מרגישה דומה..

אז חיבוק

חושבת שהמטרה היא לחזק אחד את השני. כל אחד ואיך שהוא יכול לעזור.

אני משתפת את בעלי ביומיום. והיומיום גם כולל קשיים

אני לא נשברת מולו במצב שזה יטריד אותו

אבל כן מתלוננת

כן מקטרת

מהיכרות שלי איתו ועם הזוגיות שלנו- לנו זה טוב

את צריכה את זה בשביל עצמך

סופו של דבר, כמו שאמרת, ב"ה הם בטוב

מקבלים הרבה עידודים וחיזוקים וכל המדינה דואגת להם ועומדת מאחוריהם

התפקיד שלך עכשיו הוא להיות חזקה בשבילך כדי שיהיה לך כח להיות עם הילדים ולשמוח בשבילך, וגם כדי שהמרמור לא ייצא עליו.כי זה קשור בעקיפין לזה שהוא לא נמצא ויותר עמוס, אבל אף אחד לא בחר בזה.

מנקודת המבט שלי.

ממש ממש מבינה את הקושי

זה באמת לא פשוט ומתסכל!

אני גם מרגישה שאני צריכה להיות חזקה ולשדר חוזק.

בעלי היה מהראשונים שהגיעו לעוטף בשמחת תורה, והוא ראה דברים לא פשוטים.

אבל אחד הדברים שבפירוש עוזרים לו, זה שהוא לא צריך לדאוג לנו. שאני משדרת שאני זו שדואגת לילדים ולבית. וזו לא הדאגה שלו הפעם.

זה לא שאני מציגה תמונה ורודה שהכל טוב, אבל גם השיתוף בקושי הוא מתוך חוזק.

וזה חשוב לי כי זה אחד מהדברים שנותנים לו כוח להמשיך. ואני רוצה שהוא יהיה פנוי לעשות את המשימה שלו הכי טוב שהוא יכול, בשביל כולנו.

אז כל עוד אני יכולה, אני מנסה להוריד לו את הדאגה לנו.

ובגלל שזו המטרה, אז מבחינתי אין הבדל כל כך בין חייל שכבר עשה משימות, לבין חייל שמחכה לבצע משימות. אנחנו רוצים שהם יהיו ממוקדים במשימות שלהם ושיהיה להם גם כוח נפשי לבצע אותם הכי טוב שאפשר.

אז מבחינתי ההשתדלות הזו שלי, היא לגמרי ההתגייסות שלי למלחמה הזו.

ואני לא אומרת שקל, ואני לא מנסה להציג תמונה מושלמת שהכל הולך בקלות. אבל משתדלת את ההתפרקות במקרה הזה, לעשות מול אנשים אחרים. ואותו לשתף בצורה מתוך כוח

ואת יכולה לעבור עם הילדים למרכז הארץ, זו התשובה הראשונה שעולה בראשי...

זה לא יהיה נעים או נוח. זה יהיה עם עוד אנשים. אבל את יכולה להגן על החיים שלך. הסיבה השנייה היא שהוא מתאמן וצריך ראש נקי מהדאגות בבית כדי להיות מרוכז

ולבכות לו עלול לסכן אותו...

אם מה שכתבתי לא עוזר לך אז סליחה. רק מנסה לעזור.

חיבוק בכל מקרה.

זה מפחיד

כל הרעיון של הטרור היה שנפחד לישון

שנפחד לנסוע

מיום ליום השואה שהייתה יוצאת לתקשורת

והקושי של העורף באמת גדול.

יותר משהם רצו לרצוח היה חשוב להם להפיל את המורל.

אני אישית גם מפחדת.

אבל מנסה לשדר חוסן בשביל הילדים

לא יכולה לברוח לשומקום

לא מהקריאות אמא אמא

ולא מהתובענות שבה רוצים וצריכים אותי כל הזמן

לא יכולה לצאת מהבית חמש דקות לנשום לבד

כרגע חנוק לי ממש ממש

לק"י

לי כנראה יש יותר אוויר מאשר לך, ובכל זאת מאתגר לי.

כשאנחנו נלחמים על העתיד כאן בחזית,
אתן שם, משכיבות את העתיד לישון.
כשאנחנו משפצרים ומסדרים את הברכית, 
אתן מדגדגות אותה, מוציאות לו לשון.

כשאנחנו אוכלים מנות קרב ומלא פינוקים,
הם אוכלים לכן את הראש בצורה שיטתית.
כשאנחנו מתאמים וסט ואת הנשק מנקים,
אתן מפנקות בחביתה, ירקות ושוקולית.

