לפני הכל - הבהרה.

מעולם לא היה לי מושג מה זו פסיחה. אחרי שיעקב אילץ אותי באיומי אקדח לכתוב משהו לסדנה, נראלי שהבנתי.

פסיחה זה בעצם משפט או כמה משפטים, שעל ידי קטיעתם באמצע הם מקבלים משמעות אחרת, או צליל שונה והטעמה שונה.

פסיחה
זה בעצם משפט
או כמה
משפטים
שעל ידי קטיעתם
באמצע
הם מקבלים משמעות
אחרת
או צליל
שונה
והטעמה שונה.

אני מקווה שהבנתי נכון...

תן דוגמא אם יש לך.. בבקשה..

שיר כזה עם גלישות פסיחות ומה שביניהם..

כי באמת הבנתי אבל בערך..

ולמיקוד- לא ממש הבנתי מתי משתמשים בזה..

פסיחה זה מה שאמרת, וגלישה - אז מה זה ?

אותו דבר? או שיש הבדל ביניהם?

יעקב.

על פי בקשת יונה אני מביא כאן בלשוני את הגדרת הססטינה, עד כמה שהצלחתי להבין אותה. יעקב - במידה ושגיתי, תקן אותי.

ססטינה היא שיר בעל מקצב נוקשה ביותר.

בססטינה יש 39 שורות:
שישה בתים של שש שורות כל אחד, ובית של שלוש שורות לסיום.

שש התיבות המסיימות את ששת השורות של הבית הראשון בססטינה, מסיימות גם את שש השורות של כל אחד מהבתים הבאים, על פי סדר שנקבע מראש, על ידי ממציא הססטינה.
אם נציין את ששת מילות הסיום של ששת השורות של הבית הראשון בשיר על ידי האותיות
א ב ג ד ה ו,
יצא שהסדר בו מילים אלה תיכתבנה בשאר הבתים הוא
ו א ה ב ד ג,
ג ו ד א ב ה,
ה ג ב ו א ד,
ד ה א ג ו ב,
ב ד ו ה ג א.
שש מילים אלה חייבות להופיע בבית האחרון, בית הסיום בן שלוש השורות.
בשורה הראשונה של הבית תופענה המילים ב, ה, בשורה השנייה שלו – ד, ג, ובשורה השלישית של בית הסיום – א, ו.

המצאת מבנה הססטינה מיוחסת למשורר ארנו דניאל שחי במאה ה-12.

שירה ב. ויהודי נודד מאתר ביכורים.

"בְּעֹמְדִי אֶל מוּל שַׁם – מַיִם"
חַשְׁבָה הַשֶׁמֶשׁ, מֵאִירַה עַל הַכְּבִישׁ.
"אֶשְׁלַח קֶרֶן, מַכָּה,
עַל ראֹשׁוֹ שֶׁל בַּעַל רֶכֶב,
אוּלַי, כָּך, יְמָלֵא הַבַּקָּשָׁה,
שֶׁל עֶלֶם צָעִיר, מֻכֶּה חוֹם.

"אֵינֶנִי יָכוֹל עוֹד, גוֹבֵר הַחוֹם.
זוּ שְׁעַת צָהֳרַיִם, וְאָזְלוּ הַמַיִם."
אַךְ לַנַעַר, רַק בַּקָּשָׁה,
"בִּרְצוֹנִי לְהַמְשִׁיךְ עִם עִיקוּל הַכְּבִישׁ"
אוֹמֵר לַאִישׁ הַנוֹהֵג בַּרֶכֶב
"זָקוּק אֲנִי לְמַיִם, הַשֶׁמֶשׁ מַכָּה"

"מִי זֶה שֶׁקִיבֵּל מַכָּה?
הִיכָּנֵס נַעֲרִי, אֲל תִכְאַב מִן הַחוֹם."
אוֹמֵר אֵלָיו יוֹשֵׁב הַרֶכֶב.
"מַזָלְךָ גָדוֹל, אַף יֵשׁ לִי מַיִם."
הַנְּהָג מְחָיֵּךְ, וְדוֹהֵר עַל הַכְּבִישׁ.
"הַרְוֶה צִמְאוֹנְךָ, בְּבַקָּשָׁה"

"עַצוֹר כָּאן, בְּבַקָּשָׁה"
אוֹמֵר הַנַעַר, עוֹד יָבֵשׁ מֵהַמַּכָּה.
"כָּאן בְּצַד הַכְּבִישׁ,
שֶׁנִרְאָה גַם הוּא סוֹבֵל מֵחוֹם.
אוּלַי תַּשְׁאִיר לִי מֵעַט מִן הַמַיִם,
וַאֵרֵד כָּעֵת מֵהַרֶכֶב?"

"רֵד, נַעֲרִי, מֵהַרֶכֶב."
אוֹמֵר בְּחֶדְוָה הַנְּהָג "בְּבַקָּשָׁה,
קַח אִיתְךָ אֶת הַמַיִם."
הַנְּהָג מוֹרִידוֹ שֶׁלֹא יְקַבֵּל מַכָּה.
"רַק הִזָּהֶר, בְּנִי, מִן הַחוֹם,
הַשׂוֹרֵר עַל הַכְּבִישׁ."

כָּעֵת, יוֹרֶדֶת הַשֶׁמֶשׁ אֶל הַכְּבִישׁ,
מִתְחַבֵּאת מֵאֲחוֹרֵי הַרֶכֶב,
מַפְחִיתָה אֶת פְּלֵיטַת הַחוֹם,
וּמְחַיֶכֶת לְשֶׁמַע הַבַּקָּשָׁה.
"אָנָא, מִנְעִי מִזֶה הַנַעַר, עוֹד מַכָּה."
אוֹמֵר הַנְּהָג, וּמַבִּיט לַשַּׁם – מַיִם.

סוֹף – דָבָר

עַל הַכְּבִישׁ שֶׁלָנוּ, נִשְׁמְעָה בַּקָּשָׁה,
אֶחָד בְּרֶכֶב, אֶחָד נִרְפָּא מִמַכָּה.
קְצָת מַיִם, הַרְבֵּה אַהֲבָה, וְנִשְׁכָּח הַחוֹם.

בואו "נמספר" את המילים:

מַיִם - א
הַכְּבִישׁ - ב
מַכָּה - ג
רֶכֶב - ד
הַבַּקָּשָׁה - ה
חוֹם - ו

ובבית השני -

חוֹם - ו
מַיִם - א
בַּקָּשָׁה - ה
הַכְּבִישׁ - ב
רֶכֶב - ד
מַכָּה - ג

עיינו בשאר ותראו שהסדר נשמר כפי שהגדרנו אותו:

א ב ג ד ה ו,
ו א ה ב ד ג,
ג ו ד א ב ה,
ה ג ב ו א ד,
ד ה א ג ו ב,
ב ד ו ה ג א.

וכמובן, בבית האחרון:

עַל הַכְּבִישׁ(ב) שֶׁלָנוּ, נִשְׁמְעָה בַּקָּשָׁה(ה),
אֶחָד בְּרֶכֶב(ד), אֶחָד נִרְפָּא מִמַכָּה(ג).
קְצָת מַיִם(א), הַרְבֵּה אַהֲבָה, וְנִשְׁכָּח הַחוֹם(ו).

בתקווה שהובנתי, עוזיה.

סונטה - שיר אהבה בעל מבנה מסוים. אולי תהיה סדנה בנושא בהמשך. דוגמא לסונטה - בשיר "מכורה" בחממה של "אילה שלוחה"

ישנם מספר מבנים לסונטה, הנקראת סונטה פטרארקית.

יש גם סונטה ייקספירית, אבל אין טעם להרחיב עליה כרגע.

מספר מבנים של סונטה:

אבבא, אבבא, גדג, דגד;

אבבא, אבבא, גדה, גדה;

אבבא, אבבא, גדה, דגה

דוגמה לסונטה הנפוצה ביותר,
א ב ב א
א ב ב א
ג ד ג
ד ג ד.

מכורה / אילה שלוחה

בֵּין כְּתֵפַיִךְ שָכֵן הכָּחוֹל העָמוֹק
שְעָרֵךְ הָלָבָן, וּבַרְזֵל מִנְעָלֵךְ
הטוֹבֶלֶת בְּשֶמֶן - מִדְבָּר לְרגְלֵךְ
וְעוֹטָה אַת כְּתוֹנֶת פָּסִים שֶל יָרוֹק

מֶשִי תָּכוֹל כְּגַג מְסַכֵּךְ
בְּעֵת אֵש עֲגוּלָה כְּכַדוּר
וּמַרְאֵךְ כֹּה יָפֶה וְהָדוּר
עֵת פְּנִינִים זוֹהָרוֹת בְּחָשכֵּךְ


הוֹי ארְצִי שֶלִי מְכוֹרָה נעזֶבֶת
הֵן דוֹרוֹת לְאֵין קֵץ הָיינוּ כְּחוֹלְמִים
עֵת בְּאוֹר היָרֵחַ רָאִיתִי כִּנֶרֶת

בֵּין תְּרִיסֵי לְבָבִי נְאֵלְמוּ היָמִים
בְּלוֹבֵן חֶרְמוֹן תְּלוּלִית נעֵרֶמֶת
ואנִי וְדוֹדִי חוֹלְלִים בּכְּרָמִים

בס"ד

שיר אהבה או שיר המביע רגשות של היוצר.

בסונטה שלי כתבתי שיר אהבה לארץ האהובה שלנו.

(ותודה על הדוגמא....)

לפי דברי יצחק שחר (נראה לי) בביכורים אין חובה לשמור על מקצב בסונטה. אני והוא סיכמנו שאני לוקחת את השמירה על מקצב כאתגר ונראה לי שדווקא הצלחתי בנקודה זו. למי שרוצה לנסות - זה קשה, אבל נראה לי שהתוצאה שווה. (מה דעתכם?)

איך אתם רוצים שנגדיר משהו שאנחנו לא יודעים מהו?

מילא אתם - מבינים מגדירים ואנחנו ממשיכים או שזה על בסיס משהו שאנחנו יודעים,

אבל משהו שאנחנו לומדים מכם, להגדיר? איך?

נשגב מבינתי..

תשאל אותו את השאלה הזאת.

ודיר בלק אם אתה שוכח!!

כי אם יעקב יתלה אותי- אתה נתלה איתי...!!

בס"ד

מתי התנסנו??

לא התיימרתי להתנסות בססטינה כלל וכלל.

סונטה לעומת זאת, יש לי. ועוד רבות הסוניטות בפנקסי שטרם ראו אור.

ב"ה

לי באופן אישי נראה ששיר זה משהו מאד אישי-אינדיבידואלי שלא כל-כך שייך להגדיר בכליים, מסגרות וכד'. (כמו שהיה נהוג במחזורים של יקים לכתוב בקטעים מסוימים בתפילות ראש השנה: "בכאן צריכין לבכות שלושה מינוטין").

אצלי לפחות שירים זה משהו שפורץ - לא משהו שאני מתכנן - ואם מתכננים - על זה דרשו: "אמת נכון הדבר (כלומר מוכן ומתוכנן) - נעשתה התועבה הזאת".

כמובן שזו סתם דעתי האישית (ומן הסתם הבלתי אהודה בעליל כפי שאני חש את הרוחות המנשבות כאן) אבל ככה אני מרגיש.

ערב ר"ח מר-חשון ה' תשס"ו

סיפור אנוס

קצת יותר קשה משיר

לאנוס סיפור שלם

מתחילה ועד סוף

יותר קשה משיר קטן

שכואב, שמהר שנגמר

ומשאיר פצע כואב לעד.

והמון המון שירים

אנסתי

והמון המון שירים

נאנסתי

ועדיין כל הזמן

סיפור ארוך

בי רץ

מצד לצד.

ב"ה הפורום הזה כנראה גורם לי לחטט במעמקי קובץ השירים הישנים

זה מכ ' טבת ה' תשס"ד.

זה בערך משקף את התחושה שלי לגבי שירה - אז האם ניתן לקחת רגש מתפרץ כזה ולהצעיק אותו ב"תסתס"ח" - לפי חוקי חריזה כאלו או אחרים?

זה לא זה אבא

זה לא זה.

גם בשיר זה לא יוצא

נסיונות גמלוניים מוזרים

להגשים בדיו על ניר

רגשות שבי זועקים

עד אימה, בבכיה ללא נחת

זה לא זה אבא,

זה לא יוצא.

אז מה יהיה?

לאן הכל יזרום מהלב הכואב?

אוי אבא,

מה יהיה?

יש כאלה שיכולים עשות בלגן משניהם.

יש כאלה שהראש שלהם עובד מסודר והם צריכים או יכולים ןאין להם בעיה לעבוד לפי כללים,

יש כאלה שפורצים אותם לגמרי - אחרת הם נחנקים,

ויש כאלה שמסוגלים לעשות בלגן כי זה מה שהם יודעים לעשות - כמוני.

זה אופי וסגנון. זה מה יש..

שימי לב לזה:

/Mosaic/Read/1029

טוב, אני מודה, זה מה שיש למורה שלי לספרות לתרום אבל זה לא יזיק...

אנאפורה

חזרה על מילה מסויימת בראש השורה מס' שורות ברצף.

לדוג' [מתוך "עקרה" של רחל המשוררת]-

עוד אתמרמר כרחל האם,
עוד אתפלל כחנה בשילה,
עוד אחכה
לו.

לא את הקשר.

ולא התכוונתי לשרשורים של אתגרים וסדנאות אלא לכאלה- של מושגים וכדו'.

בס"ד

יצירה מכילה כמה גורמים שמעלים אותה מסתם קשקוש ליצירה של ממש

שמה של היצירה מלמדת עליה לא מעט ומשמשת כפרסומת מעולה לה....

דבר שאין לוותר עליו- השקעה על שם היצירה

אבל לא עד הסוף כי כבר שולחים אותי למיטה... [כן, מה לעשות?]

חשיבות השם-

השם יכול לקחת את היצירה למקום אחר לחלוטין, לתת לה משמעות שונה, להוסיף עליה, להסביר את כוונות היוצר ועוד.

חלק מהעניין בליצור הוא נתינת השם, וזה גם סוג של אומנות,

מכיוון שהשם הוא הדבר הראשון שהקורא / צופה רואה הוא אמור להיות מעניין ולגרום לצופה לרצות לראות את היצירה עצמה, והוא יכול לומר המון על היצירה, התנאים שבה נכתבה, לרמוז על המסרים הסמויים וכו', ועליו להיות מעניין ומסקרן.

אם כבר השקעתם 10 דק' [או יותר] בליצור, לא תהרוג אותך עוד דקה בשביל לחשוב על שם.

מהיום- לא יאושרו יותר יצירות בלי שם [אני מקווה], לפחות זמני.

תשבו שניה ותחשבו על משהו, זה לא כ"כ מסובך.

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית

פורום שירים

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