קבעתי עם מישהי לצאת לאנשהו.
קבענו שעה שמסיימים להתארגן ויוצאים.
הגיע השעה. היא אמרה לי בפירוש שתהיי מוכנה בשעה הזאת
וחיכיתי. והיא יודעת שאני מחכה.
זה מוגזם שאני מתקשרת אליה כמה דקות אחרי ואולי אפילו בשעה המדוייקת שקבענו?
למה היא כועסת עלי שאני מגזימה ומלחיצה אותה?
אנחנו באמת לחוצות בזמן.
למה היא לא עומדת במה שהיא אומרת?
10 דקות אח"כ כן. ואומרת שהיא מאחרת כבר ב10 דקות.
אבל פחות מזה לא הייתי מתקשרת כי לא נעים לי. אבל לגיטימי לגמרי להתקשר. זה לא מוגזם.
תודה!
הבעיה שאם את תתני לה אפילו עוד 20-30 דקות ככה מעבר למה שקבענו ולא תתקשרי היא עלולה להמשיך למשוך את הזמן..
מייחסת חשיבות לדקה המדויקת, אלא התכוונה שבשעה מסוימת, פלוס - מינוס, תיפגשו.
(כמו בהזמנות לחתונה או אירועים אחרים. אף פעם לא מתחילים בשעה הנקובה).
זה לא דבר שצריך לריב עליו או לגרום לכעס.
פשוט תאום ציפיות מכאן ואליך.
כנראה הכוונה שלה להיות מוכנה סביב 1/2 שעה מהזמן שקבעתן.
אלא אם צריכים ללכת למקום מסוים והזמן המדויק כן חשוב - כמו שעת תחילת הרצאה, שיעור, הצגה, סרט וכדו׳
היא כן טיפוס כזה מאז שאני מכירה אותה ואנחנו מנסות לעבוד על זה אבל זה כבר ממש קשה לי ופעם זה היה ממש מעצבן אותי כי אצלה זה ממש מוגזם (פעם היא איחרה לי בשלוש שעות)
וכל הזמן זה לתזכר אותה. ממש לא כיף לקבוע איתה. זה כאילו לזלזל בזמן שלי.
ומלא פעמים היא מבטיחה ואומרת שתצא בזמן וכו' ומתעכבת.
ועכשיו דיברתי על מקרה שהזמן המדוייק חשוב בו.אבל זה לא משנה כי אם אנחנו נפגשות באיזה שהוא מקום וקבענו זמן זה לא ייתכן שאני צריכה כל הזמן לדרבן ולזרז אותה לצאת וגם אז לוקחת את הזמן ומגיעה באיחור שכבר ממש לא אופנתי.
וזה לא שאני יקית כזאת. ממש לא. כאילו בכללי אני אוהבת להקדים ולדייק אבל הרבה פעם יוצא שמתעכבים עם ההתארגנויות ויוצאים מאוחר וזה סבבה וגם כשהיא ככה זה בסדר כי זה בגדר הנורמלי אבל כשבשעה שהיינו צריכות להיפגש היא אומרת לי שהיא עוד לא יצאה וייקח לה זמן זה לא בסדר.במיוחד שדיברנו על זה.
והקטע שאיכשהו מוציאה אותי אשמה לדוגמא אני מתקשרת אליה לשאול מתי תצא והיא כזה 'אני מתארגנת עכשיו ואת מבזבזת לי את הזמן של ההתארגנות' אני:'טוב בסדר רק תגידי לי מתי בערך תהיי מוכנה ותצאי' 'עוד רבע שעה אסיים' 'עוד רבע שעה תוכלי לצאת?'' כן אני אוכל' כעבור חצי שעה אני מתקשרת והיא עונה.
ויש גם את הפעמים האלה שהיא אומרת' אני כבר מוכנה תגידי לי שאת יוצאת רק.-אני מתארנת מהר ויוצאת- בפועל מחכה לה אחרי זה שעה ויותר גם
. כאילו אמרת שאת מוכנה. אז מה זה?
יש לנו בעיית תקשורת קשה. אני לא מצליחה להבין אותה. לא יודעת אם אני או שהיא הבעיה.אבל בעיה יש פה.
זה שהיא לא מסוגלת להעריך ולתכנן את הזמן הדרוש לה להתארגנות, ושוב ושוב הזמנים משתבשים, ואפילו משתבשים מאוד, והיא באמת מעצבנת בהתנהגות - זה מראה על חוסר בגרות, חוסר בשלות לקבל אחריות על התחייבויות שהיא צריכה לקחת על עצמה.
לעמוד בזמנים זו התחייבות.
זו אומנם בעיה שלה שזה האופי שלה - אך את והסביבה האחרת סובלת ממנה.
אי אפשר להינות מיחסי חברות איתה.
את צריכה להתחיל לגרום לה להרגיש שהיא זו שנפגעת מההתנהגות שלה.
פעם לא לחכות לה, פעם אחרת להתעלם ממנה, אפילו לא להזכיר לה.
או שהיא תתפוס את עצמה ותתבגר בהתנהגות שלה, או שזה יגרום ליחסים ביניכם ללכת ולהתרחק.
אני לא הייתי מסוגל לשמור קשרים קרובים עם טיפוס כזה.
אבל איך אפשר להאשים אותה בזה שהיא לא מספיק בוגרת?
לפעמים זה נראה שזהו זאת היא.
מה שתישאר בלי חברות?
נראה לי עד שהיא תתבגר ייקח שנים. היא מתבגרת לאט לאט.
לפעמים באמת קשה לי איתה. אבל היא חברה טובה ואיכותית חוץ מכל החסרונות שלה חח אמרתי לה פעם שהיא העבודות מידות שלי והיא צחקה.חח.
ברור שהגיוני להתקשר! וגם הגיוני שהיא תגיד שייקח לה עוד כמה דקות אבל אין סיבה לכעוס..
אני עם חברה שלי אנחנו על הקו בזמן ההתארגנות אז זה חוסך שאלות
צדיק יסוד עלוםהכללה מאוד מעניינת.
למה זה ככה?
כבוד למילה הכתובה, ביקורת עצמית או סתם חשיבה ישרה ובהירה?
עכשיו כשאתה אומר יש לי השערה חדשה, שבהקשר לצעירים אפשר להגיד שהם היו פחות עם מסכים.
אני בטוחה שלתקשר פיזית עם אנשים מפתח את היכולות הנכונות לשימוש בשפה, ביטוי של רעיונות ותקשורת עם אנשים שונים. ביחס למי שמגיל צעיר מבלה הרבה זמן מול מסך.
ומה אתה אומר על הנושא? האם אינך דתי מספיק כדי שתהיה לך את היכולת לכתוב לנו תשובה?
<צ>
לא כותב טוב, לא יודע להסביר את עצמו.
בקיצור, מיותר לחברה הדתית.
אנימהאחרונה
ימח שם עראפתלמראה של דם ניגר
תן להם רובה ביד
והם יורים בך מיד
והם הרי כל כך קרובים,
אז אל תיתן להם רובים,
אל תיתן להם רובים..!
אל תיתן להם רובים..!
הם יחצו את הקווים!
אל תיתנו להם רובים.
ימח שם עראפתועומד עליי האיש עם הכף הגדולה,
ואומר כל הזמן: בלע בלע בלע, בלע בלע בלע
שבאוסלו היה שלום, והרי צריך לשמור על השלום - אזי נתנו לערבים נשק שיוכלו לשמור על יונת השלום (ואין מה לתמוהה על שהביאו להם נשק כדי לשמור אף למאבטחי אנשים כאלה וארחים מספקים כלי משחית כאלה ואחרים) ישבו הערבים (שכידוע הם מאוד מפותחים קוגנטיבית) וחשב "הכיצד נשמור על יונת השלום?" חשבו וחשבו, חשבו וחשבו - ומיד הגיעו למקנה, "הבה, נלכה יחדיו ונהרוג את יונת השלום, כך היא לא תילך ותישאר עימנו" מיד שלפו קלאצ'ניקוביהם (הו וובוי) וירו ביונת השלום...
שאתה מבין ש"השפן הקטן" גנב ל"אני פורים" את המנגינה
ל המשוגע היחידיאחרונהו"היום יום הולדת" המקורי, שרים בכלל לאיתמר.
@ימח שם עראפת אתה אמור לאהוב את המילה הזאת
לכן גם כשהוא כותב דברי טעם הוא מעצבן את
אין לי בעיה להודות כשהוא צודק וזה כבר קרה פה
מה מלמדים אותכם שם בישיבות? (צוחקת)
לא הרבה מסתבר 
ל המשוגע היחידיאיך הם, התנהגו יפה?
הם דווקא נראלי נושכים ממש טוב, והנביחות שלהם שקטות אבל הכי מפחידות.
