בראש השנה שעבר נחתמתי לחיים ורק בימים האחרונים של השנה הבנתי והרגשתי את זה.
בכ"ח באלול יצאתי מסכנת חיים ובכ"ט באלול שחררו אותי מהמכשירים ונתנו לי לרדת מהמיטה, מוכנה לחגוג את א' בתשרי כשאני במחלקה ה'רגילה'
תודה לכן יקרות על כל התפילות והתהילים; על הדאגה, ההתעניינות והאכפתיות.
תודה ל @נגמרו לי השמות שפתחה את השרשור הראשון ועדכנה במצב שלי
תודה לכל המקסימות שהציעו עזרה פה ובאישי
יש כאן קהילה מהממת של נשים מדהימות
בתוך כל הערפול שהייתי בו בשבוע האחרון נכנסתי כמה פעמים וקראתי את השרשורים. עזרתן לי להחזיק ראש מעל המים
ואני רוצה לאמר לכולן, במיוחד לנשים אחרי לידה- אתן מכירות הכי טוב את הגוף שלכן ומגיע לכן שיתייחסו אליכן ברצינות.
אם אתן מרגישות שיש לכן תופעות מוזרות לכו להיבדק, מקסימום תגלו שזה הגיוני אחרי לידה ותוכלו להרגע. אם אתן לא מקבלות מענה מרופא לכו לרופא אחר, ומותר לכן לעמוד על שלכן ולעבור לבית רפואה אחר, את החיים שלי זה הציל.
יש לי דרך לעבור עד להחלמה מלאה וצריכה לעשות בירורים רפואיים וכנראה שזה ישליך על המשך החיים ועל הריונות כשארצה.
קשה לי מאד. אני כל יום נשברת ולא מבינה למה זה נפל דווקא עלי
אבל ברוך ה עכשיו אני עם בעלי והילדים. יכולה לפני השינה להתכרבל עם תינוקי ובבוקר להתעורר מחיבוק של הגדולה והכל שווה את זה🩷
מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה? 