אבל עדיין עדיף חטאים ונפילות בסתר מתוך בושה, מאשר הפומביות לעבור על ההלכה.

אתה רוצה שהיא תקיים כלפי חוץ כאשר היא מנותקת מזה ובשביל שלא יגידו 

אחד ואחת יש לו נפילות, אבל הוא צריך להתבייש מזה ולנסות לא לפרסם: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

קידושין מ ע"א: "אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנאמר (יחזקאל כ, לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא... והא דלא מצי כייף ליצריה". (קידושין מ ע"א)

לבישת השחורים אמור לכוף את יצרו שלא יעבור, אבל אם הוא כבר עובר שיהיה בסתר.

של כיסוי זה בעיקר בחוץ

אז איך אפשר לחטוא עם כיסוי ראש בבית

על כל פנים אני לא יחמיר על אשתי בכיסוי ראש בבית, רק אני מתכוון שיש מצוות שנראות כלפי חוץ.

ולא רק מהזוהר. לא?

(השאלה היא מה העניין בזה והאם זה אינדיבידואלי)

מה הסברא שאישה תכסה את הראש בבית לדעתך? מצד פרישות? מצד הילדים?

אני חושב שזה צניעות ומורא כלפי ה' כי 'מלא כל הארץ כבודו'.

גם לבנים מובא הטעם הזה על הליכה בגילוי הראש. אין הפרש בין בנים לבנות בעניין הזה, וגם רווקות בכלל זה (אלא שלא מקפידות על זה ).

נאמר על קומה זקופה, וזה גם נאמר בשו"ע ס' ב' על המקומות שצריכים להיות מכוסים בגוף, ובאשה נשואה זה כולל שערה כי זה ערוה אצלה. זה להיות צנוע מהמציאות הכללית של ה' בעולם.

טעם אחר נאמר ישר אחרי זה בגמרא בקידושין על כיסוי הראש לגברים: "שכינה למעלה מראשי', וכמו שהרחיב בעומק ספר חרדים מצוות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק א: "צוו שיתן עול השכינה תמיד על ראשו ד' אותיות שמו יתברך מאירות יו"ד דחילו, ה"א רחימו, וא"ו תורה וענוה, ה"א מצוה ושמחה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך רמז למלך החי וקיים לעד וכתיב וה' בראשם ולעתיד יגלה לעיני הכל דכתיב וה' עליהם יראה וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולהכי אמרי לא אזיל בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי וידמה כי הוא מרכבה וכסא לו ית' אדם ט' במספר קטן וכן כסא ודעתו תמיד על אותו האור החופף עליו כל היום דכתיב החכם עיניו בראשו ופירשו באור שעל ראשו עיני שכלו וע"ז אמרו האבות הם הם המרכבה וד' יסודות הם כנגד ד' מחנות שכינה ורמ"ח איבריו כנגד רמ"ח מלאכים דמתלבשת בהם השכינה והאיש אשר אלה לו קדוש יאמר לו כאחד מצבא מרום:."

זאת אומרת שהכיפה מזכירה לנו שהשכינה חופפת על ראשינו. כבר בראשונים לא ברור שזה חובה בכלל, אם כי היום זה נהפך לחובה לגבר מכמה סיבות. בתולות לא נהגו בזה בגלל שפרוע ראש זה סימן שהיא לא נשואה (משנה כתובות ב, א), וגם היא צריכה להתיפות כדי למשוך בחורים להתחתן איתה (קידושין ל ע"ב).

א. "אסור לת"ח למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאזכרת שמא דקודשא למהוי בגלוי הראש", זה מהזוהר פנחס. ואפשר להסתכל בראשונים רבים שהשוו בין הדינים, וזה כמעט טרויאלי .

ב. הראשונים (סתם דוגמא ראביה עו) כתבו במפורש שאין חילוק בין בתולות ללא נשואות אלא מצד המנהג, ולכן זה לא ממש ערווה לבתולות כי מקילות לגלות ראשם. ולכן זה לא קשור כלל לנידון של מלא כל הארץ, זה מדיני ערוה.

ג. רמב"ם ושוע" יש לגבי לא תלכנה בנות ישראל...
הסיבה שמקילות היא שכן זה מידת חסידות גם לגברים, ולכן לא מדקדקות במידת חסידות זאת כ"כ, חוץ ממעט מקומות (בבל, ג'רבא ותימן) שמדקדקות בזה.

