חלילה לא כמשהו רע(גם אני!)

אבל זה מנטליות כזאת..ואופי של אמהות כאלה של פעם..שהכל סביב האוכל ..שמציעים שוב ושוב לאכול וכו

זה בא מלב מאוד חם ורצון לפנק ולהעניק

אבל זה יכל להרגיש מאוד מעיק למי שלא רגיל

ואולי גם למי שרגיל

גם אני גדלתי ככה האמת

וזה לא היה לי נח..

וגם הרגשתי שלחברות שלי זה לא היה נעים

וביקשתי מלא מאמא שלי

אבל זה כאילו היה גדול ממנה

לא הצליחה אחרת

לא מכוונה רעה

אני איכשהו למדתי לחיות עם זה

עם השנים זה התמתן

סתם שיתפתי כדי להציע לך מצד אחד להסתכל על זה בעין יותר סלחנית

לא לייצר מזה עניין כבד וצעיק ומעורר כעס

אבל מצד שני כן אפשר לבקש עניינית משהו אחד או שניים שחשובים לך

בצורה נעימה ומכבדת

לבקש- אני אשמח שלא תגישו לי בנפרד מכולם זה גורם לי חוסר נעימות ויותר כיף לי לאכול יחד עם כולם.אין לי בעחה לחכות

למשל

גם מציקה לבעלי עם האוכל.. אחרי שסיים לאכול מציעה לו עוד כאילו הוא לא אכל

זה באמת אופי חמתי היא לב ענק באמת

אבל דיי כשזה קורה לא נעים לי להגיד לה לא

אני מוסיפה עוד כף בשקט

באלי להיות החלטית ולעמוד על שלי אבל איך אין לי אומץ…אעאעע

אז הוספת עוד כף בקטנה

במנטליות שת המשפחה של בעלי אוכל זה הדבר ואם את לא אוכלת את לא מכבדת אותם מבחינתם!

אני בנאדם לא אכלן אבל במשך השנים שקלטתי שזה המנטליות והם נפגעים עושה את עצמי טועמת ונהנת מהכל וכולם מרוצים חחחח

ואני בנאדם דעתן אבל לא חושבת שלהלחם בעניין הזה ייתן לי משו...בעיני שחררי ותזרמי זה נטו מנטליות

כל הזמן שם לי בצלחת אוכל בלי לשאול

והוא אשכנזי 😅

לא להגיע להרמת קול.

עדיף שבעלך יגיד לה מפורשות פעם אחד על אחד תודה רבה שהיא דואגת לכם וכו' אבל אתם מעדיפים שפחות תדאג לכם בעניין הזה. זה יותר מכבד.

אם לא, אז בפשוט לסרב בנימוס ובעקביות. אם היא רואה שהלחץ שלה עובד היא תמשיך ללחוץ.

את יכולה לעשות כדי לא להעליב כמו שעושים עם ילדים. נגיד מרשים ממתק כדי לא ליצור מהומה על לא מאומה, אבל עומדים איתן על ממתק אחד ואז הילד יודע שאין לו על מה להקים קרנבל כי הוא לא יקבל ממתק נוסף.

אז גם איתה נגיד היא מציעה או לוחצת שתקחי עוד, אז תקחי עוד כף אחת ודי ואחריה רק להגיד תודה רבה בלי לפרט זה מספיק לי/ שבעתי/ כואבת לי הבטן.

פשוט להגיד תודה רבה. זה מנומס ולא מכניס אותה למקום שיש לה דרך להגיב עליו.

למשל אם תגידי שבעתי היא תגיד איך שבעת? בקושי אכלת.. זה מזמין דיון. אם תגידי כואבת לי הבטן היא תגיד מה את לא מרגישה טוב?

תעני משהו לא קשור אבל מכבד ותעבירי נושא באלגנטיות.

לגבי זה שכולם מסתכלים לך בצלחת, אז אני מבינה ממש את הקושי להיכנס למנטליות שונה.

אבל בסוף זאת המשפחה שלך אם תרצי או לא, והם סה"כ מביעים אהבה בדרך שהם רואים בה הבעת אהבה.

אז כדאי לנסות לקבל את זה ולא להילחם בזה.

פשוט תנסי מצד אחד לא לרצות אותם אבל מצד שני גם לא לכעוס עליהם.

לגבי הדג באמת ראש של דג עושה ריח חזק אבל זה רק פעם בשנה.

גם אם תלכי להקיא זה נסבל פעם בשנה להקיא בשביל כיבוד הורים אז על זה מציעה להבליג ולהכיל.

אם את ממש לא מסוגלת אז תקומי באלגנטיות למטבח או לחדר לעשות משהו. לפחות עד שרוב האדים יתפזרו.

ראש של דג זה סוף הסימנים אז אנחנו לדוגמה כבר קמים להכין את הסלטים לארוחה עצמה.  אבא שלי נשאר בערך היחיד לאכול את הדג..

את יכולה נגיד להביא שתיה או לרחוץ ידיים או משהו כזה.

אגב למה את יושבת ליד חמתך?

זה מתכון לטריגרים. שבעלך שהוא הבן שלה ישב לידה ואת לידו.

אי אפשר להגיש עוף ודגים באותו זמן, זה לא נהוג הלכתית אז אם שאר האוכל זה התוספת של העוף זה סדר הגיוני לארוחה. תנסי קצת לטעום מהדג מדי פעם.

אולי רק מהירקות אם יש.

טעם זה דבר נרכש ואם אני שאני הכי קשה באוכל הצלחתי עם השנים להתרגל, אז זה באמת אפשרי. תתכונני עם הרבה לחם סלטים ושתיה ותטעמי רק ביס כל פעם. לאט לאט תיפתחי לזה.

אם זה עיקר הארוחה שלהם בטווח הארוך יהיה לך יותר נעים לאכול קצת איתם ואז להמשיך עם מה שיותר זורם לך.

ניסיתי לאוכל דגים אצל אמא שלי זה לא הלך.. אני בעצמי מכינה דגים לבעלי אבל לא מסוגלת לאכול קשה לי עם ריחות

ולמה אני יושבת ליד חמתי? חחח אין לי מושג! מהיום הראשון שהגעתי היא החליטה שאני אשב שם (מקומות קבועים כאלה בסעודת שישי) חמתי יושבת בראש השולחן וחמי בראש השולחן ממול ובצדדים הגיסים שלי שרובם בנים וגיסתי מולי

זה:

וואו כמה אוכל , איזה שפעעעעע אני שבעה רק מלראות

לאט לאט נגיע להכל

הגיוני בעיני שתאכלי בינתיים סלטים ותחכי למנות הבאות לא?

אלא אם כן זה איזה מקרה מיוחד ואת ממש רעבה באותו היום או משהו.

לא אוכלים דג ובשר באותו הזמן ובאותם הכלים. אז להגיש הכל ביחד נשמע לי מורכב למדי.

ובקשר לחפירות וההערות על כמויות האוכל וכו', לדעתי תחכי קצת, תעבירי נושא ולאט לאט ימצאו נושאי שיחה אחרים...

מניחה שהם פשוט מנסים להראות לך שדואגים לך...

אגב אולי כדאי לך לאכול לאט ולא לרוקן את הצלחת מהר... אחרת באמת ימלאו לך אותה שוב ושוב....

אני היחידה שאוכלת בשר הם אוכלים דגים

חח ואני אוכלת לאט בכוונה…

תודה אני אקח זה בסדר, אני לא מתביישת.

לאט לאט היא תבין ... 

אם האוכל שאת אוכלת הוא רק בשבילך,

לא יותר הגיוני שאת תקומי ותארגני אותו לעצמך?

למה צריך לחכות שחמותך תגיש לך אותו? 

אין לי בעיה ללכת למטבח ולקחת אבל אם זה יקרה

היא תגיד יאא את רעבה או משהו בסגנון בגלל שקמתי לפני שהיא הגישה

חמתי אוהבת להגיש את האוכל היא מאלה שתמיד קמות למטבח ולא יושבות דקה

את הסלטים אני והגיסים מסדרים  

אותה והדברים יוצאים עקומים.

אם אתם מתארחים שם הרבה וזה באמת כל כך מציק לך, הכי הגיוני בעיני שתרגילי אותה לזה.

אם היא תגיד 'את רעבה' תכיני איזה משפט תגובה: רציתי לעזור לך וזה ממילא בשבילי, ושלום על ישראל.

היא כבר טורחת ומכינה לך במיוחד ( לא מובן מאליו! ) וגם טורחת לקום ולהגיש לך במיוחד ( ממש לא מובן מאליו!! )

לא חבל שלא תהני מכל ההשקעה הזו? 

י

אני חלילה לא מתלוננת אנחנו בקשר מעולה ב״ה

חמתי היא עם אופי אימהי כזה של פעם

היא תמיד קמה למטבח, אם אני אקום למטבח היא תגיד אהה את רעבה או משהו בסגנון

אני ובעלי/גיסים עוזרים עם הסלטים

ומן הסתם אם אני הייתי במצבך גם אני הייתי מסתבכת ומתעצבנת.

אבל בגלל שיש לי את הפריבילגיה להיות סתם קוראת מהצד, ואני לא מכירה איש מהנפשות הפועלות, אגיד לך את זה:

תפסיקי להיות חסרת אונים, ותתחילי לעשות מה שטוב ומתאים לך.

המקום שאת יושבת בו בסעודה לא מתאים לך, תחליפי אותו.

את רוצה אוכל, קומי וקחי לך.

הדג מסריח, קומי קצת למטבח או לשרותים. חמותך תגיד שאת רעבה? אז מה הבעיה עם זה? שתגיד, ואת באמת רעבה. את יכולה לומר לה בקריצה: כבר אין לי סבלנות לטעום מכל האוכל הטעים שהכנת לי 🙂

חמותך מציעה לך עוד אוכל: היה טעים מאוד, הספיק לי, תודה

חמך אומר: לא אכלת כלום, תגידי ששבעת, או תתחכמי עם איזו מחמאה לבישול של אשתו: נראה לך שאת המעדנים של אשתך אני יכולה לא לאכול? או שסתם תחייכי...

לדעתי ככל שתתנהגי שם יותר כמו עצמך וכמו שמתאים לך, יהיה יותר נעים לך אבל גם לכל השאר.

זה גם לוקח זמן, להרגיש בבית אצל החמים (ולפעמים זה לא מגיע בכלל), לא יודעת כמה זמן אתם נשואים, אלו התאמות שבאמת לוקחות זמן. וכדאי שתשתפי את בעלך ותתני לו לעזור לך כשאתם שם.

יש לך עוד איזה בעיות שאני יכולה לנפנף ולומר שהן לא באמת בעיות ? (זו דרכי להתנצל אם פגעתי )

היא אורחת שם, היא לא מתארת סיטואציה שקורית אצלה בבית.

יש כללי נימוס ויש מנטליות ולא כל התנהגות מתאימה לכל מצב,

לדעתי כן צריך לקחת בחשבון את טובת המארח ולא לחשוב רק מה לה יהיה טוב.

אם למישהי יתחשק לשתות שוקו בארוחה בשרית תגידי לה תפסיקי להיות חסרת אונים קומי תכיני לך שוקו?

אז יש כאלה שבשבילם בשר ודג זה אותו דבר..

וכנל כל מיני עניינים אחרים.

יש דברים שאפשר לעשות שהם לא פוגעים, ואני חושבת שמה שכתבת הוא מאוזן, רק את העיקרון כדאי לסייג.

במובן של מי שמגיש אותו, ואיך מגישים...

הרבה פעמים זו בעלת הבית.

יש כבוד סביב העניין

וזה ה-מאכל של ליל שבת.

קצת כמו הקיגל אטריות אצל האשכנזים של פעם בשבת בבוקר (:

אז כדאי לנתק את הדג מכל ההתנהלות... תביני שיש שם קטע רגשי וזה השיגעון שלהם

כאילו לקבל בהומור ולנסות לזרום

ובהחלט בעלך יכול להגיד משהו או לשנות נושא כדי להסיט ממך את הפוקוס

דגים בשישי חובה.. ממש מקיימים את "כל האוכל דג ביום דג ניצל מדג"

לגבי ההגשה לא ידוע לי שיש עניין.. 

בעיקר מעדות המזרח...

אין הרבה מה לעשות עם זה, זה מוכר. אבל אולי תנסי לשבת יותר רחוק ממנה ו שבעלך ישב לידה...

ולגבי המנות אצל חמותי זה הפוך, מגישים הכל יחד ולי זה נורא מפריע כי בעיקרון זה בעייתי לאכול ביחד דגים ועוף... זה עניין הלכתי. 

כל הזמן העבירה לי אוכל ושאלה אותי אם אני רוצה את זה ואת זה (והיא אשכנזיה...).

זה ממש חופר ומעצבן.

אבל קודם כל זה מגיע מקטע טוב שהיא דואגת לך וחוששת שאולי את מתביישת לקחת לבד.

דבר שני זה יעבור, כל פעם תגידי לה יפה תודה אני אקח לבד מה שאני רוצה. תודה, אני רואה מה יש ואם ארצה אבקש שיעבירו לי.

לאט לאט היא תראה שאת מרגישה בנח ותפסיק עם זה.

לגבי זה שאת לא אוכלת דגים, סליחה שאני מביאה צד אחר.

אבל זה ממש יפה שהיא דואגת לך לאוכל בשבילך, זה לא מובן מאליו.

ולדעתי תקומי יחד איתה למטבח יעני לארגן את הדגים ופשוט תביאי לעצמך את האוכל.

גם אם עכשיו זה סבבה לה להביא לך את האוכל אחרי שהגישה לכולם, תחשבי על זה שגם היא רעבה ובמקום לאכול דגים אז היא מביאה לך את האוכל.

נראה לי הכי הגיוני שפשוט תקומי איתה ותביאי לעצמך.

(ואני ממש מבינה אותך שאת לא אוכלת דגים ושראש של דג הגעיל אותך אני גם הייתי בסרט הזה בראש השנה, רציתי להקיא כשהביאו את הדג המגעיל הזה לשולחן)

היא אוהבת אותך אל תקלקלי את זה...

ושבי בשקט עד למנה הבשרית...

לא כדאי להעיר לה, יכולה להעלב מאד

קודם כל אציין שחמותך נשמעת חמודה ממש!

אני נגיד מתביישת לקחת אוכל לבד בשולחן ובעלי שם לי(אני כבר 4 שנים שם) וכשמציעים לי זה דיי משחרר, אבל אם נגיד אני לא רוצה אני אומרת בנימוס שלא.

לשנוא ריח של דגים זה לגמרי ספציפי אלייך.. במיוחד שכולם שם אוכלים דגים, לי נגיד יש את זה עם פולים( באמת מסוגלת להקיא) אז בעלי מרחיק את זה לקצה השולחן השני )

ואגב זה ממש יפה שהיא מביאה לך מההתחלה את המנה השניה כדי שתאכלי בבתים אחרים (כל בית בערך שהייתי בו) מי שלא אוכל דגים ממתין למנה השניה ואוכל.

זה באמת לא נעים שמכריחים ומציעים הרבה פעמים במהלך הארוחה שתאכלי, אבל אולי בגלל שאת כלה חדשה הם רוצים לתת לך להרגיש בנוח.

בכל אופן תעני בצורה נחרצת שלא וגם תחמיאי שזה נראה ממש טוב.

בהצלחה❤️

שתשבחי מאד את מה שאת אוהבת

ותגידי לה הרבה פעמים תודה. מכל הלב.

היא תרגע

היא נורא רוצה שתרגישי בטוב ולפנק אותך

תני לה לדעת שהיא מצליחה.

היא אוהבת אותך וזה נהדר.

תודה על כל העצות  

בהצלחה לי🥰

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.

גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי

הגדול שלי כבר בן 11.

את הכל.

חידשת לי!

לק"י

חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.

בינתיים יש גם וגם.

לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.

בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי

לק"י

ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.

אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).

כי אין לי מושג אם הפנקס הפיזי שלי בכלל נמצא איפשהוא..

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...

ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח

פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו. 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

באמת יכול להיות שזה משהו אחר..

אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..

וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

מידה 2-2-