משכתי אותם בדיוק בשביל זה

קמתי מאוחר, קראתי תהלים והלכתי איתם ממנחה ועד סוף נעילה לביהכ

ב"ה היה בסדר גמור

לא כאב לי הראש בכלל

קצת חולשה אבל שום דבר מעבר ב"ה

וגם בקושי היו לי בחילות, ניסי ניסים!! (עכשיו קצת סובלת מהבחילות..)

הרגע הקשה היה כשהייתי צריכה לקחת את התרופה הקבועה שלי עכשיו עם משקה מגעיל

אח''כ תקף אותי בחילה לאיזה חצי שעה אבל עבר ב"ה

מצויין?

כאילו כל הזמן יש לי בראש שבהריון תקין אז מרגישים מזעזע..

למרות שחויתי כבר שבוע שעבר כמה ימים שהרגשתי מעולה ואחכ חזרו הבחילות והכל היה תקין ב"ה

אבל משום מה עכשיו אחרי הצום יותר מלחיץ אותי

(אוי החרדות.. לא עוזבות.. המח עובד בלי הפסקה 😖)

ראיתי שכתבת שהיה צום מעולה וקצת הרגעתי את עצמי.

אני חושבת שאנחנו פחות או יותר באותו שבוע, בדרכ יש לי בחילות במיוחד כשאני לא אוכלת הרבה זמן והרגשתי מושלם הצום!

וגם עכשיו...

חושבת ללכת לאולטרסאונד מחר

כשאני מאמצת את הזיכרון שלי

אז אני נזכרת שתמיד הפחד הזה עובר לי בראש מאותה סיבה

כי אני מרגישה מצויין

אז כנראה שדווקא זה שלא אכלנו כל היום קצת עושה טוב למערכת העיכול הרגישה בהריון

לא אמור להדאיג אותך.

(אבל זה בסדר שידאיג אותך גם אם אין סיבה, את במצב שמותר לך להרגיש הכל 😘)

אבל כבר שבועיים עם בחילות

אם כי לא ברצף

יכולים להיות ימים בלי בחילות בכלל ואז למחרת יום קשה בטירוף

מרגישה שהפעם הבחילות יותר מאוזנות מהריונות קודמים אולי יש לי בת הפעם? 😅 (יש לי בבית רק בנים בינתיים 🫢)

לק"י

בשעה האחרונה יצאנו לרחבת בית הכנסת לידינו לנשום קצת אוויר ולקוות לשמוע תקיעה.

בניתי על זה ששומעים החוצה. מסתבר שלא....

שמעתי קצת כי פתחתי את עזרת נשים בדיוק בסוף התקיעה.

הקטן ינק מלא בלילה, וכבר בעשר בבוקר התחיל לי כאב ראש חריף.

עד ארבע הייתי במיטה ובעלי והגדולים עזרו, אח''כ חברה באה לבקר עם הקטן שלה, אז שחררתי את כולם למנחה ושרדנו יחד עד צאת הצום, בשכיבה על השטיח ליד הקטנים.

לא זוכרת כזה צום קשוח כבר הרבה זמן.

ולהרבה..

כל הכבוד ששרדת

התאוששות מהירה וקלה!

אולי תכניסי טיפה בייגלה להחזיר מלחים.

אם את לא מצליחה או מקיאה אז עירוי...

בין רגעים שבהם הילדים התנהגו טוב להפליא לבין רגעים שבהם הם רבו עד מכות ממש

וגם אני בהתאם - בין רגעים שבהם חשתי "אילו ילדים מתוקים יש לי" לבין רגעים שהרגשתי נואשת של "מה יהיה כבר... ולפחות שיפסיקו לרוץ אליי בכל מריבה!!"

עם התפילות היה לי מאתגר - גם פיזית, גם טכנית (קצת קשה להתפלל כשילדים צורחים סביבי) וגם נפשית (שצריך לכוון היטב בווידוי אחרת הוא גורם בדיוק הפוך)...

אבל לפחות קראתי ספר שלם על יונה, וכן התפללתי שתי תפילות. ושרדתי את הצום עצמו יפה, אחרי שעבר הצמא הראשוני.

הלוואי שכבר יגיע היום שבו אצליח להרגיש באמת שיום הכיפורים הוא יום של אהבה, ולא לפחד ממנו כל כך...

אתמול בערב היה קשוח ממש עם הילדים. כולנו כבר היינו גמורים מכל היום, הלכנו לבי"כ והיה סבבה אבל כשחזרנו התפרקנו כולנו. לפני השינה החלטנו בעלי ואני שהיום יהיה תיקון לאתמול..

היום היה הרבה יותר טוב ב"ה, שתיתי אז הרגשתי יחסית בסדר למרות שהקטנה ינקה המוןןן ולא ישנה כמעט. כן היו כמה נקודות שבירה אבל הפקתי לקחים...

ועכשיו אני גמורה עם כאב ראש, מחכה כבר לסגור את הערב הזה🤦🏽‍♀️

בערב שיחקו מהמם והצלחתי להתפלל איתם את כל ערבית עם וידויים.

אבל בלילה הקטן לא ישן טוב, וקמתי שפוכה, הם שיחקו יפה- רבו לסירוגין. ואני הייתי חלשה ולא היו לי הרבה כוחות בשבילהם

אבל בעלי החג נעקצתי מעקרב....

ב”ה שחור

אבל היה בלאגן ואמבולנס באמצע כיפור

וכאבי תופת שלא עברו עד עכשיו

לפחות את הצום עברתי יחסית בסדר

מי נסע איתך? מה עשית עם הילדים?

התעוררתי בלילה עם כאב ראש פיצוצים והקאתי מלא פעמים.

הקטנה היתה חייבת לעשות 8!!! טיטולים מלוכלכים כל הצום. היה זוועה.

כבר אכלתי סרטים שאהיה חייבת לשבור את הצום ואיפה אני משיגה איזה רב...

בעלי לא היה בבית כל כיפור...

בבוקר הגדולות עזרו ולקראת הצהרים בניסים התחלתי להרגיש טוב.

עכשיו בהתאוששות...

זה היה בחילות שכל פעם הקאתי טיפונת ממש...

ובאמת לא ידעתי מה לעשות.

היה אמצע הלילה,

והייתי לבד...

צריך לדעתי לשאול גם רופא ולא רק רב.

מי  שיודעת שמקיאה הרבה

אבל מבינה שלא הקאת ממש, רק רצית ולא הצלחת...

חיבוק

שימי קצת מיץ לימון במים, זה גם מחזיר מלחים, וגם יותר טעים.

והכי טוב אם יש לך פטרוזיליה, לבשל אותה ולשתות את המים הצהובים. זה נותן הרבה מלחים חשובים חזרה לגוף

לי נגמר החלב בגלל רבנית שאמרה לי לצום והחלב יחזור.

ערכתי את התגובה לבקשתכן

לא מתאים לך תגובה כזאת, אני ממש מחזיקה ממך...

יש כל מיני דעות, ויש כל מיני מצבים. כל אחת הולכת לפי הרב שלה. אני תמיד צמתי את יום כיפור והנקתי כמה שנים (עכשיו בדיוק גמלתי את הקטנה). לא התייבש לי החלב ולא כלום. 

ובגלל שיום כיפור זה דאורייתא אז צריך סיבה רצינית כדי לשבור

יכול להיות שזה אומר להתחיל לצום ואז כשנראה שיש פחות חלב אז לשבור

יש הרבה נשים שמסתדרות עם חלב שאוב

יש נשים שלא חסר להן חלב בצום

ויש נשים שזה חסר אבל מסתדרות עם מטרנה ואחכ עובדות קשה שלושה ימים להחזיר את החלב

ככה שזה לא כזה גורף

שמניקה= לא לצום

אישית, מאוד קשה לי לצום בהנקה אבל אני בלב שלם צמה עם כל הקושי מוכנה לתרחיש שאוכל בשיעורים אם אגיע לסף עילפון

אבל לא צריך לשאול את האשה, תגידי יש לך חלב בשפע או הצמצום?

תינוק באשפוז כי לא מצליח לאכול תמל זה כל כך קל בעיניכן?

חיבוק גדול עם כן.

מקווה שתצליחי להחזיר את החלב. תשתי מלא. תאכלי קוואקר. 

כתבתי להעלות מודעות.

אצלי שום דבר לא עזר.כי עוד לפני כבר התמעט

נראה לי שהמודעות עלתה בשנים האחרונות. ובאמת צריך ממש כל מקרה לגופו.

ואנחנו צריכות לפרט למי ששואלות. 

סרבני בקבוקים כי הם רגילים לינוק

וצום זה לא בדיוק הזמן המתאים לתת לתינוק שרגיל לינוק פעם ראשונה בקבוק. לדעתי

לב יודע מרת נפשו.

ידעתי שאין לי מספיק חלב

זה לא עניין אותה.

אמרה שזה חוזר, וזהו. חשבתי שיחזור באמת.

טוב נו ב"ה הכל נגמר בטוב, אז נעביר את זה. 

כתבתי בשביל מי שאולי כמוני 

צריך לחדד מאד את המצב כששואלים

כתבה על סיפור לא מהשנים האחרונות.

מה שנראה לנו חשוב ויכול להשפיע על התשובה.

מבינה שזה סיפור ישן אבל גם את הנקודה הזאת חשוב לחדד. לא צריך לחכות שהרב ישאל לפרטי פרטים, אפשר מראש לנדב את כל הפרטים הרלוונטים.

כשאומרים לך שהחלב יחזור, וזה בסדר שאין חלב בצום, ואחר כך הוא חוזר, ואת אמא צעירה וחסרת ניסיון, את עלולה להאמין ל"מה שהרב אמר". 

לי פעמיים הרב התיר לשתות לשיעורים כשהיו לי תינוקות בכיפור בני חודש חודשיים..

רק מהפורום אני מגלה שזה קשה לקבל לזה היתר.. 

אבל לא סתם הרבה אומר ככה, גם יועצות הנקה אומרות.. חלב לא פשוט מפסיק, הוא אולי מתמעט ואם מניקים מספיק ושותים הרבה הוא חוזר. (אחרי היום עוד לא התנסתי כ"כ אבל בט'באב באמת התמעט לי לקראת הסוף וב"ה הסתדר אח"כ..) אני יודעת שזה לא כזה פשוט לא לצום, גם למניקה.. צריך פסיקה אישית לדעתי..

ואמרת שהתמעט עוד לפני, אז אולי זה סיבה לפסוק מראש לשתות לשיעורים, אבל גם יכול להיות שהצום לא מה שגרם להתמעטות החלב, אם גם ככה זה התחיל לפני..

אולי אני מקרה נדיר.

בן כמה התינוק היה?

באמת עצוב שככה

ומחזקת נשים לבוא לרב עם תחושת הלב שלהן ועם ההכרות עם עצמן

אני שתיתי ואכלתי שיעורים עם קטנה בת חודש

ועדיין היה קשוח

ולמזלי ידעתי מראש וחששתי שזה קשוח מידי ובעלי פרט לרב את הכל

וגם היה לי חשוב לחפש כזה שמבין בהנקה ולא מחמיר

אין לי עם זה ניסיון האמת.

וסליחה שאני נודניקית בנושא, אבל הנושא של האנונימי צריך גבולות בזמן האחרון.

רב שמוסמך לרבנות צריך לברר את כל הפרטים.

עדיף מראש לשתות שיעורים מאשר להפסיק את הצום בבת אחת.

חשוב להעלות למודעות את הנושא של ההנקה

אף תינוק לא צריך להגיע לבי"ח.

זה גם תפקיד האמא להיות עם יד על הדופק במהלך הצום ולא לפחד להיות נודניקית אם צריך.

היונקת ישנה גרועה וגם האחרים התעוררו בלילה אז התחלתי עם שינה מקרטעת. הילדים פחות או יותר העסיקו את עצמם רק בווליום חזק מדי לטעמי. מודה שמפריע לי שהם מעבירים את הצום ככה (הכוונה לגדלוים יותר, בני ה10), לא בטוחה שיודעת מה לשפר לשנה הבאה שיהיה טוב יותר בגזרה הרוחנית.

בסביבות 15 הלכתי לנוח וקמתי עם מיגרנה ובחילות. בעצת אמא שלי הלכתי עם הילדים לנעילה וזה היה די מאכזב, אף אחד לא שם לב למעמד וגם לי היה קשה. תוהה אם מתישהו הילדים שלי כן ירגישו חלק מבית כנסת.

בצאת הצום לקחתי ישר אקמול וכוס קפה וב"ה התאוששתי. 

בערב ממש כאב לי ולקחת אופטלגין.

ובמהלך היום לקראת הערב גם התחילו לי כאבים והתחלתי לשתות לשיעורים, אבל זה לא עזר. נשארתי במיטה בלי לזוז כמה שעות עד שהרגשתי יותר טוב.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