כדי שאוכל להתמודד עם זה.

אני בן-אדם שזה מאוד מפריע לו, וזה מעורר טריגר חזק אצלי ואני רוצה להבין ואולי למעט את הטריגר הזה אצלי.

אני בן-אדם לא מושלם בהרבה דברים אבל הדרך שלי בחיים כשאני עושה טעויות זה לא להתכחש למציאות, במיוחד אם זה נוגע לחיים של אחרים. אני אומר להם את המצב ומתמודדים ביחד.

זה קורה לי בעבודה וביחסים במשפחה וכדומה.

לא מבין למה לא להיות שקוף עם אחרים ולהתמודד.

נגיד לפנות בנעימות לקולגה בעבודה לדון איתה על מקרה מסוים, שוב בנעימות, כדי לשפר את היחסים להמשך, 

ויש לפרסם בפורום ציבורי הצהרה שמסתכמת ב"למה בנות כאלו רעות ושקרניות?"

שבקבוצה שציינתי הן כולן מגיעות לשקר. גם לא התכוונתי להאשים ולא כתבתי המילה 'רעות'.

(לפי האמת אני אמור לכתוב כאן עוד משפט, אבל אחסוך מפני השלום)

אני מנסה להבין את התופעה.
 

עכשיו לעצם הענין לכאורה לא הבנת את השרשור ואת התגובה שלי (ואולי לא הבהרתי מספיק).

אני התכוונתי לעיגול פינות ואפילו שקרים, ולא להיות שקוף ביחסים בין אישיים שזה נוגע לאחר.

לא רואה בעיה לפרסם את זה בפורום ולא הבנתי מה הבעיה שיש לך עם זה. (במיוחד שלא כללתי את כולן וסייגתי.)

"טוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין"

אני לא חדשתי כלום בשרשור כבר התורה אצל שרה ועוד נשים וחז"ל עמדו על זה, אני רק רוצה להבין את המניע, כדי שזה לא יעורר לי טריגר חזק.

זה לבוא לפני ה' בתפילה ולדבר דברים רעים על בני אדם.

לא להצביע על תכונות מסויימות שיש לחלק מקבוצה מסויימת. חז"ל מלא מדברים כאלו גם על נשים:

"לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג): ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (שם ): ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח): ושרה שומעת פתח האהל. ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (שם ל): ותקנא רחל באחותה. ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (שם לא): ותגנוב רחל את התרפים. ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (שם לד): ותצא דינה". (בראשית רבה יח, ב)

שלך ולא ממחקר מעמיק,

לפי חלק מהפרשנויות ישעיה נכווה בשפתיו מגחלת שמלאך העביר על שפתיו בגלל שהוא רק תיאר מצב רע על עמ"י, על כך שהוא אמר שהוא יושב בתוך עם טמא.

לא רק חז"ל העבירו ביקורת על קבוצות מסויימות בעם ישראל. עשו את זה במשך כל הדורות.

אפשר ללכלך חופשי?

אמרות חזל הם אמרות חינוכיות שבאות להעביר מסר והם מחייבות פרשנות. חשוב להתעסק בפרשנות שלהם ולהבין מה הם רצו לומר לנו כדי שנהיה טובים יותר על ידי אותם אמירות. הם לא מהאו"ם, הם לא רצו רק לתאר מצב, הם רצו לומר משהו

ברור שצריך להיות ביקורת עניינית. אתה רק שופט שהביקורת שלי לא עניינית וללא מטרה. אני כן כתבתי בצורה עניינית כי אני רואה את המצב הזה מהתבוננות בעולם, וזה מפריע לי בדייטים, ואני רוצה להבין מאיזה מקום זה מגיע. היו כמה תשובות ענייניות, במיוחד של @רקלתשוהנ וגם של אחרים.

פינות, אלא אם כן אתה מפנה את זה לאדם מסויים ואז אתה צריך להיות יותר עדין ולהתחשב במצב שלו.

בפירוש לא כללתי את כל הנשים, כתבתי שראיתי את זה על כמות של נשים. אפילו נזהרתי לא לכתוב רוב.

אני כותב את הביקורת כמו שהיא וזהו. לא מעגל פינות.

מעניין שאתה מתייחס לדבריך כאובייקטיבים שהם בפרוש סובייקטיבים

אדייק ואומר: כאשר מציגים תכונה רעה כתכונה נשית זה לא רגיש.. וזה גם סובייקטיבי ולא מחולט ובודאי לא הכרחי.

אפשר מאוד להציג חולשה שמתאפיינת כנשית או גברית. ובפשטות, כשמדברים על חולשות כדאי לדבר על כך ברגישות. לנשים יש חולשות, לגברים יש חולשות... ב"ה.

"ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות" (מדרש אגדה-בובר- וירא יח. דרך אגב זה מקור מדרשי למה שדנתי עם @טוב שם)

אז המדרש אובייקטיבי או סובייקטיבי בעיניך?

למדת את המדרש לעומק? זה מדרש אגדה לא הלכה... הרבה פעמים מדרשי אגדה מגלים טפח ומכסים טפחיים לכן ההזתכלות הראשונית על מדרש יכולה להיות שיטחית. אגב המדרש יכל לומר שנשים שקרניות... אבל הוא אמר שנשים כחשניות, זה פתח למשמעות שונה בהחלט.

דבר שרה שינתה מן האמת, וזה מה שהתכוונתי בפתיחת השרשור.

גם אני לא רואה הבדל בין המונח כיחשה לשיקרה, פשוט משתמשים במילה כחש כאשר אדם כופר בטענה נגדו.

כמו שכותב כאן בפירוש ה'משיבת נפש': "ותכחש שרה מכאן שהנשים שקרניות".

כמו שבפסוק: "וכחש בה ונשבע על שקר" (ויקרא ה, כב)

לשלול מסר מפורש של מדרש בטענה שיש עומק, זה עיוות והתחמקות להודות שטעית.

ואדרבה, גם מן לשון הפסוק אפשר גם לדייק את אותו עניין (בין אם זה עוזר למסר שכיוונתי בין אם לאו).

ויש הבדל בין מקרא לבין מדרשי חז"ל, מדרשי חז"ל על פי רבותינו הראשונים והאחרונים הן כתובים בצורה של רמזים והן ראויים להדרש.

ומעניין מי זה ה'משיבת נפש', אשמח לשמוע עליו.. לא בטוח שהפירוש שלו מחייב אותי.

וגם אם כל מה האפשרות לפרשנות שהצעתי היא שטויות (ויש סיכוי, לא מכחיש את זה ;) ) - 

א. בעיקר מעניין אותי מה המסר החינוכי שחז"ל רצו להעביר כאשר אני רואה דרשה, פחות מעניינת אותי תיאור המציאות על פי חז"ל.

ב. החסרון של תורה שבעל פה כאשר היא כתובה שהיא נאמרת בצורה שלא כדרכה כתורה. אפשר לקחת את שיר השירים ולעשות ממנו שירים עגבים ואפשר לקחת את מדרשי חז"ל ולהטיח עלבונות על נשים.. 

ג. כמו שחז"ל הלכו לפי מדעי הטבע שלהם ולא מסתמכים על הנחיות רפואיות מחז"ל ככה בלל לא בטוח שיש מחוייבות לחז"ל בכל ענייני מדע הנפש. 

ואני מאה אחוז שאם הייתה רואה את המדרש לפני כן, לא היית מביע זלזול בדבריי שהם 'קשקוש'.

רק עכשיו שפתאום אני מביא לך מקור מפורש אתה עושה פלפולים.

לא יודע לאיזה בית מדרש שאתה שייך, אבל אני מכיר את סוג הטענות מבית מדרש מסויים, לטעון שיש עומק או פרשנות אחרת, איפה שאין מקום לזה. זה הכל התחמקות להתמודד עם דברי חז"ל שלא נוחים לכם.

אני שמעתי רק על אחד שחוקר כליות ולב

עולם הכוונות הוא עולם שכדאי להשאיר מחוץ לפורום.

לא מצפה ממך לענות על תוכן דברי אם אינך מעוניין.

דנתי אותך לכף זכות. אם היית רואה את המדרש ועדיין טוען נגד דברי שהם קשקוש, כשאני אומר את המסר הפשוט והישיר של המדרש, זה עוד יותר גרוע.

אתה יכול להגיד שאתה מפקפק במדרשים מסויימים כמו גאוני בבל, אבל אל תנסה לעוות מדרש, להתאים לדעות שלך.

ברור שיש מדרשים עמוקים, אבל אי אפשר להתעלם ממסר ישיר של מדרש.

עשית משא ומתן ביחס לעולם המחשבות שלי, לא חושב שזה נצרך. גם אם לא תבין מה עובר לי בראש במדוייק זה לא מן העניין, מבחינתי לפחות. אמרתי כבר מה תוכן טענותי כלפי תוכן דבריך. אם תרצה אתה מוזמן להגיב. אם לא זה גם סבבה.

לא אכחיש שפרשנות דברי חזל צריכה להתכתב עם השכל הישר. השכל הישר שלי הוא הכלי שיש לי לפרשנות. מאמין שגם אצלך יש עניין כזה.

לדברים לא עניינים.

אני לא עשיתי ניתוח של האישיות שלך, רק אמרתי בצורה אובייקטיבית שהפרשנות שלך היא מתחמקת מהרובד של המסר הישיר ואפשר לעוות כל מדרש כדי להסתדר עם הדעות שלנו, כמו שהיה לי נסיון עם בית מדרש מסויים.

מה גם שלא הצעת שום פירוש הגיוני אחר.

'תוכן טענותי', אין שום תוכן בטענות שלך, לא הבאת שום פירוש אחר.

הצעת פירוש שהכחשה זה לא סוג של שקר, כשהבאתי לך פסוק מפורש שכן, ושרה שינתה מהאמת בפסוק עצמו שהמדרש מביא.

ניסיתי לדון אותך לכך זכות, שלא ראית את המדרש לפני שכתבת על דבריי שהם 'קשקוש', ואם כן ראית את המדרש זה עוד יותר חמור, כי בן-אדם שמביא דעה על פי מסר ישיר של המדרש, ואתה צריך לעשות פלפולים שבכלל לא הסברת עד הסוף  מה הפירוש שלך רק התחמקות והרחקת עדותך כאילו יש עומק, ואתה קורא לדבריי 'קשקוש'.

לא עשיתי שום ניתוח אישיות רק מהדברים שכתבת בשרשור.

"הצעת פירוש שהכחשה זה לא סוג של שקר" לא טענתי את זה ואני גם לא עומד מאחורי זה.

מה שכתבתי הוא "אבל הוא אמר שנשים כחשניות, זה פתח למשמעות שונה בהחלט". רציתי לדייק במילים. ולא אמרתי מה המשמעות הזאת ומה הדיוק אומר. נכון, לא אמרתי את זה.

כל השאר הטענות שהבאתי היו בעלות תוכן גם אם הוא לא מעניין אותך ולא עוסק בפירוש המדרש הנ"ל.

אגב, אני חושב שבגלל שמידת האמת חזקה מאוד אצלך, קשה לך מאוד עם העניין.

אבל צריך לזכור שמצד ה"הווי דומה לו" יש לפעמים מקום ל"ותשלך אמת ארצה" בגלל החסד, וע"ג זה לבנות את "אמת מארץ תצמח".

ובמילים אחרות- השקר נובע מהרגש, והמטרה היא לחבר את הרגש לאמת, ולא לבטל את הרגש מפני האמת, וזו השלמת התכלית של נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והדרך לכך היא ע"י החסד שמכיל.

נכון אתה צודק.

("אל תגיד לי מחלוקת. תגיד לי מה לעשות"..)

וזה גם עוזר לאדם עצמו לדקדק ולהעמיק יותר כשהוא לומד, לחשוב על יותר מקרים, וגם לא לוותר על מה שנראה לו הפשט בעניין (כשהוא בר הכי).

הוא הנתיב לתורת א"י, תורת אמת (בגלל שלמותה ואחדותה ובגלל שנותנת לכל דבר את מקומו הראוי לו לא פחות ולא יותר), תורת חיים, תורה שמחוברת לעבודת ה' בפשטות ובלי צורך בהסברים עמוקים איך.

בקיצור כל הדברים שמהרושם שלי מדברים אליך

אבל יש התעוררות כאשר שומעים הוצאת שם רע על עמ"י, נראה לי שאתה יכול גם להבין את זה ואת ההו"א ביחס לתגובה על כך

זה מאוד בעייתי לתלות מידה רעה או מעשה רע בצורה מוכרחת במין מסויים.

בעיני בת שעוברת עבירה מסויימת אין לה 'הנחה' בגלל שהיא בת. גם בנים ביחס למה שקשה להם (אפשר להבין אותן, אבל אני לא יצפה מהן לפחות).

ככה זה גם ביחס לתכונות רעות. אין לאף אחד קולא בעניין בעניין הזה. וזה קשקוש ששקר זה עניין שהוא יותר נשי

"ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות" (מדרש אגדה-בובר- וירא יח.)

ברור שכוונת המדרש לא כל הנשים, אבל זה יותר מצוי אצלם.

זה לא קשור להנחה. חז"ל במלא מקומות מייחסים מידות רעות לקבוצה מסויימת

תמיד למה .. תחשוב מה בי יכול להיות יותר טוב? אולי עדינות? הקשבה אמיתית ? גמישות?

ברגע שאחד יבוא לקראת השני ולא ינסה לתקן אותו כל רגע .. יהיה אור 

אני מבינה מה שאתה אומר הייתי עדה היום לשיחה של בעל מקצוע עם אישה .. ואי ואי שיחת חרשים.

היא אומרת משהו .. הוא נתפס על מילה אחת שלה ומאשים אותה , היא מבלבלת במוח והוא מתבלבל איתה

די שיגעו את המוח .. תבינו היא אישה אתה גבר סבבה אפשר לחשוב ..תבואו אחד לקראת השני 

אף פעם כמעט אין מישהו שצודק מאה אחוז

אני יודע שלא כולן ככה. אבל משום מה בחוויה שלי הרבה גברים יותר ישרים ושקופים, ויש נשים (לא כולן. אני עובד עם קולגה שהיא בכלל לא כזאת) שהן מתפתלות ומכסות ואפילו משקרות.

יש אי דיוקים יש מטאפורות יש ציורים יש הכללות ככה אנחנו מדברות .

למשל שבחורה אומרת שום דבר לא הולך לי היום ?

זה באמת ככה ? סביר להניח שהיה לה גם משהו לפחות אחד טוב .

אז למה היא אומרת את זה? כי זו השפה

אז זה אומר שהיא משקרת?? ממש לא

אני מדבר יותר במקרים שזה נוגע לאחר, אז האי דיוקים והעיגולי פינות האלו יכולים להזיק או לפגוע באחר, במיוחד אם זה שקרים ממש.

שלך ולא מספרת לך, ואז אתה שואל אותה למה השתמשת בכרטיס אשראי, והיא אומרת לא אני השתמשתי אלא כנראה בטעות חברה שלי לקחה את זה וזה לא נורא כי זה לא סכום גדול. אז זה קורה עוד כמה פעמים, ואז היא בסוף מודה שהיא השתמשה מלכתחילה, היא רק לא רצתה לעורר ויכוח בהתחלה ולהגיד שהיא השתמשה.

אז הכסף לא נורא, אבל מעצבן השקר.

כמו בחורה שמאחרת לדייטים קבוע וכל פעם ממציאה תירוץ, ולא פשוט מדברת איתך דוגרי על זה שיש לה בעיה עם איחר.

אני אוהב אנשים שמדברים דוגרי.

צריכה עזרה, חברה עיכבה אותי בטלפון, כל מיני.

כשזה דפוס קבוע אתה רואה שהיא מעבירה את האחריות לגורם אחר, ולא לעצמה.

פעם קיבלתי כוויה מהמסלסל והוא לא האמין לי

עכשיו אני מבינה למה..

האשמתי את המסלסל

רק שזה לא היה שקר וגרם לי לעיכוב..

אבל אמרתי לו ישר שאני מאחרת .. ובאמת התנצלתי.

השקר עם האשראי הוא חמור מאוד. בחורה שמאחרת לדייט היא פשוט בחורה שקשה לה עם זמנים.

ההכללות שלך לא נעימות בכלל

למה שהיא תגיד דבר כזה?

מדברת בתור אחת שמאחרת הרבה פעמים לדברים... בחיים לא השוו אותי למישהי שגנבה כרטיס אשראי. 

דוגמאות מהחיים.

(לא מדבר עלייך כי לא מכיר אותך)

אבל בכללי אם זה דפוס, אז זה בעיה של עצמה, לא של הגורמים.

אדם שמקדים יוצא יותר מוקדם, או שהוא חותך דברים שהוא עסוק בהם.

אני לא מדבר כשזה לא דפוס שאז לפעמים שייך תירוצים.

(בהנחה שהאירוע באמת קרה, וזה לא סתם תירוץ).  הוא באמת התכוון להגיע בזמן, ובאמת אירע משהו לא צפוי שעיכב אותו.

אתה רוצה שהיא תסתכל על האירוע 'מבחוץ' ותראה שאדם עם אופי אחר היה מתנהל אחרת, ולא היה מגיע לזה. 

אבל גם כשמישהו במצב רוח כעוס, סביר שהוא יגיד לך שהוא כועס בגלל שמישהו עקף אותו בתור, ולא יגיד לך 'אני כעסן באופיי, ומה שגרם לכעסנות להתפרץ במקרה הזה זו העקיפה...'

יכול להיות שכלפי עצמו הוא מודע שיש לו בעיה, יכול להיות שאם הוא ינהל שיחה על הנושא הוא גם יאמר את זה במפורש, אבל בד"כ הוא לא יתאר כך אירוע ספיציפי.

למרות שמן הסתם הפנייה היא רק לבנות 

אפשר בכל זאת דוגמא?

המדוייק של הסיטואציה

יש לי אחות כזאת

אנחנו נמצאות באותה סיטואציה וכשהיא מספרת מה היה זה שמיים וארץ היא ממש לא משקרת, היא פשוט מספרת מתוך החוויה שלה.

יוצא בזה באמת אי דיוקים בתיאור היבש, אבל מאה אחוז הבנה ש החוויה שהיא עברה
 

אולי לכן אישה פסולה לעדות, אולי היא יותר נוטה להתערבב בסיטואציה ולא לשפוט אותה מהצד

דבר נוסף, נראה לי שבעימות מול אדם אחר, נשים יותר ינסו להימנע מחיכוכים ואי נעימויות ופגיעות, ויעדיפו את העיגול פינות על פני ה"דין" ואמירת הכל בפנים.

אישה נאמנת לעדות של איסורין, הרי שלא חוששין שמשקרת.

ואף המקור לעד אחד באיסורין נלמד מנאמנות אישה (לפי התוספות ועוד ראשונים).

ויש עוד דברים שנאמנת כשאין איזה סיבה לא להאמין (כמו בדדמי, או שיש טירחא וכדו', או כמו ששרה אמרה שלא צחקה כי יראה..).

הנאמנות של עדות בבית דין היא לא מדין חשש משקר (שהרי אפי' משה ואהרון, שהיום אושפזין, וכו').

א"כ אין יותר חשש שקר אצל נשים מאשר אצל גברים.

ובפרט במחקרים של ימינו טוענים שדווקא נשים פחות חשודים בזה. הרי דתני תנא בלא..

ואין זה סברא יחודית לאישה.

איזה צדיק טהור ותמים מידות.

באלול הייתי בשיעור בנושא התשובה שאמרו שם שמי שחזר בתשובה, אבל לא שלמה, על דברים שהם גם ככה לא ממש עברות, כמו משחק בקוביות (הימורים זאת לא עברה ממש), או גנבת יונים מהמדבר (מדבר הוא הפקר) האדם הזה פסול לעדות.

למה זה כזה רף גבוה? המטרה של עדות זה לקבל מידע בנוגע לקידוש החודש או שפיטה בבית דין של אדם, מה שמשנה זה אם העדים משקרים, לא האם הם צדיקים טהורים שכאלו.

בה חומרה של מלקות ולמעלה, ודין מיוחד בגזל כי כתוב 'עד חמס'. מדרבנן האדם פסול אם עבר עבירות מהתורה שאין בהם מלקות כדברי רבינו ירוחם שהביא הרמ"א.

בעבירות של חכמים השולחן ערוך (חו"מ לד, ג) פוסק שהוא פסול בכל עבירה והרמ"א אומר שזה דווקא בדברים שיש בהם חימוד ממון, שאז חוששים שהוא משקר בשביל ממון.

אני חושב שהפסול דאורייתא של רשע, זה מהותי כי כשאדם בא לבית דין הוא מעיד לפני ה', ורשע לא ראוי להעיד לפני ה'. לפי הרמ"א שבעבירות חכמים זה רק משום חימוד ממון אז שם זה חשש משקר.

על כל פנים למעשה, אומרים לאדם להרהר בתשובה לפני שהוא מעיד, ואז הוא יכול להעיד, חוץ מדברים שצריכים תיקון כמו החזרת גזילה.

יש פסולי עדות שלא מצד נאמנותם, למשל משה רבינו ואהרון הכהן פסולים להעיד כי אחים, למרות שנאמנותם לא מוטלת בספק.

הגמרא מספרת על אחד האמוראים שראה שנים שישו איזה עבירה, אז הם אמרו לו שאם יספר הם יכולים לגרום למותו (בעדות שקר) כי הם שניים, והוא לא יכול להזיק להם כי הוא אחד אפילו שגדול הדור היה.

מצד שני, אדם שחשוד לשקר, למשל חשוד לזלזל בממון אחר, כמו משחק בקוביא לגבי עדות ממון. או חשוד בעריות לגבי עדות עריות.

אז זה פסול מטעם חשד שמשקר (יש מחלוקות בכל אלו שאין כאן מקומם, אבל הרעיון הכללי מוסכם).

לכן אישה נחשבת נאמנת לגמרי כמו איש לכל דבר. ורק מטעם אחר לא מקבלים עדותה.

בגלל חשש משקר.

ברור שזה יותר כמו טעמי מצוות להטעים שמדאורייתא היא התמעטה מהפסוק (דברים יט, יז) "ועמדו שני אנשים" כדרשת הספרי ובגמרא, אבל עדיין כשמדרש נותן טעם כנראה שיש בזה אמת במימד מסויים.

אני מסכים שצריך להיזהר בזה בהסקת הלכות, ויש את התקנה המיוחסת לרבינו גרשום לקבלת עדות אשה במקרים מסויימים, אבל זה לא מבטל את השקפת המדרש הזה 

בפועל עיקר הנאמנות של עדים באיסורין נלמדו מנאמנות אישה. אנו מאמינים לאישה גם לעניינים של כרת מיתה והכל. הלכך אין צד לומר שיש חסרון אמינות בה.

עדות בבית דין היא שונה מהותית ויש דרישות רבות שאינן בהכרח מצד אמינות.

לגבי המדרש שהובא, אפשר למצוא כמה חילוקים (כגון שבמצבים מסויימים כפחד, הן יותר קלות או עוד חילוקים). בכל מקרה להלכה ומעשים כל יום שנאמנותם ללא ערער.

של פחד מהבעל הדין שהוא מעיד לטובתה.

גם בחיים יש מצבי פחד שאשה מעגלת פינות, ואפילו מכחישה ומשנה מהאמת כמו שרה אמנו, והמדרש מדבר על הנשים כקבוצה.

המדרש עצמו שולל את עצם התגובה הראשונה שלך אלי וגם 'מכחיש' את מה שכתב @advfb שזה קשקוש מה שאמרתי.

אני לא אומר שחשש משקר בפחד בבית דין זה החשש היחיד, וכנראה האיסור של התורה שאשה תעיד יותר כולל. גם לא תמיד מתחשבים הלכתית בחשש משקר לפסול אשה, כמו נגיד בתקנה המיוחסת לרבינו גרשום.

רק הבאת את המדרש להראות שהוא כן אומר אמירה על קבוצת הנשים שהן מכחישות את ומשנות מהאמת כמו שרה.

עכשיו לענין נאמנות של אשה באיסורין. יש מחלוקת אם זה מדין עדות של עד אחד או מדין נאמנות.  אבל העיקרון שמתוך שהיא נאמנת לעצמה, היא נאמנת לגבי אחרים באותו ענין, כי היא לוקחת אחריות שהיא תעבור על אותו איסור, אז היא נאמנת לגבי אחרים. אם נשליך למציאות, אשה יכולה לעגל פינות ולשנות בדבר שהיא לא מפסידה אלא האחר.

אני קוראת את השרשור ואת התגובות בו, ומוצאת את עצמי עדיין חושבת איך ומה נכון לכתוב שיוסיף על הנאמר, מנסה בכל זאת במה שיש כרגע במחשבה.

ביקשת להבין את השורש של העניין, ולענ''ד, הכל מתרכז לעניין מרכזי אחד שאפשר להרחיב בו רבות:

מבנה פנימי ומהותי שיש לו תנועה מעגלית-מחזורית, עניין שהוא בטבע הנשי וחלק ממה שמאפשר ומייצר את היכולות והמאפיינים הנשיים על כל רבדיהם ובחינותיהם.

אצל גברים זה בדר''כ עובד אחרת, ולא סתם שייכו לאישה את צורת העיגול ולאיש את הקו הישר. אלו שתי איכויות שונות שלכל אחת מהן יש חשיבות וערך בפני עצמה והשילוב שלהם יוצר שלמות אחת שמפרה, מאזנת ומעשירה את המערכת השלימה. פתאום, חושבת על זה שגם בארבעת המינים יש ביטוי לאותן איכויות. איכות קו ישר, לולבית, שהיא כנגד עמוד השדרה היציבות, היש בו טעם שזה התורה, השכל הישר המנחה. ולצידה איכות המעגל הכוללת גם וגם (עיגול הוא סוג של קו ישר שמתעגל ונסגר), האתרוג, שהוא כנגד הלב. זה ברובד הרעיוני, והדברים מתבטאים גם ברבדים מעשיים שאחד מהם הוא מה שאתה מתאר.

מצד אחד האיכות הזכרית שמבקשת יושר, בלי פשרות, מכוונת למטרה, ומצד שני האיכות הנקבית, התהליכית, שיודעת שכדי לבנות כל דבר שהוא, צריך להכין את השטח לקראתו, להכשיר אותו לשהות, עבודה ועיבוד ממושך מאוד. ולתהליכים ארוכים חייבים להיות עם כלים שמאפשרים לעשות את העבודה הזו בתבונה. רק להסתכל על נשים נשואות, הצרכים הרבים שקשורים לניהול בית, אמהות וגידול ילדים, להכין אוכל, כמה פשוט לכאורה כמה מורכב ודורש זמן ותהליכי הכנה ארוכים לפעמים בפועל, וזה בלי עוד משימות מעבר כמו עבודה וכדו'. כדי להצליח לתפעל ולהיות בכל כך הרבה במקביל ברגישות, בסבלנות וברכות, ולזכור את עצמה בתוך זה, אישה לומדת להשתמש בכלים ובתבונה שבה. במעין קורסי נפש פנימיים שלמדה בחיים ונבנתה בהתאם כדי לממש את הקיים בה כמו: 'איך לייצר תקשורת מיטיבה ומיטבית לכל הסובבים', 'קורס פנימי בניהול משברים בדרכי שלום ונועם' וכדו'.

במובן החיובי, בלי היכולת הזו ''לעגל ולהתעגל'', במערכת זוגית ומשפחתית היינו פוגשים בעיקר אנשים נכנסים ראש בראש. היכולת הזו יש בה כדי ללמד אותנו: איך מתגמשים ומתאימים את עצמנו למצבים שדורשים הסתגלות ושינוי, איך מוצאים דרך אמצע טובה ומיטיבה כשיש התנגשות רצונות, איך ''לשייף'' בעדינות פינות חדות ולהפוך את המרחב המשותף הפיזי, הנפשי, הרגשי וכו' לסביבה בטוחה לבנייה ולגדילה, איך לרכך מה שעלול להיות התנגשות כואבת ושוברת... ואפשר למצוא עוד עניינים חיוביים פה.

מה שכן חשוב לומר, העניין השורשי של התכונה הזו אין בו כדי לעודד שקרים והתנהלות לא תקינה מבחינה יושר, הוגנות וכל מה שנוגע לבין אדם וחברו. אם היתה התנהלות כזו כמו שתיארת עם כרטיס האשראי, זה לא ראוי ולא תקין מהבסיס, וזה לא נוגע בכלל לנשים-גברים.

זה נכון שנשים נוטות להיות יותר רגישות, והן לפעמים לא בנויות לעמוד ''בחזית הקרב'' כמו גברים, במיוחד לא כשנוצר עימות. זה לא אומר שאין להן יכולת לעמוד בחזית ושהן לא עושות זאת בהקשרים ובהיבטים שונים בחייהן, אלא שדרך ההתמודדות שונה והמהירות והדרך שגבר יגיב בה לרוב תהיה שונה מהתגובה הנשית לסיטואציה זהה. ויש מצב שיש סיבה עמוקה ואמיתית לבחירה להתנהל כך שאולי תתגלה ואולי לא. וכאן הייתי מצרפת לדיון התורני שפתחתם עוד כמה נשים ממקורותינו, אבל אז התגובה תתארך ביותר...

מה גם שלפעמים זה נוגע לדפוסים שונים שגדלים לתוכם, כמו למשל הרצון לא להתמודד עם תחושת אשמה כי זה יכול להיות נוראי (במיוחד אם יש שם מנגנון פנימי של 'אמרתי אמת ואיזה סרט עכשיו'... זה לא כמו במקומות אחרים שמדברים כמה דקות, מעבירים וחוזרים להיות כרגיל), ועדיף להסתיר עד שמוצאים כח לעמוד מול זה קודם מול עצמנו, ואז מול אחרים.

זה עובד אחרת. לא מצדיק פעולה לא ראויה ולא נכונה, אבל אולי מסביר קצת את היסוד שאומר שהתנועה המעגלית מבקשת ליצור הרמוניה בדרכי שלום והשלמה, מבית ומחוץ. 

פינות שמזיק לאחר, אשה, וכל אדם, צריכים לנסות להיות ישר וכנה ולא ללכת בסיבובים.

הנקודה האחרונה האירה את עיניי. אני לא חשבתי על זה שאנשים גדלים לתוך מציאות שאם אומרים אמת חוטפים, ואז יש להם טראומה.

כמו שהגמרא בסוכה (סוכה מו ע"ב) אומרת צריך השגחה מיוחדת על ילדים שיאמרו אמת.

אני לא אבא עדיין ולא מחנך, אבל התכנון שלי זה לא להעניש ילדים אם הם מודים באמת שעשו משהו לא כהוגן, כי אז יפחדו לדבר אמת. כן אשוחח אתם על מה שעשו אבל לא אעניש.

ניתן לראות בכמה מקומות הקשר בין חסד לאמת ["ורב חסד ואמת", ממידות ד',  “חסד ואמת נפגשו" ,  “חסד ואמת יקדמו פניך".
"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת", "אשר לא עזב חסדו ואמיתו ", והמדרש הידוע שחסד אומר לברוא העולם שיש גמ"ח ואמת אומר לא לברוא שיש בו שקרים, ומצוה לשקר בשביל השלום. ויש עוד הרבה מקומות שכן משמע. וכביטוי חסד של אמת]. ואכן מחד גיסא, האיש נחשב לחסד וכו'. ומאידך גיסא, לגבי איש כתוב: "תורת אמת היתה בפיהו" ולגבי אישה: "ותורת חסד על לשונה".

לא ממש כתבתי, אבל מבין שאפשר להבין מה אפשר לראות מפה.

ומסכימה לגמרי, וגם כתבתי את זה כמה פעמים גם באמצע התגובה וגם בסופה.

אני חושבת שכנות היא אבן יסוד ובסיס בתקשורת בין אישית ותוך אישית. וכשאדם בכנות בתוכו פנימה וחי בתפיסה פנימית מיטיבה, ומדבר בשפה שמעודדת לקיחת אחריות ולא ה/אשמה, סביר להניח שהוא יבחר יותר בהתנהלות ישרה. מה גם שכדי לעודד בחירה בדרך הזו, לפעמים לא די בזה שהאדם עצמו יחיה ככה בינו לבינו. צריך גם שהסביבה תתמוך בתפיסה כזו, אחרת קשה מאוד לעמוד לאורך זמן מול 'מתקפות האשמה', שלא תמיד מוכנות ויודעות להכיל ולקבל את מה שנקרא לקיחת אחריות. זה עלול לקרות כשמחפשים בעיקר מי 'צודק' ולא ממוקדים בתהליך ובשינוי הרצוי.

וכן, יש מציאויות כאלו שאנשים לומדים שכדי להתנהל בעולם ולשמור על עצמם, לפעמים עדיף לשנות מהאמת. וזה לא אומר שזה מוצדק או שככה זה צריך להיות, אבל מודעות לעניין ולרגישויות קיימות יכולה לפחות לאפשר שהות כלשהי לבירור עם הצד השני מה ולמה התנהל כך. גם אם מחליטים אחר כך שלא מתאים החיבור הזה.

לגבי הילדים, זו גישה נכונה וחכמה. רואה בעצמי זוג שמתנהל ככה, ולפני שמטפלים בעניין משבחים ומחזקים על אמירת האמת גם אם היא לא נעימה למספר ולשומע.

וכאילו זה כל כך טיפשי שהיא אפילו לא האמינה שהאמין לזה..

אבל פשוט לא היה לה איך לצאת מהסיטואציה אז היא פשוט חירטטה משהו בלי היגיון.

במקום פשוט להגיד את האמת..

נ.ב הקטע שזה לא היה משהו שצריך לשקר עליו.. (בעיני לפחות)

אם כי גם בזה אני חושב שהממצאים של Curtis וHeart נכונים שזה מצוי אצל נשים בשיעור גבוה בצורה ניכרת, אבל עם זה אישית לא התמודדתי ולזה לא הייתה כוונת השרשור.

ואולי זה בגלל שאני יוצאת עם גברים...

נגיד שמישהו שמשקר לגבי הפניות שלו במקום להגיד שהוא לא מעוניין לצאת איתי - כאילו שהוא לא מודע לזה שהוא קופץ לי בכל פעם שאני נכנסת, ואני רואה שהוא מחובר כל יום. (ואם הוא באמת תפוס, עצוב בעיני שהוא נכנס כל יום לאתר). (לדעתי, ב"לא פנוי" יש משהו מאוד מטעה - לקראת נישואין וזוגיות)

או אנשים שאוהבים לנפח את הקו"ח שלהם - דברים כמו "שירת ב-8200" כשבאמת היה אולי טבח ב-8200.

אנשים שמעדיפים למשוך דייטים רק כדי לא להיות הצד שחותך.

אנשים שממציאים סיבות למה הם לא רוצים להיפגש, כי הם מתביישים להגיד את הסיבה האמיתית.

בתור אישה, יש דברים שלא אשתף אותך בהם, ואמציא סיפור אחר. נניח אם אנחנו נפגשים, וקבענו להיפגש במקום שלא קרוב לבית שלי כי אמרתי שיהיה לי נוח, יכול להיות שזה בגלל שיש לי בדיקה רפואית (או אולי משהו אחר), ולא בטוחה שהייתי רוצה לשתף אותך בדייט ראשון. אז אולי אמציא איזשהו סיפור כיסוי. לא כי אני לא יכולה להתמודד עם המציאות, אלא יש דברים שאני לא מרגישה בנוח לשתף עם אדם זר.

או נגיד שאנחנו הולכים, ואני מבקשת להתיישב איפשהו, ואתה שואל אותי אם אני עייפה - לא, אני לא עייפה, אבל יש סיבה אחרת שאני מעדיפה לשבת - לא בטוחה שנכון וראוי לשתף בשלב כזה.

זה לא מזיק לאחר.

לגבי ההתחלה נכון לצערנו הרבה בדור הזה משקרים.

משהו שאני לא מרגישה בנוח לשתף, ואז זה כן מזיק לאחר.

אני חושבת שצריך להבדיל בין שקרנות פתלוגית, לבין תפיסת מציאות מעוותת, לבין השלכת אחריות, לבין ביישנות וחוסר נוחות.

כשזה משהו עקבי, זה כבר מזיק לאחר לא לשתף ולהיות שקוף וכנה.

יש ביישנות, אבל השקיפות והכנות יותר חשובה, במיוחד שזה מזיק לאחר.

"עד לרמה של שקר. חס וחלילה לא כולן, אבל כן תכונה בולטת"

ולגבי גברים זה עניין של "הדור הזה".

אומרים, ולכן אני מקבל מחקרים שהוכיחו את זה (וחושד במחקרים כאילו זה שווה).

נשים הן יותר agreeable (במונחים של OCEAN traits) ופחות conscientious

חלק מ-agreeableness זה להתחמק מקונפליקטים / לנסות "להנמיך את האש" גם על חשבון ה"עובדות הקרות"

דוגמה מעניינת מתחום אחר היא הפילוסופיה הפרוגריסיבית שמבוססת על תכונת agreeableness בניגוד לרציונליזם בסגנון הנאורות שזה conscientiousness קיצוני (אפשר גם לראות את זה בגיבורי תרבות של הנאורות הרציונליסטית כמו שרלוק הולמס). זה הויכוח הנצחי (כנראה) בין "facts don't care about feelings" ו"why can't you show compassion" - מאוד קל לראות את הגשטלטים

כמובן הגשטלטים המנחים לא מוגבלים רק לתגובה ממשית אלא גם לאופן הבנת המציאות. למשל אפשר להסתכל על תמונה מבחינה אסתטית (יופי, פלא), מדעית (חומרי גלם), היסטורית כו' והתיאור שנוצר בראש ביחס לתמונה תלוי מאוד בגשטלטים הבסיסיים שבעזרתם אנחנו בוחנים את המציאות

הסיבה לכך? כל צורת התנהגות שאתה רואה היא צורת הסתגלות למציאות, שעובדת פחות או יותר. אנשים שמשקרים כל הזמן עושים את זה כי זה עובד להם. אם תמיד היו תופסים אותם בשקרים שלהם ומוכיחים אותם על זה מגיל 0 כנראה שהם לא היו משקרים (בערך כמו מה שדויד לא חינך בתקיפות לכן זה נתן לכל מיני הפרעות אופי אצל הילדים). על אותו משקל אפשר לראות איך הפרעת אישיות גבולית דועכת לה עם הגיל כי היא לא צורת הסתגלות שעובדת לטווח הארוך ופשוט "מתבגרים".

אני יכול לומר על עצמי שאני מעדיף פי מיליון לעגל פינות ולפזר קצת "שקרים לבנים" מאשר להיכנס לריב פנים אל פנים ולהתחיל להסביר דברים שאני לא יכול להסביר / שהצד השני לא יכול להבין. אני כן משתדל שלא לנהוג ככה כי התורה מדריכה אחרת אבל זאת הנטייה הטבעית שלי.

למעשה יש יתרון מסוים בכל סוגי הגישות בשביל זה אני ממליץ לקרוא את הספר Surrounded By Idiots

המודל שהוא מציע לא מדעי במיוחד אבל בסך-הכל הרבה זה היגיון בריא וכל מה שצריך זה לעשות התאמות למודלים גמישים יותר למשל OCEAN - או פירוק ליותר גורמי אופי שבכל-מקרה כל-אחד מהם זוכה להתייחסות בספר עצמו

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).