היי לכולם.ן פעם ראשונה פה 
ככה.. אני נשוי שנתיים לאישה טובה ומקסימה שיש לה הרבה מעלות. באמת.
האישיו הוא שאני מרגיש שהיא פשוט לא סומכת עליי במישור הדתי-הלכתי. פשוט לא.
קורה הרבה פעמים כשעולה נושא הלכתי ואני מביע את דעתי היא פשוט לא סומכת עליי, היא ישר עושה פרצוף ושאלות כמו ''מי אמר לך'' ו''צריך לבדוק''
מיותר לציין שזה מאד מתסכל, אשמח לשמוע דעה אם עוד אנשים/נשים נתקלו בזה רציתי לשתף ולשמוע אם עוד חווים את זה (משני הצדדים).
אמון בפסיקת הלכה זה משהו שנבנה לאט לאט
תפתח את זה מולה תראה מה מפריע לה ומתוך שיח תראה שזה ישתפר
זה יכול להיות כי יש אנשים עם נרווים ולחץ יותר להלכה, ולכן רוצים יותר אסמכתות.
ישנו פער, אני כביכול ''פחות דתי'' ממנה.
אבל, וזה אבל משמעותי, אין שום דבר שאני אומר לפני שבדקתי וידוע לי או לחילופין הונהג בבית הוריי (אבא שלי אברך והוסמך להוראה כך שנראה לי שאפשר לסמוך עליו).
גם כביכול מקובל שזה תחום האחריות של הגבר ואני לא אומר את זה ממקום של שליטה או ממקום שוביניסטי פשוט סתם כך נוהג לרוב ממה שיצא לי להכיר ואני חושב שגם הרוב יסכימו לגבי זה ואצלנו אני מרגיש שפשוט לא סומכים עליי כביכול הדיפולט הוא לא תמיד להסכים אלא הרבה פעמים התגובה היא מפקפקת, עושה פרצופים/שואלת שאלות שאצלי מתקבלות בצורה לא ככ נעימה.
אגב ראיתי שמישהי כתבה שאולי אני מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר, אז אני לא חושב שהיא חייבת ממש לעשות כל דבר כמוני. ממש לא. אני מדבר באופן כללי, ובסופו של דבר אנחנו שני אנשים שונים אז כמו שאני מתחשב ובא לקראתה זה היה נחמד אם זה היה הדדי
קודם כל מסכימה לגמרי שזה תחום האחריות של הגבר והוא הפוסק ההלכתי בבית.
לדעתי הנושא הוא לא בהכרח הלכתי,
יש כאן קצר בתקשורת וכנראה גם עוד עניינים.
שיחות רגועות יכולות לעזור, תדברו על זה.
ואולי גם להחליט ביחד על רב שלפיו תפסקו בבית,
לא תמיד נשמע מרגיע שאתה עושה מה שנהוג בבית אפילו שאבא אברך.
יעזור לה לשמוע ממך שאתה הולך אחרי רב פוסק, אולי תשב בשבת תלמד מספרים שלו, אולי תלמדו ביחד. תראה לה יותר רצינות בנושא.
ואז אין תחרות מי יותר פרום ומי מיקל, אתה לא עושה לפי מה שנראה לך אלא מברר והולכים לפי פסיקה של הרב שהחלטתם.
נראה לי שזה שוב מביע חוסר אמון כש''לא מרגיע לעשות מה שנהוג בבית הוריך'' בפרט שלא מחפפים אצלנו.
אביא גם מקרה קטן שקרה לי, אני אוכל משהו מסוים והיא לא.
ידענו על זה מראש והחלטנו לא לשנות אחד את השני וכל אחד ימשיך איך שהוא מי שאוכל ימשיך ומי שלא אוכל גם ימשיך בשלו, ובאמת שאין לי שום בעיה עם זה שהיא לא אוכלת אפילו שזה כביכול מייצר לי בעיות כי זה מצמצם לנו מקומות שאפשר לאכול בהם ודברים שאפשר לאכול אבל בכ''ז זה שלה ואני מכבד את זה ולא מנסה להזיז אותה מזה.
אממה לי קצת מפריע שהיחס שלה (וגם בבית הוריה) למי שאוכל את זה הוא קצת לא מכבד, כאילו זה לא כשר, אז רציתי להראות לה יום אחד פסק בשפה פשוטה עם מקורות שמסביר שזה בסדר גמור וכשר לחלוטין, ואדגיש שלא באתי לשנות אותה וגם אמרתי לה את זה במפורש אין חי שום כוונה שתקראי את זה ותתחילי לאכול אלא שתביני מה הסיפור סביב הנושא תקראי את פסק ההלכה שכתב רב מוסמך ולא אני והמטרה שלי היתה שתשתנה קצת התפיסה לגבי זה, ולא יזלזלו במי שסומך כי בהחלט יש על מה לסמוך גם במושגים של אנשים שמקפידים, ולאחר שהדגשתי שאין בכוונתי שתשתנה התגובה שקיבלתי היתה מאד מעליבה ומנפנפת.
ככה שלא יודע אם מה שהצעת יפתור את זה. הרי הבאתי אסמכתאות הלכתיות אז מה הבעיה?
חלילה לא בזלזול אבל עובדתית לא תמיד מרגיע לסמוך על "מה שאני זוכר שאבא שלי עשה", וכמו שאתה אומר יפה- "שני הצדדים צריכים לבוא אחד לקראת השני" ואם תראה לה מעט יותר רצינות זה יהיה ההליכה שלך לקראתה.
הקמתם בית משלכם, אחד מאבני היסוד זה להחליט מי הרב הפוסק שלכם.
העיקר שתדברו על זה ותחליטו ביחד.
וגם בנוגע לנשא כשרות שהעלת-
מה הכשרות שלכם שאתם נוהגים בבית? חייבת להיות שיחה והחלטה על זה.
אם החלטתם על רמת חתם סופר והיא אוכלת רק בדצ העדה אז מה קונים לבית?
ואז אתה מרגיש באסה כשמחפשים מסעדה.
אין כזה דבר כל אחד ימשיך לאכול את מה ששלו, כי אתם ביחד.
ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין", ואז גם לא היה לך נעים שהיא "מנפנפת". נכנסת לנושא נפיץ וקיבלת תשובה לא נעימה.
זה אומר שיש כאן נושא מאוד לא פתור לשניכםשמעיב על הבית ועל הזוגיות.
אתם נשארים במצב שהיא כביכול המקפידה ואתה כאילו המחפף וכאילו נסכמתם על זה מראש אבל עם הזמן זה רק נהיה יותר ויותר בעיה.
שאני נתקע על זה, אבל תרשי לי רגע להיתקע על זה.
להגיד שלא מרגיע לסמוך על מה שנוהגים/פוסקים/עושים אצלנו זה הכי הבעה של חוסר אמוןבפרט שאם יורשה לי (ואני מדגיש שא י לא מודד אנשים לפי זה)בבית שלנו יש אנשים יותר מוסמכים הלכתית מאשר אצלם אז אני לא מצליח להבין מה זה לא מרגיע לסמוך על מה שאבא שלי עושה, כמו שאני מבין שלהם יש מנהגים שלא נוהגים אצלנו (אנחנו משתי עדות שונות) ואני לא שואל שאלות או מפקפק אלא מבין שאם אמא שלה עושה מנהג x והיא גם רוצה לנהוג כך אז זה בסדר גמור.
ולגבי הכשרות שכתבת אז ניקח את הדוגמה שלך בשביל הדוגמה ולפשט דברים, היא אוכלת רק בדצ עדה חרדית ואני אוכל גם חת''ס, אז אני לא קונה דברים לבית חת''ס כי היא לא אוכלת ואני ממש בסדר עם זה, כנל עם מסעדה אני אפילו לא מציע ללכת לחתס כי היא לא אוכלת וזה שלה וזה בסדר לגמרי, אני לא מחפש להיכנס לפינות כשאני הולך עם חברים לאכול אז כן אוכל בחתס כי אני סומך וזה שלי.
עכשיו אני אסביר לך למה הראיתי לה את הפסק ההוא.
בבית הוריה לא אוכלים חת''ס ושוב זה שלהם בלה בלה, אבל וזה אבל גדול בעיניי אל תזלזלו במי שאוכל. יש שם יחס לאלו שאוכלים כאילו אוכלים טריפות, אתם רוצים להחמיר ולא לסמוך? בכיף. אל תזלזלו באחרים.
וזה למה הראיתי לה וגם אמרתי מפורש אין לי כוונה לשנות אותך אלא רק שתראו שזה בסדר גמור לאכול גם אתזה - לי הפריע הזלזול.
אצטט אותך ברשותך - ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין".
לא מבין למה.
להתקע על משהו שמפריע לך.
נתחיל מסוף מה שכתבת והוא בעצם מסביר את הרבה.
אם הכל היה סבבה ואתה מכבד ומרגיש מכובד לא היה אישיו. אבל זה ברור שהנושא הזה מכביד עליכם, אתה לא מרגיש שמכבדים אותך והכל ממש לא סבבה. אז זה לא סתם שרק רצית שהיא תבין. יש כאן נושא נפיץ.
ולא שמתי לב אם כתבת שיש לכם ילדים או אין, אבל אם ילדים נושאים כאלה מאוד מתעצמים.
אתם מעדות שונות, אתה רוצה שהיא תלך אחריך, אתה לא רק רצית שהיא תבין,
כשבאת אליה להראות לה בשביל שהיא תבין, באת אליה כשבלב שלך יש תחושות של חוסר אמון וחוסר כבוד אליך וחוסר כבוד למשפחה שלך ולעדה שלך ועוד כמה נושאים לא פתורים.
בקשר למה שאמרת שאתה לא מבין למה זה לא מרגיע לסמוך על מה שנהוג במשפחה שלך, אני יכולה להגיד לך את דעתי למה, כי חוויתי את זה, אבל זה לא באמת משנה. אל תהיה צודק תהיה חכם. העובדה היא שזה לא מרגיע את אשתך, וחשוב לך שהיא תהיה רגועה ותסמוך עליך.
אתה רוצה לתת מענה לצרכים שלה.
אז תבדקו למה זה קורה, כי זה לא קורה סתם ויש לזה סיבה. צריך לבדוק מה השורש של זה ושם להרגיע ולצמוח.
אל תחפש פה להיות צודק. אין פה צודק. הרגשות של שניכם לגיטימיים.
אני רק אומרת לך שזה נושא שאי אפשר לדלג עליו. ככל שאתם ממשיכים לדלג עליו הוא רק מתעצם ומוליד עוד נושאים.
מהנסיון שלי מציעה לך לא לערב את המשפחות לתוך הנושא הזה, לא שלך ולא שלה. לא את אבא שלך ולא את ההורים שלה.
ממש מציעה לך להתיחס רק אליך ואליה כיחידה חדשה ומשם להעצים את הביחד שלכם.
א' אנחנו מעדות שונות כפי שכתבתי ואין לי שום ענין שתנהג כמותי ("שתלך אחרי") להיפך מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם כזה למשל היינו אצל ההורים שלי פעם והיא הדליקה נר כשאר אצלנו לא מדליקים ואחי הגדול אמר לי כזה אנחנו לא מדליקים והאישה בגדול אמורה ללכת ע''פ הבעל ולי זה לא הפריע כי סה''כ אצלה נוהגים שכן היא הורגלה לזה ולי זה לא מפריע אז בכיף.
ב' אנחנו לא מערבים את המשפחות. לא היא ולא אני.
ג' יש ילדה אחת ואת צודקת ואני בחקדות של חיי מזה
הגדרת שיש בעיה.
אתה מנסה להציג שאתה מתנהל מעולה והבעיה היא שהיא לא מכבדת.
אני אומרת, שיש בעיה והיא בעיה של שניכם ביחד, לשניכם היא מפריעה ושניכם תורמים לה.
מציעה לך להקשיב לה מה מפריע לה, להשתדל להגיע לעומק של הרגשות ולא באופן שטחי
מה קשה לה בהתנהלות שלך ולנסות ללכת לקראתה,
ויחד עם זה להסביר לה בצורה רגישה מה קשה לך מה כואב לך.
אם יש ילדים אז יש לך אינטרס ואחריות גדולה לטפל בזה בהקדם אבל לא רק למען הילדים, קודם כל למענך
כי אתה חשוב
שאת צודקת, אולי.
העניין הוא שאני ממש חושש להיכנס לשיחות האלה אני איכשהו תמיד יוצא משם בהרגשה ח*א
במאמר המוסגר זה עוד משו (זה לא רע או טוב זה פשוט ככה כל אחד לפי האופי שלו) שלה לא מפריע לפתוח נושאים ואני ממש נמנע מלעשות את זה, אני כל פעם יוצא בהרגשה לא נעימה מהדיבורים האלה, וגם נכוויתי בעבר, היו נושאים שהיא העלתה אז אמרתי אם כבר היא מעלה ופותחת נושא אז באמת נדבר עלזה וכמעט תמיד בסוף יצאתי בהרגשה ממש לא נעימה
שויין.. אני פשוט אתרגל לזה, לא באמת כזה קריטי
כדאי עכשיו לעבוד על דברים ולא כשמאוחר מדי.
בעיות בתקשורת וחוסר מוטיבציה לעבוד על הזוגיות זה דווקא מאוד מאוד קריטי.
צריך ליווי בשביל ללמוד איך קצת פחות לנתח דברים באופן לוגי וקצת יותר שיח רגשי.
מסכימה
אחד הדברים היותר חשובים זה לריב כשצריך וללמוד לעשות את זה נכון.
אם תוותר על מה שמפריע לך זה לא ייגמר טוב. זה יתפוצץ.
ואם אתה מרגיש שכל שיחה אתה יוצא בסוף ה"נזוף" (אם הבנתי נכון את מה שכתבת) אז תעמוד על שלך. אתה לא צריך להתנצל על מה שלא עשית. אתה יכול להשתתף הצערה אם נפגעה או הרגישה לא נעים, ובמקביל לעמוד על זה שהיתה אי הבנה ולא כוונה לפגוע. זה קורה כל כך הרבה.
ואם אתה תמיד אומר כן כן כן כדי להימנע מהקונפליקט, אז גם לא תלמדו לריב, גם לא תשפרו את מה שצריך, וגם אתה בסוף תתפוצץ (ואולי אפילו בלי שהיא יודעת שאתה צובר) וזה כבר יהיה קונפליקט עמוס רגשות שנקברו וזה שזה הרבה יותר כבד וקשה
תרשה לי לחלק בין העניין העקרוני למעשי, כלומר, אל תהיה צודק - תהיה חכם.
ברמת העקרון, בדברים שנתונים במחלוקת מנהגים - בבית יהודי הולכים לפי מנהגי הבעל, זה נכון על נוסח התפילה, זה נכון לעניין זמן ההמתנה בין בשר לחלב, אכילת קיטניות ושאר שאלות הלכתיות. ככה צריך להיות גם בהלכות כשרות -כל עוד שהבעל לא מזלזל.
לצערינו הרב, בנסיבות הסטוריות מסויימות נוצרה אווירה כאילו הלכות כשרות הן שונות וכאילו בהלכות כשרות רמה דתית נמדדת בחומרות מסויימות, שבחלק מהמקרים הן באמת חומרות ובחלק מהמקרים מי שבאמת שקד על הסוגיות, יודע שהן סתם אופנות מסויימות שתפסו. האווירה הזאת יצרה גם מחשבה עקומה, כביכול הותר זלזול באחרים הנוהגים אחרת ואפילו בתלמידי חכמים הנוהגים אחרת.
ברמה המעשית - אשתך כרגע נמצאת שם, זה לא אשמתה, ככה היא גדלה.
לא יהיה חכם להעמיס עליה שינוי תפיסה כזה וזה רק יגרום לכם מתחים.
ככל שתבנו אמון באופן כללי, ככל שאשתך תראה שאתה באמת הולך לפי ההלכה - גם אם לא תמיד זה זהה למה שהיא התרגלה - מסתבר שהאמון יבנה.
שנית אצלי אני באמת חווה את מה שתיארת, זא אם דובר פה על עניין הכשרויות אז יכולים להתייחס למה שאני אוכל כ''לא כשר'' בעוד שהם לא בדקו את הנושא בכלל.
ברמה המעשית - וואטאבר לא מנסה ולא ניסיתי לשנות אותה ניסיתי לא לקבל זלזול. וויתרתי על זה. השד לא באמת כזה נורא, אני ממש בטוח שאני אחיה גם עם זה.
אני לא כותב את זה כדי לגרום לכם לריב, אבל כן - אין שום הצדקה שתחווה זלזול קבוע וגם אם תצליח כרגע 'לשתוק' לזמן מסויים, אתה סופג וסופג ובסוף זה מתפוצץ.
אני חושב שאתה חייב לתפוש אותה לשיחה, לדאוג לאווירה נעימה, אוכל טעים וכד' - לציין שאתה אוהב אותה ומאוד מעריך בה את א', ב', ג... (דברים אמתיים!, בטוח שיש) ויחד עם זאת, אתה לא יכול לחיות במקום שבו יש זלזול בך או שדר שאתה עובר על ההלכה, כשזה לא נכון.
אם זה לא יצליח להתקדם, כדאי לכם ללכת לייעוץ אצל מישהו שמבין גם בשיח זוגי וגם בניואנסים המדוברים.
אתה אומר הלכה שידועה לך בוודאות או שאתה אומר כי ככה נראה לך. ואולי גם אתה מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר?
לא מכירה אותכם אבל אם היא מעריכה את דעתך בדברים אחרים ורק בעניין הלכה יש לה בעיה, אז אולי יש לה סיבה לזה?
כשאתה מביע את דעתך זה על בסיס לימוד מסודר ויסודי או הוראה ברורה של פוסק?
אם התשובה היא כן, אז כדאי לברר על מה זה יושב אצל אשתך. אם התשובה היא לא, ענית לעצמך.
כך שלענד חושבני שאפשר לסמוך על זה
נראה לי שכדאי לשוחח איתה על זה ולהבין על מה זה יושב. אם זה פשוט 'פרומקייט' מוגזם, כלומר הרגל לאדיקות שתמיד חוששת בתחומי הלכה, אז אולי כדאי לטובתה לעבוד על זה, אבל זה לגמרי 'שלה'. כלומר זה לא חוסר אמון בך, אלא הרגל בתחום הזה.
לעומת זאת, אם יש איזו סיבה, שבגללה היא באמת לא סומכת עליך בתחומים הללו ועל אחרים כן - זה בהחלט דורש בירור רציני יותר.
קצת חוששני שהאישיו הוא קצת איתי, אני חושב שאם אח שלה מביע דעה היא די נוטה לסמוך בלי יותר מדי חפירות.
מה הבירור שעליי לעשות?
נושא שכדאי להעלות לשיחה.
בטח כשאתם סהכ שמחים וטוב לכם.
לא להאשים, פשוט להגיד שזה מצער אותך
ואם אתה באמת רוצה להבין מאיפה זה בא אז לשאול אותה.
אפשר לבקש ממנה גם להגיב בצורה אחרת שתיתן ביטוי למה שאולי חשוב לה
אבל לא תפגע בך, ואולי אפילו למצוא יחד צורה כזאת
תלמד כל יום חצי שעה קיצור שולחן ערוך, תוך זמן קצר אתה יודע את הכל. אם היא שואלת מניין לך, אתה פותח ומראה לה. נגמר הסיפור
שלו.
ככה זה מוסכם על שניכם
כשהיא באה ומערערת אותך, איפה אצלך זה מרגיש כואב?
אני לא מתערער בידיעה שלי את הלכה x סתם לא נחמד ומוריד לחוות תחושת זלזול, אתה אומר לעצמך שעדיף להבא שתשתוק וזה לא באמת צורה של זוגיות שצריך לחשוב לפני שאומרים משו. בפרט בנושאים כאלה.
נקודה אצלך.
אם לא, אז הכל סבבה מהצד הזה.
לראות מה יש שם בשורש הדברים של אשתך -
מה ה"מנוע" שלה שדוחף אותה לרצות אישרורים, בדיקות וכו'
ויכולים להיות לכך הרבה מאוד כיוונים.
נסה להקשיב לה, באמת ועד הסוף, בלי שיפוטיות רכע, בלי לקיחה של עלבון אישי -
אלא לראות מה מתחולל *בה* בצורה הכי נקייה שיש?
מה חשוב לך?
אילו ערכים חשובים לך?
אולי ערך השמירה על ההלכה בצורה ודאית,
אולי היא מתמודדת עם חוסר שליטה או חוסר ודאות בנושאים אחרים בחיים ודרך שמירה והקפדה יתרה על ההלכה היא כאילו "מחזירה לעצמה" קצת שליטה?
אולי זה יושב על פרפקציוניזם?
אולי זה יושב על מקום כואב בתוכה מול עצמה?
אולי זה יושב על לימוד לא נכון לגמרי של כל רוח ההלכה?
אולי על דברים אחרים?
כמובן חשוב גם לשקף לה את כל הטוב שאתה רואה בה
כי בדיוק כמו שכתבת כ"כ מרגש, היא הרבה הרבה יותר מרק "מעירה" פה ושם על הפן ההלכתי ביניכם
היא (מצטטת אותך)
אישה טובה
מקסימה
עם הרבה מעלות
נסה להגדיל גם את כל זה גם מול עצמך וגם מולה.
ובמקביל עשה גם עבודה מול עצמך -
מה יש בשורש הדברים אצלך?
מה חשוב לך?
האם הרצון להרגיש שאתה מוערך ו"שווה", גם מול אשתך וגם מול עצמך?
האם הרצון להרגיש הערכה?
האם הרצון להרגיש שאתה בסדר ונוהג טוב?
האם משהו אחר?
ואת אותו הצורך נסה לתקשר גם לה, בצורה נקייה, בלי הטחות או האשמות אלא בצורה של צורך
כדוגמת: "חשוב לי להרגיש ניראות למי שאני."
"אני צריך להרגיש שאני אדם טוב, מוערך ושווה בלב שלך אשתי"
"חשוב לי שתהיה הבנה לזה שאנו שני בני אדם שונים וכך אני רואה את הדברים"
"חשוב לי להרגיש שסומכים על שיקול דעתי ומעריכים אותי"
וכן הלאה
נגיעה בשורש הרבה פעמים מונעת מאיתנו ללכת סחור סחור ולדבר "שיח חירשים" שמכניס אותנו ללופ אינסופי של ריחוק, כעסים, מריבות שקטות או קולניות ותסכולים רבים -
ולעבור לשיח מקדם, בריא ומצמיח (גם אם לא הכי "קל" או "נוח", הוא מאוד מתגמל וגם תירגול ואימון בתוכו יכול להועיל מאוד)
הרבה הצלחה וברכה ב"ה 
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.
פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.
אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
