אתה מפרנס את הסינים והטורקיים

גם אם הספקים יהודיים  בעל החנות יהודי וכו אתה עדיין מפרנס אותם כי המקומות שמייצרים בהם בגדים בסיטונאות כזאת ענקית זה או סין שהיא נגדנו או טורקיה שהם מוסלמים. ואגב המתפרות של הארץ היו בעזה אז בכללל

כל הפלסטיק החדפ ואפילו חלק מהמזון מייצרים בסין

אז מה תעשה שביטה לא תאכל תתלבש ותעיף מהבית כל דבר שמיוצר שם?

זה לא נורמאלי לעצור את כל העולם ולשנות הכל

כי גם שיבוא משיח הם ישארו פה בנינו הם לא יעופו מפה. הם רק יהיו תחת שליטתנו אבל הם יהו בנינו...

גם האייפון שלי, בו אני כותב כעת, מיוצר בסין.

אך התכנון והפיתוח והעיצוב הם אמריקנים.

חומר הגלם בטקסטיל ימשיך להיות מיוצר בסין או טורקיה.

גם וילונות שעשו לנו בבית לא מזמן, לפני החגים, שמעתי מהמעצבת שבאה אלינו הביתה, שהבד מטורקיה אך כל השאר מישראל. העיצוב, הייצור והתפירה.

וכך ראוי לנהוג ברכישת בגדים.

להעדיף תוצרת ישראלית. 

אבל זה עדיין איכשהו כן מפרנס אותם

עזוב את זה שאני שונאת להיות מנוצלת

מצד אחד זה על ידי הסינים שהם משתמשים בזה בה' יודע למה

ומצד שני הישראלים החמודים שלנו מכפילים מכירים אם לא משלשים

זה הזייה מישהו פה צריך להרגע

וסתם שאלה זה נראה לך הגיוני שאני אזמין בגד בשמונים שקל משיין ואת אותו בגד בדיוק אני אקנה פה בארץ במתאים חמישים?

וזה רק כי המוכרת יהודיה?

זה מאד נחמד כל הקטע לפרנס יהודים ולא לתמוך וכו אבל למה להגזים

והבגד הזה שאני מדברת עליו זאת חצאית נורמלית ארוכה לא עכשיו איזה שמלה

ואני לא כועסת אל תבינו לא נכון אני פשוט תמהה על זה

זה לא הגיוני....

למה אין מחירים קבועים?

מדוע אותו בגד בתחילת העונה עולה הרבה יותר מאשר לקראת סוף העונה, כאשר רוצים להתפטר ממלאי?

וגם בהנחות סוף העונה הם לא מפסידים… כי תימחרו בתחילת העונה עם רווחים של מאות אחוזים.  

ברור שלסוחר ישראלי יש עלויות כבדות שאין למוכר הסיני.

1) עלויות שינוע.

עיוותים בהסכמי הדואר העולמי הם הסיבה המרכזית לכך שמוצרים מאלי אקספרס  עולים שקלים בודדים.  

קישור בהמשך.

2) מחזור עסקים קטן יותר.

3) עלויות אחסון בארץ, עלויות תפעול העסק, מיסים, מע״מ, רווח תפעולי, ביטוחים, ורווח הולם גם אחרי הפרשות פנסיוניות של בעל העסק.  

הסיבה האמיתית לכך שהחבילה מסין עולה פחות מדולר - דורון צור

הסיבה האמיתית לכך שהחבילה מסין עולה פחות מדולר

עלות העבודה בסין זולה, ויצרן סיני יכול לייצר בכמויות גדולות הרבה יותר מאשר ספק מקומי - אך זהו אינו כל הסיפור ■ הסכמים ואמנות בין מדינות שחברות באיגוד הדואר העולמי, שלא עודכנו מאז שמאו שלט בסין ביד רמה, מסייעים למדינה לשמור על יתרון סחר בלתי־סביר

דורון צור

15 בספטמבר 2018

עובדי עליבאבא אורזים חבילות למשלוח. אפס סובלנות להטרדות בחברהצילום: REUTERS

כמו לרבים מהקוראים, גם לי יוצא מדי פעם לקנות מוצרים מסין אונליין. כצרכן, פערי המחיר מול ישראל גדולים מכדי להתעלם מהם.

