בטוחה שיש מקומות בארץ שגם בעזרת נשים יש חגיגה, אבל בעיר שלי אותו דבר, עזרת נשים פיצית ולא מוצאת את עצמי בחג הזה. ואם לא מתארחים אז בכלל קשה. (עוד לא יודעת אם השנה נתארח)

דווקא ילדות מצפות לו בקוצר רוח בגלל ממתקים (שזה גם סוגיה)

הבעל שלי עצור ועמוס ברוב הזמן.. לצערי..

אז לראות אותו ש-מ-ח עד כלות-,צורח, מרקיד, צאן קדויישים.. מהה.. (כמו כבשים) בהתחלה התפדחתי..

אחכ ראיתי את האור שלו, את השמחה שלו..

שוואו- זה שווה לי.

בואי נאמר, שיותר קשה לי בפורים ויותר מרגיש לי חג גברי מאשר שמחת תורה..

אני נהנית מהשירים, מהאווירה, מהזרימה של הבעל והשמחה שלו- בפורים למשל, גם אז השכל אצלו תופס.. בשמחת תורה- אין שכל.. רק נטו שמחה.. ככה אני מרגישה- ואז זה משמח גם אותי..

האמת שאצלנו זה ממש כמו ערב חג רגיל שמתחיל מאוחר יותר ואני לא מרגישה שזה חג ששייך לגברים.

אולי כי אני הולכת רק משנה שעברה עם הילדים, עד אז הלכתי כרווקה או נשואה טרייה אבל אף פעם לא חיפשתי מקום מיוחד אם נקרא לזה ככה בחג, כי הוא שחי בדיוק כמו שהוא שלו. רק בדרך אחרת.

אבל אני גם לא רואה את השמחה שלי בחג הזה בריקודים כמו הגברים. אני לא במקום הזה..

אני לוקחת את הילדים כדי שישמחו בממתקים  וירקדו עם ספר התורה וכדי לנסות להתפלל. מעבר לזה - אני לומדת איתם על החג עצמו ויש לי לימוד קבוע לשבתות וימים טובים שהוא שלי וזה החלק שלי מבחינתי

והשנה אני גם לא מתארחת למרות שמצופה ממני. פחות מתאים לי.

אני לא מחפשת מקום לרקוד

אני מחפשת למצוא את עצמי בשעות ארוכות עם הילדים 

ואם אני רוצה שהם יהיו בבית הכנסת אני צריכה גם ללכת כי אין להם סבלנות לאורך זמן אז צריכה להיות זמינה

(להוציא ולהכניס אותם)

ובכללי מחפשת שלחגים יהיה משמעות בשבילי, להתחבר.

ופה לא מצליחה להתחבר אפילו שהתורה האי של כולנו (בשבועות אין לי בעיה..)

בגלל המסביב המאד לא מתאים לי לאופי

אבל די מסכימה עם @oo בעניין.

במידה ויש בנים למשל, גם אם קטנים, תפקיד האבא להיות איתם לדעתי ולא להשתכר. לא הבנתי כלכך את מהות המנהג ומה זה נותן, אבל אם זה לא היה זורם לי לגמרי הייתי פותחת את זה ואומרת שזה לא מתאים לי. לא בגלל שאני לא מצליחה להתחבר כך לחג, אלא בגלל שזה פוגם בשמחת החג *שלי* והוויתור שלך לא עולה על הצורך בשתייה שלו בעיניי..

כשאת צריכה להיות שעות לבד עם הילדים ולחכות לסעודה כשבעלך שותה - זה די ברור שלא מרגיש לך חגיגי. כי לא כך חוגגים חגים בדרכ.

ואם את בכל זאת רוצה להיות שמחה בחג למרות.. ואת מקבלת את הרצון שלו, אז מה שאני הייתי עושה זה לחפש חברה שיהיה אפשר לשבת איתה ושיש לה ילדים גם ואז יהיה גם לילדים תעסוקה. ז"א, זה נראה לי המקסימום שניתן לעשות.

אולי תקבלי רעיונות טובים יותר

בשנים האחרונות - מאוהבת בו.

ההחלטה הראשונה היתה שאני הולכת למקום שאני מתחברת אליו, גם בלי בעלי.

מצאתי לי ביהכ"נס שאני אוהבת מאוד את הסגנון שלו.

אני מחכה כל השנה לשמחת תורה! לעוצמות! לחיבור!

זה וואו!!

אנחנו גם קבוע מתארחים בחג הזה אז מודיעה שלא לחכות לי לסעודה, ואז חוזרת מתי שבא לי..

והקפות שניות, גם הולכת בלי בעלי, למקום של ריקודים בסגנון שאני ממש אוהבת ואנחנו רוקדות שם שעותתת

אבל באמת זה בשנים האחרונות. עד אז לא מצאתי שום ענין בחג הזה. וחבל, כי התורה היא שלנו בדיוק כמו שהיא של הגברים. ואם מצליחים לחוות חיבור ושמחה עם התורה - זה מיוחד ממש

את נמצאת במקום עם ריקודים לנשים? מתחברת מבחינת מה?

באמת מתעניינת, פשוט גם אם אני אמצא מקום שאני מתחברת אליו בדרכ, בשמחת תורה זה יהיה פחות רלוונטו כי בסוף אני רואה גברים רוקדים בלי סוף וזהו.

אוהבת מאוד את האווירה בו.

יש שם גם ריקודים של נשים, אבל פחות מדבר אלי, אולי כי זה בלי מוזיקה אמיתית..

למה אני מתחברת? להכל.

לשירים, למילים, לספרי התורה.

לחיבור עם הקב"ה, למצוות, לקשר שלי עם ה', שלפעמים הוא מורכב ולפעמים זורם יותר..

לתורה עצמה, שכל השנה אני עוברת דרך איתה.. לפעמים מרגישה מחוברת, לפעמים מרוחקת.. לפעמים כועסת.. לא מבינה, לפעמים מאוהבת ומלאת אור..

לרצונות שלי, ליצר שמתגבר עליהם הרבה פעמים..

להבטחות, לקבלות. ליהודיה שבתוכי, לחלק המתמרד הגשמי...

חסר למה?

אני חושבת שכל אישה דתייה עוברת מסע שלם של עצמה בתוך הדת,התורה והמצוות.

בשבילי שמחת תורה בתנאים והמקום שמצאתי לי - זה מן זמן עם עצמי, ה' והתורה.

ביום אני ישנה, קמה בצהריים😅

והקפות שניות רק לפני שנתיים מצאתי לי מקום של ריקודים מלא אור וזה ממש כיף לסיים ככה את החגים.

תודה על מה שכתבת.

האמת שאני בכלל לא אוהבת לרקוד אז כל הנשים שמדברות על זה שמצאו את עצמן החג הזה בריקודי נשים, לא מדבר אלי.

את אישה מיוחדת, קראתי את ההודעה שלך כמה פעמים. בטוחה שהחג שלי יראה אחרת בזכותך😘

עדיין לא קל לי, אבל למדתי להתחבר אליו בדרכי שלי.

אני חושבת שלנו, הנשים, יש שתי דרכים להתחבר לחגים ה"גבריים" האלה:

1. לשמוח בשמחת הבעלים שלנו. לראות אותם מאושרים ופתוחים וזורמים - ופשוט להיפתח גם כן, פשוט כי הבעל מזרים את שמחת המצווה הזו לתוך הבית דרכו. להיות פתוחות לקבל את השפע משמים, שעובר דרך הצינור של הבעל.

2. ללמוד על המהות הנשית של החג, ולהתחבר אליו בדרך נשית.

פורים, למשל, מבחינתי זו מגילת אסתר - זה הספר בתנ"ך שאני הכי אוהבת, ואסתר היא הדמות התנ"כית שאני מחוברת אליה. פשוט נהנית לקרוא וללמוד עליה כל שנה מחדש ובכל פעם משהו חדש.

בשמחת תורה - אפשר למצוא את הנקודה הנשית שיש בתורה. קודם כול - תורה היא נקבה מבחינה לשונית... ושנית - גם לנו כנשים יש חלק בתורה, בדרך שלנו, בצורה המקורית שלנו.

צריכה עוד להעמיק בזה... אולי זה כיוון ששווה לפתח בשרשור של נפגשות בפרשה

הלוואי שנזכה...

ומתאמצת החג הזה.

לתת אותו לבעלך כמו שהוא מבקש.

בטח זה דורש המון כוחות גם בנפש וגם בטכני...

אני כמוך בחג הזה...נותנת אותו לבעלי

כאישה מרגישה שהתורה של הבעל היא המנוע של הבית לקודש

והחיבור שלו אליה מביא אורה לכולנו

(זה כמובן לא סותר את הרצון שלי להתחבר לתורה גם)

אני מרגישה לפעמים שבתרבות הזו סביבנו, יש רצון כל הזמן שנרגיש שוויון.

אם הגברים שמחים ורוקדים עם התורה ביום הזה, אז גם אנחנו.

ואני מרגישה שהחיבור שלי ליום הזה מגיע דווקא מתוך התמסרות לתורה של בעלי, הולכים לישיבה שלו, שומרת על הילדים (מי שלא רוקד(

וכל זה  ממלא את ליבי בשמחה עצומה

שבעלי לומד תורה ושמח בה.

וגם אני כאישה הדבקות שבריקודי הגברים משמחת לי את הנפש... מאד. ברוך ה'

מנסה לפתוח ספר על מהות החג לפני או אחרי

ומרגישה שיוצאת מהחג הזה עם מתיקות התורה

לפנח שהתחתנתי באמת בעיר חרדית לא הייתי טורחת ללכת בכלל וזה באמת לא היה קשור אלי.

אבל היום לא מרגישה שהוא גברי יותר מחגים אחרים

כנראה בגלל שבעלי לא מהרוקדים ובעיקר משתף פעולה בשביל הילדים.

בעלי מתפלל ותיקין כדי שיוכל אחר כך לקחת את הילדים לרקוד בפניות

עושים פה סיבוב בין בתי הכנסת בעיר ונכון שהנשים בעיקר צופות אבל זה ממש נחמד ללוות את הילדים ולפגוש את כל הזקנות שמחייכות אליהם

כל הנערים תמיד מרגש אותי עד כלות. בייחוד מכיוון שאצלינו גם הבנות משתתפות וזה ממש מסמל אצלי הבדל מילדותי. טוב לי שלבת שלי יש מקום שלי לא היה

במקומך הייתי מתנהלת די כמו שבת רגילה, ואפילו עושה קידוש לבד לפני כדי לטעום משהו...

כל הכבוד לך שאת ככה מפרגנת. לא מובן מאליו.

להכין חג כשבעלי ישן אחרי ליל הושענא רבא ויש ילדות שמעסיקות.

החג עצמו?

בתור נערה הייתי יותר מחוברת, נמצאת במקומות שגם הבנות רוקדות וכו'

היום נמצאת בישיבה ומרכלת עם החברות😅

סתם, קצת רוקדות גם בעצמנו אבל בעיקר עסוקות בילדים.. מידי פעם מעבירות אותן לצד השני של המחיצה ומתצפתות על החמודים שלנו

שותים יין בקידוש... זהו... ובטח לא כוחם כמו כל קידוש המוני

לא מכירה את התופעה אז קשה לומר מה הייתי עושה כי זה בטח גםעניין חברתי 

זה זמן מנוחה ולהיות ביחד עם המשפחה.

אנחנו לא מתארחים בכלל ורק מארחים לפעמים.

בשמחת תורה בערב בעלי מתפלל במנין שעושה הקפות זריזות ובבוקר הוא מתפלל נץ, ככה שהסעודות מתקיימות בזמנים סבירים ואח״כ הולך עם הילדים להקפות הרגילות.

גם אצלנו שותים בבית הכנסת, אבל בעלי בקושי שותה וזה כמעט ולא משפיע.

אני לא הולכת לבית הכנסת, לא מרגישה צורך.

לא הייתי מסכימה לחגוג חג בצורה שלא מתאימה לי, יש מעט חגים בשנה והם נועדו לשמחה ולא לעצב.

לומר לא מסכימה וזהו.

מצד שני בעל שמרגיש שאין *לו* חג גם לא מתכון אידאלי לאוירה קסומה ומשפחתית...

אני מחפשת את הדרך כרגע איך כן להרגיש בטוב במתכונת הנוכחית

נהנית מזה ומסתדרת

שיכור לא ברמה שלא מתקשר אלא שתוי..

הבעיה מתחילה שלא מוצאת את עצמי בחג מראש, ואז צריכה אותו מאד בכושר כדי ליירצ את אוירת החג

אלא שהחג שלו לא משתלב כל כך בחג שלי

גם אני מוצאת את עצמי בפורים יותר.

יש את התחפושות שמשמח אותי לחפש את הילדות וגם את עצמי, להכין משלוחים שזה גם כיף ויצירתי, המגילה שאנחנו מחוייבים, המשתה...

וזה חג שגם אני עוד לא מצאתי את המקום שלי בלב להתחבר אליו. ביומיום ובשבתות אני מאוד מרגישה מחוברת לתורה,שמחה לשחרר את בעלי ללמוד תורה ואוהבת את התפקידים שלי בטיפול וילדים ובית. וגם שמחה ומתעניינת בכל מה שלמד. אבל בחג עצמו לא מצליחה להרגיש את השמחה

אז עוקבת גם!!!

בזה שרוצים באופן מאולץ להרגיש את שמחת החג בצורה שאנחנו לא יודעות או מכירות או חושבות שצריך להיות משהו שונה.

למה בעצם לא להנות מהחג הזה ככל החגים..?

למה צריך למצוא דרך להתחבר לחג בשונה מחגים אחרים אם את שמחה בקיום התורה באופן היומיומי? ז"א, השאלה שלי היא מה ההבדל בעצם ..?

אם ההבדל נעוץ בזה שהבעלים רוקדים ואנחנו רוצות גם להרגיש שוות - אז אני באופן אישי לא מתחברת לזה האמת ואני עושה מה שטוב לי. ומה שטוב לי יכול להיות להישאר בבית, ללכת לתפילה, להנות מקריאה של לימוד קבוע או לנוח. כמו בכל שבת או חג אחר למעשה.

ומתבאסת מזה שהוא עבר?

או מזה שמתלהבת מכל המצוות המעשיות שיש בשאר החגים (אפילו מנקיונות בפסח אני מתלהבת).

וזה חג של ללמוד לקבל את ה"אורות" דרך הבעל. 

אני יכולה לשתף שאני והילדים עושים סיום ראשון השנה של פרשיות השבוע

וזה לימוד שבעלי לקח בו חלק אבל לא באופן מלא, ולכן זה די משהו שלנו.

השבת זו הפרשה האחרונה וזה מאוד משמח אותנו. במיוחד שזה יוצא יחד עם החג.

ישנתי טוב בלילה במקום לבשל

אני מתכוונת ללכת איתם לביהכ ולומר להם שאנחנו חוגגים את הסיום שלנו ושישמחו שזכינו. קניתי להם ממתקים.

אני לא צריכה את בעלי כדי לשמוח בתורה. אני לא שמחה בה רק דרכו. היא שייכת גם לי ויש לי חלק בתורה בדיוק כמוהו וזה בא לידי ביטוי בלקחת בה חלק פעיל במשך כל השנה, לבד ועם הילדים ולכן השמחה שלי בחג לא תלויה בו ולא עוברת דרכו

לי יש עוד על מה לעבוד בנושא

בעלי באמת יותר פעיל גם בבית בהעברת תורה מספר סיפורים, מלמד פרשת שבוע

אני לפעמים מספרת סיפורי צדיקים לפני השינה, אבל לרוב מגיעה להרדמות עם הלשון בחוץ

גם לי זה קשה אחרי יום עבודה

ואני היחידה שמשכיבה פה.. אבל זה זמן לימוד קבוע עם הילדים.

לא מזמן סיימנו לימוד יחד על נביאים, שופטים ומלכים. ( לא על כולם אבל מה שהיה בספר בכל אופן. גם אני לומדת מזה כמובן)

ובעלי לומד איתם משנה לילדים.

ופרשת שבוע אנחנו לא לומדים בהשכבות אלא בזמן קבלת שבת. או אחרי הסעודה.

זה מצריך זמן ופניות וכח אבל זה טוב לנו והם מקבלים תוכן יהודי פרופר. אני מעדיפה על זה פני סיפורים רבילים והם מאוד אוהבים גם כן

אבל זה דורש סבלנות ופניות מאיתנו

וגם יכולת לספר מעניין. האמת לבעלי גם יש את זה הוא יודע לרתק בסיפורים שלו

הוא באמת אלוף בזה. ממחיש וממש מכניס אותם לזה..

אני יותר יבשה ושכלית

אבל משתדלת ללמוד ממנו.

את לומדת איתם מספר מסוים או מהראש?

אני ממש רוצה גם, אבל יודעת שלא אצליח לשמור על קביעות בעצמי כי בזמנים של עייפות לא אצליח להיות מספיק מעניינת וגם חוששת שלא אדייק בכל הפרטים🙊

כן, בטח מספרים.

אני בעצמי חסרה בידע. והרבה יותר קל לקרוא מספר מאשר להיזכר מהראש.

בימים עייפים ביותר אני קוראת חצי סיפור ומשאירה אותם במתח

אנחנו קוראים מסוף משכן שילה. מותאם לילדים למרות שחלק אני מצנזרת לפעמים.

יש תמונות וזהממש נחמד

לגבי נביאים שופטים ומלכים- גיבורי העם שלנו. מגיע ב2 חלקים. ממש אהבתי אותו

אמנם רק חלק אחד. אבל זה סיפורים לפי דמויות ולא כל הספר רצוף על הסדר🤔

מגניב! מכירה את החוברות של משכן שילה אבל אין באזורנו אני חושבת

תודה על ההמלצות!

חג שמח ❤️❤️

סיימנו את שני החלקים ב"ה

ואני מחפשת ספר אחר שכן מביא הכל מסודר עם יותר פירוא

או שכבר אקנה נך לילדים

בשמחה, חג שמח ❤️

מעולם לא הרגשתי שזה שייך רק לגברים.

והשנה אני לא צריכה להכין כלום, אז זה ממש יהיה חג של מנוחה וכיף.

לסעודה של הערב הוזמנו אצל חברים, וביום יהיה קידוש וארוחה בבית כנסת, ובשבילי זה ממש כיף להיפגש ולהכיר כל מיני נשים, לפטפט, לאכול ביחד, וגם ליצפות בגברים רוקדים.

אני לא מכירה את המינהג של לישתות...

למצוא חדר, אולם, משהו, שאפשר לשבת בו. לדבר על החג, לשיר. סיפורין וכד'.

הילדים עם אבא בריקודים ואת פנויה להתחבר לחג.

גם אני ממש ממש לא זורמת עם לתצפת על הריקודים. 

יכולה לפרט קצץ איך זה עובד?

מישהי מוסרת משהו, מתוך מה לומדים?

מה עם הילדים בנתיים? משוטטים בין אבא לאמא?

א. זה מאד מאד תלוי בדינמיקה ובזה שיהיו איתך עוד כמה שיתחברו לרעיון.

ב. לבקש מ 2-3 נשים להביא איזה רעיון שקשור לחג ולענייניו. אפשר גם להביא איזה מדרש או קטע ללמוד ביחד.

ג. שירים שקטים, שמחים תחשבי מראש על רשימה שיהיה לך יותר קל לשלוף.

היו שנים מוצלחות יותר והיו שנים שפחות. לדעת שאת עושה את שלך והקב"ה את שלו.

לגבי הילדים- זה זמן של הקפות וריקודים יכולים להיות עם אבא.

זה לא הרבה זמן . בערך חצי שעה/ 40 דק'.

בהצלחה וחג שמח

שנים שממש סבלתי החג הזה. עד שהפסקתי להגיע לתפילות, או שכשזה נהיה ארוך אני הולכת.

אני מודה אבל שאני לא כל כך רואה הרבה מקום לשינוי בחג בלי שיתוף פעולה כלשהו עם בן הזוג.

כי אפשר להציע הרבה רעיונות מקסימים שנותנים משמעות והופכים את החג הזה לרלוונטי גם עבור נשים, אבל בסוף כן צריך שמישהו יהיה עם הילדים, ואם הבעל לא שם בכלל, אז זה לא כל כך אפשרי.

אני כן חושבת שבכל וויתור נכון לשאול את עצמנו האם אנחנו מוותרות בכיף או שאנחנו מרגישות מחויבות. ואם מחליטים לוותר בכיף, נהדר.

אבל אם לא, אז אולי ההקרבה לא שווה את זה וצריך לחשוב על דרך אחרת

אני ממש לא מתחברת לקטע של החיפוש של המקום שלי בשמחת תורה ביחס לגברים,

לכן לא מחפשת לרקוד בעצמי או תחלופה להקפות,

אלא מחפשת מה מקומי והחיבור שלי לחג הגדול הזה בלי השוואה לאף אחד אחר.

א. שמעתי פעם בשם הרבנית חנה טאו שכדי שאישה תוכל לתת לבעלה ללמוד היא צריכה לייקר ולאהוב את התורה בעצמה, וזה קורה על ידי לימוד תורה.

בשמחת תורה זה חג שאני כל שנה מתחילה ומסיימת איזשהו לימוד שלי,ואני שמחה מאד בחג הזה שאני זוכה לסיים משהו שאני לומדת,

ודרך הלימוד אני גם מתחברת ואוהבת את התורה,ולכן השמחה שלי גדולה מאד בחג הזה!

אני ממליצה לך מאד לבחור משהו שתתחילי מחר ותסיימי בעז"ה בשמחת תורה שנה הבאה!יש שנים שאני לומדת נ"ך יומי ואז בצרוף לפרשות בשבת מסיימים בשנה את כל התנ'ך.

יש שנים שאני בוחרת לי פרשן ולומדת אותו כל השנה על הפרשה,

כמובן בהתאם למצבי המשפחתי באותה עת-

יש שנים שיש לי יותר זמן ואז אני יכולה לסיים ספר שלם , ויש שנים שב"ה אני בקושי מספיקה,אבל בכל זאת משתדלת לפחות רעיון אחד מאותו פרשן, וכך אני בכל זאת מחוברת למעגל השנה ומגיעה לשמחת תורה עם "הספק " ביד.

ב.כוון נוסף שאני משקיעה בו בשמחת תורה - לבוא לחג הזה ברוח קרב של "עבודה קשה".

זה חג מתוק כ"כ שיש לי ממנו זכרונות ילדות נעימים ומתוקים,וכעת תפקידי זה להשקיע הרבה כדי שלילדים שלי יהיו חוויות טובות ומתוקות מהיום הזה.

אם אני עסוקה בלהסתכל למה לי עכשיו החג הזה קשה לא אוכל להנחיל לילדים חג מתוק.

אז אני מתעסקת בלחשוב ולהשקיע בזכרונות מתוקים בשבילם-

ממתקים מיוחדים, מקום תפילה שמתאים לילדים,

לנו לקח לנו זמן עד שלמדנו שישיבה זה מקום מרומם ונעלה אבל ממש לא מתאים לילדים בכל הגילאים,לילד הרבה פעמים יותר טוב הקפות קצרות יותר ,שיכול לשיר את השירים בנחת,בלי דוחק,  צריך להתבונן במציאות ולראות האם מה שהיה מתאים לנו בשנים עברו באמת מתאים גם השנה.

לעזור להם להכין את הקריאה כמה חודשים מראש,

להשקיע בבית הכנסת כדי שתהיה להם חוויה טובה מההקפות, לתכנן איפה הם יעמדו, מי ירקוד עם אבא,מי יצפה איתי מהמחיצה.

והמלצה קטנה-לצאת אחרי צהריים להקפות ברחובה של עיר,

החמימות והאהבת תורה שבה אנשים מחכים לזה משנה לשנה מגביר את האהבת תורה והחיבור לחג הזה, זה מייקר את התורה לראות כמה אנשים שנראים פחות "מחוברים" לתורה - אוהבים אותה ושמחים בשמחתה.

בעז"ה שנזכה לגיל ולשיש בשמחת התורה.

וזה ממש מתחבר לי למה שבדיוק כתבתי בשרשור הפרשה (לא בדיוק אותו דבר, אבל כתבנו על אותן כיוונים..🙂)

על שמחת תורה - הריון ולידה

נתת לי המון כווני מחשבה

תודה!!

יש אצלכם שיעור/מפגש לנשים?

זה יכול לשנות את ההרגשה שלך❤

אנחנו מתאמצים מאוד (!) להתפלל בחג במקום שיש בו אפשרות לרקוד גם לנשים ומרווח מספיק. 

שמחה ללכת לבית כנסת, שרה עם הרוקדים, נהנית לראות את הגברים שלי רוקדים, ושמחה  פשוט שאני שייכת לעם הנבחר

ובזכות שלי לתמוך

לפעמים אנחנו הנשים רוקדות

ויש בלב הרגשת חגיגיות ושמחה

אז אף פעם לא בראש השוואתי בשום דבר

כל אחד והעבודה שלו

וכמו בכל חג

ממוקדת בעיקר בלמצוא את המקום שלי

את מה אני זקוקה ומצפה בחג שיעשה לי טוב,שיתן תחושה מרוממת,שיפגיש אותי עם עצמי,שיתן מענה גם לדברים שישמחו אותי

זה יכל להיות קשור לתפילה לשעור תורה

או לחברים וסעודות

או לזמן לעצמי

וכו

בשמחת תורה אני נהנית מההרפות מהאוירה מהקדושה

מביאה ספר ללמוד בו במקביל ותהילים

נהנית שלילדים יש חויה כזאת

מאמינה שזה ילך איתם

יש גם מימד חברתי שנפגשים כולם

ובכלל..נושמת עוד קצת חגיגיות לפני כל ימי השגרה והחורף שמחכים לנו

נשמע קשה

אף פעם לא שמעתי על זה שמשתכרים בשמחת תורה, מאיפה צץ המנהג הזה??

לחיים לחיים..

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי