אבל עדיין עדיף חטאים ונפילות בסתר מתוך בושה, מאשר הפומביות לעבור על ההלכה.

אתה רוצה שהיא תקיים כלפי חוץ כאשר היא מנותקת מזה ובשביל שלא יגידו 

אחד ואחת יש לו נפילות, אבל הוא צריך להתבייש מזה ולנסות לא לפרסם: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".

קידושין מ ע"א: "אמר רבי אבהו משום רבי חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא שנאמר (יחזקאל כ, לט) ואתם בית ישראל כה אמר ה' איש גילוליו לכו עבדו [ואחר] אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו אמר רבי אלעאי הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא... והא דלא מצי כייף ליצריה". (קידושין מ ע"א)

לבישת השחורים אמור לכוף את יצרו שלא יעבור, אבל אם הוא כבר עובר שיהיה בסתר.

של כיסוי זה בעיקר בחוץ

אז איך אפשר לחטוא עם כיסוי ראש בבית

על כל פנים אני לא יחמיר על אשתי בכיסוי ראש בבית, רק אני מתכוון שיש מצוות שנראות כלפי חוץ.

ולא רק מהזוהר. לא?

(השאלה היא מה העניין בזה והאם זה אינדיבידואלי)

מה הסברא שאישה תכסה את הראש בבית לדעתך? מצד פרישות? מצד הילדים?

אני חושב שזה צניעות ומורא כלפי ה' כי 'מלא כל הארץ כבודו'.

גם לבנים מובא הטעם הזה על הליכה בגילוי הראש. אין הפרש בין בנים לבנות בעניין הזה, וגם רווקות בכלל זה (אלא שלא מקפידות על זה ).

נאמר על קומה זקופה, וזה גם נאמר בשו"ע ס' ב' על המקומות שצריכים להיות מכוסים בגוף, ובאשה נשואה זה כולל שערה כי זה ערוה אצלה. זה להיות צנוע מהמציאות הכללית של ה' בעולם.

טעם אחר נאמר ישר אחרי זה בגמרא בקידושין על כיסוי הראש לגברים: "שכינה למעלה מראשי', וכמו שהרחיב בעומק ספר חרדים מצוות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים פרק א: "צוו שיתן עול השכינה תמיד על ראשו ד' אותיות שמו יתברך מאירות יו"ד דחילו, ה"א רחימו, וא"ו תורה וענוה, ה"א מצוה ושמחה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך רמז למלך החי וקיים לעד וכתיב וה' בראשם ולעתיד יגלה לעיני הכל דכתיב וה' עליהם יראה וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולהכי אמרי לא אזיל בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי וידמה כי הוא מרכבה וכסא לו ית' אדם ט' במספר קטן וכן כסא ודעתו תמיד על אותו האור החופף עליו כל היום דכתיב החכם עיניו בראשו ופירשו באור שעל ראשו עיני שכלו וע"ז אמרו האבות הם הם המרכבה וד' יסודות הם כנגד ד' מחנות שכינה ורמ"ח איבריו כנגד רמ"ח מלאכים דמתלבשת בהם השכינה והאיש אשר אלה לו קדוש יאמר לו כאחד מצבא מרום:."

זאת אומרת שהכיפה מזכירה לנו שהשכינה חופפת על ראשינו. כבר בראשונים לא ברור שזה חובה בכלל, אם כי היום זה נהפך לחובה לגבר מכמה סיבות. בתולות לא נהגו בזה בגלל שפרוע ראש זה סימן שהיא לא נשואה (משנה כתובות ב, א), וגם היא צריכה להתיפות כדי למשוך בחורים להתחתן איתה (קידושין ל ע"ב).

א. "אסור לת"ח למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאזכרת שמא דקודשא למהוי בגלוי הראש", זה מהזוהר פנחס. ואפשר להסתכל בראשונים רבים שהשוו בין הדינים, וזה כמעט טרויאלי .

ב. הראשונים (סתם דוגמא ראביה עו) כתבו במפורש שאין חילוק בין בתולות ללא נשואות אלא מצד המנהג, ולכן זה לא ממש ערווה לבתולות כי מקילות לגלות ראשם. ולכן זה לא קשור כלל לנידון של מלא כל הארץ, זה מדיני ערוה.

ג. רמב"ם ושוע" יש לגבי לא תלכנה בנות ישראל...
הסיבה שמקילות היא שכן זה מידת חסידות גם לגברים, ולכן לא מדקדקות במידת חסידות זאת כ"כ, חוץ ממעט מקומות (בבל, ג'רבא ותימן) שמדקדקות בזה.

את שניהם: "עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה, דהכי אוקמוה מארי מתניתין אסור לתלמיד חכם למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום (ישעי' ו') מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכה ובאדכרת שמא קדישא למהוי בגלוי הראש ".

זאת אומרת שזה לא רק טעם כללי של המציאות הכללית של ה' בעולם, אלא שהשכינה ממש חופפת למעלה מראשך. זה 'מלא כל הארץ כבודו' ביתר עוצמה, ולכן לפי כמה ראשונים זה לא חיוב, ובזוהר ואפשר להבין כך בגמרא, זה רק תלמיד חכם.

ב. לא נכון הוא מתכוון שזה לא ערוה בכלל: "וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה [לרגיל בו]." זאת אומרת שבגלל שרגילות לגלות ואין הרהור זה לא נחשב ערוה. כל הסיבה שזה נחשב ערוה כי מהרהרים, כמו שמפרש רש"י בברכות כד ע"א: "מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא".

ג. האחרונים פירשו ברמב"ם והשו"ע שלא מדובר על בתולה.

מהזוהר בנשא משמע שזה עניין רוחני ששיער זה דינים ולכן צריך לכסותו גם בבית

ההלכתי שזה ערוה גם כלפי ה'.

נכון שלא שייך אצל ה' הרהור, אבל זה לא מכבד את ה' כשאשה מגלה דבר שלגברים זה ערוה.

גם באשה עצמה, ראוי לה להתכסות כשהיא מברכת והמשנה בחלה זה דיעבד.

בלי מקור שמוכח ממנו כך.

בפשטות המשנה בחלה היא בדיעבד בגלל המקרה שם. לא בטוח שבטפח בגוף זה יהיה דיעבד וק"ו שלא בשיער (בלי קשר לעניין כיסוי השיער בשעת הברכה שאם צריך מספיק כיסוי קטן).

הוא אומר שבפני בעלה רק השיער שהדרך לצאת זה לא ערוה, אבל השאר ערוה.

הוא מדבר בפני בעלה, שזה מקום פרטי.

"דדוקא בטפח אסור וה"ט דמקום תורפה לא הוי פחות מטפח"

אם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה זה לא נקרא "ולא יראה בך ערות דבר".

ברור שאם הוא רואה ממש את פחות מטפח בכל מקום זה אסור, כי הוא מהרהר כדברי הערוך השולחן. אבל אם הוא לא מסתכל אבל זה בטווח ראייתו, יש בזה "ולא יראה בך ערות דבר" מדאורייתא בטפח בכל מקום, ואם זה פחות מטפח גם בערוה עצמה אין איסור.

ובכל אופן, לגבי שיער- כה"ח שם והמ"ב בס"ק ה כותבים שזה בוודאי מדרבנן.

לגבי פחות מטפח בערווה- אני לא חושב שיש ראיה מהב"ח. הוא רק מסביר למה חכמים גזרו דווקט בטפח (אא"כ תביא ראיה שלדעת הב"ח טפח באישה זה דאורייתא ואז אתה צודק).

מדאורייתא בשיער, כי הוא לא מחלק משאר הגוף.

טפח זה מידה שחוצץ כמו לענין טומאה ועוד מקומות, אז למה שיהיה חילוק בין ערוה לשאר הגוף.

כמו שכתבתי לעיל אם רואים ממש, זה בעיה גם פחות מטפח.

לגבי פחות מטפח בערווה ממש אני מבין את הסברא שלך, אבל אני חושב שדבר כזה צריך להיות כתוב במפורש איפשהו. לענ"ד בפשטות זה דווקא אסור כי הטעם של "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך... והיה מחניך קדוש" נכון גם בגילוי ערווה של פחות מטפח.

אגב, מישהו שאל אותי אתמול האם מצד זה ש"כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"- זה נחשב כאילו התענה יומיים ברצף שעולה לו ל27. אתה מכיר משהו בעניין (כמובן בהנחה שכיפור עצמו מצטרף למרות שהוא חובה)?

התענית יומיים נאמר בשער רוח הקודש על תיקוני עוונות פרטיים.

יום כיפור זה תיקון כללי לכלל העבירות.

זה לא אומר שאחרי זה לא צריך לעשות תיקונים פרטיים, כי זה כמו שמי שחייב חטאת שיום הכיפור לא מכפר לו לגמרי.

על כל פנים כדברי האר"י: "גם בענין התענית אין לערב תיקון אחד חבירו, אלא כל תיקון יהיה בנפרד מחבירו".

זה כולל לערב תיקון כללי עם תיקון פרטי.

או שמונה עשרה כותב שגם רווקות צריכות לכסות את השיער.
 

היום כמובן לא נוהגים כך.

אם כי יש לומר שיש בנות שמכסות חלק מהשיער ע"י פאשמינה (בלע"ז..)

אנחנו דיברנו על כל הזמן

היא גם עלולה לא לכסות את המרפק.

כי זה נתפס כהכי קשה?

ומה מפחיד באמת, מה יקרה אם כן?

זה לא ״עליך״. 

א. כי זה משהו שמתחדש אחרי החתונה. מרפק מכסים גם קודם, פחות סיבה שתפסיק בהמשך.

ב. כי בדור הזה יש על זה "יצר הרע" והתמודדות מיוחדת.

ג. אם בעלך לא ילך עם כיפה\לא יתפלל\לא ישמור שבת\הכניסי דוגמא כלשהי - תגידי "זה עליו" ? ברור שתחפשי מישהו ברמה תורנית מסויימת ואם יהיה חשש שלא, ברור שתדאגי מזה. 

הרבה דברים יכולים לקרות בחיים, למה שדווקא הפחד הזה יעסיק אותו?

וכן, אם בעלי ח״ו יפסיק ללכת עם כיפה או יחזור בשאלה או כל דבר כזה, זה יעציב אותי ויכאיב לי, אבל זה שלו. זה לא מפחיד אותי לחשוב על זה מראש, זה לא מעסיק אותי. 

שאתם צריכים להסכים במאה אחוז על דברים?

שלאף אחד מכם אסור לחטוא ח״ו?

אך אני יכול להגיד לך בלב שלם שאני מאחל לעצמי ולכל אחד שזו תהיה הבעיה היחידה בזוגיות

אני מעדיף אשה בלי כיסוי ראש בכלל מאשר פאה מודרנית, כי לפי דעתי שניהם זה 'שיער באשה ערוה', ולפחות זאת שלא מכסה היא ישרה בעצמה ואומרת אני עוברת איסור, אבל לפחות אני לא מרמה את עצמי.

הבעיה, שאני יוצא עם הרבה אמריקאיות שמן הסתם ירצו לכסות את ראשן בפאה מודרנית, וגם זה מפחיד אותי כי לצערי יש חלק מהקרובות כאלה.

זה הרגע שלא הבנתי כלום, את ההגיון של מה שכתבת בפסקה 2

להעדיף איסור דאורייתא בוודאי, על פני דבר שיש מחלוקת אם מותר או אסור, זה שיבוש.

כל דבר היום אתה יכול להגיד שזה מחלוקת.

זה העמלק של הדור שמקרר אותנו מלעבוד את ה' בנאמנות, להגיד על כל דבר יש מחלוקת, ואז אנחנו לא עובדים את ה' בכל לב ובלב אחד, אלא לבבות חלוקים.

כמו שהרב אוירבאך כתב במעדני ארץ, שאפילו האוסר צועק ככרוכיא שזה אסור, עדיין איכא דעות מתירים קמאי, ומציאות שיש ספק.

לגבי אם האוסר עצמו יכול להקל כדעות שלא סובר כמוהם, אז יש הבדל בין דאורייתא לדרבנן ואולי אף בין לגבי עצמו לגבי אחרים.

כל קבלה אחרת זה מכח כבוד לראשונים מפני גדלותם או מכח מנהג.

עיקר המכריע זה הסברא, כדעת המהרש"ל, מהר"ל, ב"ח ועוד הרבה אחרונים.

יש לי כבוד לשלטי הגיבורים, ולמסבירים בו שפאה נוכרית מותרת ברשות הרבים.

אין לי שום כבוד לדעה המעוותת שמתירה פאות מודרניות שנראות יותר טוב מהשיער עצמו ומבחינתי זה דבר בטל ומבוטל.

ר' אלישיב אמר כך ועוד כמה רבנים. שמעתי שגם הרב אוירבך אמר כך אבל לא בטוח בדעתו.

כולל דברים נוראיים כמו שהיה בשרשור האחר לא מזמן.

(ואני לא רוצה להתחתן עם אדם מושלם.)

אבל משהו שנראה לי חשוב:

צריך לדעתי להבדיל בין דברים שאסורים לכל הדעות לבין הדברים שיש על מי לסמוך.

לדעתי, כזוג דתי, יש שאיפה משותפת לשמור על ההלכה. אבל צריך להכיר בכך שההלכה לא מונוליטית, ויש מקומות שבהם יש דעות שונות. לכן לדעתי יש לחלק בין לעבור על ההלכה לכל הדעות, לבין ללכת לפי דעה מסוימת (גם אם היא לא מקובלת עליך).

השאלה העקרונית כאן האם מבחינתך זה תנאי לאשתך שהיא תקיים את ההלכה כהבנתך, או שיש מקום להלכה כהבנתה - והדגש כאן זה על איך נוהגים במשפחתה. 

ואני חושבת שזה יכול להתבטא בדברים נוספים, ולא רק בדוגמה הספציפית הזו.

ואם מבחינתך זה משהו שיהרג ובל יעבור, שבשום פנים ואופן אתה לא מוכן שאשתך תכסה כך את ראשה - אולי כדאי להבהיר את זה מראש.

וספציפית בנושא הזה - אני חושבת שיש בעניין הזה השפעה תרבותית מאוד גדולה, כולל לחץ חברתי מאוד גדול. כפי שכתבת, יש חברות שבהם זה מקובל יותר, ויש שפחות. ראיתי נשים שנשואות עשרות שנים, ופתאום בשנים האחרונות הולכות עם פיאות (ואולי צריך לשאול מה המניע לשינוי - האם זה משהו הלכתי שהשתנה? או אולי משהו אחר?). לדעתי זה גם משתקף במקום העבודה - ככל שבמקצוע יש עיסוק גדול יותר עם ציבור כללי (לא דתי), כך מקובל יותר ללכת עם פאה. (יש לי חברה שהתקבלה ללמד במוסד חב"די, ואמרו לה שהיא חייבת להגיע עם פאה!). כאילו יש שאיפה להיות פחות מתוייגת ומסטוגמטת, והפיאה מאפשרת את זה (וכנראה שזו בדיוק נקודת הביקורת שלך).

הרגשתי משהו דומה כשהייתי בארצות הברית וכולם עם כיפות שחורות רגילות וקצת כיפות סרוגות רגילות, ואני היחיד עם כיפה מיוחדת בצורה שסבא רבה שלי לבש כתלמיד בישיבת פרשבורג, ורוב הרבנים לבשו ככה, רק שניתי לצבע של הגאולה (ולא אפרט).

גם פה בארץ זה קצת שונה, אם לא נמצאים בגבעות.

נכנסו לי סרטים בראש והרגשתי לחץ חברתי, וגם בארץ אני מרגיש קצת לחץ, אבל לא אשנה כי זה מה שבחרתי שנכון בשבילי.

לגבי הכרעות הלכתיות, אני מצפה מאשתי לעתיד שתלך אתי באש ומים, יש דברים שאני מחמיר יותר מאחרים ויש שאני מקל יותר מאחרים ויש שאני עושה באופן שונה, ואני מצפה מאשתי שתסמוך עלי בכל הדרך הרוחנית וההלכתית. אני ילך אחרי העצות שלה בדברים שהיא מומחית בהם.

לא שאני ישתיק אותה מלהגיד דעתה ואולי בדעתה היא תשנה את דעתי בדברים מסויימים אמוניים והלכתיים, אבל בסוף ההכרעה תהיה שלי בתחומים אלו.

אמא שלי גם החליטה את זה כשהתחתנה עם אבא שלי, וזה לא קל בכלל, היא מתפללת 3 פעמים ביום, שומרת יותר מרבינו תם בשבת, לא מטלטלת בשבת ועוד חומרות, אבל היא החליטה שזה מה שנכון בשבילה ובשביל הילדים.

לי יש דרך קצת שונה מאבא שלי, ויש דברים שאני מחמיר או מקל ממנו ויש קצת דברים כלליים שהדעות שלנו שונות, אבל אני מצפה מאשתי שתלך בעקבותיי.

בצוואה שלו ציווה לבנות ולכלות שלו לא להיות בחברת נשים שלא מכסות את ראשן כמו שצריך ולובשות פאה נכרית.

בדרשה שלו לשבת הגדול שנת תקצ"ד (דרשות חת"ס ב, רנב) על פי הרוקח, הוא משבח את אלו שמכסות את ראשן כמו שצריך כקמחית, ומבטיח שיצאו מהם בנים כוהנים גדולים שיכפרו על בני ישראל ביום כיפור או דומה לדרגה הזו.

הרבי פוסק שחייבים ללכת עם פאה לאסור ללכת עם מטפחת, כי עם מטפחת רואים שערות מהצדדים ועם פאה אפשר להסתיר אותן

לכן חבדניקיות לא הולכות עם מטפחת גם אם זה מקשה עליהם, ולכן אמרו ככה לחברה שלך

בדברים שהיית רוצה שיהיה לך שליטה בלעדית וממשית.

שתהיה לך אישה כלבבך

שהיא תהיה דתיה ויראת שמים כפי שאתה רוצה,

שהיא תלך אחריך בתחומים האלה

המון דברים להחזיק בלי יכולת לשלוט.

קשה

לי שיהיה לי שליטה עליהם, ואני לא שתלטן בד"כ על אחרים, כי אני מאוד מאמין בכח של האינדיבידואל.

אבל פה כמו שכתבתי נהיה גוף אחד, וזה תחום שמאוד חשוב לי, לכן זה מפחיד.

שלא מבוסס רק על חיצוניות-

גם של שמירת מצוות/חזות דתית

אנימלא חושבת שיש מה לתת לפחד לנהל אותך

לא יודעת אם אתה לפני/ תוך כדי קשר

תצליח!

כיסוי ראש זה משהו שאמור להטריד את מנוחתה של האישה עצמה, בגינו היא תקבל שכר ובהיעדרו היא עשויה להיענש. האם אתה חרד באותה מידה שהיא לא תקפיד על כשרות מהדרין כשהיא תאכל בחוץ? 

גם כמו שאמרתי אנחנו אחד.

אתה רשאי להתייחס לזה כאל דעתו הפרטית של רב חרדי שמעולם לא נבדקה אמפירית. יש רבנים שתולים את כל המחלות והבעיות של הדור ב"אייפון ודומיו"

החתם סופר היה קדם חרדיות.

הרבה מרעיונותיו לא היו מתקבלים על הציבור החרדי היום, כמו עבודת הקרקע בארץ ישראל כהנחת תפילין ועוד רעיונות רדיקליים כמו שיטתו שבביאת הארץ צריך להוסיף עוד כוס על הארבע כוסות ושנגרש את הגויים עוד כוס.

נראה לי שבדור המורכב הזה,אם מוצאים אישה/בעל שסה"כ אתם באותו כיוון תורני וטוב לכם ביחד - חבל להתעקש על דברים ש'דשו בהם רבים' ויש להם בהחלט על מי לסמוך (כמו פאה).

עדיף להשאר רווק?! לא נראה לי נכון, אפילו בחשבון הלכתי פשוט.

אני מניח שאתה כן שולח יד בכתבי רמ"ד (וגרועים מהם...). ובכלל, הנהגה מצוואת החת"ס - כולה מתחילה ב'החדש אסור מהתורה' ומסתיימת ב'השומע ישמע והחדל יחדל' - כלומר מציבים חומה גבוהה, מי שאיתנו איתנו ומי שבחוץ - בחוץ. מפרידים את הקהילות ואין שיקול של 'הציבור יכול לעמוד בזה' רלוונטי, כשצריך להציל את הנותרים מהקריסה הרוחנית בדור הופעת הרפורמה.

ממילא, מכל הסגנון וההדרכה, להשאר רווק או הסטרי בגלל משהו מכל המכלול, שלא מתאים לסגנון חייך - זה חבל.

וגם החת"ס דיבר על ילדיו, לא לשאר האנשים,שכן ממקומות אחרים משמע שהוא סובר שאין בזה ממש איסור, שהרי סוף סוף רוב חכמי מקומו התירו, וכן עמא דבר.

ובכלל, לקחת צוואה וממנה להחמיר ולבטל דברי האחרים זה סתם טעות.

עם היעב"ץ שאסור פאה נכרית.

ידוע שצידד את היעב"ץ, אבל אעפ"כ תראה מה שכתב הבאר מרים (עמוד 36) ועוד אחרונים, שהעלו שאין מכאן ראיה שדעת החת"ס לאסור.

ומהצוואה אחרונים רבים דייקו שאדרבה מצוואת החת"ס מבואר שהוא לא אוסר פאה נוכרית, והביאם בנטעי גבריאל.

והראיה ההכי ברורה לזה היא מזה שהמהר"ם שיק (ביורה דעה איפה שהוא לקראת הסוף) תלמידו המובהק דן בסוגיא ולא הזכיר שהחת"ס רבו אסר.

בהגהות שלו.

הלב עברי והשירי משכיל מעידים שזאת הייתה דעתו.

תסתכל בנטעי גבריאל, יביא לך את הדעות לגבי דעתו.

לגבי כיסוי ראש, בכלל לא משמע ככה, וגם אם נדחוק בדבריו בתשובה בוודאי שהוא סובר שצריך כובע על גבי הפאה.

על כל פנים בהגהות ובצוואה הוא אוסר פאה לחלוטין.

חלק מהם והם לא משכנעים.

ממה שכתבת ולצערנו הרבה שכאילו ממשיכיו לקחו אותו לקיצון.

נינו- ר' עקיבא סופר (רבו של סבא רבא שלי) התפלל במרכז הרב כשעלה לארץ. נינו הרב משה שמואל גלזנר שחיבר את הספר 'דור רביעי' על חולין, היה מקורב לרב קוק, ובהקדמה לספר יש לו השקפה מאוד מחודשת.

אני יכול להאריך בכל נושא שתרצה, בחדש אסור מהתורה, לימודי חול, ב'ר'מ"ד (קרא לו בתואר רב), בפירוד הקהילות ועוד. בכל נושא יש לי לחדש לך שאראה צדדים אחרים שלא מראים בכלל.

החתם סופר היה רבי עקיבא של הדור בדרישות התורה שלו ודקדוקי אותיות, במסירות שלו ללמד תלמידים, בעמידה על דקדוקם של חז"ל, בחידושים המופלגים שלו בלימוד ומעשה.

הוא רב שלי בדיוק כמו שהרב קוק רב שלי. פרשבורג זה ישיבה שלי (שסבא רבא שלי למד בה והוא גם היה ציוני אבל חשב שחלק מהציונות זה גם לבנות מוסדות חרדים בארץ, גם של העדה החרדית) כמו שמרכז זה ישיבה שלי.

אפשר לדון בסברות. אבל, כל עוד שזה דיון הלכתי, אז אתה צריך לקבל, שלגיטימי שאשה תסבור כשאר הפוסקים (כולל המהר"ם שיק תלמידו המובהק). אם זה לא מתאים לך - בכבוד, אבל אין מקום להיסטריה.

לגבי הביטויים החריפים והאזהרות, אני עומד על דעתי. זה חלק מתפיסה שלמה, שאתה, לפי דברים שתארת לאורך שנים בפורום (ובעצם, גם עצם זה שאתה בכלל בפורום...), מראים שצורת החיים שלך רחוקה מאוד מהנהגת החתם סופר. זה לא רק 'לא מושלם'. ממילא אין מקום להיסטריה שלך.

היה שמרן קיצוני וזו תפיסה פופוליסטית שרחוקה מאוד מכל מכלול השקפתו בתשובות, דרשות, חידושיו על התורה וכו'.

אני מוכן לדון איתך על כל נושא פרטני שתרצה, ונביא ראיות מדבריו ואפשר גם מהנהגותיו שנכתבו בצורה מהימנה מתלמידיו, ונברר את הנושא ביחד.

אלא מה, הבאת בטויים חריפים מהצוואה. לגבי הצוואה אני כן מתעקש - שיטתו של החתם סופר, שהצוואה היא זיקוק שלה - היתה להעמיד מול המודרנה חומה גבוה ובצורה, כולל קוים חד משמעיים שמבהירים מי בפנים ומי בחוץ 'השומע ישמע והחדל יחדל'.

היות שלמדת פילוסופיה באוניברסיטה (לפי עדותך בפורום) - כנראה שלחת יד בכתבים יותר בעיתיים, מכתבי תלמידי חכמים* שדעתם נוטה להשכלה. ממילא, בלי לזלזל בכלל - אינך הולך בעצמך בשיטה, שאתה 'בפחדים' שאשתך לא תלך בה. די אבסורדי.

*(לגמרי מסכים שקרא לר"מ מנדלסון ר', מה שהיה ברור לכל מי שהכירו, גם אם לא הסכים איתו. כל הכתיבה החרדית האחרת, היא או מאוחרת, או מכאלו שלא הכירו אותו ואת ההתמודדות שלו).

את החתם סופר וכאילו הוא היה מחליט ככה או ככה.

לגבי פאה נכרית המקורות שבידינו מביאים שאסר וככה העידו תלמידיו.

עכשיו לגבי הכלל של החתם סופר "החדש אסור מן התורה":

1. זה לא נאמר כשתנאי המציאות השתנו.

2. החתם סופר כותב (חלק ג, אבן העזר א,  קל): "והחדש אסור מן התורה בכל מקום ור"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם אמר אף החדש אסור בכל מקום והוא הלצה נאה". אבל גם רבי אליעזר: ”דרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם” (אבות דרבי נתן, פרק ו, פסקה ג).

ידוע מה שכתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה, עמ' 204)

"והרי מצאנו לרבי אליעזר הגדול שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (סוכה כ"ז ב' ויומא ס"ו ב'), וקשה בזה מה שמצאנו באבות דר' נתן פ"ו גבי רבי אליעזר שדרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. ולכאורה זה סותר את הכלל של מדתו של ר' אליעזר שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו? וצריכין אנו לומר שאם היינו אומרים שאמר דברים שלא "אמרן" פה לעולם הי' זה באמת סתירה על הכלל שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. אבל כיון שאמרו שלא "שמעתן אוזן" מעולם, אנו מבינים שהפה של הרב, אב התורה, רבן יוחנן בן זכאי אֲמָרוֹ, אבל מכל השומעים הצטיין רבי אליעזר הגדול בהקשבתו העמוקה, שאזנו שמעה מתורתו של רבו מה שלא שמעו אחרים".

זאת אומרת שהוא התעמק בדברי רבו והוציא מהם חדשות, ובדרך הזאת מותר.

גם תלמידו הנאמן ה'לב העברי' היה חדשן גדול.

שוב אני ירא מאוד להגיד שאני ממש מייצג את החתם סופר בכל מקום.

רופא שיניים.

או שיננית.

כל בעל מקצוע שאני מחוייבת ללכת אליו ותפקידו הוא לחטט לי בפה עם מכשירים מזמזמים וחומרים בעלי טעם דוחה שאסור לירוק.

4 שנים של יישור שיניים גרמו לי לשנוא את אפילו הריח של מרפאות שיניים, ואני מקווה שלא אצטרך ללכת אליהם יותר עוד.

עוד מישהו רוצה לשתף פחדים לא רלוונטים?

מפחיד אותי שלא אהיה תלמיד חכם וגם אשתי לא תלמד ממני תורה ולא אהיה ראוי לבנים בריאים וחזקים.

ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח:

"שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים, כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה, שעלו מן הרחצה שמרחיצין את ישראל מן העבירות, שכלם מתאימות היושבים זוגות זוגות ולומדים ושכולה אין בהם כל מי שלומד מהם אינו משוכל".

יפה מאוד על הרמז. לא חשבתי על זה.

שאתה לא צריך לשתף "פחדים" כאלו. זה בכלל לא רלוונטי.

אין לך שליטה על אשתך לעתיד שלא פגשת (גם אחרי שתפגוש אותך אין לך עליה הרבה שליטה), וגם אם זה באמת פחד שמעסיק אותך בחיי היום היום משום מה, זה מאוד מוזר לשתף אותו ככה בפורום.

לאילו תגובות ציפת? שמסכימות איתך כמה פאות וכיסוי ראש חלקיים הם דבר נורא? נניח לרגע שאתה צודק ואין שום ניואנס לנושא, אז מה?

כל הכבוד, זה באמת לא בסדר. זה פתר לך את ה"פחד"? או שסתם רצית לקטרג על אנשים ולקבל על זה הסכמות מחברי הפורום?

זה דיון פחות ענייני אם מותר לי לפרוק או לא.

2. הדיון היותר מעניין וענייני עכשיו לתגובה שלך, על אף שפחות התכוונתי לכך מלכתחילה, שלי יש הגדרה לגמרי אחרת ממך ב'לקטרג'.

אני הולך לפי חז"ל ש'לקטרג' זה לבוא לפני הקב"ה ולהגיד שיש לאדם או ציבור מסויים כך וכך פגמים ועוונות ולכן כדאי שיענשו.

ההגדרה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה, לפי דעתי זה פשוט סילוף של המושג. מה אסור לדבר על דברים רעים שנמצאים בקרבנו. אם לא נדבר עליהם איך נוקיע אותם וגם בצורה כללית מה אי אפשר לבטא את הכאב על עיוותים שנמצאים בחברה.

זה פשוט נסיון השתקה, שאני מתעב אותו.

זה לנסות לכסות על הבעיות ולהגיד שהכל טוב, ואז הכל פורץ בעוצמה.

חברה שלא יודעת לדבר על הרע בקרבה, היא תהפוך בסוף למפלצות.

בן-אדם צריך לחיות את הטוב העצום שיש בעולם ובאנשים וגם להכיר בתופעות הרעות.

לא אמרתי שמישהו פה אמר אחרת (אם כי לא קראתי הכל)

אבל תדעו שכיסוי ראש זו מצווה ממש ממש קשה לבנות!! להרבה בנות יותר מצניעות, כי את השיער התרגלנו לגלות, ופתאום צריכות לכסות.

אז החשש שהאישה לא תכסה כמו שצריך, מובן. אבל תדעו שזה משהו ממש ממש קשה בשבילנו.

שלי ומה שאני חושב עיקר הדין.

גם לי יש דברים שקשים לי. כל אחד ואחת בנקודה שלהם אבל צריך לנסות לעשות את רצון ה'.

עד עכשיו זה עיקר התגובה. אפשר להפסיק לקרוא למי שלא יבין את ההמשך.

רק אעיר שהקושי שאת דברת עליו פחות שייך לפאה, כי לא התרגלתם לחבוש פאה.

ברור שאני יודע שיש לא רק את עצם השיער, אלא השיער כאמצעי למושג היופי שהגוף משדר, ונשים שחובשות פאות קשה להן לוותר על מושג היופי שהיה על ידי האמצעי של השיער שלהן, ולכן אחרי החתונה הן ממירות את מושג היופי ומבטאות את זה על ידי הפאה.

על כל פנים, בין אם זה לגלות את השיער או לחבוש פאה, השורש של הקושי זה להתמודד עם צמצום היופי שהגוף משדר, וזה בדיוק מה שצריך להיות אחרי החתונה. לא שאשה צריכה להיות מכוערת או ללבוש בגדים זרוקים בחוץ, אבל כן לשמור את תפארת היופי שלה לבעלה.

כל מי שמתחתנת הולכת עם שיער מושלם .. שאפילו לא שלה.

מזה זה לא פייר

יום אחד גוונים קרמל .. יום אחד בלונדיני יום אחד חום עם חול

לא פייר , זהו התחתנת ואת מוציאה לי את העיניים עם הגוונים.

כל העניין זה צניעות לא?

וגם מזה הכיסוי ראש המוגזמים האלה ? כל התפילה נצנצים בצבע אדום.. נצנצים בצבע זהב עם שחור 

מה נשמע ? מגדל נצנצים

זה לא אמור להיות מצווה של צניעות?  קצת קלאס

פתאום האישה הרבה יותר בולטת ..

זה כמו לא ללכת כל החיים על עקבים ואחרי שאת מתחתנת להחליט שכן .

עכשיו נזכרת להיות יפה? זה אמור להיות הפוך או לפחות שיוויוני.. אם את טמבוי מזה המגדל הזה ? לא ברור לי העניין.. פתאום בליאז של הווליד באה לי

דיברתי על הקושי לכסות את השיער.

אם פאה או מטפחת זה עניין אחר.

שלא יראו את השיער שלי, בין אם רואים שיער של מישהי אחרת במקום, ובין אם רואים בד- זה קשה.

אני לא מבין את החומרא של לכסות ראש בבית.. זה כאילו סותר את המהות של כיסוי ראש, לפחות במובן מסויים (אא"כ נאמר שהסיבה היא שגם הגילוי בבית מרדד את הקשר. ואז זה כבר אינדיבידואלי).

צורך לכסות את שערותיה.

אבל אם מפריע תפתח את זה בעדינות בחכמה ובזמן מתאים אולי

אני לא מכיר אותה מספיק זמן כדי לדעת מה זה אומר. האם זה מעיד משהו על המידות שלה? האם זה משהו בתפיסה של מה זה גבר ומה זו אישה? לא יודע

מצד שני לבוא לפתוח איתה שאני רוצה שהיא גם תרצה לשלם או לפנות או להרים נשמע לי קצת שיחה מוזרה לנהל, לא יודע

ככה נראה

כאילו חסר רגישות יותר כלפי הצד השני.

בשלב התחלתי כמו שאתה מדבר הייתי מחזיקה את זה בראש ומנסה לתת עוד זמן ולראות האם זה משתנה בהמשך. יכול להיות שזה גם מביישנות וחוסר ביטחון בהתחלה וככל שהיא תרגיש ביטחון בקשר אז היא תפגין יותר יוזמה.

בהצלחה

שהיא לא ביישנית בכלל ונראה שיש לה הרבה ביטחון בקשר חחח, אז זה לא נראה לי ממניע כזה.

יותר מניע של תפיסת עולם אולי?🤔 מסובך

בכל מקרה, לדעתך אפשר לדבר על דבר כזה?

אחראית בבית, אם היא סוג פרינססה באופן כללי או שכן מתפקדת רק עוד לא בא לידי ביטוי בקשר.

(אני למשל טיפוס שעושה הרבה, אבל ברגע שמישהו לוקח אחריות פחות בנוח לי להתחיל את הויכוח המוכר הזה מי ישלם, מי יפנה וכו')

ממה שאני מכיר היא בכלל לא פרינססה בבית. מבשלת עוזרת וכו.

אבל חשבתי שאולי דווקא בגלל שאין לה את המקום "להתפנק" בבית אז אולי זה גרם לה להיות ככה בדייטים כי ככה היא מדמיינת את התפקיד שלה בבית שהיא תבנה בע"ה. אבל ברור שזו השערה גדולה מאוד.

חבל שאי אפשר פשוט לשאול דוגרי, זה היה מקל מאוד בהרבה דברים חחח

בשלב הזה בכל מקרה לא הייתי פותחת את זה.

בהמשך תלוי...חוץ מזה היא מוצאת חן בעיניך ויש התאמה באורח חיים? היא כן מפגינה באיזשהיא צורה מחוות רומנטיות כלפיך?

זה שאלות שתצטרך לשאול את עצמך בהמשך..

אתה לגמרי צודק שכל אדם זקוק לאיזשהיא הערכה. יכול להיות שהיא טיפוס יותר "קריר" וזה באמת פחות מתאים לך, ויכול להיות שרק צריך לדבר איתה על זה בהמשך ולהסב את תשומת ליבה ודברים ישתנו. כשרוצים מאד מישהוא אנחנו נעשה בשבילו הרבה.

יכול להיות שהיא מפרגנת לך הזדמנות לצאת גבר?

אולי אפילו - היא מעריצה אותך ורואה בך כזה גבר-גבר שכל נסיון שלה לעשות משהו במקומך יפגע ביחס הזה?

מאד יכול להיות שהיא רוצה את החיזור הזה כדי להתמסר. יכול להיות שאם תתן לה 100% עכשיו, היא תרגיש בטוחה מספיק לתת לך 100% כל החיים.

כמובן יכול להיות שהיא גם מרשעת, יש גם כאלה. אבל בעיני עדיף לעוף על הפרשנות המחמיאה ולבדוק רק מדי פעם שאתה לא מפספס שורה של נורות אדומות.

ואם אתה מרגיש בנוח לדבר איתה על זה - זה מעולה שאתה מרגיש בנוח לדבר על זה, ותנצל את זה כדי להעלות את זה לשיחה.

אני הייתי ממליץ להיזהר מלהיכנס לחשבונאות קטנה, ורק להסביר שאתה מנסה להבין מה הראיה שלה של שותפות בזוגיות. אם היא פשוט מרגישה שאתה יכול הכל והעזרה שלה לא שווה כלום, או שאתה משרה עליה אווירה של עצלנות.

(נניח מביאה דברים שהיא הכינה) והיא מקשיבה באמת כשאתה מדבר על עצמך- אני לא חושב שיש פה בעיה. היא כנראה תופסת את הדברים שציינת כדינמיקה בין גבריות לנשיות.

אם אכן כן, אני גם לא חושב שכדאי לדבר על זה ולפנצ'ר את הענן שלה

אתם רק בהתחלה, תמשיך הלאה. אם טוב לכם - לא הפסיק.

יכול להיות שהיא סתם לא שמה לב כי היא מאוד מרוגשת, או חושבת ומהרהרת בתוכה הרבה (לא מוכרח שאתה מזהה את זה) או עוד אלף ואחת סיבות חיצוניות.

תבדוק בהמשך עד כמה זה משמעותי.

אם תראה שזה חלק ממנה, תכונה שלה; אז אם זה מאוד משמעותי לך (ונשמע שזה כן -מבין אותך לגמרי... גם לי הדבר הזה מפריע ומשמעותי. הייתה לי אחת כזו. זה מעיק ומציק) אז כשאתם יותר בעומק הקשר בהחלט ששייך לשקול להעלות את זה בעיתוי ובצורה הנכונה והעדינה. כי אם תרגיש שהיא שלך אבל זה משהו שכן מפריע, זה בעצם אומר שאתה מקבל אותה כפי שהיא לגמרי אבל רק בפרט הזה לא. אז תוכל להעלות את זה מתוך מקום של בירור מולה איפה זה יושב. מאיפה זה מגיע.. לא כביקורת וככה תבין מה זה ועל מה זה.

*מומלץ לא להיות בעננים כבר מההתחלה...

כמו לשלם, לסחוב, אולי גם למזוג שתיה ולפתוח דלת. אבל לסדר ולפנות אשפה נשמע לי כמו דברים בסיסים שאין סיבה לא לקחת חלק בהם. אחריות בסיסית שנדרשת מאנשים לסביבה ולמעשים שלהם.

אני מבינה מאוד למה זה צורם לך, בעיקר אם אין הבעה של הערכה באופן כללי למה שאתה עושה.

אבל אני לא חושבת שזה סיבה לפסול בגללה, בעיקר שבאופן כללי הולך טוב.

כדאי לקחת זמן לראות אם זה התנהלות שחוזרת על עצמה, ולא ביישנות/ התרגשות/ חוסר נעימות של התחלה. בהמשך כדאי לדבר על תפקידים של גבר ואישה בקשר ומשפחה. אפשר להגיד בעדינות "עכשיו אני משלם ומסדר, זה נראה לך משהו שאמור להיות בנישואים?" "אני חושב שגם אישה צריכה לקחת חלק בXYZ, מה את חושבת?" ולנסות להבין אם זה עקרוני אצלה.

יכול להיות שזה לא קשור לתפיסה של דינמיקה זוגית, אלא סתם תכונה לא טובה של חוסר לקיחת אחריות. לא משהו שהיית רוצה בבת זוג, אבל בסוף אף אחד לא מושלם. ואז צריך לשקול את זה כמו כל חסרון אחר, אם זה לא מפריע באופן מהותי ומאפיל על הדברים הטובים בקשר אפשר לקבל את זה כחסרון אנושי.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.