הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה".
מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה –
אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ".
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
הגמרא בברכות (נז ע"ב) מפרטת: "במקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך ובח"ל אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה עובדי כוכבים רשב"א אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנאמר (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה".
יש דין מיוחד בעקירת עבודה זרה מהארץ: "ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" (דברים יב, ג). הספרי: "מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה." כך פוסק הרמב"ם (הלכות עכו"ם ז, א): "ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת כוכבים שבו שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוץ לארץ".
לכן עיקר נוסח הברכה: "ברוך שעקר עבודה זרה מ'ארצנו' ", על ארץ ישראל.
אם נסביר בתנא קמא שהוא אומר שגם לא מברכים בכלל בחו"ל (ראה ריטב"א). אז אפשר להגיד שהסיבה שלא מברכים בחו"ל כי עקירת עבודה זרה היא בעיקר מיוחדת לארץ ישראל, ובמקומות של ישראל בחו"ל שלכאורה חייבים לאבד, אז הם לא מוגדרים כמקומות של ישראל 'מפני שרובה עובדי כוכבים'.
הרמב"ם (הלכות ברכות י, ט) פוסק הרשב"א ש: "מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אם בארץ ישראל הוא מברך שעקר עכו"ם מארצנו ואם בחוץ לארץ הוא מברך שעקר עכו"ם ממקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת ממקום זה כך תעקר מכל מקומות ותשיב לב עובדיהם לעבדך."
ההסבר בדברי רבי שמעון בן אלעזר שגם אם אנחנו לא מחוייבים במעשה לעקור עבודה זרה בחוץ לארץ במקום של גויים, עדיין אנחנו שמחים על עקירתה ומתפללים שהגויים יפנו מהעבודה זרה שלהם לעבוד את ה'.
הגמרא בעבודה זרה (כד ע"א) אומרת: "אמר להן ר"א כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא"
מפרש רש"י: "גרורים - מעצמן נגררין להתגייר אע"פ שאין מקבלין אותן".
אפשר להעמיק לפי התנחומא (במדבר לא): "גרים גרורים, [ונתגיירו] מן היראה". זאת אומרת שגרורים הכוונה שהגויים לעתיד לבוא יתגיירו מיראה ומפחד, ולכן לא מקבלים אותם.
הגמרא ביבמות (כד ע"ב) אומרת: "ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו דלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה א"ר אליעזר מאי קרא (ישעיהו נד, טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול אבל אידך לא". רש"י מפרש שם: "הן גור - הבא להתגייר יגור אפס מאותי בעוד שאין אני עמכם יתגייר דהיינו בזמן הזה: מי גר אתך עליך יפול - מי גר אתך בעניותך כאשר אמרת: עליך יפול - לעוה"ב יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה) יפול מצדך אלף (תהלים צא)". הוא מפרש 'גור' מלשון גרות. אבל בפירוש הראשון של רש"י על הפסוק בישעיהו הוא מפרש 'גור' מלשון פחד כמו 'ויגר מואב': "הן גור יגור אפס מאותי - הן ירוא יירא , ויגור מְגורת רעות, אותו שאין אני עמו". זאת אומרת שהגרים שמתגיירים בימות המשיח ובזמן שישראל בגדולה הם עושים את זה מפחד ומיראה.
לכן נראה שהמחלוקת בין תנא קמא לרשב"א האם גרות כזאת משפה ולחוץ מיראה נחשבת כדי לקוות ולהתפלל עליהם שיתקנו לעתיד לבוא.