יש לי איזה ין רצון שבעלי ייפצע בינוני. נגיד ברגל או משהו. משהו שלא יוכל לאפשר לו להמשיך להילחם.
כי אז אני יכולה להפסיק לדאוג לו את הדאגות המטורפות האלו, כי אני יודעת שהוא את המלחמה שלו סיים, ושהוא לא ייכנס יותר לשטח ולא ימות ולא יקרה לו שוםדבר נורא..
אוף ה', איזה מחשבות הזויות.
לדעת שאת לא לבד במחשבות האלו?
שמעתי כמה אנשים מסביבי, בדיוק עם אותם תחושות.
אומרים ולא אומרים
מהרהרים לרגע, ואז חוסמים את המחשבה
זה מאוד טבעי
אנחנו במצב מאוד מאוד קשה
החוסר וודאות מחליש
והמחשבות של מה יקרה לא מרפות
אז זה נורמלי
וטבעי
ולא צריך להתבייש שזה מה שאנחנו חושבות.
וקצת בפרקטי, אני משתדלת לא לחשוב מחשבות ברמה הזו. אלא להתעסק בדאגות היומיות הרגילות. כי זה מה שמאפשר לי להמשיך. אבל זה באמת קשה, ולא תמיד אפשרי.
בתפילה שכולם יחזרו בריאים ושלמים, בגוף ובנפש
זה קשה לא להיות מוצפת
בעלי גם במילואים, ביחידה לוחמת.
אני ממש ממש מבינה את הדאגה שלך❤️
רק שיתפתי שזה עוזר לי לפעמים, לא כהצבת סטנדרט או משהו כזה
בדיוק היום ראיתי כתבה על מישהו שתרם כליה אז הוא יצא מהמילואים בשביל זה.
ושמחתי שיש נסיבות רפואיות משמחות ב"ה.
אבל אימלה כמה שהיא מובנת...
בעל של מישהי שאני מכירה נפצע 'קל' (גם קל זה לא ממש קל בדכ.. הכוונה שהוא עבר ניתוח ועכשיו יצטרך שיקום של כמה חודשים ובע"ה יחזור לתפקוד)
ואחד הדברים שאמרו לה זה "שיתאושש מהר ויחזור לנחור לידך ולא בעזה..."
קיצר לא מאחלים לאף אחד ולא מתפללים על אף אחד שייפצע.... אבל ברור שפציעה קלה שלא מאפשרת לחימה מרגיעה יותר מהחוסר ודאות❤️❤️
וחיבוק גדול לך
מאחלת לך שלא ייפצע אלא יחזור במהירות עם ישועה גדולה לעם ישראל🙏
!!!!!!!!!!!!
הצילו!!!!!
מרגישה שמעדיפה שיקום של כמה חודשים על פני הדאגה הזאת והחששות והסיכון האמיתי שח"ו עלול באמת לקרות משהו.
אני לא עומדת בדאגות האלו!!!!!!!!
אבל את לא יודעת מה את מבקשת.
להפצע בינוני זה יכול להיות גם לאבד רגל.
להיות נכה כל החיים.
תתפללי שיחזור הביתה לשלום.
בריא ושלם!
שלא יפצע כלל!
לפעמים הפחד והדאגה מוציאים ממנו מחשבות שאנחנו לא באמת רוצות.
אל תתני לפחד להשתלט עלייך... ולהוציא אותך מדעתך
או מאשר להיפגע בראש או בנפש. חס ושלום.
זה הפחד שלך שמדבר.
רוב החיילים חוזרים מהמלחמה בריטים ושלמים!
כרגע את מבקשת שהוא יפצע כדאי שאת תהיי רגועה.
לא עדיף להמודד עם הפחד
ולהתפלל שיחזור בריא ושלם?
זה נראה כאילו להיפצע גורם לחיים לחזור למסלולם. זה ממש לא ככה.
זה להחליף דאגה בדאגה אחרת, ארוכת טווח. לא בטוח שכדאי
ולהישאר במקום ככ ככ מסוכן!!!!!!
את באמת מוותרת על האופציה הזו???
הגרועות, זה כל כך מפחיד!!!!!
הלוואי הלוואי הלוואי שיחזור בריא ושלם!!! ושאני לא אדאג!!!!!!!! (איך אפשר??)
להאמין שיש אופציה שלישית.
ומותר לדאוג! זה באמת מצב מדאיג ומפחיד
מה שלי עוזר זה להתמקד ביום יום.
להיות עסוקה כל הזמן וממש לא להשאיר למוח זמן למחשבות.
שזה לא רציונאלי? כן?
את מנסה לענות לרצון לא רציונאלי בטיעונים הגיוניים.
כל אחת ואחת מאיתנו רוצה שהקרובים של יחזרו בריאים ושלמים בגוף ובנפש.
אבל זה כל כך מפחיד
והפחד של מה יקרה אם הם לא יחזרו בכלל כל כך משתק, והוא שואב עמוק עמוק לתוך בור שחור שקשה לצאת ממנו
אז כתגובה לפחד המשתק האלו, עולות מחשבות אחרות.
מעין פשרה עם המציאות
שברור שאף אחת לא רוצה שזה באמת יקרה
אבל המציאות לא נורמלית
וזה גורם לפעמים למחשבות מסוגים שונים לצוץ.
אין מה להתווכח עם פחד
הוא קיים
זו מלחמה, זו המציאות שלנו
אין לנו שליטה במחשבות שלנו
אפשר לדבר איך מתמודדים איתם, ומה עושים כשמחשבות כאלו צצות.
אבל לא חושבת שיש מה "להוכיח" את המחשבות האלו, כי זה לא מה שיעזור
ברור שאני לא רוצה שייפצע ח"ו, אבל הפחד מדברים גרועים יותר הוא כל כך חזק!!
מתפללת שרק תשבר לו הרגל
לא מעבר חלילה
ושיחזור הביתה
כי אין לי כח לכל הפחד והאי ודאות החסרת סיום הזאת
ברור לי שזה נשמע נורא
אבל באמת הפחד לאבד הוא התחושה הכי נוראית שחוויתי בחיי
ואני מעדיפה למות מאה פעמים ולא להתמודד איתה חו''ש
אז תכלס מבינה אותך
במצב הזה זה סוג של הדיוני
אבל מה שעוזר לי זה רק דבר אחד
לא לתת למחשבה ןלפחד הזה טיפה חופש ביטוי
כשזה רק מגיע
לקום לעשות משהו אחר להתקשר למישהו לקום באמצע בלילב אפילו לקרוא ספר לראות סרט מצויר אפילו
לא להתוכח
לא להכנס לדיונים
פשוט לא לתת לה פינה אפילו לרגע
כי אחרת יא משתלטת על הכל וזה נורא וסיוט ומפחיד באמת
בלתי ניתן לתיאור ולהכלה!!!
אבל נראה לי כן חשוב לשקף מה המשמעות של המחשבות האלו.
ולנתב את המחשבות לתפילה אמיתית שיחזור הביתה לשלום
בעיני חלק מהתמודדויות עם הפחד זה להציב מראה למה הוא גורם לנו, ולהבין שצריך למצוא את הכלים להתמודד איתו.
וכן. לחשוב גם רציונלית.
באור לי מעבר לכל ספק שהיא לא באמת רוצה שהוא יפצע.
חשוב שגם היא תאמין שיש עוד אופציה שלישית חוץ ממות או פציעה.
האמונה הזו חשובה בעיני ליכולת התמודדות עם הפחד
הוא נסיון פשוט קשה ותהומי
ולעומת משהו קטן ופתיר שלפחות מוציא אותה מהפחד המתמשך
וזה לא סתם פחד
וזה ממש ממש ממש לא קל להתמודד איתו
ובטח לא לאורך שבועות ארוכים בלי צפי לסיום
ועם שאר ההתמודדות הנלווית לימים אלו
אז אין לשפוט
אבל ברור שהשאיפה הזה להתפלל שכולם יחזרו בריאים ושלמים
אפשר לתפקד רגיל
ובלי שום התרפים
ואפשר להתחזק מיעוץ או שיחה מכווינה
נכון
אבל הפחד שם
גם אם הוא כאילו רגיל ונורמלי למצב
עבר עריכה על ידי מקרמה בתאריך כ"א בחשון תשפ"ד 07:38
גם אני אישה של, נשארתי בבית עם שני ילדים ובהריון .
הפחד גדול מאוד - עד כדי כך שאתמול קלטתי שלא עצרתי אפילו לרגע לחשוב על 6 בני משפחה בדרגה קרובה שגם מגויסים. חלקם עמוק בפנים וכבר איבדו חברים (דרגה קרובה = אחים, גיסים. אחינים.. לא מדברת אפילו על בני דודים , חברים והלאה)
משתפת אותך בשיעור קשה מאוד שלמדתי כשאחד מבני משפחתי ניסה לפגוע בעצמו.
האינסטינקט הראשוני היה רחמים, להבין אותו ולחבק, אמירות כמו אי אפשר לשפוט...
הנסיבות שהביאו לכך באמת באמת היו קשות, זה ניסיונות שאני לא מאחלת לאף אחד
ובדיוק כשאנחנו עוד בהלם ולא יודעים מה ואיך להגיב הגיעו גם אנשי הרפואה וגם רבנים שליוו אותנו וממש היו נחרצים
*שיש מחשבות, אמירות. מעשים שאין להם מקום*
ממש אין לתת להם לגיטימציה/הכלה או הבנה וצריך להוקיע אותם נחרצות.
זה לא סותר את העובדה שלנסיבות ולקשיים שהובילו לאותו המקום צריך לתת מענה.
אז כן. אני מאמינה שהתפלל/לרצות/לקוות על חייל שיפצע זה ממש קו אדום! לא קל. לא בינוני ולא כלום יש לנו הרבה כוחות בתפילות שלנו והתפילה היחידה היא שיחזור הביתה לשלום.
זה לא סותר את האמפטיה והרגישות שצריך לתת לפחדים,
וכאישה של חיזקת אותי מאוד!
הרי ממי אנחנו מבקשות?
למי אנחנו מתפללות?
ממי שהכל שלו.
אז אני צריכה לפחד לבקש ברווח?
אנחנו מבקשת שבעלי וכל חיילנו יחזרו שלמים ובריאים.
שלא תיפול שערה משערות ראשם.
תודה על זה
אני לא התפללתי בחיים שהוא יעשה משהו לעצמו חו''ש
ואגב
בעלי ההפך ממני מה שמטריד אותו זה רק למה הוא לא נכנס לעזה עד כה
ומצידו אפילו יותר אם היה
ולא קיוויתי שיפצע חו''ש
אבל כשאת ניצבת מול משימה
ולא מדברת על הפיזי ולא על האמהות לבד אפילו ( ולקראת סוף הריון שביעי)
שאת קורסת מולה נפשית והיא לא אפשרית לך כמה שאת נלחמת ומנסה ומנסה ובכל זאת
אבל את פשוט לא עומדת בה
ואין לך בית להיות בו או טיפת שגרה שתחזיר לך חיים
וכשאנשים שאת מכירה נהרגים
וחברות נשארות אלמנות
וכשאין שום ודאות וצפי לסיום אי פעם..
ופשוט נגמר לך הכח ושוב נגמר ושוב
ואת נלחמת ומגרדת טיפה רק לעוד יום אחד
ועוד
וזהו
אז כן
את לפעמים רק רוצה שפשוט יחזור ויציל טותך מכל הץהומות האלה
וכשאין שום מוצא לזה בדרך הטבע במיידי
אז לומר בלב אוף הלוואי שרק ישבור את היד בטעות ויבוא
זה בקלות יכל לצוף
וזה לא קשור לזה שבאמת התפילה האמיתית היא לנצחון מוחץ ושלם
לחזרה של כולםםם בריאים ושלמים
אבל כשלא מחזיקים מעמד ובדרך הטבע לא מוצאים מוצא
אז המחשבה יכולה לגלוש לחפש פתרון בכאילו
לא באמת חלילה מעשי.. בחיים לא היתי חושבת שנכון לעשות לעצמך אף נזק
לא בורחים משליחות אלוקית וקדושה בדרך כזאת .
ולגבי בטחון בה' וכו
סליחה אבל זה נק' מאודדד כאובה אצלי כרגע
הזעזוע ממה שהיה ועדיין
האינסופיות שמרגישה לי התקופה הזאת
האין אמון שזה באמת יביא להכרעה משמעותית ששווה את כל המחירים ותמנע דבר כזה בהמשך
והחוויית העדר רחמים גם באופן האישי... ממש מתאמצת בכל הכח
אבל רוב הזמן מרגישה גם באישי הנהגה של דין
אפילו בדברים בקטנים
קצת קשה לי להיות בהטחון ורוגע מולו כרגע.
וכולם יחזרו אלינו בריאים ושלימים בגוף ובנפש
🥹
רק רוצה להגיב לדברים על אובדנות ומתוך זה גם לגבי החרדה כי זה נראה לי יותר מחשוב בימים אלו..
זה נכון שיש מעשים שאסור לתת להם לגיטימציה אבל זו ממש טעות בעיני להגיד את זה לגבי מחשבות ומעורר אפקט הפוך של אשמה שאף פעם לא עושה טוב.
אני עוסקת גם בנושא של אובדנות במסגרת מקצועי והדבר האחרון שהיינו רוצים זה שאנשים יתביישו ויסתירו מחשבות אובדניות. ההפך. אנחנו אפילו שואלים בעצמינו כאשר יש לנו חשש שהאדם מולנו אובדני. רק מתוך הכרה שמחשבות כאלו יכולות להופיע ואמפתיה לזה אפשר להציע חלופות להתנהגויות אובדניות.
וככה גם לגבי חרדה. שחס וחלילה מישהי פה תחשוב שיש לה פגם באמונה/ אגואיסטיות או כל דבר אחר כי יש בה משהו שמייחל שבעלה יפצע קל. זה דבר כל כך טבעי ואפילו נורמלי בימים אלו. כשאנחנו בתוך החרדה הניסיון לבנות תסריטים שמחזיקים אותנו הוא חלק ממנגנון טבעי. ולכל מי שנמצא שם כדי לתמוך חשוב מאוד להפריד בין מחשבות ורגשות שכולן לגיטימיות ויש להם מקום לבין מעשים ותפקוד שלפעמים חייבים טיפול מידי..
הלוואי שנדע ימים טובים יותר בקרוב בעז"ה
משהו קטן, רק שיוציא אותו משם בריא בראשו ובנפשו...
אני גם מרגישה ככה ושמעתי ככ הרבה חברות במצב הזה שמרגישות ככה ואפילו מתפללות על זה
אל תרגישי לא בסדר
זה ממש הגיוני ומובן
חיבוק
♥️😔
גם לי עברה המחשבה המזעזעת הזאת בראש, אמנם יותר בכיוון של - יהיה חולה בשפעת או משהו מדבק שלא יאפשר לו להיות בעזה מחשש שידביק את החבר'ה ואז לא יכנס וכבר ישאר בחוץ, או נגיד פציעה קלה קלה קלה.
אני מסלקת את המחשבות האלה, אבל גם לא שופטת את עצמי. סיטואציה קשה עד כדי שגעון 💔
חיבוק לך ❤️❤️❤️
מנסה לסלק את המחשבות האלו.
הלוואי שכולם יחזרו בריאים ושלמים! בגופם ובנפשם!!
אבל אני רוצה לחזק אותך שהשם הוא ממש כל יכול
בשבילו להחזיר אותו הביתה שלם ובריא זה לא יותר קשה מלהחזיר אותו עם פציעה 'קלה'...
המקום הזה בנפש שלא מאמין שיהיה טוב הוא המקום של היצר
הוא מנסה בכל כוחותיו להחליש אותנו, שאפשרות שיהיה טוב תרגיש לנו לא הגיונית
הרי עדיף קצת רע מאשר הרבה רע
אז אני רוצה לחזק אותך שבעזרת השם יהיה טוב❤️
ואני מתפללת עכשיו על בעלך שיהיה בריא ושלם, ושיעבירו אותו מאיזור סכנה מסיבה משמחת כלשהי (העברה לתקיד אחר למשל)
ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.
זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?
הורים ו4 ילדים.
אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.
(אני מפה בניק אחר)
יואו חיכינו איתך
איזה מרגש
ירושלמית במקורזוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון
מרגש מאוד !
הרבה נחת להתאוששות קלה
של @בכינוי אחר (תודה לך)
שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -
כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,
לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.
מאיפה מתחילים?
אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.
הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?
לא באלי לחיות ככה.
לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.
אבל אולי אין מנוס.
תודה!!
מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות
ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים
לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.
בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.
בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)
יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)
וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.
יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…
אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.
ובהצלחה רבה!
ועכשיו שוב,
לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..
ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...
מה תעשו?
סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה
בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת
אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯
אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??
סגנון דתי לאומי דוס
(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)
אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76
יש לנו סיכוי?? 🥴
לא לנקות🤭
דווקא קניתי פעם מגב מגנטי כזה לחלונות, אבל אפילו לא ניסיתי להשתמש בו...
אז אולי לכן אני לא רצה לנקות את החלונות🤭
(אבל האמת שהם רוב הזמן פתוחים, אני לא אוהבת חלונות סגורים...)
הוא ממש חמוד
לא ניקוי מושלם הוא קצת משאיר סימנים
אבל ממש אחלה
אין לי אותו אבל לחברה טובה שלי יש.. זה שהוא כמו 2 עיגולים כזה.
איפה קונים?
כמה משלמים?
מה צריך לבדוק?
ואיפה קונים נעליים חגיגיות במידה פיצית?
לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק
אני אוהבת את הנעליים של פאפיה
במבצע באתר ב75 שח
אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות
כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..
אני מתכוונת למשהו כזה-
היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות
אז היא צריכה כבר נעליים טובות
ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...
אם כבר אז שיהיו טובות לשבת
ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.
אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.
אני לא יודעת איזה מידה היא
נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב
הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.
חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.
לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו
לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?
תודה!
או עלי אקספרס
איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.
זה לא יגיע לי עד האירוע
עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי
אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה
אני מחכה לסוף עונה
בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.
אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)
בני ברק רחוק לי
תודה
זה מקבע להם את ההליכה,
וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...
אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.
הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.
אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה.
אני אשמח לתמונה
