אז אחרי לידה...לא יודעת אם זה קשור.
ולאחרונה עלתה נקודה שבה יש לנו מחלוקת ביני לבין בעלי. לא משהו שאפשר להשאיר כי יש לו גם ביטוי במעשה (כלומר מצידי שכל אחד יחשוב שונה וזה טוב ויפה אבל השאלה מה עושים אחר כך בשטח).
וזה קרה וקצת שבר אותי.
ושוחחנו על זה, הסברנו אחד לשני וכלפי חוץ לא הגענו לנקודת מעשה אבל כן להבנה מה הצרכים אחד של השני בתחום.
אבל עדיין אני לא שלמה עם זה.
מרגישה שזה גרם לריחוק.
לעצבות, למרות החג...
לתחושה שאין לי על מי לסמוך ואני לבד במערכה בנושא הזה.
וקצת לאדישות .
לחוסר רצון להשקיע בזוגיות בתקופה הקרובה.
אלא לחוות קודם חופשת לידה בלי ילדים נוספים וחגים, אלא רק אני בשקט עם התינוק. לנשום, לנוח , לחשוב עם עצמי. לישון עוד בבקרים!!!.
ועד אז להמשיך לתפקד כמו שותפים נהדרים לילדים ולבית אבל פחות להשקיע בזוגיות.
העניין הזה והתחושות שאיתו הוציאו לי את החשק לזוגיות ...קצת שחק אותה.
וזה מבאס. ואם לא נצליח לגשר על הפער הזה? ואולי הפער הזה מעיד על משהו עמוק יותר?
