אבל עדיין עדיף חטאים ונפילות בסתר מתוך בושה, מאשר הפומביות לעבור על ההלכה.

אתה רוצה שהיא תקיים כלפי חוץ כאשר היא מנותקת מזה ובשביל שלא יגידו 

אחד ואחת יש לו נפילות, אבל הוא צריך להתבייש מזה ולנסות לא לפרסם: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

קידושין מ ע"א: "אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנאמר (יחזקאל כ, לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא... והא דלא מצי כייף ליצריה". (קידושין מ ע"א)

לבישת השחורים אמור לכוף את יצרו שלא יעבור, אבל אם הוא כבר עובר שיהיה בסתר.

של כיסוי זה בעיקר בחוץ

אז איך אפשר לחטוא עם כיסוי ראש בבית

על כל פנים אני לא יחמיר על אשתי בכיסוי ראש בבית, רק אני מתכוון שיש מצוות שנראות כלפי חוץ.

ולא רק מהזוהר. לא?

(השאלה היא מה העניין בזה והאם זה אינדיבידואלי)

מה הסברא שאישה תכסה את הראש בבית לדעתך? מצד פרישות? מצד הילדים?

אני חושב שזה צניעות ומורא כלפי ה' כי 'מלא כל הארץ כבודו'.

גם לבנים מובא הטעם הזה על הליכה בגילוי הראש. אין הפרש בין בנים לבנות בעניין הזה, וגם רווקות בכלל זה (אלא שלא מקפידות על זה ).

נאמר על קומה זקופה, וזה גם נאמר בשו"ע ס' ב' על המקומות שצריכים להיות מכוסים בגוף, ובאשה נשואה זה כולל שערה כי זה ערוה אצלה. זה להיות צנוע מהמציאות הכללית של ה' בעולם.

טעם אחר נאמר ישר אחרי זה בגמרא בקידושין על כיסוי הראש לגברים: "שכינה למעלה מראשי', וכמו שהרחיב בעומק ספר חרדים מצוות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק א: "צוו שיתן עול השכינה תמיד על ראשו ד' אותיות שמו יתברך מאירות יו"ד דחילו, ה"א רחימו, וא"ו תורה וענוה, ה"א מצוה ושמחה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך רמז למלך החי וקיים לעד וכתיב וה' בראשם ולעתיד יגלה לעיני הכל דכתיב וה' עליהם יראה וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולהכי אמרי לא אזיל בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי וידמה כי הוא מרכבה וכסא לו ית' אדם ט' במספר קטן וכן כסא ודעתו תמיד על אותו האור החופף עליו כל היום דכתיב החכם עיניו בראשו ופירשו באור שעל ראשו עיני שכלו וע"ז אמרו האבות הם הם המרכבה וד' יסודות הם כנגד ד' מחנות שכינה ורמ"ח איבריו כנגד רמ"ח מלאכים דמתלבשת בהם השכינה והאיש אשר אלה לו קדוש יאמר לו כאחד מצבא מרום:."

זאת אומרת שהכיפה מזכירה לנו שהשכינה חופפת על ראשינו. כבר בראשונים לא ברור שזה חובה בכלל, אם כי היום זה נהפך לחובה לגבר מכמה סיבות. בתולות לא נהגו בזה בגלל שפרוע ראש זה סימן שהיא לא נשואה (משנה כתובות ב, א), וגם היא צריכה להתיפות כדי למשוך בחורים להתחתן איתה (קידושין ל ע"ב).

א. "אסור לת"ח למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאזכרת שמא דקודשא למהוי בגלוי הראש", זה מהזוהר פנחס. ואפשר להסתכל בראשונים רבים שהשוו בין הדינים, וזה כמעט טרויאלי .

ב. הראשונים (סתם דוגמא ראביה עו) כתבו במפורש שאין חילוק בין בתולות ללא נשואות אלא מצד המנהג, ולכן זה לא ממש ערווה לבתולות כי מקילות לגלות ראשם. ולכן זה לא קשור כלל לנידון של מלא כל הארץ, זה מדיני ערוה.

ג. רמב"ם ושוע" יש לגבי לא תלכנה בנות ישראל...
הסיבה שמקילות היא שכן זה מידת חסידות גם לגברים, ולכן לא מדקדקות במידת חסידות זאת כ"כ, חוץ ממעט מקומות (בבל, ג'רבא ותימן) שמדקדקות בזה.

את שניהם: "עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום (ישעי' ו') מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאדכרת שמא קדישא למהוי בגלוי הראש ".

זאת אומרת שזה לא רק טעם כללי של המציאות הכללית של ה' בעולם, אלא שהשכינה ממש חופפת למעלה מראשך. זה 'מלא כל הארץ כבודו' ביתר עוצמה, ולכן לפי כמה ראשונים זה לא חיוב, ובזוהר ואפשר להבין כך בגמרא, זה רק תלמיד חכם.

ב. לא נכון הוא מתכוון שזה לא ערוה בכלל: "וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגיל בו]." זאת אומרת שבגלל שרגילות לגלות ואין הרהור זה לא נחשב ערוה. כל הסיבה שזה נחשב ערוה כי מהרהרים, כמו שמפרש רש"י בברכות כד ע"א: "מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא".

ג. האחרונים פירשו ברמב"ם והשו"ע שלא מדובר על בתולה.

מהזוהר בנשא משמע שזה עניין רוחני ששיער זה דינים ולכן צריך לכסותו גם בבית

ההלכתי שזה ערוה גם כלפי ה'.

נכון שלא שייך אצל ה' הרהור, אבל זה לא מכבד את ה' כשאשה מגלה דבר שלגברים זה ערוה.

גם באשה עצמה, ראוי לה להתכסות כשהיא מברכת והמשנה בחלה זה דיעבד.

בלי מקור שמוכח ממנו כך.

בפשטות המשנה בחלה היא בדיעבד בגלל המקרה שם. לא בטוח שבטפח בגוף זה יהיה דיעבד וק"ו שלא בשיער (בלי קשר לעניין כיסוי השיער בשעת הברכה שאם צריך מספיק כיסוי קטן).

הוא אומר שבפני בעלה רק השיער שהדרך לצאת זה לא ערוה, אבל השאר ערוה.

הוא מדבר בפני בעלה, שזה מקום פרטי.

"דדוקא בטפח אסור וה"ט דמקום תורפה לא הוי פחות מטפח"

אם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה זה לא נקרא "ולא יראה בך ערות דבר".

ברור שאם הוא רואה ממש את פחות מטפח בכל מקום זה אסור, כי הוא מהרהר כדברי הערוך השולחן. אבל אם הוא לא מסתכל אבל זה בטווח ראייתו, יש בזה "ולא יראה בך ערות דבר" מדאורייתא בטפח בכל מקום, ואם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה אין איסור.

ובכל אופן, לגבי שיער- כה"ח שם והמ"ב בס"ק ה כותבים שזה בוודאי מדרבנן.

לגבי פחות מטפח בערווה- אני לא חושב שיש ראיה מהב"ח. הוא רק מסביר למה חכמים גזרו דווקט בטפח (אא"כ תביא ראיה שלדעת הב"ח טפח באישה זה דאורייתא ואז אתה צודק).

מדאורייתא בשיער, כי הוא לא מחלק משאר הגוף.

טפח זה מידה שחוצץ כמו לענין טומאה ועוד מקומות, אז למה שיהיה חילוק בין ערוה לשאר הגוף.

כמו שכתבתי לעיל אם רואים ממש, זה בעיה גם פחות מטפח.

לגבי פחות מטפח בערווה ממש אני מבין את הסברא שלך, אבל אני חושב שדבר כזה צריך להיות כתוב במפורש איפשהו. לענ"ד בפשטות זה דווקא אסור כי הטעם של "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך... והיה מחניך קדוש" נכון גם בגילוי ערווה של פחות מטפח.

אגב, מישהו שאל אותי אתמול האם מצד זה ש"כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"- זה נחשב כאילו התענה יומיים ברצף שעולה לו ל27. אתה מכיר משהו בעניין (כמובן בהנחה שכיפור עצמו מצטרף למרות שהוא חובה)?

התענית יומיים נאמר בשער רוח הקודש על תיקוני עוונות פרטיים.

יום כיפור זה תיקון כללי לכלל העבירות.

זה לא אומר שאחרי זה לא צריך לעשות תיקונים פרטיים, כי זה כמו שמי שחייב חטאת שיום הכיפור לא מכפר לו לגמרי.

על כל פנים כדברי האר"י: "גם בענין התענית אין לערב תיקון אחד חבירו, אלא כל תיקון יהיה בנפרד מחבירו".

זה כולל לערב תיקון כללי עם תיקון פרטי.

או שמונה עשרה כותב שגם רווקות צריכות לכסות את השיער.
 

היום כמובן לא נוהגים כך.

אם כי יש לומר שיש בנות שמכסות חלק מהשיער ע"י פאשמינה (בלע"ז..)

אנחנו דיברנו על כל הזמן

היא גם עלולה לא לכסות את המרפק.

כי זה נתפס כהכי קשה?

ומה מפחיד באמת, מה יקרה אם כן?

זה לא ״עליך״. 

א. כי זה משהו שמתחדש אחרי החתונה. מרפק מכסים גם קודם, פחות סיבה שתפסיק בהמשך.

ב. כי בדור הזה יש על זה "יצר הרע" והתמודדות מיוחדת.

ג. אם בעלך לא ילך עם כיפה\לא יתפלל\לא ישמור שבת\הכניסי דוגמא כלשהי - תגידי "זה עליו" ? ברור שתחפשי מישהו ברמה תורנית מסויימת ואם יהיה חשש שלא, ברור שתדאגי מזה. 

הרבה דברים יכולים לקרות בחיים, למה שדווקא הפחד הזה יעסיק אותו?

וכן, אם בעלי ח״ו יפסיק ללכת עם כיפה או יחזור בשאלה או כל דבר כזה, זה יעציב אותי ויכאיב לי, אבל זה שלו. זה לא מפחיד אותי לחשוב על זה מראש, זה לא מעסיק אותי. 

שאתם צריכים להסכים במאה אחוז על דברים?

שלאף אחד מכם אסור לחטוא ח״ו?

אך אני יכול להגיד לך בלב שלם שאני מאחל לעצמי ולכל אחד שזו תהיה הבעיה היחידה בזוגיות

אני מעדיף אשה בלי כיסוי ראש בכלל מאשר פאה מודרנית, כי לפי דעתי שניהם זה 'שיער באשה ערוה', ולפחות זאת שלא מכסה היא ישרה בעצמה ואומרת אני עוברת איסור, אבל לפחות אני לא מרמה את עצמי.

הבעיה, שאני יוצא עם הרבה אמריקאיות שמן הסתם ירצו לכסות את ראשן בפאה מודרנית, וגם זה מפחיד אותי כי לצערי יש חלק מהקרובות כאלה.

זה הרגע שלא הבנתי כלום, את ההגיון של מה שכתבת בפסקה 2

להעדיף איסור דאורייתא בוודאי, על פני דבר שיש מחלוקת אם מותר או אסור, זה שיבוש.

כל דבר היום אתה יכול להגיד שזה מחלוקת.

זה העמלק של הדור שמקרר אותנו מלעבוד את ה' בנאמנות, להגיד על כל דבר יש מחלוקת, ואז אנחנו לא עובדים את ה' בכל לב ובלב אחד, אלא לבבות חלוקים.

כמו שהרב אוירבאך כתב במעדני ארץ, שאפילו האוסר צועק ככרוכיא שזה אסור, עדיין איכא דעות מתירים קמאי, ומציאות שיש ספק.

לגבי אם האוסר עצמו יכול להקל כדעות שלא סובר כמוהם, אז יש הבדל בין דאורייתא לדרבנן ואולי אף בין לגבי עצמו לגבי אחרים.

כל קבלה אחרת זה מכח כבוד לראשונים מפני גדלותם או מכח מנהג.

עיקר המכריע זה הסברא, כדעת המהרש"ל, מהר"ל, ב"ח ועוד הרבה אחרונים.

יש לי כבוד לשלטי הגיבורים, ולמסבירים בו שפאה נוכרית מותרת ברשות הרבים.

אין לי שום כבוד לדעה המעוותת שמתירה פאות מודרניות שנראות יותר טוב מהשיער עצמו ומבחינתי זה דבר בטל ומבוטל.

ר' אלישיב אמר כך ועוד כמה רבנים. שמעתי שגם הרב אוירבך אמר כך אבל לא בטוח בדעתו.

כולל דברים נוראיים כמו שהיה בשרשור האחר לא מזמן.

(ואני לא רוצה להתחתן עם אדם מושלם.)

אבל משהו שנראה לי חשוב:

צריך לדעתי להבדיל בין דברים שאסורים לכל הדעות לבין הדברים שיש על מי לסמוך.

לדעתי, כזוג דתי, יש שאיפה משותפת לשמור על ההלכה. אבל צריך להכיר בכך שההלכה לא מונוליטית, ויש מקומות שבהם יש דעות שונות. לכן לדעתי יש לחלק בין לעבור על ההלכה לכל הדעות, לבין ללכת לפי דעה מסוימת (גם אם היא לא מקובלת עליך).

השאלה העקרונית כאן האם מבחינתך זה תנאי לאשתך שהיא תקיים את ההלכה כהבנתך, או שיש מקום להלכה כהבנתה - והדגש כאן זה על איך נוהגים במשפחתה. 

ואני חושבת שזה יכול להתבטא בדברים נוספים, ולא רק בדוגמה הספציפית הזו.

ואם מבחינתך זה משהו שיהרג ובל יעבור, שבשום פנים ואופן אתה לא מוכן שאשתך תכסה כך את ראשה - אולי כדאי להבהיר את זה מראש.

וספציפית בנושא הזה - אני חושבת שיש בעניין הזה השפעה תרבותית מאוד גדולה, כולל לחץ חברתי מאוד גדול. כפי שכתבת, יש חברות שבהם זה מקובל יותר, ויש שפחות. ראיתי נשים שנשואות עשרות שנים, ופתאום בשנים האחרונות הולכות עם פיאות (ואולי צריך לשאול מה המניע לשינוי - האם זה משהו הלכתי שהשתנה? או אולי משהו אחר?). לדעתי זה גם משתקף במקום העבודה - ככל שבמקצוע יש עיסוק גדול יותר עם ציבור כללי (לא דתי), כך מקובל יותר ללכת עם פאה. (יש לי חברה שהתקבלה ללמד במוסד חב"די, ואמרו לה שהיא חייבת להגיע עם פאה!). כאילו יש שאיפה להיות פחות מתוייגת ומסטוגמטת, והפיאה מאפשרת את זה (וכנראה שזו בדיוק נקודת הביקורת שלך).

הרגשתי משהו דומה כשהייתי בארצות הברית וכולם עם כיפות שחורות רגילות וקצת כיפות סרוגות רגילות, ואני היחיד עם כיפה מיוחדת בצורה שסבא רבה שלי לבש כתלמיד בישיבת פרשבורג, ורוב הרבנים לבשו ככה, רק שניתי לצבע של הגאולה (ולא אפרט).

גם פה בארץ זה קצת שונה, אם לא נמצאים בגבעות.

נכנסו לי סרטים בראש והרגשתי לחץ חברתי, וגם בארץ אני מרגיש קצת לחץ, אבל לא אשנה כי זה מה שבחרתי שנכון בשבילי.

לגבי הכרעות הלכתיות, אני מצפה מאשתי לעתיד שתלך אתי באש ומים, יש דברים שאני מחמיר יותר מאחרים ויש שאני מקל יותר מאחרים ויש שאני עושה באופן שונה, ואני מצפה מאשתי שתסמוך עלי בכל הדרך הרוחנית וההלכתית. אני ילך אחרי העצות שלה בדברים שהיא מומחית בהם.

לא שאני ישתיק אותה מלהגיד דעתה ואולי בדעתה היא תשנה את דעתי בדברים מסויימים אמוניים והלכתיים, אבל בסוף ההכרעה תהיה שלי בתחומים אלו.

אמא שלי גם החליטה את זה כשהתחתנה עם אבא שלי, וזה לא קל בכלל, היא מתפללת 3 פעמים ביום, שומרת יותר מרבינו תם בשבת, לא מטלטלת בשבת ועוד חומרות, אבל היא החליטה שזה מה שנכון בשבילה ובשביל הילדים.

לי יש דרך קצת שונה מאבא שלי, ויש דברים שאני מחמיר או מקל ממנו ויש קצת דברים כלליים שהדעות שלנו שונות, אבל אני מצפה מאשתי שתלך בעקבותיי.

בצוואה שלו ציווה לבנות ולכלות שלו לא להיות בחברת נשים שלא מכסות את ראשן כמו שצריך ולובשות פאה נכרית.

בדרשה שלו לשבת הגדול שנת תקצ"ד (דרשות חת"ס ב, רנב) על פי הרוקח, הוא משבח את אלו שמכסות את ראשן כמו שצריך כקמחית, ומבטיח שיצאו מהם בנים כוהנים גדולים שיכפרו על בני ישראל ביום כיפור או דומה לדרגה הזו.

הרבי פוסק שחייבים ללכת עם פאה לאסור ללכת עם מטפחת, כי עם מטפחת רואים שערות מהצדדים ועם פאה אפשר להסתיר אותן

לכן חבדניקיות לא הולכות עם מטפחת גם אם זה מקשה עליהם, ולכן אמרו ככה לחברה שלך

בדברים שהיית רוצה שיהיה לך שליטה בלעדית וממשית.

שתהיה לך אישה כלבבך

שהיא תהיה דתיה ויראת שמים כפי שאתה רוצה,

שהיא תלך אחריך בתחומים האלה

המון דברים להחזיק בלי יכולת לשלוט.

קשה

לי שיהיה לי שליטה עליהם, ואני לא שתלטן בד"כ על אחרים, כי אני מאוד מאמין בכח של האינדיבידואל.

אבל פה כמו שכתבתי נהיה גוף אחד, וזה תחום שמאוד חשוב לי, לכן זה מפחיד.

שלא מבוסס רק על חיצוניות-

גם של שמירת מצוות/חזות דתית

אנימלא חושבת שיש מה לתת לפחד לנהל אותך

לא יודעת אם אתה לפני/ תוך כדי קשר

תצליח!

כיסוי ראש זה משהו שאמור להטריד את מנוחתה של האישה עצמה, בגינו היא תקבל שכר ובהיעדרו היא עשויה להיענש. האם אתה חרד באותה מידה שהיא לא תקפיד על כשרות מהדרין כשהיא תאכל בחוץ? 

גם כמו שאמרתי אנחנו אחד.

אתה רשאי להתייחס לזה כאל דעתו הפרטית של רב חרדי שמעולם לא נבדקה אמפירית. יש רבנים שתולים את כל המחלות והבעיות של הדור ב"אייפון ודומיו"

החתם סופר היה קדם חרדיות.

הרבה מרעיונותיו לא היו מתקבלים על הציבור החרדי היום, כמו עבודת הקרקע בארץ ישראל כהנחת תפילין ועוד רעיונות רדיקליים כמו שיטתו שבביאת הארץ צריך להוסיף עוד כוס על הארבע כוסות ושנגרש את הגויים עוד כוס.

נראה לי שבדור המורכב הזה,אם מוצאים אישה/בעל שסה"כ אתם באותו כיוון תורני וטוב לכם ביחד - חבל להתעקש על דברים ש'דשו בהם רבים' ויש להם בהחלט על מי לסמוך (כמו פאה).

עדיף להשאר רווק?! לא נראה לי נכון, אפילו בחשבון הלכתי פשוט.

אני מניח שאתה כן שולח יד בכתבי רמ"ד (וגרועים מהם...). ובכלל, הנהגה מצוואת החת"ס - כולה מתחילה ב'החדש אסור מהתורה' ומסתיימת ב'השומע ישמע והחדל יחדל' - כלומר מציבים חומה גבוהה, מי שאיתנו איתנו ומי שבחוץ - בחוץ. מפרידים את הקהילות ואין שיקול של 'הציבור יכול לעמוד בזה' רלוונטי, כשצריך להציל את הנותרים מהקריסה הרוחנית בדור הופעת הרפורמה.

ממילא, מכל הסגנון וההדרכה, להשאר רווק או הסטרי בגלל משהו מכל המכלול, שלא מתאים לסגנון חייך - זה חבל.

וגם החת"ס דיבר על ילדיו, לא לשאר האנשים,שכן ממקומות אחרים משמע שהוא סובר שאין בזה ממש איסור, שהרי סוף סוף רוב חכמי מקומו התירו, וכן עמא דבר.

ובכלל, לקחת צוואה וממנה להחמיר ולבטל דברי האחרים זה סתם טעות.

עם היעב"ץ שאסור פאה נכרית.

ידוע שצידד את היעב"ץ, אבל אעפ"כ תראה מה שכתב הבאר מרים (עמוד 36) ועוד אחרונים, שהעלו שאין מכאן ראיה שדעת החת"ס לאסור.

ומהצוואה אחרונים רבים דייקו שאדרבה מצוואת החת"ס מבואר שהוא לא אוסר פאה נוכרית, והביאם בנטעי גבריאל.

והראיה ההכי ברורה לזה היא מזה שהמהר"ם שיק (ביורה דעה איפה שהוא לקראת הסוף) תלמידו המובהק דן בסוגיא ולא הזכיר שהחת"ס רבו אסר.

בהגהות שלו.

הלב עברי והשירי משכיל מעידים שזאת הייתה דעתו.

תסתכל בנטעי גבריאל, יביא לך את הדעות לגבי דעתו.

לגבי כיסוי ראש, בכלל לא משמע ככה, וגם אם נדחוק בדבריו בתשובה בוודאי שהוא סובר שצריך כובע על גבי הפאה.

על כל פנים בהגהות ובצוואה הוא אוסר פאה לחלוטין.

חלק מהם והם לא משכנעים.

ממה שכתבת ולצערנו הרבה שכאילו ממשיכיו לקחו אותו לקיצון.

נינו- ר' עקיבא סופר (רבו של סבא רבא שלי) התפלל במרכז הרב כשעלה לארץ. נינו הרב משה שמואל גלזנר שחיבר את הספר 'דור רביעי' על חולין, היה מקורב לרב קוק, ובהקדמה לספר יש לו השקפה מאוד מחודשת.

אני יכול להאריך בכל נושא שתרצה, בחדש אסור מהתורה, לימודי חול, ב'ר'מ"ד (קרא לו בתואר רב), בפירוד הקהילות ועוד. בכל נושא יש לי לחדש לך שאראה צדדים אחרים שלא מראים בכלל.

החתם סופר היה רבי עקיבא של הדור בדרישות התורה שלו ודקדוקי אותיות, במסירות שלו ללמד תלמידים, בעמידה על דקדוקם של חז"ל, בחידושים המופלגים שלו בלימוד ומעשה.

הוא רב שלי בדיוק כמו שהרב קוק רב שלי. פרשבורג זה ישיבה שלי (שסבא רבא שלי למד בה והוא גם היה ציוני אבל חשב שחלק מהציונות זה גם לבנות מוסדות חרדים בארץ, גם של העדה החרדית) כמו שמרכז זה ישיבה שלי.

אפשר לדון בסברות. אבל, כל עוד שזה דיון הלכתי, אז אתה צריך לקבל, שלגיטימי שאשה תסבור כשאר הפוסקים (כולל המהר"ם שיק תלמידו המובהק). אם זה לא מתאים לך - בכבוד, אבל אין מקום להיסטריה.

לגבי הביטויים החריפים והאזהרות, אני עומד על דעתי. זה חלק מתפיסה שלמה, שאתה, לפי דברים שתארת לאורך שנים בפורום (ובעצם, גם עצם זה שאתה בכלל בפורום...), מראים שצורת החיים שלך רחוקה מאוד מהנהגת החתם סופר. זה לא רק 'לא מושלם'. ממילא אין מקום להיסטריה שלך.

היה שמרן קיצוני וזו תפיסה פופוליסטית שרחוקה מאוד מכל מכלול השקפתו בתשובות, דרשות, חידושיו על התורה וכו'.

אני מוכן לדון איתך על כל נושא פרטני שתרצה, ונביא ראיות מדבריו ואפשר גם מהנהגותיו שנכתבו בצורה מהימנה מתלמידיו, ונברר את הנושא ביחד.

אלא מה, הבאת בטויים חריפים מהצוואה. לגבי הצוואה אני כן מתעקש - שיטתו של החתם סופר, שהצוואה היא זיקוק שלה - היתה להעמיד מול המודרנה חומה גבוה ובצורה, כולל קוים חד משמעיים שמבהירים מי בפנים ומי בחוץ 'השומע ישמע והחדל יחדל'.

היות שלמדת פילוסופיה באוניברסיטה (לפי עדותך בפורום) - כנראה שלחת יד בכתבים יותר בעיתיים, מכתבי תלמידי חכמים* שדעתם נוטה להשכלה. ממילא, בלי לזלזל בכלל - אינך הולך בעצמך בשיטה, שאתה 'בפחדים' שאשתך לא תלך בה. די אבסורדי.

*(לגמרי מסכים שקרא לר"מ מנדלסון ר', מה שהיה ברור לכל מי שהכירו, גם אם לא הסכים איתו. כל הכתיבה החרדית האחרת, היא או מאוחרת, או מכאלו שלא הכירו אותו ואת ההתמודדות שלו).

את החתם סופר וכאילו הוא היה מחליט ככה או ככה.

לגבי פאה נכרית המקורות שבידינו מביאים שאסר וככה העידו תלמידיו.

עכשיו לגבי הכלל של החתם סופר "החדש אסור מן התורה":

1. זה לא נאמר כשתנאי המציאות השתנו.

2. החתם סופר כותב (חלק ג, אבן העזר א,  קל): "והחדש אסור מן התורה בכל מקום ור"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם אמר אף החדש אסור בכל מקום והוא הלצה נאה". אבל גם רבי אליעזר: ”דרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם” (אבות דרבי נתן, פרק ו, פסקה ג).

ידוע מה שכתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה, עמ' 204)

"והרי מצאנו לרבי אליעזר הגדול שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (סוכה כ"ז ב' ויומא ס"ו ב'), וקשה בזה מה שמצאנו באבות דר' נתן פ"ו גבי רבי אליעזר שדרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. ולכאורה זה סותר את הכלל של מדתו של ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו? וצריכין אנו לומר שאם היינו אומרים שאמר דברים שלא "אמרן" פה לעולם הי' זה באמת סתירה על הכלל שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. אבל כיון שאמרו שלא "שמעתן אוזן" מעולם, אנו מבינים שהפה של הרב, אב התורה, רבן יוחנן בן זכאי אֲמָרוֹ, אבל מכל השומעים הצטיין רבי אליעזר הגדול בהקשבתו העמוקה, שאזנו שמעה מתורתו של רבו מה שלא שמעו אחרים".

זאת אומרת שהוא התעמק בדברי רבו והוציא מהם חדשות, ובדרך הזאת מותר.

גם תלמידו הנאמן ה'לב העברי' היה חדשן גדול.

שוב אני ירא מאוד להגיד שאני ממש מייצג את החתם סופר בכל מקום.

רופא שיניים.

או שיננית.

כל בעל מקצוע שאני מחוייבת ללכת אליו ותפקידו הוא לחטט לי בפה עם מכשירים מזמזמים וחומרים בעלי טעם דוחה שאסור לירוק.

4 שנים של יישור שיניים גרמו לי לשנוא את אפילו הריח של מרפאות שיניים, ואני מקווה שלא אצטרך ללכת אליהם יותר עוד.

עוד מישהו רוצה לשתף פחדים לא רלוונטים?

מפחיד אותי שלא אהיה תלמיד חכם וגם אשתי לא תלמד ממני תורה ולא אהיה ראוי לבנים בריאים וחזקים.

ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח:

"שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים, כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה, שעלו מן הרחצה שמרחיצין את ישראל מן העבירות, שכלם מתאימות היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל".

יפה מאוד על הרמז. לא חשבתי על זה.

שאתה לא צריך לשתף "פחדים" כאלו. זה בכלל לא רלוונטי.

אין לך שליטה על אשתך לעתיד שלא פגשת (גם אחרי שתפגוש אותך אין לך עליה הרבה שליטה), וגם אם זה באמת פחד שמעסיק אותך בחיי היום היום משום מה, זה מאוד מוזר לשתף אותו ככה בפורום.

לאילו תגובות ציפת? שמסכימות איתך כמה פאות וכיסוי ראש חלקיים הם דבר נורא? נניח לרגע שאתה צודק ואין שום ניואנס לנושא, אז מה?

כל הכבוד, זה באמת לא בסדר. זה פתר לך את ה"פחד"? או שסתם רצית לקטרג על אנשים ולקבל על זה הסכמות מחברי הפורום?

זה דיון פחות ענייני אם מותר לי לפרוק או לא.

2. הדיון היותר מעניין וענייני עכשיו לתגובה שלך, על אף שפחות התכוונתי לכך מלכתחילה, שלי יש הגדרה לגמרי אחרת ממך ב'לקטרג'.

אני הולך לפי חז"ל ש'לקטרג' זה לבוא לפני הקב"ה ולהגיד שיש לאדם או ציבור מסויים כך וכך פגמים ועוונות ולכן כדאי שיענשו.

ההגדרה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה, לפי דעתי זה פשוט סילוף של המושג. מה אסור לדבר על דברים רעים שנמצאים בקרבנו. אם לא נדבר עליהם איך נוקיע אותם וגם בצורה כללית מה אי אפשר לבטא את הכאב על עיוותים שנמצאים בחברה.

זה פשוט נסיון השתקה, שאני מתעב אותו.

זה לנסות לכסות על הבעיות ולהגיד שהכל טוב, ואז הכל פורץ בעוצמה.

חברה שלא יודעת לדבר על הרע בקרבה, היא תהפוך בסוף למפלצות.

בן-אדם צריך לחיות את הטוב העצום שיש בעולם ובאנשים וגם להכיר בתופעות הרעות.

לא אמרתי שמישהו פה אמר אחרת (אם כי לא קראתי הכל)

אבל תדעו שכיסוי ראש זו מצווה ממש ממש קשה לבנות!! להרבה בנות יותר מצניעות, כי את השיער התרגלנו לגלות, ופתאום צריכות לכסות.

אז החשש שהאישה לא תכסה כמו שצריך, מובן. אבל תדעו שזה משהו ממש ממש קשה בשבילנו.

שלי ומה שאני חושב עיקר הדין.

גם לי יש דברים שקשים לי. כל אחד ואחת בנקודה שלהם אבל צריך לנסות לעשות את רצון ה'.

עד עכשיו זה עיקר התגובה. אפשר להפסיק לקרוא למי שלא יבין את ההמשך.

רק אעיר שהקושי שאת דברת עליו פחות שייך לפאה, כי לא התרגלתם לחבוש פאה.

ברור שאני יודע שיש לא רק את עצם השיער, אלא השיער כאמצעי למושג היופי שהגוף משדר, ונשים שחובשות פאות קשה להן לוותר על מושג היופי שהיה על ידי האמצעי של השיער שלהן, ולכן אחרי החתונה הן ממירות את מושג היופי ומבטאות את זה על ידי הפאה.

על כל פנים, בין אם זה לגלות את השיער או לחבוש פאה, השורש של הקושי זה להתמודד עם צמצום היופי שהגוף משדר, וזה בדיוק מה שצריך להיות אחרי החתונה. לא שאשה צריכה להיות מכוערת או ללבוש בגדים זרוקים בחוץ, אבל כן לשמור את תפארת היופי שלה לבעלה.

כל מי שמתחתנת הולכת עם שיער מושלם .. שאפילו לא שלה.

מזה זה לא פייר

יום אחד גוונים קרמל .. יום אחד בלונדיני יום אחד חום עם חול

לא פייר , זהו התחתנת ואת מוציאה לי את העיניים עם הגוונים.

כל העניין זה צניעות לא?

וגם מזה הכיסוי ראש המוגזמים האלה ? כל התפילה נצנצים בצבע אדום.. נצנצים בצבע זהב עם שחור 

מה נשמע ? מגדל נצנצים

זה לא אמור להיות מצווה של צניעות?  קצת קלאס

פתאום האישה הרבה יותר בולטת ..

זה כמו לא ללכת כל החיים על עקבים ואחרי שאת מתחתנת להחליט שכן .

עכשיו נזכרת להיות יפה? זה אמור להיות הפוך או לפחות שיוויוני.. אם את טמבוי מזה המגדל הזה ? לא ברור לי העניין.. פתאום בליאז של הווליד באה לי

דיברתי על הקושי לכסות את השיער.

אם פאה או מטפחת זה עניין אחר.

שלא יראו את השיער שלי, בין אם רואים שיער של מישהי אחרת במקום, ובין אם רואים בד- זה קשה.

אני לא מבין את החומרא של לכסות ראש בבית.. זה כאילו סותר את המהות של כיסוי ראש, לפחות במובן מסויים (אא"כ נאמר שהסיבה היא שגם הגילוי בבית מרדד את הקשר. ואז זה כבר אינדיבידואלי).

צורך לכסות את שערותיה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי