אמון בפסיקת הלכה זה משהו שנבנה לאט לאט

תפתח את זה מולה תראה מה מפריע לה ומתוך שיח תראה שזה ישתפר

זה יכול להיות כי יש אנשים עם נרווים ולחץ יותר להלכה, ולכן רוצים יותר אסמכתות.

ישנו פער, אני כביכול ''פחות דתי'' ממנה.

אבל, וזה אבל משמעותי, אין שום דבר שאני אומר לפני שבדקתי וידוע לי או לחילופין הונהג בבית הוריי (אבא שלי אברך והוסמך להוראה כך שנראה לי שאפשר לסמוך עליו).

גם כביכול מקובל שזה תחום האחריות של הגבר ואני לא אומר את זה ממקום של שליטה או ממקום שוביניסטי פשוט סתם כך נוהג לרוב ממה שיצא לי להכיר ואני חושב שגם הרוב יסכימו לגבי זה ואצלנו אני מרגיש שפשוט לא סומכים עליי כביכול הדיפולט הוא לא תמיד להסכים אלא הרבה פעמים התגובה היא מפקפקת, עושה פרצופים/שואלת שאלות שאצלי מתקבלות בצורה לא ככ נעימה.

אגב ראיתי שמישהי כתבה שאולי אני מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר, אז אני לא חושב שהיא חייבת ממש לעשות כל דבר כמוני. ממש לא. אני מדבר באופן כללי, ובסופו של דבר אנחנו שני אנשים שונים אז כמו שאני מתחשב ובא לקראתה זה היה נחמד אם זה היה הדדי

קודם כל מסכימה לגמרי שזה תחום האחריות של הגבר והוא הפוסק ההלכתי בבית.

לדעתי הנושא הוא לא בהכרח הלכתי,

יש כאן קצר בתקשורת וכנראה גם עוד עניינים.

שיחות רגועות יכולות לעזור, תדברו על זה.

ואולי גם להחליט ביחד על רב שלפיו תפסקו בבית,

לא תמיד נשמע מרגיע שאתה עושה מה שנהוג בבית אפילו שאבא אברך.

יעזור לה לשמוע ממך שאתה הולך אחרי רב פוסק, אולי תשב בשבת תלמד מספרים שלו, אולי תלמדו ביחד. תראה לה יותר רצינות בנושא.

ואז אין תחרות מי יותר פרום ומי מיקל, אתה לא עושה לפי מה שנראה לך אלא מברר והולכים לפי פסיקה של הרב שהחלטתם.

נראה לי שזה שוב מביע חוסר אמון כש''לא מרגיע לעשות מה שנהוג בבית הוריך'' בפרט שלא מחפפים אצלנו.

אביא גם מקרה קטן שקרה לי, אני אוכל משהו מסוים והיא לא.

ידענו על זה מראש והחלטנו לא לשנות אחד את השני וכל אחד ימשיך איך שהוא מי שאוכל ימשיך ומי שלא אוכל גם ימשיך בשלו, ובאמת שאין לי שום בעיה עם זה שהיא לא אוכלת אפילו שזה כביכול מייצר לי בעיות כי זה מצמצם לנו מקומות שאפשר לאכול בהם ודברים שאפשר לאכול אבל בכ''ז זה שלה ואני מכבד את זה ולא מנסה להזיז אותה מזה.

אממה לי קצת מפריע שהיחס שלה (וגם בבית הוריה) למי שאוכל את זה הוא קצת לא מכבד, כאילו זה לא כשר, אז רציתי להראות לה יום אחד פסק בשפה פשוטה עם מקורות שמסביר שזה בסדר גמור וכשר לחלוטין, ואדגיש שלא באתי לשנות אותה וגם אמרתי לה את זה במפורש אין חי שום כוונה שתקראי את זה ותתחילי לאכול אלא שתביני מה הסיפור סביב הנושא תקראי את פסק ההלכה שכתב רב מוסמך ולא אני והמטרה שלי היתה שתשתנה קצת התפיסה לגבי זה, ולא יזלזלו במי שסומך כי בהחלט יש על מה לסמוך גם במושגים של אנשים שמקפידים, ולאחר שהדגשתי שאין בכוונתי שתשתנה התגובה שקיבלתי היתה מאד מעליבה ומנפנפת.

ככה שלא יודע אם מה שהצעת יפתור את זה. הרי הבאתי אסמכתאות הלכתיות אז מה הבעיה?

