אבל את חזקה- גם אם קשה לך, גם אם החרדה משתלטת..

אנחנו חזקות הרבה מעבר למה שאנחנו- לצערינו המציאות מוכיחה את זה יום אחרי יום

ואת גיבורה, גם אם זה בעל כורחך.

גם אם זה נכפה עלינו, גם אם אנחנו שונאות את זה

מה שלי עוזר זה הידיעה

שזה לא ימשך לנצח.

צריך 'פשוט' לשרוד את זה

חיבוק!

שבועיים ועוד לא התחיל

הכל עוד לפנינו

ומדברים על לחימה ממושכת

אני לא מבינה בזה

אבל כבר מבינה שהאשליה שזה ימשך גג חוד ש מאז שמתחילים היא אשליה

משתדלת לא לחשוב על זה

אבל מיואשת

במיוחד אין לי בית כרגע להיות בו

וכמה כבר אפשר להתארח עם מלא ילדים בבית אחר

אבל גם לבד בושומקום באיזה דירה משמביאים זה ממש ממש בודד לי לחושןב על זה לא אשרוד

אז כמה אפשר?

יחד עם הדאגה והחרדה לשלומו

שזה בכלל אם אני רק לרגע חושהת על זה אני מתפרקת

אז מצאתי לאט לאט לא לחושוב על זה כל הזמן

ולדחות את המחשבנ

ועדיין

זה לא אנושי כבר להחזיק ככה יותר מחודש

מפחדת להגיע ללידה ושעוד לא יגמר

ובכנות ומחילה מכולם

החלטתי שאם לא יגמר עוד שבועיים גג שלוש

אני מרימה טלפון למפקד ובוכה לו עד שישחרר אותו(יש לנו 6 ילדים+)

אפילו שבעלי ממש לא ישמח בזה

ואם זה לא יעזור מבחינתי שיברח

עדיף ישב בכלא .לפחות שם אני רגועה

ואל תשפטו.

אני גם בהריון ופיזית גומרת על עצמי

תינוקת שצורחת חצי מהלילה ונרדמת רק ב10בלילה כי קשה לה לא בבית.

והרבה קטנים

ולא בבית

ומתארחת בבית של אנשים אז אין סדר יום ושגרה שאני יכולה. לנהל

וחרדות ממש מלאבד חו''ש

אני מתמודדת ממש ואפילו מרגישה אמא ממש טובה

אבל יותר משבועיים קדימה לא ישאר אותי

ומי שלא מסוגלת לקרוא תגובה לא סימפתית שלא תמשיך לקרוא..

אז התגובה שלי לך ולשמן קוקוס ולכל מי שבטוחה שאין לה כוחות ולא מבינה בשביל מה היא צריכה כוחות, היא רק רוצה את בעלה בבית.

אז התשובה שלי מניסיון של כמה סבבים,

אם את רוצה את בעלך בבית את צריכה להיות חזקה. רק בשביל זה.

לא בשביל שום דבר אחר כרגע.

אם את רוצה אותו בריא ושלם בגופו ובנפשו. תהיי חזקה.

גם אם זה ייקח שבועיים חודש ואפילו חודשיים, מה זה לעומת כל השנים שעוד לפניכם.

זה פשוט לא הזמן לשאול בשביל מה כל זה והאם נכון היה לאפשר לו להתנדב/ להתגייס ולמה אחרים בבית.

כל זה תעשו חושבים שאחרי הכל ייגמר.

לנסות לשכנע אותו לסירוב פקודה כרגע המשמעות המיידית היא פגיעה קשה ביכולת שלו להילחם, לשמור על עצמו ועל חבריו.

אף אחת לא רוצה את זה על עצמה, אף אחת לא רוצה שבגללה חייל יעשה טעות במלחמה הזאת. אז אין ברירה, תהיו גיבורות גם אם אתן לא רוצות.

אחרי המלחמה תעשו מה שאתן חושבות.

עכשיו זה לא הזמן לחשוב על זה.

ממש לא הזמן.

זה פיקוח נפש. ואתן מסוגלות לעמוד בזה.

תיעזרו בעורף בכל דרך אפשרית. אל תתקמצנו בבקשות עזרה. תפעילו את כל התותחים הכבדים.

אבל תהיו חזקות. כי זה מה שיש אף אחד לא שאל אם זה מתאים לנו או לא. אבל החיים שלהם תלויים בין השאר ביכולת המנטלית שלהם לבצע משימות.

אז תשמרו על עצמכן, ותשמרו על היקר לכן.

בהצלחה!

וואלה

מי את תשתבואי ותטיפי מוסר לאחרות להיות חזקות

גם אם ה מה 'את חושבת

אולי גם יש דרך אחרת איך לומר את זה.כי מה את מכירה את מי שכותבת

מה את יודעת מה ההתמודדות שלה אומרת

וגם כי קשה לה גם ככה וקושי נפשי וחרדות זה לא משהו שברגע אומרים לו תהי חזקה אז הוא מתחזק

וכל אחת נלחמת על החוזק שלה

וגם מנצחת ומצליחה אלף פעמים

גם אם לפעמים היא קורסת או נשברת ופורקת פה את הרגע הזה

אז הדיבור שלך ,גם אם התוכן בסדר

הטון מאוד מאוד לא שייך בעיני.

זה אלף כל.

בית כל

כנראה שכל בעל 'ונה.בעלי ממש  ממש מעודד אותי לתשתף אותו בהכל. לפרוק עליו הכל. והוא דוקא מבין ממש ולא קק מצפה ממני להיות חזקה בשבילו.

אני גם מתעניינת בו ומתשתדלת לומר מילים טובות כל הזמן וכו

זה לא שזה חד צדדי

אבל זה נסיון משותף

וזוגיות בעיני זה דבר משותף

וב''ה גם מצידו זה ככה

וכנו השהוא צריך כח כדי להלחם

כם אני צריכה כח כדי להלחם

וב''ה שאנחנו יכולים לתת כח אחד לשני.

מניחה ממש שיש זוגיות שהדבר הכי נכון בורם הזה שהאישה תפרוק לחברה או לאשת מקצוע או לאמא ומול הבעל תהיה יותר חזקה כי זה הצורך שלו עכשיו או שזו הדינמיקה בינהם היותר משויקת.

אני לא ושופטת אף אחד וחושבת שלהכל יש מקום

אבל וואלה אל תנבאי לי נבואות זעם שאם אני רוצה הוא יחזור בריא ושלם אני צריכה למשמור בבטן ולא לשתף אותו.

סליחה על הבוטות

אבל גם אני לא אחיה אם אני לא אשתף אותו. אין לי כרגע מעטפת אחרת בחיים.

אין לי משפחה או גב אחר.

אז אנחנו עוזרים אחד לשני

ואני לא משכנעת אותו לברוח.. הוא בכלל לא הטיפוס. ולא אמרתי לו את זה אף פעם.

אבל ביני לבין עצמי אם אני ארגיש שהנפש שלי לא עומדת בזה ולא מחזיקה מעמד ויש לי עובר בבטן לדאוג לו ועוד חבורת ילדים ואין להם אף אחד במקומי אז אני מצטערת שאני לא מוכנה להחריב להם את החיים ..

אז נכון הזה אולי צעד קיצון והוא שמור רק למצב כזה ולא משהו שאני הולכת לעשות מחר בבוקר.

מצטערת שהזדעזעת מהמחשבה עליו.

אבל וואלה

בבקשה אל תשפטי.

שמתחילת הטירוף הזה אני קוראת אותך ובאמת שאין לי מילים לתאר כמה אני מעריכה אותך.

רואים את ההתקדמות שלך דרך ההודעות שלך ואת הצורה שבה את חושבת ועובדת על עצמך ואת "הכישלונות" והניצחונות שלך.

ואת וואו! פשוט וואו!!!

מקווה שזה במקום לכתוב לך את זה וזה לא מרגיז אותך♥️

הלוואי

אבל תודה ממש על המילים הטובות.

ממש מתוק ומחזק

זה מצב מלחמה. את המפקד שלו לא מעניינת הזוגיות שלכם.

וזה לא פרשנות שלי מה משפיע על היכולת להילחם אז עם כל החיבוקים והעידוד צריך להבין שאין ברירה אחרת כרגע.

אם יש משפחה תומכת או לא זה שיקולים שהיה צריך לעשות לפני כן ואפשר לעשות אח"כ, כרגע זה לא מה שרלוונטי.

אני לא שופטת על זה שקשה לך, להיפך אני הכי מבינה את זה, אבל זה לא מה שמשנה עכשיו.

אז את צריכה להיות חזקה כי אין באמת אופציה אחרת.

לא אמרתי לא לשתף, ולא אמרתי לא לבכות.

לתפקד? אני מתפקדת 24 שעות בין אם יש לי כח ובין אם אין

וכשאין לי אני פורקת את היאוש של אותו הרגע. או לעצמי בכתיבה. או לבעלי. או פה.

להיות עבור הילדים? ב''ה דוקא בזה מרגיה יותר מהרגיל . ושום דבר לא יוצא עליהם. להפך. הכי פחות כועסת או קשוחה מולם. דוקא ממש מוחשי לי כמה כח וחיות יש לי מהם וכמה הם חשובים לי. ואת כל הכח שלי נותנת להם.

ולעצמי משתדלת גם לדאוג כמה שניתן.ולכן פה למרות ששונאת להתארח כי פה יחסית יש לי יותר תמיכה טכנית.

וכן בין כל ה.יש רגעים שאני נשברת לחלוטין

שאני מתיאשת

שאני עם חרדת מוות להשאר לבד

שאני זקוקה נואשות לבית ושגרה

או לפחות לדעת קצת מתי זה יסתיים.

ואז אין לי אויר

ולדעתי להיות חזקה זה לא להדחיק את זה

אלא לשתף אץ מי נשותן לך כח.

ואם היתי מרגישה שזה מחליש אותו אז סבבה

אבל הוא ממש לא אומר ככה. להפך הגמור. ממש מבקש שאשתף.

אז רן זה לגמרי עניין זוגי ותא מקום לאף אחת אחרת לומר למישהי הטפות להיות חזקה

או מה לומר או לא לומר

להיות חזקה זה לא להחליש אותו.

ואם את לא מחלישה אז את חזקה.

זה בדיוק מה שזה אומר.

אפילו כמו נפקדות שהועלה כאן.

אבל זה לא ישים בצו שמונה, לכן עכשיו אין ברירה.

מבינה שקשה ומתסכל לשמוע את זה, שלמדינה יש זכות לקחת את האיש שלך בלי להתחשב בכוחות שלך ובדעתך ובסביבה שלך ובמקורות התמיכה שלך.

לכן כתבתי שלא קל לשמוע את זה.

אבל אולי ההכרה שאין באמת אפשרות אחרת,

תנתב את המחשבות להחזיק מעמד איכשהו ולא לחשוב שיש אופציה נוספת.

גם אם עכשיו זה מכעיס ומחליש לשמוע את זה אולי בטווח הארוך זה יועיל.

ואם לא אז תמחקי כל מה שאמרתי.

יש מישהי שממש ממש החלישה אותי ומההתחלה אמרה לי אבל בשביל מה הוא לא חייב יש לכם 6 ילדים+ ..ושידתחרר וכו וכו

וזה ממש עיצבן אותי

גם כי וואלה זה מלחמה וכולנו שם יחד ומה הקשר לקבל פטור

וגם כי אני באמת בחרדות ולא ישנה בלילה

אז די אל תחלישי אותי שכאילו יש לי ברירה

אז לא יהיה לי כח להתמודד אם אחשוב שיש אופציה אחרת בלי ההתמודדות הזאת

אז בסוף

הצלחתי א- להתנתק ממנה ופשוט לא לדבר איתה .

ב. להבין שזה לא משנה עכשיו ולא רלוונטי וסתם מחליש.

ובאמת זה יותר הכריח אותי להתמודד בלי לנסות חברוח במחשבה

עכשיו

מרגישה במקום טחפה אחר

אני כן בהתמודדות ובמלחמה ביום יום

אבל זה מרגיע אותי מול האי טדאות העתידי ..המאיים ממש ... להזכיר לעצמי שאם יהיה נורא ואיום ואגיע לקצה אז אולי תהיה איסה אופציה-.

זה לא אומר שזה התכנון שלי

זה סוג של דרך לעקוף את החרדה

להאחז במשהו כנראה דמיוני שנותן לי אויר לכאן ועכשיו ומשקיט את החרדות העתידיות

במשפחה יתן לך עזרה?

זה באמת מצב חריג

אולי אפשר לשלוח את הילד או הילדה הגדולים לסבתא וסבא לכמה ימים? שקצת תוכלי לנוח?

סליחה אם כתבתי תגובה לא לרצונך.

להתארח כל המשפחה יכול להיות קשה

אני רואה ששכנה שלי כל הזמן עושה את זה

את הילדה הגדולה בת 8 היא שולחת

❤

אני בכלל חושבת שביידן לא מאפשר לנו לנלחם וזה יסתיים כמו עוד סבב.

וכרגע במקום ילסית תומך( מתשתפר ויש עוד מה לשפר אבל יחסית)

אין לי למי לשלוח ואת מי הילדים עוד קטנים ואין לי דרך כזאת

אבל בסוף הקושי שלי הוא פחות האמהי

זה 'ץהשילוב של הכל יחד. בעיקר הנפשי.

אבל ממש תודה 4בה הרגשתי ממש את הרצון הטובצוהמתוק שלך. מעריכה

פוף

ישרת אותי למקום.

מה ששכל טוב עושה

כשהרגש מדיי נסער

מ 6 ילדים אין כבר פטור ממילואים?

זכור לי משהו כזה 

לכן ברגעי יאוש אני מנסה לומר לעצמי שאם ממממש ארגיש שאני קורסת או מממש לא אעמוד בזה נפשית אז יש לי את האופציה

אני לא יודעת אם בכלל זה תקף בצו 8 במלחמה..

ולכן הוא גם התגייס בלי בכלל לחשוב על אופציה אחרת

אנחנו חא אנשים שלא רוצים לתת ולתרום ולהיות חלק.

אבל זה סוג של מחשבה שעולה בי ברגעי משבר

שאם...אז אולי זה כן יהיה אופציה

לפחות לקבל תפקיד נגיד יותר קרוב לבית או יותר ג'ובניק (הוא לא בחזית ממש אבל גם לא בעורף)

לא רוצה 'לשרוד' את זה...

תודה על החיבוק

את צריכה לשרוד את היום יום.

את אישה מקסימה שכרגע במצב קשה ממש

חוסר שגרה, לחץ , ילדים

מה שמחזיק אותי עם הראש מחוץ למים זה לחשוב שאולי רק עוד יום אחד כבר תגמר המלחמה.

אף אחד לא נביא, אף אחד לא יודע איך ומתי תגמר המלחמה הזו

אבל מה שבטוח זה שצריך לשרוד את היום יום ולטפל בנסיכים שלנו שיצאו בריאים בנפש ובגוף.

ואם צריך להתפרק- מותר! לבכות, להתפלל ולעשות דברים שמרגיעים ומחזקים אותך.

תחזיקי מעמד!

ממש מסכימה.

גם אותי מה שמחזיק זה המחשבה על אותו יום, לא חושבת מה יקרה מחר, לא מה יקרה עד שבת, ולא מה יהיה שבוע הבא.

משדרת שהוא יכול לחזור כל יום עם חיוך גדול של ניצחון.

וחוץ מזה לעשות דברים שיהיה לך טוב, לפנק את עצמך, לקנות משהו משמח, זה חשוב בשבילו שתהיי חזקה ובטוחה.

אני ממש לא חושבת שעוד יום היא תסתיים.

אין לי כוח, פשוט אין.

אין כוחות.

כמו שאת רואה אני לגמרי איתך באין כח ..

אבל בכל זאת גם בתוך זה יש רגעים שיש קצת יותר כח ויש רגעים שאין

ואני מנסה לשים לב מה עוזר לי לעבור מה'אין'

ל'עכשיו יותר טוב'

ומה גורם לי להדרדר מהכח..ליאוש..

זה עוזר לי להיות יותר בתשומת לב ומודעות

נגיד

דבר ידוע שכולם מדברים עליו-

לא לשמוע חדשות בעודף, לא דברים כואבים מדי או מזעזעים

במצב הזה אני ממש מנסה לשמור על הנפש שלי

ואת כל סיפורי הניסים של איך ניצלה מהמחבל מטווח אפס וכו אני אשמור להמשך

כרגע אין בלב מקום להכיל הכל.

גם עוד משהו חשוב- אני אישית ממעטת קצת בלדבר עם חברות שהבעל בבית. מצטערת להודות. שאני לא מצליחה לעמוד בקנאה ובמפגש עם חיים נורמלים כשאני במלחמת התשה קשהההה מנשוא בנפש ובגוף.

שמחה בשבילן ממש. הכל טוב ובטוחה שגם להן קשה

אבל מצטערת לא מצליחה למצוא גדלות להקשיב לחברה ולהיות עבורה או בכלל להזכר שיש גם אופציות אחרות ..אין לי כח .

ואצלי מכל החברות אני היחידה לבד.

ועוד משהו גם לשים לב לצרכים הפיזיים

לנוח לאכול לשתות

חייב קצת שפיות

וכח לגוף

כשאני עייפה מדי או מותשת מדי

זה פרצה ליאוש ולפחד להכנס

וגם שם יש את מה שתלוי בי ומה שלא.

התינוקת שלא נותנת לישון- לא תלוי בי

אבל יש דברים ובחירות קטנות וסדרי עדיפויות קטנים שכן יכולים לאפשר לי קצת יותר מנוחה ואיזון

וגם עזרה בתשלום זה אופציה כשצריך

לא להבהל מהרגעי חולשה ויאוש ופחד

כל פעם שאני שם

אני מנסה קודם כל

לנשום רגע לתוך הציר הזה

לנשום שוב יותר עמוק

לקבל את זה שהוא חלק בלתי נפרד מהדרך.

שזה לא ישאר על כזה ווליום כל הזמן.

זה בא והולך

.מציף ומטלטל

ואז קצת נאסף

והנה עובר עוד יום ועוד שבוע.

בעלי כל הזמן עובר לי שזה השדה קרב שלי ואני נלחמת בו לא רק עבור עצמי

וכל נשימה כזאת למול הפחד המשתק זה נותן כל כך הרבה כח של חיים לעולם.

עוד מחשבה שאוספת אותי קצת

זה לנסות לדמיין את היום בעוד שנה

ולהזכר שהזמן בסוף זז

שהעתיד הוא תמיד בתנועת התקרבות

שה' יכל להפתיע אותנו כמו בששת הימים ושיהיה פה מהלך מעל הטבע וניסי ומהיר ממש שיגמר בנצחון גדול .

ולדמיין

איפה היתי רוצה להיות עוד שנה

איך היתי רוצה לזכור את הימים האלו.לא את הבחוץ

את מי אני היתי שם.

אנחנו כולנו כותבות עכשיו סיפור

סיפור שנזכר בו ושהוא יצרב להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו

וכן

יהיה בו כתוב הכל

רגעים של גבורה ואיפוק וגדלות

לצד רגעים של פחד ושיתוק ואין כח לנשום מרוב שפשוט נגמר הכח

והכל חלק

ולא צריך לצנזר את החלקים הפחות נעימים וקלים

זה סיפור לא לבעלי לב חלש

אבל כנראה שזה גם ההגדרה של החיים םה בעולם..

אני כותבת לך כדי לחזק קצת את עצמי גם אני הרגשתי ומרגישה בול כמוך. עשרות פעמים ביום.

אבל בכל זאת

מנסה לחשוב מה כן

ומה אולי אפשר בכל זאת

חיזקת ולימדת אותי!

וגם אני מתפעלת בכלל מההודעות שלך כאן.. את מתמודדת בגדלות נפש ממש...

חיבוקים לך ול @שמן קוקוס..

תקשיבי אחותי את משהו מיוחד ממש

חיזקת אותי

יש בך עוצמות שאני לא מכירה

אז יש גם רגעי נפילה.. אבל את צומחת מחדש לגובה שלא יתואר.

מחשבה מייאשת אבל זו האמת...

תודה על הרצון הטוב💙

להמשיך כי אין ברירה.

להמשיך גם כשאין כוחות

לשרוד גם כשאת לא רוצה לשרוד.

ובעיקר בעיני-

לא להיות שיפוטית כלפי עצמך.

אין דרך נכונה להתמודדות כזו.

את עושה ומרגישה מה שאת עושה ומרגישה

וזה מה שיש

הרבה הרבה מקום לכאב ולקושי שלך

להתפלש בו

וזה ממש ממש בסדר

אל תהיי חזקה

תרשי לעצמך להיות במקום החלש הזה ותכילי אותו ותהיי שם ותתלונני ותכאבי כמה שבא לך

בלי להרגיש שאת צריכה להתנצל או להסביר את עצמך

אז את לא חזקה? אז בסדר, מותר לך.

באמת לא כולנו חזקים

ולפעמים אנחנו חזקים וחלשים לפרקים

הכל בסדר

רק אל תרגישי שאת צריכה לעצור את זה כל הזמן או שאין לך זכות.

ואני ממש ממליצה בנוסף לפנות למעגלים של תמיכה עם אנשים שייתנו לך כח או מקום לפרוק כמה שבא לך

כל אחת מתמודדת איך שהיא מתמודדת.

וכל אחת ואיך שהיא חזקה. ומה שמחזק אותה

❤️

נובעת מזה שאני האחראית על הילדים שלי כרגע, יש להם רק אותי.

אז אני לא יכולה ליפול...

מצד שני אני מתמוטטת, אני ממש מתמוטטת.

מרגישה שצריכה תמיכה נפשית, אבל בכנות לא עזר לי לפרוק בקו חם לאישה שאני לא מכירה וענתה לי בקלישאות של יהיה בסדר.

כי אני לא יודעת אם יהיה בסדר ואני ממש מפחדת.

יש לי רק את בעלי בעולם ולו יש רק אותי, ככה אני מרגישה.

תמיכה של לבוא לשחק עם הילדים או לעשות לי קניות לא עוזרת לי.

נמאס לי לבכות

במה את מרגישה שאת עוצרת את עצמך?

בא לך להיות חצי יום במיטה ולהתפלש בכאבך..? מותר לך. גם יותר מפעמיים בשבוע.

במקרה כזה עזרה טכנית תעזור לך כי היא מפנה אותך לתת לעצמך את המקום להרגיש. גם עזרה עם הילדים תאפשר לך להתפרק ולתת לעצמך לכאוב עם עצמך. או זמן לשיחה עם איש מקצוע מומחה ולא אישה בקו החם.

זה כשלעצמו יכול לחזק. וגם אם לא, אם את הפחד צריך לכבות בכח ולא להביע זה גם כן קשה

אם יהיו לך קניות בבית למשל תוכלי להרשות לעצמך. כנל לגבי בייביסיטר

את האנרגיות שאת צריכה כדי לפרוק כרגע, את משקיעה בלעצור ולתת לילדים דברים שהם לא בהכרח צריכים, וזה יוצר אפקט הפוך.

מותר לך לפנות את עצמך מהילדים

מותר לך לא לשחק איתם כל היום

וגם לא חייב אוכל מושקע או בית מסודר

מה שחייב זה שתעזרי לעצמך להגיע למקום שנכון לך. את יודעת איך. תסירי מחסומים. תשאלי את עצמך מה *את* צריכה בלי להסתכל לצדדים ושימי את כל העולם על מיוט, תשמעי רגע את עצמך. רק את יכולה לעשות את זה

את מנהלת מלחמה מנטלית נגד עצמך שמתישה אותך

אין הגדרה ברורה למה זה'חזקה' במצב כזה. כנל לגבי חלשה

את קובעת את הכללים. תהיי חזקה איך שבא לך, העיקר שתאווררי רגשות 

וידועות עם תואר שני

זה כמה פגישות בזום

אולי זה יוכל לעזור? לא מדובר בקלישאות

מעתיקה לך את הפרטים, וחיבוק גדול גדול

*סיוע נפשי לישראל*

נפגעי אירועי הטרור והלחימה ובני משפחות הנפגעים, הסובלים מקושי נפשי, מוזמנים למלא טופס פנייה לקבלת סיוע נפשי ראשוני.

הסיוע ניתן על ידי נשות ואנשי מקצועות בריאות הנפש, מתחומי הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית ומטפלים באמצעות אומנות התורמים את זמנם באמצעות פלטפורמת Talkspace.

*לינק לפנייה בבקשה לסיוע נפשי:*

https://www.talkspace.com/israel-support

*איך זה עובד?*

*הרשמה מהירה* - ענו על כמה שאלות כדי להתחיל.

*חיבור למטפל* - לאחר מילוי הטופס יצוות לכם מטפל איתו תתאמו מועד לפגישה ראשונה.

*פרטיות* - הפרטיות והביטחון שלכם הם בראש סדר העדיפויות שלנו. כל המידע בצ’אט הטיפול מוצפן.

*השירות מוצע ללא תשלום*

*הפרויקט ביוזמת "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" ו״חופשי בארצנו״, ובשיתוף פעולה עם טוקספייס - האפליקציה המובילה בעולם לטיפול נפשי דיגיטלי* 💜

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון.