אבל עדיין עדיף חטאים ונפילות בסתר מתוך בושה, מאשר הפומביות לעבור על ההלכה.

אתה רוצה שהיא תקיים כלפי חוץ כאשר היא מנותקת מזה ובשביל שלא יגידו 

אחד ואחת יש לו נפילות, אבל הוא צריך להתבייש מזה ולנסות לא לפרסם: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

קידושין מ ע"א: "אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנאמר (יחזקאל כ, לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא... והא דלא מצי כייף ליצריה". (קידושין מ ע"א)

לבישת השחורים אמור לכוף את יצרו שלא יעבור, אבל אם הוא כבר עובר שיהיה בסתר.

של כיסוי זה בעיקר בחוץ

אז איך אפשר לחטוא עם כיסוי ראש בבית

על כל פנים אני לא יחמיר על אשתי בכיסוי ראש בבית, רק אני מתכוון שיש מצוות שנראות כלפי חוץ.

ולא רק מהזוהר. לא?

(השאלה היא מה העניין בזה והאם זה אינדיבידואלי)

מה הסברא שאישה תכסה את הראש בבית לדעתך? מצד פרישות? מצד הילדים?

אני חושב שזה צניעות ומורא כלפי ה' כי 'מלא כל הארץ כבודו'.

גם לבנים מובא הטעם הזה על הליכה בגילוי הראש. אין הפרש בין בנים לבנות בעניין הזה, וגם רווקות בכלל זה (אלא שלא מקפידות על זה ).

נאמר על קומה זקופה, וזה גם נאמר בשו"ע ס' ב' על המקומות שצריכים להיות מכוסים בגוף, ובאשה נשואה זה כולל שערה כי זה ערוה אצלה. זה להיות צנוע מהמציאות הכללית של ה' בעולם.

טעם אחר נאמר ישר אחרי זה בגמרא בקידושין על כיסוי הראש לגברים: "שכינה למעלה מראשי', וכמו שהרחיב בעומק ספר חרדים מצוות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק א: "צוו שיתן עול השכינה תמיד על ראשו ד' אותיות שמו יתברך מאירות יו"ד דחילו, ה"א רחימו, וא"ו תורה וענוה, ה"א מצוה ושמחה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך רמז למלך החי וקיים לעד וכתיב וה' בראשם ולעתיד יגלה לעיני הכל דכתיב וה' עליהם יראה וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולהכי אמרי לא אזיל בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי וידמה כי הוא מרכבה וכסא לו ית' אדם ט' במספר קטן וכן כסא ודעתו תמיד על אותו האור החופף עליו כל היום דכתיב החכם עיניו בראשו ופירשו באור שעל ראשו עיני שכלו וע"ז אמרו האבות הם הם המרכבה וד' יסודות הם כנגד ד' מחנות שכינה ורמ"ח איבריו כנגד רמ"ח מלאכים דמתלבשת בהם השכינה והאיש אשר אלה לו קדוש יאמר לו כאחד מצבא מרום:."

זאת אומרת שהכיפה מזכירה לנו שהשכינה חופפת על ראשינו. כבר בראשונים לא ברור שזה חובה בכלל, אם כי היום זה נהפך לחובה לגבר מכמה סיבות. בתולות לא נהגו בזה בגלל שפרוע ראש זה סימן שהיא לא נשואה (משנה כתובות ב, א), וגם היא צריכה להתיפות כדי למשוך בחורים להתחתן איתה (קידושין ל ע"ב).

א. "אסור לת"ח למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאזכרת שמא דקודשא למהוי בגלוי הראש", זה מהזוהר פנחס. ואפשר להסתכל בראשונים רבים שהשוו בין הדינים, וזה כמעט טרויאלי .

ב. הראשונים (סתם דוגמא ראביה עו) כתבו במפורש שאין חילוק בין בתולות ללא נשואות אלא מצד המנהג, ולכן זה לא ממש ערווה לבתולות כי מקילות לגלות ראשם. ולכן זה לא קשור כלל לנידון של מלא כל הארץ, זה מדיני ערוה.

ג. רמב"ם ושוע" יש לגבי לא תלכנה בנות ישראל...
הסיבה שמקילות היא שכן זה מידת חסידות גם לגברים, ולכן לא מדקדקות במידת חסידות זאת כ"כ, חוץ ממעט מקומות (בבל, ג'רבא ותימן) שמדקדקות בזה.

את שניהם: "עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום (ישעי' ו') מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאדכרת שמא קדישא למהוי בגלוי הראש ".

זאת אומרת שזה לא רק טעם כללי של המציאות הכללית של ה' בעולם, אלא שהשכינה ממש חופפת למעלה מראשך. זה 'מלא כל הארץ כבודו' ביתר עוצמה, ולכן לפי כמה ראשונים זה לא חיוב, ובזוהר ואפשר להבין כך בגמרא, זה רק תלמיד חכם.

ב. לא נכון הוא מתכוון שזה לא ערוה בכלל: "וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגיל בו]." זאת אומרת שבגלל שרגילות לגלות ואין הרהור זה לא נחשב ערוה. כל הסיבה שזה נחשב ערוה כי מהרהרים, כמו שמפרש רש"י בברכות כד ע"א: "מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא".

ג. האחרונים פירשו ברמב"ם והשו"ע שלא מדובר על בתולה.

מהזוהר בנשא משמע שזה עניין רוחני ששיער זה דינים ולכן צריך לכסותו גם בבית

ההלכתי שזה ערוה גם כלפי ה'.

נכון שלא שייך אצל ה' הרהור, אבל זה לא מכבד את ה' כשאשה מגלה דבר שלגברים זה ערוה.

גם באשה עצמה, ראוי לה להתכסות כשהיא מברכת והמשנה בחלה זה דיעבד.

בלי מקור שמוכח ממנו כך.

בפשטות המשנה בחלה היא בדיעבד בגלל המקרה שם. לא בטוח שבטפח בגוף זה יהיה דיעבד וק"ו שלא בשיער (בלי קשר לעניין כיסוי השיער בשעת הברכה שאם צריך מספיק כיסוי קטן).

הוא אומר שבפני בעלה רק השיער שהדרך לצאת זה לא ערוה, אבל השאר ערוה.

הוא מדבר בפני בעלה, שזה מקום פרטי.

"דדוקא בטפח אסור וה"ט דמקום תורפה לא הוי פחות מטפח"

אם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה זה לא נקרא "ולא יראה בך ערות דבר".

ברור שאם הוא רואה ממש את פחות מטפח בכל מקום זה אסור, כי הוא מהרהר כדברי הערוך השולחן. אבל אם הוא לא מסתכל אבל זה בטווח ראייתו, יש בזה "ולא יראה בך ערות דבר" מדאורייתא בטפח בכל מקום, ואם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה אין איסור.

ובכל אופן, לגבי שיער- כה"ח שם והמ"ב בס"ק ה כותבים שזה בוודאי מדרבנן.

לגבי פחות מטפח בערווה- אני לא חושב שיש ראיה מהב"ח. הוא רק מסביר למה חכמים גזרו דווקט בטפח (אא"כ תביא ראיה שלדעת הב"ח טפח באישה זה דאורייתא ואז אתה צודק).

מדאורייתא בשיער, כי הוא לא מחלק משאר הגוף.

טפח זה מידה שחוצץ כמו לענין טומאה ועוד מקומות, אז למה שיהיה חילוק בין ערוה לשאר הגוף.

כמו שכתבתי לעיל אם רואים ממש, זה בעיה גם פחות מטפח.

לגבי פחות מטפח בערווה ממש אני מבין את הסברא שלך, אבל אני חושב שדבר כזה צריך להיות כתוב במפורש איפשהו. לענ"ד בפשטות זה דווקא אסור כי הטעם של "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך... והיה מחניך קדוש" נכון גם בגילוי ערווה של פחות מטפח.

אגב, מישהו שאל אותי אתמול האם מצד זה ש"כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"- זה נחשב כאילו התענה יומיים ברצף שעולה לו ל27. אתה מכיר משהו בעניין (כמובן בהנחה שכיפור עצמו מצטרף למרות שהוא חובה)?

התענית יומיים נאמר בשער רוח הקודש על תיקוני עוונות פרטיים.

יום כיפור זה תיקון כללי לכלל העבירות.

זה לא אומר שאחרי זה לא צריך לעשות תיקונים פרטיים, כי זה כמו שמי שחייב חטאת שיום הכיפור לא מכפר לו לגמרי.

