@מבקש אמונה - אשמח לתגובתך על דברי..

פשוט כרגע אני קצת מתקשה להתרכז 

הקב"ה ברא את העולם כדי להטיב לברואיו (אפשר לבקש על מקורות, בתכלס - רמח"ל). גם העונשים שמיועדים לרשעים, על פי רוב (וצריך להבין את ה"חריגות"), הוא לא באופן של נקמה אלא באופן של תיקון. 

ואז יש אולי מקום לשאול - למה להעדיף תיקון שבתשובה על פני תיקון שבמיתה ועונש? הדבר הראשון שעולה אצלי זה הפן הרגשי - האם אני הייתי מעדיף שיתקנו אותי ע"י ייסורים או לתקן את עצמי ע"י תשובה? די ברור מה...

ומסברא, ברור שעדיפה תשובה מתוך בחירה, גם אם יש לה "תומכים" כמו תפילת הצדיקים, מאשר תיקון שנעשה בלא בחירה - אנחנו חוזרים פה למציאות של חסרון בהופעת הטוב האלקי שהקב"ה רצה להטיב לאדם ("יותר טוב" - זה לא). אם התיקון הוא ע"י עונש אז חזרנו ל"נהמא דכיסופא", לחם הבושה שאנחנו מקבלים הכל בחסד ולא בדין (או לפחות ברחמים) - משא"כ אם התיקון הוא ע"י תשובה. 

אפשר גם להתבונן על תיקון ע"י מיתה כניסוי שנכשל (כהרצת תוכנה שנפלה), שאז מאפסים את המערכת ומנסים להריץ שוב - מה שהיה עד עכשיו כביכול לא באמת שווה משהו.

עוד נקודה שצריך להבין - כשהרשעים נמחים במבול, צורת העולם משתנה. הרמח"ל מדבר על זה בדעת תבונות (כך שמעתי מאחד מהדיינים של בית הדין בנתניה, אבל לא הצלחתי למצוא בפנים), וגם הרב משה שפירא זצ"ל בשיחה לפרשת נח - היכולות של האדם צומצמו. אדם אחרי המבול, נראה לומר שגם נח עצמו ובניו, ואדם לפני המבול הם לא בעלי אותם כוחות, עוצמות ויכולות. המציאות הושפלה, ירדה מדרגה - והיה עדיף שלא יקרה (כמו שהיה עקרונית עדיף שהעולם יברא במידת הדין אבל זה לא בדיוק עבד). [אולי אפשר לומר שלאחר המבול אין אפשרות של ציבור מקולקל, לעולם הקלקול נמצא רק ביחידים (נקודה שהרב חרל"פ חוזר עליה, בלי הקטע של שינוי מזמן המבול)].

צריך להבין שלא מדובר כאן על רשעים בודדים, אלא על עולם שלם שהוא מקולקל. כשמדברים על אנשים פרטיים אולי אפשר להסתכל על זה כדבר חיובי, אבל לא כאשר מדובר על עולם. 

אבל עדיין יש כאן קונפליקט שצריך לדבר עליו. הגמ' במסכת סנהדרין (עב ע"א) אומרת "שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם" [ובאבות דר' נתן "מיתה לרשעים נאה להם ונאה לעולם"], ואומר הכתוב (משלי יא, י) "בטוב צדיקים תעלץ קריה - ובאבד רשעים רנה" (וראוי לדקדק למה כת' "רינה" ולא שמחה או ששון. המילה רינה מתפרשת גם כצעקה, נקודה למחשבה והתבוננות), ומצד שני מפורסמת הגמ' בברכות (י ע"א) "אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך — משום דכתיב ״יתמו חטאים״, מי כתיב ״חוטאים״? ״חטאים״ כתיב. ועוד, שפיל לסיפיה דקרא ״ורשעים עוד אינם״, כיון ד״יתמו חטאים״ ״ורשעים עוד אינם״? אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה, ״ורשעים עוד אינם״", (וכבר כתבו המדקדקים על דבריה שאינם מתאימים את הדקדוק של המילה "חטאים", ואכמ"ל).

אולי אפשר ליישב את הדברים לפי מה שאמרנו מקודם - כשמדברים על רשעים פרטיים, אפ' על קבוצות של רשעים - זה דבר שלא בהכרח ראוי לשמוח בו, אבל כשמדברים על כילוי הרשעה מן העולם - זה בודאי דבר ראוי, [ונראה שיש להעדיף את כילוי רשעה באופן של תשובה].

באופן אחר, בסופו של דבר יש שמחה בכך שהרשעים נאבדים מן העולם, אבל לכתחילה לא רוצים בזה, יש להעדיף את האופן האחר של כילוי הרשעה.

העלת נקודה מעניינת - מה היה קורה אם כן היו עשרה צדיקים בתוך העיר? באותה מידה יש לשאול על המבול, שחז"ל מחשבים ומוצאים רק תשעה צדיקים שהיו בעולם בעת ההיא.

כנראה שאם יש עשרה צדיקים אז יש תקווה, יש תקווה לתיקון ולתשובה, ואם לא בדור הזה - אז בדור הבא.

מלבד זאת (או אולי כהמשך לזה) אפשר לומר שמציאות של עשרה צדיקים מבטאת משהו, לא מהצד הסגולי (שגם עליו אפשר לדבר) אלא באופן הבא: אם בעיר כל כך מושחתת תיתכן מציאות של עשרה צדיקים (ששאר אנשי העיר מאפשרים את זה והעשרה צדיקים מוכנים "אשכרה" לגור שם) - זה אומר משהו על העיר..

למה את אנשי דור הפלגה ה' לא מוחה כמו שמחה את דור המבול או את אנשי סדום ועמורה? (אל תגידו לי כי הוא נשבע שלא יהיה עוד מבול והחרבת העולם - נו, אברהם לא היה איתם, וכתוב שגם אשור יצא משם והקים את נינוה, וא"כ יש עוד "עולם" ומה השוני מסדום ועמורה?)

לכאורה אפשר ליישב מהכתוב - "וזה החילם לעשות", זה עוד לא נהיה כל כך חמור, עוד לא "נתמלאה הסאה", אז מספיק לפזר את ההפגנה לפני שתהיה בגיעה ברכוש ובנפש. נו, אז למה לא בסדום?

תודה, אבל עדיין לא קיבלתי תשובה לגמרי. גם אתה מתייחס לכך שהתועלת היא שהם חוזרים בתשובה. אבל לא כתוב שה' ציפה מנוח להתפלל שיחזרו בתשובה, כתוב בכללי, ז"א שיתפלל שה' ישאיר אותם בעולם. נראה כאילו ה' רוצה שיבקשו ממנו להאריך את אפו עוד. כאילו הוא אוהבת את עצם הבקשה. מה עומד מאחורי בקשה כזאת? 

"ה' אל תמחה את העולם כי...?"

אם יש מקור או חידוש בזה אשמח לשמוע...

אם טעיתי תתקן אותי

כמו הרבה פעמים יכול להיות שהבעיה היא בהנחת היסוד של השאלה... כך שההערה שלך במקום.

ואתה לא חייב לי כלום שיהיה ברור באמת אני לא מצפה שתחפש מקורות בעניין בשביל זה אתה יכול להשאיר את זה ככה

תודה על מה שענית

אני שמח לחקור...

סנהדרין קח ע"א: דרש ר' יוסי דמן קסרי מאי דכתיב (איוב כד, יח) קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול כו' מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים והיו מבזין אותו אמרו לו זקן תיבה זו למה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול וכו'.

נחומא נח סי' ה אות ו: עשה לך תבת עצי גפר, אמר רב הונא בשם רבי יוסי, מאה ועשרים שנה היה מתרה הקדוש ברוך הוא בדור המבול, שמא יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, אמר לו: עשה לך תבת עצי גפר. עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים.

קדושת לוי: אך נדקדק בפירוש רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה האיך יכול להיות זה כי הכתוב מעיד עליו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. ועוד קשה למה לא היה מתפלל נח לבטל הגזירה. נבוא לבאר, כי יש שני מיני צדיקים שעובדים הבורא...

אור החמה על הזהר: ומאן גרים לי שאם היה נח מתפלל עליהם לא הייתי שולח מי המבול ולכך שמא אין מי שיתפלל על הדור ואאבד עולמי לכך מכאן ואילך צריך אני לעשות למען שמי א"כ מי נח גרמו שהקב"ה רואה שאין מגין מתפלל על הדור ונותן הקשת...

זוהר חדש: אמר רבי יוחנן, בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אחר כך, ובין נח. נח לא הגין על דורו, ולא התפלל עליו כאברהם.

עוד שם: ונח התעכב עמו הקדוש ברוך הוא, ואמר ליה רבוי דברים, שמא יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא ביקש עליהם רחמים, ועשה התיבה ונאבד כל העולם.

רבי אליעזר ורבי יהושע הוו יתבי בפלכי טבריא, אמר רבי יהושע, רבי, מה ראה נח שלא בקש רחמים על דורו. אמר לו, אפילו הוא לא חשב בלבו שימלט. משל, למוצא אשכול ענבים שאינם מבושלים, בין הבוסרים, דאלו הוה בין ענבים מבושלים, לא הוו כלום.

משמע, דכתיב (בראשית ז׳:א׳) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. הוה ליה למימר צדיק לפני, מהו בדור הזה. כלומר, לפי הדור. ולפיכך לא בקש רחמים, אמר בלבו ולואי שאבקש רחמים עלי ואמלט, וכל שכן שאתפלל על אחרים.

לבתר אמר רבי אליעזר, על כל דא, הוה ליה למתבע רחמין על עלמא קמי קודשא בריך הוא, דניחא ליה, מאן דאמר טבא על בנוהי.

פתחתי קצת מהמקורות שהבאת, זה העלה לי עוד שאלות אבל אני כבר אוותר הפעם חח

תשאלי.. אני שמח להרחיב לעצמי ולברר את הדברים..

אני בכ"ז מוותרת תודה...

ההפסד כולו שלי..

שאלה יפה, מדייקת. 

את האמת, בא לי לענות מה שהוא ששמעתי בשיעור היום. הרב משה שפירא זצ"ל [בשיחה בט' חשוון תשע"ו] אומר שהלכתית אנחנו יודעים שאין מתפללים על שינוי הטבע, אדם שיתפלל על אשתו שבהריון שתלד זכר - זו תפילת שווא, אולם מ"מ האבות והאמהות היו מתפללים שיהיו להם ילדים אע"פ שהיו עקרים. מה הפשר? 

והוא מסביר, הצרות שמגיעות לאדם, (אולי צריך לדייק ולומר 'לצדיק'), באות כיוון שהקב"ה רוצה שהוא יתפלל. אפשר לתת צרות שהן בתוך הטבע, למה לתת לאדם צרות שהן מעבר לטבע? אם הטבע משתנה זה מורה על כך שנדרשת תפילה מתוך עומק אמונה שהקב"ה יכול לשנות את הטבע, שהוא השולט האמיתי בכל פרטי המציאות.

נח הוכיח את בני דורו (נלך לפי דברי הגמ' ולא לפי דברי מדרש תנחומא שהם קצת יותר קשים לדברינו [ואפה"כ אפשר ליישב - כיצד הקב"ה מוכיח? ע"י בשר ודם, נביאים וכו', אין כאן פעולה אלוקית מוחלטת של הוכחה]) ואף אחד, אבל אף אחד לא שב! זה לא מסתבר, זה נגד הטבע, זה חריג! הצדיק אחראי על הדור, ואם הוא רואה שיש צרה חריגה בדור - עליו להבין שנדרשת תפילה חריגה, על דבר שחריג להתפלל עליו, אבל עכשיו זה נרצה כדי להורות ולגלות שהקב"ה שולט בכל - גם במחשבות בני אדם, שזה הדבר שאולי הכי קשה לקבל שהקב"ה שולט בו, שהרי הוא נתן לנו בחירה חופשית! את זה היה לנח לגלות בדור גדול שכזה, עם עוצמות כאלו (כמו שציינו לעיל, בתגובה הארוכה) - את יכולת ה' הכי חמורה!

על נח היה להתפלל - הקב"ה, אל תמחה את העולם כי עדיין יש אפשרות שאתה תשיב אותם בתשובה ולא יהיה בכך (במחייה) צורך. בעצם מין התפילה של "השיבנו ה' אליך ונשובה"...

אני חושב שזה חזק. 

זה בריות של ה'. בעיניי אין כאן שאלה.

זה חסד ורחמנות של ה' ואני חושבת שזה חיובי מאוד כי גם בנו יש מעט רשעות ואני לא הייתי רוצה שה' יכלה אותנו על דבר כזה. אי אפשר לעולם להתקיים רק עם דין. אי אפשר.

ויש מקרים של רשעים שחזרו בתשובה אז ההמתנה הזאת היא חשובה ונצרכת.

שאם אין קצת ומעט רשעות... והקב"ה ונח הוכיחו אותם והם לא שבו, איזו סנגוריא אפשר ללמד? ודאי שהקב"ה רוצה שילמדו זכות על בריותיו, וכמו סוף דברי הזהר שהעתקתי לעיל במקורות, אבל צריך זכות ללמד! 

יש יצר רע בעולם ולפעמים בן אדם נמצא בלופ של עבירות וחטאים שכבר קשה לו לצאת מזה. זה לא פשוט וה' מודע לזה.

הנה, כמה מקרי ניסים היו בטבח במסיבה ואנשים שקרה להם שם נסים גלויים ממשיכים בחייהם כרגיל בלי להתעורר.

זה לאפשוט לשנות את הדרך ולהבין שאתה טועה. ובסוף מדובר פה בבני אדם זה קצת בל תשחית להרוג אותם ככה בקלות למרות שמגיע להם. כן יש צורך בעיניי להמשיך ולהוכיח עוד ועוד. כי זה חשוב. אפילו אם רק אחד יתעורר זה שווה.וזה גם חשוב מצד ה' שהוא נתן ועשה כל מה שאפשר כדי שיחזרו ומכאן זה כבר בעיה שלהם.

וגם בדור המבול בסוף בסוף אחרי כל התוכחה והכל הם בסוף כן נהרגו.

אבל בסוף המדרש כותב: מאה ועשרים שנה היה מתרה הקדוש ברוך הוא בדור המבול, שמא יעשו תשובה. כיון שלא עשו תשובה, אמר לו (לנח): עשה לך תבת עצי גפר.

מדובר כאן על דורות שנולדים, וכולם נשאבים לרשעה, 120 שנה! ואחרי 120 של תוכחות אף אחד לא שב..

מ"מ אני מקבל את ההארה שאולי הסנגוריא היתה יכולה להיות - הם נכנסו למקום שזה כבר לא בשליטה. אני לא כל כך מבין למה זה טענה טובה, הרי זה אשמתם שהם נכנסו לשם...

ואני לא אומרת שהם לא יכולים לשלוט בזה כבר אלא שזה מאוד מאוד קשה.זה קשה לשנות הרגלים. להתבטל לרצון האלוקי.וקל יותר לעצום עיניים ולקוות שיהיה טוב.

כי ה' יודע ומכיר את היצר שלנו

וחוץ מזה ה' רחמן והוא לא רוצה להרוג את הבריות שיצר במו ידיו. כמו הסיפור על נינוה ויונה שיונה לא ריחם עליהם ועל הקיקיון כן וה' כן ריחם עליו כי זה בני אדם והם בריות שלו וה' רוצה שיחיו.. זה להבדיל כמו שיהיה לאבא בן שימרוד בו ויתחצף אליו והכול עם כל זה הרגש האבהי עדיין קיים.לא משנה מה הבן יעשה הוא הבן שלו,בשר מבשרו. לא מוותרים על בן בקלות.

עוד משהו בנוגע לרשעים שצריך אותם בשביל שיהיה בחירה וניסיון בעולם.

אני עפיפון היום מה יש לי חח

את רואה מה זה.. 

ראיתי כמה תשובות מעניינות ב"פורום לתורה" לגבי השאלה שאברהם מתפלל על סדום

א. שאברהם לא התפלל שיציל את כולם אלא רק שלא יספה צדיק עם רשע - שלא יהרוג איתם אנשים טובים אם ישנם בתוך סדום.

ואולי יש לזה ראיה מהתרגום יונתן שתירגם על הפסוק "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עמד לפני ה'"

avid;font-size:18.2px;">וְאִתְפְּנֵי מִתַּמָן מַלְאָכַיָא דְדַמְיַן לְגוּבְרַיָא וַאֲזָלוּ לִסְדוֹם וְאַבְרָהָם עַד כְּדוּן בָּעֵי רַחֲמִין עַל לוֹט וּמְשַׁמֵשׁ בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ

ועוד תירוץ מעניין

אברהם אומר "תישא למקום" ולא מדבר על האנשים

מכיוון שהובטחה לאברהם הארץ, אברהם אבינו ביקש שהמקום לא יושחת ויהפוך למקום ששום דבר לא צומח שם

שעד 10 צדיקים אברהם ניסה לשנות את הגזירה שיקרה משהו רק לרשעים והצדיקים כולל המקום עצמו ישארו

וגם הוא ביקש שאם המקום מושחת ואין מספיק צדיקים שלפחות יוציאו את לוט משם

האם סדום ועמורה הם חלק מן הארץ המובטחת לאברהם? אם מדייקים בפסוקים בפרשתנו נראה שהיא איננה חלק מארץ כנען (מצד שני, בפסוקים של פרשת נח, בגבול הכנעני, נראה קצת אחרת)...

מה שהקב"ה אמר בברית בין הבתרים

לא של מזרח ומערב...

או איזה דעות יש במפרשים.. לא מכיר.

לי זה נראה לכאורה פשוט למתוח קו ישר ביניהם, הרי נהר מצרים יותר דרומי מסדום ועמורה

למה שלא יכנס בפנים.   

ומי אלה הקיני הקניזי והקדמוני שהובטחו?

מן הפסוק בפ' נח, "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע" (י, יט) נשמע שכן [ולשון הפסוקים צריכה לי ביאור, בעיקר מה הכוונה במילה "בואכה"], אולם מן הפס' בפרשתנו (יג, יב) "אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם", נשמע שלוט לא ישב בארץ כנען. עוד, מצד התיאור של סדום, "כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם[1]בֹּאֲכָה צֹעַר", נראה שאין זה חלקה של ארץ כנען, שנאמר בה "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק" (דברים יא, י). 

[1]מצד מה שקודם שנהפכה (ונעשה שם ים המלח) היה הירדן עובר לצד הערים הללו של סדום ועמורה, והוא מקום נמוך, כך שאין מחסור במים ואפשר להשקות השדות בלי עמל, כמו ההשקיה במצרים ע"י הנילוס.

חלק ה', על פרשת השבוע, ד"ה ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו - הרב כותב שהארץ מקיאה את לוט מתוכה (והוא הולך משם לסדום ועמורה).

גיטין

אולי אני אחפש בהמשך

אשמח אם תמצא בזמנך הפנוי..

אבל יש פירוט של הגבול לפי ערים בתוספתא של שביעית בפרק ד' ובירושלמי בפרק ו' (ה"א)

אני חושב שיש מחלוקת לגבי הגבול בים התיכון אבל אני לא בטוח

לך-לך רבה, פרשה מט, ב'

אמר רבי יהושע בן לוי: משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכה חמשה אילני סרק. 

אמר המלך אילו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך? ונמלך בו. 

כך, אמר הקב"ה: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (שם טו, יח) "לזרעך נתתי את הארץ", וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, 

ואילו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי, ומה בכך? ונמלך בו.

אבל מצד שני מכולם מובן שהוא התפלל על האנשים

מצד אחד אנחנו רואים הרבה פסוקים כמו "באבוד רשעים רינה" או "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע"

הפשט הפשוט הוא שמה שכתוב "לא אחפוץ במות המת" כלומר מבין שתי האפשרויות הקב"ה מעדיף שאנשים יחזרו בתשובה ולא שייענשו אבל אם אינם שבים בתשובה אז אין הכי נמי

כמו "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה"

לכן כמו שהעירו ביחס לתפילת אברהם התפילה אינה לסלוח לאנשי סדום לפנים משורת הדין אלא הטענה שכאשר יש התאגדות של לפחות עשרה אנשים (כמו שמובא במהר"ל) זה אומר שהרוע לא ניצח ויש אפשרות לתקן לכן עדיף להמתין.

ירושלמי תענית פ"ג ה"ד

חד זמן צרכון מיעבד תעניתא ולא נחת מיטרא עבד ר' יהושע תעניתא בדרומא ונחת מטרא והוון ציפוראיי אמרין ר' יהושע בן לוי מחית מיטרא לדרומאיי ורבי חנינה עצר מיא מן ציפוראיי. צרכון מיעבד זמן תיניינות שלח ואייתי לריב"ל א"ל מישגח מרי מיפוק עימן להתענות נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא עאל ואמר קומיהון לא רבי יהושע בן לוי מחית מיטרא לדרומאיי ולא ר' חנינה עצר מיטרא מן ציפוראיי אלא דרומאיי ליבהון רכיך ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין. מי עליל תלה עינוי וחמא אוירא שייף אמר עד כדון הכין. מיד נחת מיטרא וגדר על גרמיה דלא למיעבד כן תובן אמר מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה.

[= פעם אחת היו צריכים לעשות תענית ולא ירד גשם. ר' יהושע קבע תענית בדרום (כי היה גר בדרום) ובא הגשם והיו בני ציפורי אומרים ר' יהושע בן לוי מוריד גשם לבני הדרום ור' חנינה עוצר את הגשם מן בני ציפורי. היו צריכים לעשות תענית פעם נוספת והביא ר' חנינה את ריב"ל, שאל ר' חנינה האם יסכים לצאת איתם להתענות, יצאו שניהם ולא בא גשם. נכנס ר' חנינה ואמר לפניהם, לא ריב"ל מוריד גשם לדרומיים ולא ר' חנינה עוצר את הגשם מבני ציפורי אלא בני הדרום לבם רך ושומעין דברי תורה ונכנעים ובני ציפורי ליבם קשה ושומעים דברי תורה ולא נכנעים. כשנכנס ר' חנינה נשא עיניו וראה שהאוויר זך כלומר ללא עננים, אמר וכי עד עכשיו זה ככה? מיד ירד גשם וגזר על עצמו שלא לעשות כך שוב כלומר להביא הגשם באופן כזה, אמר מי אני לומר לבעל החוב שלא יגבה את חובו.]

כלומר יש איזשהו מקום שבו תפילה "בכוח" או תפילה שהיא ממש נגד שורת הדין היא לא בסדר, בדומה לר' עקיבא שאמר שהוא יכול לפטור כל חייבי מיתות ב"ד על-ידי ספקות מאוד רחוקים בעדויות, אמרו לו שאף הוא מרבה שפיכות דמים בכך שלא נענשים החייבים. אז מה שאנחנו מתפללים "אל תדיננו כמעלנו" אפשר לומר את זה רק אם אנחנו מתכוונים באמת לעשות תשובה, אבל לומר שהקב"ה ירחם על הרשעים סתם כך אף שממשיכים ברשעה הרי שאין בזה רחמים אלא השחתת העולם.

לגבי נח אני חושב שמה שנח לא התפלל עליהם מבטא עניין יותר מהותי, הרש"ר הירש מראה שהצדיקים בדורות שקדמו למבול היו מה שנקרא "צדיקים בפרווה" כלומר צדיקים לעצמם שלא כל-כך אכפת להם מאחרים, אמנם נח ניסה להחזיר את בני דורו בתשובה בדרך תוכחה אבל יכול מאוד להיות שהייתה חסרה ערבות הדדית והשתתפות בצערם (שבאה לידי ביטוי בתפילה) וזאת עיקר הבעיה.

רש"ר הירש בראשית ה'

ירד, הדור יורד, אף שבפיו ובשפתיו כבדוני. אך מעיצומה של הירידה הרוחנית והמוסרית, יחזור הדור אל... חנוך – על ידי החינוך, צץ ועולה גרעין טוב יותר. אך בתקופה של ירידה רוחנית, הרי שמאמצים כאלה נמצאים אצל יחידי סגולה בלבד. הללו רואים את עצמם כעומדים בניגוד גמור להמון, וכמרומז בשם... מתושלח – הם נוטשים את ההמונים ובטוחים שישיגו את מטרתם בהצלת נפשם בלבד. ההמונים נחשבים בעיני יחידי הסגולה כ״מְתִים״ [עיין דברים ב, לד]. הם מתייאשים מהם ו״משלחים״ אותם מעליהם.

והנה נאמר על חנוך: ״ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו״ וגו׳. חז״ל אף הם נחלקו בהערכת אופיו של חנוך (בראשית רבה כה, א). אמנם, אותם המילים נאמרו גם בנוגע לנח (להלן ו, ט), ושם הם מציינות את מעלתו הגדולה; אך כאן כשהם באות בצירוף עם השם ״מתושלח״, הרי שמשמעות ״ויתהלך את האלקים״ היא, שחנוך ביקש להכין את עצמו להתהלך עם האלקים, ולשם כך התרחק מן ההמונים, או מתוך פחד או מתוך זלזול. אולם ההתבודדות והפרישה מן הבריות אינה הדרך היהודית. הצדיקים והחסידים שלנו חיו בתוך ההמונים, עם ההמונים ולמען ההמונים; הם ראו את תפקידם בהעלאת ההמונים למדרגת עצמם. נטישת ההמונים – מתושלח – מהווה סימן למחלת הדור. היא מצויה בתקופה בה מצמצמים את מושג האלקים לנושא של מחקר עיוני, ובה המחשבה על אלקים הופכת בני אדם לקנאים שוטים; ודוחפת אותם להמנע ולמלט את עצמם מהחיים, מפני שהם מפחדים מפיתויהם, או – בגאווה עיוורת – מפני שהם בזים לבעיותיהם. התורה אין דעתה נוחה ממי שיושב בדד בסיגופים, יסודה בדעה המוטעית שהאלקות מקומה מחוץ לתחום החיים הרגילים.

אמנם הרש"ר הירש מתאר את נח באופן חיובי יותר אולם אם מקבלים את הביקורת על מה שנח לא התפלל על דורו כפשוטה הרי שאין בכך צורך ואפשר פשוט להמשיך אותו מהלך, התקווה הייתה שנח "ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" כלומר גם צד מסוים של נחמה במובן של לנחם וגם במובן של חרטה (אולי: מתוך שנתחרט על מעשינו נתנחם מעצבון ידינו), אבל לא עלתה בידו אלא להציל את עצמו.

גם הסימבוליקה בפרשת נח (ובמדרשים עליה) מאוד חזקה, הקב"ה יכל להציל את נח במיליון דרכים אחרות, מה העניין דווקא בתיבה (שמסמלת התבדלות ו"סגירה"), ומה העניין שהוא היה צריך להכניס את בעלי החיים לתיבה (אפשר היה להציל אותם גם באופן אחר, למשל להשאיר איזה אי טרופי שכל בעלי החיים יחיו שם באופן זמני) ולדאוג להם במשך תקופה ארוכה, עד-כדי-כך שהמדרש אומר שכשנח שכח להאכיל את האריה הוא נשך אותו (ויישאר אך נח - מלשון "אך" או "אאוץ'" או מלשון מיעוט כלומר נתן לו וואחד ביס, שלא נשאר נח בשלמותו), כלומר גם עבור נח זה לא היה בדיוק "פרס", לדעתי הכל מתקשר לאותו עניין של דאגה אמיתית לזולת

אז לשאלה המקורית "מה הטעם להשאיר אותם בחיים ולקלקל את העולם?" אין הכי נמי,

רש"ר הירש בראשית ח'

זאת ועוד, השינויים המהירים בתנאי החיים קיצרו את משך חיי האדם, שזמן קצר לאחר המבול ירדו למידתם של היום. השווה את דברי כלב, המתפאר באזני יהושע: ״עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה״ (יהושע יד, יא), הרי שלא מצא בדורו אדם בן שמונים וחמש שיהיה חזק כבן ארבעים. והשווה גם האמור בתפילת משה: ״יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה״ (תהלים צ, י). קיצור חיי האדם מבטיח שהרֶשע לא ישלוט לעולם. אף החזק שבעריצים לא יאחז בשרביטו הרבה יותר מחמישים שנה. כך אנו רואים את קיום דברי המשורר: ״מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז״ (תהלים ח, ג). מלכות ה׳ מיוסדת לא על ״פקחות״ הזקנים, אלא על התמימות והטהרה של הילדים ובני הנעורים. כל ילד הוא מלאך ביום היוולדו. אולם כל עוד הרשעים יכלו לחיות על האדמה שבע מאות ושמונה מאות שנה, לא יכל הדור הצעיר לבטא את עצמו. דבר זה נשתנה משהתקצר משך חיי האדם. במציאות החדשה, ימותו הרשעים במהרה ודור ישרים יקום תחתיהם. ביד אדם להביט קדימה, שכן תקוות העתיד היא עם בני הנעורים.

אז אם אני מנסה לענות לעצמי: בקיצור: נח היה צריך להתפלל כי היתה צריכה להיות בו יותר ערבות הדדית לבני דורו, והוא היה צריך לרצות יותר למצוא פתח להצלתם ושיחזרו בתשובה. 

צדקותו לא הייתה שלמה בגלל: שהיה קטן אמנה, ולכן לא מספיק דאג לדור כביכול ועבד את ה' לא כחלק מהכלל

וואו קשה לי לחשוב את הדברים האלה כמה צדקות מצופה מבן אדם אחד שכל הדור שלו רשע, איך באמת אפשר מצד אחד לאהוב את הדור ולהיות אהוב עליו ומצד שני להיות צדיק עליון? זה קצת כמו להיות משה ואהרון ביחד...

נכון?

ואשמח אם תוכל לתמצת את המקורות שהעתקת.. זה ממש מעמיס. לפחות תכתוב את העקרון העולה..

בכל־מקרה העיקרון העולה הוא שהקב"ה כמובן מעדיף שאנשים יעשו תשובה אבל אם הם לא רוצים זאת בעיה שלהם ויש שמחה מסוימת גם בהענשתם כי יש מקום גם למידת הרחמים וגם למידת הדין

גם בתפילה אסור לבטל גזרות "בכוח הזרוע" באופן שמבטל לחלוטין את ההנהגה של מידת הדין (בהנחה שלא קדמה לכך חזרה תשובה)

לגבי נח מה שנענש זה כי הוא מייצג מהלך חברתי ארוך יותר של צדיקים שמתבדלים לחלוטין מהעולם ואינם בבחי' "עמו אנכי בצרה", הגם שהוא הוכיח אותם הייתה חסרה לו דאגה אמיתית כנראה ולכן קיבל משימה לטפל בחיות בתיבה כולל האריה כפוי הטובה שנתן לו ביס

תודה על התמצות

אבל יותר חפץ בשובם מדרכם.

אכן יש חובה של מורידין ולא מעלין, שנלמד מפסוק החוזר על עצמו כמה פעמים בדברים. 

וכן הדין של שמים בכיפה, וכל מיני.

אלא שכמו שכתב הרמב"ם בהלכות ממרים (כמדומני פרק ה), שלא למהר להורגם אלא להשיבם בתשובה, אבל כן להואגם סה"כ אם לא שבים..

אבל השאלה הייתה לא על להחזיר אותם בתשובה אלא למה ה' ציפה שנוח יתפלל עליהם? מה המטרה של תפילה כזאת

משחית יותר את העולם, ככה יש לו פוטנציאל להפוך את עורו ברגע ולהעלות את כל העולם יחד איתו.

לרשעים שמשחיתים מאוד את העולם יש להם נפש שנובע ממקום גבוה, רק הם משתמשים עם זה להשחית.

למשל, יש מנהיג רשע שהוא מנהיג את ההולכים אחריו לדראון, ברגע אחד יכול לחזור בתשובה ולהנהיג את ההולכים אחריו לחיי העולם הבא.

כמו פרעה שהנהיג את מצרים לאבדון, וברגע אחד חזר בתשובה בנינוה וכל העיר איתו לפי הפדר"א.

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!