10 דקות אח"כ כן. ואומרת שהיא מאחרת כבר ב10 דקות.

אבל פחות מזה לא הייתי מתקשרת כי לא נעים לי. אבל לגיטימי לגמרי להתקשר. זה לא מוגזם.

תודה!

הבעיה שאם את תתני לה אפילו עוד 20-30 דקות ככה מעבר למה שקבענו ולא תתקשרי היא עלולה להמשיך למשוך את הזמן..

מייחסת חשיבות לדקה המדויקת, אלא התכוונה שבשעה מסוימת, פלוס - מינוס, תיפגשו.  

(כמו בהזמנות לחתונה או אירועים אחרים.  אף פעם לא מתחילים בשעה הנקובה).

זה לא דבר שצריך לריב עליו או לגרום לכעס.  

פשוט תאום ציפיות מכאן ואליך.

כנראה הכוונה שלה להיות מוכנה סביב 1/2 שעה מהזמן שקבעתן.

אלא אם צריכים ללכת למקום מסוים והזמן המדויק כן חשוב - כמו שעת תחילת הרצאה, שיעור, הצגה, סרט וכדו׳

היא כן טיפוס כזה מאז שאני מכירה אותה ואנחנו מנסות לעבוד על זה אבל זה כבר ממש קשה לי ופעם זה היה ממש מעצבן אותי כי אצלה זה ממש מוגזם (פעם היא איחרה לי בשלוש שעות)

וכל הזמן זה לתזכר אותה. ממש לא כיף לקבוע איתה. זה כאילו לזלזל בזמן שלי.

ומלא פעמים היא מבטיחה ואומרת שתצא בזמן וכו' ומתעכבת.

ועכשיו דיברתי על מקרה שהזמן המדוייק חשוב בו.אבל זה לא משנה כי אם אנחנו נפגשות באיזה שהוא מקום וקבענו זמן זה לא ייתכן שאני צריכה כל הזמן לדרבן ולזרז אותה לצאת וגם אז לוקחת את הזמן ומגיעה באיחור שכבר ממש לא אופנתי.

וזה לא שאני יקית כזאת. ממש לא. כאילו בכללי אני אוהבת להקדים ולדייק אבל הרבה פעם יוצא שמתעכבים עם ההתארגנויות ויוצאים מאוחר וזה סבבה וגם כשהיא ככה זה בסדר כי זה בגדר הנורמלי אבל כשבשעה שהיינו צריכות להיפגש היא אומרת לי שהיא עוד לא יצאה וייקח לה זמן זה לא בסדר.במיוחד שדיברנו על זה.

והקטע שאיכשהו מוציאה אותי אשמה לדוגמא אני מתקשרת אליה לשאול מתי תצא והיא כזה 'אני מתארגנת עכשיו ואת מבזבזת לי את הזמן של ההתארגנות' אני:'טוב בסדר רק תגידי לי מתי בערך תהיי מוכנה ותצאי' 'עוד רבע שעה אסיים' 'עוד רבע שעה תוכלי לצאת?'' כן אני אוכל' כעבור חצי שעה אני מתקשרת והיא עונה.

ויש גם את הפעמים האלה שהיא אומרת' אני כבר מוכנה תגידי לי שאת יוצאת רק.-אני מתארנת מהר ויוצאת- בפועל מחכה לה אחרי זה שעה ויותר גם

. כאילו אמרת שאת מוכנה. אז מה זה?

יש לנו בעיית תקשורת קשה. אני לא מצליחה להבין אותה. לא יודעת אם אני או שהיא הבעיה.אבל בעיה יש פה.

זה שהיא לא מסוגלת להעריך ולתכנן את הזמן הדרוש לה להתארגנות, ושוב ושוב הזמנים משתבשים, ואפילו משתבשים מאוד, והיא באמת מעצבנת בהתנהגות  - זה מראה על חוסר בגרות, חוסר בשלות לקבל אחריות על התחייבויות שהיא צריכה לקחת על עצמה.

לעמוד בזמנים זו התחייבות.  

זו אומנם בעיה שלה שזה האופי שלה - אך את והסביבה האחרת סובלת ממנה.  

אי אפשר להינות מיחסי חברות איתה.  

את צריכה להתחיל לגרום לה להרגיש שהיא זו שנפגעת מההתנהגות שלה.

פעם לא לחכות לה, פעם אחרת להתעלם ממנה, אפילו לא להזכיר לה.  

או שהיא תתפוס את עצמה ותתבגר בהתנהגות שלה, או שזה יגרום ליחסים ביניכם ללכת ולהתרחק.  

אני לא הייתי מסוגל לשמור קשרים קרובים עם טיפוס כזה.  

אבל איך אפשר להאשים אותה בזה שהיא לא מספיק בוגרת?

לפעמים זה נראה שזהו זאת היא.

מה שתישאר בלי חברות?

נראה לי עד שהיא תתבגר ייקח שנים. היא מתבגרת לאט לאט.

לפעמים באמת קשה לי איתה. אבל היא חברה טובה ואיכותית חוץ מכל החסרונות שלה חח אמרתי לה פעם שהיא העבודות מידות שלי והיא צחקה.חח.

ברור שהגיוני להתקשר! וגם הגיוני שהיא תגיד שייקח לה עוד כמה דקות אבל אין סיבה לכעוס..

אני עם חברה שלי אנחנו על הקו בזמן ההתארגנות אז זה חוסך שאלות

אבל אני לא מבינה בזה הרבה

#די_כבר_לאינסליות_הפופולרית

תעמין לי עישתי עחי אין לה אלוהים זותייי מגהצת ת'כרטיס אשראי 🤣🤣🤣🤣

נשים עי אפשר איתם עי אפשר בלעדיהם אחשילייי 😂😂😂

הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות

השני דווקא מקסים!

והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?

אבל בעקבותיך עיינתי- 

בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)

בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא) 

לרדוף במצות עונשין (רש"י)

בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)

מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות

אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:

"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי

כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.

אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי 

אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה 

הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת

יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."

"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.

לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."

חופשה טובה, בפרט בחו"ל, לראות ולהיחשף למקומות אחרים, לאווירה אחרת, לאורחות חיים אחרים - ואז לחזור לבית הפרטי והנעים שלנו, ולהעריך את כל הטוב שכן יש לנו 

מזג אוויר כזה עושה אותי שמחה

אין דרך לקום בבוקר, לראות שהכל אפור ורטוב בחוץ, ולהשאר עצובים

פתר את החידה של החיים שלו