חלילה לא בזלזול אבל עובדתית לא תמיד מרגיע לסמוך על "מה שאני זוכר שאבא שלי עשה", וכמו שאתה אומר יפה- "שני הצדדים צריכים לבוא אחד לקראת השני" ואם תראה לה מעט יותר רצינות זה יהיה ההליכה שלך לקראתה.

הקמתם בית משלכם, אחד מאבני היסוד זה להחליט מי הרב הפוסק שלכם.

העיקר שתדברו על זה ותחליטו ביחד.

וגם בנוגע לנשא כשרות שהעלת-

מה הכשרות שלכם שאתם נוהגים בבית? חייבת להיות שיחה והחלטה על זה.

אם החלטתם על רמת חתם סופר והיא אוכלת רק בדצ העדה אז מה קונים לבית?

ואז אתה מרגיש באסה כשמחפשים מסעדה.

אין כזה דבר כל אחד ימשיך לאכול את מה ששלו, כי אתם ביחד.

ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין", ואז גם לא היה לך נעים שהיא "מנפנפת". נכנסת לנושא נפיץ וקיבלת תשובה לא נעימה.

זה אומר שיש כאן נושא מאוד לא פתור לשניכםשמעיב על הבית ועל הזוגיות.  

אתם נשארים במצב שהיא כביכול המקפידה ואתה כאילו המחפף וכאילו נסכמתם על זה מראש אבל עם הזמן זה רק נהיה יותר ויותר בעיה.

שאני נתקע על זה, אבל תרשי לי רגע להיתקע על זה.

להגיד שלא מרגיע לסמוך על מה שנוהגים/פוסקים/עושים אצלנו זה הכי הבעה של חוסר אמוןבפרט שאם יורשה לי (ואני מדגיש שא י לא מודד אנשים לפי זה)בבית שלנו יש אנשים יותר מוסמכים הלכתית מאשר אצלם אז אני לא מצליח להבין מה זה לא מרגיע לסמוך על מה שאבא שלי עושה, כמו שאני מבין שלהם יש מנהגים שלא נוהגים אצלנו (אנחנו משתי עדות שונות) ואני לא שואל שאלות או מפקפק אלא מבין שאם אמא שלה עושה מנהג x והיא גם רוצה לנהוג כך אז זה בסדר גמור.

ולגבי הכשרות שכתבת אז ניקח את הדוגמה שלך בשביל הדוגמה  ולפשט דברים, היא אוכלת רק בדצ עדה חרדית ואני אוכל גם חת''ס, אז אני לא קונה דברים לבית חת''ס כי היא לא אוכלת ואני ממש בסדר עם זה, כנל עם מסעדה אני אפילו לא מציע ללכת לחתס כי היא לא אוכלת וזה שלה וזה בסדר לגמרי, אני לא מחפש להיכנס לפינות כשאני הולך עם חברים לאכול אז כן אוכל בחתס כי אני סומך וזה שלי.

עכשיו אני אסביר לך למה הראיתי לה את הפסק ההוא.

בבית הוריה לא אוכלים חת''ס ושוב זה שלהם בלה בלה, אבל וזה אבל גדול בעיניי אל תזלזלו במי שאוכל. יש שם יחס לאלו שאוכלים כאילו אוכלים טריפות, אתם רוצים להחמיר ולא לסמוך? בכיף. אל תזלזלו באחרים.

וזה למה הראיתי לה וגם אמרתי מפורש אין לי כוונה לשנות אותך אלא רק שתראו שזה בסדר גמור לאכול גם אתזה - לי הפריע הזלזול.

אצטט אותך ברשותך - ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין".

לא מבין למה.

להתקע על משהו שמפריע לך.

נתחיל מסוף מה שכתבת והוא בעצם מסביר את הרבה.

אם הכל היה סבבה ואתה מכבד ומרגיש מכובד לא היה אישיו. אבל זה ברור שהנושא הזה מכביד עליכם, אתה לא מרגיש שמכבדים אותך והכל ממש לא סבבה. אז זה לא סתם שרק רצית שהיא תבין. יש כאן נושא נפיץ.

ולא שמתי לב אם כתבת שיש לכם ילדים או אין, אבל אם ילדים נושאים כאלה מאוד מתעצמים.

אתם מעדות שונות, אתה רוצה שהיא תלך אחריך, אתה לא רק רצית שהיא תבין,

כשבאת אליה להראות לה בשביל שהיא תבין, באת אליה כשבלב שלך יש תחושות של חוסר אמון וחוסר כבוד אליך וחוסר כבוד למשפחה שלך ולעדה שלך ועוד כמה נושאים לא פתורים.

בקשר למה שאמרת שאתה לא מבין למה זה לא מרגיע לסמוך על מה שנהוג במשפחה שלך, אני יכולה להגיד לך את דעתי למה, כי חוויתי את זה, אבל זה לא באמת משנה. אל תהיה צודק תהיה חכם. העובדה היא שזה לא מרגיע את אשתך, וחשוב לך שהיא תהיה רגועה ותסמוך עליך.

אתה רוצה לתת מענה לצרכים שלה.

אז תבדקו למה זה קורה, כי זה לא קורה סתם ויש לזה סיבה. צריך לבדוק מה השורש של זה ושם להרגיע ולצמוח.

אל תחפש פה להיות צודק. אין פה צודק. הרגשות של שניכם לגיטימיים.

אני רק אומרת לך שזה נושא שאי אפשר לדלג עליו. ככל שאתם ממשיכים לדלג עליו הוא רק מתעצם ומוליד עוד נושאים.

מהנסיון שלי מציעה לך לא לערב את המשפחות לתוך הנושא הזה, לא שלך ולא שלה. לא את אבא שלך ולא את ההורים שלה.

ממש מציעה לך להתיחס רק אליך ואליה כיחידה חדשה ומשם להעצים את הביחד שלכם.

א' אנחנו מעדות שונות כפי שכתבתי ואין לי שום ענין שתנהג כמותי ("שתלך אחרי") להיפך מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם כזה למשל היינו אצל ההורים שלי פעם והיא הדליקה נר כשאר אצלנו לא מדליקים ואחי הגדול אמר לי כזה אנחנו לא מדליקים והאישה בגדול אמורה ללכת ע''פ הבעל ולי זה לא הפריע כי סה''כ אצלה נוהגים שכן היא הורגלה לזה ולי זה לא מפריע אז בכיף.

ב' אנחנו לא מערבים את המשפחות. לא היא ולא אני.

ג' יש ילדה אחת ואת צודקת ואני בחקדות של חיי מזה

הגדרת שיש בעיה.

אתה מנסה להציג שאתה מתנהל מעולה והבעיה היא שהיא לא מכבדת.

אני אומרת, שיש בעיה והיא בעיה של שניכם ביחד, לשניכם היא מפריעה ושניכם תורמים לה.

מציעה לך להקשיב לה מה מפריע לה, להשתדל להגיע לעומק של הרגשות ולא באופן שטחי

מה קשה לה בהתנהלות שלך ולנסות ללכת לקראתה,

ויחד עם זה להסביר לה בצורה רגישה מה קשה לך מה כואב לך.

אם יש ילדים אז יש לך אינטרס ואחריות גדולה לטפל בזה בהקדם אבל לא רק למען הילדים, קודם כל למענך

כי אתה חשוב 

שאת צודקת, אולי.

העניין הוא שאני ממש חושש להיכנס לשיחות האלה אני איכשהו תמיד יוצא משם בהרגשה ח*א

במאמר המוסגר זה עוד משו (זה לא רע או טוב זה פשוט ככה כל אחד לפי האופי שלו) שלה לא מפריע לפתוח נושאים ואני ממש נמנע מלעשות את זה, אני כל פעם יוצא בהרגשה לא נעימה מהדיבורים האלה, וגם נכוויתי בעבר, היו נושאים שהיא העלתה אז אמרתי אם כבר היא מעלה ופותחת נושא אז באמת נדבר עלזה וכמעט תמיד בסוף יצאתי בהרגשה ממש לא נעימה

שויין.. אני פשוט אתרגל לזה, לא באמת כזה קריטי

כדאי עכשיו לעבוד על דברים ולא כשמאוחר מדי.

בעיות בתקשורת וחוסר מוטיבציה לעבוד על הזוגיות זה דווקא מאוד מאוד קריטי.

צריך ליווי בשביל ללמוד איך קצת פחות לנתח דברים באופן לוגי וקצת יותר שיח רגשי. 

מסכימה

אחד הדברים היותר חשובים זה לריב כשצריך וללמוד לעשות את זה נכון.

אם תוותר על מה שמפריע לך זה לא ייגמר טוב. זה יתפוצץ.

ואם אתה מרגיש שכל שיחה אתה יוצא בסוף ה"נזוף" (אם הבנתי נכון את מה שכתבת) אז תעמוד על שלך. אתה לא צריך להתנצל על מה שלא עשית. אתה יכול להשתתף הצערה אם נפגעה או הרגישה לא נעים, ובמקביל לעמוד על זה שהיתה אי הבנה ולא כוונה לפגוע. זה קורה כל כך הרבה.

ואם אתה תמיד אומר כן כן כן כדי להימנע מהקונפליקט, אז גם לא תלמדו לריב, גם לא תשפרו את מה שצריך, וגם אתה בסוף תתפוצץ (ואולי אפילו בלי שהיא יודעת שאתה צובר) וזה כבר יהיה קונפליקט עמוס רגשות שנקברו וזה שזה הרבה יותר כבד וקשה

תרשה לי לחלק בין העניין העקרוני למעשי, כלומר, אל תהיה צודק - תהיה חכם.

ברמת העקרון, בדברים שנתונים במחלוקת מנהגים - בבית יהודי הולכים לפי מנהגי הבעל, זה נכון על נוסח התפילה, זה נכון לעניין זמן ההמתנה בין בשר לחלב, אכילת קיטניות ושאר שאלות הלכתיות. ככה צריך להיות גם בהלכות כשרות -כל עוד שהבעל לא מזלזל.

לצערינו הרב, בנסיבות הסטוריות מסויימות נוצרה אווירה כאילו הלכות כשרות הן שונות וכאילו בהלכות כשרות רמה דתית נמדדת בחומרות מסויימות, שבחלק מהמקרים הן באמת חומרות ובחלק מהמקרים מי שבאמת שקד על הסוגיות, יודע שהן סתם אופנות מסויימות שתפסו. האווירה הזאת יצרה גם מחשבה עקומה, כביכול הותר זלזול באחרים הנוהגים אחרת ואפילו בתלמידי חכמים הנוהגים אחרת.

ברמה המעשית - אשתך כרגע נמצאת שם, זה לא אשמתה, ככה היא גדלה.

לא יהיה חכם להעמיס עליה שינוי תפיסה כזה וזה רק יגרום לכם מתחים.

ככל שתבנו אמון באופן כללי, ככל שאשתך תראה שאתה באמת הולך לפי ההלכה - גם אם לא תמיד זה זהה למה שהיא התרגלה - מסתבר שהאמון יבנה.

שנית אצלי אני באמת חווה את מה שתיארת, זא אם דובר פה על עניין הכשרויות אז יכולים להתייחס למה שאני אוכל כ''לא כשר'' בעוד שהם לא בדקו את הנושא בכלל.

ברמה המעשית - וואטאבר לא מנסה ולא ניסיתי לשנות אותה ניסיתי לא לקבל זלזול. וויתרתי על זה. השד לא באמת כזה נורא, אני ממש בטוח שאני אחיה גם עם זה.

אני לא כותב את זה כדי לגרום לכם לריב, אבל כן - אין שום הצדקה שתחווה זלזול קבוע וגם אם תצליח כרגע 'לשתוק' לזמן מסויים, אתה סופג וסופג ובסוף זה מתפוצץ.

אני חושב שאתה חייב לתפוש אותה לשיחה, לדאוג לאווירה נעימה, אוכל טעים וכד' - לציין שאתה אוהב אותה ומאוד מעריך בה את א', ב', ג... (דברים אמתיים!, בטוח שיש) ויחד עם זאת, אתה לא יכול לחיות במקום שבו יש זלזול  בך או שדר שאתה עובר על ההלכה, כשזה לא נכון.

אם זה לא יצליח להתקדם, כדאי לכם ללכת לייעוץ אצל מישהו שמבין גם בשיח זוגי וגם בניואנסים המדוברים.

אתה אומר הלכה שידועה לך בוודאות או שאתה אומר כי ככה נראה לך. ואולי גם אתה מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר?

לא מכירה אותכם אבל אם היא מעריכה את דעתך בדברים אחרים ורק בעניין הלכה יש לה בעיה, אז אולי יש לה סיבה לזה?

כשאתה מביע את דעתך זה על בסיס לימוד מסודר ויסודי או הוראה ברורה של פוסק?

אם התשובה היא כן, אז כדאי לברר על מה זה יושב אצל אשתך. אם התשובה היא לא, ענית לעצמך.

כך שלענד חושבני שאפשר לסמוך על זה

נראה לי שכדאי לשוחח איתה על זה ולהבין על מה זה יושב. אם זה פשוט 'פרומקייט' מוגזם, כלומר הרגל לאדיקות שתמיד חוששת בתחומי הלכה, אז אולי כדאי לטובתה לעבוד על זה, אבל זה לגמרי 'שלה'. כלומר זה לא חוסר אמון בך, אלא הרגל בתחום הזה.

לעומת זאת, אם יש איזו סיבה, שבגללה היא באמת לא סומכת עליך בתחומים הללו ועל אחרים כן - זה בהחלט דורש בירור רציני יותר.

קצת חוששני שהאישיו הוא קצת איתי, אני חושב שאם אח שלה מביע דעה היא די נוטה לסמוך בלי יותר מדי חפירות.

מה הבירור שעליי לעשות?

נושא שכדאי להעלות לשיחה.

בטח כשאתם סהכ שמחים וטוב לכם.

לא להאשים, פשוט להגיד שזה מצער אותך

ואם אתה באמת רוצה להבין מאיפה זה בא אז לשאול אותה.

אפשר לבקש ממנה גם להגיב בצורה אחרת שתיתן ביטוי למה שאולי חשוב לה

אבל לא תפגע בך, ואולי אפילו למצוא יחד צורה כזאת

תלמד כל יום חצי שעה קיצור שולחן ערוך, תוך זמן קצר אתה יודע את הכל. אם היא שואלת מניין לך, אתה פותח ומראה לה. נגמר הסיפור

שלו.

ככה זה מוסכם על שניכם

כשהיא באה ומערערת אותך, איפה אצלך זה מרגיש כואב?

אני לא מתערער בידיעה שלי את הלכה x סתם לא נחמד ומוריד לחוות תחושת זלזול, אתה אומר לעצמך שעדיף להבא שתשתוק וזה לא באמת צורה של זוגיות שצריך לחשוב לפני שאומרים משו. בפרט בנושאים כאלה.

נקודה אצלך.

אם לא, אז הכל סבבה מהצד הזה.

לראות מה יש שם בשורש הדברים של אשתך - 

מה ה"מנוע" שלה שדוחף אותה לרצות אישרורים, בדיקות וכו'

ויכולים להיות לכך הרבה מאוד כיוונים.

נסה להקשיב לה, באמת ועד הסוף, בלי שיפוטיות רכע, בלי לקיחה של עלבון אישי -

אלא לראות מה מתחולל *בה* בצורה הכי נקייה שיש?

מה חשוב לך?

אילו ערכים חשובים לך?
 

אולי ערך השמירה על ההלכה בצורה ודאית,

אולי היא מתמודדת עם חוסר שליטה או חוסר ודאות בנושאים אחרים בחיים ודרך שמירה והקפדה יתרה על ההלכה היא כאילו "מחזירה לעצמה" קצת שליטה?

אולי זה יושב על פרפקציוניזם?

אולי זה יושב על מקום כואב בתוכה מול עצמה?

אולי זה יושב על לימוד לא נכון לגמרי של כל רוח ההלכה?

אולי על דברים אחרים?

כמובן חשוב גם לשקף לה את כל הטוב שאתה רואה בה

כי בדיוק כמו שכתבת כ"כ מרגש, היא הרבה הרבה יותר מרק "מעירה" פה ושם על הפן ההלכתי ביניכם

היא (מצטטת אותך)

אישה טובה

מקסימה

עם הרבה מעלות

נסה להגדיל גם את כל זה גם מול עצמך וגם מולה.

ובמקביל עשה גם עבודה מול עצמך -

מה יש בשורש הדברים אצלך?

מה חשוב לך?

האם הרצון להרגיש שאתה מוערך ו"שווה", גם מול אשתך וגם מול עצמך?

האם הרצון להרגיש הערכה?

האם הרצון להרגיש שאתה בסדר ונוהג טוב?

האם משהו אחר?

ואת אותו הצורך נסה לתקשר גם לה, בצורה נקייה, בלי הטחות או האשמות אלא בצורה של צורך

כדוגמת: "חשוב לי להרגיש ניראות למי שאני."

"אני צריך להרגיש שאני אדם טוב, מוערך ושווה בלב שלך אשתי"

"חשוב לי שתהיה הבנה לזה שאנו שני בני אדם שונים וכך אני רואה את הדברים"

"חשוב לי להרגיש שסומכים על שיקול דעתי ומעריכים אותי"

וכן הלאה

נגיעה בשורש הרבה פעמים מונעת מאיתנו ללכת סחור סחור ולדבר "שיח חירשים" שמכניס אותנו ללופ אינסופי של ריחוק, כעסים, מריבות שקטות או קולניות ותסכולים רבים -

ולעבור לשיח מקדם, בריא ומצמיח (גם אם לא הכי "קל" או "נוח", הוא מאוד מתגמל וגם תירגול ואימון בתוכו יכול להועיל מאוד)

הרבה הצלחה וברכה ב"ה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!