כדי שאוכל להתמודד עם זה.

אני בן-אדם שזה מאוד מפריע לו, וזה מעורר טריגר חזק אצלי ואני רוצה להבין ואולי למעט את הטריגר הזה אצלי.

אני בן-אדם לא מושלם בהרבה דברים אבל הדרך שלי בחיים כשאני עושה טעויות זה לא להתכחש למציאות, במיוחד אם זה נוגע לחיים של אחרים. אני אומר להם את המצב ומתמודדים ביחד.

זה קורה לי בעבודה וביחסים במשפחה וכדומה.

לא מבין למה לא להיות שקוף עם אחרים ולהתמודד.

נגיד לפנות בנעימות לקולגה בעבודה לדון איתה על מקרה מסוים, שוב בנעימות, כדי לשפר את היחסים להמשך, 

ויש לפרסם בפורום ציבורי הצהרה שמסתכמת ב"למה בנות כאלו רעות ושקרניות?"

שבקבוצה שציינתי הן כולן מגיעות לשקר. גם לא התכוונתי להאשים ולא כתבתי המילה 'רעות'.

(לפי האמת אני אמור לכתוב כאן עוד משפט, אבל אחסוך מפני השלום)

אני מנסה להבין את התופעה.
 

עכשיו לעצם הענין לכאורה לא הבנת את השרשור ואת התגובה שלי (ואולי לא הבהרתי מספיק).

אני התכוונתי לעיגול פינות ואפילו שקרים, ולא להיות שקוף ביחסים בין אישיים שזה נוגע לאחר.

לא רואה בעיה לפרסם את זה בפורום ולא הבנתי מה הבעיה שיש לך עם זה. (במיוחד שלא כללתי את כולן וסייגתי.)

"טוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין"

אני לא חדשתי כלום בשרשור כבר התורה אצל שרה ועוד נשים וחז"ל עמדו על זה, אני רק רוצה להבין את המניע, כדי שזה לא יעורר לי טריגר חזק.

זה לבוא לפני ה' בתפילה ולדבר דברים רעים על בני אדם.

לא להצביע על תכונות מסויימות שיש לחלק מקבוצה מסויימת. חז"ל מלא מדברים כאלו גם על נשים:

"לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג): ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (שם ): ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח): ושרה שומעת פתח האהל. ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (שם ל): ותקנא רחל באחותה. ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (שם לא): ותגנוב רחל את התרפים. ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (שם לד): ותצא דינה". (בראשית רבה יח, ב)

שלך ולא ממחקר מעמיק,

לפי חלק מהפרשנויות ישעיה נכווה בשפתיו מגחלת שמלאך העביר על שפתיו בגלל שהוא רק תיאר מצב רע על עמ"י, על כך שהוא אמר שהוא יושב בתוך עם טמא.

לא רק חז"ל העבירו ביקורת על קבוצות מסויימות בעם ישראל. עשו את זה במשך כל הדורות.

אפשר ללכלך חופשי?

אמרות חזל הם אמרות חינוכיות שבאות להעביר מסר והם מחייבות פרשנות. חשוב להתעסק בפרשנות שלהם ולהבין מה הם רצו לומר לנו כדי שנהיה טובים יותר על ידי אותם אמירות. הם לא מהאו"ם, הם לא רצו רק לתאר מצב, הם רצו לומר משהו

ברור שצריך להיות ביקורת עניינית. אתה רק שופט שהביקורת שלי לא עניינית וללא מטרה. אני כן כתבתי בצורה עניינית כי אני רואה את המצב הזה מהתבוננות בעולם, וזה מפריע לי בדייטים, ואני רוצה להבין מאיזה מקום זה מגיע. היו כמה תשובות ענייניות, במיוחד של @רקלתשוהנ וגם של אחרים.

פינות, אלא אם כן אתה מפנה את זה לאדם מסויים ואז אתה צריך להיות יותר עדין ולהתחשב במצב שלו.

בפירוש לא כללתי את כל הנשים, כתבתי שראיתי את זה על כמות של נשים. אפילו נזהרתי לא לכתוב רוב.

אני כותב את הביקורת כמו שהיא וזהו. לא מעגל פינות.

מעניין שאתה מתייחס לדבריך כאובייקטיבים שהם בפרוש סובייקטיבים

אדייק ואומר: כאשר מציגים תכונה רעה כתכונה נשית זה לא רגיש.. וזה גם סובייקטיבי ולא מחולט ובודאי לא הכרחי.

אפשר מאוד להציג חולשה שמתאפיינת כנשית או גברית. ובפשטות, כשמדברים על חולשות כדאי לדבר על כך ברגישות. לנשים יש חולשות, לגברים יש חולשות... ב"ה.

"ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות" (מדרש אגדה-בובר- וירא יח. דרך אגב זה מקור מדרשי למה שדנתי עם @טוב שם)

אז המדרש אובייקטיבי או סובייקטיבי בעיניך?

למדת את המדרש לעומק? זה מדרש אגדה לא הלכה... הרבה פעמים מדרשי אגדה מגלים טפח ומכסים טפחיים לכן ההזתכלות הראשונית על מדרש יכולה להיות שיטחית. אגב המדרש יכל לומר שנשים שקרניות... אבל הוא אמר שנשים כחשניות, זה פתח למשמעות שונה בהחלט.

דבר שרה שינתה מן האמת, וזה מה שהתכוונתי בפתיחת השרשור.

גם אני לא רואה הבדל בין המונח כיחשה לשיקרה, פשוט משתמשים במילה כחש כאשר אדם כופר בטענה נגדו.

כמו שכותב כאן בפירוש ה'משיבת נפש': "ותכחש שרה מכאן שהנשים שקרניות".

כמו שבפסוק: "וכחש בה ונשבע על שקר" (ויקרא ה, כב)

לשלול מסר מפורש של מדרש בטענה שיש עומק, זה עיוות והתחמקות להודות שטעית.

ואדרבה, גם מן לשון הפסוק אפשר גם לדייק את אותו עניין (בין אם זה עוזר למסר שכיוונתי בין אם לאו).

ויש הבדל בין מקרא לבין מדרשי חז"ל, מדרשי חז"ל על פי רבותינו הראשונים והאחרונים הן כתובים בצורה של רמזים והן ראויים להדרש.

ומעניין מי זה ה'משיבת נפש', אשמח לשמוע עליו.. לא בטוח שהפירוש שלו מחייב אותי.

וגם אם כל מה האפשרות לפרשנות שהצעתי היא שטויות (ויש סיכוי, לא מכחיש את זה ;) ) - 

א. בעיקר מעניין אותי מה המסר החינוכי שחז"ל רצו להעביר כאשר אני רואה דרשה, פחות מעניינת אותי תיאור המציאות על פי חז"ל.

ב. החסרון של תורה שבעל פה כאשר היא כתובה שהיא נאמרת בצורה שלא כדרכה כתורה. אפשר לקחת את שיר השירים ולעשות ממנו שירים עגבים ואפשר לקחת את מדרשי חז"ל ולהטיח עלבונות על נשים.. 

ג. כמו שחז"ל הלכו לפי מדעי הטבע שלהם ולא מסתמכים על הנחיות רפואיות מחז"ל ככה בלל לא בטוח שיש מחוייבות לחז"ל בכל ענייני מדע הנפש. 

ואני מאה אחוז שאם הייתה רואה את המדרש לפני כן, לא היית מביע זלזול בדבריי שהם 'קשקוש'.

רק עכשיו שפתאום אני מביא לך מקור מפורש אתה עושה פלפולים.

לא יודע לאיזה בית מדרש שאתה שייך, אבל אני מכיר את סוג הטענות מבית מדרש מסויים, לטעון שיש עומק או פרשנות אחרת, איפה שאין מקום לזה. זה הכל התחמקות להתמודד עם דברי חז"ל שלא נוחים לכם.

אני שמעתי רק על אחד שחוקר כליות ולב

עולם הכוונות הוא עולם שכדאי להשאיר מחוץ לפורום.

לא מצפה ממך לענות על תוכן דברי אם אינך מעוניין.

דנתי אותך לכף זכות. אם היית רואה את המדרש ועדיין טוען נגד דברי שהם קשקוש, כשאני אומר את המסר הפשוט והישיר של המדרש, זה עוד יותר גרוע.

אתה יכול להגיד שאתה מפקפק במדרשים מסויימים כמו גאוני בבל, אבל אל תנסה לעוות מדרש, להתאים לדעות שלך.

ברור שיש מדרשים עמוקים, אבל אי אפשר להתעלם ממסר ישיר של מדרש.

עשית משא ומתן ביחס לעולם המחשבות שלי, לא חושב שזה נצרך. גם אם לא תבין מה עובר לי בראש במדוייק זה לא מן העניין, מבחינתי לפחות. אמרתי כבר מה תוכן טענותי כלפי תוכן דבריך. אם תרצה אתה מוזמן להגיב. אם לא זה גם סבבה.

לא אכחיש שפרשנות דברי חזל צריכה להתכתב עם השכל הישר. השכל הישר שלי הוא הכלי שיש לי לפרשנות. מאמין שגם אצלך יש עניין כזה.

לדברים לא עניינים.

אני לא עשיתי ניתוח של האישיות שלך, רק אמרתי בצורה אובייקטיבית שהפרשנות שלך היא מתחמקת מהרובד של המסר הישיר ואפשר לעוות כל מדרש כדי להסתדר עם הדעות שלנו, כמו שהיה לי נסיון עם בית מדרש מסויים.

מה גם שלא הצעת שום פירוש הגיוני אחר.

'תוכן טענותי', אין שום תוכן בטענות שלך, לא הבאת שום פירוש אחר.

הצעת פירוש שהכחשה זה לא סוג של שקר, כשהבאתי לך פסוק מפורש שכן, ושרה שינתה מהאמת בפסוק עצמו שהמדרש מביא.

ניסיתי לדון אותך לכך זכות, שלא ראית את המדרש לפני שכתבת על דבריי שהם 'קשקוש', ואם כן ראית את המדרש זה עוד יותר חמור, כי בן-אדם שמביא דעה על פי מסר ישיר של המדרש, ואתה צריך לעשות פלפולים שבכלל לא הסברת עד הסוף  מה הפירוש שלך רק התחמקות והרחקת עדותך כאילו יש עומק, ואתה קורא לדבריי 'קשקוש'.

לא עשיתי שום ניתוח אישיות רק מהדברים שכתבת בשרשור.

"הצעת פירוש שהכחשה זה לא סוג של שקר" לא טענתי את זה ואני גם לא עומד מאחורי זה.

מה שכתבתי הוא "אבל הוא אמר שנשים כחשניות, זה פתח למשמעות שונה בהחלט". רציתי לדייק במילים. ולא אמרתי מה המשמעות הזאת ומה הדיוק אומר. נכון, לא אמרתי את זה.

כל השאר הטענות שהבאתי היו בעלות תוכן גם אם הוא לא מעניין אותך ולא עוסק בפירוש המדרש הנ"ל.

אגב, אני חושב שבגלל שמידת האמת חזקה מאוד אצלך, קשה לך מאוד עם העניין.

אבל צריך לזכור שמצד ה"הווי דומה לו" יש לפעמים מקום ל"ותשלך אמת ארצה" בגלל החסד, וע"ג זה לבנות את "אמת מארץ תצמח".

ובמילים אחרות- השקר נובע מהרגש, והמטרה היא לחבר את הרגש לאמת, ולא לבטל את הרגש מפני האמת, וזו השלמת התכלית של נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והדרך לכך היא ע"י החסד שמכיל.

נכון אתה צודק.

("אל תגיד לי מחלוקת. תגיד לי מה לעשות"..)

וזה גם עוזר לאדם עצמו לדקדק ולהעמיק יותר כשהוא לומד, לחשוב על יותר מקרים, וגם לא לוותר על מה שנראה לו הפשט בעניין (כשהוא בר הכי).

הוא הנתיב לתורת א"י, תורת אמת (בגלל שלמותה ואחדותה ובגלל שנותנת לכל דבר את מקומו הראוי לו לא פחות ולא יותר), תורת חיים, תורה שמחוברת לעבודת ה' בפשטות ובלי צורך בהסברים עמוקים איך.

בקיצור כל הדברים שמהרושם שלי מדברים אליך

אבל יש התעוררות כאשר שומעים הוצאת שם רע על עמ"י, נראה לי שאתה יכול גם להבין את זה ואת ההו"א ביחס לתגובה על כך

זה מאוד בעייתי לתלות מידה רעה או מעשה רע בצורה מוכרחת במין מסויים.

בעיני בת שעוברת עבירה מסויימת אין לה 'הנחה' בגלל שהיא בת. גם בנים ביחס למה שקשה להם (אפשר להבין אותן, אבל אני לא יצפה מהן לפחות).

ככה זה גם ביחס לתכונות רעות. אין לאף אחד קולא בעניין בעניין הזה. וזה קשקוש ששקר זה עניין שהוא יותר נשי

"ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים כחשניות הן מפני הפחד. ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות" (מדרש אגדה-בובר- וירא יח.)

ברור שכוונת המדרש לא כל הנשים, אבל זה יותר מצוי אצלם.

זה לא קשור להנחה. חז"ל במלא מקומות מייחסים מידות רעות לקבוצה מסויימת

תמיד למה .. תחשוב מה בי יכול להיות יותר טוב? אולי עדינות? הקשבה אמיתית ? גמישות?

ברגע שאחד יבוא לקראת השני ולא ינסה לתקן אותו כל רגע .. יהיה אור 

אני מבינה מה שאתה אומר הייתי עדה היום לשיחה של בעל מקצוע עם אישה .. ואי ואי שיחת חרשים.

היא אומרת משהו .. הוא נתפס על מילה אחת שלה ומאשים אותה , היא מבלבלת במוח והוא מתבלבל איתה

די שיגעו את המוח .. תבינו היא אישה אתה גבר סבבה אפשר לחשוב ..תבואו אחד לקראת השני 

אף פעם כמעט אין מישהו שצודק מאה אחוז

אני יודע שלא כולן ככה. אבל משום מה בחוויה שלי הרבה גברים יותר ישרים ושקופים, ויש נשים (לא כולן. אני עובד עם קולגה שהיא בכלל לא כזאת) שהן מתפתלות ומכסות ואפילו משקרות.

יש אי דיוקים יש מטאפורות יש ציורים יש הכללות ככה אנחנו מדברות .

למשל שבחורה אומרת שום דבר לא הולך לי היום ?

זה באמת ככה ? סביר להניח שהיה לה גם משהו לפחות אחד טוב .

אז למה היא אומרת את זה? כי זו השפה

אז זה אומר שהיא משקרת?? ממש לא

אני מדבר יותר במקרים שזה נוגע לאחר, אז האי דיוקים והעיגולי פינות האלו יכולים להזיק או לפגוע באחר, במיוחד אם זה שקרים ממש.

שלך ולא מספרת לך, ואז אתה שואל אותה למה השתמשת בכרטיס אשראי, והיא אומרת לא אני השתמשתי אלא כנראה בטעות חברה שלי לקחה את זה וזה לא נורא כי זה לא סכום גדול. אז זה קורה עוד כמה פעמים, ואז היא בסוף מודה שהיא השתמשה מלכתחילה, היא רק לא רצתה לעורר ויכוח בהתחלה ולהגיד שהיא השתמשה.

אז הכסף לא נורא, אבל מעצבן השקר.

כמו בחורה שמאחרת לדייטים קבוע וכל פעם ממציאה תירוץ, ולא פשוט מדברת איתך דוגרי על זה שיש לה בעיה עם איחר.

אני אוהב אנשים שמדברים דוגרי.

צריכה עזרה, חברה עיכבה אותי בטלפון, כל מיני.

כשזה דפוס קבוע אתה רואה שהיא מעבירה את האחריות לגורם אחר, ולא לעצמה.

פעם קיבלתי כוויה מהמסלסל והוא לא האמין לי

עכשיו אני מבינה למה..

האשמתי את המסלסל

רק שזה לא היה שקר וגרם לי לעיכוב..

אבל אמרתי לו ישר שאני מאחרת .. ובאמת התנצלתי.

השקר עם האשראי הוא חמור מאוד. בחורה שמאחרת לדייט היא פשוט בחורה שקשה לה עם זמנים.

ההכללות שלך לא נעימות בכלל

למה שהיא תגיד דבר כזה?

מדברת בתור אחת שמאחרת הרבה פעמים לדברים... בחיים לא השוו אותי למישהי שגנבה כרטיס אשראי. 

דוגמאות מהחיים.

(לא מדבר עלייך כי לא מכיר אותך)

אבל בכללי אם זה דפוס, אז זה בעיה של עצמה, לא של הגורמים.

אדם שמקדים יוצא יותר מוקדם, או שהוא חותך דברים שהוא עסוק בהם.

אני לא מדבר כשזה לא דפוס שאז לפעמים שייך תירוצים.

(בהנחה שהאירוע באמת קרה, וזה לא סתם תירוץ).  הוא באמת התכוון להגיע בזמן, ובאמת אירע משהו לא צפוי שעיכב אותו.

אתה רוצה שהיא תסתכל על האירוע 'מבחוץ' ותראה שאדם עם אופי אחר היה מתנהל אחרת, ולא היה מגיע לזה. 

אבל גם כשמישהו במצב רוח כעוס, סביר שהוא יגיד לך שהוא כועס בגלל שמישהו עקף אותו בתור, ולא יגיד לך 'אני כעסן באופיי, ומה שגרם לכעסנות להתפרץ במקרה הזה זו העקיפה...'

יכול להיות שכלפי עצמו הוא מודע שיש לו בעיה, יכול להיות שאם הוא ינהל שיחה על הנושא הוא גם יאמר את זה במפורש, אבל בד"כ הוא לא יתאר כך אירוע ספיציפי.

למרות שמן הסתם הפנייה היא רק לבנות 

אפשר בכל זאת דוגמא?

המדוייק של הסיטואציה

יש לי אחות כזאת

אנחנו נמצאות באותה סיטואציה וכשהיא מספרת מה היה זה שמיים וארץ היא ממש לא משקרת, היא פשוט מספרת מתוך החוויה שלה.

יוצא בזה באמת אי דיוקים בתיאור היבש, אבל מאה אחוז הבנה ש החוויה שהיא עברה
 

אולי לכן אישה פסולה לעדות, אולי היא יותר נוטה להתערבב בסיטואציה ולא לשפוט אותה מהצד

דבר נוסף, נראה לי שבעימות מול אדם אחר, נשים יותר ינסו להימנע מחיכוכים ואי נעימויות ופגיעות, ויעדיפו את העיגול פינות על פני ה"דין" ואמירת הכל בפנים.

אישה נאמנת לעדות של איסורין, הרי שלא חוששין שמשקרת.

ואף המקור לעד אחד באיסורין נלמד מנאמנות אישה (לפי התוספות ועוד ראשונים).

ויש עוד דברים שנאמנת כשאין איזה סיבה לא להאמין (כמו בדדמי, או שיש טירחא וכדו', או כמו ששרה אמרה שלא צחקה כי יראה..).

הנאמנות של עדות בבית דין היא לא מדין חשש משקר (שהרי אפי' משה ואהרון, שהיום אושפזין, וכו').

א"כ אין יותר חשש שקר אצל נשים מאשר אצל גברים.

ובפרט במחקרים של ימינו טוענים שדווקא נשים פחות חשודים בזה. הרי דתני תנא בלא..

ואין זה סברא יחודית לאישה.

איזה צדיק טהור ותמים מידות.

באלול הייתי בשיעור בנושא התשובה שאמרו שם שמי שחזר בתשובה, אבל לא שלמה, על דברים שהם גם ככה לא ממש עברות, כמו משחק בקוביות (הימורים זאת לא עברה ממש), או גנבת יונים מהמדבר (מדבר הוא הפקר) האדם הזה פסול לעדות.

למה זה כזה רף גבוה? המטרה של עדות זה לקבל מידע בנוגע לקידוש החודש או שפיטה בבית דין של אדם, מה שמשנה זה אם העדים משקרים, לא האם הם צדיקים טהורים שכאלו.

בה חומרה של מלקות ולמעלה, ודין מיוחד בגזל כי כתוב 'עד חמס'. מדרבנן האדם פסול אם עבר עבירות מהתורה שאין בהם מלקות כדברי רבינו ירוחם שהביא הרמ"א.

בעבירות של חכמים השולחן ערוך (חו"מ לד, ג) פוסק שהוא פסול בכל עבירה והרמ"א אומר שזה דווקא בדברים שיש בהם חימוד ממון, שאז חוששים שהוא משקר בשביל ממון.

אני חושב שהפסול דאורייתא של רשע, זה מהותי כי כשאדם בא לבית דין הוא מעיד לפני ה', ורשע לא ראוי להעיד לפני ה'. לפי הרמ"א שבעבירות חכמים זה רק משום חימוד ממון אז שם זה חשש משקר.

על כל פנים למעשה, אומרים לאדם להרהר בתשובה לפני שהוא מעיד, ואז הוא יכול להעיד, חוץ מדברים שצריכים תיקון כמו החזרת גזילה.

יש פסולי עדות שלא מצד נאמנותם, למשל משה רבינו ואהרון הכהן פסולים להעיד כי אחים, למרות שנאמנותם לא מוטלת בספק.

הגמרא מספרת על אחד האמוראים שראה שנים שישו איזה עבירה, אז הם אמרו לו שאם יספר הם יכולים לגרום למותו (בעדות שקר) כי הם שניים, והוא לא יכול להזיק להם כי הוא אחד אפילו שגדול הדור היה.

מצד שני, אדם שחשוד לשקר, למשל חשוד לזלזל בממון אחר, כמו משחק בקוביא לגבי עדות ממון. או חשוד בעריות לגבי עדות עריות.

אז זה פסול מטעם חשד שמשקר (יש מחלוקות בכל אלו שאין כאן מקומם, אבל הרעיון הכללי מוסכם).

לכן אישה נחשבת נאמנת לגמרי כמו איש לכל דבר. ורק מטעם אחר לא מקבלים עדותה.

בגלל חשש משקר.

ברור שזה יותר כמו טעמי מצוות להטעים שמדאורייתא היא התמעטה מהפסוק (דברים יט, יז) "ועמדו שני אנשים" כדרשת הספרי ובגמרא, אבל עדיין כשמדרש נותן טעם כנראה שיש בזה אמת במימד מסויים.

אני מסכים שצריך להיזהר בזה בהסקת הלכות, ויש את התקנה המיוחסת לרבינו גרשום לקבלת עדות אשה במקרים מסויימים, אבל זה לא מבטל את השקפת המדרש הזה 

בפועל עיקר הנאמנות של עדים באיסורין נלמדו מנאמנות אישה. אנו מאמינים לאישה גם לעניינים של כרת מיתה והכל. הלכך אין צד לומר שיש חסרון אמינות בה.

עדות בבית דין היא שונה מהותית ויש דרישות רבות שאינן בהכרח מצד אמינות.

לגבי המדרש שהובא, אפשר למצוא כמה חילוקים (כגון שבמצבים מסויימים כפחד, הן יותר קלות או עוד חילוקים). בכל מקרה להלכה ומעשים כל יום שנאמנותם ללא ערער.

של פחד מהבעל הדין שהוא מעיד לטובתה.

גם בחיים יש מצבי פחד שאשה מעגלת פינות, ואפילו מכחישה ומשנה מהאמת כמו שרה אמנו, והמדרש מדבר על הנשים כקבוצה.

המדרש עצמו שולל את עצם התגובה הראשונה שלך אלי וגם 'מכחיש' את מה שכתב @advfb שזה קשקוש מה שאמרתי.

אני לא אומר שחשש משקר בפחד בבית דין זה החשש היחיד, וכנראה האיסור של התורה שאשה תעיד יותר כולל. גם לא תמיד מתחשבים הלכתית בחשש משקר לפסול אשה, כמו נגיד בתקנה המיוחסת לרבינו גרשום.

רק הבאת את המדרש להראות שהוא כן אומר אמירה על קבוצת הנשים שהן מכחישות את ומשנות מהאמת כמו שרה.

עכשיו לענין נאמנות של אשה באיסורין. יש מחלוקת אם זה מדין עדות של עד אחד או מדין נאמנות.  אבל העיקרון שמתוך שהיא נאמנת לעצמה, היא נאמנת לגבי אחרים באותו ענין, כי היא לוקחת אחריות שהיא תעבור על אותו איסור, אז היא נאמנת לגבי אחרים. אם נשליך למציאות, אשה יכולה לעגל פינות ולשנות בדבר שהיא לא מפסידה אלא האחר.

אני קוראת את השרשור ואת התגובות בו, ומוצאת את עצמי עדיין חושבת איך ומה נכון לכתוב שיוסיף על הנאמר, מנסה בכל זאת במה שיש כרגע במחשבה.

ביקשת להבין את השורש של העניין, ולענ''ד, הכל מתרכז לעניין מרכזי אחד שאפשר להרחיב בו רבות:

מבנה פנימי ומהותי שיש לו תנועה מעגלית-מחזורית, עניין שהוא בטבע הנשי וחלק ממה שמאפשר ומייצר את היכולות והמאפיינים הנשיים על כל רבדיהם ובחינותיהם.

אצל גברים זה בדר''כ עובד אחרת, ולא סתם שייכו לאישה את צורת העיגול ולאיש את הקו הישר. אלו שתי איכויות שונות שלכל אחת מהן יש חשיבות וערך בפני עצמה והשילוב שלהם יוצר שלמות אחת שמפרה, מאזנת ומעשירה את המערכת השלימה. פתאום, חושבת על זה שגם בארבעת המינים יש ביטוי לאותן איכויות. איכות קו ישר, לולבית, שהיא כנגד עמוד השדרה היציבות, היש בו טעם שזה התורה, השכל הישר המנחה. ולצידה איכות המעגל הכוללת גם וגם (עיגול הוא סוג של קו ישר שמתעגל ונסגר), האתרוג, שהוא כנגד הלב. זה ברובד הרעיוני, והדברים מתבטאים גם ברבדים מעשיים שאחד מהם הוא מה שאתה מתאר.

מצד אחד האיכות הזכרית שמבקשת יושר, בלי פשרות, מכוונת למטרה, ומצד שני האיכות הנקבית, התהליכית, שיודעת שכדי לבנות כל דבר שהוא, צריך להכין את השטח לקראתו, להכשיר אותו לשהות, עבודה ועיבוד ממושך מאוד. ולתהליכים ארוכים חייבים להיות עם כלים שמאפשרים לעשות את העבודה הזו בתבונה. רק להסתכל על נשים נשואות, הצרכים הרבים שקשורים לניהול בית, אמהות וגידול ילדים, להכין אוכל, כמה פשוט לכאורה כמה מורכב ודורש זמן ותהליכי הכנה ארוכים לפעמים בפועל, וזה בלי עוד משימות מעבר כמו עבודה וכדו'. כדי להצליח לתפעל ולהיות בכל כך הרבה במקביל ברגישות, בסבלנות וברכות, ולזכור את עצמה בתוך זה, אישה לומדת להשתמש בכלים ובתבונה שבה. במעין קורסי נפש פנימיים שלמדה בחיים ונבנתה בהתאם כדי לממש את הקיים בה כמו: 'איך לייצר תקשורת מיטיבה ומיטבית לכל הסובבים', 'קורס פנימי בניהול משברים בדרכי שלום ונועם' וכדו'.

במובן החיובי, בלי היכולת הזו ''לעגל ולהתעגל'', במערכת זוגית ומשפחתית היינו פוגשים בעיקר אנשים נכנסים ראש בראש. היכולת הזו יש בה כדי ללמד אותנו: איך מתגמשים ומתאימים את עצמנו למצבים שדורשים הסתגלות ושינוי, איך מוצאים דרך אמצע טובה ומיטיבה כשיש התנגשות רצונות, איך ''לשייף'' בעדינות פינות חדות ולהפוך את המרחב המשותף הפיזי, הנפשי, הרגשי וכו' לסביבה בטוחה לבנייה ולגדילה, איך לרכך מה שעלול להיות התנגשות כואבת ושוברת... ואפשר למצוא עוד עניינים חיוביים פה.

מה שכן חשוב לומר, העניין השורשי של התכונה הזו אין בו כדי לעודד שקרים והתנהלות לא תקינה מבחינה יושר, הוגנות וכל מה שנוגע לבין אדם וחברו. אם היתה התנהלות כזו כמו שתיארת עם כרטיס האשראי, זה לא ראוי ולא תקין מהבסיס, וזה לא נוגע בכלל לנשים-גברים.

זה נכון שנשים נוטות להיות יותר רגישות, והן לפעמים לא בנויות לעמוד ''בחזית הקרב'' כמו גברים, במיוחד לא כשנוצר עימות. זה לא אומר שאין להן יכולת לעמוד בחזית ושהן לא עושות זאת בהקשרים ובהיבטים שונים בחייהן, אלא שדרך ההתמודדות שונה והמהירות והדרך שגבר יגיב בה לרוב תהיה שונה מהתגובה הנשית לסיטואציה זהה. ויש מצב שיש סיבה עמוקה ואמיתית לבחירה להתנהל כך שאולי תתגלה ואולי לא. וכאן הייתי מצרפת לדיון התורני שפתחתם עוד כמה נשים ממקורותינו, אבל אז התגובה תתארך ביותר...

מה גם שלפעמים זה נוגע לדפוסים שונים שגדלים לתוכם, כמו למשל הרצון לא להתמודד עם תחושת אשמה כי זה יכול להיות נוראי (במיוחד אם יש שם מנגנון פנימי של 'אמרתי אמת ואיזה סרט עכשיו'... זה לא כמו במקומות אחרים שמדברים כמה דקות, מעבירים וחוזרים להיות כרגיל), ועדיף להסתיר עד שמוצאים כח לעמוד מול זה קודם מול עצמנו, ואז מול אחרים.

זה עובד אחרת. לא מצדיק פעולה לא ראויה ולא נכונה, אבל אולי מסביר קצת את היסוד שאומר שהתנועה המעגלית מבקשת ליצור הרמוניה בדרכי שלום והשלמה, מבית ומחוץ. 

פינות שמזיק לאחר, אשה, וכל אדם, צריכים לנסות להיות ישר וכנה ולא ללכת בסיבובים.

הנקודה האחרונה האירה את עיניי. אני לא חשבתי על זה שאנשים גדלים לתוך מציאות שאם אומרים אמת חוטפים, ואז יש להם טראומה.

כמו שהגמרא בסוכה (סוכה מו ע"ב) אומרת צריך השגחה מיוחדת על ילדים שיאמרו אמת.

אני לא אבא עדיין ולא מחנך, אבל התכנון שלי זה לא להעניש ילדים אם הם מודים באמת שעשו משהו לא כהוגן, כי אז יפחדו לדבר אמת. כן אשוחח אתם על מה שעשו אבל לא אעניש.

ניתן לראות בכמה מקומות הקשר בין חסד לאמת ["ורב חסד ואמת", ממידות ד',  “חסד ואמת נפגשו" ,  “חסד ואמת יקדמו פניך".
"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת", "אשר לא עזב חסדו ואמיתו ", והמדרש הידוע שחסד אומר לברוא העולם שיש גמ"ח ואמת אומר לא לברוא שיש בו שקרים, ומצוה לשקר בשביל השלום. ויש עוד הרבה מקומות שכן משמע. וכביטוי חסד של אמת]. ואכן מחד גיסא, האיש נחשב לחסד וכו'. ומאידך גיסא, לגבי איש כתוב: "תורת אמת היתה בפיהו" ולגבי אישה: "ותורת חסד על לשונה".

לא ממש כתבתי, אבל מבין שאפשר להבין מה אפשר לראות מפה.

ומסכימה לגמרי, וגם כתבתי את זה כמה פעמים גם באמצע התגובה וגם בסופה.

אני חושבת שכנות היא אבן יסוד ובסיס בתקשורת בין אישית ותוך אישית. וכשאדם בכנות בתוכו פנימה וחי בתפיסה פנימית מיטיבה, ומדבר בשפה שמעודדת לקיחת אחריות ולא ה/אשמה, סביר להניח שהוא יבחר יותר בהתנהלות ישרה. מה גם שכדי לעודד בחירה בדרך הזו, לפעמים לא די בזה שהאדם עצמו יחיה ככה בינו לבינו. צריך גם שהסביבה תתמוך בתפיסה כזו, אחרת קשה מאוד לעמוד לאורך זמן מול 'מתקפות האשמה', שלא תמיד מוכנות ויודעות להכיל ולקבל את מה שנקרא לקיחת אחריות. זה עלול לקרות כשמחפשים בעיקר מי 'צודק' ולא ממוקדים בתהליך ובשינוי הרצוי.

וכן, יש מציאויות כאלו שאנשים לומדים שכדי להתנהל בעולם ולשמור על עצמם, לפעמים עדיף לשנות מהאמת. וזה לא אומר שזה מוצדק או שככה זה צריך להיות, אבל מודעות לעניין ולרגישויות קיימות יכולה לפחות לאפשר שהות כלשהי לבירור עם הצד השני מה ולמה התנהל כך. גם אם מחליטים אחר כך שלא מתאים החיבור הזה.

לגבי הילדים, זו גישה נכונה וחכמה. רואה בעצמי זוג שמתנהל ככה, ולפני שמטפלים בעניין משבחים ומחזקים על אמירת האמת גם אם היא לא נעימה למספר ולשומע.

וכאילו זה כל כך טיפשי שהיא אפילו לא האמינה שהאמין לזה..

אבל פשוט לא היה לה איך לצאת מהסיטואציה אז היא פשוט חירטטה משהו בלי היגיון.

במקום פשוט להגיד את האמת..

נ.ב הקטע שזה לא היה משהו שצריך לשקר עליו.. (בעיני לפחות)

אם כי גם בזה אני חושב שהממצאים של Curtis וHeart נכונים שזה מצוי אצל נשים בשיעור גבוה בצורה ניכרת, אבל עם זה אישית לא התמודדתי ולזה לא הייתה כוונת השרשור.

ואולי זה בגלל שאני יוצאת עם גברים...

נגיד שמישהו שמשקר לגבי הפניות שלו במקום להגיד שהוא לא מעוניין לצאת איתי - כאילו שהוא לא מודע לזה שהוא קופץ לי בכל פעם שאני נכנסת, ואני רואה שהוא מחובר כל יום. (ואם הוא באמת תפוס, עצוב בעיני שהוא נכנס כל יום לאתר). (לדעתי, ב"לא פנוי" יש משהו מאוד מטעה - לקראת נישואין וזוגיות)

או אנשים שאוהבים לנפח את הקו"ח שלהם - דברים כמו "שירת ב-8200" כשבאמת היה אולי טבח ב-8200.

אנשים שמעדיפים למשוך דייטים רק כדי לא להיות הצד שחותך.

אנשים שממציאים סיבות למה הם לא רוצים להיפגש, כי הם מתביישים להגיד את הסיבה האמיתית.

בתור אישה, יש דברים שלא אשתף אותך בהם, ואמציא סיפור אחר. נניח אם אנחנו נפגשים, וקבענו להיפגש במקום שלא קרוב לבית שלי כי אמרתי שיהיה לי נוח, יכול להיות שזה בגלל שיש לי בדיקה רפואית (או אולי משהו אחר), ולא בטוחה שהייתי רוצה לשתף אותך בדייט ראשון. אז אולי אמציא איזשהו סיפור כיסוי. לא כי אני לא יכולה להתמודד עם המציאות, אלא יש דברים שאני לא מרגישה בנוח לשתף עם אדם זר.

או נגיד שאנחנו הולכים, ואני מבקשת להתיישב איפשהו, ואתה שואל אותי אם אני עייפה - לא, אני לא עייפה, אבל יש סיבה אחרת שאני מעדיפה לשבת - לא בטוחה שנכון וראוי לשתף בשלב כזה.

זה לא מזיק לאחר.

לגבי ההתחלה נכון לצערנו הרבה בדור הזה משקרים.

משהו שאני לא מרגישה בנוח לשתף, ואז זה כן מזיק לאחר.

אני חושבת שצריך להבדיל בין שקרנות פתלוגית, לבין תפיסת מציאות מעוותת, לבין השלכת אחריות, לבין ביישנות וחוסר נוחות.

כשזה משהו עקבי, זה כבר מזיק לאחר לא לשתף ולהיות שקוף וכנה.

יש ביישנות, אבל השקיפות והכנות יותר חשובה, במיוחד שזה מזיק לאחר.

"עד לרמה של שקר. חס וחלילה לא כולן, אבל כן תכונה בולטת"

ולגבי גברים זה עניין של "הדור הזה".

אומרים, ולכן אני מקבל מחקרים שהוכיחו את זה (וחושד במחקרים כאילו זה שווה).

נשים הן יותר agreeable (במונחים של OCEAN traits) ופחות conscientious

חלק מ-agreeableness זה להתחמק מקונפליקטים / לנסות "להנמיך את האש" גם על חשבון ה"עובדות הקרות"

דוגמה מעניינת מתחום אחר היא הפילוסופיה הפרוגריסיבית שמבוססת על תכונת agreeableness בניגוד לרציונליזם בסגנון הנאורות שזה conscientiousness קיצוני (אפשר גם לראות את זה בגיבורי תרבות של הנאורות הרציונליסטית כמו שרלוק הולמס). זה הויכוח הנצחי (כנראה) בין "facts don't care about feelings" ו"why can't you show compassion" - מאוד קל לראות את הגשטלטים

כמובן הגשטלטים המנחים לא מוגבלים רק לתגובה ממשית אלא גם לאופן הבנת המציאות. למשל אפשר להסתכל על תמונה מבחינה אסתטית (יופי, פלא), מדעית (חומרי גלם), היסטורית כו' והתיאור שנוצר בראש ביחס לתמונה תלוי מאוד בגשטלטים הבסיסיים שבעזרתם אנחנו בוחנים את המציאות

הסיבה לכך? כל צורת התנהגות שאתה רואה היא צורת הסתגלות למציאות, שעובדת פחות או יותר. אנשים שמשקרים כל הזמן עושים את זה כי זה עובד להם. אם תמיד היו תופסים אותם בשקרים שלהם ומוכיחים אותם על זה מגיל 0 כנראה שהם לא היו משקרים (בערך כמו מה שדויד לא חינך בתקיפות לכן זה נתן לכל מיני הפרעות אופי אצל הילדים). על אותו משקל אפשר לראות איך הפרעת אישיות גבולית דועכת לה עם הגיל כי היא לא צורת הסתגלות שעובדת לטווח הארוך ופשוט "מתבגרים".

אני יכול לומר על עצמי שאני מעדיף פי מיליון לעגל פינות ולפזר קצת "שקרים לבנים" מאשר להיכנס לריב פנים אל פנים ולהתחיל להסביר דברים שאני לא יכול להסביר / שהצד השני לא יכול להבין. אני כן משתדל שלא לנהוג ככה כי התורה מדריכה אחרת אבל זאת הנטייה הטבעית שלי.

למעשה יש יתרון מסוים בכל סוגי הגישות בשביל זה אני ממליץ לקרוא את הספר Surrounded By Idiots

המודל שהוא מציע לא מדעי במיוחד אבל בסך-הכל הרבה זה היגיון בריא וכל מה שצריך זה לעשות התאמות למודלים גמישים יותר למשל OCEAN - או פירוק ליותר גורמי אופי שבכל-מקרה כל-אחד מהם זוכה להתייחסות בספר עצמו

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.