קשה לי איתם.. האהבה שלי לבעלי פוחתת בגללם. קשה לי לחשוב שצריכה להיות קשורה להם עד 120. לפעמים אני חושבת לעצמי שאם הייתי יודעת שככה זה יהיה חד משמעית לא הייתי מתחתנת עם בעלי.
יודעת שאני רגישה. אבל גם יודעת שאני באמת מנסה להיות בסדר. והגזלייטינג הזה. שאני תמיד הלא בסדר. שלא משנה מה - זה אני. ושתמיד הקושי שלהם יותר משלי. החוסר הבנה ששניה יש פה משפחה שרק הקמנו. יש פה מישהי עם עולם שלם שהיה לה גם לפני הנישואים האלו וגם לפני הלידות. ולא אין פה בן או אח שנוספה לו עוד איזה רגל ש"מחליטה" עליו ומרחיקה אותו אבל לא קשורה אלינו בשום צורה.
לא מוערכת בשום צורה. להיפך, מרגישה כל כך כמובן מאליו על אף כל ההשתדלויות שלי בתוך הקושי שאני בעצמי עוברת בתקופה המטורפת הזאת. על אף הכבוד הרב שאני מנסה לתת. בחיים לא החזרתי על מילה לא במקום והיו הרבה. גם כשהרגשתי עלבון סתמתי את הפה והמשכתי הלאה. אני יודעת שלא משנה מה יש אנשים שלא משנה כמה תסביר להם תמיד ישפטו אותך ויזלזלו במקום שלך רק בגלל שאתה בעמדה כזו או אחרת במשפחה. אז כבר אין טעם להסביר.
ונכון אנחנו הזוג הראשון שהתחתן. הכלה הראשונה. משפחה לא דתית. ולא כל כך מבינים איך להתנהג עם הכלה. שרואים שאף פעם לא תענה ותמיד תחייך גם כשלא בא אז אפשר לעשות מה שרוצים.
לוקחת צעד אחורה. גם אם יפגעו- לא יכולה להיפגע ולפגוע בעצמי. רוצה מערכת יחסים בריאה ולפעמים אפשר רק כשזה מרחוק אז לוקחת צעד אחורה. גם אם אחווה עקיצות ופרצופים ודיבורים מאחורי הגב שחושבים שאני תמימה מדי אז אפשר כי אני לא קולטת כלום.
כל כך מפחדת לפגוע ובסוף בגלל זה פוגעת בעצמי. ומתפללת שהשם יתן לי להיות רגישה לעצמי כמו שאני לאחרים. ולהאמין בצדקת דרכי גם אם הרבה אנשים ינסו להראות וגם ירגישו מסיבותיהם שלהם שזה אחרת.
שהשם יתן לכולנו כוח בתקופה המורכבת הזאת. ועצה טובה ושלום בית.. שבת שלום אהובות. רק כאן יכולה באמת לפרוק ולקבל חיזוקים. ומתפללת שכל הנשים המגויסות יהיו חזקות מרגישה לידן שאין לי על מה להתלונן אבל זה כבר לא תלונה זה יותר כאב שקשה להכיל.. תודה למי שקראה עד הסוף ❤️
)