על כל פנים כדברי האר"י: "גם בענין התענית אין לערב תיקון אחד חבירו, אלא כל תיקון יהיה בנפרד מחבירו".

זה כולל לערב תיקון כללי עם תיקון פרטי.

או שמונה עשרה כותב שגם רווקות צריכות לכסות את השיער.
 

היום כמובן לא נוהגים כך.

אם כי יש לומר שיש בנות שמכסות חלק מהשיער ע"י פאשמינה (בלע"ז..)

אנחנו דיברנו על כל הזמן

היא גם עלולה לא לכסות את המרפק.

כי זה נתפס כהכי קשה?

ומה מפחיד באמת, מה יקרה אם כן?

זה לא ״עליך״. 

א. כי זה משהו שמתחדש אחרי החתונה. מרפק מכסים גם קודם, פחות סיבה שתפסיק בהמשך.

ב. כי בדור הזה יש על זה "יצר הרע" והתמודדות מיוחדת.

ג. אם בעלך לא ילך עם כיפה\לא יתפלל\לא ישמור שבת\הכניסי דוגמא כלשהי - תגידי "זה עליו" ? ברור שתחפשי מישהו ברמה תורנית מסויימת ואם יהיה חשש שלא, ברור שתדאגי מזה. 

הרבה דברים יכולים לקרות בחיים, למה שדווקא הפחד הזה יעסיק אותו?

וכן, אם בעלי ח״ו יפסיק ללכת עם כיפה או יחזור בשאלה או כל דבר כזה, זה יעציב אותי ויכאיב לי, אבל זה שלו. זה לא מפחיד אותי לחשוב על זה מראש, זה לא מעסיק אותי. 

שאתם צריכים להסכים במאה אחוז על דברים?

שלאף אחד מכם אסור לחטוא ח״ו?

אך אני יכול להגיד לך בלב שלם שאני מאחל לעצמי ולכל אחד שזו תהיה הבעיה היחידה בזוגיות

אני מעדיף אשה בלי כיסוי ראש בכלל מאשר פאה מודרנית, כי לפי דעתי שניהם זה 'שיער באשה ערוה', ולפחות זאת שלא מכסה היא ישרה בעצמה ואומרת אני עוברת איסור, אבל לפחות אני לא מרמה את עצמי.

הבעיה, שאני יוצא עם הרבה אמריקאיות שמן הסתם ירצו לכסות את ראשן בפאה מודרנית, וגם זה מפחיד אותי כי לצערי יש חלק מהקרובות כאלה.

זה הרגע שלא הבנתי כלום, את ההגיון של מה שכתבת בפסקה 2

להעדיף איסור דאורייתא בוודאי, על פני דבר שיש מחלוקת אם מותר או אסור, זה שיבוש.

כל דבר היום אתה יכול להגיד שזה מחלוקת.

זה העמלק של הדור שמקרר אותנו מלעבוד את ה' בנאמנות, להגיד על כל דבר יש מחלוקת, ואז אנחנו לא עובדים את ה' בכל לב ובלב אחד, אלא לבבות חלוקים.

כמו שהרב אוירבאך כתב במעדני ארץ, שאפילו האוסר צועק ככרוכיא שזה אסור, עדיין איכא דעות מתירים קמאי, ומציאות שיש ספק.

לגבי אם האוסר עצמו יכול להקל כדעות שלא סובר כמוהם, אז יש הבדל בין דאורייתא לדרבנן ואולי אף בין לגבי עצמו לגבי אחרים.

כל קבלה אחרת זה מכח כבוד לראשונים מפני גדלותם או מכח מנהג.

עיקר המכריע זה הסברא, כדעת המהרש"ל, מהר"ל, ב"ח ועוד הרבה אחרונים.

יש לי כבוד לשלטי הגיבורים, ולמסבירים בו שפאה נוכרית מותרת ברשות הרבים.

אין לי שום כבוד לדעה המעוותת שמתירה פאות מודרניות שנראות יותר טוב מהשיער עצמו ומבחינתי זה דבר בטל ומבוטל.

ר' אלישיב אמר כך ועוד כמה רבנים. שמעתי שגם הרב אוירבך אמר כך אבל לא בטוח בדעתו.

כולל דברים נוראיים כמו שהיה בשרשור האחר לא מזמן.

(ואני לא רוצה להתחתן עם אדם מושלם.)

אבל משהו שנראה לי חשוב:

צריך לדעתי להבדיל בין דברים שאסורים לכל הדעות לבין הדברים שיש על מי לסמוך.

לדעתי, כזוג דתי, יש שאיפה משותפת לשמור על ההלכה. אבל צריך להכיר בכך שההלכה לא מונוליטית, ויש מקומות שבהם יש דעות שונות. לכן לדעתי יש לחלק בין לעבור על ההלכה לכל הדעות, לבין ללכת לפי דעה מסוימת (גם אם היא לא מקובלת עליך).

השאלה העקרונית כאן האם מבחינתך זה תנאי לאשתך שהיא תקיים את ההלכה כהבנתך, או שיש מקום להלכה כהבנתה - והדגש כאן זה על איך נוהגים במשפחתה. 

ואני חושבת שזה יכול להתבטא בדברים נוספים, ולא רק בדוגמה הספציפית הזו.

ואם מבחינתך זה משהו שיהרג ובל יעבור, שבשום פנים ואופן אתה לא מוכן שאשתך תכסה כך את ראשה - אולי כדאי להבהיר את זה מראש.

וספציפית בנושא הזה - אני חושבת שיש בעניין הזה השפעה תרבותית מאוד גדולה, כולל לחץ חברתי מאוד גדול. כפי שכתבת, יש חברות שבהם זה מקובל יותר, ויש שפחות. ראיתי נשים שנשואות עשרות שנים, ופתאום בשנים האחרונות הולכות עם פיאות (ואולי צריך לשאול מה המניע לשינוי - האם זה משהו הלכתי שהשתנה? או אולי משהו אחר?). לדעתי זה גם משתקף במקום העבודה - ככל שבמקצוע יש עיסוק גדול יותר עם ציבור כללי (לא דתי), כך מקובל יותר ללכת עם פאה. (יש לי חברה שהתקבלה ללמד במוסד חב"די, ואמרו לה שהיא חייבת להגיע עם פאה!). כאילו יש שאיפה להיות פחות מתוייגת ומסטוגמטת, והפיאה מאפשרת את זה (וכנראה שזו בדיוק נקודת הביקורת שלך).

הרגשתי משהו דומה כשהייתי בארצות הברית וכולם עם כיפות שחורות רגילות וקצת כיפות סרוגות רגילות, ואני היחיד עם כיפה מיוחדת בצורה שסבא רבה שלי לבש כתלמיד בישיבת פרשבורג, ורוב הרבנים לבשו ככה, רק שניתי לצבע של הגאולה (ולא אפרט).

גם פה בארץ זה קצת שונה, אם לא נמצאים בגבעות.

נכנסו לי סרטים בראש והרגשתי לחץ חברתי, וגם בארץ אני מרגיש קצת לחץ, אבל לא אשנה כי זה מה שבחרתי שנכון בשבילי.

לגבי הכרעות הלכתיות, אני מצפה מאשתי לעתיד שתלך אתי באש ומים, יש דברים שאני מחמיר יותר מאחרים ויש שאני מקל יותר מאחרים ויש שאני עושה באופן שונה, ואני מצפה מאשתי שתסמוך עלי בכל הדרך הרוחנית וההלכתית. אני ילך אחרי העצות שלה בדברים שהיא מומחית בהם.

לא שאני ישתיק אותה מלהגיד דעתה ואולי בדעתה היא תשנה את דעתי בדברים מסויימים אמוניים והלכתיים, אבל בסוף ההכרעה תהיה שלי בתחומים אלו.

אמא שלי גם החליטה את זה כשהתחתנה עם אבא שלי, וזה לא קל בכלל, היא מתפללת 3 פעמים ביום, שומרת יותר מרבינו תם בשבת, לא מטלטלת בשבת ועוד חומרות, אבל היא החליטה שזה מה שנכון בשבילה ובשביל הילדים.

לי יש דרך קצת שונה מאבא שלי, ויש דברים שאני מחמיר או מקל ממנו ויש קצת דברים כלליים שהדעות שלנו שונות, אבל אני מצפה מאשתי שתלך בעקבותיי.

בצוואה שלו ציווה לבנות ולכלות שלו לא להיות בחברת נשים שלא מכסות את ראשן כמו שצריך ולובשות פאה נכרית.

בדרשה שלו לשבת הגדול שנת תקצ"ד (דרשות חת"ס ב, רנב) על פי הרוקח, הוא משבח את אלו שמכסות את ראשן כמו שצריך כקמחית, ומבטיח שיצאו מהם בנים כוהנים גדולים שיכפרו על בני ישראל ביום כיפור או דומה לדרגה הזו.

הרבי פוסק שחייבים ללכת עם פאה לאסור ללכת עם מטפחת, כי עם מטפחת רואים שערות מהצדדים ועם פאה אפשר להסתיר אותן

לכן חבדניקיות לא הולכות עם מטפחת גם אם זה מקשה עליהם, ולכן אמרו ככה לחברה שלך

בדברים שהיית רוצה שיהיה לך שליטה בלעדית וממשית.

שתהיה לך אישה כלבבך

שהיא תהיה דתיה ויראת שמים כפי שאתה רוצה,

שהיא תלך אחריך בתחומים האלה

המון דברים להחזיק בלי יכולת לשלוט.

קשה

לי שיהיה לי שליטה עליהם, ואני לא שתלטן בד"כ על אחרים, כי אני מאוד מאמין בכח של האינדיבידואל.

אבל פה כמו שכתבתי נהיה גוף אחד, וזה תחום שמאוד חשוב לי, לכן זה מפחיד.

שלא מבוסס רק על חיצוניות-

גם של שמירת מצוות/חזות דתית

אנימלא חושבת שיש מה לתת לפחד לנהל אותך

לא יודעת אם אתה לפני/ תוך כדי קשר

תצליח!

כיסוי ראש זה משהו שאמור להטריד את מנוחתה של האישה עצמה, בגינו היא תקבל שכר ובהיעדרו היא עשויה להיענש. האם אתה חרד באותה מידה שהיא לא תקפיד על כשרות מהדרין כשהיא תאכל בחוץ? 

גם כמו שאמרתי אנחנו אחד.

אתה רשאי להתייחס לזה כאל דעתו הפרטית של רב חרדי שמעולם לא נבדקה אמפירית. יש רבנים שתולים את כל המחלות והבעיות של הדור ב"אייפון ודומיו"

החתם סופר היה קדם חרדיות.

הרבה מרעיונותיו לא היו מתקבלים על הציבור החרדי היום, כמו עבודת הקרקע בארץ ישראל כהנחת תפילין ועוד רעיונות רדיקליים כמו שיטתו שבביאת הארץ צריך להוסיף עוד כוס על הארבע כוסות ושנגרש את הגויים עוד כוס.

נראה לי שבדור המורכב הזה,אם מוצאים אישה/בעל שסה"כ אתם באותו כיוון תורני וטוב לכם ביחד - חבל להתעקש על דברים ש'דשו בהם רבים' ויש להם בהחלט על מי לסמוך (כמו פאה).

עדיף להשאר רווק?! לא נראה לי נכון, אפילו בחשבון הלכתי פשוט.

אני מניח שאתה כן שולח יד בכתבי רמ"ד (וגרועים מהם...). ובכלל, הנהגה מצוואת החת"ס - כולה מתחילה ב'החדש אסור מהתורה' ומסתיימת ב'השומע ישמע והחדל יחדל' - כלומר מציבים חומה גבוהה, מי שאיתנו איתנו ומי שבחוץ - בחוץ. מפרידים את הקהילות ואין שיקול של 'הציבור יכול לעמוד בזה' רלוונטי, כשצריך להציל את הנותרים מהקריסה הרוחנית בדור הופעת הרפורמה.

ממילא, מכל הסגנון וההדרכה, להשאר רווק או הסטרי בגלל משהו מכל המכלול, שלא מתאים לסגנון חייך - זה חבל.

וגם החת"ס דיבר על ילדיו, לא לשאר האנשים,שכן ממקומות אחרים משמע שהוא סובר שאין בזה ממש איסור, שהרי סוף סוף רוב חכמי מקומו התירו, וכן עמא דבר.

ובכלל, לקחת צוואה וממנה להחמיר ולבטל דברי האחרים זה סתם טעות.

עם היעב"ץ שאסור פאה נכרית.

ידוע שצידד את היעב"ץ, אבל אעפ"כ תראה מה שכתב הבאר מרים (עמוד 36) ועוד אחרונים, שהעלו שאין מכאן ראיה שדעת החת"ס לאסור.

ומהצוואה אחרונים רבים דייקו שאדרבה מצוואת החת"ס מבואר שהוא לא אוסר פאה נוכרית, והביאם בנטעי גבריאל.

והראיה ההכי ברורה לזה היא מזה שהמהר"ם שיק (ביורה דעה איפה שהוא לקראת הסוף) תלמידו המובהק דן בסוגיא ולא הזכיר שהחת"ס רבו אסר.

בהגהות שלו.

הלב עברי והשירי משכיל מעידים שזאת הייתה דעתו.

תסתכל בנטעי גבריאל, יביא לך את הדעות לגבי דעתו.

לגבי כיסוי ראש, בכלל לא משמע ככה, וגם אם נדחוק בדבריו בתשובה בוודאי שהוא סובר שצריך כובע על גבי הפאה.

על כל פנים בהגהות ובצוואה הוא אוסר פאה לחלוטין.

חלק מהם והם לא משכנעים.

ממה שכתבת ולצערנו הרבה שכאילו ממשיכיו לקחו אותו לקיצון.

נינו- ר' עקיבא סופר (רבו של סבא רבא שלי) התפלל במרכז הרב כשעלה לארץ. נינו הרב משה שמואל גלזנר שחיבר את הספר 'דור רביעי' על חולין, היה מקורב לרב קוק, ובהקדמה לספר יש לו השקפה מאוד מחודשת.

אני יכול להאריך בכל נושא שתרצה, בחדש אסור מהתורה, לימודי חול, ב'ר'מ"ד (קרא לו בתואר רב), בפירוד הקהילות ועוד. בכל נושא יש לי לחדש לך שאראה צדדים אחרים שלא מראים בכלל.

החתם סופר היה רבי עקיבא של הדור בדרישות התורה שלו ודקדוקי אותיות, במסירות שלו ללמד תלמידים, בעמידה על דקדוקם של חז"ל, בחידושים המופלגים שלו בלימוד ומעשה.

הוא רב שלי בדיוק כמו שהרב קוק רב שלי. פרשבורג זה ישיבה שלי (שסבא רבא שלי למד בה והוא גם היה ציוני אבל חשב שחלק מהציונות זה גם לבנות מוסדות חרדים בארץ, גם של העדה החרדית) כמו שמרכז זה ישיבה שלי.

אפשר לדון בסברות. אבל, כל עוד שזה דיון הלכתי, אז אתה צריך לקבל, שלגיטימי שאשה תסבור כשאר הפוסקים (כולל המהר"ם שיק תלמידו המובהק). אם זה לא מתאים לך - בכבוד, אבל אין מקום להיסטריה.

לגבי הביטויים החריפים והאזהרות, אני עומד על דעתי. זה חלק מתפיסה שלמה, שאתה, לפי דברים שתארת לאורך שנים בפורום (ובעצם, גם עצם זה שאתה בכלל בפורום...), מראים שצורת החיים שלך רחוקה מאוד מהנהגת החתם סופר. זה לא רק 'לא מושלם'. ממילא אין מקום להיסטריה שלך.

היה שמרן קיצוני וזו תפיסה פופוליסטית שרחוקה מאוד מכל מכלול השקפתו בתשובות, דרשות, חידושיו על התורה וכו'.

אני מוכן לדון איתך על כל נושא פרטני שתרצה, ונביא ראיות מדבריו ואפשר גם מהנהגותיו שנכתבו בצורה מהימנה מתלמידיו, ונברר את הנושא ביחד.

אלא מה, הבאת בטויים חריפים מהצוואה. לגבי הצוואה אני כן מתעקש - שיטתו של החתם סופר, שהצוואה היא זיקוק שלה - היתה להעמיד מול המודרנה חומה גבוה ובצורה, כולל קוים חד משמעיים שמבהירים מי בפנים ומי בחוץ 'השומע ישמע והחדל יחדל'.

היות שלמדת פילוסופיה באוניברסיטה (לפי עדותך בפורום) - כנראה שלחת יד בכתבים יותר בעיתיים, מכתבי תלמידי חכמים* שדעתם נוטה להשכלה. ממילא, בלי לזלזל בכלל - אינך הולך בעצמך בשיטה, שאתה 'בפחדים' שאשתך לא תלך בה. די אבסורדי.

*(לגמרי מסכים שקרא לר"מ מנדלסון ר', מה שהיה ברור לכל מי שהכירו, גם אם לא הסכים איתו. כל הכתיבה החרדית האחרת, היא או מאוחרת, או מכאלו שלא הכירו אותו ואת ההתמודדות שלו).

את החתם סופר וכאילו הוא היה מחליט ככה או ככה.

לגבי פאה נכרית המקורות שבידינו מביאים שאסר וככה העידו תלמידיו.

עכשיו לגבי הכלל של החתם סופר "החדש אסור מן התורה":

1. זה לא נאמר כשתנאי המציאות השתנו.

2. החתם סופר כותב (חלק ג, אבן העזר א,  קל): "והחדש אסור מן התורה בכל מקום ור"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם אמר אף החדש אסור בכל מקום והוא הלצה נאה". אבל גם רבי אליעזר: ”דרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם” (אבות דרבי נתן, פרק ו, פסקה ג).

ידוע מה שכתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה, עמ' 204)

"והרי מצאנו לרבי אליעזר הגדול שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (סוכה כ"ז ב' ויומא ס"ו ב'), וקשה בזה מה שמצאנו באבות דר' נתן פ"ו גבי רבי אליעזר שדרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. ולכאורה זה סותר את הכלל של מדתו של ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו? וצריכין אנו לומר שאם היינו אומרים שאמר דברים שלא "אמרן" פה לעולם הי' זה באמת סתירה על הכלל שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. אבל כיון שאמרו שלא "שמעתן אוזן" מעולם, אנו מבינים שהפה של הרב, אב התורה, רבן יוחנן בן זכאי אֲמָרוֹ, אבל מכל השומעים הצטיין רבי אליעזר הגדול בהקשבתו העמוקה, שאזנו שמעה מתורתו של רבו מה שלא שמעו אחרים".

זאת אומרת שהוא התעמק בדברי רבו והוציא מהם חדשות, ובדרך הזאת מותר.

גם תלמידו הנאמן ה'לב העברי' היה חדשן גדול.

שוב אני ירא מאוד להגיד שאני ממש מייצג את החתם סופר בכל מקום.

רופא שיניים.

או שיננית.

כל בעל מקצוע שאני מחוייבת ללכת אליו ותפקידו הוא לחטט לי בפה עם מכשירים מזמזמים וחומרים בעלי טעם דוחה שאסור לירוק.

4 שנים של יישור שיניים גרמו לי לשנוא את אפילו הריח של מרפאות שיניים, ואני מקווה שלא אצטרך ללכת אליהם יותר עוד.

עוד מישהו רוצה לשתף פחדים לא רלוונטים?

מפחיד אותי שלא אהיה תלמיד חכם וגם אשתי לא תלמד ממני תורה ולא אהיה ראוי לבנים בריאים וחזקים.

ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח:

"שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים, כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה, שעלו מן הרחצה שמרחיצין את ישראל מן העבירות, שכלם מתאימות היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל".

יפה מאוד על הרמז. לא חשבתי על זה.

שאתה לא צריך לשתף "פחדים" כאלו. זה בכלל לא רלוונטי.

אין לך שליטה על אשתך לעתיד שלא פגשת (גם אחרי שתפגוש אותך אין לך עליה הרבה שליטה), וגם אם זה באמת פחד שמעסיק אותך בחיי היום היום משום מה, זה מאוד מוזר לשתף אותו ככה בפורום.

לאילו תגובות ציפת? שמסכימות איתך כמה פאות וכיסוי ראש חלקיים הם דבר נורא? נניח לרגע שאתה צודק ואין שום ניואנס לנושא, אז מה?

כל הכבוד, זה באמת לא בסדר. זה פתר לך את ה"פחד"? או שסתם רצית לקטרג על אנשים ולקבל על זה הסכמות מחברי הפורום?

זה דיון פחות ענייני אם מותר לי לפרוק או לא.

2. הדיון היותר מעניין וענייני עכשיו לתגובה שלך, על אף שפחות התכוונתי לכך מלכתחילה, שלי יש הגדרה לגמרי אחרת ממך ב'לקטרג'.

אני הולך לפי חז"ל ש'לקטרג' זה לבוא לפני הקב"ה ולהגיד שיש לאדם או ציבור מסויים כך וכך פגמים ועוונות ולכן כדאי שיענשו.

ההגדרה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה, לפי דעתי זה פשוט סילוף של המושג. מה אסור לדבר על דברים רעים שנמצאים בקרבנו. אם לא נדבר עליהם איך נוקיע אותם וגם בצורה כללית מה אי אפשר לבטא את הכאב על עיוותים שנמצאים בחברה.

זה פשוט נסיון השתקה, שאני מתעב אותו.

זה לנסות לכסות על הבעיות ולהגיד שהכל טוב, ואז הכל פורץ בעוצמה.

חברה שלא יודעת לדבר על הרע בקרבה, היא תהפוך בסוף למפלצות.

בן-אדם צריך לחיות את הטוב העצום שיש בעולם ובאנשים וגם להכיר בתופעות הרעות.

לא אמרתי שמישהו פה אמר אחרת (אם כי לא קראתי הכל)

אבל תדעו שכיסוי ראש זו מצווה ממש ממש קשה לבנות!! להרבה בנות יותר מצניעות, כי את השיער התרגלנו לגלות, ופתאום צריכות לכסות.

אז החשש שהאישה לא תכסה כמו שצריך, מובן. אבל תדעו שזה משהו ממש ממש קשה בשבילנו.

שלי ומה שאני חושב עיקר הדין.

גם לי יש דברים שקשים לי. כל אחד ואחת בנקודה שלהם אבל צריך לנסות לעשות את רצון ה'.

עד עכשיו זה עיקר התגובה. אפשר להפסיק לקרוא למי שלא יבין את ההמשך.

רק אעיר שהקושי שאת דברת עליו פחות שייך לפאה, כי לא התרגלתם לחבוש פאה.

ברור שאני יודע שיש לא רק את עצם השיער, אלא השיער כאמצעי למושג היופי שהגוף משדר, ונשים שחובשות פאות קשה להן לוותר על מושג היופי שהיה על ידי האמצעי של השיער שלהן, ולכן אחרי החתונה הן ממירות את מושג היופי ומבטאות את זה על ידי הפאה.

על כל פנים, בין אם זה לגלות את השיער או לחבוש פאה, השורש של הקושי זה להתמודד עם צמצום היופי שהגוף משדר, וזה בדיוק מה שצריך להיות אחרי החתונה. לא שאשה צריכה להיות מכוערת או ללבוש בגדים זרוקים בחוץ, אבל כן לשמור את תפארת היופי שלה לבעלה.

כל מי שמתחתנת הולכת עם שיער מושלם .. שאפילו לא שלה.

מזה זה לא פייר

יום אחד גוונים קרמל .. יום אחד בלונדיני יום אחד חום עם חול

לא פייר , זהו התחתנת ואת מוציאה לי את העיניים עם הגוונים.

כל העניין זה צניעות לא?

וגם מזה הכיסוי ראש המוגזמים האלה ? כל התפילה נצנצים בצבע אדום.. נצנצים בצבע זהב עם שחור 

מה נשמע ? מגדל נצנצים

זה לא אמור להיות מצווה של צניעות?  קצת קלאס

פתאום האישה הרבה יותר בולטת ..

זה כמו לא ללכת כל החיים על עקבים ואחרי שאת מתחתנת להחליט שכן .

עכשיו נזכרת להיות יפה? זה אמור להיות הפוך או לפחות שיוויוני.. אם את טמבוי מזה המגדל הזה ? לא ברור לי העניין.. פתאום בליאז של הווליד באה לי

דיברתי על הקושי לכסות את השיער.

אם פאה או מטפחת זה עניין אחר.

שלא יראו את השיער שלי, בין אם רואים שיער של מישהי אחרת במקום, ובין אם רואים בד- זה קשה.

אני לא מבין את החומרא של לכסות ראש בבית.. זה כאילו סותר את המהות של כיסוי ראש, לפחות במובן מסויים (אא"כ נאמר שהסיבה היא שגם הגילוי בבית מרדד את הקשר. ואז זה כבר אינדיבידואלי).

צורך לכסות את שערותיה.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).