א. לא יודעת

ב. כן. יש 2 סוגים של הריון תאומים-

זהים- ביצית וזרע מופרים שבתחילת ההתפתחות מתפתחים 2 עוברים שנפרדים אחד מהשני... (המקרים הנדירים שהם לא נפרדים אנחנו מכירים כתאומים סיאמיים)

לא זהים- חודש שבו הביוץ היה עם 2 ביציות ששתיהן הופרו על ידי זרעים שונים ונוצרו 2 עוברים ונים גנטית. כמו אחים אבל באותו הריון

עקרונית בתאומים לא זהים יש מרכיב גנטי מסויים (היכולת לבייץ 2 ביציות יחד) אבל הוא לא מחייב גנטיקה

בתאומים זהיא אין שום עניין גנטי.

לגבי מישהי שסתם רוצה יכול לקרות אבל נדיר.

זאת לא היתה השאלה

התכוונתי הבדל באחוזים/הסיכוי..

אבל לגבי ההבדל בין זהים ללא זהים:

תאומים זהים נוצרים מביצית שהופרתה מזרע אחד והתפצלה לשניים אחרי ההפריה.

תאומים לא זהים נוצרים משני ביציות ושני זרעים שונים. ובדיוק לכן הם לא זהים.

בשביל שיהיה תאומים לא זהים, צריך שלאישה יהיה גנטיקה של ביוץ של שני ביציות (בדרך כלל נשים מבייצות רק ביצית אחת בכל חודש), ולכן זה בדרך כלל גנטי.

מקווה שאני לא טועה

כיום 1/40 זה הריון תאומים

פעם זה היה 1/80 אבל ב"ה הרפואה נותנת פתרונות להיכנס להריון למי שקשה וחלק מההריונות האלה הן של תאומים. יש מצב שהרופאים כבר פחות תומכים בזה. ראיתי חילוקי דעות.

על השאר ענו לדעתי

זהים יכול לקרות לכל אחת, לא זהים לרב גנטי/מטיפולים.

לגבי סתם מישהי שרוצה - סבא שלי חלם על תאומים, אבא שלי חלם על תאומים ואני תמיד רציתי תאומים. בינתיים כולנו עוד מחכים 😅

ענו לך מצוין לגבי ההבדל בין סוגי תאומים

לי יש תאומות זהות מונו בי (שק אחד עם מחיצה דקה)

בתאומים זהים יש כמה סוגים עד שזה מגיע לתאומים סיאמיים, הכל תלוי בשלב התחלקות הביצית המופרית 

אני גם מאלו שחולמות לזכות בפיס בפעם השניה

הלוואי אמן

בכל אופן מבחינת סיכויים-

תאומים זהים זה לא גנטי

תאומי אחוה זה יכול להיות גנטי/כתוצאה מטיפולי פוריות

וגם ככל שעולה גיל האישה ומספר הלידות הסיכוי עולה....

בכל אופן

אם את רוצה

אני מאחלת לך

כי אין מתנה יותר מופלאה מזה!!!

אם אני זוכרת נכון, אחד מכל 80 היריונות הוא היריון תאומים. ובעיקרון הנתונים הולכים וגדלים עם השנים - כלומר יש יותר היריונות תאומים בשנים האחרונות. חלק מזה קשור לתרופות מעודדות ביוץ וכדומה, אבל קראתי פעם הסבר יפה - "אין בן דוד בא עד שייכלו נשמות מן הגוף", עד שכל הנשמות שלא נעשה בהן "שימוש" ירדו לעולם. ולכן יש יותר תאומים בשנים האחרונות - יותר נשמות שמגיעות לעולם - כי אנחנו בע"ה כבר מתקרבים לגאולה...

בכל אופן - לי יש תאומים, וזה בניגוד לכל הסטטיסטיקה.

אין לנו במשפחה המורחבת אף זוג תאומים (אם לא מחשיבים את האחים של אשתו של דוד שלי), מבחינה גופנית עקרונית יש לי פחות סיכוי לתאומים (אומרים שלגבוהות יש נטייה לתאומים, למשל, ואני לגמרי הפוך), וב"ה לא נזקקתי לטיפולי פוריות.

אז אצלי ההסבר הגאולי הוא כנראה נכון...

(ואגב, אני תמיד אמרתי שתאומים זו ברכה גדולה מדי... ובכל זאת זכיתי...)

אבל האמת שכשהם גדלים והופכים לכמעט מתבגרים (ובטח אם אלה מתבגרות) - זה כן ברכה...

התאומים שלי כיום בני 11.5, והם עדיין קורעים זה את זה ואת אחיהם במכות, אבל גם עוזרים הרבה - קניות, לקחת את האחים הקטנים לגינה ולחברים, לסדר את הבית לפעמים, אתמול אחד מהם אפילו קילח את הקטנה...

עדיין אני מעדיפה אותם אחד-אחד אבל לפחות מתישהו נהנים גם מהיתרונות

(עכשיו, כשהקטנה מראה שובבות ברמה דומה למה שהייתה לתאומים, אני בהחלט מודה על זה שאין לה תאומ/ה )

יש יותר תאומים זהים( הם נוצרים בצורה טבעית) ולא תורשתי

תאומים לא זהים יכולים להיות מטיפולים או באופן טבעי וזה לרוב תורשתי.

כיום 1 ל40 לידות תהיה של תאומי אחוה

ו1 ל250 לידות תהיה של תאומים זהים

גבוה מאד.

רק 2 זוגות מכל התאומים פה הם זהים. שזה יוצא אחוז נמוך מאד כאן

אז פה הסטטיסטיקה הנ"ל כן רלוונטית.

ובתור אמא לתאומות- כפרותתת לא רלוונטי לשאול אם זה מטיפולים או לא

כי יש נשים שזה נק' רגישה אצלן.

ואצלנו זה טבעי ואתן לא מבינות כמה שאלו אותי אם זה מטיפולים. אפילו גברים 😑

קיצר.

אי אפשר לדעת.

אפשר לנסות לחשוב לבד לפי מס' הילדים והרווח. אבל אי אפשר לדעת 

האחרונות מ1 ל80 ל 1-40. וזה מוסבר כתוצאה מטיפולי הפוריות שהולכים ומשתפרים וב"ה מביאים לתוצאות טובות יותר.

עדיין אחוז התאומים הזהים נשאר זהה. (על אף שיש כיום אינדקציה לכך שהסיכוי לתאומים זהים עולה בטיפולי פוריות)

אני באמת לא יודעת. אבל זה עדיין לא משנה את הסטטיסטיקה.

כי הרוב המוחלט פה הם תאומי אחוה ולא זהים.

חוץ מה' יתברך אין לי מושג איך זה הגיע אלי.

אז תמיד יש סיכוי

אבל סתם לצנן התלהבות זה מתנה עם תג מחיר יקר יקר דורש ממש🙈

עכשיו זה יותר קל כי הן יותר גדולות בה'

אם אני לא טועה (תקנו אותי אם כן)

זה גן שעובר בכרומוזום x ולכן יכול להיות שעבר רק בין גברים במשפחה, ולכן לא ראו אותו עד שהגיע אלייך

וגם גנטיקה היא כל כך מורכבת שזה פשוט לא משהו שאפשר לדעת ככה...

אבל הוא מגיע גם מהגבר וגם מהאישה.

ותכלס, כשאני חושבת על זה זה באמת מורכב יותר כי גבר לא יעביר לגבר גן של x, אלא הוא יקבל אותו מאימא שלו.

זה יותר מורכב אבל עדיין אפשרי...

זה הנטייה לבייץ יותר מביצית אחת.

גנטיקה זה דבר מורכב, יש תכונות שמושפעות מהרבה גנים ולדעתי גם זה ככה.

בכלל באופן טבעי כמה ביציות מתחילות את תהליך ההבשלה אבל רק אחת תבשיל לביצית פורייה.

מספר הביציות שישוחררו עולה עם הגיל ויכול להשתנות מחודש לחודש.  גם אחרי גלולות מניעה כשהגוף קצת משובש הורמונלית יש נטייה להריונות מרובי עוברים.

ובארץ באמת יש שכיחות מאוד גבוהה של תאומים. זה לא היה ככה בעבר וזה גם בגלל טיפולי פוריות. גם אותי שאלו מלא פעמים אם זה הריון ספונטני.

זה אקראי לגמרי

מה שרואים הוא שיש פתאום קריסה (הייתי פעם בהרצאה שהרופא או חוקר הגדיר את זה ככה) של הביצית המופרית ואחר כך זה מתפצל לשניים.

והשכיחות גם יותר גבוהה בעקבות טיפולי פוריות

יש משהו שמעודד את הקריסה הזאת

איכשהו

קשור לזרע או משו

תאומים לא זהים יש מרכיב גנטי אבל השכיחות עולה עם הגיל.

השכיחות עולה גם בגלל טיפולי פוריות, בין אם ממש בגלל ששמים שני עוברים או גם בכלל, זהים ולא זהים.

לא ברור לי למה לרצות את זה מלכתחילה. ב"ה על הילדים שלי אבל הקושי הוא משמעותי ובעיניי עדיף שיבואו אחד אחד

למה לרצות זה

חוץ מכל מיני סיבות שאפשר להגיד

לדעתי פשוט כי זה חוסך הריון.

בתור אחת שההריונות שלה ממש ממש קשים.

הייתי שמחה לקבל 2 בהריון 1.....

מי שההריונות שלה סבבה אולי לא תבין אבל אני בטוחה שמי שכמוני יש לה הרבה סיבוכים בהריון והיא ממש סובלת 9 חודשים, שמחה לחסוך את זה...

הריון תאומים יהיה קשה פי כמה.

ההריון קשה והגידול קשה. 

מכירה כמה נשים שההריון תאומים היה די דומה להריונות הקודמים

ואני לא רואה מה יכול להיות הרבה יותר קשה מההריונות שלי גם ככה🤷

שההריונות שלי מאד קשים. וגם אני חייתי בחלום הזה שזה 2 במחיר 1.

אין בכלל מה להשוות בין ההריונות

זה הריון שלם שלא תפקדתי בכלל בבית. פשוט כלום (והיו ב"ה ילדים בבית)

בשבוע 8 קיבלנו המלצה חד משמעית לעשות הפלה!!!!

מתח וחרדה במשך כל ההריון.  זה היה לחיות מUS אחד למשנהו (והיו כאלו פעמיים בשבוע)

עליתי רק 10 קילו כל ההריון כי לא יכלתי לאכול כלום. גם בגלל בחילות קיצוניות ובהמשך כי הן ישבו לי בין הוושט לשלפוחית השתן

יכלתי לישון רק בכורסא בחצי שכיבה

הייתי בשמירה משבוע מאד מוקדם

הייתי פעמיים בשבוע בביקורות בביה"ח/בקופ"ח לסירוגין

בשבוע 31 אשפוז

הכנה לניתוח חירום

החלטה לחכות עוד קצת

משבוע 32 3 פעמים בשבוע ביקורות

ילדתי בשבוע 35

שבועיים פגייה (בחסד וברחמים)

הכל לווה בהמון חסדי שמים. אבל זה היה הריון קשה באופן קיצוני

וזה בלי לדבר על האתגר בגידול תאומים

ועדיין אני מייחלת ומתפללת לעוד זוג.

אבל לא רוצה שתחיי באשליות

מכירה מלא נשים שממש לא עברו את כל זה

ככה שזה פשוט לא בהכרח...

הריון אחד יכול להיות יותר קשה מהריון תאומים

והריון תאומים גם יכול להיות מאד קשה

אני חושבת פשוט שאין כללים

ואני גם לא חושבת שנכון להשליך שהריון תאומים= הריון קשה במיוחד

פשוט מהיכרות קרובה מאוד עם נשים שהיו להן הריונות תאומים קלים יחסית. (גם יחסית להריון של 1)

ברור שיש גם כאלה שזה ממש קשה להן.

פשוט לא חושבת שזה בהכרח....

ובכל אופן זה לא באמת משנה כי זה ממש לא בידיים שלנו...

זה לגמרי שלו👆

גם כמה יהיו וגם איך יהיו ההריונות בין עם 1 בין עם 2...

זה גם הגידול שלהם - שני תינוקות שצורחים בו זמנית ואת לא יודעת את מי לתעדף, שני קטנטנים בטנטרומים של גיל שנתיים, שני ילדים שביחד יוצרים כוח שובבות חזק מדי, שני נערים (או כמעט נערים) שמקנאים זה בזה כי עושים ביניהם השוואות...

אני בעד "פשוט" לסמוך על ה', שייתן את הכוחות להתמודד עם מה שהוא מביא לנו, בין אם אלה היריונות קשים ובין אם אלה תאומים...

פי מליון- לא כפול

גם פיזית וגם נפשית

אני עדיין רוצה ומייחלת לעוד זוג (אכי"ר)

אבל האמירה 2 במחיר 1 ממש שגויה כאן.

זה הריון בסיכון גבוה

זה טלטלות נפשיות עצומות

זה חרדה עצומה בכל רגע ובכל בדיקה

זה בחילות בעוצמה של פי אלף מהריון רגיל

זה סמפוזיוליסיז שכואב ומקשה פי מליון

ועוד ועוד

אני עדיין חושבת שזה עדיף מ2.

בתור אחת שמרגישה בגיהנום 9 חודשים

אני מעדיפה להרגיש יותר בגיהנום, כי אני גם ככה מרגישה זוועה ולא מתפקדת וצריכה להתמסר רק לזה בערך,

מאשר לעשות את זה פעמיים, 18 חודשים🤷

יש נשים שמעבירות את רובו באישפוז בשמירת הריון. יש כל מיני גורמים בעייתיים שיכולים להתפתח אצל העוברים.

סכנה ללידה מוקדמת, עלייה משמעותית בסיכוי לקיסרי.

הרבה לחץ ודאגה בנוסף לרגיל...

אני לא הייתי בוחרת בזה, ב"ה זו ברכה והילדים מקסימים אבל הכל נורא מאתגר. וגם אין את הקשר המיוחד אחרי הלידה שכולם מדברים עליו עם התינוק.

קשה ליצור סמכות הורית, לפחות עם הילדים שלי לא מרגישה שיש לנו סמכות הורית.

זה מאוד שונה

ואחרי הלידה עיקר הקושי הוא לוגיסטי, הכל הרבה יותר מסורבל. כל יציאה מהבית מלווה בקושי ובכלל בקושי יוצאים מהבית בגלל זה. עם תינוק אחד זה הרבה יותר קל להתנייד.

ההריון עצמו כל כך כבד. אני חשבתי שאצטרך טיפול לגב אחרי הלידה, באמת חשבתי שנהיה לי נזק בגב. אחרי הלידה הרגשתי כזו הקלה

וסה"כ ההריון שלי היה ממש טוב יחסית ב"ה.

(אם כי היו כאלה שאמרו לי את זה...)

ההיריון של התאומים שלי היה קשה וכבד יותר מאלה שלפניו ומזה שאחריו (אחר כך היו לי היריונות קשים יותר - כנראה בגלל הגיל וריבוי ההיריונות). שלא לדבר על זה שהלידה הייתה מוקדמת יותר, ו"זכינו" בזמן פגייה...

(ועוד לי היה היריון יחסית קל להיריונות תאומים... וגם הפגייה הייתה "לייט" - רק שבוע וחצי...)

אצלנו במשפחה לא היו כלל תאומים משום צד ועכשיו בשנים האחרונות יש לסבתא שלי 7 זוגות תאומים מהנכדים ונינים ו6 מתוכם תאומים זהים. לי עצמי יש 2 אחים עם תאומים זהים. ב4 שנים האחרונות. וגם מהצד של בעלי נולדו 2 זוגות של תאומים זהים בשנתיים האחרונות. אז אני רואה רק את הזהים.( יש היום שפע של נשמות שצריכים לרדת לעולם לפני ביאת המשיח. ככה אומרים.) 

שיש לה-

ילד אחד

זוג תאומות

זוג תאומים בן ובת

ושלישיה

אחריהן בת ורק אז הגיע הבן

תאומות

תאומות

רביעיית בנות

בן

היי אאוטינג

זה מה שבעלי רוצה, שיהיה עוד אחד כדי שנוכל להשקיע יותר זמן איתו וליצור איתו את הקשר ההורי שאמור להיות עם הילד.

עם התאומים לדעתו, אין לו את זה

ואת תחושת ה"בלעדיות".

אבל כשהם גדלים זה כבר לא משנה, לדעתי. בכל מקרה צריך למצוא דרכים להשקיע בכל ילק בנפרד ולחזק איתו את הקשר, גם אם יש לו עוד אחים, אפילו תאומים שלו.

זה קשה, אבל אפשרי...

אבל מרגישה כאילו הוא כבר התייאש מהתאומים ורוצה אחד שיוכל לבנות איתו קשר של אב ובן/ת מגיל אפס

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו