האמת מרוב חרדה ולחץ הגוף שלי עייף ובמקביל יש אדרנלין מוזר

הגב כואב

יצאו לי פצעים בפנים ובידיים

לא יודעת איך ישנים. חושבת על הילדים שצריכים מחר אמא מתפקדת..

פחד אימים

חרדה בכל הגוף 

לא נרדמת.. מנסה.. עוצמת עיניים מדמיינת דברים

חושבת על המשפחות, על החיילים על כולם

ויש לי אפילו "תירוץ" טוב - הקטנה שלי לא מצליחה להירדם... עצבנית ורוצה לשחק באותה מידה. (וכבר אי אפשר לתרץ את זה בשתי הפעמים שישנה היום במהלך היום...)

אני על הספה כרגע. אולי פשוט אקרוס בלי לשים לב. ובינתיים אומרת תהלים...

אני עוד לא...

תודה ♥️

כנראה שלהתנתק מהנייד יכול לעזור

בינתיים גם אני לא מצליחה...

הגוף שלי מכווץ ומאובן.

באופן מפתיע, לא החרדה והפחד הם אלה שמשתלטים עליי. אולי כי ממילא אני לא מצליחה לתפוס את זה באמת בשכל,

אז אין לי אפילו תמונות או דמיונות כשאני מנסה לעצום עיניים...

אולי פשוט יש חלקים שלי שמתנתקים

כדי שאוכל להשאר שפויה, לשמור על הילדים שלי.

אולי סתם אדישות מתמשכת כזו מהחיים המאתגרים... אם כי ירדו לי הרבה דמעות כשאמרתי תהילים היום, מה שאומר שלפחות לא הפכתי לאטומה.

מרגישה בעיקר כאב עצום וכעס גדול שכל זה קרה.

ואיך. כן. איך???!!!

אחרי חודש שלם של קדושה והתקרבות רוחנית.

קשה לי להאמין, זו האמת. כבר תקופה, וזה רק מערער את המקום הזה יותר, במקום לעשות ההיפך.

איזה לעג וקלס.

לא יודעת לאן לקחת את המחשבות.

מותשת קשות. נראה מתי אצליח להירדם. אם בכלל

בשורות טובות! 

ברגע שאני סוגרת את העיניים אני חושבת על בעלי שהוקפץ, ועל תסריטי אימים שאני עם הילדים לבד בבית. ועל כל המשפחות שזה לא רק בדמיונות.

וזה מביך שאני מנסה בכל כוחי לברוח רגע לסרטונים מטומטמים ביוטיוב רק כדי להסדיר קצב לב שמהבוקר לא מפסיק.

כל אחת יודעת מה הגבולות שלה ומה מחזיק אותה שפויה במצב הלא שפוי שאנחנו נמצאים בו.

איזור הלחימה צריך עורף חזק. וכל האמצעים כשרים כדי לחזק את עצמנו.

זה פשוט סיוט שאי אפשר לדמיין שזה אמיתי

ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה לבד

גם הלתפקד לבד עם כל הילדים בלי אף עזרה

בלי לדעת כמה זמן ....מפחיד אותי

אבל בעיקר

מפחדת

מהפחד הזה

מהבדידות הרגשית

מהצורך להתיג לעולם שאת בסדר

כשהלב שלי כואב רק מלילה אחד

בלי דקת שינה

ואלף תרחישי דפיקות בדלת

אני לא מסוגלת לבד

פשוט מאוד לא מסוגלת

אפשר שמישהו יעיר אותנו מהחלום הזה..?

סליחה יודעת שכולן באותו מצב

אבל באמת לא יודעת איפה לשים את זה

הגוף שלי כולו מכווץ

וגם ככה יש לי צירים מוקדמים כל הזמן

מזל שהוא זז ובועט

ממש מקנאה בו שהוא חי בבועה שלו ולא דואג מכלום

והלוואי שהוא לא מרגיש את הפחד שלי

ושה' ישמור על כולם

הכי קשה זה להתמודד לבד עם כל זה

איפה את גרה? יש לך ממי לקבל עזרה?

אולי אמצא מישהי שתעזור עם הילדים לאיזה שעה ביום כדי שאוכל רק לנוח טיפה

אבל האמת שלמרות שברגיל זה ממש מפחיד אותי לתפקד לבד כל היום עם הילדים

עכשיו זה לא עיקר הפחד שלי

אחרי הלילה החרדתי הזה אולי טוב שהם יעסיקו אותי ואולי לפחות ארדם בלילות הבאים מרוב מותשות

אבל הבדידות הרגשית

אין לי אף אחד בעולם חוץ מבעלי . לא חברה ולא משפחה.

והפחד המצמית לאבד חו''ש

אני בן אדם ממש הגיוני ובשליטה בכל דבר בחיים

אבל זה החרדה הכי איומה שלי

אין לי טיפת רצון לחיות בלעדיו

אפילו לא לילדים

ואני לא מצליחה לא לפחד

המציאות הזאת כל כך הזויה

הכל מרגיש כאוס גמור

אז כבר אין לי במה להאחז

וסליחה שאני מציפה אני מפחדת

ולבעלי בכיתי מספיק

נשמע ככ קשה!!

ואת צודקת בכל תחושה והרגשה שלך!!!

מדהימה אחת.

הלוואי והיה לי דרך לעזור לך

בע"ה יחזור בשלום!!!!

חיבוק ענקי!!!

אין מילים לתאר את הזוועה..

את רוצה אולי לכתוב עיר או אזור וננסה לעזור?

אל תישארי לבד ברגשות האלה! תנסי למצוא זמן להרים טלפון לער"ן או מרכז חוסן באזור שלך, תקבלי קצת סיוע נפשי, כדי שתוכלי לשדר קצת חוסן לילדים.

בהצלחה! הלוואי והוא יחזור אלייך מהר

הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל

ושרתי לעצמי שיר למעלות

אחרי שמשכתי את השעה עם תהלים בלי הפסקה.

ודיברתי לעצמי בשכל שאני במקום בטוח ומוגן ברוך ה' וכל הבית נעול.

וה' עשה איתח חסד שקמתי להאכיל את התינוק עכשיו באמצע הלילה וקמו חוץ ממנו עוד קטנים ככה שלא הייתי לבד בלילה בסלון וזה עשה לי טוב. שני קטנים שלא מבינים ומודעים למתרחש...

אני נרדמתי לאיזה שעתיים-שלוש. הקטנה שלי גם קמה, אבל בעלי קם גם הוא והצליח להרדים אותה בחזרה.

הצלחתי להירדם רק אחרי שדמיינתי לעצמי את החיילים שלנו נכנסים בצורה מוגנת לעזה וכובשים את כולה ומשחררים בשלום את כל החטופים...

עכשיו התחלתי מחדש את ספר התהלים...

ישנתי שעתיים, אבל ברוך ה' אני אצל אמא שלי אז תהיה לי עזרה ואני מקווה לשנוצ מתישהו היום.

מרגישה אגואיסטית שאני מפחדת על בעלי... שאני מתנתקת מהחדשות ולא מוכנה לראות סרטונים כדי לא לזעזע את הלב מעבר למה שהוא מזועזע. ראיתי בטעות גמורה 2 שניות מתוך סרטון ולא יוצא לי מהלב הילד החטוף בן שנתיים-שלוש אומר "אמא אמא" ואני מפורקת מאז ומעדיפה להתנתק ומרגישה אשמה על זה.

אני עם בחילה של לחץ וחרדות, לא הצלחתי להכניס כלום לפה מאז 17:00 בערב שגייסו את בעלי ושקלטתי שהכל אמיתי ולא שמועות מהבית כנסת שהשתדלתי להכחיש עד אז ולדמיין שהכל יותר אופטימי ומגזימים כי חג ואף אחד לא באמת יודע מה קורה (ישוב דתי) אבל זהו, מאז בוכה.. קצת תהילים... ובעיקר תפילות בלב. לא מצליחה להתרכז.

וגם אני החלטתי עכשיו להתנתק מחדשות

אמן שאצליח.

כשיהיו חדשות טובות כולנו נדע בעז''ה

וכרגע זה רק מעורר חרדות

לצערי אף אחד לא אדיש למצב לא צריך תזכורות מזעזעות

אבל זה גם דחף כזה

כי באמת זה לא נתפס שזה אמיתי אז יש תקווה שהחדשות. כאילו יספרו פתאם סיפור אופטימי יותר

ולצערי כרגע ממש לא

חיבוק לכולנו

את לא אגואיסטית. כל אחת מפחדת על הקרוב שלה שבמלחמה, וביחד כולנו כעם ישראל מפחדים ומתפללים על כל החיילים והאזרחים...

טוב שאת לא לבד בכל זה... מתפללת בשביל כולכן שתתאחדו עם הבעלים שלכן במהרה...

כולנו מפחדות על היקרים לנו

וצפיה בסרטונים זה חלק מהטרור שהם עושים, מפיצים כדי שנראה ונתפרק.

אל תסתכלי

להתעדכן אפשר גם ממה שכתוב

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

שנצ טוב ומבריא🧡❤

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לא לנקות🤭

דווקא קניתי פעם מגב מגנטי כזה לחלונות, אבל אפילו לא ניסיתי להשתמש בו...

אז אולי לכן אני לא רצה לנקות את החלונות🤭

(אבל האמת שהם רוב הזמן פתוחים, אני לא אוהבת חלונות סגורים...)

הוא ממש חמוד

לא ניקוי מושלם הוא קצת משאיר סימנים

אבל ממש אחלה

אין לי אותו אבל לחברה טובה שלי יש.. זה שהוא כמו 2 עיגולים כזה.

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

אני אשמח לתמונה