אבל מעניין למה את שואלת.

זה נראה לי סוג דבר ברור.

גם אין מחקרים למה צריך לישון.

כמה שעות שינה צריך.

זה לא כזה דבר ברור שיותר טוב כל הזמן אמא/ אבא, תלוי בטיב הטיפול, בתחושות של ההורים והילדים.

אני לדוגמא הייתי עם אמא שלי עד גיל גן ויש לי זכרונות לא טובים.

דיון ביני לבין בעלי.

הוא לגמרי תומך בזה שאם אני רוצה להשאר בבית הוא יעשה מה שהוא צריך בשביל זה (אני יותר חרדה, בעיקר מהפן הכלכלי אבל גם מההתפתחות המקצועית שלי), אבל מבחינתו אם ה"סיפור" של התינוק זה ללכת למטפלת אז זה מה שהכי נכון לו, וככה הוא מתפתח הכי נכון.

ניסיתי להסביר לו שבעיני אולי בסיפור הכללי שלנו יותר נכון שהתינוק ילך למטפלת, אבל בתוך הסיפור הכללי יש מצב שהוא לא אידאלי...

וסליחה על החריפות.

ברור שילד צריך ביטחון צריך קשר אוהב ובטוח עם הוריו. אבל זה ממש לא נמדד בכמות הזמן שלו איתם אלא באיכות.

אם הורין באמת נמצאים עם הילד שלהם כשהן איתו (ולא למשל כמו שאני עכשיו עם המכשיר) זה יכול להיות זמן מצוין גם אם הוא קצר.   

תינוק שרק נולד זקוק לאמא שלו ולא משנה אם היא מחבקת אותו והעיניים שלה בפלאפון.

מנסיון כואב של הבן שלי שהיה אצל מטפלת בגיל שלושה חודשים יחד עם עוד שני תינוקות סה"כ, והיא בן אדם נהדר ואמא בעצמה. הוא לא הסכים לקחת ממנה בקבוק (ובבית היה שותה מבקבוק בכיף) ולא ישן אצלה כמעט בכלל. תינוק בן שלושה חודשים! רק בכה...

אז זה ממש לא אמירה רומנטית שהוא צריך את אמא שלו, יש סינכרון בין אמא לתינוק שלה (לפחות בהנקה זה קיים)

כל החודשים הראשונים לחיי התינוק ברור שהרבה יותר טוב לו להיות עם אמא שלו!

זה לא סותר את זה שברור שיש ערך לכמות

בעיני גם אם הזמן מצויין ומדהים, זה לא מספיק אם הוא מועט. (כאן נכנסת השאלה כמה זה מועט)

דומיננטית אחת מול הילד בשנות הינקות.

וזה תורם להתפתחות שלו מאוד.

יש על זה גם מחקרים לדעתי, אחפש לך כשיתפנה לי קצת זמן

כי ברוך השם רוב הנשים יולדות במסגרת של משפחה.

אבל כן

אין לי במציאות החיים שלי אפשרות לספק לילדים שלי את מה שהם כותבים שם

אל תשכחי, שלנו יש את השותף השלישי

אז אני מרשה לעצמי להסיק שאם הטיפול כן חם ואוהב, זה שונה והתינוק יכול להתפתח שם מעולה.

׳לפני שנעסוק באופציות העומדות לרשות ההורים, נתייחס למסוגלות הורים.

מסוגלות הורים כוללת פרמטרים רבים: זמינות הורית, תעסוקת ההורים, יכולת כלכלית, יכולת מנטאלית הדורשת שהייה רצופה עם התינוק, המערכת התרבותית שממנה מגיע ההורה ועוד.

​

אימהות רבות מרגישות הקלה גדולה כאשר חופשת הלידה מתקרבת לקיצה. הן מדברות על הקושי והתסכול בטיפול רצוף וארוך בתינוק. הן יכולות לחוות שעמום, לחוש חוסר תכלית ואף דכדוך מהשהות הממושכת עם תינוק קטן הכוללת מחזוריות טיפולית סיזיפית של האכלה, החתלה, בכי, הרגעה, חוסר שינה, טיפול באירועים בלתי צפויים וניתוק מעולם המבוגרים.

​

חשוב ביותר כי אותה האם תתחשב בצרכים הפרטיים שלה ותייצר משוואה נכונה עבור משפחתה. וויניקוט השתמש בביטוי ׳אם טובה דיה׳. אותה האם תיקח בחשבון את הצרכים שלה אל מול הצרכים של התינוק ותדאג למלא את שניהם (לא מדובר בחודשים ראשונים אשר בתקופה זו, טען וויניקוט, כי האם צריכה להשעות עצמה לחלוטין ולהתמסר לטיפול בתינוק). כאשר מלאו לתינוק מספר חודשים, חשוב שהאם תבדוק באומץ ובאחריות מה המינון המתאים לה לשהות במחיצת תינוקה על מנת לשמור על שמחה וחיוניות.

​

לדוגמא: אם לאם יש צורך חזק ומשמעותי בפיתוח קריירה מחוץ לבית, צורך במפגש שגרתי ורצוף עם מבוגרים אחרים, צורך להרוויח כסף או כל צורך אחר - עדיף כי אותה האם תמצא את המסגרת המיטבית לתינוקה על מנת למלא את הצרכים הבוערים בתוכה. אחרת ייתכן כי אותה האם תפתח תסכול, עייפות, חוסר סבלנות ודכדוך - ברור שבמצב זה עדיפה מסגרת אחרת שאינה האם עצמה בחלק משעות היום.׳

וכמו שאמרה המקורית

צריך לזכור שהם הילדים של השם

בגיל הזה

הוא צריך חום חיבוק ואמא

הוא צריך סדר ורוגע

צריך זמינות

ושוב, צריך אמא. אמא אמא וזהו.

כל אחת אחרת יכולה לספק את הצרכים גם, אבל הוא צריך את אמא

למה?

כי ככה השם ברא

כי הוא תלוי באמא שלו ולא באף אחד אחר

עכשיו מעשית מה לעשות, צריך להיזהר מרעיונות גבוהים, גם אם בעיניי לא מוטלים בספק בכלל, כשבאים למציאות המעשית.

יש צורך יש יכולת יש יכולת כלכלית יש יכולת האבא לתמוך, יש את המשמעויות בעבודה ומה זה ישפיע על האמא. יש מלא גורמים. כל אחת תעשה את השיקולים שלה וזה גם משתנה בין ילדים אפילו...

אבל זה לא קשור להתפתחות התינוק

התינוק בעיני לא צריך גירויים ולא כלום, העולם מלא גירויים גם בלי מטפלת, והעולם כולו זה אמא זה הכל.

עכשיו אמא תחליט מה טוב למערכת בתוך כלל השיקולים

ואמא היא שיקול חשוב במערכת

אנשים משכנעים את עצמם בגלל שהם לא יכולים להישאר עם הילדים בבית מכל סיבה כלשהי... אז הם משכנעים את עצמם שזה המצב האידיאלי בשביל הילד.

אני חושבת שקודם כל חשוב לילד אמא שמחה ולכן אם האמא לא טוב לה להישאר בבית אז טוב שהילדים ילכו למעון, אבל זה לא סותר את זה שעקרונית לילדים יותר טוב להיות עם אמא בבית.

כל אחד בוחר את סדרי העדיפויות שלו בחיים ובוחר על מה הוא מוותר. אבל זה לא סותר את זה שיש דברים שהם טובים יותר ופחות.

זה כואב לי שמצב שקרה בלית ברירה הפך לאידיאולוגיה ברמה שנשים מעיזות להגיד לי שאני פוגעת בהתפתחות של הילדים שלי בזה שאני נשארת איתם בבית!!

שדבר שקרה בגלל חוסר ברירה כי נשים יצאו לעבוד,

נהפך לאידיאל ("בטח,יאמרו בקול מלא חשיבות,הוא צריך מגיל 3 חוד, חצי שנה, שנה- חברים להתפתחות נכונה ומיטיבה!")

ועכשיו מחפשים מחקרים שיראו ויאמתו את הדבר הטבעי מכל-

אמא

תינוק

אהבה

יחד.

כמובן אני מדברת על אמא שטוב לה עם הילד שלה.

בכח אין מה להשאר. הוא צריך אמא שמחה, ואם היא לא שמחה איתו- שתצא לעבוד וזה גם אופציה ובחירה בלי מצפון ותחזור לילד שלה בשמחה רבה..

מה שמצער אותי זה

שאין בחירה חופשית מאוזנת כלפיי יציאה של נשים לעבוד- 

העולם מעריך מעריץ מכבד מוקיר

נשים עובדות.

נשים בבית- אימהות מבחירה- יצטרכו להאבק על כבודן. ואחכ לעבוד קשה למצוא את עצמן בשוק העבודה.

מה שכן, זה נושא נפיץ, רגיש, כואב, עדין,

אולי עדיף אפילו לא לפתוח אותו.

כל אחת

מכובדת

בבחירות

שלה.

הלוואי שהחברה היתה מכבדת את כולן באופן שווה.

את צריכה מחקר שיוכיח לך שלילד שלך הכי טוב איתך?!ֶ

אני ממש מרגישה את הלחץ מהסביבה (טוב נו, בעיקר מאמא שלי) שאצא לעבוד. ואני מבינה את זה גם, בסוף רווחה כלכלית ועצמאות כלכלית (בלי להיות תלויה בבעל) זה גם דברים חשובים.

ומהצד השני, מרגישה גם את ה"עליונות" של אלו הנשארות בבית עם הילדים כלפי העובדות.

באמת צריך לכבד כל אחת בבחירות שלה.

סליחה שנתפסתי למשפט אחד שלך,אבל זה משפט שאני שומעת הרבה והוא מציק לי...

בתור אחת שנשארת עם הילדים בבית עד גיל מבוגר יחסית,

מאד קשה לי עם הרגשת העליונות שטוענים נגדי תמיד,

אני יודעת שמכיוון שנושא היציאה לעבודה מאד רגיש להורמונים הנשיים,אני בעצם הוויתי בלי לעשות כלום, משדרת משהו פוגע לנשים שיוצאות לעבוד.

בגלל זה אני מאד מקפידה ונזהרת לא לשתף באף קושי שלי חברות שעובדות ( שכמובן זה רובן המוחלט) , זה דורש ממני הרבה מאמץ, כי זה קשה שהן משתפות בקשיים שלהן ואני רק מקשיבה להן.

ויש קשיים,הבחירה הזו להישאר בבית שאני מאושרת ושמחה בה, כן דורשת הרבה השקעה וגוררת קשיים ובכל זאת אני מאד מאד נזהרת לא לדבר בנושא עם חברות כדי שלא יפגעו.

אבל זה לא עוזר🥺תמיד יטענו שאנחנו משדרות עליונות...

המצפון והקנאה לפעמים גורמים להרגיש שאחרות מתנשאות.

אבל יש לי שתי חברות שנשארות עם הילדים בבית. מאחת קיבלתי תחושה של עליונות, להזכיר הרבה כמה זה הכי טוב לילדים וכמה מערכת החינוך בעייתית, ושזה הכל בחירה שלנו כאמהות במה (או במי) משקיעים. מהשניה ממש לא קיבלתי את השדר הזה אלא יותר בפשטות- זאת הדרך שלי וזאת הדרך שלך, ראיתי שזה טוב לנו במשפחה וזהו. ואולי יום יבוא ואני אבחר בדרך שלך ואת בדרך שלי והכל אחלה. דווקא דיברנו גם על קשיים והכל מתוך כבוד הדדי (אגב עם שתיהן יצא לי לדבר בקטנה על קשיים שלהן ושלי וזה לא נתפס מתנשא בעיני, יותר בהזדהות והבנה).

(הבנתי עכשיו שזאת שאלה האם מציגים את זה כאידאל שהיה טוב אם כולן היו הולכות לפיו, או מציגים את זה כמשהו אישי שטוב לי ולמשפחה שלי ולאו דווקא לכולן תוך הבנה של מורכבות).

התחושה הזו מאנשים שיש בהם תורה-

חלק את מרגישה שאת רוצה להתקרב

חלק מרחיקים אותך

סיפר ר' שלמה קרליבך-

שניים למדו תורה כל הלילה, הלכו שניהם ברחוב.

אחד מי שהסתכל עליו שנא את התורה

השני מי שהסתכל עליו התגעגע לתורה

מה ההבדל בינהם?

אחד למד ומילא את גאוותו בתורה,מי אני,מי הם..

השני?

למד, בשם כל ישראל.

וזה מורגש..

מי שבבית כי היא שמחה לגדל את ילדיה בעמ"י,

ואחת שבבית והבפנים שלה קצת לא פתור....

ואת הכאב שממנו זה מגיע.

עצוב לי, אני ממש לא במקום שאת מתארת. להפך. הלב שלי כל כך רוצה להשאר עוד בבית. בע"ה חוזרת לעבודה מיד אחרי החגים, התחלנו קצת הסתגלות אצל המטפלת וזה קשה לי ממש... ביום חמישי השארתי את הקטנה איתי בכל מקרה, ופשוט הרגשתי שהלב שלי חוזר למקום הנכון, אין לי דרך אחרת לתאר את התחושה הזאת.

מבחינתי חוסר היכולת להשאר בבית זה חלק מה"ויתור" שלי לבעלי, שיעבוד במה שהוא יותר אוהב ומכניס פחות כסף. כמובן אני רואה גם את היתרונות בהתפתחות מקצועית ואישית, ואת החשיבות של להיות עם יכולת כלכלית משל עצמי לכל צרה שלא תבוא ח"ו. אבל אם לא היה השיקול הכלכלי הייתי רוצה להשאר יותר.

ובמצב כזה, כשחברה אומרת כמה זה טוב שהיא נשארת עם הילדים בבית, כמה מערכת החינוך לא מתאימה והרסנית לילדים... את מבינה למה זה מרגיש מתנשא? (זה כמו שאת כתבת- מאשימים אותי שאני פוגעת בהתפתחות של הילדים שלי).

טוב יצאה לי פריקה.. רק רציתי להסביר שאני מחפשת הסברים שכליים (בעזרת מחקרים ומאמרים) שתומכים במה שאני מרגישה, שטוב יותר להשאר בבית (בעקבות דיון שלי עם בעלי).

אבל יש לי מחקר (שהבן שלי השתתף בו) על התפתחות שפה בבית לעומת במסגרת.

התחילו את המחקר בסגר הראשון, ניצלו את זה שהרבה ילדים נמצאים בבית, ובדקו את ההתפתחות השפתית בקרב ילדים בכל העולם (על ידי שאלונים שההורים מילאו). המסקנה היתה שהשהות בבית בעקבות הסגרים עזרה להתפתחות השפתית של הילדים.

אם זה יעזור לך אני אחפש אם קיבלתי את המחקר עצמו.

ואני מניחה שיש גם על מה ששאלת. בדקת בגוגל סקולר?

אני זוכרת את המחקר הזה, עם התוצאות המפתיעות שלו. תודה! מחפשת כרגע יותר בפן הרגשי..

לא בדקתי בסקולר כי אני ואנגלית זה לא🙊 אמרתי שאשאל פה קודם לפני שאני שוברת את השיניים.

לינוק להתרפק להתכרבל,

מבינה שהיום בעולמנו יש אילוצים אבל זה תקופה ממש רכה..

אבל רגע אולי בכלל לא ביקשת דעות אישיות?

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,

שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.

השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.

כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.

את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור

באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.

אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.

משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.

נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.

הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם. 

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

של העובר אפשר לזהות את המין...