והתנצלתי שאני לא עם כולם כי אני לא מרגישה טוב, היא שאלה מה יש לי וניסיתי להתחמק, ועכשיו היא בטח חושבת שאני בהריון (והבטן שיש לי בלי שום קשר בטח מוסיפה לזה)

*איך* נשים שורדות אתזה??

רוצה לעודד קצת, שלפעמים אחרי מניעה הורמונלית, לוקח לגוף זמן לחזור לאיזון.

אחרי שהפסקתי גלולות בחודשים הראשונים הביוץ והמחזור היו משפיעים עלי מאוד.

אבל אחרי כמה חודשים זה התאזן והיה הרבה יותר טוב

זה באמת קשה

אני עוברת את זה כל חודש כבר הרבה זמן וזה באמת מצריך היערכות נפשית 

שממילא צריך לבדוק מתי פרישה וכו- אני מזכירה לעצמי שאם יש לי מצבי רוח/ רצון להרבה מתוק/ להשתבלל - זה בגלל התאריך הקרב

אני כן לוקחת משככים (גם סובלת מכאבים כרוניים.) ונותנת לתקופה לעבור. ואם לא בא לי לעשות משהו מסוים -  אני לא עושה. אבל זה בגדול כמעט תמיד ובלי קשר, למעט דברים חריגים

או מפגש משפחתי או פגישה בעבודה או אסיפת הורים או לא יודעת מה?

את מצליחה להתגבר וללכת בכ"ז או שאת מקשיבה לגוף שלך ומסתגרת?

לאסיפות הורים השנה לא הלכתי

מפגשים משפחתיים - לרוב זה חשוב לי אז אעשה מאמץ.

לעבודה גם - יש יום חשוב בעבודה אז אלך, ואם לא - אז נשארת בבית אם יש צורך..

אבל מה שכן, כשהרגשתי תהומות של סערת רגשות ממש התחלתי לקחת שיח אברהם שיאזן אותי וזה ממש עזר והקל עליי כי אני סובלת מpms

אחרי כ3 חודשים התחלתי לחפף ולקחת רק בימים שלפני הווסת.

ולגבי כדורים - יש, אבל כדורים אין שליטה על המינון כמו בטיפות. ואני הבנתי שלטיפול בpms זו הכמות המומלצת.

וכמובן, לקחת בערבון מוגבל. יש נשים שזה לא בהכרח עוזר להן. לי זה עבד

מחברה לחברה

בם במיצויים הנוזליים יש ריכוזים שונה

לי מאוד עוזר המוּדעות, להבין שזה עניין הורמונלי שעובר עלי ולתת לזה את הספייס והמקום..

אז נגיד אם יש אירוע משפחתי, אז לדאוג להתכונן לזה, להתאוורר לפני, לדעת יהיה לך איוורור אחרי, להכין תירוץ לצאת באמצע להתרענן ולחזור , דברים כאלה...

לי האמת מאז שעברתי קורונה אני מרגישה ממש תופעות בשבוע שלפני המחזור, חוסר סבלנות לילדים, פסימיות,עצבנות חוסר חשק להכל וכו' וכו'.. ככה בשנה האחרונה..  אצל כל אחת מופיע קצת שונה.. אבל הז הולך ומשתפר.. והאמת שעד אז היה לי אחלה מחזור כל חודש לא הפריע לי בכלל...

לא הצלחתי להתחבר.. אולי כי לא ממש הצלחתי להתרכז בשיעורים (יותר קל לי לקרוא משהו כתוב)

באמת בניתי על זה הרבה, וכלום..

ובאמת הייתי חוחה בקורונה לפני שנה וחצי (כשעוד הייתי באמצע המניעה) אז אולי בגלל זה אני מרגישה כזה נורא? כי לא זכור לי שזה היה עד כדי כך פעם..

אבל בדיוק לאחרונה חשבתי על עצמי, שפעם הייתי הרבה יותר חזקה, מתפקדת גם בזמנים קשים, והיום אני מרגישה כל כך בטטה... כל דבר לוקחת קשה יותר, יותר משתמשת במשככי כאבים, פחות עם סבלנות לילדים ולאנשים כשיש לי משהו מציק.

וכל זה גם בלי קשר לוסת, אלא 'סתם' קשיים וכאבים מזדמנים.

כנראה שעם השנים הגוף נחלש, ובנוסף, גם

כוח הסבל והמוטיבציה להתאמץ ולעשות מה שאין לי כוח אליו עכשיו - גם הם נחלשו.

אני באמת מרגישה שדברים שפעם לא ככ הציקו לי עכשיו ממש מפריעים לי, וגם סבלנות לילדים וכו

אז בעצם אין מה לעשות עם זה? זהו, נגזר עלינו לחיות ככה לתמיד?

לשתות משהו חם

ולנשום ולהירגע.

אולי כרית חימום על הבטן במהלך הנסיעה?

ולהבא אולי תקחי משכך כאבים מיד כשזה מתחיל...כך אמרה לי בעבר רופאת נשים.

