בעקרון - אל תעזבי את הבית (באופן קבוע), בלי הסכם ברור, או לפחות התייעצות עם עו"ד מומחה. להחלטה כזאת עלולות להיות השלכות על חלוקת הרכוש בהמשך.

כמובן - אם את בסיכון זה סיפור אחר ואז כדאי לפנות לבת מלך ולקבל מהם ייעוץ ומקום.

נ.ב.

כמובן - תזהרי מאוד מפניות בפרטי של כל מיני 'נשמות טובות'. את וגם כל האחרים

תלכי למקום אחר ומה? גם כדי להפרד, בהכי טוב יחסית שאפשר ועם מינימום פגיעה בילדים - אתם חייבים ייעוץ מקצועי.

עריכה: מתייג ניקיות רלוונטיות (לא מכיר אישית, רק מהכתיבה בפורום)

@נגמרו לי השמות 

@ruthi 

וזהו לא תחום העיסוק וההתמחות שלי.

מזמינה גם את @ruthi היקרה שיכולה לעזור

או לפנות לארגון מוכר או בעל מקצוע המומחה במצבים כגון אלו.

וכמובן @סניקרס היקרה חיבוק גדול גדול גדול ותפילה כנה שהקב"ה ישלח חתימה טובה לשנה ושנים מלאות בשלווה אמיתית, רוגע בלב, שמחה גדולה וברכה שלמה בכל 🙏

גם אם זה מצריך לספר למי ששייך שיתמוך בך. כמובן הכי טוב הורים, אבל אם הם לא רלוונטיים לזה - אז כן, לשתף חברות טובות.

בהצלחה

יצא לי לישון אצל חברה,

ולילה אחד במעונות של המכללה שגרתי בהם כמה חודשים לפני.

ואחרי פרידה רשמית זה כבר משהו אחר.

אמר שאם אני לא עוזבת הוא ישתמש  בכח

אין לי אף אחד שיכולה לספר לו

היום החליט לזרוק אותי מהבית

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה

אבל כן

הוא ארז את הדברים שלי ואומר לי לצאת ואם אני לא יוצאת הוא יעיף אותי בכח

אם את מפחדת שהוא ינסה להפעיל כח - תתקשרי למשטרה או ל'בת מלך' (פעם היה שרשור נעוץ עם המספר), שעה אחת קודם ותקבלי הדרכה.

ובכל מצב, כתבת למעלה "לא רוצים לספר עדיין..." - כשהוא זורק אותך מהבית, זה שלב שהרצונות שלו לא רלוונטיים יותר. בוודאי לספר להורים.

בהצלחה רבה

ולא ייעוץ זוגי. האמירות הללו הן אלימות. בבקשה תפני כבר היום.

אין דבר כזה לא לספר.

אין דבר כזה לזרוק אישה מהבית שלה. 

אנשים יסתכלו עליך ברחמים כי רוב האנשים הם טובים ורוצים בטובתך. זה סימן טוב. אפילו שאת לא רוצה. משם תוכלי רק לצמוח.

את לא תלויה בו ולא בכעס ולא בהירגעות שלו.

ביתך הוא ביתך.

זה לא משנה שעכשיו הוא נרגע, חשוב מאוד מאוד לטפל בכך מהשורש כי לא תקין כלל שעל פיו דברו ומצב רוחו ישק דבר כ"כ מהותי כמו ביטחון בסיסי ויציבות בביתך שלך!

בבקשה פני לעזרה מקצועית, אולי דווקא בתקופת "הרגיעה" שלו כמו שכתבת - וקבלי מענה נכון ומותאם למצבך.

והכי חשוב - שתרגישי ביטחון שלם בביתך שלך. מכל הבחינות.

הנה אני כרגע מסתובבת ברחוב כי שוב החליט שלא מתאים לו שאהיה בבית

הסיבה: קיללתי אותו( היה מגיע לו לדעתי.התנהג כמו בהמה)

למי אני אמורה ללכת?

אני לא בקשר עם ההורים שלי.ואין לי אף אחד שמעוניינת לשתף אותו

אז אוקיי אעביר את הלילה איכשהוא

מחר בבוקר..? לפמי פונים?

אני לא רוצה לעשות בלאגן והוא אחרי הכל אבא של הילדים שלי ואין לי עניין להרוס לו את החיים

אני צריכה משהו שיעזור לי

אני צריכה מקום לישון בו

תרחיקי אותו כרגע.

אין לו זכות לזרוק אותך מהבית שלך.

יש. המון הומלסים לצערי(שאני ממש מזדהה איתם)

מה שכן בחיים לא הייתי מאמינה שאגיע לדרגות שפל כאלה.בחיים.

מה זה מגרש אותך מהבית? למה מי הוא??

אם את אומרת לו "לא הולכת לשום מקום", הוא ירביץ לך? מה יקרה?

לדעתי תלכי למישטרה, תספרי שהוא לא רוצה שתהיי בבית ואת מפחדת להתעקש כדי שלא ירביץ לך ושאת רוצה ששוטר יבוא איתך לבית וידאג שאת תכנסי בלי לפחד, ויותר מזה, אולי שירחיקו אותו כי מי יודע מה יקרה כשהשוטר ילך?.. קיצר, אם את מפחדת להישאר בבית אז הוא צריך להיות מורחק!!!! 

ונשמה, בשלב הזה כבר אין מנוס מלספר. זהו, לא צריך להתבייש. תעיפי אותו לכל הרוחות!. 

ותתחילי להקליט בפלאפון כל פעם כשאת לידו. מספיק איום על החיים שלך אחד (אפילו שזה נאמר בעצבים תוך כדי מריבה) כדי לסדר אותך בבית משפט. ולכי לעו"ד ותפתחי תיק בבית משפט (מהר לפני שהוא יפתח ברבנות, למה הם תמיד לטובת הגברים שמה לא משנה כמה את צודקת).

מה פירוש החליט שלא מתאים לו שתהיי בבית?

את היית לא בסדר וקיללת,

כבל עדיין אין לו את הזכות להוציא אותך מהבית.

הוא השתמש בכוח?

ויש לכם רכב? אולי תסעי לאנשהו?

מרגיש לי מנותק ללכת למשטרה או רווחה

יש גוף יעיל קטן יותר?

כדאי להתייעץ בהקדם ממש עם עורך דין מומחה, במיוחד שבעלך מניפולטיבי מאוד.

האמת שאין לנו שום רכוש ...לא דירה ולא מחסן

מסתבר שזה יתרון בזמנים מלבבים שכאלה;)

יהיה בסדר

בינתיים אני בסוכה

עדיף

לפחות שקט

הייתי במצבים דומים לשלך, גם חמורים יותר, ובדומה לך גם לא הבנתי כמה חמור המצב שלי, וגם אני לא רציתי לספר לאף אחד.

רגע בסדר ומיד לאחריו רגע מפחיד רע מאוד, חוסר יציבות חוסר בטחון. פחד.

המיינד שלי כבר התרגל וחשבתי שזה נורמלי.

לקח לי זמן לשנות תפיסה, להבין ולקבל וכמה חושך עוד שעברתי עד שהבנתי. ואז נשאר "רק" לחשוב מה לעשות...

אם אין לך משפחה תומכת ומצילה, את נשארת לבד עם כל זה, בסוף את עומדת לבד במערכה ואין מי שיגן עליך.

רק את יודעת מה המצב המשפחתי שלך, כדאי שתשקלי שוב אולי בכ"ז כדאי לך לשתף אותם.

הכי חשוב זה למצוא את מי תוכלי לשתף, דיבור זה כוח חזק, דיבור טוב הוא כלי לבירור אמיתי.

חשוב שתדעי שילדים קולטים הכל, ומושפעים מזה מאוד,

גם את הגלוי וגם אנרגטית, הרבה מסרים עוברים באויר בלי מילים בכלל

אוירה מאיימת, פחד מעוד התקפה, תחושת חוסר בטחון נכנסת למוח לעיניים לדם לנשמה, ולזה יש השלכות.

היה לי ממש קשה לקרוא את המילים שכתבת, אם תרצי הלוואי שאוכל לעזור.

סוכה מגנה ומצילה בעז"ה❤🌿

המילים שלך חזקות.ונכונות.

גורמות לי לחשוב ולהרהר

תודה רבה.

נשמע שקורים המון ארועים במהירות ואת לא מצליחה לעכל ולהתאושש מאחד כבר קורה עוד אחד.

איש חכם פעם אמר "יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות"

אז בואי נראה מה באמת קורה עכשיו

קודם תנסי לא לחשוב עליו,

מה שהוא העושה, זה שלו

לא להתעסק איתו, להתעסק עם עצמך.

זאת ההתחלה, קחי כוס תה, תרגעי

תחשבי על עצמך על הקולות הפנימיים שלך,

מה באמת טוב לך, מה את רוצה.

תיהי קשובה לעצמך, תחשבי מה מפריע לך לצאת מנישואים שלא טוב לך בהם, יש כל מיני פחדים שעולים,

למשל פחד מזהות, מתווית של גרושה, בדידות, לא להצליח להסתדר לבד, קושי לוותר על החלום של הנישואים, פחד כלכלי תחושת כשלון ובושה,והילדים.

כדאי לקבל את עצמי עם הפחדים שלי ואפשר לענות לפחדים האלה

למשל תחושת כשלון ובושה, אנשים לא חושבים כאלה דברים, את תראי שאנשים יגידו מה קרה לו, מה נסגר איתו, מה הוא התפלפ, איך הוא מתנהג ככה לאשתו, יגידו עליו כל מיני משפטים כמו איך ה' נותן אגוזים למי שאין לו שיניים ותראי איך פתאום גברים מחזרים יצוצו מבין הכרכים.

מקסימום אמא שלו שתהיה בריאה תחשוב איך פספסת את התכשיט שלה...וזה גם בסדר, זה התפקיד שלה, זה לא צריך לנהל אותך.  

למשל הילדים, האם יותר טוב שילדים יראו אבא ישן בסלון, אמא בורחת לסוכה, אין קשר זוגי, אין אינטימיות. מה הילדים רואים? הורים עצובים כועסים, הורים שחונקים את עצמם, מוותרים על עצמם. מה הילדים לומדים מזה על עצמם? מה הם לומדים על זוגיות? איזה בני זוג הם יבחרו בעתיד, מה קורה לנפש של בן, של בת..

וכדאי להכין את עצמך, למשל אם אין לך רשיון אז לעשות רשיון, לחיות עצמאית בתוך הנישואים, לחשוב על הפרנסה שלך, לבדוק מה מצב הכספים, לחשוב על הזכויות שלך.

מעל כל זה נשמע שיש אלימות בנישואים האלה,

מבינה מאוד שאת לא רוצה לספר, אבל עוד מעט כולם ידעו, כדאי שישמעו ממך מה ואיך שאת רוצה לספר.

אם אין לך משפחה תומכת לברוח אליה, זה מצב פחות טוב, מציעה שתשקלי את זה שוב.

כדאי מאוד להתיעץ

כדאי מאוד טיפול רגשי לעצמך

כדאי מאוד להכין רשת תמיכה

לא הבנתי! למה ניראה לו שאת בסוכה והוא בבית?!

ומה עשית כשירד גשם?

או כשהתחשק לך מזגן כשהיה חם מידי?

מה אתם עושים בחול  המועד דרך אגב?

לעובדת סוציאלית של העירייה. זה שגרתי ופחות מפחיד.

נשמע שלמרות המורכבות, אין משהו קריטי לפרק זמן מיידי.

באם תרגישי פחד ממשי אז מיד לחייג 100.

חבל שאין לך מי לשתף ולפרוק

הצלחה רבה 

למה זה לא נראה לך כזה נורא

את נורמטיבית מאוד

גם שירה איסקוב הייתה

גם דיאנה דדבבייב שבעלה השוטר המאוד נורמטיבי רצח

וגם התינוקת גוני ע"ה שנרצחה בידי אביה המהנדס המאוד נורמטיבי

אין קשר לנורמטיביות שלך. וזה שאת משליכה עלייך זה רק מעיד כמה זה מצליח לערער אותך

הילדים שלך נפגעים כשאמא שלהם מגורשת לסוכה על ידי אבא שלהם. ובטח קדם לזה ריב ועוד הרבה אחרים. זה נשמע לך נורמטיבי שילד צריך לחוות דבר כזה..? לי לא.

את נפגעת בזה שאת מאבד את ההגיון הבריא שלך

קומי ועשי מעשה

תפני בהתייעצות לפורום מיכל סלה או לבת מלך. את חייבת מישהו שיאפס אותך על המציאות הלא נורמטיבית שאת חיה בה. וכל נרמול למצב זה משקיע אותך יותר ויותר.

צאי מהבועה ותדאגי לחיים שלך.

אני יודעת שזה קשה.אני יודעת שאולי את בהכחשה. ככל הנראה את סובלת מזוגיות לא טובה כבר ככ הרבה זמן שמה שחורג מהנורמה הופך בשבילך למשהו שנראה לך הגיוני להתמודד איתו

אבל זה לא כך.

זו אלימות לכל דבר. וזו לא טובת הילדים, בניגוד למה שאת חושבת. הם בטוח מפוחדים וחוששים ונשמטת להם הקרקע מבין הרגליים.

מקווה שתקראי את זה בטוב, אבל זה רק בשבילך. פני לעזרה!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם