יש זוג צעיר במשפחה. עוד מעט חוגגים שנה של נישואים.
הם הזוג ה"יפה' של המשפחה. נראים טוב, מוצלחים, צעירים, קולים, מצחיקים ועוד ועוד. מה גם שהכלה היא מאותו היישוב אז יש המון דיבורים משותפים סביב השולחן, אנשים משותפים וכשהכלה נכנסה למשפחה זה היה לה ממש קליק מהיר.
אנחנו די שונות באופי אז לא היה חיבור מהיר ביננו והתחודה במשפחה היא שסוגדים להם קצת ואני סולדת מהתנהגות כזאת כך שזה גם הרחיק אותי קצת ממנה.
אנחנו מדברות פה ושם בקטנה אבל אני לא מרגישה איתה בנוח. והזרימה שלה מול החמות ושאר בני המשפחה גם גורעת מתחושת הנוחות שלי מולם.
עד כאן הסבר על היחס האישי שלי כלפיה. לא בטוחה אם להגדיר את זה קנאה אבל זה משהו לא טוב כל כך.
עכשיו בעניין בעלי היקר שיחיה. אצלנו במשפחה זה נהוג חצנוע לדבר בין הגיסים והחתנים והכלות.
אממה, אני מרגישה שאצל בעלי זה קצת מעבר. המבט שיש לו כשהיא נכנסת לחדר, המהירות להצטרף לשיחה כשהיא סובבת סביבה. זה צובט לי בלב. ואני לא תמימה, העיניים רואות והלב מרגיש וזה גרם לי להיות רחוקה ממנו כל החג, וגם כלפיה זה רק הגדיל את המרחק.
אני לא אפרט יותר מידי כדי לשמור על הכבוד שלו אבל אני לא יכולה לשמור את זה לעצמי וחייבת להגיד לו את זה רק לא יודעת איך.
מבחינתי לא הולכים לשם יותר כשהם נמצאים. או שאני אציב לו אולטימטום לא לדבר איתה, או לשמור עיניים ממנה. לא יודעת מה לעשות.
הנק של המבט שלו שסובב ישר אליה יכול להיות כשיש עוד בנות לפעמים שזה גם כואב לי. נגיד ראינו ברכבת קבוצה של בנות שירות ממקום שהיה מתנדב בו בנערותו והוא ממש לטש בהן עיניים עד שהרגשתי צורך להשתעל כדי להסיח את דעתו ואז צחקנו על זה בציניות. אבל זה לא נעים.
)