הבת שלי בת 2.9, נמצאת עכשיו בגן עיריה.
כנראה בגלל שהיא לא ישנה צהריים בגן, היא גמורה מעייפות, ונלחמת איתנו על כל דבר בערך. הימים איתה ניהיו סיוט. רק ויכוחים ועצבים.
אנחנו משתדלים לא לריב איתה על מה שלא קריטי, אבל אנחנו עדיין בקיץ, לא יכולה לוותר לה על מקלחת, בטח כשיש לה חול בשיער.. או לחכות עד שבעלי יגיע כדי לקלח אותה, או שניסע לאמא שלי כשהיא לא יושבת חגורה בכיסא שלה. ובכלל, יש הרבה דברים שאנחנו אומרים לה והיא לא מקשיבה או מתעלמת (אל תוציאי את הקש והיא מוציאה ותוך כדי נשפכים מים על הרצפה, מבקשת ממנה להחזיר משהו שלי שהיא הזיזה, והיא מתעלמת).
סה"כ היא כן ילדה טובה ומקסימה, היא אוהבת לעזור לנו בדברים כמו לסדר את השולחן לפני שבת ולפעמים כן מביאה לנו דברים שאנחנו מבקשים ממנה, אבל העקשנות שלה לפעמים יכולה לשגע אותנו.. לפעמים גם זה קורה בדיוק שצריכים לצאת וממהרים, ואז מתווסף לזה הלחץ של האיחור (אצלי זה בד"כ לעבודה, אבל היה מקרה כשהייתי צריכה להגיע לאחזו בדיקה עם נסיעה יחסית ארוכה).
גם ברור לי שהרבה מזה זה עייפות, אבל גם כשאני מקדימה לה את כל הסדר של הערב, היא מוצאת על מה להילחם איתנו
)