את שניהם: "עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום (ישעי' ו') מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאדכרת שמא קדישא למהוי בגלוי הראש ".

זאת אומרת שזה לא רק טעם כללי של המציאות הכללית של ה' בעולם, אלא שהשכינה ממש חופפת למעלה מראשך. זה 'מלא כל הארץ כבודו' ביתר עוצמה, ולכן לפי כמה ראשונים זה לא חיוב, ובזוהר ואפשר להבין כך בגמרא, זה רק תלמיד חכם.

ב. לא נכון הוא מתכוון שזה לא ערוה בכלל: "וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגיל בו]." זאת אומרת שבגלל שרגילות לגלות ואין הרהור זה לא נחשב ערוה. כל הסיבה שזה נחשב ערוה כי מהרהרים, כמו שמפרש רש"י בברכות כד ע"א: "מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא".

ג. האחרונים פירשו ברמב"ם והשו"ע שלא מדובר על בתולה.

מהזוהר בנשא משמע שזה עניין רוחני ששיער זה דינים ולכן צריך לכסותו גם בבית

ההלכתי שזה ערוה גם כלפי ה'.

נכון שלא שייך אצל ה' הרהור, אבל זה לא מכבד את ה' כשאשה מגלה דבר שלגברים זה ערוה.

גם באשה עצמה, ראוי לה להתכסות כשהיא מברכת והמשנה בחלה זה דיעבד.

בלי מקור שמוכח ממנו כך.

בפשטות המשנה בחלה היא בדיעבד בגלל המקרה שם. לא בטוח שבטפח בגוף זה יהיה דיעבד וק"ו שלא בשיער (בלי קשר לעניין כיסוי השיער בשעת הברכה שאם צריך מספיק כיסוי קטן).

הוא אומר שבפני בעלה רק השיער שהדרך לצאת זה לא ערוה, אבל השאר ערוה.

הוא מדבר בפני בעלה, שזה מקום פרטי.

"דדוקא בטפח אסור וה"ט דמקום תורפה לא הוי פחות מטפח"

אם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה זה לא נקרא "ולא יראה בך ערות דבר".

ברור שאם הוא רואה ממש את פחות מטפח בכל מקום זה אסור, כי הוא מהרהר כדברי הערוך השולחן. אבל אם הוא לא מסתכל אבל זה בטווח ראייתו, יש בזה "ולא יראה בך ערות דבר" מדאורייתא בטפח בכל מקום, ואם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה אין איסור.

ובכל אופן, לגבי שיער- כה"ח שם והמ"ב בס"ק ה כותבים שזה בוודאי מדרבנן.

לגבי פחות מטפח בערווה- אני לא חושב שיש ראיה מהב"ח. הוא רק מסביר למה חכמים גזרו דווקט בטפח (אא"כ תביא ראיה שלדעת הב"ח טפח באישה זה דאורייתא ואז אתה צודק).

מדאורייתא בשיער, כי הוא לא מחלק משאר הגוף.

טפח זה מידה שחוצץ כמו לענין טומאה ועוד מקומות, אז למה שיהיה חילוק בין ערוה לשאר הגוף.

כמו שכתבתי לעיל אם רואים ממש, זה בעיה גם פחות מטפח.

לגבי פחות מטפח בערווה ממש אני מבין את הסברא שלך, אבל אני חושב שדבר כזה צריך להיות כתוב במפורש איפשהו. לענ"ד בפשטות זה דווקא אסור כי הטעם של "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך... והיה מחניך קדוש" נכון גם בגילוי ערווה של פחות מטפח.

אגב, מישהו שאל אותי אתמול האם מצד זה ש"כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"- זה נחשב כאילו התענה יומיים ברצף שעולה לו ל27. אתה מכיר משהו בעניין (כמובן בהנחה שכיפור עצמו מצטרף למרות שהוא חובה)?

התענית יומיים נאמר בשער רוח הקודש על תיקוני עוונות פרטיים.

יום כיפור זה תיקון כללי לכלל העבירות.

זה לא אומר שאחרי זה לא צריך לעשות תיקונים פרטיים, כי זה כמו שמי שחייב חטאת שיום הכיפור לא מכפר לו לגמרי.

על כל פנים כדברי האר"י: "גם בענין התענית אין לערב תיקון אחד חבירו, אלא כל תיקון יהיה בנפרד מחבירו".

זה כולל לערב תיקון כללי עם תיקון פרטי.

או שמונה עשרה כותב שגם רווקות צריכות לכסות את השיער.
 

היום כמובן לא נוהגים כך.

אם כי יש לומר שיש בנות שמכסות חלק מהשיער ע"י פאשמינה (בלע"ז..)

אנחנו דיברנו על כל הזמן

היא גם עלולה לא לכסות את המרפק.

כי זה נתפס כהכי קשה?

ומה מפחיד באמת, מה יקרה אם כן?

זה לא ״עליך״. 

א. כי זה משהו שמתחדש אחרי החתונה. מרפק מכסים גם קודם, פחות סיבה שתפסיק בהמשך.

ב. כי בדור הזה יש על זה "יצר הרע" והתמודדות מיוחדת.

ג. אם בעלך לא ילך עם כיפה\לא יתפלל\לא ישמור שבת\הכניסי דוגמא כלשהי - תגידי "זה עליו" ? ברור שתחפשי מישהו ברמה תורנית מסויימת ואם יהיה חשש שלא, ברור שתדאגי מזה. 

הרבה דברים יכולים לקרות בחיים, למה שדווקא הפחד הזה יעסיק אותו?

וכן, אם בעלי ח״ו יפסיק ללכת עם כיפה או יחזור בשאלה או כל דבר כזה, זה יעציב אותי ויכאיב לי, אבל זה שלו. זה לא מפחיד אותי לחשוב על זה מראש, זה לא מעסיק אותי. 

שאתם צריכים להסכים במאה אחוז על דברים?

שלאף אחד מכם אסור לחטוא ח״ו?

אך אני יכול להגיד לך בלב שלם שאני מאחל לעצמי ולכל אחד שזו תהיה הבעיה היחידה בזוגיות

אני מעדיף אשה בלי כיסוי ראש בכלל מאשר פאה מודרנית, כי לפי דעתי שניהם זה 'שיער באשה ערוה', ולפחות זאת שלא מכסה היא ישרה בעצמה ואומרת אני עוברת איסור, אבל לפחות אני לא מרמה את עצמי.

הבעיה, שאני יוצא עם הרבה אמריקאיות שמן הסתם ירצו לכסות את ראשן בפאה מודרנית, וגם זה מפחיד אותי כי לצערי יש חלק מהקרובות כאלה.

זה הרגע שלא הבנתי כלום, את ההגיון של מה שכתבת בפסקה 2

להעדיף איסור דאורייתא בוודאי, על פני דבר שיש מחלוקת אם מותר או אסור, זה שיבוש.

כל דבר היום אתה יכול להגיד שזה מחלוקת.

זה העמלק של הדור שמקרר אותנו מלעבוד את ה' בנאמנות, להגיד על כל דבר יש מחלוקת, ואז אנחנו לא עובדים את ה' בכל לב ובלב אחד, אלא לבבות חלוקים.

כמו שהרב אוירבאך כתב במעדני ארץ, שאפילו האוסר צועק ככרוכיא שזה אסור, עדיין איכא דעות מתירים קמאי, ומציאות שיש ספק.

לגבי אם האוסר עצמו יכול להקל כדעות שלא סובר כמוהם, אז יש הבדל בין דאורייתא לדרבנן ואולי אף בין לגבי עצמו לגבי אחרים.

כל קבלה אחרת זה מכח כבוד לראשונים מפני גדלותם או מכח מנהג.

עיקר המכריע זה הסברא, כדעת המהרש"ל, מהר"ל, ב"ח ועוד הרבה אחרונים.

יש לי כבוד לשלטי הגיבורים, ולמסבירים בו שפאה נוכרית מותרת ברשות הרבים.

אין לי שום כבוד לדעה המעוותת שמתירה פאות מודרניות שנראות יותר טוב מהשיער עצמו ומבחינתי זה דבר בטל ומבוטל.

ר' אלישיב אמר כך ועוד כמה רבנים. שמעתי שגם הרב אוירבך אמר כך אבל לא בטוח בדעתו.

כולל דברים נוראיים כמו שהיה בשרשור האחר לא מזמן.

(ואני לא רוצה להתחתן עם אדם מושלם.)

אבל משהו שנראה לי חשוב:

צריך לדעתי להבדיל בין דברים שאסורים לכל הדעות לבין הדברים שיש על מי לסמוך.

לדעתי, כזוג דתי, יש שאיפה משותפת לשמור על ההלכה. אבל צריך להכיר בכך שההלכה לא מונוליטית, ויש מקומות שבהם יש דעות שונות. לכן לדעתי יש לחלק בין לעבור על ההלכה לכל הדעות, לבין ללכת לפי דעה מסוימת (גם אם היא לא מקובלת עליך).

השאלה העקרונית כאן האם מבחינתך זה תנאי לאשתך שהיא תקיים את ההלכה כהבנתך, או שיש מקום להלכה כהבנתה - והדגש כאן זה על איך נוהגים במשפחתה. 

ואני חושבת שזה יכול להתבטא בדברים נוספים, ולא רק בדוגמה הספציפית הזו.

ואם מבחינתך זה משהו שיהרג ובל יעבור, שבשום פנים ואופן אתה לא מוכן שאשתך תכסה כך את ראשה - אולי כדאי להבהיר את זה מראש.

וספציפית בנושא הזה - אני חושבת שיש בעניין הזה השפעה תרבותית מאוד גדולה, כולל לחץ חברתי מאוד גדול. כפי שכתבת, יש חברות שבהם זה מקובל יותר, ויש שפחות. ראיתי נשים שנשואות עשרות שנים, ופתאום בשנים האחרונות הולכות עם פיאות (ואולי צריך לשאול מה המניע לשינוי - האם זה משהו הלכתי שהשתנה? או אולי משהו אחר?). לדעתי זה גם משתקף במקום העבודה - ככל שבמקצוע יש עיסוק גדול יותר עם ציבור כללי (לא דתי), כך מקובל יותר ללכת עם פאה. (יש לי חברה שהתקבלה ללמד במוסד חב"די, ואמרו לה שהיא חייבת להגיע עם פאה!). כאילו יש שאיפה להיות פחות מתוייגת ומסטוגמטת, והפיאה מאפשרת את זה (וכנראה שזו בדיוק נקודת הביקורת שלך).

הרגשתי משהו דומה כשהייתי בארצות הברית וכולם עם כיפות שחורות רגילות וקצת כיפות סרוגות רגילות, ואני היחיד עם כיפה מיוחדת בצורה שסבא רבה שלי לבש כתלמיד בישיבת פרשבורג, ורוב הרבנים לבשו ככה, רק שניתי לצבע של הגאולה (ולא אפרט).

גם פה בארץ זה קצת שונה, אם לא נמצאים בגבעות.

נכנסו לי סרטים בראש והרגשתי לחץ חברתי, וגם בארץ אני מרגיש קצת לחץ, אבל לא אשנה כי זה מה שבחרתי שנכון בשבילי.

לגבי הכרעות הלכתיות, אני מצפה מאשתי לעתיד שתלך אתי באש ומים, יש דברים שאני מחמיר יותר מאחרים ויש שאני מקל יותר מאחרים ויש שאני עושה באופן שונה, ואני מצפה מאשתי שתסמוך עלי בכל הדרך הרוחנית וההלכתית. אני ילך אחרי העצות שלה בדברים שהיא מומחית בהם.

לא שאני ישתיק אותה מלהגיד דעתה ואולי בדעתה היא תשנה את דעתי בדברים מסויימים אמוניים והלכתיים, אבל בסוף ההכרעה תהיה שלי בתחומים אלו.

אמא שלי גם החליטה את זה כשהתחתנה עם אבא שלי, וזה לא קל בכלל, היא מתפללת 3 פעמים ביום, שומרת יותר מרבינו תם בשבת, לא מטלטלת בשבת ועוד חומרות, אבל היא החליטה שזה מה שנכון בשבילה ובשביל הילדים.

לי יש דרך קצת שונה מאבא שלי, ויש דברים שאני מחמיר או מקל ממנו ויש קצת דברים כלליים שהדעות שלנו שונות, אבל אני מצפה מאשתי שתלך בעקבותיי.

בצוואה שלו ציווה לבנות ולכלות שלו לא להיות בחברת נשים שלא מכסות את ראשן כמו שצריך ולובשות פאה נכרית.

בדרשה שלו לשבת הגדול שנת תקצ"ד (דרשות חת"ס ב, רנב) על פי הרוקח, הוא משבח את אלו שמכסות את ראשן כמו שצריך כקמחית, ומבטיח שיצאו מהם בנים כוהנים גדולים שיכפרו על בני ישראל ביום כיפור או דומה לדרגה הזו.

הרבי פוסק שחייבים ללכת עם פאה לאסור ללכת עם מטפחת, כי עם מטפחת רואים שערות מהצדדים ועם פאה אפשר להסתיר אותן

לכן חבדניקיות לא הולכות עם מטפחת גם אם זה מקשה עליהם, ולכן אמרו ככה לחברה שלך

בדברים שהיית רוצה שיהיה לך שליטה בלעדית וממשית.

שתהיה לך אישה כלבבך

שהיא תהיה דתיה ויראת שמים כפי שאתה רוצה,

שהיא תלך אחריך בתחומים האלה

המון דברים להחזיק בלי יכולת לשלוט.

קשה

לי שיהיה לי שליטה עליהם, ואני לא שתלטן בד"כ על אחרים, כי אני מאוד מאמין בכח של האינדיבידואל.

אבל פה כמו שכתבתי נהיה גוף אחד, וזה תחום שמאוד חשוב לי, לכן זה מפחיד.

שלא מבוסס רק על חיצוניות-

גם של שמירת מצוות/חזות דתית

אנימלא חושבת שיש מה לתת לפחד לנהל אותך

לא יודעת אם אתה לפני/ תוך כדי קשר

תצליח!

כיסוי ראש זה משהו שאמור להטריד את מנוחתה של האישה עצמה, בגינו היא תקבל שכר ובהיעדרו היא עשויה להיענש. האם אתה חרד באותה מידה שהיא לא תקפיד על כשרות מהדרין כשהיא תאכל בחוץ? 

גם כמו שאמרתי אנחנו אחד.

אתה רשאי להתייחס לזה כאל דעתו הפרטית של רב חרדי שמעולם לא נבדקה אמפירית. יש רבנים שתולים את כל המחלות והבעיות של הדור ב"אייפון ודומיו"

החתם סופר היה קדם חרדיות.

הרבה מרעיונותיו לא היו מתקבלים על הציבור החרדי היום, כמו עבודת הקרקע בארץ ישראל כהנחת תפילין ועוד רעיונות רדיקליים כמו שיטתו שבביאת הארץ צריך להוסיף עוד כוס על הארבע כוסות ושנגרש את הגויים עוד כוס.

נראה לי שבדור המורכב הזה,אם מוצאים אישה/בעל שסה"כ אתם באותו כיוון תורני וטוב לכם ביחד - חבל להתעקש על דברים ש'דשו בהם רבים' ויש להם בהחלט על מי לסמוך (כמו פאה).

עדיף להשאר רווק?! לא נראה לי נכון, אפילו בחשבון הלכתי פשוט.

אני מניח שאתה כן שולח יד בכתבי רמ"ד (וגרועים מהם...). ובכלל, הנהגה מצוואת החת"ס - כולה מתחילה ב'החדש אסור מהתורה' ומסתיימת ב'השומע ישמע והחדל יחדל' - כלומר מציבים חומה גבוהה, מי שאיתנו איתנו ומי שבחוץ - בחוץ. מפרידים את הקהילות ואין שיקול של 'הציבור יכול לעמוד בזה' רלוונטי, כשצריך להציל את הנותרים מהקריסה הרוחנית בדור הופעת הרפורמה.

ממילא, מכל הסגנון וההדרכה, להשאר רווק או הסטרי בגלל משהו מכל המכלול, שלא מתאים לסגנון חייך - זה חבל.

וגם החת"ס דיבר על ילדיו, לא לשאר האנשים,שכן ממקומות אחרים משמע שהוא סובר שאין בזה ממש איסור, שהרי סוף סוף רוב חכמי מקומו התירו, וכן עמא דבר.

ובכלל, לקחת צוואה וממנה להחמיר ולבטל דברי האחרים זה סתם טעות.

עם היעב"ץ שאסור פאה נכרית.

ידוע שצידד את היעב"ץ, אבל אעפ"כ תראה מה שכתב הבאר מרים (עמוד 36) ועוד אחרונים, שהעלו שאין מכאן ראיה שדעת החת"ס לאסור.

ומהצוואה אחרונים רבים דייקו שאדרבה מצוואת החת"ס מבואר שהוא לא אוסר פאה נוכרית, והביאם בנטעי גבריאל.

והראיה ההכי ברורה לזה היא מזה שהמהר"ם שיק (ביורה דעה איפה שהוא לקראת הסוף) תלמידו המובהק דן בסוגיא ולא הזכיר שהחת"ס רבו אסר.

בהגהות שלו.

הלב עברי והשירי משכיל מעידים שזאת הייתה דעתו.

תסתכל בנטעי גבריאל, יביא לך את הדעות לגבי דעתו.

לגבי כיסוי ראש, בכלל לא משמע ככה, וגם אם נדחוק בדבריו בתשובה בוודאי שהוא סובר שצריך כובע על גבי הפאה.

על כל פנים בהגהות ובצוואה הוא אוסר פאה לחלוטין.

חלק מהם והם לא משכנעים.

ממה שכתבת ולצערנו הרבה שכאילו ממשיכיו לקחו אותו לקיצון.

נינו- ר' עקיבא סופר (רבו של סבא רבא שלי) התפלל במרכז הרב כשעלה לארץ. נינו הרב משה שמואל גלזנר שחיבר את הספר 'דור רביעי' על חולין, היה מקורב לרב קוק, ובהקדמה לספר יש לו השקפה מאוד מחודשת.

אני יכול להאריך בכל נושא שתרצה, בחדש אסור מהתורה, לימודי חול, ב'ר'מ"ד (קרא לו בתואר רב), בפירוד הקהילות ועוד. בכל נושא יש לי לחדש לך שאראה צדדים אחרים שלא מראים בכלל.

החתם סופר היה רבי עקיבא של הדור בדרישות התורה שלו ודקדוקי אותיות, במסירות שלו ללמד תלמידים, בעמידה על דקדוקם של חז"ל, בחידושים המופלגים שלו בלימוד ומעשה.

הוא רב שלי בדיוק כמו שהרב קוק רב שלי. פרשבורג זה ישיבה שלי (שסבא רבא שלי למד בה והוא גם היה ציוני אבל חשב שחלק מהציונות זה גם לבנות מוסדות חרדים בארץ, גם של העדה החרדית) כמו שמרכז זה ישיבה שלי.

אפשר לדון בסברות. אבל, כל עוד שזה דיון הלכתי, אז אתה צריך לקבל, שלגיטימי שאשה תסבור כשאר הפוסקים (כולל המהר"ם שיק תלמידו המובהק). אם זה לא מתאים לך - בכבוד, אבל אין מקום להיסטריה.

לגבי הביטויים החריפים והאזהרות, אני עומד על דעתי. זה חלק מתפיסה שלמה, שאתה, לפי דברים שתארת לאורך שנים בפורום (ובעצם, גם עצם זה שאתה בכלל בפורום...), מראים שצורת החיים שלך רחוקה מאוד מהנהגת החתם סופר. זה לא רק 'לא מושלם'. ממילא אין מקום להיסטריה שלך.

היה שמרן קיצוני וזו תפיסה פופוליסטית שרחוקה מאוד מכל מכלול השקפתו בתשובות, דרשות, חידושיו על התורה וכו'.

אני מוכן לדון איתך על כל נושא פרטני שתרצה, ונביא ראיות מדבריו ואפשר גם מהנהגותיו שנכתבו בצורה מהימנה מתלמידיו, ונברר את הנושא ביחד.

אלא מה, הבאת בטויים חריפים מהצוואה. לגבי הצוואה אני כן מתעקש - שיטתו של החתם סופר, שהצוואה היא זיקוק שלה - היתה להעמיד מול המודרנה חומה גבוה ובצורה, כולל קוים חד משמעיים שמבהירים מי בפנים ומי בחוץ 'השומע ישמע והחדל יחדל'.

היות שלמדת פילוסופיה באוניברסיטה (לפי עדותך בפורום) - כנראה שלחת יד בכתבים יותר בעיתיים, מכתבי תלמידי חכמים* שדעתם נוטה להשכלה. ממילא, בלי לזלזל בכלל - אינך הולך בעצמך בשיטה, שאתה 'בפחדים' שאשתך לא תלך בה. די אבסורדי.

*(לגמרי מסכים שקרא לר"מ מנדלסון ר', מה שהיה ברור לכל מי שהכירו, גם אם לא הסכים איתו. כל הכתיבה החרדית האחרת, היא או מאוחרת, או מכאלו שלא הכירו אותו ואת ההתמודדות שלו).

את החתם סופר וכאילו הוא היה מחליט ככה או ככה.

לגבי פאה נכרית המקורות שבידינו מביאים שאסר וככה העידו תלמידיו.

עכשיו לגבי הכלל של החתם סופר "החדש אסור מן התורה":

1. זה לא נאמר כשתנאי המציאות השתנו.

2. החתם סופר כותב (חלק ג, אבן העזר א,  קל): "והחדש אסור מן התורה בכל מקום ור"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם אמר אף החדש אסור בכל מקום והוא הלצה נאה". אבל גם רבי אליעזר: ”דרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם” (אבות דרבי נתן, פרק ו, פסקה ג).

ידוע מה שכתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה, עמ' 204)

"והרי מצאנו לרבי אליעזר הגדול שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (סוכה כ"ז ב' ויומא ס"ו ב'), וקשה בזה מה שמצאנו באבות דר' נתן פ"ו גבי רבי אליעזר שדרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. ולכאורה זה סותר את הכלל של מדתו של ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו? וצריכין אנו לומר שאם היינו אומרים שאמר דברים שלא "אמרן" פה לעולם הי' זה באמת סתירה על הכלל שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. אבל כיון שאמרו שלא "שמעתן אוזן" מעולם, אנו מבינים שהפה של הרב, אב התורה, רבן יוחנן בן זכאי אֲמָרוֹ, אבל מכל השומעים הצטיין רבי אליעזר הגדול בהקשבתו העמוקה, שאזנו שמעה מתורתו של רבו מה שלא שמעו אחרים".

זאת אומרת שהוא התעמק בדברי רבו והוציא מהם חדשות, ובדרך הזאת מותר.

גם תלמידו הנאמן ה'לב העברי' היה חדשן גדול.

שוב אני ירא מאוד להגיד שאני ממש מייצג את החתם סופר בכל מקום.

רופא שיניים.

או שיננית.

כל בעל מקצוע שאני מחוייבת ללכת אליו ותפקידו הוא לחטט לי בפה עם מכשירים מזמזמים וחומרים בעלי טעם דוחה שאסור לירוק.

4 שנים של יישור שיניים גרמו לי לשנוא את אפילו הריח של מרפאות שיניים, ואני מקווה שלא אצטרך ללכת אליהם יותר עוד.

עוד מישהו רוצה לשתף פחדים לא רלוונטים?

מפחיד אותי שלא אהיה תלמיד חכם וגם אשתי לא תלמד ממני תורה ולא אהיה ראוי לבנים בריאים וחזקים.

ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח:

"שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים, כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה, שעלו מן הרחצה שמרחיצין את ישראל מן העבירות, שכלם מתאימות היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל".

יפה מאוד על הרמז. לא חשבתי על זה.

שאתה לא צריך לשתף "פחדים" כאלו. זה בכלל לא רלוונטי.

אין לך שליטה על אשתך לעתיד שלא פגשת (גם אחרי שתפגוש אותך אין לך עליה הרבה שליטה), וגם אם זה באמת פחד שמעסיק אותך בחיי היום היום משום מה, זה מאוד מוזר לשתף אותו ככה בפורום.

לאילו תגובות ציפת? שמסכימות איתך כמה פאות וכיסוי ראש חלקיים הם דבר נורא? נניח לרגע שאתה צודק ואין שום ניואנס לנושא, אז מה?

כל הכבוד, זה באמת לא בסדר. זה פתר לך את ה"פחד"? או שסתם רצית לקטרג על אנשים ולקבל על זה הסכמות מחברי הפורום?

זה דיון פחות ענייני אם מותר לי לפרוק או לא.

2. הדיון היותר מעניין וענייני עכשיו לתגובה שלך, על אף שפחות התכוונתי לכך מלכתחילה, שלי יש הגדרה לגמרי אחרת ממך ב'לקטרג'.

אני הולך לפי חז"ל ש'לקטרג' זה לבוא לפני הקב"ה ולהגיד שיש לאדם או ציבור מסויים כך וכך פגמים ועוונות ולכן כדאי שיענשו.

ההגדרה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה, לפי דעתי זה פשוט סילוף של המושג. מה אסור לדבר על דברים רעים שנמצאים בקרבנו. אם לא נדבר עליהם איך נוקיע אותם וגם בצורה כללית מה אי אפשר לבטא את הכאב על עיוותים שנמצאים בחברה.

זה פשוט נסיון השתקה, שאני מתעב אותו.

זה לנסות לכסות על הבעיות ולהגיד שהכל טוב, ואז הכל פורץ בעוצמה.

חברה שלא יודעת לדבר על הרע בקרבה, היא תהפוך בסוף למפלצות.

בן-אדם צריך לחיות את הטוב העצום שיש בעולם ובאנשים וגם להכיר בתופעות הרעות.

לא אמרתי שמישהו פה אמר אחרת (אם כי לא קראתי הכל)

אבל תדעו שכיסוי ראש זו מצווה ממש ממש קשה לבנות!! להרבה בנות יותר מצניעות, כי את השיער התרגלנו לגלות, ופתאום צריכות לכסות.

אז החשש שהאישה לא תכסה כמו שצריך, מובן. אבל תדעו שזה משהו ממש ממש קשה בשבילנו.

שלי ומה שאני חושב עיקר הדין.

גם לי יש דברים שקשים לי. כל אחד ואחת בנקודה שלהם אבל צריך לנסות לעשות את רצון ה'.

עד עכשיו זה עיקר התגובה. אפשר להפסיק לקרוא למי שלא יבין את ההמשך.

רק אעיר שהקושי שאת דברת עליו פחות שייך לפאה, כי לא התרגלתם לחבוש פאה.

ברור שאני יודע שיש לא רק את עצם השיער, אלא השיער כאמצעי למושג היופי שהגוף משדר, ונשים שחובשות פאות קשה להן לוותר על מושג היופי שהיה על ידי האמצעי של השיער שלהן, ולכן אחרי החתונה הן ממירות את מושג היופי ומבטאות את זה על ידי הפאה.

על כל פנים, בין אם זה לגלות את השיער או לחבוש פאה, השורש של הקושי זה להתמודד עם צמצום היופי שהגוף משדר, וזה בדיוק מה שצריך להיות אחרי החתונה. לא שאשה צריכה להיות מכוערת או ללבוש בגדים זרוקים בחוץ, אבל כן לשמור את תפארת היופי שלה לבעלה.

כל מי שמתחתנת הולכת עם שיער מושלם .. שאפילו לא שלה.

מזה זה לא פייר

יום אחד גוונים קרמל .. יום אחד בלונדיני יום אחד חום עם חול

לא פייר , זהו התחתנת ואת מוציאה לי את העיניים עם הגוונים.

כל העניין זה צניעות לא?

וגם מזה הכיסוי ראש המוגזמים האלה ? כל התפילה נצנצים בצבע אדום.. נצנצים בצבע זהב עם שחור 

מה נשמע ? מגדל נצנצים

זה לא אמור להיות מצווה של צניעות?  קצת קלאס

פתאום האישה הרבה יותר בולטת ..

זה כמו לא ללכת כל החיים על עקבים ואחרי שאת מתחתנת להחליט שכן .

עכשיו נזכרת להיות יפה? זה אמור להיות הפוך או לפחות שיוויוני.. אם את טמבוי מזה המגדל הזה ? לא ברור לי העניין.. פתאום בליאז של הווליד באה לי

דיברתי על הקושי לכסות את השיער.

אם פאה או מטפחת זה עניין אחר.

שלא יראו את השיער שלי, בין אם רואים שיער של מישהי אחרת במקום, ובין אם רואים בד- זה קשה.

אני לא מבין את החומרא של לכסות ראש בבית.. זה כאילו סותר את המהות של כיסוי ראש, לפחות במובן מסויים (אא"כ נאמר שהסיבה היא שגם הגילוי בבית מרדד את הקשר. ואז זה כבר אינדיבידואלי).

צורך לכסות את שערותיה.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?

ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.

האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..

שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.

ולגבי מה שכתבת

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.

אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.

אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.

ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.

אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.

ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).

אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.

אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.

בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.

אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.

שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.

שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?

בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.

ואז מפנה את המבט אליו

והשאלה מתחדדת-

האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?

האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?

מקווה שזה היה ברור... 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)