בטוחה שיש מקומות בארץ שגם בעזרת נשים יש חגיגה, אבל בעיר שלי אותו דבר, עזרת נשים פיצית ולא מוצאת את עצמי בחג הזה. ואם לא מתארחים אז בכלל קשה. (עוד לא יודעת אם השנה נתארח)

דווקא ילדות מצפות לו בקוצר רוח בגלל ממתקים (שזה גם סוגיה)

הבעל שלי עצור ועמוס ברוב הזמן.. לצערי..

אז לראות אותו ש-מ-ח עד כלות-,צורח, מרקיד, צאן קדויישים.. מהה.. (כמו כבשים) בהתחלה התפדחתי..

אחכ ראיתי את האור שלו, את השמחה שלו..

שוואו- זה שווה לי.

בואי נאמר, שיותר קשה לי בפורים ויותר מרגיש לי חג גברי מאשר שמחת תורה..

אני נהנית מהשירים, מהאווירה, מהזרימה של הבעל והשמחה שלו- בפורים למשל, גם אז השכל אצלו תופס.. בשמחת תורה- אין שכל.. רק נטו שמחה.. ככה אני מרגישה- ואז זה משמח גם אותי..

האמת שאצלנו זה ממש כמו ערב חג רגיל שמתחיל מאוחר יותר ואני לא מרגישה שזה חג ששייך לגברים.

אולי כי אני הולכת רק משנה שעברה עם הילדים, עד אז הלכתי כרווקה או נשואה טרייה אבל אף פעם לא חיפשתי מקום מיוחד אם נקרא לזה ככה בחג, כי הוא שחי בדיוק כמו שהוא שלו. רק בדרך אחרת.

אבל אני גם לא רואה את השמחה שלי בחג הזה בריקודים כמו הגברים. אני לא במקום הזה..

אני לוקחת את הילדים כדי שישמחו בממתקים  וירקדו עם ספר התורה וכדי לנסות להתפלל. מעבר לזה - אני לומדת איתם על החג עצמו ויש לי לימוד קבוע לשבתות וימים טובים שהוא שלי וזה החלק שלי מבחינתי

והשנה אני גם לא מתארחת למרות שמצופה ממני. פחות מתאים לי.

אני לא מחפשת מקום לרקוד

אני מחפשת למצוא את עצמי בשעות ארוכות עם הילדים 

ואם אני רוצה שהם יהיו בבית הכנסת אני צריכה גם ללכת כי אין להם סבלנות לאורך זמן אז צריכה להיות זמינה

(להוציא ולהכניס אותם)

ובכללי מחפשת שלחגים יהיה משמעות בשבילי, להתחבר.

ופה לא מצליחה להתחבר אפילו שהתורה האי של כולנו (בשבועות אין לי בעיה..)

בגלל המסביב המאד לא מתאים לי לאופי

אבל די מסכימה עם @oo בעניין.

במידה ויש בנים למשל, גם אם קטנים, תפקיד האבא להיות איתם לדעתי ולא להשתכר. לא הבנתי כלכך את מהות המנהג ומה זה נותן, אבל אם זה לא היה זורם לי לגמרי הייתי פותחת את זה ואומרת שזה לא מתאים לי. לא בגלל שאני לא מצליחה להתחבר כך לחג, אלא בגלל שזה פוגם בשמחת החג *שלי* והוויתור שלך לא עולה על הצורך בשתייה שלו בעיניי..

כשאת צריכה להיות שעות לבד עם הילדים ולחכות לסעודה כשבעלך שותה - זה די ברור שלא מרגיש לך חגיגי. כי לא כך חוגגים חגים בדרכ.

ואם את בכל זאת רוצה להיות שמחה בחג למרות.. ואת מקבלת את הרצון שלו, אז מה שאני הייתי עושה זה לחפש חברה שיהיה אפשר לשבת איתה ושיש לה ילדים גם ואז יהיה גם לילדים תעסוקה. ז"א, זה נראה לי המקסימום שניתן לעשות.

אולי תקבלי רעיונות טובים יותר

בשנים האחרונות - מאוהבת בו.

ההחלטה הראשונה היתה שאני הולכת למקום שאני מתחברת אליו, גם בלי בעלי.

מצאתי לי ביהכ"נס שאני אוהבת מאוד את הסגנון שלו.

אני מחכה כל השנה לשמחת תורה! לעוצמות! לחיבור!

זה וואו!!

אנחנו גם קבוע מתארחים בחג הזה אז מודיעה שלא לחכות לי לסעודה, ואז חוזרת מתי שבא לי..

והקפות שניות, גם הולכת בלי בעלי, למקום של ריקודים בסגנון שאני ממש אוהבת ואנחנו רוקדות שם שעותתת

אבל באמת זה בשנים האחרונות. עד אז לא מצאתי שום ענין בחג הזה. וחבל, כי התורה היא שלנו בדיוק כמו שהיא של הגברים. ואם מצליחים לחוות חיבור ושמחה עם התורה - זה מיוחד ממש

את נמצאת במקום עם ריקודים לנשים? מתחברת מבחינת מה?

באמת מתעניינת, פשוט גם אם אני אמצא מקום שאני מתחברת אליו בדרכ, בשמחת תורה זה יהיה פחות רלוונטו כי בסוף אני רואה גברים רוקדים בלי סוף וזהו.

אוהבת מאוד את האווירה בו.

יש שם גם ריקודים של נשים, אבל פחות מדבר אלי, אולי כי זה בלי מוזיקה אמיתית..

למה אני מתחברת? להכל.

לשירים, למילים, לספרי התורה.

לחיבור עם הקב"ה, למצוות, לקשר שלי עם ה', שלפעמים הוא מורכב ולפעמים זורם יותר..

לתורה עצמה, שכל השנה אני עוברת דרך איתה.. לפעמים מרגישה מחוברת, לפעמים מרוחקת.. לפעמים כועסת.. לא מבינה, לפעמים מאוהבת ומלאת אור..

לרצונות שלי, ליצר שמתגבר עליהם הרבה פעמים..

להבטחות, לקבלות. ליהודיה שבתוכי, לחלק המתמרד הגשמי...

חסר למה?

אני חושבת שכל אישה דתייה עוברת מסע שלם של עצמה בתוך הדת,התורה והמצוות.

בשבילי שמחת תורה בתנאים והמקום שמצאתי לי - זה מן זמן עם עצמי, ה' והתורה.

ביום אני ישנה, קמה בצהריים😅

והקפות שניות רק לפני שנתיים מצאתי לי מקום של ריקודים מלא אור וזה ממש כיף לסיים ככה את החגים.

תודה על מה שכתבת.

האמת שאני בכלל לא אוהבת לרקוד אז כל הנשים שמדברות על זה שמצאו את עצמן החג הזה בריקודי נשים, לא מדבר אלי.

את אישה מיוחדת, קראתי את ההודעה שלך כמה פעמים. בטוחה שהחג שלי יראה אחרת בזכותך😘

עדיין לא קל לי, אבל למדתי להתחבר אליו בדרכי שלי.

אני חושבת שלנו, הנשים, יש שתי דרכים להתחבר לחגים ה"גבריים" האלה:

1. לשמוח בשמחת הבעלים שלנו. לראות אותם מאושרים ופתוחים וזורמים - ופשוט להיפתח גם כן, פשוט כי הבעל מזרים את שמחת המצווה הזו לתוך הבית דרכו. להיות פתוחות לקבל את השפע משמים, שעובר דרך הצינור של הבעל.

2. ללמוד על המהות הנשית של החג, ולהתחבר אליו בדרך נשית.

פורים, למשל, מבחינתי זו מגילת אסתר - זה הספר בתנ"ך שאני הכי אוהבת, ואסתר היא הדמות התנ"כית שאני מחוברת אליה. פשוט נהנית לקרוא וללמוד עליה כל שנה מחדש ובכל פעם משהו חדש.

בשמחת תורה - אפשר למצוא את הנקודה הנשית שיש בתורה. קודם כול - תורה היא נקבה מבחינה לשונית... ושנית - גם לנו כנשים יש חלק בתורה, בדרך שלנו, בצורה המקורית שלנו.

צריכה עוד להעמיק בזה... אולי זה כיוון ששווה לפתח בשרשור של נפגשות בפרשה

הלוואי שנזכה...

ומתאמצת החג הזה.

לתת אותו לבעלך כמו שהוא מבקש.

בטח זה דורש המון כוחות גם בנפש וגם בטכני...

אני כמוך בחג הזה...נותנת אותו לבעלי

כאישה מרגישה שהתורה של הבעל היא המנוע של הבית לקודש

והחיבור שלו אליה מביא אורה לכולנו

(זה כמובן לא סותר את הרצון שלי להתחבר לתורה גם)

אני מרגישה לפעמים שבתרבות הזו סביבנו, יש רצון כל הזמן שנרגיש שוויון.