כי יש לי בלי קשר כאבים כרונים שתוקפים אותי מדי פעם ולפעמים מצריכים משכך כאבים, ואני לא רוצה יותר מדי פעמים לקחת משכך כאבים..

אבל באמת זה יותר הקטע הנפשי. שבא לי להסתגר מפני כל העולם ולא לראות אף אחד. מה עושים עם זה??

אבל תכלס הכי עוזר המודעות.. שזה עניין הורמונלי והוא יעבור תוך כמה ימים.. או פחות

תזונה טובה וספורט זה דברים שתמיד הייתי גרועה בהם וכשאני הורמונלית אז בכלל אין סיכוי שיצליח לי לעשות אותם..

ואני בעיקר תוהה מתי יגיע האיזון?? זה קשה ככה.. לא יכולה להחזיק מעמד עוד חודש אחד ככה אפילו.. (כבר עדיף את המצברוח ההורמונלי של המניעה, שאז זה לפחות סטטי ולא כל הזמן משתנה לכל הכיוונים)

דווקא יש הרבה יתרונות למחזוריות הטבעית של הגוף.. הרבה יותר בריא לגוף..

וגם אני לא מצליחה ממש תוזנה וספורט🥴 אבל יודעת שזו ההמלצה... 

של הכנס רק ליממה של הושענא רבא,

ממליצה לך להתמקד בלשמוע את השיעורים שלה על המחזוריות,(השיעור האחרון בכל שלב של הכנס)

זה נותן כיוון להבין את זה...

למשל נקודה ששמעתי אצלה להתיישב לי,  שזו איזה שהיא קריאת מצוקה של הגוף והנפש לטפל בהם יותר.. 

אצלי כשמתחיל המחזור יש כנראה שינוי חד בהורמונים ואני ממש עצבנית וחסרת מצב רוח. היום בעלי חזר מוקדם מהעבודה ובמקום לעשות משהו עם הילדים פשוט הייתי מצוברחת.

מזדהה מאד.

אני פשוט מחכה שזה יעבור...

גם אני, מאז שחזרנו מהמפגש משפחתי פשוט הלכתי לישון ובעלי המסכן מאז עם הילדים ומנסה לכייף איתם עם כל השגעונות שלהם, ופשןט אוף מרגישה אשה כזאת רעה ולא יעילה..

שלא לדבר על זה שמהבוקר אכלתי רק ופלים ושוקולד, פשוט כי אין לי תאבון לשום דבר וגם כמובן אין לי כוח להכין שום דבר

איך שורדים ככה? 

דבר שלישי במצבים  כאלה חשוב לאכול ארוחה טובה וגדולה ישר בבוקר שלגוף יהיה כוח להתמודדויות ולא יצטרך גם להיכנס ל'הישרדות'

וגם די מיד אחרי שקמתי נסענו למפגש אז לא הספקתי לאכול (ובמפגש עצמו לא רציתי לאכול כדי לא להיות עם כולם)

מקווה לזכור אתזה להבא..

הרבה פעמים.

ל pms יש כל מיני רמות ודרגות קושי, אבל המשותף לכולם - לרוב זה פשוט משתלט עלייך ומכסה את מה שאת רוצה להיות.

אז תנתקי את רגשות האשם מהסיטואציה.

כשלא תרגישי אישה רעה ואמא לא מתפקדת כי את צריכה אוויר ואת עוברת משהו אמיתי - ירווח לך. אל תנסי להילחם בזה. זה לא באמת עובד, וייסורי מצפון זה לא מה שאת צריכה עכשיו וזה גם לא נכון שאת כזו.

אם היית במיטה עם שפעת עדיין היית מרגישה אמא רעה..?

בשביל זה אגב בעלך נמצא.אתם מגבים אחד את השנייה וזה מהמם אז כל אחד בתפקיד שלו כרגע והכל טוב..

אז אני מרגישה נקיפות מצפון שהכל על בעלי אולי כי זה קורה יותר מדי פעמים

אני באמת אשה לא יעילה.. (וכן, אני בטיפול. לא עוזר..)

ומרשה לעצמי הרבה לחדול מעשייה סטנדרטית של נשים

זהלא אומר שאני לא יעילה. אני יעילה בזמנים שאני טובה בהם בדברים מסוימים ובזמנים שאני חולה אני יעילה בלהיות טובה לעצמי ולתת לעצממ לנוח

וזה אומר שיש זמנים שאין כח🤷 או שיש מערכת חיסונית מוחלשת. ותו לא

אין איזה כחמטר להשוות אליו. ולא מעניין מה בבתים אחרים.

חבל על רגשות האשמה וההלקאה העצמית

❤️

את צריכה חיזוק לכמה שאת טובה וראויה, אחותי!!

בעלך לא מסכן. בכלל.

מי קבע שהכל עלייך..?

למה שלא יעזור ויתחלק איתך בעצם..? בין אם מרצון לכתחילה וחלוקה שלכם במטלות, ובין מאילוץ..

השווי שלך לא נמדד בכמות העשייה בבית.

אבל לפעמים יש לי הרגשה שהחלוקה לא שווה דווקא לכיוון של בעלי.. שהוא עושה יותר.. (והוא גם זה שעובד יותר..)

טוב נו, זה הדבר העיקרי שאני מדברת עליו עם המטפלת שלי. בלי התקדמות בינתיים..

אני חושבת שאם הקושי שלך נובע מעניין של אי קיום של פרדיגמות שאת חושבת שנכון לחיות לפיהן, כדאי לעבוד בטיפול על רכישת גמישות מחשבתית ויכולת לשחרר מחשבות ודרכים שלא תואמים את חייך.

בהרבה בתים זה לא שווה בשווה

פעם נוטה לכיוון האישה,פעם לכיוון הבעל, בחלק מהבתים זה לכתחילה מתחלק בצורה לא שוויונית הכל טוב

לדעתי אל תנסי לשים את עצמך איפה שאת לא יכולה אם זה מתסכל אותך. זה כמו לשים נעליים שקטנות על הרגל- לוחץ, כואב, ולא מתאים

קודם כל להכין את הגוף בין המחזורים - לאכול בשר, עלים ירוקים, כבד. יותר בריא מסתם טיפות ברזל.

אני מורידה פעילות כמעט לאפס בימים הקשים. בדרך כלל 3 ימים. עובדת אבל בבית דוחה הכל. נכון זה נופל על המשפחה אבל אין מה לעשות. לא בחרתי את זה.

משככי כאבים לא עוזרים לי, רק בקבוק מים חמים על הבטן. ולישון. הרבה.

בעבודה אני מחזיקה בפריזר שבחדר אוכל קליפות של רימון - הצהובות הפנימיות.

מרתיחה מים ושמה כמה חתיכות מתקבל תה צהוב בטעם נעים ( לא משתמשת בקליפה האדומה). זה עוצר את הדימום לכמה שעות ומאפשר לי לנשום. רשמתי על הקופסא את השם שלי וכולם יודעים לא לזרוק. לא אכפת לי אם תופסים אותי מכינה תה כזה. שיגידו תודה שבכלל באתי. מתייחסים בטאקט לא שואלים ולא מעירים.

לא הולכת לאירועים, גם לא של המשפחה, אם אני מרגישה רע. מתנצלת וזהו.

אל תרגישי רע, הרבה כמוך, ואין טעם להעמיס על זה יסורי מצפון.

מניעה הורמונלית יכולה לעזור להפחית דימום והרגשה רעה כדאי חהתייעץ עם רופא הנשים. בסוף הפסקתי עם זה כי לא רוצה להכניס לגוף שלי את החומרים האלה אבל אם צפוי איזה אירוע שלא ניתן להעדר ממנו את יכולה להשתמש.

וחיבוק.

אבל לא אכפת לך שאנשים מבינים את המצב שלך? הרי לנשים נשואות יש עוד השלכות לזה שיש להם מחזןר..

(ומניעה הורמונלית לצערי נאלצתי להפסיק כי קיבלתי "פסק" שהיא מזיקה לי.. לא שאני רואה כרגע שינוי בדברים שהיא הזיקה לי)

המציאות מראה שלא אכפת לאף אחד

יש רק חברה אחת שאם היא רואה אותי עם התה היא מרחמת עלי, כי לה היו ווסתות כבדות עוד יותר. לתיאורים שלה ב"ה לא הגעתי

לא יודעת מה הם יודעים, אם בכלל, על מותרים או אסורים... זה מושג דתי 

ובימים של המחזור שימי בשקית קטנה בתיק כמות מספיקה ליום עבודה. זה סה"כ תה, לא משהו בולט. בטוח תמצאי דרך להשתמש

תמלאי כוס מים רותים ותוסיפי.

זה הזמן להצטייד. קונה רומונים אורגניים ומוציאה את כל החלק הצהוב הספוגי והחלק לקופסת פלסטיק קטנה ומקפיאה

בטח יש לזה טעם לא משהו ואני רגישה לטעמים..

אבל התכוונתי יותר איך אני נמנעת מכל מיני פעילויות שאני כאילו חייבת להיות בהם בלי להסגיר שאני במחזור

את אמא? ילדים זה תירוץ מעולה

אין לי בייביסטר/ בעלי בעבודה

וגם בלי להיות אמא - לא נח לי להגיע

אני עייפה

יש לי סידורים דחופים

לא הכל חייב להסביר

אפשר פשוט להגיד שלא מגיעה. ואפשר גם לא להגיד ולא להגיע 

את לא יכולה להגיע באמת מבחינתך.

וזה באמת שינוי מהאמת שמותר לעשות.

ואם את עם בעלך בחוץ אתם שומרים על הרחקות קבוע כדי שלא יידעו אם אתם אסורים או מותרים?

אני מתנהגת איך שטוב ונכון לי (בגבולות ההלכה).

מי שזה גורם לו לכל מיני מחשבות ודמיונות- זה שלו.

אבל שווה לעבוד על זה כי בסוף לא משנה מה נעשה יהיה מי שיחשוב ויסתכל וידבר.

אז לפחות שבינתיים נעשה מה שטוב לנו.

גם אני שנים התביישתי

סבחתי והסתרתי

לא היה מצב שמישהו יחשוב בכלל

ככה חינכו אותי.

ואיכשהו השתחררתי מהפחד הזה. הבנתי שאני לא בראש מעייניהם של האנשים שסביבי. יש להם חיי אישות משלהם ובהם עסוקים. ולא בי. והוקל לי

וגם עצוב לי לקרוא. כי מאד התרחקנו מהטבע שלנו כנשים, אנחנו מנסות לתפקד אותו הדבר כל יום (כמו גברים) כשהגוף צועק ! שהוא צריך משהו אחר. שיש מחזוריות חודשית טבעית, נורמלית ובריאה, שאנחנו בחברה המודרנית מנסות להתכחש לה, לתקוע טמפון (סליחה על הבוטות) ולהתעלם כאילו זה לא שם. וגם אסור לדבר על זה.

הרבה זמן הרגשתי שמשהו לא נכון לי בהתנהלות הזאת. נרשמתי לקורס של מירב שרמן וזה עזר לי מאד לסדר הרבה דברים בראש. ונותן גם כלים.

בפועל אני עוד לא לגמרי במקום שבו הייתי רוצה להיות, אבל הרבה יותר קשובה. לעצמי, לכוחות, לצרכים. כמו שכתבו לך זה המון עניין של תודעה. מאד רוצה לכבד את הגוף שלי ולא ללכת נגדו. אז למשל, אם יש אירוע, לפעמים זה פשוט לא מעניין אותי ללכת. לא קשור אלי. ואילו זה היה בתאריך אחר כנראה שהייתי שמחה לצאת ולהתלבש וכו'. ופעם אחת שהייתי כל כך קצרת רוח לילדים ורציתי כבר להיות לבד עם עצמי אחרי יום שלם, בעלי זרק על זה איזו הערה, אמרתי לו שאני הייתי צריכה להיות עכשיו באוהל האדום עם חברות שלי, והוא היה נשאר להתמודד עם כל הילדים בבית אז שיגיד תודה שהתייחסתי אליהם עד עכשיו... 🤭

את ממש בסדר שאת רוצה להשתבלל. זה ממש צורך פיזי טבעי. לפחות אל תלקי את עצמך... גם ככה זה מורכב....

יש לעטרה גבריאלי הרבה תובנות בנושא מחזוריות האישה. זה מרתק!! הגוף של האישה חווה תנודות, שפל וגאות, ממש כמו לבנה שמתמלאת ואח"כ מתמעטת ושוב מתמלאת.

עצם ההתעניינות בגוף שלנו בנשיות שלנו, ההבנה שאנחנו לא כמו גברים והירידות האלה הן לצורך עליות.

אני מאוד אוהבת את הפורקן הזה שיש תירוץ ואפשר להוציא את על כל הקיטור בימים האלה של הוסת

יש לי הרבה מה להגיד על הנושא. זה על רגל אחת מפאת חוסר זמן.

"בכל ווסת יש היפרדות פיזית - של רירית הרחם הישנה.

ויש גם היפרדות פנימית בנפש מחלקים ישנים.

וכשיש היפרדות מודעת ויש הסכמה,

הסכמה היא שחרור עמוק,

הרפיה של חלק שכרגע כבר אינו משרת את החיים,

והנכונות לעבור למימד חדש.

כל ווסת היא לידה.

וגם אם את לא מסכימה

זה ייוולד. ממש כמו תינוק.

זה פשוט יוולד ביותר כאב, יותר קושי..."

@עטרה גבריאלי

יש לה הרבה תובנות והיא כותבת בצורה רהוטה ממש.

לדעתי יש לה גם אתר עם שירים שלה

אבל אןף זה לא מתחבר אלי עכשיו

לא רוצה ללדת! בשביל זנ מנעתי עד עכשיו כי הורמונים של לידה זה משהו בלתי נסבל מבחינתי

אבל אם גם ככה אני חווה אותם עכשיו אז כבר עדיף לי להיות עם תינוק ביד..

טוב אני סתם מסתבכת עם הרגשות שלי

אןלי אחרי שאני יצא מהמחזור הפעם אני יהיה פנויה לשים לב לכל הדברים החכמים האלה..

לא אוהבת להתלבש ולהתגנדר וכל זה

אוהבת רק את המהות הנשית הרוחנית

אולי לכן קשה לי לאהוב את התהליכים הגופניים והנפשיים של הנשיות..

ותהליכים גופניים קשורים זה בזה.

אפשר ממש לראות את זה בעין..

המהות הנשית היא לקבל ושל גבר לתת ולהיות משפיע ותורה מדברת על זה.

וגם ביצית מחכה לזרע ולא רודפת אחרי זרע חחחח

אנחנו שונות, מעגליות, יש לנו תנודות במצבי רוח..במקום להלחם בזה אפשר פשוט לקבל את זה.

אז אתמול באמת ויתרתי על המפגש המשפחתי, נשארתי רק עם הקטן שב"ה היה יחסית רגוע (ונהנה מזה שיכלתי לשיר לו שירים.. כשבעלי נמצא אני לא יכולה לשיר עכשיו) וזה היה לי טוב שהקשבתי לעצמי

רק מזל שעוד חודש אין איזה ארוע משפחתי, כי אחרת שוב הייתי אומרת שאני לא מרגישה טוב ואז כולם היו מבינים מה קרה

אבל עכשיו אני באמת מוטרדת: זה אומר שלא כדאי לי לקבוע כלום לימים שבהם אני אמורה לקבל? נגיד טיפולי שיניים (שאין מצב שאני שורדת במצב כזה) או כל מיני ארועים או מפגשים בעבודה וכאלה (מזל שרוב הזמן אני עובדת לבד מול מחשב) איך אפשר באמת להתנהל ככה בחיים של ימינו לפי המצב של הגוף??

ואוף, למה זה חייב להיות כזה מגעיל? שונאתתת את הדימום הזה! את ההרגשה שאני מסתובבת כל הזמן עם לכלוך! רק זה בפני עצמו מביא לי מצברוח.. ואין מצב שאני שמה טמפון או גביעוניות כי זה מפחיד אותי, אז זה רק פדים מסריחים בינתיים.. הזמנתי תחתוני מחזור ואולי זה יהיה קצת יותר נחמד אבל בינתיים הם עוד לא הגיעו..

(ןאני עוד לא מדברת בכלל על כל התהליך של הטהרה שהןא גם סיוט על בשבילי😖 שאין לי מושג איך אני שורדת אתזה כל חודש עכשיו..)

ואחרי שהתגברתי והתחלתי להשתמש זה עולם אחר.

וזה לא כזה מסובך

יש ימים שאני עדיין משתמשת בפד (בהתחלת הוסת ובסוף). בוחרת את אלה עם המגע היותר נעים ולא מתקמצנת.. (כתובות מצויר על זה כותנה) אולי גם יעזור לקנות תחבושות נעימות למגע. 

אבל בסוף זו השקעה שמחזירה את עצמה כמו כל דבר שהוא רב פעמי.

גם בדיקות זה קשה לי וזה רק לשניה (חוץ ממוך שאני סובלת ממנו נורא ןלא מסןגלת לעשות כלום כשהוא נמצא בפנים)

אני מחכה לתחתוני מחזור, הלוואי שהם יעשו הבדל

קודם כל, נראה לי ממש לא סביר שאנשים אחרים יתחילו לחשב מה היה המרווח בין האירועים ויסיקו מזה שאת במחזור. זה פשוט באמת לא כזה מעניין את שוק העולם, זה לא שכולם כל הזמן בכוננות לבדוק מתי כולם במחזור /אסורים.

דבר שני, מבינה אותך שהימים של המחזור מבאסים אותך ולא בא לך לעשות כלום, הכי טבעי שבעולם, אבל נראה לי שחבל להניח לחשש ש'אולי יזהו' שאת במחזור לנהל אותך. תעשי מה שעוזר לך להרגיש טוב, אם זה לנוח, לשתות תה או מה שלא יהיה. אם זה עוזר אז יופי, מה זה משנה אם מישהו ידע שאת במחזור?

ודבר אחרון, שימוש בטמפונים משנה לגמרי את החוויה...

ולא לחשוב כלהזמן מה יחשבו

(טמפונים אין מצב מבחינתי, לא מסוגלת להכניס לשם משהו ליותר מדי זמן)

אני ממש סובלת בזמן מחזור.

יש לי דימום כבד מאוד וכל ההרגשה שלי הכללית מושפעת מהתחושה הזו שאני מרגישה מלוכלכת ולא נעים לי בגוף..

לפני כמה חודשים התחלתי להשתמש,בתחתוני מחזור

לפני כן השתמשתי בטמפונים ותחבושות ( יחד כי יש לי דימום מאוד כבד) אז עדין משתמשת בטמפון יחד עם התחתונים בימים החזקים בימים החלשים רק בתחתוני מחזןר וזה פשוט שינה לי את החיים מרגישה נעים עם הגוף שלי לא מלוכלכת כמו עם התחבושות וגם התחבושות היו גורמות לי לסוג של רגישות בעור והתחתונים לא וזה שינה לי את כל ההרגשה הכללית. עדין קשה לי לפעמים ההרגשה אבל הרבה פחות מבעבר. אז אני ממליצה בחום לנסות

מקווה שבאמת בפעם הבאה יהיה לי את התחתוני מחזור ושבאמת יהיה לי טוב יותר..

מעדכנת שהיום, שכבר נגמר הדימום, אני מרגישה הרבה יןתר טוב. עדיין חלשה כזה כאילו באמת הייתי חולה אבל לא מצוברחת נורא, אפילו הצלחתי לצאת מהבית קצת..

אני עדיין מפחדת מזה שזה יהיה ככה כל חודש.. הלוואי שבאמת זה ישתפר..

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...

כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?

יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.

אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

שלא.

בדיוק כמו שכתבת, בשביל אחת הכי כיף בעולם חמות שמבקרת, ואם החמות לא מבקרת היא לא אכפתית, ובשביל אחרת חמות שמבקרת היא מלחיצה ומכבידה...

לכן לדעתי צריך לעשות הכל במינון לא קיצוני, קצת להתקשר קצת לבקר קצת להתעניין, ולהיות עם המון רגישות וטקט מה מתקבל בברכה ומה פחות.

אבל יש מה שאף פעם לא מוסיף לקשר - ביקורת והערות, זה תמיד גרוע, ועדיף בלעדיו.

ומה שתמיד טוב ומועיל לקשר - מחמאות והקשבה אמיתית, תמיד כדאי להרבות בזה.

הלוואי שאצליח להיות חמות טובה ונחמדה 😃

@אור10 אני כלה כמו שתיארת פחות או יותר

לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו.

אנחנו כן מוזמנים שבתות אבל מעצמנו לא מגיעים הרבה כי לנו יותר טוב בבית

ואני מרגישה כלה מאוד טובה😅

מה נהיה פה, שגברים פונים בפרטי לנשואות (ועוד בקיאים בשרשורים שפתחו ואיפה היו פעילות)

מצטרפת לכל מילה, אלופה שפתחת שרשור על זה❤️

אני באמת תוהה לעצמי, אין עוד שום מקום שאתם יכולים להטריד בו? באמת?

רק פורום הריון ולידה של ערוץ 7?

יקרים וחמודים

חחח

את מי ששלח

תראי כמה הקלדת

אנשים משועממים וטיפשים לא שווים מאמץ כזה

בהתחלה לא הבנתי איך לחסום.

והוא לא מפסיק.

עד שקלטתי את הכפתור שפספסתי.

לא הייתי שואלת מישהי שאני לא מכירה לא על בד  בדיקה וגם לא על פד..

אם זו מישהי שאני מכירה ומרגישה בנוח לבקש פד אז כן הייתי שואלת. את אישה דתיה נשואה זה לא סוד אלא הנחה סבירה שאת שומרת טהרה.

וכבר יצא לי כמה פעמים להביא לנשים.

אני באופן אישי לא בטוחה שהייתי מבקשת, אבל בסוף אנחנו נשים וקורה ששוכחים.

את שניהם.

לא רואה את זה בכלל כבעיה.

לפעמים נניח ביקשתי מחברה שאני יותר קרובה אליה והיא אמרה, חכי אני אשאל חברות אחרות שלי והיא ניסתה להשיג לי מהקרובות שלה.

כנראה השום מצב

לק"י

אשה זרה הייתי מתביישת לשאול.

אבל לא נשמע לי נורא כל כך.

אם זה היה קורה לי הייתי מעדיפה לקפוץ לפארם קרוב ולקנות ולא לבקש ממישהי אחרת.

אפילו מאחיות שלי לא היה נעים לי לבקש.

אגב, אם זה היה קורה באמצע שבעה נקיים פשוט הייתי מדלגת על הבדיקה.

הבעיה מבחינתי היא רק ב3 בדיקות המחייבות (הפסק, ראשון ושביעי)

מאוחר והייתה חייבת לעשות בדיקה, התקשרה אלי וביקשה לבוא אלי הביתה לעשות. כי היא גרה רחוק והייתה מגיעה אחרי שקיעה.

וביקשו ממני בעוד הזדמנויות, לא רואה בזה בעיה

לא מכניסה אף אחת לתחתונים שלי. סליחה על הביטוי החריף.

ההלכה שאני מכירה זה שבשעת הצורך אפשר להשתמש בנייר טואלט/ מגבון

בעיני ממש שונה

וכן, גם פדים לא אבקש אלא אם כן זה מצב חירום.

עד זה פשוט אף פעם לא חירום לתפיסתי. 

והיא לא בדקה בבוקר, בוודאי שזה מצב חירום.

ממש לא הייתי רוצה שמישהו תפספס ליל טבילה רק בגלל אי נעימות קלה (מבחינתי, אני רק צריכה להגיד אם יש לי או אין לי. אף אחד המצבים האלה לא מספר עלי שום דבר אמיתי מלבד האם אני שומרת טהרה).

אם מישהי הייתה מבקשת ממני בשקט

גם הייתי מבקשת אם הייתי נתקעת בלי

לא יצא לי אבל אף פעם

פדים יצא מלא פעמים שביקשו ממני וגם שאני ביקשתי

בעיקר בנות שחברות אבל ממש לא רק

יצא לי לתת למישהי בשרותים ציבוריים בתחנה מרכזית

פדים

ונזכרתי גם שפעם מישהי זרה ברחוב אמרה לי את יכולה לבדוק אם התלכלכתי בדם?

והמשיכה לצעוד כמה צעדים לפני

אמרתי לה שלא

והיא המשיכה בדרכה

זה באמת היה קצת מוזר.. 😆 

חושבת שרוב רובן של הנשים יקחו את זה בהבנה וישמחו לעזור. אבקש רק אם אין לי איך להסתדר אחרת.

וזה היה נראה לי הגיוני לגמרי.

שמחתי לעזור.

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

כי את ההפרש שנצטרך להוסיף אנחנו מעדיפים לתת למשכנתא שניקח ..

וגם לעבור כמה פעמים דירה משכירות לקניה נראה לי קשוח מאד..

החלטתי שאני משחררת ממני נותנת להקב''ה לנהל את ההצגה.. הוא יודע שאין לנו מקום בבית ועשינו את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות . מכאן ואילך זה שלו... שידאג לנו

בסיכון נמוך ולהרוויח עליו יפה.

אני באמת מבינה אותך אבל לדעתי כדאי לך לשקול זאת כי קשה לתזמן את הקניה מכירה לאותו זמן ואם כבר מצאתם קונה חבל לפספס זאת.. 

אני זוכרת גם שנים של מצוקה אצלנו לפני שעברנו לבית גדול יותר, את ההרגשה הזו שאין לך אויר. יכולה רק לדמיין את הקושי שזה כבר היה בידיים שלך והופ.

אני יכולה לעודד אותך בדברי אמונה? כאחת שקוראת אותך מהצד, יותר קל לי לראות , שמה שקורה ברגע האחרון, זה מאוד שקוף שהוא לטובה, אמנם כמובן להכל יש יד מכוונת, אבל פה ממש אפשר לראות שזה טוויסט בעלילה ובעז"ה, יבוא משהו אחר שיותר טוב לכם, אני רק מאחלת לך שיגיע מהררררר ושתראו את הטוב שבזה ולא תצטרכו לחפש למה זה עדיף והיה שווה לחכות.

"אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא"

קחי את המשפט הזה איתך בכל פעם שאת מתבאסת על הדירה שלבסוף נמכרה למישהו אחר.

לבורא ברוך הוא יש תוכנית אחרת בשבילכם ,וכנראה הרבה יותר טובה.

מבינה את הצער בבית קטן עם הרבה נפשות,זה באמת לא פשוט וקשוח!

אבל הכל זמני

וברגע שתשחררי את זה ותתני לבורא להוביל ולא דווקא להרגיש שאת שולטת במצב, הדברים מתבהרים ואת תיווכחי לראות את זה בעצמך.

בטוחה שתמצאי את הדירה שאתם חולמים עליה, וגם אם מחוץ לעיר, אולי זה לטובה (בטוח).

מאחלת לך לידה קלה, התאוששות מהירה

ובע"ה קניה של דירה מעולה ומתאימה לכם מכל הבחינות!

ככה השם רצה, יותר טוב לא תמצא ...

כי ככה ה' רצה

מאכזב

לרצות משהו

לקוות

לקבל אותו כמעט

ולהתבדות.

מותר להתאבל על החלום שהתנפץ, לתת לו מקום, להתבאס על תחושת ההחמצה, וכשתסיימו להתאבל, תזכרו שהכל משמים, מה ששלכם שלכם, ובע"ה תגיע אליכם הדירה הכי נכונה עבורכם.

ואולי זו הזדמנות שוה לדייק את החיפוש והצורך שלכם לאור מה שהיה, והתחושות שלך לגבי הניתוק ומעבר וכו'

לגבי אכשרה וכו - מניחה שזה תלוי בפוליסה ובחברת הביטוח. לדעתי אין מנוס מלעשות סקר שוק ולבדוק..

לגבי השאר לא יודעת לענות 

אני חושבת שמבקשים המלצות... לדוגמא כאן 😏

אבל מצטרפת לזה שעדיף פסיכולוג לאבחון, בדרך כלל.

ואיך בוחרים מישהו מתאים? קודם כול צריך להתאים את המאבחן לחשד שלכם - יש כאלה שמתמחים בקשב, יש כאלה שברצף, יש כאלה שבנפש...

אחרי שאת מוצאת (באדיבות גוגל) פסיכולוג או םסיכיאטר לפי ההתמחות שאתם צריכים - את יכולה להגיע לכאן כדי לבקש עליו המלצות

למה זה משנה?

לרוב פסיכולוגים עושים אבחון ופסיכיאטרים מאבחנים בשביל להתאים טיפול תרופתי, אבל זה בהכללה.

בכל אופן, התייעצתם עם אשת מקצוע שמכירה את הילד מקרוב, אז תלכו לפי ההמלצה שלה.

היא לא מכירה פסיכיאטרים שהיא יודעת להמליץ עליהם?

#מדברת מנסיון

מקווה שנמצא את האחד שיהיה שליח טוב 

אנחנו לשאלה דומה הלכנו לתומר מבורך מלוד והיה ממש בסדר, אין לי ניסיון עם עוד כדי להשוות. זה היה פרטי לא ביררנו לגבי החזרים

אבל אני לא אשת מקצוע...

ובקשר להדרכת הורים - גם אני ממליצה אצל פסיכולוג, אבל לפי מה שהבנתי עדיף שזה לא יהיה אותו אחד שמאבחן את הילד. זה מסבך את העניינים🙈

בכל אופן, נראה לי שדחוף יותר לאבחן, ואז לראות מה אפשר לעשות.

יש לי המלצה לפסיכולוגית בירושלים ולפסיכולוג בבית שמש, אם מתאים. שניהם בעיקרון מאבחנים אוטיזם, אבל לפחות לפסיכולוגית - יש ראייה רחבה יותר מזה.

ופסיכיאטרים רק מתרשמים ושואלים שאלות, והתחושה פחות מעמיקה ויסודית.

הם טובים גם כדי לתת טיפול תרופתי או לשלול חשדות בנושאים נפשיים.

מסייגת שאף פעם לא הייתי אצל פסיכיאטר פרטי, רק בקופה. פסיכולוגים הייתי גם בפרטי וגם בציבורי.

מי שאין לה ביטוח פרטי לילדים, תעשו עכשיו, לפני שחס וחלילה צריך להשתמש בביטוח כזה. אם רוצים לעשות לילד כשיש בעיה, זה כבר הופך להיות קשה לעשות, עד בלתי אפשרי (אלא אם אפשר בלי הצהרת בריאות).

מניסיון כואב

וזה נוח ונגיש

יש אפליקציות

יש מקום מסודר לשלוח מיילים של קבלות

זה אחלה

(נגיד זה מממן לי זה הבונג'סטה בהריונות וגם עשיתי דרכם סקירה מאוחרת וכזה)

קוראים לה שירה +972 55-688-1602

למשל אני משתמשת הרבה ברפואה משלימה, עשיתי דרכה ביטוח לזה ספציפית שעולה 30, והפ מחזירים 60 אחוז מעלות הטיפולים...

הייעוץ בחינם לדעתי

הביטוח 30 לחודש ומכסה 50 אחוז מהטיפולים אחרי המתנה של 3 חודשים

רק הביטוח.

הוא מקבל את התשלום ישירות מהם.

לק"י

אלא הם בודקים בשבילך איזו חברה הכי משתלמת וכו'.

עליהם דיברת?

לק"י

אני יודעת שבהראל זה ממש פשוט.

מניחה שלא רק שם.

נשמע לי יקר

לי יש סוכנת דרך העבודה, אבל חינמית

יכולה לפנות אלי בפרטי ואמליץ לך על סוכנים

עובדת בתחום

אם יש לילד אבחנה כלשהי/ מחלה יש סיכוי גדול שלא יתנו לכם לעשות לו ביטוח או שיבטחו אותו ויחריגו דברים שקשורים לאבחנה שלו. באבחנה אני מתכוונת למשהו רשמי שכתוב במסמכים של הקופה, לא לחשדות.

לגבי סוכן אני לא יודעת כמה זה נצרך כי כמעט על כל דבר אפשר להגיש באתר ולקבל החזר תוך מספר שבועות. יש בקשות מסוימות שנדרש להן יותר מסמכים וגם אחרי ששלחת את הבקשה מבקשים עוד מסמכים אבל זה לא קורה הרבה.

אולי כדאי לפנות לסוכן אחר בלי לאמר מה הסוכן הראשון אמר לך ולראות אם משלמים על ליווי מהסוג הזה. אבל אני לא חושבת שבכלל משלמים לסוכן.

כמה ביטוח פרטי זה שווה- כשיש מחלה או בעיה שדורשת טיפול/ מעקב קבוע לדעתי מאד שווה. לפעמים יש רופא מסוים שמומחה בבעיה שלך ואי אפשר להשיג אליו תור בקופה ומשיגים רק בפרטי. יש תורים שבסדר לחכות בשבילם ויש תורים או בדיקות שכל יום של עיכוב גורם לקושי ולדחייה בטיפול.

לדוגמה אצלי במקום לחכות שנה לבדיקה ספציפית בשיבא הלכתי בפרטי לרופאה שעושה אותה ובבדיקה גילו דברים חשובים. שילמתי 1600 ש"ח וקיבלתי החזר של 1200.

אם יש לך ביטוח ברמה הכי גבוהה בקופה יש אפשרות לתורים לרופא פרטי שאת משלמת באזור 200-300 ש"ח וזה משתלם, לרוב זמני המתנה לא ארוכים. זה יכול להחליף את הצורך בביטוח פרטי אם מה שאתם צריכים זה בעיקר רופאים ופחות טיפולים ובדיקות.

יצא לי ארוך, מקווה שלא חפרתי😉

עשינו לכל המשפחה לפני הלידה שלו, ולצערנו שכחנו להוסיף אותו אחרי הלידה.

ודווקא אצלו זה הכי נצרך.

באמת אמרו לנו שעכשיו ככל הנראה לא יאפשרו לנו להצטרף לביטוח.

אבל מי שדיברתי איתו אמר שהוא כן יכול לדאוג לביטוחים שיכסו טיפולים פרא רפואיים והתייעצויות עם רופאים וכדו' (זה נחשב כ'כתב שירות' ובשבילו לא צריך הצהרת בריאות, משהו כזה).

בכל מראה אני אבדוק על עוד אופציות. תודה על מה שכתבתן.

האם את או בעלך חברים בהתאחדות גדולה בעבודה? לפעמים דרך מקום העבודה אפשר למצוא ביטוחים טובים ומוזלים כי הם קבוצתיים... או לפעמים דרך אחד ההורים שלכם, מאפשרים בביטוח גם לילדים נשואים, כדאי לבדוק את זה...