באחרונה, מעבר להנאה שלי כצרכן, התעוררה בי סקרנות. בכמה מקרים יצא לי לקנות מוצרים שעלותם, כולל המשלוח לישראל, נראית נמוכה עד כדי לא סבירה בכל פרמטר של היגיון כלכלי. מדובר, למשל, במוצרים טכניים קטנים - כמו מחבר למכשיר אלקטרוני מסוים, שעלותו ברכישה באינטרנט בישראל, כולל משלוח רגיל בדואר, היתה 40-30 שקל, ומוצע בעלי אקספרס ב-1.3 דולרים, כולל משלוח מסין. או כמה נורות לד ספציפיות, שגם הן היו אמורות לעלות בארץ כמה עשרות שקלים כולל משלוח, ונקנו באתר סיני תמורת הסכום המגוחך של 0.78 דולרים, כולל משלוח.

כמי שעוקב אחרי תופעות כלכליות, אני יכול להבין את פער המחירים בין ספק סיני ענק, שעובד במאסות, עם עלויות סיניות, שמוכר לי כצרכן ישראלי ללא מע"מ - מול יבואן ישראלי קטן, הסובל מחיסרון לקוטן, עלויות ישראליות, ועוד נדרש לגלם במחיר המכירה מע"מ. את זה אפשר להסביר, ומקור ההפרשים מובן.

- פרסומת -

מה שפחות מובן, הוא איך ניתן, במחיר הזעום שאותו שילמתי, לשלוח את המוצר לישראל. אפילו אם מדובר במוצר קטן שנשלח בדואר רגיל, נראה שיש פה עיוות. המחיר פשוט נראה לי לא הגיוני.

מכיוון שהסקרנות התעוררה, החלטתי ללמוד קצת את הנושא, ונגלה בפני עולם שלם של הסכמי דואר בינלאומיים - שנעשו במסגרת ארגון בינלאומי בחסות האו"ם ששורשיו נטועים עוד במאה ה-19 - ומאבק סחר סיני־אמריקאי, המתרחש מתחת למסך המכ"מ הפומבי של התקשורת. המאבק הזה אינו כרוך בהטלת מכסים, אך יכולות להיות לו השלכות משמעותיות על הכלכלה העולמית בשנים הבאות.

מייסד עליבאבא ג'ק מאצילום: מוטי מילרוד

אני מניח שמעטים מהקוראים שמעו על ארגון UPU (ראשי תיבות של Universal Post Union). מדובר בארגון בינלאומי, שהוקם ב-1874 בעיר ברן שבשווייץ, שם הוא ממוקם עד היום. חברות בו יותר מ-190 מדינות, הוא נמצא כיום תחת חסות האו"ם, ובאחרונה אף ערך כינוס תקופתי של נציגי המדינות החברות באדיס אבבה, בירת אתיופיה. קשה למצוא, גם אם מחפשים טוב, הרבה כותרות על האיגוד. ניתן להבין זאת. כמה עניין כבר יכול ליצור ארגון דואר בינלאומי שעיסוקו במערכת יחסי הגומלין בין רשויות דואר במדינות שונות?

אלא שמתחת לפני השטח, מתרחשים אירועים שעשויים להביא לשינויים בכלכלה העולמית, ולגרום לנו כצרכנים לשלם יותר עבור כל אותם מוצרים קטנים שנקנים מסין בפרוטות.

אחד המפתחות לפענוח החידה שבה נתקלתי - איך יכולה עלות המשלוח מסין לישראל, כמו גם לארה"ב או ליעדים רבים אחרים בעולם המפותח - להיות כה נמוכה, או אפילו אפסית, טמון בשורת הסכמים ואמנות בין מדינתיים, במסגרת אותו איגוד דואר עולמי. חלק מאותן אמנות והסכמים נחתמו לפני עשרות שנים, במציאות כלכלית ועולמית שונה לחלוטין.

מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של ההסכמים, נציין כי לארגון העולמי יש ארבע קטגוריות של מדינות. החל מהעשירות ביותר, קבוצה מספר אחת, ועד לעניות ביותר, קבוצה ארבע. כשנשלח משלוח ממדינה ענייה לעשירה, משלם הדואר של המדינה הענייה לדואר של המדינה העשירה, עבור החלק שלו בטיפול במשלוח סכום קטן, המייצג את עלות המשלוח הפנימי במדינה הענייה. לעומת זאת, כשנשלח דואר ממדינה עשירה למדינה ענייה, קורה ההיפך. הדואר העשיר משלם לדואר העני את המחיר של משלוח אצלו בבית. שורשי ההסדר הזה הם בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כשמאו דזה דונג היה עדיין שליט סין, ואף אחד אפילו לא חלם על עלי אקספרס. מטרתו היתה לעודד את משלוח הדואר בין מדינות, ולהקל על מדינות עניות.

הנה דוגמה שתמחיש עד כמה ההסדר הזה מעוות בימינו. במאמר שפורסם לפני כמה חודשים ב"וול סטריט ג'ורנל", התלונן ג'יימי סמאלדון, יצרן אמריקאי קטן של ספלים, על המצב הקיים. סמאלדון פיתח מוצר בשם Mighty Mug - ספל המוגן בפני מכה אקראית שתשפוך את תכולתו.

מרכז מיון דואר בארה"בצילום: בלומברג

הוא מוכר את הספלים לצרכנים אמריקאים ממחסן הממוקם בניו ג'רזי, וכמובן גם מנסה למכור אותם באמצעות האינטרנט. עבור כל משלוח בתוך ארה"ב, הוא משלם לשירות הדואר האמריקאי 6.3 דולרים. זה התעריף עבור היקף משלוחים כשלו. למרבית הפתעתו, הוא גילה שיצרנים סיניים מוכרים חיקוי למוצר שלו, כמובן מבלי להתחשב בזכויות יוצרים, פטנט או עיצוב, בארה"ב, ב-5.69 דולר. כולל המשלוח.

זה נראה לו, כמובן, בלתי־סביר לחלוטין. הרי רק עבור משלוח בתוך ארה"ב, עוד לפני עלות הייצור של המוצר עצמו, הוא משלם יותר ממה שהספק הסיני דורש מהצרכן. ברור שהיצרן הסיני מייצר הרבה יותר בזול ממנו, זה ידוע ומוכר, אבל הרי הספק הסיני צריך לשלם גם עבור משלוח מסין לארה"ב, וגם עבור המשלוח בתוך ארה"ב עצמה. איך זה ייתכן?

התשובה טמונה בכך שסין מוגדרת בקריטריונים של איגוד הדואר העולמי כמדינה מקבוצה שלוש, יחד עם מעצמות יצוא כמו קובה וגאבון. כתוצאה, עבור חלק המשלוח בתוך ארה"ב, שעולה לאמריקאי 6.3 דולרים, משלם הסיני 1.4 דולרים בלבד. אם לא די בכך, יש סימנים גם לכך שלמעשה הדואר הסיני מסבסד את היצרנים והיצואנים. בחלק מהמקרים נראה שאין להם עלויות משלוח כלל.

רשות הדואר האמריקאית, הגובה סכום נמוך מדי מהיצואן הסיני, מפסידה למעשה על המשלוחים הללו, שנוספים על ההפסדים האחרים שנגרמים לה - והיא נאלצה לבקש עזרה פיננסית מהממשל.

כדי להמחיש את עוצמת העיוות, די לציין שאם למשל היצרן האמריקאי היה רוצה למכור את ספליו דרך הדואר לצרכן בסין, עלות המשלוח מניו ג'רזי לבייג'ין, היתה לא פחות מ-22 דולר.

נתח השוק המכוון מכלל השוק

אז מי באמת משלם על זה?

קל להבין את תלונתו של אותו יצרן אמריקאי. הוא יודע שהוא לא יכול להתחרות מול יצרן סיני בצד העלויות. בזה יש לו חיסרון ברור. אבל גם בשני המקומות שבהם יש לו לכאורה יתרון - הקניין הרוחני והקרבה ללקוח - אין לכך בפועל שום משמעות. יכולתו להגן על הקניין הרוחני שלו נמוכה מאוד, אין לו באמת יכולת להגן עליו. לך תתבע חקיין סיני עלום, שאין לך בכלל יכולת לאתר אותו.

אבל מה שבאמת מוציא אותו מדעתו זה שהמתחרה שלו מסובסד לא על ידי ממשלה אחת, אלא שתיים. גם על ידי ממשלת סין, שעוזרת לממן את עלות המשלוח, אבל גם על ידי משלם המסים האמריקאי, שמכסה על הפסדי הדואר, הנובעים מהסכם היסטורי לא סביר. נוסף על כך, בארה"ב אמנם אין מע"מ, אבל הספק הסיני במקרים רבים גם לא גובה מס מכירות מדינתי, שקיים ברוב המדינות. בעוד הספק המקומי צריך לגלם או להוסיף למחיר את המס הזה.

הסבסוד הזה מביא למצבים מגוחכים. קחו למשל מוצר זול וקטן כמו כבל טעינה לטלפון, שנקנה במיליוני יחידות מאתרים בסין. במצב הנוכחי, ליצואן הסיני יוצא יותר זול לשלוח 1,000 מעטפות ובהן כבל בודד עד לצרכן הסופי הביתה, מאשר לארוז 1,000 כבלים בקופסת קרטון ולשלוח אותם ליבואן או סוחר מקומי, שיפיץ אותם הלאה. מבחינה כלכלית ולוגיסטית זה נשמע אבסורדי, אבל זה מה שקורה כשיוצרים מנגנונים של סבסוד צולב בין מדינות או שירותי דואר שונים.

פיטר נאברו, יועצו לענייני סחר בינלאומי של הנשיא טראמפ, ומתנגד ידוע לסחר הלא הוגן, לטענתו, עם סין, פירסם לאחרונה טור דעה ב"פייננשל טיימס" ובו התייחס לנושא. בכוונת הנשיא טראמפ, כך טען, לבחון מחדש את כל ההסכמים והאמנות הללו, ולתקוף באופן ספציפי את תעריפי השילוח ההדדי הלא סבירים.

מרכז מיון של דואר ישראל במודיעיןצילום: עופר וקנין

גם מי שמקדש את התחרות החופשית והסחר הבינלאומי, יתקשה להצדיק את המנגנון שמתרחש כאן. אין בינו ובין סחר חופשי ולא כלום. זאת לא תחרות חופשית והוגנת, אלא ניצול של עיוות תמחורי היסטורי מימים רחוקים, שאינו רלוונטי כלל למצב הנוכחי.

אתה מרגיש שדפקת את המערכת

אלא שכנגד חוסר ההיגיון העסקי והכלכלי הזה, עומד כוח חזק המעוניין בהמשך המצב הנוכחי - הצרכן. את ההנאה מהמנגנון הזה, כל אחד מאתנו שקונה משהו מסין בעלות משלוח אפסית ולא כלכלית, מרגיש בכיס באופן מיידי. כצרכן, גם אני, כמו רבים אחרים, מעוניין בהמשך המצב הקיים. מעבר לחיסכון הכספי, זה נותן תחושה טובה בכל פעם שאתה קונה משהו בגרושים. כצרכן, אתה מקבל תחושה שדפקת את המערכת. הפטור ממע"מ הקיים על רכישות קטנות מחו"ל הקיים בישראל, נופל לאותה קטגוריה. כצרכן, אני אוהב אותו מאוד, ובאופן סובייקטיבי, אשמח אם הוא יישאר על מכונו. אבל אובייקטיבית, הוא לא מוצדק ואין בו שום היגיון כלכלי, ולמעשה הוא מהווה סבסוד של יבוא על חשבון עסקים מקומיים.

השאלה היא כמה זמן העיוותים הללו יוכלו להימשך. בכל יום שעובר, כשהיקף הסחר באינטרנט גדל והולך, בעיקר מכיוונה של סין החוצה - הפגיעה בעסקים המקומיים מתעצמת, והמחיר למשלם המסים, בין אם בסבסוד ישיר ובין אם באובדן הכנסות מס, גדל והולך. בשלב מסוים, פגיעה במנגנון הזה תהיה אולי לא פופולרית בקרב הצרכנים, אבל מחויבת המציאות.

קשה להניח שמדינות המערב המפותחות יהיו מוכנות להמשיך ולסבסד את היבוא ממעצמת ייצור וסחר אונליין כמו סין. זה אולי לא תופס כמו כותרות כמו הטלת מכסים ומלחמות סחר, אבל לגביית עלויות משלוח אמיתיות - המבוססת על מחירים ונתונים נוכחיים ואמיתיים, ולא על הסכמים היסטוריים ארכאיים - יכולה להיות השפעה משמעותית.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי

כפי שהכתבה מפרטת, גם בעבר היה צריך להימנע מלקנות מהם.  

בגלל שלל סיבות של עושק, ניצול, איכות חומרים ירודה, וכל מה שהיא תיארה.  

יש כאן סוגיה עקרונית.

מתי שהוא יהיה צורך הכרחי לרכוש בגדים.  

את ההזמנות שעשיתי שם.

אין לי בעיה לא לקנות אם יהיה תחליף כשאצטרך לקנות

בנתיים אין

דברים משתנים בחיים, את יודעת

(אני שונאת לקנות בגדים ודוחה את זה כבר לא מעט זמן, אבל זה יהיה צריך לקרות)

אני מתכוונת להמשיך לקנות ב-SHEIN למרות ההאשמות האנטישמיות - כיפה

 (התפרסם לפני שהחזירו את המשלוח חינם)

זה לא "סיבות" זה יותר כמו "השערות" ונאיביות...

עברתי גם על קצת תגובות וראיתי שהמליצו על אתר בשם temu ולא הצלחתי להבין למה...הם מטומטמים? לא, הם בורים. הוא אשכרה כמו שיין רק ביותר גרוע אל תקשיבו למי שממליץ לכם את זה.

היה עליהם הרבה תלונות

בין היתר שהם חברה לא בטוחה, שהסחורה לא איכותית עד פגומה (סינים אחרי הכל) ושבהתחלה היה משלוח חינם לכל המקומות חוץ מישראל ורק מאוחר יותר שינו את זה. כלומר הם יותר גרועים משיין.

שהיא לא קראה את מה שהיא כתבה לפני שהיא פרסמה..(;

סתם. פשוט יש מה לענות לטיעונים שלה שדיי מפרק אותם.

לגיטימי להגיד 'שמעו, אני יודעת שהם לא בסדר בלשון המעטה, אבל מאוד קשה לי ואני תלויה בהם כי רק שם אני מוצאת בגדים צנועים/ נוחים/ ענארף'

אבל הניסיון להכשיר את זה, ועוד לפרסם כתבה בנושא, זה חבל בעיניי (למרות שיש בזה מן האנושיות..)

אם תלויים בהם כי קשה עד בלתי אפשרי למצוא בגדים במקום אחר, אז מה הבעיה? או מה אפשר לעשות אחרת?

ואם זה לא נכון - אז למה זה מעניין מספיק כדי לכתוב עליהם ולהתווכח שעות על אם כן לקנות או לא, מה הסיפור לא לקנות? 

אם הטיעון היה כזה של 'שמעו אני בנאדם' היה לי יותר קל לקבל, גם אם אני באופן אישי לא אתנהל ככה.

לגבי ה'אם זה לא נכון'- לא בטוחה שהבנתי..
מבחינתי, גם אם הייתה באסה על ההשלכות לא היה דיון באמת.

אבל לא יודעת מה דעתי שווה, ומשערת שיש כאלו שחושבות אחרת ממני..

והדיון מציג בדיוק את המורכבות הזאת- אני אולי מאמינה שרוב האנשים יכולים להסתדר בלעדיהם, אבל המציאות היא שהם תופסים מקום משמעותי בחייהם של נשים רבות בארץ ובעולם חח

זה לא "באסה על ההשלכות" זה "מה אפשר לעשות אחרת? כלום"

למה לא היה דיון באמת? כי את מניחה שאפשר להסתדר בלעדיהם. ואם אי אפשר? 

אבל. חח

נראה לי שדווקא על מה שכתבת כאן כן עניתי..

לענ"ד אפשר למצוא אתרים אחרים, ואפשר לקנות בחנויות אחרות (והאמת שלא הבנתי מה הופך את ההנחה שלך שאי אפשר לנכונה יותר משלי..?;) פשוט אנחנו כבר רגילים לשיין, ונוח לנו.

אפשר להוסיף רובד נוסף, שבסיטואציה כזאת שגם ככה יש הרבה חוסר יציבות, להוסיף גם את השיבוש הזה, או חיפוש תחלופה.. כמה שזה קטן- זה גדול. זה בסדר גמור, וגם כתבתי את זה שאם הטור היה עוסק בפן הזה, או בצדדים אנושיים אחרים- לא היה מציק לי.

מה שהפריע לי כאן זה הכנסת האידיאולוגיה לדבר.

דווקא היה נראה לי שהיא מביאה טיעונים מושכלים. 

מה היית עונה לה שהיה מפרק את הטיעונים שלה?

פשוט שהייתי עם תחושה שיש פה עניין של פוזיציה, ושלרוב הטיעונים אפשר לענות באופן שיציג פוזיציה אחרת..

1. מבחינת הפורמטים שלהם, אליאקספרס, אמזון ואיביי סוג של קניונים- אתרים גדולים שמרכזים המון מוכרים קטנים פרטיים. ממה שידוע לי, שיין היא לא כזאת (נראה לי שבקיץ היה דיבור על זה שהם גם רוצים להיפתח לזה, אבל לא יודעת מה קרה עם זה בפועל). כלומר- בכל אחד מהאתרים האחרים יש לי התמודדות מול חנות ספציפית, אולי אפשר אפילו לדווח עליה. אבל בשיין יש כאן אמירה של הקניון כולו.

כשרשת פוקס החליטה להשבית את החנויות ולהביע התנגדות לרפורמה המשפטית, היו אנשים שהחליט בתגובה לא לקנות ברשת פוקס. אבל לא ראיתי מישהו שהחליט לא לקנות בקניון שיש בו סניף של פוקס.. זה פחות או יותר ההבדל.

2. סליחה, אבל כשמדברים על כסף, יש בי קצת ספקנות לגבי הכוונות הטובות של שיין בהחלטה להסיר את הדגל.

3. לא בטוחה שההיקש בטיעון הזה נכון. למשל, בכל אותם האתרים שהיא הזכירה לא בוטלו משלוחים בחינם- פשוט הודיעו למשתמשים שייתכנו עיכובים בזמנים. גם לגבי ההחזרה עכשיו, אחזור לטענה מס' 2..

4. זה היה הטיעון היחיד שעוד יכולתי להבין אותו. עם שני סיוגים- הפסקת התקשרות עם משפיעניות ישראליות בתקופה כזאת יוצרת שדר מסוים שקשה להתעלם ממנו. גם אם לא נאמרו אמירות אנטישמיות מפורשות.. ואם אכן הסיבה היא זאת שהוזכרה בטור- כן נראה לי שהיה אפשר להתנסח פחות מעורפל ולהבהיר את הדברים בדיוק כפי שהובהר בטור הזה. אבל פסדר.

5. זאת לגמרי יכולה להיות עוד סיבה להחרים את שיין. כל מה שהיא עושה בטיעון הזה זה להגיד שלא אכפת לה לא מזה ולא מזה..

6. בהמשך לסעיף 1- אותה שרשרת מגן דוד/חי מממנת בדיוק את אותו אחד שניסה למכור דגל פלסטין. אז מה ארוויח אם אקנה אותה (חוץ מתכשיט באיכות פח שכנראה יוריד עליי צבע)?

חוץ מזה, שלמה זה מכפר? מרגיש קצת כמו איזו ציפיה לאישור כזה או אחר. הם התנהלו בצורה שגויה לחלוטין, אבל הם גם מוכרים שרשרת חי ב9 שקל, אז נסלח להם..

אגב, הייתה כאן בחירה נוחה להתעלם מדברים נוספים, כמו עניין האריזה עם מסקינטייפ בצבעים שמדברים מצד עצמם, כמו היעדר דגל ישראל באתר, וכמו ההשפעה של המהלך ברמה הציבורית והתקשורתית (זה מדובר בעולם, ולא בהכרח בעדנו..).

לוידעת מה להגיד. בעייני היה כאן המון טעם לפגם.

תדה על שיתוף מחשבותייך!

פלסטין 

על זה אין מחילה 

למה שהם יקשטו את האריזה בשחור ירוק אדום ???

איך זה בדיוק משתלב 

אני קיבלתי היום חבילה שהזמנתי לפני המלחמה

והיא נראת רגילה! נורמאלית לחלוטין מבחוץ

אני קיבלתי היום חבילה שהזמנתי לפני המלחמה

והיא נראת רגילה! נורמאלית לחלוטין מבחוץ

אנשים יעשו הכל רק כדי לקבל טיפה צומי ולייקים זה לא חדש

זה נקרא רכרוכיות והודאה בזה שאנחנו צריכים אותם. הם צריכים לקבל מכה מספיק חזקה בכיס שהם יתחננו שנחזור לקנות מהם.

אני ככ מקווה שישראלים ירימו את הכפפה ויצא מזה משהו באמת טוב, לא שנחזור לשגרה שהייתה..

שיפשטו את הרגל..אנטישמים!

למרות שזה מפתה ברמות להזמין

החודש שעבר תכנני לעשות קניה בערך בחמש מאות לחורף .. (וזה אחרי ששנה שלמה ליקטתי מה לקנות ובררתי אם איכותי ואיך נראה)

חברה שלי תכננה לקנות אותו דבר ב300 אחותי תכננה להזמין דברים לבית ב700 .

והנקודת מסירה תמיד אומר לי שיש לו מלא עבודה בגלל שיין ומשלמים לו שעתי ושאנחנו נרחם עליו .

מה אני אגיד לך לפעמים חלומות מתגשמים..

בנקודות מסירה רוב החבילות של שיין וגם ככה אצל השליחים .

לפני חודשים הבאתי לתופרת מלא שמלות לסגור להפוך לצנוע והיא החליטה שזה לא בדים איכותיים מספיק .

צודקת 

נעבור לאסוס מה קרה 

את לא רוצה לדעת כמה דברים שמרתי לי לקנות..

לא ניסיתי אסוס. איך שם?

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

ההגדרה הראשונה שלך נשמעת מתאימה ל"התבוננות", שהיא בנחת, בתשומת לב לפרטים.

אבל בבהיה אין תשומת לב לפרטים, אין בחינה מדוקדקת, ואין נחת ומודעות. אלא הסתכלות לפרק זמן ממושך מהמקובל שמגיעה מתוך רגש חזק פתאומי שהתעורר ממה שעליו מסתכלים. מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את כוונתי.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.