אם הגברים שמחים ורוקדים עם התורה ביום הזה, אז גם אנחנו.

ואני מרגישה שהחיבור שלי ליום הזה מגיע דווקא מתוך התמסרות לתורה של בעלי, הולכים לישיבה שלו, שומרת על הילדים (מי שלא רוקד(

וכל זה  ממלא את ליבי בשמחה עצומה

שבעלי לומד תורה ושמח בה.

וגם אני כאישה הדבקות שבריקודי הגברים משמחת לי את הנפש... מאד. ברוך ה'

מנסה לפתוח ספר על מהות החג לפני או אחרי

ומרגישה שיוצאת מהחג הזה עם מתיקות התורה

לפנח שהתחתנתי באמת בעיר חרדית לא הייתי טורחת ללכת בכלל וזה באמת לא היה קשור אלי.

אבל היום לא מרגישה שהוא גברי יותר מחגים אחרים

כנראה בגלל שבעלי לא מהרוקדים ובעיקר משתף פעולה בשביל הילדים.

בעלי מתפלל ותיקין כדי שיוכל אחר כך לקחת את הילדים לרקוד בפניות

עושים פה סיבוב בין בתי הכנסת בעיר ונכון שהנשים בעיקר צופות אבל זה ממש נחמד ללוות את הילדים ולפגוש את כל הזקנות שמחייכות אליהם

כל הנערים תמיד מרגש אותי עד כלות. בייחוד מכיוון שאצלינו גם הבנות משתתפות וזה ממש מסמל אצלי הבדל מילדותי. טוב לי שלבת שלי יש מקום שלי לא היה

במקומך הייתי מתנהלת די כמו שבת רגילה, ואפילו עושה קידוש לבד לפני כדי לטעום משהו...

כל הכבוד לך שאת ככה מפרגנת. לא מובן מאליו.

להכין חג כשבעלי ישן אחרי ליל הושענא רבא ויש ילדות שמעסיקות.

החג עצמו?

בתור נערה הייתי יותר מחוברת, נמצאת במקומות שגם הבנות רוקדות וכו'

היום נמצאת בישיבה ומרכלת עם החברות😅

סתם, קצת רוקדות גם בעצמנו אבל בעיקר עסוקות בילדים.. מידי פעם מעבירות אותן לצד השני של המחיצה ומתצפתות על החמודים שלנו

שותים יין בקידוש... זהו... ובטח לא כוחם כמו כל קידוש המוני

לא מכירה את התופעה אז קשה לומר מה הייתי עושה כי זה בטח גםעניין חברתי 

זה זמן מנוחה ולהיות ביחד עם המשפחה.

אנחנו לא מתארחים בכלל ורק מארחים לפעמים.

בשמחת תורה בערב בעלי מתפלל במנין שעושה הקפות זריזות ובבוקר הוא מתפלל נץ, ככה שהסעודות מתקיימות בזמנים סבירים ואח״כ הולך עם הילדים להקפות הרגילות.

גם אצלנו שותים בבית הכנסת, אבל בעלי בקושי שותה וזה כמעט ולא משפיע.

אני לא הולכת לבית הכנסת, לא מרגישה צורך.

לא הייתי מסכימה לחגוג חג בצורה שלא מתאימה לי, יש מעט חגים בשנה והם נועדו לשמחה ולא לעצב.

לומר לא מסכימה וזהו.

מצד שני בעל שמרגיש שאין *לו* חג גם לא מתכון אידאלי לאוירה קסומה ומשפחתית...

אני מחפשת את הדרך כרגע איך כן להרגיש בטוב במתכונת הנוכחית

נהנית מזה ומסתדרת

שיכור לא ברמה שלא מתקשר אלא שתוי..

הבעיה מתחילה שלא מוצאת את עצמי בחג מראש, ואז צריכה אותו מאד בכושר כדי ליירצ את אוירת החג

אלא שהחג שלו לא משתלב כל כך בחג שלי

גם אני מוצאת את עצמי בפורים יותר.

יש את התחפושות שמשמח אותי לחפש את הילדות וגם את עצמי, להכין משלוחים שזה גם כיף ויצירתי, המגילה שאנחנו מחוייבים, המשתה...

וזה חג שגם אני עוד לא מצאתי את המקום שלי בלב להתחבר אליו. ביומיום ובשבתות אני מאוד מרגישה מחוברת לתורה,שמחה לשחרר את בעלי ללמוד תורה ואוהבת את התפקידים שלי בטיפול וילדים ובית. וגם שמחה ומתעניינת בכל מה שלמד. אבל בחג עצמו לא מצליחה להרגיש את השמחה

אז עוקבת גם!!!

בזה שרוצים באופן מאולץ להרגיש את שמחת החג בצורה שאנחנו לא יודעות או מכירות או חושבות שצריך להיות משהו שונה.

למה בעצם לא להנות מהחג הזה ככל החגים..?

למה צריך למצוא דרך להתחבר לחג בשונה מחגים אחרים אם את שמחה בקיום התורה באופן היומיומי? ז"א, השאלה שלי היא מה ההבדל בעצם ..?

אם ההבדל נעוץ בזה שהבעלים רוקדים ואנחנו רוצות גם להרגיש שוות - אז אני באופן אישי לא מתחברת לזה האמת ואני עושה מה שטוב לי. ומה שטוב לי יכול להיות להישאר בבית, ללכת לתפילה, להנות מקריאה של לימוד קבוע או לנוח. כמו בכל שבת או חג אחר למעשה.

ומתבאסת מזה שהוא עבר?

או מזה שמתלהבת מכל המצוות המעשיות שיש בשאר החגים (אפילו מנקיונות בפסח אני מתלהבת).

וזה חג של ללמוד לקבל את ה"אורות" דרך הבעל. 

אני יכולה לשתף שאני והילדים עושים סיום ראשון השנה של פרשיות השבוע

וזה לימוד שבעלי לקח בו חלק אבל לא באופן מלא, ולכן זה די משהו שלנו.

השבת זו הפרשה האחרונה וזה מאוד משמח אותנו. במיוחד שזה יוצא יחד עם החג.

ישנתי טוב בלילה במקום לבשל

אני מתכוונת ללכת איתם לביהכ ולומר להם שאנחנו חוגגים את הסיום שלנו ושישמחו שזכינו. קניתי להם ממתקים.

אני לא צריכה את בעלי כדי לשמוח בתורה. אני לא שמחה בה רק דרכו. היא שייכת גם לי ויש לי חלק בתורה בדיוק כמוהו וזה בא לידי ביטוי בלקחת בה חלק פעיל במשך כל השנה, לבד ועם הילדים ולכן השמחה שלי בחג לא תלויה בו ולא עוברת דרכו

לי יש עוד על מה לעבוד בנושא

בעלי באמת יותר פעיל גם בבית בהעברת תורה מספר סיפורים, מלמד פרשת שבוע

אני לפעמים מספרת סיפורי צדיקים לפני השינה, אבל לרוב מגיעה להרדמות עם הלשון בחוץ

גם לי זה קשה אחרי יום עבודה

ואני היחידה שמשכיבה פה.. אבל זה זמן לימוד קבוע עם הילדים.

לא מזמן סיימנו לימוד יחד על נביאים, שופטים ומלכים. ( לא על כולם אבל מה שהיה בספר בכל אופן. גם אני לומדת מזה כמובן)

ובעלי לומד איתם משנה לילדים.

ופרשת שבוע אנחנו לא לומדים בהשכבות אלא בזמן קבלת שבת. או אחרי הסעודה.

זה מצריך זמן ופניות וכח אבל זה טוב לנו והם מקבלים תוכן יהודי פרופר. אני מעדיפה על זה פני סיפורים רבילים והם מאוד אוהבים גם כן

אבל זה דורש סבלנות ופניות מאיתנו

וגם יכולת לספר מעניין. האמת לבעלי גם יש את זה הוא יודע לרתק בסיפורים שלו

הוא באמת אלוף בזה. ממחיש וממש מכניס אותם לזה..

אני יותר יבשה ושכלית

אבל משתדלת ללמוד ממנו.

את לומדת איתם מספר מסוים או מהראש?

אני ממש רוצה גם, אבל יודעת שלא אצליח לשמור על קביעות בעצמי כי בזמנים של עייפות לא אצליח להיות מספיק מעניינת וגם חוששת שלא אדייק בכל הפרטים🙊

כן, בטח מספרים.

אני בעצמי חסרה בידע. והרבה יותר קל לקרוא מספר מאשר להיזכר מהראש.

בימים עייפים ביותר אני קוראת חצי סיפור ומשאירה אותם במתח

אנחנו קוראים מסוף משכן שילה. מותאם לילדים למרות שחלק אני מצנזרת לפעמים.

יש תמונות וזהממש נחמד

לגבי נביאים שופטים ומלכים- גיבורי העם שלנו. מגיע ב2 חלקים. ממש אהבתי אותו

אמנם רק חלק אחד. אבל זה סיפורים לפי דמויות ולא כל הספר רצוף על הסדר🤔

מגניב! מכירה את החוברות של משכן שילה אבל אין באזורנו אני חושבת

תודה על ההמלצות!

חג שמח ❤️❤️

סיימנו את שני החלקים ב"ה

ואני מחפשת ספר אחר שכן מביא הכל מסודר עם יותר פירוא

או שכבר אקנה נך לילדים

בשמחה, חג שמח ❤️

מעולם לא הרגשתי שזה שייך רק לגברים.

והשנה אני לא צריכה להכין כלום, אז זה ממש יהיה חג של מנוחה וכיף.

לסעודה של הערב הוזמנו אצל חברים, וביום יהיה קידוש וארוחה בבית כנסת, ובשבילי זה ממש כיף להיפגש ולהכיר כל מיני נשים, לפטפט, לאכול ביחד, וגם ליצפות בגברים רוקדים.

אני לא מכירה את המינהג של לישתות...

למצוא חדר, אולם, משהו, שאפשר לשבת בו. לדבר על החג, לשיר. סיפורין וכד'.

הילדים עם אבא בריקודים ואת פנויה להתחבר לחג.

גם אני ממש ממש לא זורמת עם לתצפת על הריקודים. 

יכולה לפרט קצץ איך זה עובד?

מישהי מוסרת משהו, מתוך מה לומדים?

מה עם הילדים בנתיים? משוטטים בין אבא לאמא?

א. זה מאד מאד תלוי בדינמיקה ובזה שיהיו איתך עוד כמה שיתחברו לרעיון.

ב. לבקש מ 2-3 נשים להביא איזה רעיון שקשור לחג ולענייניו. אפשר גם להביא איזה מדרש או קטע ללמוד ביחד.

ג. שירים שקטים, שמחים תחשבי מראש על רשימה שיהיה לך יותר קל לשלוף.

היו שנים מוצלחות יותר והיו שנים שפחות. לדעת שאת עושה את שלך והקב"ה את שלו.

לגבי הילדים- זה זמן של הקפות וריקודים יכולים להיות עם אבא.

זה לא הרבה זמן . בערך חצי שעה/ 40 דק'.

בהצלחה וחג שמח

שנים שממש סבלתי החג הזה. עד שהפסקתי להגיע לתפילות, או שכשזה נהיה ארוך אני הולכת.

אני מודה אבל שאני לא כל כך רואה הרבה מקום לשינוי בחג בלי שיתוף פעולה כלשהו עם בן הזוג.

כי אפשר להציע הרבה רעיונות מקסימים שנותנים משמעות והופכים את החג הזה לרלוונטי גם עבור נשים, אבל בסוף כן צריך שמישהו יהיה עם הילדים, ואם הבעל לא שם בכלל, אז זה לא כל כך אפשרי.

אני כן חושבת שבכל וויתור נכון לשאול את עצמנו האם אנחנו מוותרות בכיף או שאנחנו מרגישות מחויבות. ואם מחליטים לוותר בכיף, נהדר.

אבל אם לא, אז אולי ההקרבה לא שווה את זה וצריך לחשוב על דרך אחרת

אני ממש לא מתחברת לקטע של החיפוש של המקום שלי בשמחת תורה ביחס לגברים,

לכן לא מחפשת לרקוד בעצמי או תחלופה להקפות,

אלא מחפשת מה מקומי והחיבור שלי לחג הגדול הזה בלי השוואה לאף אחד אחר.

א. שמעתי פעם בשם הרבנית חנה טאו שכדי שאישה תוכל לתת לבעלה ללמוד היא צריכה לייקר ולאהוב את התורה בעצמה, וזה קורה על ידי לימוד תורה.

בשמחת תורה זה חג שאני כל שנה מתחילה ומסיימת איזשהו לימוד שלי,ואני שמחה מאד בחג הזה שאני זוכה לסיים משהו שאני לומדת,

ודרך הלימוד אני גם מתחברת ואוהבת את התורה,ולכן השמחה שלי גדולה מאד בחג הזה!

אני ממליצה לך מאד לבחור משהו שתתחילי מחר ותסיימי בעז"ה בשמחת תורה שנה הבאה!יש שנים שאני לומדת נ"ך יומי ואז בצרוף לפרשות בשבת מסיימים בשנה את כל התנ'ך.

יש שנים שאני בוחרת לי פרשן ולומדת אותו כל השנה על הפרשה,

כמובן בהתאם למצבי המשפחתי באותה עת-

יש שנים שיש לי יותר זמן ואז אני יכולה לסיים ספר שלם , ויש שנים שב"ה אני בקושי מספיקה,אבל בכל זאת משתדלת לפחות רעיון אחד מאותו פרשן, וכך אני בכל זאת מחוברת למעגל השנה ומגיעה לשמחת תורה עם "הספק " ביד.

ב.כוון נוסף שאני משקיעה בו בשמחת תורה - לבוא לחג הזה ברוח קרב של "עבודה קשה".

זה חג מתוק כ"כ שיש לי ממנו זכרונות ילדות נעימים ומתוקים,וכעת תפקידי זה להשקיע הרבה כדי שלילדים שלי יהיו חוויות טובות ומתוקות מהיום הזה.

אם אני עסוקה בלהסתכל למה לי עכשיו החג הזה קשה לא אוכל להנחיל לילדים חג מתוק.

אז אני מתעסקת בלחשוב ולהשקיע בזכרונות מתוקים בשבילם-

ממתקים מיוחדים, מקום תפילה שמתאים לילדים,

לנו לקח לנו זמן עד שלמדנו שישיבה זה מקום מרומם ונעלה אבל ממש לא מתאים לילדים בכל הגילאים,לילד הרבה פעמים יותר טוב הקפות קצרות יותר ,שיכול לשיר את השירים בנחת,בלי דוחק,  צריך להתבונן במציאות ולראות האם מה שהיה מתאים לנו בשנים עברו באמת מתאים גם השנה.

לעזור להם להכין את הקריאה כמה חודשים מראש,

להשקיע בבית הכנסת כדי שתהיה להם חוויה טובה מההקפות, לתכנן איפה הם יעמדו, מי ירקוד עם אבא,מי יצפה איתי מהמחיצה.

והמלצה קטנה-לצאת אחרי צהריים להקפות ברחובה של עיר,

החמימות והאהבת תורה שבה אנשים מחכים לזה משנה לשנה מגביר את האהבת תורה והחיבור לחג הזה, זה מייקר את התורה לראות כמה אנשים שנראים פחות "מחוברים" לתורה - אוהבים אותה ושמחים בשמחתה.

בעז"ה שנזכה לגיל ולשיש בשמחת התורה.

וזה ממש מתחבר לי למה שבדיוק כתבתי בשרשור הפרשה (לא בדיוק אותו דבר, אבל כתבנו על אותן כיוונים..🙂)

על שמחת תורה - הריון ולידה

נתת לי המון כווני מחשבה

תודה!!

יש אצלכם שיעור/מפגש לנשים?

זה יכול לשנות את ההרגשה שלך❤

אנחנו מתאמצים מאוד (!) להתפלל בחג במקום שיש בו אפשרות לרקוד גם לנשים ומרווח מספיק. 

שמחה ללכת לבית כנסת, שרה עם הרוקדים, נהנית לראות את הגברים שלי רוקדים, ושמחה  פשוט שאני שייכת לעם הנבחר

ובזכות שלי לתמוך

לפעמים אנחנו הנשים רוקדות

ויש בלב הרגשת חגיגיות ושמחה

אז אף פעם לא בראש השוואתי בשום דבר

כל אחד והעבודה שלו

וכמו בכל חג

ממוקדת בעיקר בלמצוא את המקום שלי

את מה אני זקוקה ומצפה בחג שיעשה לי טוב,שיתן תחושה מרוממת,שיפגיש אותי עם עצמי,שיתן מענה גם לדברים שישמחו אותי

זה יכל להיות קשור לתפילה לשעור תורה

או לחברים וסעודות

או לזמן לעצמי

וכו

בשמחת תורה אני נהנית מההרפות מהאוירה מהקדושה

מביאה ספר ללמוד בו במקביל ותהילים

נהנית שלילדים יש חויה כזאת

מאמינה שזה ילך איתם

יש גם מימד חברתי שנפגשים כולם

ובכלל..נושמת עוד קצת חגיגיות לפני כל ימי השגרה והחורף שמחכים לנו

נשמע קשה

אף פעם לא שמעתי על זה שמשתכרים בשמחת תורה, מאיפה צץ המנהג הזה??

לחיים לחיים..

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

וסעודה בבית עם מניין. בעלי בישל, היה מקסים ממש ומרגש ואוירה מיוחדת.

(בלי משפחה בכלל אבל, מניחה שאצלכם זה לא המצב)

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע.