אומרת המשנה במסכת סוכה (ב"פ מ"ב):
סכה המדבללת, ושצלתה מרבה מחמתה, כשרה. המעבה כמין בית[1], אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה.
בענייני אגדה יש לשאול על דברי המשנה – מה הצורך או העניין שלכתחילה יהיה ניתן לראות את הכוכבים מתוך הסוכה[3]?
ניתן לשאול את השאלה הפוך, ובכך להעצימה יותר – מה הפסול בסוכה שהיא כמין בית? והרי "תשבו כעין תדורו"![4]
אלא נראה שיש כאן יסוד גדול. האדם, בחג הסוכות, צריך לקבוע את הסוכה לביתו – עניין הדבר יוסבר לפי העמדת חג הסוכות בתוך מערכת ימים נוראים. בר"ה המלכנו את הקב"ה, כמו אברהם – שהוא הראשון שקרא לקב"ה 'אדון'[5]. ביוה"כ באנו בחשבון על כל עוונותינו וזכינו לסליחה – כמו שיצחק בא בחשבון עם הקב"ה על עוונות ישראל ובכך מתכפרים עוונותיהם[6]. בסוכות אנו באים לגלות את בחינתו של יעקב.
אומרת הגמרא [המפורסמת] בפסחים (פח ע"א):
ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב וגו׳״ - אלהי יעקב, ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא, לא כאברהם שכתוב בו ״הר״, שנאמר: ״אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה״, ולא כיצחק שכתוב בו ״שדה״, שנאמר: ״ויצא יצחק לשוח בשדה״, אלא כיעקב שקראו ״בית״, שנאמר: ״ויקרא את שם המקום ההוא בית אל״.
אברהם רואה את מקום השראת השכינה בעולם כ"הר" – מקום גבוה ונשגב, מרומם, מלכותי. יצחק רואה אותו כשדה, כמקום פתוח, לב רחב, שניתן לבקש. יעקב רואה אותו כ'בית' – כמקום של קביעות, של חוזק. מתוך הנקודה הזאת של "בית" שיש ביעקב[7], נאמר לו:
"והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יד).
כאשר יש בסיס איתן – ניתן לצאת החוצה ולהאיר, ודבר זה לא ע"י בונה ומקים הבית אלא ע"י זרעו, "והיה זרעך" כו' – ובכך "ופרצת", ואז "ונברכו בך כו' ובזרעך" (ישנו כמין ייחוד, "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"[8]).
כאמור, חג הסוכות הוא כנגד יעקב, כנגד השלימות, השמחה. בסוכות אנחנו בונים בית להשראת שכינתו, "בניין של שמחה", אבל אסור לנו לשכוח שתכלית הבית היא לפרוץ החוצה, להיות בעצמנו או להנחיל לבאים אחרינו את העניין של "זרעו" – דבר זה הוא עניין ה'כוכבים', שלהם נמשלו השבטים בחלומו של יוסף[9]. הסוכה צריכה להיות כמין בית, אך צריך תמיד לזכור את המשך העניין – להתחבר עם כל הרעיונות הגדולים והאידאלים שבונים את ביתנו, בית ה', את כל מה שהתחברנו אליו בימים הנוראים של ר"ה ויוה"כ, ולהמשיך אותם להמשך השנה, לכל החיים באופן של מעשה.
[1]ראה לעיל במשנה האחרונה של הפרק הקודם – "העושה סכתו כמין צריף, או שסמכה לכתל, רבי אליעזר פוסל, מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין".
[2]ובאמת אפשר לומר שהיא תיתכן, שהרי יש כת' בדין הבא של המשנה, שכוכבים הכוונה כוכבי חמה, או זהרורי חמה, וא"כ יש צורך ועניין שהחמה תראה מתוך הסוכה. אם נאמר כך, נוכל להבין יותר את הלשון "צלתה מרובה מחמתה", שיש עניין בראיית החמה דייקא.
[3]אנו מדברים בהנחה שב'כוכבים' מדובר על כוכבי הלילה ולא על המאורות (שמש וירח). אגב זה יש להעיר שאם כן לכאורה מצאנו פה מערכת מעניינת; בראשית המשנה מביאה דין הכשר סוכה שניכר לפי היום ואח"כ היא מביאה דין הכשר סוכה שניכר (ונמדד) לפי הלילה [רק שהדין של היום מעכב והדין של הלילה לא].
[4]ראה בהון עשיר.
[5]ברכות ז ע"ב.
[6]שבת פט ע"ב.
[7]ראה בראשית לג, יז.
[8]תענית ה ע"ב.
[9]והוא לכאורה לא נכלל עימהם, אך גם לא נכלל עם המאורות. ונראה שזה מחמת בחינתו המיוחדת שהוא "רועה אב-בן ישראל", היסוד שקשור בת"ת (ואולי ע"כ זו גם בחינת 'ששון' [זו מילה], שאין זו שמחה שלימה רק שמחה עם תוגה, וכמו שכת' מהרד"ך, ראה בליקוטים לפורים תשפ"ג).