כשאנחנו ישנים בשטח ובוהים בשמיים,
אתן שוכבות ערות, מוקפות ראשים קטנטנים ומחשבות.
כשאנחנו עומדים מול מפלצות על שתיים,
אתן מספרות להן על עולם של פיות, אבירים ובובות.

כשאנחנו מקבלים פקודות גדולות, 
אתן מגשימות חלומות קטנים.
כשאנחנו משחירים רצועות וחובשים יבלות,
אתן מצנזרות להם זוועות בעיתונים.

כשאנחנו שוכבים במארב ומחפשים תנועות חשודות, 
אתן מנגבות דמעה מלחי רכה, שמות פלסטר על פצע דמיוני.
אנחנו כאן רוצים לשלוח לכן נשיקות ואינסוף תודות,
לומר לכולכן באופן אישי "את הגיבורה, לא אני".

לנו אולי יש מדים, אבל אתן הלוחמות בחזית,
של שמירת השגרה והשפיות של ילדינו המתוקים.
סליחה שיצאנו ככה מהר, השארנו כלים ופח בלי שקית,
אוהבים, מעריצים, ובעיקר בעיקר, כאן מרחוק מחבקים.

תודה לכן נשותינו האמיצות, אריות ממין נקבה,
על השקט שאתן נותנות לנו ועל אורך הנשימה.
לחבק לא מתאפשר, אז שולחים מרחוק ים  אהבה,
נתראה בקרוב, מבטיחים, אחרי המלחמה.

כתב לאשתו:
בנימין קרפלס - בית אל

עונה גם בתור אשת בעל שבצבא.

בעלי סיפר לי על חייל אצלו שבור שסיפר לו כשהוא מדבר עם אישתו היא כל הזמן רק בוכה והוא לא יודע מה לעשות, בסופו של דבר החייל נשבר וקיבל פטור מהמילואים.

כשאין גיבוי וחיזוק מהבית אז יותר קשה לראות את המטרה ולעבור את הקשיים ( נכון, יש גם הרבה כיף ועידוד אבל העידוד האמיתי הוא מהבית)

אז ברור שאפשר לשתף את הבעל גם ברגעים קשים מאותו יום. אבל בסוף השיחה צריכה להיות עטופה במילים חמות, מחזקות. ולנסות בתקופה הזו למצוא מקורות כוח אחרים שהם לא רק הבעל- חברות, משפחה, שיעורי חיזוק וכו'.

בהצלחה רבה. כל מילת עידוד שלך לבעלך בוראת עולמות מוסיפה למערך המלחמתי.

לא נקטו בפעולה המבצעית. ואני כאן מג'נגלת כל היום בית- עבודה- ילדים כשהכל אפוף בתחושות דאגה אליו ואלינו, ומה יהיה...ואלו הזמנים שאני הכי הכי צריכה אותו קרוב! וכאן בסביבתי כמעט כל הבעלים לא גוייסו ואני מקנאה בנשים שלהם (וגם קצת שמחה בשבילן)

ואם להיות כנה אני כן שופכת את כל זה לבעלי. אמרתי לו שמבחינתי שיחזור כבר וזהו. ושאם שבת הבאה הוא נשאר זהו אני לא שורדת

אחר כך מחקתי אבל הוא כבר ראה

הוא גם נמצא בדרום והכל, אבל הוא זה שמחזק אותי... ממה שאני ראיתי הרבה חיילים עם מורל גבוה ברוך ה'...

איך הוא? הוא באמת זקוק לחיזוקים שלך? 

א. לא חייבעם להיות חזקים כל הזמן.

גם אני במצב דומה וא י לפעמים קצת חזקה ולפעמים נשברת לחלוטין. לחלוטין. ברמה שעוד רגע מתפרקת מבכי.

מבינה אשי אפשר לעבור את התקופה הזאת אחרת בלי לעבור גם וגם

ב. לא תריכה להיות חזקה בשבילו.אלא בשבילך

כדי לתפקד ולעבור את המצב ההזה.

וחלק אולי בשביל הילדים שצריכים אותך

ג. מה אשני עכשיו מממממש בעבודה פנימית מולו זה לא לפזול החוצה

לכל מי שהבעל להן לא מגוייס ( ( כל החברות שלי!רק אני לבד)

כל מי שיכולה לפחות להיות בבית שלה

או לפחות אצל ההורים שלה

יש רגעים שלא נעים לומר

אני מקנאה עד דמעות

אם בעלי היה איתי לא היה אכפת לי כלום כמעט

כולל ךהיות עם הילדים כל היום לבד

אבל מה שאני מנסה לחזק את עצמי

'אמנם הפעם זה נסיון קשה קשה קשה

הכי שהיה לי בחיים

אבל

מתישהו

זה יגמר

ומרגישה גם הכי גיבורה בעולם

כי זה קשה לי מכל הבחינות

מנסה למצוא דבורי אמונה להתחזק בהם

לפרגן לעצמי

לא לחשוב רדימה כמה שניתן

לא לשמוע זוועות

לכתוב

אומנות קצת

אני גם מרגישה שבעלי נצפה ממני להיות חזקה גם בשבילו

בשעה שאני על הקצה של הקצה

אני ממש מתוסכלת מזה ששום דבר לא קורה ובעצם כבר כמעט שבועיים הוא סתם שם ואני פה נאחזת בשיניים... ממש ממש מתסכל

אין לי עצות

מצב בטטה

אמנם לא רלוונטי בסבב הזה
אבל במילואים קודמים, לא במצבי חירום, שאין גם תמיכה קהילתית / ארץ ישראלית,
הרגשתי שהקורבן שאני מקריבה והמחיר שאני משלמת גדול מאד, אפילו לפעמים אני לא מצליחה לשאת אותו ונשברת.
ושזה בא על חשבוני- ולא על חשבון ללכת לקפה עם חברה אלא על חשבון צריכים בסיסיים שלי- פיזיים ונפשיים.
ושיש עזרה מהמשפחה ואפשר להסתדר אבל בסוף זה לישון לבד, לקום לבד, לארגן לבד, לתכנן לבד, להכיל את הילדים לבד ובד בבד לנהל בית וללכת לעבודה.
והרגשתי שזה מאד מאד קשה, יחד עם הדאגה לשלומו שמצטרפת כי המילואים היו במקום רגיש.

וכשכן שיתפתי אותו, בדמעות, ראיתי שזה עושה לו לא טוב.
והוא נסע בחושך הלילה בלילה להיות איתי בבית במקום לישון בבסיס למרות שביקשתי שלא יסע בלילה כי זה מדאיג אותי.
אבל הוא כל כך דאג לי והגיע. הרגשתי מצפון שבמקום לחזק אותו אני גומרת לו לעוד דאגה.
שבמקום לעודד אני מחלישה.
מצד שני, מה איתי? כשזה היה זו הייתה תקופה שהייתי בתחילת הריון, עם קטנים בבית, עייפה כל הזמן, עם בחילות...
והרגשתי שהעזרה מהמשפחה המורחבת הייתה אבל לא הספיקה ביחס למה שהייתי צריכה באותה תקופה.
וגם לי יצא אז לטבול ולחזור לבית ריק. והיה ממש קשה.

אז רק מזדהה ואם יש לך תובנה מחזקת בנושא אשמח.

הם חייבים לשמור על מורל גבוה אז צחוקים ועל האש

אבל המתח הזה הורג גם אותם.

לדעתי את לא צריכה להיות חזקה בשבילו, אבל תנסי לא להיות חלשה לידו.

שימצא את מקורות החיזוק שלו במקומות אחרים.

השאלה היא לא הוא אלא את,

מותר לך להישבר, השאלה אם יש מי ומה שירים אותך.

לכולנו יהיו עליות וירידות. זה לא הולך להיות קל לאף אחת מאיתנו, השאלה איך נוכל לחזק ולהרים את מי שקשה לה.

אולי גם אנחנו ניפגש לעל האש

האמת שחסר לי מפגש פיזי ע"פ נשות מגוייסים.

אולי כדאי באמת ליזום את זה.

לארגן ערב לאימהות ולילדים. לילדים שיהיה הפעלות ולנו יהיה סטנדאפ ועל האש... 

אצלי אישית בעלי בסדר ולא כרגע במצב רוח קשה וחלש

כמובן ההמתנה מאתגרת גם אותו. אבל כנראה באופן אחר

אני ממש כל רגע על סף קריסה נפשית.

והוא לגמרי מי שמרים אותי ומחזק ומעודד

אז פשוט מרגישה שאין מצב מבחינתי לא לשתף

כי אין לי למי ואחרת אשתגע.

אבל בהחלט מסכימה איתך שזה תלוי סיטואציה

מי שנגיד אמור להכנס לעזה ממש וחייב כוחות נפש וגבורה עבור זה

וצריך הרבה רגישות וגבורה גם לאישה לתמוך בו גם למרות שקשה גם לה

ב. שוב הסכמתי ממש לגבי התמיכה אחת לשניה

מאוד חסר לי הלעבור את זה יחד

במיוחד כי אני לא בבית ובמקום זר

ויושבת בגן שעשועים וכל הנשים מדברות יחד משתפות..

ואני לבד פה ואף אחת לא שואלת או מתעניינת.

לא מאשימה..רק מבטאה חלק מהקושי

יש חברות שכנות שמתקשרות מדי פעם להתעניין וזה מתוק

אבל כולן עם הבעלים

וכרגע בחולשתי זה פשוט מוציא לי את הלב מהמקום מקנאה.. אני מרגישה בסיוט ..בעינוי לנפש ולא יכולה להכיל שכל החברות שלי עוברות את זה כל כך אחרת.

נכון שיש עוד מלא במצבי אבל משום מה ...ככה ה' סידר לי..

מי שכן נמצאת במקום עם חברות או משפחה אלוונטית

חושבת שלביחד יש המון המון המון כח . תנצלו את זה

תקראו קטע יפה שנכתב בדיוק עבור ההרגשה הזאת:

*לתקופת ההמתנה / הרב יהושע שפירא*

שלום וברכה לכל חיילינו האהובים, היקרים והגיבורים, ד' עמכם גיבורי החיל.

אנחנו נמצאים בתקופה במלחמה שיש לה נטייה למרוט את העצבים של כולם. ולא רק למרוט את העצבים, אלא גם להתחיל לעסוק בקיטורים. ולא רק לעסוק בקיטורים אלא גם לחפש אשמים - מי הוא זה שגרם את העיכוב ואת ההמתנה המחלישה והמתישה.

הדבר הזה הוא טעות חריפה, הוא עצת היצר ואינו מביא תועלת.

ההמתנה היא דבר שנלווה למלחמות באופן מאוד דומיננטי, מפני שיש הרבה מאוד שיקולים שהופכים פלוגה, חטיבה ואפילו אוגדה בשטח, לחייל אחד על פני לוח שחמט ענק, רב ממדי.

אנחנו צריכים לראות איך לנצל את ההמתנה באופן נכון, מרגיע, שמח, מאיר ככל האפשר, ולא להיכנע ליצר הרע של תסכולים והאשמות, במיוחד בשעה זו.

אני רוצה להציג היפותזה דמיונית כדי לבחון האם ההמתנה הזאת צודקת או לא: המוסד הישראלי עשה מבצע שהפעים את כל העולם בעומק שלו ובחשיבה מחוץ לקופסא, והביא את כל הארכיון של הגרעין האיראני פיזית מטהרן לירושלים. האם אחרי שמחת תורה המוסד נרדם, או התפטר? אולי הוא מכין לנו מבצע שכדאי לדחות עבורו את הכניסה הקרקעית? אולי כבר 80, 90 אחוז מוכן ונשאר רק עוד מעט, ולא כדאי להיכנס לפני סיום המבצע? אני לא יודע שום דבר בנושא, אני רק רוצה לצייר אפשרות אחת מיני רבות למה ההמתנה יכולה להיות משתלמת.

אני רוצה גם לומר, שהאלוף בריק, שהתריע במשך שנים רבות, וצפה יותר מכל אחד אחר בקול רם את האפשרויות הרעות שלפנינו, והיה הכי קרוב לספר על מה שקורה לנו היום, הוא טוען שלא נכון להיכנס לעזה. אני לא יודע אם הוא צודק או לא, אבל אולי היום צריך לשקול את דבריו פעם שניה ושלישית.

אני מניח שאם נעשה חושבים ביחד, נמצא הרבה מאוד שאלות מהסוג הזה. ולכן, זה לא הזמן לכל החולשות שההמתנה מביאה, צריך למצוא דרך איך לנצל אותה לטובה. לדוגמא, ללימודים קצרים, כל שעה עוד כמה דקות של תורה כולם ביחד, אם אפשר יותר. אמירת תהילים בכל שעה ועשרה, ריקוד כל שעה ועשרים, לימוד נוסף מסוג אחר כל שעה וחצי, וכן על זו הדרך. למלא בעניינים קטנים, למי שקשה להתרכז בלימוד ארוך או פעילות ארוכה. בכך אפשר להתכונן נכון ובאופן שמרומם אותנו, במקום לחשוב שאנחנו יותר חכמים מכל העולם, ולהחליט שמה שעובר עלינו זה טעות, חולשה, רפיון או עוד פעם חסרון בהבנת המפה על ידי מישהו למעלה.

גם בשעת ההמתנה צריך לנהוג בגבורה ושמחה.

אני מברך אתכם ממעמקי לב שתזכו להמתנה מועילה, מרוממת, פנימית ואיכותית ככל הניתן.

ברכת ד' עליכם, חיזקו ואימצו וחזקו ואמצו,

יהושע

אחרי שקראתי את הקטע שהרב יהושע כתב,

חשבתי על כל מיני המתנות שהיו לי בחיים ואז חשבתי גם על המתנות שהיו לעמ"י.

כשגולת הכותרת הייתה ההמתנה למשה בהר סיני.

תחשבו איזה לחץ הופעל על אהרון הכהן כמה הוא היה צריך למשוך זמן עבור עם שלם שהןא פקעת עצבים.

אמאלה פתאום זה מקבל משמעות אחרת מבחינתי כמה המתנה היא קשה. אבל גם כשקשה ממש וגם כשאנחנו קפיץ דרוך, חייבים לשמור על הראש ולעשות דברים בהיגיון ולא בחיפזון.

ושיהיה זה כפרה שלנו על חטא העגל ובזכות ההמתנה ניגאל בגאולה שלמה!

אישה שחזקה בשביל האיש שלה זה היפוך תפקידים מסויים

והוא לא בריא לשניכם.

לא לנו כנשים, שבאמת זקוקות לבטחון ואיש להשען עליולא לו שמאבד במידה מסויימת את התפקיד שלו בשבילנו.

בעיני יש מקום להיות קשובה לצורך שלך בעוגן ובתמיכה שלו ולשתף אם את מתגעגעת או יורכב לך או את צריכה עידוד וחיזוק.

כשזה נעשה בצורה נכונה זה יחזק גם אותך שלא תרגישי שאת נושאת הכל לבד,

וגם אותו, כי המהות שלו כגבר, ממש כמו שהיא להיות לוחם ולצאת להגן על עם ישראל

היא להיות עוגן ותמיכה לאישה שלו, ולו בשיח והבנה והכלה❤️

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

תמיד מעניין אותי לקרוא איך כלות מתיחסות שונה לחמה ולאמא.ולפעמים הסיטואציות זהות..

1.לגבי ההגעה המאוחרת שלכם- זו החלטה שלכם.אפשר להדליק אצל הסבא והסבתא ואחר כך בבית.אי אפשר גם לרצות להדליק בבית לחכות חצי שעה ואחר כך להתלונן שמגיעים לקינוח.הם גרים רחוק.מה לעשות?

2.ביקשו לא להגיע ביידים ריקות- מבינה שיש הרבה אנשים.טרחה גדולה והרבה עבודה וטרחה לפני ואחרי להורים, מקובל שכל אחד מביא משו.אפשר לקנות.לא ביקשו רק מכם.

3.שינה- כאשר מארחים עם הרבה אנשים, המארחים בעיקר אם הם יחסית מבוגרים, זקוקים קצת לשקט.לינה של משפחה עם ילדים מקשה מאוד- מצעים, ארוחת בוקר, רעש.ממש לא פשוט. את אומרת שבכל אופן הציעה לך לישון, למרות הקושי- אז על מה את מתלוננת? שלבעלך אמרה שקשה? כי עם הבן שלה היא מרשה לעצמה להגיד שקשה.ובשבילך היא מתאמצת.האמת? ראוי להערכה גדולה מצידה.הכי קשוח להורים שילדים קטנים נשארים לישון אחרי ערב מורכב, בטח כמו פורים.

3.אין לה בעיה שהבת תישן? זה מעצבן אותך....כן, מה לעשות, בת זה משהו אחר מכלה.הבת גדלה בבית .מניחה שאמא לא מרגישה בנח שיש בלאגן  כאשר הכלה בבית ומרגישה נח עם הבת.טבעי.

4.ביביסיטר- הסבתא לא אמורה להיות ביביסיטר.היא אמורה להינות מהנכדים.

5.המפגש הוא לאו דווקא שהסבא והסבתא יראו אותך- זה מפגש גם שבני דודים נפגשים, אחים נפגשים.יש לזה ערך חשוב.

6.בעלך לא רוצה לרצות אותם. בעלך אוהב את המשפחה שלו ורוצה להיות במחיצתם.

סליחה אם כתבתי קצת קשה.מאוד מעצבן לראות את העין הרעה שיש לכלות על החמיות ואת התמיכה שהן מקבלות על זה מבנות הפורום.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני