בהפקרות הזאת.

את יודעת כמה בנות צעירות ונשואות יש להן only fans וsugar dadies וזה גודל וגודל וגודל וזה הורס את כל מוסד המשפחה וזה גורם הפקרות נוראה מאוד.

ברור שגם גברים אשמים, אבל לגישות פמיניסטיות של כביכול חירות האשה יש חלק חמור מאוד בענין.

כן לא נמצא אשמים ולא נפתור את הבעיה. נשתוק כמו כבשים וניתן לנשים עצמן לסבול ולילדים למשפחות הרוסות או חד הוריות בגלל המאמר לעיל, לצבור טראומות נוראיות. כן הכל בסדר.

ראשית ישראל היא חברה הטרוגנית. אחוז גדול ממנה נמנע מהדברים הנ"ל מתוך אידיאלים דתיים (מה שהופך את הדיון פה בפורום לתיאורטי ולא פרקטי, כי מראש קשה לי להאמין שיש יותר מאחוזים בודדים שנוהגים בהפקרות מינית לפני החתונה ועדיין  נקראים דתיים)

אחוז גדול משאר החברה עדיין אוחז בערכים מסורתיים כלשהם.

זה לא עניין של לשתוק כמו כבשים, יש אנשים שלא רואים ערכי משפחה בצורה שאתה רואה אותם. אתה לא יכול לצטט עקרונות מתוך ספר דת למישהו שלא מאמין בה ומתוך זה להוכיח את חשיבות מוסד המשפחה. 

שנית, אחוז גדול מכל העניין הזה מבסס על העובדה שהגבר אמור לכלכל את בת זוגו וזה הערך היחיד שלו, בישראל החיים כמעט ולא מאפשרים מכלכל אחד ולכן כל העניין של high value man לא רלוונטי פה. 

ועוד אתה מתעלם מהעובדה שהאידיאולוגיה של הכדור האדום מברכת הפקרות מינית של הגברים, מה שלא ממש מתחבר לערכי המשפחה ביהדות.

יכול לקרות.

אני אישית שואף להיות זה שמפרנס, ושאשתי תעשה מה שטוב לה. אם היא תרצה לעבוד במשהו שנותן לה משמעות או שעצם להיות עקרת בית תתן לה משמעות. אני לא בעד שההחלטה שלה לעבוד תנבע מתוך חיפוש כסף.

זה תלוי מי בכדור האדום יש דעות מגוונות לגבי הגבר, יש כאלה שמעודדים, ואני מאוד נגד זה.

לגבי Pearl היו לה אמירות בעיתיות בנושא, אבל נראה לי שהיא בסופו של דבר בעד קשר מונוגמי. אם כי רק ראיתי קצת סרטונים שלה.

אמריקאי

וגם את @אלפיניסטית

לצערי האנגלית שלי משמשת אותי בעיקר לקריאה והקשבה, ואני ישראלית מבטן ומלידה כך שהמבטא שלי נורא ואיום ואני נמנעת מלדבר באפון כללי באנגלית.

יכול להיות שלמוצא שלך יש השפעה על איך שאתה רוצה לנהל את הזוגיות.

אני אישית כישראלית לא מעוניינת להתחתן עם בחור מארה"ב (חרדי) כי שם יש צורת הסתכלות שונה על התפקידים של הבעל והאישה. 

באופן כללי כל הדיון שהולך בארה"ב (מהצד של השמרנים וכל אלו ש"נימלטו" מהמטריקס) לא קרוב לערכי היהדות או ערכים שאני מתחברת אליהם באופן כללי. אין שם כבוד והערכה, לא לגבר, ולא לאישה. אין חברות(בשורוק) ואין תפיסה נורמלית של מערכת יחסים בריאה בין שני אנשים. לכן אני נרתעת מלהביא את השיח הזה לארץ. 

נ.ב. לא סתם כל הגורואים והשרלטנים שם הם רווקים חסרי משפחה, כאשר אתה נמצא במערכת יחסים טובה כל המבט שלך משתנה.

נ.ב.ב. בארה"ב יש דגש מאוד על חומריות וחיצוניות ולכן שני הצדדים (הגברים והנשים) מתכלים על מערכות יחסים בצורה של כמה אני מסוגל לסחוט מהצד השני (כסף, מראה וכו') . בישראל אם בגלל הדת ואם בגלל שאנחנו נמצאים במצב הישרדותי תמידי המציאות שונה לרוב האנשים.

נ.ב.ב.ב. יש לך תפיסה שכאשר יש קיצוניות אחת כדאי שתהיה קיצוניות שניה כדי לאזן. אני מתנגדת לתפיסה הזאת. גם חום של אלף מעלות צלזיוס וגם קור של מינוס מאה הם מסוכנים.

שפירו, Walsh, חיה רייצ'יק ועוד, ויש להם מערכת יחסים מכבדת.

אם מישהו מדליק בחדר מזגן על חום אלף מעלות, עדיף שאחד ידליק על קור אלף מעלות קור.

שפירו וואלש הם רק חלק מהקולות ואני לא חושבת שהם נמצאים באטמוספירת הred pill והם לא מתיימרים להיות קאצ'רים של מערכות יחסים וקידום אישי, הם בעיקר מגיבים לאקטיביסטים שמאלנים. 

אוף. לכן אני שונאת משלים ואנלוגיות. 

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.