אמון בפסיקת הלכה זה משהו שנבנה לאט לאט

תפתח את זה מולה תראה מה מפריע לה ומתוך שיח תראה שזה ישתפר

זה יכול להיות כי יש אנשים עם נרווים ולחץ יותר להלכה, ולכן רוצים יותר אסמכתות.

ישנו פער, אני כביכול ''פחות דתי'' ממנה.

אבל, וזה אבל משמעותי, אין שום דבר שאני אומר לפני שבדקתי וידוע לי או לחילופין הונהג בבית הוריי (אבא שלי אברך והוסמך להוראה כך שנראה לי שאפשר לסמוך עליו).

גם כביכול מקובל שזה תחום האחריות של הגבר ואני לא אומר את זה ממקום של שליטה או ממקום שוביניסטי פשוט סתם כך נוהג לרוב ממה שיצא לי להכיר ואני חושב שגם הרוב יסכימו לגבי זה ואצלנו אני מרגיש שפשוט לא סומכים עליי כביכול הדיפולט הוא לא תמיד להסכים אלא הרבה פעמים התגובה היא מפקפקת, עושה פרצופים/שואלת שאלות שאצלי מתקבלות בצורה לא ככ נעימה.

אגב ראיתי שמישהי כתבה שאולי אני מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר, אז אני לא חושב שהיא חייבת ממש לעשות כל דבר כמוני. ממש לא. אני מדבר באופן כללי, ובסופו של דבר אנחנו שני אנשים שונים אז כמו שאני מתחשב ובא לקראתה זה היה נחמד אם זה היה הדדי

קודם כל מסכימה לגמרי שזה תחום האחריות של הגבר והוא הפוסק ההלכתי בבית.

לדעתי הנושא הוא לא בהכרח הלכתי,

יש כאן קצר בתקשורת וכנראה גם עוד עניינים.

שיחות רגועות יכולות לעזור, תדברו על זה.

ואולי גם להחליט ביחד על רב שלפיו תפסקו בבית,

לא תמיד נשמע מרגיע שאתה עושה מה שנהוג בבית אפילו שאבא אברך.

יעזור לה לשמוע ממך שאתה הולך אחרי רב פוסק, אולי תשב בשבת תלמד מספרים שלו, אולי תלמדו ביחד. תראה לה יותר רצינות בנושא.

ואז אין תחרות מי יותר פרום ומי מיקל, אתה לא עושה לפי מה שנראה לך אלא מברר והולכים לפי פסיקה של הרב שהחלטתם.

נראה לי שזה שוב מביע חוסר אמון כש''לא מרגיע לעשות מה שנהוג בבית הוריך'' בפרט שלא מחפפים אצלנו.

אביא גם מקרה קטן שקרה לי, אני אוכל משהו מסוים והיא לא.

ידענו על זה מראש והחלטנו לא לשנות אחד את השני וכל אחד ימשיך איך שהוא מי שאוכל ימשיך ומי שלא אוכל גם ימשיך בשלו, ובאמת שאין לי שום בעיה עם זה שהיא לא אוכלת אפילו שזה כביכול מייצר לי בעיות כי זה מצמצם לנו מקומות שאפשר לאכול בהם ודברים שאפשר לאכול אבל בכ''ז זה שלה ואני מכבד את זה ולא מנסה להזיז אותה מזה.

אממה לי קצת מפריע שהיחס שלה (וגם בבית הוריה) למי שאוכל את זה הוא קצת לא מכבד, כאילו זה לא כשר, אז רציתי להראות לה יום אחד פסק בשפה פשוטה עם מקורות שמסביר שזה בסדר גמור וכשר לחלוטין, ואדגיש שלא באתי לשנות אותה וגם אמרתי לה את זה במפורש אין חי שום כוונה שתקראי את זה ותתחילי לאכול אלא שתביני מה הסיפור סביב הנושא תקראי את פסק ההלכה שכתב רב מוסמך ולא אני והמטרה שלי היתה שתשתנה קצת התפיסה לגבי זה, ולא יזלזלו במי שסומך כי בהחלט יש על מה לסמוך גם במושגים של אנשים שמקפידים, ולאחר שהדגשתי שאין בכוונתי שתשתנה התגובה שקיבלתי היתה מאד מעליבה ומנפנפת.

ככה שלא יודע אם מה שהצעת יפתור את זה. הרי הבאתי אסמכתאות הלכתיות אז מה הבעיה?

חלילה לא בזלזול אבל עובדתית לא תמיד מרגיע לסמוך על "מה שאני זוכר שאבא שלי עשה", וכמו שאתה אומר יפה- "שני הצדדים צריכים לבוא אחד לקראת השני" ואם תראה לה מעט יותר רצינות זה יהיה ההליכה שלך לקראתה.

הקמתם בית משלכם, אחד מאבני היסוד זה להחליט מי הרב הפוסק שלכם.

העיקר שתדברו על זה ותחליטו ביחד.

וגם בנוגע לנשא כשרות שהעלת-

מה הכשרות שלכם שאתם נוהגים בבית? חייבת להיות שיחה והחלטה על זה.

אם החלטתם על רמת חתם סופר והיא אוכלת רק בדצ העדה אז מה קונים לבית?

ואז אתה מרגיש באסה כשמחפשים מסעדה.

אין כזה דבר כל אחד ימשיך לאכול את מה ששלו, כי אתם ביחד.

ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין", ואז גם לא היה לך נעים שהיא "מנפנפת". נכנסת לנושא נפיץ וקיבלת תשובה לא נעימה.

זה אומר שיש כאן נושא מאוד לא פתור לשניכםשמעיב על הבית ועל הזוגיות.  

אתם נשארים במצב שהיא כביכול המקפידה ואתה כאילו המחפף וכאילו נסכמתם על זה מראש אבל עם הזמן זה רק נהיה יותר ויותר בעיה.

שאני נתקע על זה, אבל תרשי לי רגע להיתקע על זה.

להגיד שלא מרגיע לסמוך על מה שנוהגים/פוסקים/עושים אצלנו זה הכי הבעה של חוסר אמוןבפרט שאם יורשה לי (ואני מדגיש שא י לא מודד אנשים לפי זה)בבית שלנו יש אנשים יותר מוסמכים הלכתית מאשר אצלם אז אני לא מצליח להבין מה זה לא מרגיע לסמוך על מה שאבא שלי עושה, כמו שאני מבין שלהם יש מנהגים שלא נוהגים אצלנו (אנחנו משתי עדות שונות) ואני לא שואל שאלות או מפקפק אלא מבין שאם אמא שלה עושה מנהג x והיא גם רוצה לנהוג כך אז זה בסדר גמור.

ולגבי הכשרות שכתבת אז ניקח את הדוגמה שלך בשביל הדוגמה  ולפשט דברים, היא אוכלת רק בדצ עדה חרדית ואני אוכל גם חת''ס, אז אני לא קונה דברים לבית חת''ס כי היא לא אוכלת ואני ממש בסדר עם זה, כנל עם מסעדה אני אפילו לא מציע ללכת לחתס כי היא לא אוכלת וזה שלה וזה בסדר לגמרי, אני לא מחפש להיכנס לפינות כשאני הולך עם חברים לאכול אז כן אוכל בחתס כי אני סומך וזה שלי.

עכשיו אני אסביר לך למה הראיתי לה את הפסק ההוא.

בבית הוריה לא אוכלים חת''ס ושוב זה שלהם בלה בלה, אבל וזה אבל גדול בעיניי אל תזלזלו במי שאוכל. יש שם יחס לאלו שאוכלים כאילו אוכלים טריפות, אתם רוצים להחמיר ולא לסמוך? בכיף. אל תזלזלו באחרים.

וזה למה הראיתי לה וגם אמרתי מפורש אין לי כוונה לשנות אותך אלא רק שתראו שזה בסדר גמור לאכול גם אתזה - לי הפריע הזלזול.

אצטט אותך ברשותך - ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין".

לא מבין למה.

להתקע על משהו שמפריע לך.

נתחיל מסוף מה שכתבת והוא בעצם מסביר את הרבה.

אם הכל היה סבבה ואתה מכבד ומרגיש מכובד לא היה אישיו. אבל זה ברור שהנושא הזה מכביד עליכם, אתה לא מרגיש שמכבדים אותך והכל ממש לא סבבה. אז זה לא סתם שרק רצית שהיא תבין. יש כאן נושא נפיץ.

ולא שמתי לב אם כתבת שיש לכם ילדים או אין, אבל אם ילדים נושאים כאלה מאוד מתעצמים.

אתם מעדות שונות, אתה רוצה שהיא תלך אחריך, אתה לא רק רצית שהיא תבין,

כשבאת אליה להראות לה בשביל שהיא תבין, באת אליה כשבלב שלך יש תחושות של חוסר אמון וחוסר כבוד אליך וחוסר כבוד למשפחה שלך ולעדה שלך ועוד כמה נושאים לא פתורים.

בקשר למה שאמרת שאתה לא מבין למה זה לא מרגיע לסמוך על מה שנהוג במשפחה שלך, אני יכולה להגיד לך את דעתי למה, כי חוויתי את זה, אבל זה לא באמת משנה. אל תהיה צודק תהיה חכם. העובדה היא שזה לא מרגיע את אשתך, וחשוב לך שהיא תהיה רגועה ותסמוך עליך.

אתה רוצה לתת מענה לצרכים שלה.

אז תבדקו למה זה קורה, כי זה לא קורה סתם ויש לזה סיבה. צריך לבדוק מה השורש של זה ושם להרגיע ולצמוח.

אל תחפש פה להיות צודק. אין פה צודק. הרגשות של שניכם לגיטימיים.

אני רק אומרת לך שזה נושא שאי אפשר לדלג עליו. ככל שאתם ממשיכים לדלג עליו הוא רק מתעצם ומוליד עוד נושאים.

מהנסיון שלי מציעה לך לא לערב את המשפחות לתוך הנושא הזה, לא שלך ולא שלה. לא את אבא שלך ולא את ההורים שלה.

ממש מציעה לך להתיחס רק אליך ואליה כיחידה חדשה ומשם להעצים את הביחד שלכם.

א' אנחנו מעדות שונות כפי שכתבתי ואין לי שום ענין שתנהג כמותי ("שתלך אחרי") להיפך מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם כזה למשל היינו אצל ההורים שלי פעם והיא הדליקה נר כשאר אצלנו לא מדליקים ואחי הגדול אמר לי כזה אנחנו לא מדליקים והאישה בגדול אמורה ללכת ע''פ הבעל ולי זה לא הפריע כי סה''כ אצלה נוהגים שכן היא הורגלה לזה ולי זה לא מפריע אז בכיף.

ב' אנחנו לא מערבים את המשפחות. לא היא ולא אני.

ג' יש ילדה אחת ואת צודקת ואני בחקדות של חיי מזה

הגדרת שיש בעיה.

אתה מנסה להציג שאתה מתנהל מעולה והבעיה היא שהיא לא מכבדת.

אני אומרת, שיש בעיה והיא בעיה של שניכם ביחד, לשניכם היא מפריעה ושניכם תורמים לה.

מציעה לך להקשיב לה מה מפריע לה, להשתדל להגיע לעומק של הרגשות ולא באופן שטחי

מה קשה לה בהתנהלות שלך ולנסות ללכת לקראתה,

ויחד עם זה להסביר לה בצורה רגישה מה קשה לך מה כואב לך.

אם יש ילדים אז יש לך אינטרס ואחריות גדולה לטפל בזה בהקדם אבל לא רק למען הילדים, קודם כל למענך

כי אתה חשוב 

שאת צודקת, אולי.

העניין הוא שאני ממש חושש להיכנס לשיחות האלה אני איכשהו תמיד יוצא משם בהרגשה ח*א

במאמר המוסגר זה עוד משו (זה לא רע או טוב זה פשוט ככה כל אחד לפי האופי שלו) שלה לא מפריע לפתוח נושאים ואני ממש נמנע מלעשות את זה, אני כל פעם יוצא בהרגשה לא נעימה מהדיבורים האלה, וגם נכוויתי בעבר, היו נושאים שהיא העלתה אז אמרתי אם כבר היא מעלה ופותחת נושא אז באמת נדבר עלזה וכמעט תמיד בסוף יצאתי בהרגשה ממש לא נעימה

שויין.. אני פשוט אתרגל לזה, לא באמת כזה קריטי

כדאי עכשיו לעבוד על דברים ולא כשמאוחר מדי.

בעיות בתקשורת וחוסר מוטיבציה לעבוד על הזוגיות זה דווקא מאוד מאוד קריטי.

צריך ליווי בשביל ללמוד איך קצת פחות לנתח דברים באופן לוגי וקצת יותר שיח רגשי. 

מסכימה

אחד הדברים היותר חשובים זה לריב כשצריך וללמוד לעשות את זה נכון.

אם תוותר על מה שמפריע לך זה לא ייגמר טוב. זה יתפוצץ.

ואם אתה מרגיש שכל שיחה אתה יוצא בסוף ה"נזוף" (אם הבנתי נכון את מה שכתבת) אז תעמוד על שלך. אתה לא צריך להתנצל על מה שלא עשית. אתה יכול להשתתף הצערה אם נפגעה או הרגישה לא נעים, ובמקביל לעמוד על זה שהיתה אי הבנה ולא כוונה לפגוע. זה קורה כל כך הרבה.

ואם אתה תמיד אומר כן כן כן כדי להימנע מהקונפליקט, אז גם לא תלמדו לריב, גם לא תשפרו את מה שצריך, וגם אתה בסוף תתפוצץ (ואולי אפילו בלי שהיא יודעת שאתה צובר) וזה כבר יהיה קונפליקט עמוס רגשות שנקברו וזה שזה הרבה יותר כבד וקשה

תרשה לי לחלק בין העניין העקרוני למעשי, כלומר, אל תהיה צודק - תהיה חכם.

ברמת העקרון, בדברים שנתונים במחלוקת מנהגים - בבית יהודי הולכים לפי מנהגי הבעל, זה נכון על נוסח התפילה, זה נכון לעניין זמן ההמתנה בין בשר לחלב, אכילת קיטניות ושאר שאלות הלכתיות. ככה צריך להיות גם בהלכות כשרות -כל עוד שהבעל לא מזלזל.

לצערינו הרב, בנסיבות הסטוריות מסויימות נוצרה אווירה כאילו הלכות כשרות הן שונות וכאילו בהלכות כשרות רמה דתית נמדדת בחומרות מסויימות, שבחלק מהמקרים הן באמת חומרות ובחלק מהמקרים מי שבאמת שקד על הסוגיות, יודע שהן סתם אופנות מסויימות שתפסו. האווירה הזאת יצרה גם מחשבה עקומה, כביכול הותר זלזול באחרים הנוהגים אחרת ואפילו בתלמידי חכמים הנוהגים אחרת.

ברמה המעשית - אשתך כרגע נמצאת שם, זה לא אשמתה, ככה היא גדלה.

לא יהיה חכם להעמיס עליה שינוי תפיסה כזה וזה רק יגרום לכם מתחים.

ככל שתבנו אמון באופן כללי, ככל שאשתך תראה שאתה באמת הולך לפי ההלכה - גם אם לא תמיד זה זהה למה שהיא התרגלה - מסתבר שהאמון יבנה.

שנית אצלי אני באמת חווה את מה שתיארת, זא אם דובר פה על עניין הכשרויות אז יכולים להתייחס למה שאני אוכל כ''לא כשר'' בעוד שהם לא בדקו את הנושא בכלל.

ברמה המעשית - וואטאבר לא מנסה ולא ניסיתי לשנות אותה ניסיתי לא לקבל זלזול. וויתרתי על זה. השד לא באמת כזה נורא, אני ממש בטוח שאני אחיה גם עם זה.

אני לא כותב את זה כדי לגרום לכם לריב, אבל כן - אין שום הצדקה שתחווה זלזול קבוע וגם אם תצליח כרגע 'לשתוק' לזמן מסויים, אתה סופג וסופג ובסוף זה מתפוצץ.

אני חושב שאתה חייב לתפוש אותה לשיחה, לדאוג לאווירה נעימה, אוכל טעים וכד' - לציין שאתה אוהב אותה ומאוד מעריך בה את א', ב', ג... (דברים אמתיים!, בטוח שיש) ויחד עם זאת, אתה לא יכול לחיות במקום שבו יש זלזול  בך או שדר שאתה עובר על ההלכה, כשזה לא נכון.

אם זה לא יצליח להתקדם, כדאי לכם ללכת לייעוץ אצל מישהו שמבין גם בשיח זוגי וגם בניואנסים המדוברים.

אתה אומר הלכה שידועה לך בוודאות או שאתה אומר כי ככה נראה לך. ואולי גם אתה מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר?

לא מכירה אותכם אבל אם היא מעריכה את דעתך בדברים אחרים ורק בעניין הלכה יש לה בעיה, אז אולי יש לה סיבה לזה?

כשאתה מביע את דעתך זה על בסיס לימוד מסודר ויסודי או הוראה ברורה של פוסק?

אם התשובה היא כן, אז כדאי לברר על מה זה יושב אצל אשתך. אם התשובה היא לא, ענית לעצמך.

כך שלענד חושבני שאפשר לסמוך על זה

נראה לי שכדאי לשוחח איתה על זה ולהבין על מה זה יושב. אם זה פשוט 'פרומקייט' מוגזם, כלומר הרגל לאדיקות שתמיד חוששת בתחומי הלכה, אז אולי כדאי לטובתה לעבוד על זה, אבל זה לגמרי 'שלה'. כלומר זה לא חוסר אמון בך, אלא הרגל בתחום הזה.

לעומת זאת, אם יש איזו סיבה, שבגללה היא באמת לא סומכת עליך בתחומים הללו ועל אחרים כן - זה בהחלט דורש בירור רציני יותר.

קצת חוששני שהאישיו הוא קצת איתי, אני חושב שאם אח שלה מביע דעה היא די נוטה לסמוך בלי יותר מדי חפירות.

מה הבירור שעליי לעשות?

נושא שכדאי להעלות לשיחה.

בטח כשאתם סהכ שמחים וטוב לכם.

לא להאשים, פשוט להגיד שזה מצער אותך

ואם אתה באמת רוצה להבין מאיפה זה בא אז לשאול אותה.

אפשר לבקש ממנה גם להגיב בצורה אחרת שתיתן ביטוי למה שאולי חשוב לה

אבל לא תפגע בך, ואולי אפילו למצוא יחד צורה כזאת

תלמד כל יום חצי שעה קיצור שולחן ערוך, תוך זמן קצר אתה יודע את הכל. אם היא שואלת מניין לך, אתה פותח ומראה לה. נגמר הסיפור

שלו.

ככה זה מוסכם על שניכם

כשהיא באה ומערערת אותך, איפה אצלך זה מרגיש כואב?

אני לא מתערער בידיעה שלי את הלכה x סתם לא נחמד ומוריד לחוות תחושת זלזול, אתה אומר לעצמך שעדיף להבא שתשתוק וזה לא באמת צורה של זוגיות שצריך לחשוב לפני שאומרים משו. בפרט בנושאים כאלה.

נקודה אצלך.

אם לא, אז הכל סבבה מהצד הזה.

לראות מה יש שם בשורש הדברים של אשתך - 

מה ה"מנוע" שלה שדוחף אותה לרצות אישרורים, בדיקות וכו'

ויכולים להיות לכך הרבה מאוד כיוונים.

נסה להקשיב לה, באמת ועד הסוף, בלי שיפוטיות רכע, בלי לקיחה של עלבון אישי -

אלא לראות מה מתחולל *בה* בצורה הכי נקייה שיש?

מה חשוב לך?

אילו ערכים חשובים לך?
 

אולי ערך השמירה על ההלכה בצורה ודאית,

אולי היא מתמודדת עם חוסר שליטה או חוסר ודאות בנושאים אחרים בחיים ודרך שמירה והקפדה יתרה על ההלכה היא כאילו "מחזירה לעצמה" קצת שליטה?

אולי זה יושב על פרפקציוניזם?

אולי זה יושב על מקום כואב בתוכה מול עצמה?

אולי זה יושב על לימוד לא נכון לגמרי של כל רוח ההלכה?

אולי על דברים אחרים?

כמובן חשוב גם לשקף לה את כל הטוב שאתה רואה בה

כי בדיוק כמו שכתבת כ"כ מרגש, היא הרבה הרבה יותר מרק "מעירה" פה ושם על הפן ההלכתי ביניכם

היא (מצטטת אותך)

אישה טובה

מקסימה

עם הרבה מעלות

נסה להגדיל גם את כל זה גם מול עצמך וגם מולה.

ובמקביל עשה גם עבודה מול עצמך -

מה יש בשורש הדברים אצלך?

מה חשוב לך?

האם הרצון להרגיש שאתה מוערך ו"שווה", גם מול אשתך וגם מול עצמך?

האם הרצון להרגיש הערכה?

האם הרצון להרגיש שאתה בסדר ונוהג טוב?

האם משהו אחר?

ואת אותו הצורך נסה לתקשר גם לה, בצורה נקייה, בלי הטחות או האשמות אלא בצורה של צורך

כדוגמת: "חשוב לי להרגיש ניראות למי שאני."

"אני צריך להרגיש שאני אדם טוב, מוערך ושווה בלב שלך אשתי"

"חשוב לי שתהיה הבנה לזה שאנו שני בני אדם שונים וכך אני רואה את הדברים"

"חשוב לי להרגיש שסומכים על שיקול דעתי ומעריכים אותי"

וכן הלאה

נגיעה בשורש הרבה פעמים מונעת מאיתנו ללכת סחור סחור ולדבר "שיח חירשים" שמכניס אותנו ללופ אינסופי של ריחוק, כעסים, מריבות שקטות או קולניות ותסכולים רבים -

ולעבור לשיח מקדם, בריא ומצמיח (גם אם לא הכי "קל" או "נוח", הוא מאוד מתגמל וגם תירגול ואימון בתוכו יכול להועיל מאוד)

הרבה הצלחה וברכה ב"ה

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.