אפשר רעיונות מה היה משמח או עוזר לכן עכשיו?
יש לי פה כמה חברות, משפחות שהבעל גוייס. בעלי בבית ב"ה. רוצה לעשות משהו, גם בשביל לעזור וגם בשביל לתעל את הפחד שלי ושל הילדים לעשייה. אבל לא יודעת מה לעשות.
לשמור להן על הילדים נשמע לי לא אחראי... אמנם אזור שקט יחסית אבל אתמול בבוקר היו הרבה אזעקות ברצף.
ה' יעזור לנו וישלח לנו המון בשורות טובות. גאולה גאולה גאולה.
שיהיה להן במה להתנחם קצת בערב לפני השינה
מה עם להזמין אליך מישהי שגרה קרוב להעביר יחד את הזמן?
(אםשייך בקטע בטחוני)
ובכללי להתעניין נראה לי הכי חשוב
קניות אני מפחדת לעשות בעצמי😣 לקנות שוקולדים לאמא ולילדים יכול לשמח? ולהביא עם פתק לחיזוק?
אולי באמת אנסה להזמין אלינו למרות שהבית יחסית קטן. והמקלט במרחק של 4 קומות.
אני לא סגורה על מה שייך מבחינה ביטחונית.. בעלי אומר שאני מגזימה אבל אני מרגישה שעדיף כמה שפחות לצאת. מפחדת עכשיו בעיקר מהערבים הקרובים בשכונות ליד, למרות שעד כה שקט משם ב"ה..
למרות שכל כך קשה לי בלעדיו, אני מרגישה עטופה.
הציעו לפרק לי את הסוכה, שישמרו לי על הילדים, להכין ארוחה, לעשות לי קניות.. גם אם לא אעזר בהכל, זה פשוט מחמם את הלב והעיקר- נותן לי תחושה שאני לא לבד.
אז אם לא מתאים לעזור עם הילדים מבחינה בטחונית אולי בעלך ועוד גבר יוכלו לפרק לנשים את הסוכות זה יכול להיות מדהים.
אז משערת שאת לא מגזימה...
באמת עדיף להישאר בבית😐
אין אמונה בהם
ובטח לא עכשיו
ומה שאפשר לעשות בלי לצאת מהבית - עדיף
ולא לראות חדשות - מספיק לקרוא מדי פעם, כדי לא להתנתק מהצער של עם ישראל
אבל להיות עסוקה **ועם תהילים**, או לישון אחרי ששומעים הרפיה בלופ.
מאד חשוב כי שינה מונעת התפתחות של דיכאון וחרדה
ולשתות!!!!
💞💞💞💞💞
כולם בהלם ומבולבלים ולא ישנים טוב, אבל אנחנו מוכרחות לשמור על החוסן הנפשי. בשביל המגויסים, בשביל הילדים, ובשביל להתפלל על עם ישראל כולו😘😘😘
ומי שלא מסוגלת לקרוא תהילים יכולה פשוט לומר בחב שבור אנא ה' הושיעה נא!
אני בעבודה כי שעת חירום.
לא נמנעת ממה שהכרחי, אבל גם לא הולכת לאף מקום שלא הכרחי.
הם כבשו 8 מעוזים של צה"ל ולקחו רכבים צהליים ודובר צה"ל אמר שאין ביטחון שכל המחבלים בשטח ישראל סוכלו
אז מה שצריך - עושה מוכנית. בלי לחשוב ובלי לדמיין.
ומה שלא צריך - לא עושה.
זו לא מלחמה רגילה, שבה יש חזית ויש עורף.
בעיני כדאי ממש לנסות לא להיכנס ללחץ.
אם ההנחיות מאפשרות יציאה לא הייתי נמנעת
מפחדת לעשות קניות גם בעצמי🤦🏽♀️ מה עם אונליין? אבל אתן מחזקות אותי שאולי זה חשוב, אולי קניות זריזות במכולת. נראה בהמשך היום בע"ה.
בד"כ אני לא כל כך מפחדת. אבל משהו בכאוס ובחוסר וודאות מלחיץ אותי ממש. שאי אפשר לדעת מה עוד יקרה.
באמת כבר לא יודעת מה עדיף.
ב"ה לנו כרגע יש עוד אוכל אבל לא יודעת מה אעשה בהמשך השבוע (אם לא אסע להורים... אבל נראה לי אחרי הלילה שעברתי אני כן אסע אליהם.)
לק"י
למרות שאצלינו זה בטח בדואים.
ונכון לכרגע הם בצד שלנו (מה שלא תמיד קורה).
אקספרס מהדרין
אתר 5 דקות וכו'.
גם המלקטים וגם המשלוחנים יהודים
בזמן שאתם עושים לעצמכם..להרים טלפון לשאול מה הם צריכים
פשוט לא בכל מקום יש אונליין
וגם לא סטוח שאם את גרה במקום עם אזעקות יש בכלל אונליין
אבל אם זה לא מתאים לך אז לא
כל דבר קטן עוזר ומחמם את הלב
את לא יודעת מה בדיוק כל אחת צריכה.
אולי אצל אחת בעלה גויס ובדיוק נגמר הטיטולים או המטרנה.
אצל השניה עוד לא קיפלו את החג ולא רחצו כלים.
את השלישית היא חייבת לפרק סוכה מהר
הרביעית הילדים ישמחו להפגת שיעמום והחלפת משחקים לכמה ימים תתן לה אוויר.
החמישית לא יכולה לצאת לזרוק זבל כי היא לא יכולה להוריד שקית מלאה זבל עם שני תינוקות עליה ולא יכולה להשאיר אותם לבד.
השישית אולי רוצה לנסוע להורים אבל אין לה מזומן להזמין מונית ואין לה ראש כרגע לאפליקציות.
השביעית בסך הכל תשמח לידיים שרק יכניסו מכונה. הוא לא מצליחה להגיע אפילו לזה.
דוגמה חלקית ביותר של עזרה פצפונת שיכולה להציל מצב בכאן ועכשיו.
ההתחלה היא הכי קשה להתארגן על הכל.
לא צריך לישוב רחוק כדי לתת עזרה שלצד השני היא עצומה. (מדברת מניסיון לצערי של יותר מסבב אחד)
בינתיים שלחתי הודעות עם שאלות לכמה חברות. רעיונות טובים, הייתי צריכה רעיונות להצעות קונקרטיות לעזרה שאני יכולה להציע...
יש אצלכם מסעדות פתוחות? אשמח לנדב את תקציב התן ביס שלי (תקף בכל הארץ במסעדות שיש בהם הסדר) עד סוף היום.
וצכה לטבול היום
והמקווה הקרוב סגור כי אין שם ממד
ולא ניידת
ומתלבטת מה לעשות
אם היית שכנה שלי הייתי שמחה שתבקשי
לשמור על הילדים, להשאיל את הרכב..
שתעזור לך עם שמירה על הילדים ועם הקפצה למקווה..
במיוחד שבעלך לא בבית אז זה פחות מביך לשתף..
אכן זה מה שעשיתי בסוף. יבואו להקפיץ אותי
מקווה שלא יהיה פה כלום כשהילדים ישארו פה עם איזו ילדונת
אבל שכנה נחמדה לקחה אותי
חזרתי בריאה ושלמה
הרחובות ריקים מאדם, רק חיילים
מסירות נפש של ממש.
שבזכות המצווה תזכי ונזכה שבעלך יחזור בריא ושלם יחד עם שאר החיילים אחרי ניצחון גורף.
בא לי לפנק את נשות המגוייסים. משהו בשביל עצמן, מעבר לעזרה שאנחנו זוכים לתת ב"ה עם הילדים וקניות וכד'.
לא יודעת למה, הסתבכתי עם זה...
אני לא בשלנית אבל מסתדרת במטבח.
מה הייתן שמחות לקבל?
באיזה שלב של היום?
הייתן שמחות שחברה היתה מגיעה פיזית לתת ונשארת קצת? או רק להעביר כדי לא להעיק? (לא בטוח שאוכל לתת לעזרה פיזית אצלן כי כנראה אהיה עם התינוקת)
העיקר שיהיה עם מי לשתף בחוויות בפחדים בתיסכולים
זה ריפוי ונותן כח.. המוווון כוחות, כי הן יודעות שהן לא לבד ומישהו מקשיב להם
מתכננת למחר בע"ה.
אשמח לרעיונות גם מה להביא כי המוח שלי כבוי🤔
אני הזמנתי אלינו חברה עם ילדים שבעלה מגוייס. גיוון להם, לה. וגם לי.
לישון איתן שלא יהיו לבד
לבקר אותן שיהיה להן שיח שוטף עם אנשים מבוגרים
לעשות יצירות עם הילדים ולשמור עליהם לתת לאמא לישון שעתיים לפחות כדי להתאפס
להכין להם ארוחות
מה שתוכלו מבורך!!
(לא רק אוכל, אבל גם אפשרי...),
להיות כתף שאפשר לבכות עליה,
להזמין אלייך חברה כדי שלא תהיה לבד.
לעזור במה שאפשר כל השבוע האחרון.
הוספתי שאלה לגבי לפנק את הנשים עצמן- מה היית שמחה לקבל לעצמך? באיזה שלב של היום? עדיף להגיע כבר לשבת איתה (בלי עזרה פיזית כי כנראה התינוקת תהיה עלי) או רק להעביר פינוק?
הבנתי מכן שכדאי ממש להישאר כמה דקות לדבר, בעיקר מנסה לחשוב עכשיו מה להכין...
אבל מבחינתי בערב אחרי שהילדים ישנים זה הזמן להתפנק
(השעה משתנה... הבנתי מחברות בקבוצה משותפת ששעת השינה של הילדים שלהן היא בערך ביחד איתן 🙈 וזה נירמל לי את הסיטואציה שלוקח אצלי זמן אבל לא ככה)
אפשר ארוחת ערב טעימה ומושקעת, ואפילו סלט וחביתה זה אחלה. אני אצל ההורים, ואם אמא שלי לא באזור אין לי כוח להרים את עצמי אחרי ההשכבות ולהכין ורק מנשנשת בייגלה.
אפשר גם משהו מתוק אפילו ברמת העוגיות (אחרי פסח כשבעלי היה במילואים נכנסה שכנה עם צלחת פנקייקים)
תדעי לך שזה לא כזה משנה מה תכיני. עצם המחשבה וההשקעה מחממת את הלב בטירוף ומחזקת.
לשבת איתה זה תלוי סיטואציה כשמגיעים לתת רואים אם רלוונטי.
אפשרות אחרת לגמרי זה ארוחת בוקר. הרבה ימים אני מוצאת את עצמי אוכלת משהו מהיר.. ובשגרה משתדלת להכין סלט.. אבל מחוץ לשגרה לא מגיעה לזה וזה ממש היה לי נחמד אם מישהי הייתה מביאה לי. אבל זה גם תלוי הרגלים של כל אחת - מה היא אוהבת לאכול בבוקר
כמו שכתבתי- בהחלט השתדלנו לעזור במה שאפשר כל השבוע.
הוספתי שאלה לגבי לפנק את הנשים עצמן- מה היית שמחה לקבל לעצמך? באיזה שלב של היום? עדיף להגיע כבר לשבת איתה (בלי עזרה פיזית כי כנראה התינוקת תהיה עלי) או רק להעביר פינוק?
הבנתי מכן שכדאי ממש להישאר כמה דקות לדבר, בעיקר מנסה לחשוב עכשיו מה להכין...
אחרי גיל חצי שנה זה רנטגן ולא אולטראסאונד. לא בדקה את הבן שלי.
השאלה למה צריך. את הילדים האחרים לרוב לא לקחתי..
ועוד נתונים. מי שהולכת זה כי היא בקבוצת סיכון, או נבדקת בלי קשר?
סליחה על השאלות הרבות.
לק"י
זה כנראה תלוי ברופא/ באזור בעיקר.
מלכתחילה כנראה הייתי מתייעצת עם רופא ולא עם אחות טלפונית. אבל אם התור מחר, ואין תורים זמינים כנראה שהייתי הולכת מחר.
עם אחת שהתעכבתי, הלכתי באיחור בהמלצה של אורתופד.
יש מדיניות שונה בין רופאים שונים.
יש כאלה שולחים את כולם, ויש כאלה שולחים רק מי שקבוצת סיכון או אם יש סיבה.
שבעבר שלחו את כולם לבדיקה באופן גורף, לטענתו ההנחיות השתנו.
אצל הגדול הוא בדק אותו ואמר שלא צריך.
את הקטן כן המליץ לבדוק. לא היה משהו אלא סתם החליט שבא לו. אולי כן הייתה סיבה וכבר לא זוכרת.
אולי תתייעצי עם גורם רפואי כלשהו?
אני באופן אישי תמיד לוקחת בגיל 6 שבועות. לא שמעתי מעולם שההנחיה השתנתה. לא בשום בית חולים שילדתי ולא בשום טיפת חלב שהייתי...
למקרה ש...חלילה יהיה משהו יש אפשרות לטפל, ואם לא תבצעי ונניח חלילה יש בעיה כלשהו את עלולה לאכול את עצמיך כל החיים למה לא טיפלת בזה בזמן
מניסין מר אישי בנןשא אחר ברפואה של הילדים...
לדעתי ההשקעה של כמה שעות לתור מתגמדת לעומת ההשקעה שתידרש אם חלילה יש בעיה שלא עולים עליה בזמן.
לרוב הילדים ב"ה הבדיקה יוצאת תקינה, אבל בשביל האחוזים הבודדים שלא - לא כדאי לדלג על הבדיקה.
עשיתי לשבעה ילדים והכל היה תקין, אצל השמינית לא היה תקין והיא הייתה צריכה רצועות.
בעיני שווה את הטרחה, אם יש בעיה ולא מטפלים בזמן אח"כ הנזק משמעותי ומצריך טיפול קשה יותר
סתם תוהה אם אני אמורה לבקש
סליחה על הניצלוש
אז, היום נישואין שלנו מתקרב... הצלם נעלם לנו אחרי שנתן תמונות של החתונה ואיך לנו אלבום. רוצה להכין אחד ליום נישואין.
מישהי עיצבה אלבום חתונות ויש לה אתר מומלץ? חשוב לי שיהיה ברמת איכות כמו של צלם.
מה שעשה את זה טוב, שהשתמשתי בתמונות של הצלם לרקעים של העמודים, נגיד של הפרחים באולם או של הנוף, וזה יצא מאוד יפה.
בגדול אני לא אוהבת את הסגנונות של העיצובים שיש בתוכנה שלהם.
אם יש לך גישה וניסיון לקנבה אפשר גם שם, ואז לייצא להדפסה באיכות גבוהה.
זה בטח שעות עבודה לעצב ממש בעצמך.
לא?
אלי באמת אסתכל בקנבה. תודה!
איך האיכות של הספר? כאילו ההדפסה?
הוא התחייב לספק לכם אלבום?
בעיקרון אתם צריכים לשלוח מעצבת הגרפית שהוא עובד איתה את התמונות הנבחרות שלכם והיא מעצבת, שולחת לכם לאישור, ושולחת להדפסה.
תחסכי לך את הכאב ראש הזה.
אחרי שהוא מעביר את כל התמונות הוא לרוב מחכה שתפקידו לו מה אתם רוצים באלבום, ככה לפחות היה אצלנו.
העסקה כללה אלבום.
בחרנו את התמונות שרצינו, ואז לא הצלחתנו להשיג אותו. כנראה חסם אותי ולא עמה למיילים. ניסינו גם ממספרי טלפון אחרים. קיצור... כפרת עוונות.
מספרת עכשיו כאילו כלום, כי עבר יותר מידי זמן.
היי כולן, אני זקוקה לדיאטה כדי להוריד במשקל. אני בעודף משמעותי וזה משפיע עליי ברמה ההורמונלית.
כדי לאזן את עצמי אני מחפשת תכנית בסגנון של שומרי משקל (עשיתי שנים, ירדתי והייתי מרוצה בגדול).
כי אני אדם שאוהב לאכול ולהנות.
יש למישהי המלצה על תכנית כזו?
לא משהו שמצריך פייסבוק או רשת חברתית כלשהי.
חשוב שיהיה פרקטי וישים במציאות עמוסה של אימהות וכו'.
אשמח ממש לקבל מהניסיון שלכן!
בחנויות טבע וכאלה
את צריכה ליווי או מספיק תפריט?
בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.
אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)
בהנחה שאני עושה את כל הבדיקות שצריך (חוץ ממי שפיר)..
בלידה הקודמת לא הסכימו לי כי הרופא בקופה הפריז וכתב שהעובר 4 קילו…
חוץ מזה לא הייתה סיבה אחרת. אבל בהיריון הזה נוספו עוד כמה דברים לתיק הרפואי ואני עדיין חיה בסרט שיתנו לי פעם אחת לידת מים…
ועוד שאלה.. אם במקום העמסת סוכר אבדוק סוכר כמה שצריך.. מקבלים את זה?
אני ממש מקווה שתצליחי לידת מים, עשיתי וזה היה אחד הטובים!
אני יודעת שהעסכת סוכר ממש קריטי, לא יודעת מה לגבי בדיקות ביתיות.
אם היה לך דימום מוגבר באחד הלידות הקודמות - זה גם בעייתי
כנל גם קיסרי - לא מאשרים אחרי קיסרי
לפני כניסה למים עושים ניטור 20 דקות שחייב להיות תקין
דירה ואני לא?
אנחנו נשואים 15 שנים עם ארבעה ילדים,
גרים ביישוב שמאוד התחברתי כבר כמעט 6 שנים, לפני זה גרנו במקומות אחרים שהיה לי קשה שם.
ממש נח לי שיש פה הכל, ספריה, סופר, גנים, ביה"ס, מרפאה.
אני גם לא נוהגת אז זה נח שהכל נגיש.
בעלי יותר מתחבר לגבעות ולמקומות שאחים שלו גרים ואני פחות.
הוא כל הזמן אומר שהוא רוצה לעבור דירה וקשה לי עם המחשבה הזו.
גם ביום יום הוא כמעט לא נמצא בבית,
יוצא מוקדם בבוקר לעבודה, סביבות 5 וחצי וחוזר ב19.00
כך שרוב היום אני נמצאת בבית, ביישוב..
עברנו לבית שקנינו ביישוב הזה לפני שנה..
1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר, אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.
2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת
3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...
מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.
ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה
מה יש לו לחפש בגבעות?
את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.
מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?
אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.
אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.
בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים
אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...
אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?
למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?
אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה
אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!
למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך
לאכול על הרצפה כמו כלב?
למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי
ממני,
מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת
קיבלתי עצבים מלקרוא
ואו עם מה את מתמודדתת
ואת באמת ממשיכה להסכים להגיע??? אמאלה
נורמלי בשלב הזה להיות עייפה מאד?
ממש ברמה שקשה לי לתפקד במשך היום
עושה את המינימום וקורסת לישון.
בדיקות ברזל שעשיתי במשך ההיריון היו תקינות..
וסתם לפרוק שזה מבאס כי אני מדמיינת שעד הלידה אגיע עם בית מתוקתק, כל הקניות שאני רוצה, בגדים לברית לכולם..
ובקצב הזה אני מספיקה בעיקר לישון, הבית מוזנח לגמרי והרשימה של המשימות נשארת במלואה
ושזה מעיד על חוסרים.
שווה לעשות בדיקות מקיפות כי כשעולים על מה חסר ומשלימים, ההקלה היא עצומה.
לפעמים אפילו חוסר שתיה יכול להשפיע ככה..
כיתה ד'
יש לו טיפול רגשי, שאושר על ידי פסיכיאטר בשל כל מיני סיבות של חרדה. (לא קשור למלחמה...)
בשנה שעברה עוד בישיבה עם צוות בית הספר, היועצת זרקה לנו משפט שיש ילדים שיותר זקוקים לעזרה הנפשית של בית הספר, וכביכול אנחנו "תופסים" להם מקום, נתנו לנו הרגשה רעה מאוד. כתבתי על זה פה בזמנו והבנתי שזה משפט לא מקצועי, ולא בסדר לומר לנו כזה דבר.
בכל אופן לילד נשארו שנתיים של טיפול בבית הספר. ואני חוששת שבםפגישת סוף שנה של בית הספר, לגבי חלוקת טיפולים שנה הבאה, יאמרו לנו שזה מיותר וכו, ויורידו אותנו מהסל שמגיע לו, אני כבר רואה רמזים של המטפלת שכל פעם שולחת הודעות לא טובות עליו, לא משתף פעולה, נדבר כבר על זה בישיבה
לא הגיע אתמול, נדבר כבר בישיבה
אמרתי לו להביא במבה לפעילות והוא לא הביא
השאלה שלי- מותר לבית הספר להוריד שעות ולבטל את הסל בטענות שלא מגיע לו, או לא משתף פעולה במלואה, או כל תרוץ אחר??
האם אני כהורה יכולה להתעקש שהסל ימשיך, כמובן עם הכוונה וחשיבה להתיעלות שנה הבאה.
האם הוא רוצה להמשיך עם זה?
כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה
דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).
או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?
אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף
אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.
בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי
עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.
זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו.
אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.
אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.
תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?
למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.
מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.
יש סל אישי
ויש סל בית ספרי
סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו
סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..
באמת שאלה.
אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.
אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.
הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.
אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.
בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,
יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל
כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.
מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר
הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)
את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.
בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.
(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).
אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.
יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.
ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).
מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'
בהצלחה!
כמו שכתבו לך זה התקציב שלו וזה מגיע לו. יכול להיות שיש להם מצוקת כ"א אבל זה לא מעניין אותך.
מה שכן מעניין זה שהילד לא מעוניין ללכת לטיפול.
צריך לראות מה קורה שם.
אצלנו אחד הילדים שובץ לטיפול באומנות. הוא לא ממש רצה ללכת, שכנעתי אותו עודדתי אותו והוא הלך רוב הזמן אבל לא באמת קרה שם שום דבר. זה היה פשוט חסר תועלת.
בשנה לאחר מכן לא האמנתי כי הוא שוב שובץ לטיפול באומנות!! ושוב לא רצה ללכת, והפעם עודדתי אותו לנסות אבל ממש לא התעקשתי איתו והוא באמת לא הלך.
שנה שאחר כך התעקשתי שימצאו טיפול רגשי אחר והפלא ופלא נתנו לו טיפול CBT.
הדבר הכי חשוב זה שיהיה חיבור בינו לבין המטפל/ת. בלי זה לא יקרה כלום והוא גם לא ירצה ללכת. אז תפגשי איתו/ה ותדברי על זה, לפעמים ילדים לא נותנים את הלב שלהם בקלות וצריך לחזר אחריהם ולבנות אמון. אפשר גם להוציא אותו יחד עם חבר טוב תקופה עד שירגיש מספיק בנח לפגישה 1:1.
ובכנות אם הילד באמת במצוקה רגשית ממש לא הייתי בונה על הטיפול הרגשי בבית הספר אלא הולכת בעצמי לטיפול משולב הדרכת הורים, או אפילו רק הדרכת הורים בגישה היקשרותית.
