אבל את חזקה- גם אם קשה לך, גם אם החרדה משתלטת..

אנחנו חזקות הרבה מעבר למה שאנחנו- לצערינו המציאות מוכיחה את זה יום אחרי יום

ואת גיבורה, גם אם זה בעל כורחך.

גם אם זה נכפה עלינו, גם אם אנחנו שונאות את זה

מה שלי עוזר זה הידיעה

שזה לא ימשך לנצח.

צריך 'פשוט' לשרוד את זה

חיבוק!

שבועיים ועוד לא התחיל

הכל עוד לפנינו

ומדברים על לחימה ממושכת

אני לא מבינה בזה

אבל כבר מבינה שהאשליה שזה ימשך גג חוד ש מאז שמתחילים היא אשליה

משתדלת לא לחשוב על זה

אבל מיואשת

במיוחד אין לי בית כרגע להיות בו

וכמה כבר אפשר להתארח עם מלא ילדים בבית אחר

אבל גם לבד בושומקום באיזה דירה משמביאים זה ממש ממש בודד לי לחושןב על זה לא אשרוד

אז כמה אפשר?

יחד עם הדאגה והחרדה לשלומו

שזה בכלל אם אני רק לרגע חושהת על זה אני מתפרקת

אז מצאתי לאט לאט לא לחושוב על זה כל הזמן

ולדחות את המחשבנ

ועדיין

זה לא אנושי כבר להחזיק ככה יותר מחודש

מפחדת להגיע ללידה ושעוד לא יגמר

ובכנות ומחילה מכולם

החלטתי שאם לא יגמר עוד שבועיים גג שלוש

אני מרימה טלפון למפקד ובוכה לו עד שישחרר אותו(יש לנו 6 ילדים+)

אפילו שבעלי ממש לא ישמח בזה

ואם זה לא יעזור מבחינתי שיברח

עדיף ישב בכלא .לפחות שם אני רגועה

ואל תשפטו.

אני גם בהריון ופיזית גומרת על עצמי

תינוקת שצורחת חצי מהלילה ונרדמת רק ב10בלילה כי קשה לה לא בבית.

והרבה קטנים

ולא בבית

ומתארחת בבית של אנשים אז אין סדר יום ושגרה שאני יכולה. לנהל

וחרדות ממש מלאבד חו''ש

אני מתמודדת ממש ואפילו מרגישה אמא ממש טובה

אבל יותר משבועיים קדימה לא ישאר אותי

ומי שלא מסוגלת לקרוא תגובה לא סימפתית שלא תמשיך לקרוא..

אז התגובה שלי לך ולשמן קוקוס ולכל מי שבטוחה שאין לה כוחות ולא מבינה בשביל מה היא צריכה כוחות, היא רק רוצה את בעלה בבית.

אז התשובה שלי מניסיון של כמה סבבים,

אם את רוצה את בעלך בבית את צריכה להיות חזקה. רק בשביל זה.

לא בשביל שום דבר אחר כרגע.

אם את רוצה אותו בריא ושלם בגופו ובנפשו. תהיי חזקה.

גם אם זה ייקח שבועיים חודש ואפילו חודשיים, מה זה לעומת כל השנים שעוד לפניכם.

זה פשוט לא הזמן לשאול בשביל מה כל זה והאם נכון היה לאפשר לו להתנדב/ להתגייס ולמה אחרים בבית.

כל זה תעשו חושבים שאחרי הכל ייגמר.

לנסות לשכנע אותו לסירוב פקודה כרגע המשמעות המיידית היא פגיעה קשה ביכולת שלו להילחם, לשמור על עצמו ועל חבריו.

אף אחת לא רוצה את זה על עצמה, אף אחת לא רוצה שבגללה חייל יעשה טעות במלחמה הזאת. אז אין ברירה, תהיו גיבורות גם אם אתן לא רוצות.

אחרי המלחמה תעשו מה שאתן חושבות.

עכשיו זה לא הזמן לחשוב על זה.

ממש לא הזמן.

זה פיקוח נפש. ואתן מסוגלות לעמוד בזה.

תיעזרו בעורף בכל דרך אפשרית. אל תתקמצנו בבקשות עזרה. תפעילו את כל התותחים הכבדים.

אבל תהיו חזקות. כי זה מה שיש אף אחד לא שאל אם זה מתאים לנו או לא. אבל החיים שלהם תלויים בין השאר ביכולת המנטלית שלהם לבצע משימות.

אז תשמרו על עצמכן, ותשמרו על היקר לכן.

בהצלחה!

וואלה

מי את תשתבואי ותטיפי מוסר לאחרות להיות חזקות

גם אם ה מה 'את חושבת

אולי גם יש דרך אחרת איך לומר את זה.כי מה את מכירה את מי שכותבת

מה את יודעת מה ההתמודדות שלה אומרת

וגם כי קשה לה גם ככה וקושי נפשי וחרדות זה לא משהו שברגע אומרים לו תהי חזקה אז הוא מתחזק

וכל אחת נלחמת על החוזק שלה

וגם מנצחת ומצליחה אלף פעמים

גם אם לפעמים היא קורסת או נשברת ופורקת פה את הרגע הזה

אז הדיבור שלך ,גם אם התוכן בסדר

הטון מאוד מאוד לא שייך בעיני.

זה אלף כל.

בית כל

כנראה שכל בעל 'ונה.בעלי ממש  ממש מעודד אותי לתשתף אותו בהכל. לפרוק עליו הכל. והוא דוקא מבין ממש ולא קק מצפה ממני להיות חזקה בשבילו.

אני גם מתעניינת בו ומתשתדלת לומר מילים טובות כל הזמן וכו

זה לא שזה חד צדדי

אבל זה נסיון משותף

וזוגיות בעיני זה דבר משותף

וב''ה גם מצידו זה ככה

וכנו השהוא צריך כח כדי להלחם

כם אני צריכה כח כדי להלחם

וב''ה שאנחנו יכולים לתת כח אחד לשני.

מניחה ממש שיש זוגיות שהדבר הכי נכון בורם הזה שהאישה תפרוק לחברה או לאשת מקצוע או לאמא ומול הבעל תהיה יותר חזקה כי זה הצורך שלו עכשיו או שזו הדינמיקה בינהם היותר משויקת.

אני לא ושופטת אף אחד וחושבת שלהכל יש מקום

אבל וואלה אל תנבאי לי נבואות זעם שאם אני רוצה הוא יחזור בריא ושלם אני צריכה למשמור בבטן ולא לשתף אותו.

סליחה על הבוטות

אבל גם אני לא אחיה אם אני לא אשתף אותו. אין לי כרגע מעטפת אחרת בחיים.

אין לי משפחה או גב אחר.

אז אנחנו עוזרים אחד לשני

ואני לא משכנעת אותו לברוח.. הוא בכלל לא הטיפוס. ולא אמרתי לו את זה אף פעם.

אבל ביני לבין עצמי אם אני ארגיש שהנפש שלי לא עומדת בזה ולא מחזיקה מעמד ויש לי עובר בבטן לדאוג לו ועוד חבורת ילדים ואין להם אף אחד במקומי אז אני מצטערת שאני לא מוכנה להחריב להם את החיים ..

אז נכון הזה אולי צעד קיצון והוא שמור רק למצב כזה ולא משהו שאני הולכת לעשות מחר בבוקר.

מצטערת שהזדעזעת מהמחשבה עליו.

אבל וואלה

בבקשה אל תשפטי.

שמתחילת הטירוף הזה אני קוראת אותך ובאמת שאין לי מילים לתאר כמה אני מעריכה אותך.

רואים את ההתקדמות שלך דרך ההודעות שלך ואת הצורה שבה את חושבת ועובדת על עצמך ואת "הכישלונות" והניצחונות שלך.

ואת וואו! פשוט וואו!!!

מקווה שזה במקום לכתוב לך את זה וזה לא מרגיז אותך♥️

הלוואי

אבל תודה ממש על המילים הטובות.

ממש מתוק ומחזק

זה מצב מלחמה. את המפקד שלו לא מעניינת הזוגיות שלכם.

וזה לא פרשנות שלי מה משפיע על היכולת להילחם אז עם כל החיבוקים והעידוד צריך להבין שאין ברירה אחרת כרגע.

אם יש משפחה תומכת או לא זה שיקולים שהיה צריך לעשות לפני כן ואפשר לעשות אח"כ, כרגע זה לא מה שרלוונטי.

אני לא שופטת על זה שקשה לך, להיפך אני הכי מבינה את זה, אבל זה לא מה שמשנה עכשיו.

אז את צריכה להיות חזקה כי אין באמת אופציה אחרת.

לא אמרתי לא לשתף, ולא אמרתי לא לבכות.

לתפקד? אני מתפקדת 24 שעות בין אם יש לי כח ובין אם אין

וכשאין לי אני פורקת את היאוש של אותו הרגע. או לעצמי בכתיבה. או לבעלי. או פה.

להיות עבור הילדים? ב''ה דוקא בזה מרגיה יותר מהרגיל . ושום דבר לא יוצא עליהם. להפך. הכי פחות כועסת או קשוחה מולם. דוקא ממש מוחשי לי כמה כח וחיות יש לי מהם וכמה הם חשובים לי. ואת כל הכח שלי נותנת להם.

ולעצמי משתדלת גם לדאוג כמה שניתן.ולכן פה למרות ששונאת להתארח כי פה יחסית יש לי יותר תמיכה טכנית.

וכן בין כל ה.יש רגעים שאני נשברת לחלוטין

שאני מתיאשת

שאני עם חרדת מוות להשאר לבד

שאני זקוקה נואשות לבית ושגרה

או לפחות לדעת קצת מתי זה יסתיים.

ואז אין לי אויר

ולדעתי להיות חזקה זה לא להדחיק את זה

אלא לשתף אץ מי נשותן לך כח.

ואם היתי מרגישה שזה מחליש אותו אז סבבה

אבל הוא ממש לא אומר ככה. להפך הגמור. ממש מבקש שאשתף.

אז רן זה לגמרי עניין זוגי ותא מקום לאף אחת אחרת לומר למישהי הטפות להיות חזקה

או מה לומר או לא לומר

להיות חזקה זה לא להחליש אותו.

ואם את לא מחלישה אז את חזקה.

זה בדיוק מה שזה אומר.

אפילו כמו נפקדות שהועלה כאן.

אבל זה לא ישים בצו שמונה, לכן עכשיו אין ברירה.

מבינה שקשה ומתסכל לשמוע את זה, שלמדינה יש זכות לקחת את האיש שלך בלי להתחשב בכוחות שלך ובדעתך ובסביבה שלך ובמקורות התמיכה שלך.

לכן כתבתי שלא קל לשמוע את זה.

אבל אולי ההכרה שאין באמת אפשרות אחרת,

תנתב את המחשבות להחזיק מעמד איכשהו ולא לחשוב שיש אופציה נוספת.

גם אם עכשיו זה מכעיס ומחליש לשמוע את זה אולי בטווח הארוך זה יועיל.

ואם לא אז תמחקי כל מה שאמרתי.

יש מישהי שממש ממש החלישה אותי ומההתחלה אמרה לי אבל בשביל מה הוא לא חייב יש לכם 6 ילדים+ ..ושידתחרר וכו וכו

וזה ממש עיצבן אותי

גם כי וואלה זה מלחמה וכולנו שם יחד ומה הקשר לקבל פטור

וגם כי אני באמת בחרדות ולא ישנה בלילה

אז די אל תחלישי אותי שכאילו יש לי ברירה

אז לא יהיה לי כח להתמודד אם אחשוב שיש אופציה אחרת בלי ההתמודדות הזאת

אז בסוף

הצלחתי א- להתנתק ממנה ופשוט לא לדבר איתה .

ב. להבין שזה לא משנה עכשיו ולא רלוונטי וסתם מחליש.

ובאמת זה יותר הכריח אותי להתמודד בלי לנסות חברוח במחשבה

עכשיו

מרגישה במקום טחפה אחר

אני כן בהתמודדות ובמלחמה ביום יום

אבל זה מרגיע אותי מול האי טדאות העתידי ..המאיים ממש ... להזכיר לעצמי שאם יהיה נורא ואיום ואגיע לקצה אז אולי תהיה איסה אופציה-.

זה לא אומר שזה התכנון שלי

זה סוג של דרך לעקוף את החרדה

להאחז במשהו כנראה דמיוני שנותן לי אויר לכאן ועכשיו ומשקיט את החרדות העתידיות

במשפחה יתן לך עזרה?

זה באמת מצב חריג

אולי אפשר לשלוח את הילד או הילדה הגדולים לסבתא וסבא לכמה ימים? שקצת תוכלי לנוח?

סליחה אם כתבתי תגובה לא לרצונך.

להתארח כל המשפחה יכול להיות קשה

אני רואה ששכנה שלי כל הזמן עושה את זה

את הילדה הגדולה בת 8 היא שולחת

❤

אני בכלל חושבת שביידן לא מאפשר לנו לנלחם וזה יסתיים כמו עוד סבב.

וכרגע במקום ילסית תומך( מתשתפר ויש עוד מה לשפר אבל יחסית)

אין לי למי לשלוח ואת מי הילדים עוד קטנים ואין לי דרך כזאת

אבל בסוף הקושי שלי הוא פחות האמהי

זה 'ץהשילוב של הכל יחד. בעיקר הנפשי.

אבל ממש תודה 4בה הרגשתי ממש את הרצון הטובצוהמתוק שלך. מעריכה

פוף

ישרת אותי למקום.

מה ששכל טוב עושה

כשהרגש מדיי נסער

מ 6 ילדים אין כבר פטור ממילואים?

זכור לי משהו כזה 

לכן ברגעי יאוש אני מנסה לומר לעצמי שאם ממממש ארגיש שאני קורסת או מממש לא אעמוד בזה נפשית אז יש לי את האופציה

אני לא יודעת אם בכלל זה תקף בצו 8 במלחמה..

ולכן הוא גם התגייס בלי בכלל לחשוב על אופציה אחרת

אנחנו חא אנשים שלא רוצים לתת ולתרום ולהיות חלק.

אבל זה סוג של מחשבה שעולה בי ברגעי משבר

שאם...אז אולי זה כן יהיה אופציה

לפחות לקבל תפקיד נגיד יותר קרוב לבית או יותר ג'ובניק (הוא לא בחזית ממש אבל גם לא בעורף)

לא רוצה 'לשרוד' את זה...

תודה על החיבוק

את צריכה לשרוד את היום יום.

את אישה מקסימה שכרגע במצב קשה ממש

חוסר שגרה, לחץ , ילדים

מה שמחזיק אותי עם הראש מחוץ למים זה לחשוב שאולי רק עוד יום אחד כבר תגמר המלחמה.

אף אחד לא נביא, אף אחד לא יודע איך ומתי תגמר המלחמה הזו

אבל מה שבטוח זה שצריך לשרוד את היום יום ולטפל בנסיכים שלנו שיצאו בריאים בנפש ובגוף.

ואם צריך להתפרק- מותר! לבכות, להתפלל ולעשות דברים שמרגיעים ומחזקים אותך.

תחזיקי מעמד!

ממש מסכימה.

גם אותי מה שמחזיק זה המחשבה על אותו יום, לא חושבת מה יקרה מחר, לא מה יקרה עד שבת, ולא מה יהיה שבוע הבא.

משדרת שהוא יכול לחזור כל יום עם חיוך גדול של ניצחון.

וחוץ מזה לעשות דברים שיהיה לך טוב, לפנק את עצמך, לקנות משהו משמח, זה חשוב בשבילו שתהיי חזקה ובטוחה.

אני ממש לא חושבת שעוד יום היא תסתיים.

אין לי כוח, פשוט אין.

אין כוחות.

כמו שאת רואה אני לגמרי איתך באין כח ..

אבל בכל זאת גם בתוך זה יש רגעים שיש קצת יותר כח ויש רגעים שאין

ואני מנסה לשים לב מה עוזר לי לעבור מה'אין'

ל'עכשיו יותר טוב'

ומה גורם לי להדרדר מהכח..ליאוש..

זה עוזר לי להיות יותר בתשומת לב ומודעות

נגיד

דבר ידוע שכולם מדברים עליו-

לא לשמוע חדשות בעודף, לא דברים כואבים מדי או מזעזעים

במצב הזה אני ממש מנסה לשמור על הנפש שלי

ואת כל סיפורי הניסים של איך ניצלה מהמחבל מטווח אפס וכו אני אשמור להמשך

כרגע אין בלב מקום להכיל הכל.

גם עוד משהו חשוב- אני אישית ממעטת קצת בלדבר עם חברות שהבעל בבית. מצטערת להודות. שאני לא מצליחה לעמוד בקנאה ובמפגש עם חיים נורמלים כשאני במלחמת התשה קשהההה מנשוא בנפש ובגוף.

שמחה בשבילן ממש. הכל טוב ובטוחה שגם להן קשה

אבל מצטערת לא מצליחה למצוא גדלות להקשיב לחברה ולהיות עבורה או בכלל להזכר שיש גם אופציות אחרות ..אין לי כח .

ואצלי מכל החברות אני היחידה לבד.

ועוד משהו גם לשים לב לצרכים הפיזיים

לנוח לאכול לשתות

חייב קצת שפיות

וכח לגוף

כשאני עייפה מדי או מותשת מדי

זה פרצה ליאוש ולפחד להכנס

וגם שם יש את מה שתלוי בי ומה שלא.

התינוקת שלא נותנת לישון- לא תלוי בי

אבל יש דברים ובחירות קטנות וסדרי עדיפויות קטנים שכן יכולים לאפשר לי קצת יותר מנוחה ואיזון

וגם עזרה בתשלום זה אופציה כשצריך

לא להבהל מהרגעי חולשה ויאוש ופחד

כל פעם שאני שם

אני מנסה קודם כל

לנשום רגע לתוך הציר הזה

לנשום שוב יותר עמוק

לקבל את זה שהוא חלק בלתי נפרד מהדרך.

שזה לא ישאר על כזה ווליום כל הזמן.

זה בא והולך

.מציף ומטלטל

ואז קצת נאסף

והנה עובר עוד יום ועוד שבוע.

בעלי כל הזמן עובר לי שזה השדה קרב שלי ואני נלחמת בו לא רק עבור עצמי

וכל נשימה כזאת למול הפחד המשתק זה נותן כל כך הרבה כח של חיים לעולם.

עוד מחשבה שאוספת אותי קצת

זה לנסות לדמיין את היום בעוד שנה

ולהזכר שהזמן בסוף זז

שהעתיד הוא תמיד בתנועת התקרבות

שה' יכל להפתיע אותנו כמו בששת הימים ושיהיה פה מהלך מעל הטבע וניסי ומהיר ממש שיגמר בנצחון גדול .

ולדמיין

איפה היתי רוצה להיות עוד שנה

איך היתי רוצה לזכור את הימים האלו.לא את הבחוץ

את מי אני היתי שם.

אנחנו כולנו כותבות עכשיו סיפור

סיפור שנזכר בו ושהוא יצרב להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו

וכן

יהיה בו כתוב הכל

רגעים של גבורה ואיפוק וגדלות

לצד רגעים של פחד ושיתוק ואין כח לנשום מרוב שפשוט נגמר הכח

והכל חלק

ולא צריך לצנזר את החלקים הפחות נעימים וקלים

זה סיפור לא לבעלי לב חלש

אבל כנראה שזה גם ההגדרה של החיים םה בעולם..

אני כותבת לך כדי לחזק קצת את עצמי גם אני הרגשתי ומרגישה בול כמוך. עשרות פעמים ביום.

אבל בכל זאת

מנסה לחשוב מה כן

ומה אולי אפשר בכל זאת

חיזקת ולימדת אותי!

וגם אני מתפעלת בכלל מההודעות שלך כאן.. את מתמודדת בגדלות נפש ממש...

חיבוקים לך ול @שמן קוקוס..

תקשיבי אחותי את משהו מיוחד ממש

חיזקת אותי

יש בך עוצמות שאני לא מכירה

אז יש גם רגעי נפילה.. אבל את צומחת מחדש לגובה שלא יתואר.

מחשבה מייאשת אבל זו האמת...

תודה על הרצון הטוב💙

להמשיך כי אין ברירה.

להמשיך גם כשאין כוחות

לשרוד גם כשאת לא רוצה לשרוד.

ובעיקר בעיני-

לא להיות שיפוטית כלפי עצמך.

אין דרך נכונה להתמודדות כזו.

את עושה ומרגישה מה שאת עושה ומרגישה

וזה מה שיש

הרבה הרבה מקום לכאב ולקושי שלך

להתפלש בו

וזה ממש ממש בסדר

אל תהיי חזקה

תרשי לעצמך להיות במקום החלש הזה ותכילי אותו ותהיי שם ותתלונני ותכאבי כמה שבא לך

בלי להרגיש שאת צריכה להתנצל או להסביר את עצמך

אז את לא חזקה? אז בסדר, מותר לך.

באמת לא כולנו חזקים

ולפעמים אנחנו חזקים וחלשים לפרקים

הכל בסדר

רק אל תרגישי שאת צריכה לעצור את זה כל הזמן או שאין לך זכות.

ואני ממש ממליצה בנוסף לפנות למעגלים של תמיכה עם אנשים שייתנו לך כח או מקום לפרוק כמה שבא לך

כל אחת מתמודדת איך שהיא מתמודדת.

וכל אחת ואיך שהיא חזקה. ומה שמחזק אותה

❤️

נובעת מזה שאני האחראית על הילדים שלי כרגע, יש להם רק אותי.

אז אני לא יכולה ליפול...

מצד שני אני מתמוטטת, אני ממש מתמוטטת.

מרגישה שצריכה תמיכה נפשית, אבל בכנות לא עזר לי לפרוק בקו חם לאישה שאני לא מכירה וענתה לי בקלישאות של יהיה בסדר.

כי אני לא יודעת אם יהיה בסדר ואני ממש מפחדת.

יש לי רק את בעלי בעולם ולו יש רק אותי, ככה אני מרגישה.

תמיכה של לבוא לשחק עם הילדים או לעשות לי קניות לא עוזרת לי.

נמאס לי לבכות

במה את מרגישה שאת עוצרת את עצמך?

בא לך להיות חצי יום במיטה ולהתפלש בכאבך..? מותר לך. גם יותר מפעמיים בשבוע.

במקרה כזה עזרה טכנית תעזור לך כי היא מפנה אותך לתת לעצמך את המקום להרגיש. גם עזרה עם הילדים תאפשר לך להתפרק ולתת לעצמך לכאוב עם עצמך. או זמן לשיחה עם איש מקצוע מומחה ולא אישה בקו החם.

זה כשלעצמו יכול לחזק. וגם אם לא, אם את הפחד צריך לכבות בכח ולא להביע זה גם כן קשה

אם יהיו לך קניות בבית למשל תוכלי להרשות לעצמך. כנל לגבי בייביסיטר

את האנרגיות שאת צריכה כדי לפרוק כרגע, את משקיעה בלעצור ולתת לילדים דברים שהם לא בהכרח צריכים, וזה יוצר אפקט הפוך.

מותר לך לפנות את עצמך מהילדים

מותר לך לא לשחק איתם כל היום

וגם לא חייב אוכל מושקע או בית מסודר

מה שחייב זה שתעזרי לעצמך להגיע למקום שנכון לך. את יודעת איך. תסירי מחסומים. תשאלי את עצמך מה *את* צריכה בלי להסתכל לצדדים ושימי את כל העולם על מיוט, תשמעי רגע את עצמך. רק את יכולה לעשות את זה

את מנהלת מלחמה מנטלית נגד עצמך שמתישה אותך

אין הגדרה ברורה למה זה'חזקה' במצב כזה. כנל לגבי חלשה

את קובעת את הכללים. תהיי חזקה איך שבא לך, העיקר שתאווררי רגשות 

וידועות עם תואר שני

זה כמה פגישות בזום

אולי זה יוכל לעזור? לא מדובר בקלישאות

מעתיקה לך את הפרטים, וחיבוק גדול גדול

*סיוע נפשי לישראל*

נפגעי אירועי הטרור והלחימה ובני משפחות הנפגעים, הסובלים מקושי נפשי, מוזמנים למלא טופס פנייה לקבלת סיוע נפשי ראשוני.

הסיוע ניתן על ידי נשות ואנשי מקצועות בריאות הנפש, מתחומי הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית ומטפלים באמצעות אומנות התורמים את זמנם באמצעות פלטפורמת Talkspace.

*לינק לפנייה בבקשה לסיוע נפשי:*

https://www.talkspace.com/israel-support

*איך זה עובד?*

*הרשמה מהירה* - ענו על כמה שאלות כדי להתחיל.

*חיבור למטפל* - לאחר מילוי הטופס יצוות לכם מטפל איתו תתאמו מועד לפגישה ראשונה.

*פרטיות* - הפרטיות והביטחון שלכם הם בראש סדר העדיפויות שלנו. כל המידע בצ’אט הטיפול מוצפן.

*השירות מוצע ללא תשלום*

*הפרויקט ביוזמת "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" ו״חופשי בארצנו״, ובשיתוף פעולה עם טוקספייס - האפליקציה המובילה בעולם לטיפול נפשי דיגיטלי* 💜

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

וקרה לי ששכחתי גם

עשינו שאלת רב והסתבר שזה בכלל לא חוצץ ואין בעיה עם זה כי זה נחשב "מקום סתר".

אז זה יכול לגרום גם לברכה לבטלה לטבול פעמיים עם ברכה, תבדקי את הנושא.  

רק אם עדיין נמצאת במקווה או קרוב

אולי אם כבר חזרה הביתה בדיעבד זה תקין

זה כנראה שאלת רב

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

על שיח אברהם

תמצית טבעית שקונים בבתי טבע כמו ניצת הדובדבן

זה סידר לי את המחזור שהיה לי לא מסודר והייתי מפספסת את הביוץ. נקלטתי תוך חודש

בהצלחה !