הגיוני לגמרי התחושות שלך

יש לך למי לפרוק?

בעלך תומך ? יודע מה את מרגישה?

כמה אתם קרובים אליהם?

אין לי למי לפרוק.. רוצה ללכת לשיחות אבל הן מאוד יקרות ודרך הקופה זה לוקח המון זמן.

בעלי לא באמת מבין. רואה את הדברים אחרת לגמרי ואם אגיד משהו קטן ישר יתגונן ולא יראה אותי הוא לא הכתובת לזה. הוא רק גורם לי להתרחק ממנו יותר כשיש שיח על זה. ברמה שכבר לפעמים מסתכלת על אחרים בעצבות ואוספת את עצמי מהר כדי להרחיק את המחשבות האלה. כי האמת, שאנחנו בכלל לא באותו הסגנון. גם לא באותו סגנון המשפחות. ואין מושלם אבל יש פער גדול וקשה לי להיות מחוברת אליו כשאני יודעת שזו המשפחה שאני הולכת להיות קרובה אלין לעוד המון המון שנים.

בעלי בקשר יומיומי יותר מפעם אחת. מבחינתם להיפגש כל שבוע ושיחות כמה שיותר. נפגשים אחת לשבועיים כי תמיד יש דברים אבל חמותי בכל הזדמנות תדבר על המרחק ועל תדירות המפגשים שלא מספיקה 

שזה די נפוץ, תנסי לא לקחת על עצמך את ההאשמות שלה והתלונות

אז היא מתלוננת שאתם לא באים, אז מה..?

כדאי לפתח חוזק מול זה

אתם עושים מה שאתם יכולים במסגרת השיקולים שלכם

ואני כן חושבת שכדאי בנוסף להנמיך ציפיות

לצערנו, קורה הרבה שיחסים מול המשפחה של הבעל הם לא נעימים. זה לא אומר שהבעל לא טוב חלילה והנישואין הלכו לאיבוד

זה אומר שיש פה התמודדות, ולפי נה שאת כותבת, עדיף שהוא לא יהיה הכתובת לפריקה.

זה בסדר.

אבל לא אומר שבעלך פחות טוב בגלל זה

זה רק אומר שאת נדרשת לצאת מאזור הנוחות ולעשות עבודה

אני יודעת שזה לא 'רק' אבל התסכלות מלמעלה על המצב הרבה פעמים יכולה לעזור ולתת פרופורציות ולהקל על ההתמודדות

תתעסקי בלחזק את הזוגיות שלכם

הרבה פעמים הבעל לוקח לו זמן עד שהפוקוס על המשפחה שלו שהוא בנה הופך להיות עיקרי

הלוואי שזה היה רק תדירות המפגשים. בזה כבר עברתי טירונות ומצליחה להתמודד עם זה די בקלות. והתדירות הוא נורמלית וממוצעת לכל הדעות..

זה הרבה מעבר.. זו כבר התנהגות מזלזלת, שממש מרגישה לא טוב ואפילו רע וחנוק בסביבה שלהם. ועם זה קשה לי. 

זה קשה ל2 הצדדים, אפילו שמשמח, כניסה של כלה חדשה למשפחה

זה גם בלי ההבדל והפער הדתי

נכון שמצופה מהם להיות המבוגר האחראי, אבל ככל שאת מצליחה לתת לזה לעבור לידך ולשנות פאזה מ- באתי למפגש משפחתי ולצפות ליחס טוב ואוהב (שזה שיא הלגיטימי) ל- באתי כדי לשמח את בעלי,ירווח לך

ובאמת שמטבע הדברים, ככל שהמשפחה מתרחבת בעז"ה, התדירות קצת יורדת (או הרבה)

תחזיקי מעמד יקרה! 

שזה מפגש משפחתי שאמור להיות נעים וטוב ויחס נעים מהלב. ואז מרגיש לא קשורה כאילו מתייחסים אליי כמשהו לא קשור למשפחה. ככלי רק לראות את הנכדים ואני לכשעצמי - כלום ושום דבר. היחס גם בהתאם. תמיד להראות שהם צודקים. תמיד להוכיח שהם יודעים וכן על זן הדרך. והתעלמות לגמרי ממי שאני כבן אדם. זה מקום שלא הייתי בו אף פעם.

צריכה לשנות גישה ולראות את זה כמשהו נטו בשביל בעלי והילדים וזה לא קל.. דורש עבודה ויודעת שגם שיחות שיקרו עם הזמן כי אני חייבת.

תודה לך על החיזוקים❤️

"לא אין פה בן או אח שנוספה לו עוד איזה רגל ש"מחליטה" עליו ומרחיקה אותו אבל לא קשורה אלינו בשום צורה."

קשה לך - תתרחקי בעצמך. הוא ינהל מערכת קשרים עם המשפחה שלו. אולי קשה למשפחה לא דתית עם כלה דתית

לא אני לא מרחיקה. להיפך. ויש מורכבות הרבה מעבר להרחקה זו התנהגות שלא משנה מה אעשה תמיד יהיה רצון לעוד ותמיד יהיה זלזול.

גם אם אני לא שומרת על קשר שבועי אני בעצמי זה נחשב כאילו אני מרוחקת. וקשה לי עם זה. אבל כשאני מנסה לשמור על קשר רציף השיחות מאוד לא נעימות. 

הם יוצרים לך סביבה רעילה

ולכן תתרחקי... רק את. שבעלך ילך לשם עם הילדים.

ורק לעיתים רחוקות לבוא כדי לשמח אותו

❤❤❤

אם את נשואה מעט זמן, חשוב לי שתדעי שזה טבעי שלוקח זמן הניתוק הזה אצלם של להבין שהצרכים של האישה קודמים לצרכים ולרצונות של המשפחה. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו" זה תהליך שיכול לקחת קצת זמן ולימוד, במיוחד במשפחות עם דרישות גבונות יחסית מהילדים. חשוב לדבר על זה ולשקף את הרצונות והתחושות שלך מול זה. זה לא יקרה לבד. מעבר לזה, לראות איפה הוא יכול לשמור יותר על קשר עם המשפחה בצורה שלא תפריע לך. אצלינו לדוגמא הוא נוסע הרבה פעמים בלעדי באמצע שבוע.

מקווה שאצלכם זה יפתר מעצמו עם הזמן והדיבורים, אבל יכולה לשתף שאצלינו זה גם דרש טיפול העניין. קודם טיפול שלי שעזר לי להבין שהרצונות שלי לגיטימיים ולא מוגזמים ושנתינה לצד שלו יכולה לבוא רק מתוך רצון שלי לתת. אחכ טיפול שלו שעזר לו ליצר את הנפרדות שלו מול המשפחה ואת ההפרדה בין הרצונות שת ההורים לרצון שלו, ועכשיו בלי שדיברנו עם חמותי גם היא נמצאת כרגע בתהליך של טיפול על העניין. 

אני מציעה לך לראות אותם נטו כמשפחה של בעלך וטו לא כלומר לכבד וכו אבל את לא חייבת להתקשר ולהתערות אם את מקבלת עקיצות ומילים לא במקום תחייכי תחליקי ותמשיכי הלאה בחיים הוא מדבר איתם מצויין תני לו לדבר תעשי את עצמך לא רואה לא ששומעת הוא רוצה ללכת לבקר שילך תצטרפי בתדירות שנוחה וטובה לך אח תתני להם לנהל את החיים האישיים שלך וטת הרגשות ומצב רוח הזוגי שלך

מה שכן צריך לשנות כאן זה שבעלך יראה ויבין מה מפריע מציק וכואב לך ויתן לך גיבוי בנושא הוא צריך להיות לצידך ב100 אחוז

זה ממש לא נעים, אחרי כל ביקור את בלי אנרגיות

והכל מתערבב, התחושות כלפי בעלך, המשפחה, עצמך...

גם דברים פשוטים יחסית כמו "איפה אנחנו בחג?" הופכים לשאלות מורכבות ומעיקות כל כך!

בתחילת הנישואים הייתי אצל מטפל שמאוד עזר לי.

הוא בעצם דיבר על המקום של הבית שלנו מול שאר העולם.

כמה חשוב שתהיה הפרדה.

הוא הסביר שיש אנשים שבולעים את האנרגיות שלנו, הם שואבים כוחות

וזה לא משנה מה קרה במציאות כי כל אחד מעוות ומשנה את העובדות לפי איך שהוא רואה אותן...

לפעמים התכונה הזו, של הפרדה לא מספיק חזקה ביני לבין הרצונות או הדעות של האחרים קיימת אצלנו

אבל עד שלא מגיעים למישור המשפחתי זה לא כל כך מפריע

 (בדיעבד אני הבנתי, למשל, שהיו שתי חברות מהעבודה שנתתי להן להכנס עמוק מדי לעולם הפנימי שלי ולהביע את דעתי, ואני לא אדם חלש, להיפך. רק הכל בנחמדות, מכוונות טובות ומתוך שיתוף... אבל באמת זה לא השפיע כמו במישור המשפחתי).

המטפל עזר לי גם להבין את המצב, להסתכל על עצמי מבחוץ ולראות איפה חשוב שאעשה הפרדה

וגם בעצות פרקטיות (למשל - כשמישהו שם שואל שאלה שמציפה אותי להגיד "אחשוב על זה ואחזיר תשובה" ולהשתדל שהתשובה תהיה בהודעה כתובה ולא בשיחה. יישמתי את העצה הזו על עוד תחומים בחיים וזה ממש עוזר).

וברגע שאת מרוכזת ברצונות שלך, יודעת מה טוב לך ומה מחליש אותך

זה בהכר ישפיע גם על בעלך

ועל שאר הסביבה

חוץ מהנחת והשלווה שתרגישי את בפנים.

זו דרך לא קלה ולא קצרה,

אבל כל צעד קטן מייצר שינוי של ממש. מניסיון.

ועוד הערה - זה נראה עכשיו שהמצב מייאש, וככה הם

אבל לפעמים קורה איזה שינוי, החיים דינמיים.

למשל - כלה חדשה נכנסת למשפחה, תינוק נולד, מעבר דירה... והרבה דברים משתנים.

אז תעבדי על עצמך ועל המקום שלך

ותזכרי שבעז"ה הכל יכול להשתנות בעתיד!

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה