כדי שאוכל להתמודד עם זה.

אני בן-אדם שזה מאוד מפריע לו, וזה מעורר טריגר חזק אצלי ואני רוצה להבין ואולי למעט את הטריגר הזה אצלי.

אני בן-אדם לא מושלם בהרבה דברים אבל הדרך שלי בחיים כשאני עושה טעויות זה לא להתכחש למציאות, במיוחד אם זה נוגע לחיים של אחרים. אני אומר להם את המצב ומתמודדים ביחד.

זה קורה לי בעבודה וביחסים במשפחה וכדומה.

לא מבין למה לא להיות שקוף עם אחרים ולהתמודד.

נגיד לפנות בנעימות לקולגה בעבודה לדון איתה על מקרה מסוים, שוב בנעימות, כדי לשפר את היחסים להמשך, 

ויש לפרסם בפורום ציבורי הצהרה שמסתכמת ב"למה בנות כאלו רעות ושקרניות?"

שבקבוצה שציינתי הן כולן מגיעות לשקר. גם לא התכוונתי להאשים ולא כתבתי המילה 'רעות'.

(לפי האמת אני אמור לכתוב כאן עוד משפט, אבל אחסוך מפני השלום)

אני מנסה להבין את התופעה.
 

עכשיו לעצם הענין לכאורה לא הבנת את השרשור ואת התגובה שלי (ואולי לא הבהרתי מספיק).

אני התכוונתי לעיגול פינות ואפילו שקרים, ולא להיות שקוף ביחסים בין אישיים שזה נוגע לאחר.

לא רואה בעיה לפרסם את זה בפורום ולא הבנתי מה הבעיה שיש לך עם זה. (במיוחד שלא כללתי את כולן וסייגתי.)

"טוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין"

אני לא חדשתי כלום בשרשור כבר התורה אצל שרה ועוד נשים וחז"ל עמדו על זה, אני רק רוצה להבין את המניע, כדי שזה לא יעורר לי טריגר חזק.

זה לבוא לפני ה' בתפילה ולדבר דברים רעים על בני אדם.

לא להצביע על תכונות מסויימות שיש לחלק מקבוצה מסויימת. חז"ל מלא מדברים כאלו גם על נשים:

"לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג): ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (שם ): ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח): ושרה שומעת פתח האהל. ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (שם ל): ותקנא רחל באחותה. ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (שם לא): ותגנוב רחל את התרפים. ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (שם לד): ותצא דינה". (בראשית רבה יח, ב)

שלך ולא ממחקר מעמיק,

לפי חלק מהפרשנויות ישעיה נכווה בשפתיו מגחלת שמלאך העביר על שפתיו בגלל שהוא רק תיאר מצב רע על עמ"י, על כך שהוא אמר שהוא יושב בתוך עם טמא.

לא רק חז"ל העבירו ביקורת על קבוצות מסויימות בעם ישראל. עשו את זה במשך כל הדורות.

אפשר ללכלך חופשי?

אמרות חזל הם אמרות חינוכיות שבאות להעביר מסר והם מחייבות פרשנות. חשוב להתעסק בפרשנות שלהם ולהבין מה הם רצו לומר לנו כדי שנהיה טובים יותר על ידי אותם אמירות. הם לא מהאו"ם, הם לא רצו רק לתאר מצב, הם רצו לומר משהו

ברור שצריך להיות ביקורת עניינית. אתה רק שופט שהביקורת שלי לא עניינית וללא מטרה. אני כן כתבתי בצורה עניינית כי אני רואה את המצב הזה מהתבוננות בעולם, וזה מפריע לי בדייטים, ואני רוצה להבין מאיזה מקום זה מגיע. היו כמה תשובות ענייניות, במיוחד של @רקלתשוהנ וגם של אחרים.

פינות, אלא אם כן אתה מפנה את זה לאדם מסויים ואז אתה צריך להיות יותר עדין ולהתחשב במצב שלו.

בפירוש לא כללתי את כל הנשים, כתבתי שראיתי את זה על כמות של נשים. אפילו נזהרתי לא לכתוב רוב.

אני כותב את הביקורת כמו שהיא וזהו. לא מעגל פינות.

מעניין שאתה מתייחס לדבריך כאובייקטיבים שהם בפרוש סובייקטיבים

אדייק ואומר: כאשר מציגים תכונה רעה כתכונה נשית זה לא רגיש.. וזה גם סובייקטיבי ולא מחולט ובודאי לא הכרחי.

אפשר מאוד להציג חולשה שמתאפיינת כנשית או גברית. ובפשטות, כשמדברים על חולשות כדאי לדבר על כך ברגישות. לנשים יש חולשות, לגברים יש חולשות... ב"ה.

"ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות" (מדרש אגדה-בובר- וירא יח. דרך אגב זה מקור מדרשי למה שדנתי עם @טוב שם)

אז המדרש אובייקטיבי או סובייקטיבי בעיניך?

למדת את המדרש לעומק? זה מדרש אגדה לא הלכה... הרבה פעמים מדרשי אגדה מגלים טפח ומכסים טפחיים לכן ההזתכלות הראשונית על מדרש יכולה להיות שיטחית. אגב המדרש יכל לומר שנשים שקרניות... אבל הוא אמר שנשים כחשניות, זה פתח למשמעות שונה בהחלט.

דבר שרה שינתה מן האמת, וזה מה שהתכוונתי בפתיחת השרשור.

גם אני לא רואה הבדל בין המונח כיחשה לשיקרה, פשוט משתמשים במילה כחש כאשר אדם כופר בטענה נגדו.

כמו שכותב כאן בפירוש ה'משיבת נפש': "ותכחש שרה מכאן שהנשים שקרניות".

כמו שבפסוק: "וכחש בה ונשבע על שקר" (ויקרא ה, כב)

לשלול מסר מפורש של מדרש בטענה שיש עומק, זה עיוות והתחמקות להודות שטעית.

ואדרבה, גם מן לשון הפסוק אפשר גם לדייק את אותו עניין (בין אם זה עוזר למסר שכיוונתי בין אם לאו).

ויש הבדל בין מקרא לבין מדרשי חז"ל, מדרשי חז"ל על פי רבותינו הראשונים והאחרונים הן כתובים בצורה של רמזים והן ראויים להדרש.

ומעניין מי זה ה'משיבת נפש', אשמח לשמוע עליו.. לא בטוח שהפירוש שלו מחייב אותי.

וגם אם כל מה האפשרות לפרשנות שהצעתי היא שטויות (ויש סיכוי, לא מכחיש את זה ;) ) - 

א. בעיקר מעניין אותי מה המסר החינוכי שחז"ל רצו להעביר כאשר אני רואה דרשה, פחות מעניינת אותי תיאור המציאות על פי חז"ל.

ב. החסרון של תורה שבעל פה כאשר היא כתובה שהיא נאמרת בצורה שלא כדרכה כתורה. אפשר לקחת את שיר השירים ולעשות ממנו שירים עגבים ואפשר לקחת את מדרשי חז"ל ולהטיח עלבונות על נשים.. 

ג. כמו שחז"ל הלכו לפי מדעי הטבע שלהם ולא מסתמכים על הנחיות רפואיות מחז"ל ככה בלל לא בטוח שיש מחוייבות לחז"ל בכל ענייני מדע הנפש. 

ואני מאה אחוז שאם הייתה רואה את המדרש לפני כן, לא היית מביע זלזול בדבריי שהם 'קשקוש'.

רק עכשיו שפתאום אני מביא לך מקור מפורש אתה עושה פלפולים.

לא יודע לאיזה בית מדרש שאתה שייך, אבל אני מכיר את סוג הטענות מבית מדרש מסויים, לטעון שיש עומק או פרשנות אחרת, איפה שאין מקום לזה. זה הכל התחמקות להתמודד עם דברי חז"ל שלא נוחים לכם.

אני שמעתי רק על אחד שחוקר כליות ולב

עולם הכוונות הוא עולם שכדאי להשאיר מחוץ לפורום.

לא מצפה ממך לענות על תוכן דברי אם אינך מעוניין.

דנתי אותך לכף זכות. אם היית רואה את המדרש ועדיין טוען נגד דברי שהם קשקוש, כשאני אומר את המסר הפשוט והישיר של המדרש, זה עוד יותר גרוע.

אתה יכול להגיד שאתה מפקפק במדרשים מסויימים כמו גאוני בבל, אבל אל תנסה לעוות מדרש, להתאים לדעות שלך.

ברור שיש מדרשים עמוקים, אבל אי אפשר להתעלם ממסר ישיר של מדרש.

עשית משא ומתן ביחס לעולם המחשבות שלי, לא חושב שזה נצרך. גם אם לא תבין מה עובר לי בראש במדוייק זה לא מן העניין, מבחינתי לפחות. אמרתי כבר מה תוכן טענותי כלפי תוכן דבריך. אם תרצה אתה מוזמן להגיב. אם לא זה גם סבבה.

לא אכחיש שפרשנות דברי חזל צריכה להתכתב עם השכל הישר. השכל הישר שלי הוא הכלי שיש לי לפרשנות. מאמין שגם אצלך יש עניין כזה.

לדברים לא עניינים.

אני לא עשיתי ניתוח של האישיות שלך, רק אמרתי בצורה אובייקטיבית שהפרשנות שלך היא מתחמקת מהרובד של המסר הישיר ואפשר לעוות כל מדרש כדי להסתדר עם הדעות שלנו, כמו שהיה לי נסיון עם בית מדרש מסויים.

מה גם שלא הצעת שום פירוש הגיוני אחר.

'תוכן טענותי', אין שום תוכן בטענות שלך, לא הבאת שום פירוש אחר.

הצעת פירוש שהכחשה זה לא סוג של שקר, כשהבאתי לך פסוק מפורש שכן, ושרה שינתה מהאמת בפסוק עצמו שהמדרש מביא.

ניסיתי לדון אותך לכך זכות, שלא ראית את המדרש לפני שכתבת על דבריי שהם 'קשקוש', ואם כן ראית את המדרש זה עוד יותר חמור, כי בן-אדם שמביא דעה על פי מסר ישיר של המדרש, ואתה צריך לעשות פלפולים שבכלל לא הסברת עד הסוף  מה הפירוש שלך רק התחמקות והרחקת עדותך כאילו יש עומק, ואתה קורא לדבריי 'קשקוש'.

לא עשיתי שום ניתוח אישיות רק מהדברים שכתבת בשרשור.

"הצעת פירוש שהכחשה זה לא סוג של שקר" לא טענתי את זה ואני גם לא עומד מאחורי זה.

מה שכתבתי הוא "אבל הוא אמר שנשים כחשניות, זה פתח למשמעות שונה בהחלט". רציתי לדייק במילים. ולא אמרתי מה המשמעות הזאת ומה הדיוק אומר. נכון, לא אמרתי את זה.

כל השאר הטענות שהבאתי היו בעלות תוכן גם אם הוא לא מעניין אותך ולא עוסק בפירוש המדרש הנ"ל.

אגב, אני חושב שבגלל שמידת האמת חזקה מאוד אצלך, קשה לך מאוד עם העניין.

אבל צריך לזכור שמצד ה"הווי דומה לו" יש לפעמים מקום ל"ותשלך אמת ארצה" בגלל החסד, וע"ג זה לבנות את "אמת מארץ תצמח".

ובמילים אחרות- השקר נובע מהרגש, והמטרה היא לחבר את הרגש לאמת, ולא לבטל את הרגש מפני האמת, וזו השלמת התכלית של נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והדרך לכך היא ע"י החסד שמכיל.

נכון אתה צודק.

("אל תגיד לי מחלוקת. תגיד לי מה לעשות"..)

וזה גם עוזר לאדם עצמו לדקדק ולהעמיק יותר כשהוא לומד, לחשוב על יותר מקרים, וגם לא לוותר על מה שנראה לו הפשט בעניין (כשהוא בר הכי).

הוא הנתיב לתורת א"י, תורת אמת (בגלל שלמותה ואחדותה ובגלל שנותנת לכל דבר את מקומו הראוי לו לא פחות ולא יותר), תורת חיים, תורה שמחוברת לעבודת ה' בפשטות ובלי צורך בהסברים עמוקים איך.

בקיצור כל הדברים שמהרושם שלי מדברים אליך

אבל יש התעוררות כאשר שומעים הוצאת שם רע על עמ"י, נראה לי שאתה יכול גם להבין את זה ואת ההו"א ביחס לתגובה על כך

זה מאוד בעייתי לתלות מידה רעה או מעשה רע בצורה מוכרחת במין מסויים.

בעיני בת שעוברת עבירה מסויימת אין לה 'הנחה' בגלל שהיא בת. גם בנים ביחס למה שקשה להם (אפשר להבין אותן, אבל אני לא יצפה מהן לפחות).

ככה זה גם ביחס לתכונות רעות. אין לאף אחד קולא בעניין בעניין הזה. וזה קשקוש ששקר זה עניין שהוא יותר נשי

"ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות" (מדרש אגדה-בובר- וירא יח.)

ברור שכוונת המדרש לא כל הנשים, אבל זה יותר מצוי אצלם.

זה לא קשור להנחה. חז"ל במלא מקומות מייחסים מידות רעות לקבוצה מסויימת

תמיד למה .. תחשוב מה בי יכול להיות יותר טוב? אולי עדינות? הקשבה אמיתית ? גמישות?

ברגע שאחד יבוא לקראת השני ולא ינסה לתקן אותו כל רגע .. יהיה אור 

אני מבינה מה שאתה אומר הייתי עדה היום לשיחה של בעל מקצוע עם אישה .. ואי ואי שיחת חרשים.

היא אומרת משהו .. הוא נתפס על מילה אחת שלה ומאשים אותה , היא מבלבלת במוח והוא מתבלבל איתה

די שיגעו את המוח .. תבינו היא אישה אתה גבר סבבה אפשר לחשוב ..תבואו אחד לקראת השני 

אף פעם כמעט אין מישהו שצודק מאה אחוז

אני יודע שלא כולן ככה. אבל משום מה בחוויה שלי הרבה גברים יותר ישרים ושקופים, ויש נשים (לא כולן. אני עובד עם קולגה שהיא בכלל לא כזאת) שהן מתפתלות ומכסות ואפילו משקרות.

יש אי דיוקים יש מטאפורות יש ציורים יש הכללות ככה אנחנו מדברות .

למשל שבחורה אומרת שום דבר לא הולך לי היום ?

זה באמת ככה ? סביר להניח שהיה לה גם משהו לפחות אחד טוב .

אז למה היא אומרת את זה? כי זו השפה

אז זה אומר שהיא משקרת?? ממש לא

אני מדבר יותר במקרים שזה נוגע לאחר, אז האי דיוקים והעיגולי פינות האלו יכולים להזיק או לפגוע באחר, במיוחד אם זה שקרים ממש.

שלך ולא מספרת לך, ואז אתה שואל אותה למה השתמשת בכרטיס אשראי, והיא אומרת לא אני השתמשתי אלא כנראה בטעות חברה שלי לקחה את זה וזה לא נורא כי זה לא סכום גדול. אז זה קורה עוד כמה פעמים, ואז היא בסוף מודה שהיא השתמשה מלכתחילה, היא רק לא רצתה לעורר ויכוח בהתחלה ולהגיד שהיא השתמשה.

אז הכסף לא נורא, אבל מעצבן השקר.

כמו בחורה שמאחרת לדייטים קבוע וכל פעם ממציאה תירוץ, ולא פשוט מדברת איתך דוגרי על זה שיש לה בעיה עם איחר.

אני אוהב אנשים שמדברים דוגרי.

צריכה עזרה, חברה עיכבה אותי בטלפון, כל מיני.

כשזה דפוס קבוע אתה רואה שהיא מעבירה את האחריות לגורם אחר, ולא לעצמה.

פעם קיבלתי כוויה מהמסלסל והוא לא האמין לי

עכשיו אני מבינה למה..

האשמתי את המסלסל

רק שזה לא היה שקר וגרם לי לעיכוב..

אבל אמרתי לו ישר שאני מאחרת .. ובאמת התנצלתי.

השקר עם האשראי הוא חמור מאוד. בחורה שמאחרת לדייט היא פשוט בחורה שקשה לה עם זמנים.

ההכללות שלך לא נעימות בכלל

למה שהיא תגיד דבר כזה?

מדברת בתור אחת שמאחרת הרבה פעמים לדברים... בחיים לא השוו אותי למישהי שגנבה כרטיס אשראי. 

דוגמאות מהחיים.

(לא מדבר עלייך כי לא מכיר אותך)

אבל בכללי אם זה דפוס, אז זה בעיה של עצמה, לא של הגורמים.

אדם שמקדים יוצא יותר מוקדם, או שהוא חותך דברים שהוא עסוק בהם.

אני לא מדבר כשזה לא דפוס שאז לפעמים שייך תירוצים.

(בהנחה שהאירוע באמת קרה, וזה לא סתם תירוץ).  הוא באמת התכוון להגיע בזמן, ובאמת אירע משהו לא צפוי שעיכב אותו.

אתה רוצה שהיא תסתכל על האירוע 'מבחוץ' ותראה שאדם עם אופי אחר היה מתנהל אחרת, ולא היה מגיע לזה. 

אבל גם כשמישהו במצב רוח כעוס, סביר שהוא יגיד לך שהוא כועס בגלל שמישהו עקף אותו בתור, ולא יגיד לך 'אני כעסן באופיי, ומה שגרם לכעסנות להתפרץ במקרה הזה זו העקיפה...'

יכול להיות שכלפי עצמו הוא מודע שיש לו בעיה, יכול להיות שאם הוא ינהל שיחה על הנושא הוא גם יאמר את זה במפורש, אבל בד"כ הוא לא יתאר כך אירוע ספיציפי.

למרות שמן הסתם הפנייה היא רק לבנות 

אפשר בכל זאת דוגמא?

המדוייק של הסיטואציה

יש לי אחות כזאת

אנחנו נמצאות באותה סיטואציה וכשהיא מספרת מה היה זה שמיים וארץ היא ממש לא משקרת, היא פשוט מספרת מתוך החוויה שלה.

יוצא בזה באמת אי דיוקים בתיאור היבש, אבל מאה אחוז הבנה ש החוויה שהיא עברה
 

אולי לכן אישה פסולה לעדות, אולי היא יותר נוטה להתערבב בסיטואציה ולא לשפוט אותה מהצד

דבר נוסף, נראה לי שבעימות מול אדם אחר, נשים יותר ינסו להימנע מחיכוכים ואי נעימויות ופגיעות, ויעדיפו את העיגול פינות על פני ה"דין" ואמירת הכל בפנים.

אישה נאמנת לעדות של איסורין, הרי שלא חוששין שמשקרת.

ואף המקור לעד אחד באיסורין נלמד מנאמנות אישה (לפי התוספות ועוד ראשונים).

ויש עוד דברים שנאמנת כשאין איזה סיבה לא להאמין (כמו בדדמי, או שיש טירחא וכדו', או כמו ששרה אמרה שלא צחקה כי יראה..).

הנאמנות של עדות בבית דין היא לא מדין חשש משקר (שהרי אפי' משה ואהרון, שהיום אושפזין, וכו').

א"כ אין יותר חשש שקר אצל נשים מאשר אצל גברים.

ובפרט במחקרים של ימינו טוענים שדווקא נשים פחות חשודים בזה. הרי דתני תנא בלא..

ואין זה סברא יחודית לאישה.

איזה צדיק טהור ותמים מידות.

באלול הייתי בשיעור בנושא התשובה שאמרו שם שמי שחזר בתשובה, אבל לא שלמה, על דברים שהם גם ככה לא ממש עברות, כמו משחק בקוביות (הימורים זאת לא עברה ממש), או גנבת יונים מהמדבר (מדבר הוא הפקר) האדם הזה פסול לעדות.

למה זה כזה רף גבוה? המטרה של עדות זה לקבל מידע בנוגע לקידוש החודש או שפיטה בבית דין של אדם, מה שמשנה זה אם העדים משקרים, לא האם הם צדיקים טהורים שכאלו.

בה חומרה של מלקות ולמעלה, ודין מיוחד בגזל כי כתוב 'עד חמס'. מדרבנן האדם פסול אם עבר עבירות מהתורה שאין בהם מלקות כדברי רבינו ירוחם שהביא הרמ"א.

בעבירות של חכמים השולחן ערוך (חו"מ לד, ג) פוסק שהוא פסול בכל עבירה והרמ"א אומר שזה דווקא בדברים שיש בהם חימוד ממון, שאז חוששים שהוא משקר בשביל ממון.

אני חושב שהפסול דאורייתא של רשע, זה מהותי כי כשאדם בא לבית דין הוא מעיד לפני ה', ורשע לא ראוי להעיד לפני ה'. לפי הרמ"א שבעבירות חכמים זה רק משום חימוד ממון אז שם זה חשש משקר.

על כל פנים למעשה, אומרים לאדם להרהר בתשובה לפני שהוא מעיד, ואז הוא יכול להעיד, חוץ מדברים שצריכים תיקון כמו החזרת גזילה.

יש פסולי עדות שלא מצד נאמנותם, למשל משה רבינו ואהרון הכהן פסולים להעיד כי אחים, למרות שנאמנותם לא מוטלת בספק.

הגמרא מספרת על אחד האמוראים שראה שנים שישו איזה עבירה, אז הם אמרו לו שאם יספר הם יכולים לגרום למותו (בעדות שקר) כי הם שניים, והוא לא יכול להזיק להם כי הוא אחד אפילו שגדול הדור היה.

מצד שני, אדם שחשוד לשקר, למשל חשוד לזלזל בממון אחר, כמו משחק בקוביא לגבי עדות ממון. או חשוד בעריות לגבי עדות עריות.

אז זה פסול מטעם חשד שמשקר (יש מחלוקות בכל אלו שאין כאן מקומם, אבל הרעיון הכללי מוסכם).

לכן אישה נחשבת נאמנת לגמרי כמו איש לכל דבר. ורק מטעם אחר לא מקבלים עדותה.

בגלל חשש משקר.

ברור שזה יותר כמו טעמי מצוות להטעים שמדאורייתא היא התמעטה מהפסוק (דברים יט, יז) "ועמדו שני אנשים" כדרשת הספרי ובגמרא, אבל עדיין כשמדרש נותן טעם כנראה שיש בזה אמת במימד מסויים.

אני מסכים שצריך להיזהר בזה בהסקת הלכות, ויש את התקנה המיוחסת לרבינו גרשום לקבלת עדות אשה במקרים מסויימים, אבל זה לא מבטל את השקפת המדרש הזה 

בפועל עיקר הנאמנות של עדים באיסורין נלמדו מנאמנות אישה. אנו מאמינים לאישה גם לעניינים של כרת מיתה והכל. הלכך אין צד לומר שיש חסרון אמינות בה.

עדות בבית דין היא שונה מהותית ויש דרישות רבות שאינן בהכרח מצד אמינות.

לגבי המדרש שהובא, אפשר למצוא כמה חילוקים (כגון שבמצבים מסויימים כפחד, הן יותר קלות או עוד חילוקים). בכל מקרה להלכה ומעשים כל יום שנאמנותם ללא ערער.

של פחד מהבעל הדין שהוא מעיד לטובתה.

גם בחיים יש מצבי פחד שאשה מעגלת פינות, ואפילו מכחישה ומשנה מהאמת כמו שרה אמנו, והמדרש מדבר על הנשים כקבוצה.

המדרש עצמו שולל את עצם התגובה הראשונה שלך אלי וגם 'מכחיש' את מה שכתב @advfb שזה קשקוש מה שאמרתי.

אני לא אומר שחשש משקר בפחד בבית דין זה החשש היחיד, וכנראה האיסור של התורה שאשה תעיד יותר כולל. גם לא תמיד מתחשבים הלכתית בחשש משקר לפסול אשה, כמו נגיד בתקנה המיוחסת לרבינו גרשום.

רק הבאת את המדרש להראות שהוא כן אומר אמירה על קבוצת הנשים שהן מכחישות את ומשנות מהאמת כמו שרה.

עכשיו לענין נאמנות של אשה באיסורין. יש מחלוקת אם זה מדין עדות של עד אחד או מדין נאמנות.  אבל העיקרון שמתוך שהיא נאמנת לעצמה, היא נאמנת לגבי אחרים באותו ענין, כי היא לוקחת אחריות שהיא תעבור על אותו איסור, אז היא נאמנת לגבי אחרים. אם נשליך למציאות, אשה יכולה לעגל פינות ולשנות בדבר שהיא לא מפסידה אלא האחר.

אני קוראת את השרשור ואת התגובות בו, ומוצאת את עצמי עדיין חושבת איך ומה נכון לכתוב שיוסיף על הנאמר, מנסה בכל זאת במה שיש כרגע במחשבה.

ביקשת להבין את השורש של העניין, ולענ''ד, הכל מתרכז לעניין מרכזי אחד שאפשר להרחיב בו רבות:

מבנה פנימי ומהותי שיש לו תנועה מעגלית-מחזורית, עניין שהוא בטבע הנשי וחלק ממה שמאפשר ומייצר את היכולות והמאפיינים הנשיים על כל רבדיהם ובחינותיהם.

אצל גברים זה בדר''כ עובד אחרת, ולא סתם שייכו לאישה את צורת העיגול ולאיש את הקו הישר. אלו שתי איכויות שונות שלכל אחת מהן יש חשיבות וערך בפני עצמה והשילוב שלהם יוצר שלמות אחת שמפרה, מאזנת ומעשירה את המערכת השלימה. פתאום, חושבת על זה שגם בארבעת המינים יש ביטוי לאותן איכויות. איכות קו ישר, לולבית, שהיא כנגד עמוד השדרה היציבות, היש בו טעם שזה התורה, השכל הישר המנחה. ולצידה איכות המעגל הכוללת גם וגם (עיגול הוא סוג של קו ישר שמתעגל ונסגר), האתרוג, שהוא כנגד הלב. זה ברובד הרעיוני, והדברים מתבטאים גם ברבדים מעשיים שאחד מהם הוא מה שאתה מתאר.

מצד אחד האיכות הזכרית שמבקשת יושר, בלי פשרות, מכוונת למטרה, ומצד שני האיכות הנקבית, התהליכית, שיודעת שכדי לבנות כל דבר שהוא, צריך להכין את השטח לקראתו, להכשיר אותו לשהות, עבודה ועיבוד ממושך מאוד. ולתהליכים ארוכים חייבים להיות עם כלים שמאפשרים לעשות את העבודה הזו בתבונה. רק להסתכל על נשים נשואות, הצרכים הרבים שקשורים לניהול בית, אמהות וגידול ילדים, להכין אוכל, כמה פשוט לכאורה כמה מורכב ודורש זמן ותהליכי הכנה ארוכים לפעמים בפועל, וזה בלי עוד משימות מעבר כמו עבודה וכדו'. כדי להצליח לתפעל ולהיות בכל כך הרבה במקביל ברגישות, בסבלנות וברכות, ולזכור את עצמה בתוך זה, אישה לומדת להשתמש בכלים ובתבונה שבה. במעין קורסי נפש פנימיים שלמדה בחיים ונבנתה בהתאם כדי לממש את הקיים בה כמו: 'איך לייצר תקשורת מיטיבה ומיטבית לכל הסובבים', 'קורס פנימי בניהול משברים בדרכי שלום ונועם' וכדו'.

במובן החיובי, בלי היכולת הזו ''לעגל ולהתעגל'', במערכת זוגית ומשפחתית היינו פוגשים בעיקר אנשים נכנסים ראש בראש. היכולת הזו יש בה כדי ללמד אותנו: איך מתגמשים ומתאימים את עצמנו למצבים שדורשים הסתגלות ושינוי, איך מוצאים דרך אמצע טובה ומיטיבה כשיש התנגשות רצונות, איך ''לשייף'' בעדינות פינות חדות ולהפוך את המרחב המשותף הפיזי, הנפשי, הרגשי וכו' לסביבה בטוחה לבנייה ולגדילה, איך לרכך מה שעלול להיות התנגשות כואבת ושוברת... ואפשר למצוא עוד עניינים חיוביים פה.

מה שכן חשוב לומר, העניין השורשי של התכונה הזו אין בו כדי לעודד שקרים והתנהלות לא תקינה מבחינה יושר, הוגנות וכל מה שנוגע לבין אדם וחברו. אם היתה התנהלות כזו כמו שתיארת עם כרטיס האשראי, זה לא ראוי ולא תקין מהבסיס, וזה לא נוגע בכלל לנשים-גברים.

זה נכון שנשים נוטות להיות יותר רגישות, והן לפעמים לא בנויות לעמוד ''בחזית הקרב'' כמו גברים, במיוחד לא כשנוצר עימות. זה לא אומר שאין להן יכולת לעמוד בחזית ושהן לא עושות זאת בהקשרים ובהיבטים שונים בחייהן, אלא שדרך ההתמודדות שונה והמהירות והדרך שגבר יגיב בה לרוב תהיה שונה מהתגובה הנשית לסיטואציה זהה. ויש מצב שיש סיבה עמוקה ואמיתית לבחירה להתנהל כך שאולי תתגלה ואולי לא. וכאן הייתי מצרפת לדיון התורני שפתחתם עוד כמה נשים ממקורותינו, אבל אז התגובה תתארך ביותר...

מה גם שלפעמים זה נוגע לדפוסים שונים שגדלים לתוכם, כמו למשל הרצון לא להתמודד עם תחושת אשמה כי זה יכול להיות נוראי (במיוחד אם יש שם מנגנון פנימי של 'אמרתי אמת ואיזה סרט עכשיו'... זה לא כמו במקומות אחרים שמדברים כמה דקות, מעבירים וחוזרים להיות כרגיל), ועדיף להסתיר עד שמוצאים כח לעמוד מול זה קודם מול עצמנו, ואז מול אחרים.

זה עובד אחרת. לא מצדיק פעולה לא ראויה ולא נכונה, אבל אולי מסביר קצת את היסוד שאומר שהתנועה המעגלית מבקשת ליצור הרמוניה בדרכי שלום והשלמה, מבית ומחוץ. 

פינות שמזיק לאחר, אשה, וכל אדם, צריכים לנסות להיות ישר וכנה ולא ללכת בסיבובים.

הנקודה האחרונה האירה את עיניי. אני לא חשבתי על זה שאנשים גדלים לתוך מציאות שאם אומרים אמת חוטפים, ואז יש להם טראומה.

כמו שהגמרא בסוכה (סוכה מו ע"ב) אומרת צריך השגחה מיוחדת על ילדים שיאמרו אמת.

אני לא אבא עדיין ולא מחנך, אבל התכנון שלי זה לא להעניש ילדים אם הם מודים באמת שעשו משהו לא כהוגן, כי אז יפחדו לדבר אמת. כן אשוחח אתם על מה שעשו אבל לא אעניש.

ניתן לראות בכמה מקומות הקשר בין חסד לאמת ["ורב חסד ואמת", ממידות ד',  “חסד ואמת נפגשו" ,  “חסד ואמת יקדמו פניך".
"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת", "אשר לא עזב חסדו ואמיתו ", והמדרש הידוע שחסד אומר לברוא העולם שיש גמ"ח ואמת אומר לא לברוא שיש בו שקרים, ומצוה לשקר בשביל השלום. ויש עוד הרבה מקומות שכן משמע. וכביטוי חסד של אמת]. ואכן מחד גיסא, האיש נחשב לחסד וכו'. ומאידך גיסא, לגבי איש כתוב: "תורת אמת היתה בפיהו" ולגבי אישה: "ותורת חסד על לשונה".

לא ממש כתבתי, אבל מבין שאפשר להבין מה אפשר לראות מפה.

ומסכימה לגמרי, וגם כתבתי את זה כמה פעמים גם באמצע התגובה וגם בסופה.

אני חושבת שכנות היא אבן יסוד ובסיס בתקשורת בין אישית ותוך אישית. וכשאדם בכנות בתוכו פנימה וחי בתפיסה פנימית מיטיבה, ומדבר בשפה שמעודדת לקיחת אחריות ולא ה/אשמה, סביר להניח שהוא יבחר יותר בהתנהלות ישרה. מה גם שכדי לעודד בחירה בדרך הזו, לפעמים לא די בזה שהאדם עצמו יחיה ככה בינו לבינו. צריך גם שהסביבה תתמוך בתפיסה כזו, אחרת קשה מאוד לעמוד לאורך זמן מול 'מתקפות האשמה', שלא תמיד מוכנות ויודעות להכיל ולקבל את מה שנקרא לקיחת אחריות. זה עלול לקרות כשמחפשים בעיקר מי 'צודק' ולא ממוקדים בתהליך ובשינוי הרצוי.

וכן, יש מציאויות כאלו שאנשים לומדים שכדי להתנהל בעולם ולשמור על עצמם, לפעמים עדיף לשנות מהאמת. וזה לא אומר שזה מוצדק או שככה זה צריך להיות, אבל מודעות לעניין ולרגישויות קיימות יכולה לפחות לאפשר שהות כלשהי לבירור עם הצד השני מה ולמה התנהל כך. גם אם מחליטים אחר כך שלא מתאים החיבור הזה.

לגבי הילדים, זו גישה נכונה וחכמה. רואה בעצמי זוג שמתנהל ככה, ולפני שמטפלים בעניין משבחים ומחזקים על אמירת האמת גם אם היא לא נעימה למספר ולשומע.

וכאילו זה כל כך טיפשי שהיא אפילו לא האמינה שהאמין לזה..

אבל פשוט לא היה לה איך לצאת מהסיטואציה אז היא פשוט חירטטה משהו בלי היגיון.

במקום פשוט להגיד את האמת..

נ.ב הקטע שזה לא היה משהו שצריך לשקר עליו.. (בעיני לפחות)

אם כי גם בזה אני חושב שהממצאים של Curtis וHeart נכונים שזה מצוי אצל נשים בשיעור גבוה בצורה ניכרת, אבל עם זה אישית לא התמודדתי ולזה לא הייתה כוונת השרשור.

ואולי זה בגלל שאני יוצאת עם גברים...

נגיד שמישהו שמשקר לגבי הפניות שלו במקום להגיד שהוא לא מעוניין לצאת איתי - כאילו שהוא לא מודע לזה שהוא קופץ לי בכל פעם שאני נכנסת, ואני רואה שהוא מחובר כל יום. (ואם הוא באמת תפוס, עצוב בעיני שהוא נכנס כל יום לאתר). (לדעתי, ב"לא פנוי" יש משהו מאוד מטעה - לקראת נישואין וזוגיות)

או אנשים שאוהבים לנפח את הקו"ח שלהם - דברים כמו "שירת ב-8200" כשבאמת היה אולי טבח ב-8200.

אנשים שמעדיפים למשוך דייטים רק כדי לא להיות הצד שחותך.

אנשים שממציאים סיבות למה הם לא רוצים להיפגש, כי הם מתביישים להגיד את הסיבה האמיתית.

בתור אישה, יש דברים שלא אשתף אותך בהם, ואמציא סיפור אחר. נניח אם אנחנו נפגשים, וקבענו להיפגש במקום שלא קרוב לבית שלי כי אמרתי שיהיה לי נוח, יכול להיות שזה בגלל שיש לי בדיקה רפואית (או אולי משהו אחר), ולא בטוחה שהייתי רוצה לשתף אותך בדייט ראשון. אז אולי אמציא איזשהו סיפור כיסוי. לא כי אני לא יכולה להתמודד עם המציאות, אלא יש דברים שאני לא מרגישה בנוח לשתף עם אדם זר.

או נגיד שאנחנו הולכים, ואני מבקשת להתיישב איפשהו, ואתה שואל אותי אם אני עייפה - לא, אני לא עייפה, אבל יש סיבה אחרת שאני מעדיפה לשבת - לא בטוחה שנכון וראוי לשתף בשלב כזה.

זה לא מזיק לאחר.

לגבי ההתחלה נכון לצערנו הרבה בדור הזה משקרים.

משהו שאני לא מרגישה בנוח לשתף, ואז זה כן מזיק לאחר.

אני חושבת שצריך להבדיל בין שקרנות פתלוגית, לבין תפיסת מציאות מעוותת, לבין השלכת אחריות, לבין ביישנות וחוסר נוחות.

כשזה משהו עקבי, זה כבר מזיק לאחר לא לשתף ולהיות שקוף וכנה.

יש ביישנות, אבל השקיפות והכנות יותר חשובה, במיוחד שזה מזיק לאחר.

"עד לרמה של שקר. חס וחלילה לא כולן, אבל כן תכונה בולטת"

ולגבי גברים זה עניין של "הדור הזה".

אומרים, ולכן אני מקבל מחקרים שהוכיחו את זה (וחושד במחקרים כאילו זה שווה).

נשים הן יותר agreeable (במונחים של OCEAN traits) ופחות conscientious

חלק מ-agreeableness זה להתחמק מקונפליקטים / לנסות "להנמיך את האש" גם על חשבון ה"עובדות הקרות"

דוגמה מעניינת מתחום אחר היא הפילוסופיה הפרוגריסיבית שמבוססת על תכונת agreeableness בניגוד לרציונליזם בסגנון הנאורות שזה conscientiousness קיצוני (אפשר גם לראות את זה בגיבורי תרבות של הנאורות הרציונליסטית כמו שרלוק הולמס). זה הויכוח הנצחי (כנראה) בין "facts don't care about feelings" ו"why can't you show compassion" - מאוד קל לראות את הגשטלטים

כמובן הגשטלטים המנחים לא מוגבלים רק לתגובה ממשית אלא גם לאופן הבנת המציאות. למשל אפשר להסתכל על תמונה מבחינה אסתטית (יופי, פלא), מדעית (חומרי גלם), היסטורית כו' והתיאור שנוצר בראש ביחס לתמונה תלוי מאוד בגשטלטים הבסיסיים שבעזרתם אנחנו בוחנים את המציאות

הסיבה לכך? כל צורת התנהגות שאתה רואה היא צורת הסתגלות למציאות, שעובדת פחות או יותר. אנשים שמשקרים כל הזמן עושים את זה כי זה עובד להם. אם תמיד היו תופסים אותם בשקרים שלהם ומוכיחים אותם על זה מגיל 0 כנראה שהם לא היו משקרים (בערך כמו מה שדויד לא חינך בתקיפות לכן זה נתן לכל מיני הפרעות אופי אצל הילדים). על אותו משקל אפשר לראות איך הפרעת אישיות גבולית דועכת לה עם הגיל כי היא לא צורת הסתגלות שעובדת לטווח הארוך ופשוט "מתבגרים".

אני יכול לומר על עצמי שאני מעדיף פי מיליון לעגל פינות ולפזר קצת "שקרים לבנים" מאשר להיכנס לריב פנים אל פנים ולהתחיל להסביר דברים שאני לא יכול להסביר / שהצד השני לא יכול להבין. אני כן משתדל שלא לנהוג ככה כי התורה מדריכה אחרת אבל זאת הנטייה הטבעית שלי.

למעשה יש יתרון מסוים בכל סוגי הגישות בשביל זה אני ממליץ לקרוא את הספר Surrounded By Idiots

המודל שהוא מציע לא מדעי במיוחד אבל בסך-הכל הרבה זה היגיון בריא וכל מה שצריך זה לעשות התאמות למודלים גמישים יותר למשל OCEAN - או פירוק ליותר גורמי אופי שבכל-מקרה כל-אחד מהם זוכה להתייחסות בספר עצמו

@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜

🧠 ניתוח השרשור

השרשור עוסק בשאלה קלאסית בדייטים:

כמה משקל לתת למראה חיצוני – והאם "להעלות סטנדרטים" או להתגמש.

הפותחת (Lavender) מציגה דילמה אמיתית:

היא פוסלת הרבה על מראה

מצד אחד רוצה משיכה אמיתית

מצד שני מפחדת "להישאר מאחור" ולהפסיד זוגיות

👉 זה יוצר מתח בין:

אידיאל (משיכה מלאה)

פחד (החמצה / גיל)

---

🧩 מחנות עיקריים בדיון

1. מחנה "משיכה חשובה – אבל מתפתחת"

מייצגים בולטים: נעמי28, מרגול, advfb

עיקרי הטענה:

אסור להתחתן בלי משיכה

אבל משיכה ≠ יופי מיידי

משיכה יכולה להתפתח עם היכרות

🔑 רעיונות מרכזיים:

"אם אין דחייה – תני צ'אנס"

משיכה נבנית דרך אופי וביטחון

יופי ≠ משיכה

👉 זה הקו הכי מאוזן בדיון.

תובנה עמוקה:

הם עושים הבחנה חשובה בין:

תגובה ראשונית (ויזואלית)

חיבור רגשי (שיכול לשנות תפיסה של יופי)

---

2. מחנה "להוריד חשיבות מהמראה"

מייצגים: הרמוניה, בחור עצוב

עיקרי הטענה:

יופי לא חשוב לאורך זמן

מתרגלים למראה

מי שמתעקש על יופי – עלול להיתקע

🔑 טיעונים:

"יש זוגות עם פערי יופי והם מאושרים"

יופי משתנה עם השנים

מי שבררן מדי עלול להישאר רווק

הטון:

מעט שיפוטי / מחנך

(למשל ההערה: "תסתכלי במראה")

👉 זו גישה יותר אידיאולוגית-ערכית מאשר רגשית.

---

3. מחנה "תהיי כנה עם עצמך – אל תכריחי"

מייצגים: advfb (בעיקר), ארץ השוקולד

עיקרי הטענה:

אי אפשר "לפתור רגש עם היגיון"

אם אין פוטנציאל – לא בכוח

צריך ניסוי וטעייה

🔑 רעיונות:

"זה עניין רגשי שצריך לעבוד מולו"

לא לשים סטופר למשיכה

תני לתהליך לקרות טבעית

👉 זה קו מאוד פסיכולוגי-מודרני.

---

4. מחנה "דיוק פרקטי / טכני"

מייצגים: נעמי28, ארץ השוקולד

עיקרי הטענה:

אם את פוסלת מראש – תסנני מראש (למשל תמונה)

אל תבזבזי דייטים בלי סיכוי

🔑 גישה: יעילות > אידיאל

---

🧠 עומק פסיכולוגי של הפותחת

הדיון האמיתי הוא לא על יופי – אלא על פחד:

פחדים מרכזיים:

1. להתפשר ולהתחרט אחרי חתונה

2. לא להרגיש "עפה עליו"

3. להחמיץ את הזמן

היא אומרת במפורש:

> מפחדת להתחתן ולא לאהוב מספיק

👉 זה לב הדיון.

---

⚖️ קונפליקט ליבה

השרשור כולו יושב על מתח בין שני עקרונות:

צד רגשיצד רציונלי

אני רוצה משיכה חזקהאין מושלם

לא רוצה להתפשרהזמן מוגבל

זה חשוב ליאולי זה שטחי

👉 כל המגיבים בעצם מנסים לאזן בין זה.

---

🧩 דפוסים מעניינים בדיון

1. הבחנה חשובה שחוזרת כמה פעמים:

👉 דחייה ≠ חוסר משיכה

דחייה → כנראה לא מתאים

חוסר משיכה → אולי יתפתח

זה אולי הכלל הכי פרקטי שעלו בדיון.

---

2. תפיסת "אהבה משנה תפיסה"

כמה מגיבים טוענים:

> כשאוהבים – גם המראה נהיה יפה יותר

👉 זו תפיסה מאוד נפוצה בפסיכולוגיה של זוגיות.

---

3. לחץ חברתי סמוי

המשפחה → "תני צ'אנס"

החברות → "תעלי סטנדרטים"

👉 כלומר: היא לא מתלבטת לבד – היא בין קולות סותרים.

---

4. נושא של שליטה מול חוסר שליטה

מראה = נתפס כ"קריטריון ברור"

אהבה = לא צפויה

ולכן היא נאחזת במראה כקריטריון ביטחון.

---

🧾 מסקנה כוללת

הקו הכי חזק בדיון (והכי מבוסס): 👉 לא להתחתן בלי משיכה – אבל לא לצפות שהיא תהיה מיידית

ולצד זה: 👉 אם יש דחייה – לא בכוח

---

TL;DR 🪶

השאלה: כמה חשוב מראה בדייטים

רוב המגיבים:

👉 משיכה חשובה, אבל יכולה להתפתח עם הזמן

חלק טוענים:

👉 יופי לא קריטי וצריך להתגמש

אחרים מדגישים:

👉 זה רגש – אי אפשר לכפות אותו

הפחד המרכזי של הפותחת: להתפשר ולהתחרט

התובנה הכי חשובה:

👉 יש הבדל בין דחייה לבין חוסר משיכה זמני

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי