אנשים שהולכים להילחם לא הולכים בשביל למות. הם הולכים כדי להגן,לשמור,להציל וכו'.

אף אחד לא שמח במיתה שלו במיוחד כשזה בטרם עת.

כן יש מעלה למות באופן כזה אבל זה לא אידיאלי.

שתביני הם אנשים כמוני וכמוך. נורמטיביים. שהשאירו אחריהם בית, משפחה, עבודה ועוד. אנשים שיש להם מה להפסיד דווקא בגלל זה יוצאים להגן על כל הטוב שיש. כי יש להם על מה להילחם.

זה כמו שתגידי על אישה שנכנסים אליה לבית מחבלים והיא מחביאה את הילדים שלה ויוצאת להילחם במחבלים. היא לא רוצה למות.היא רוצה להגן. זה המצב. או להילחם או ל...

מוכנים למסור נפש בשביל מטרות נעלות.

כל אחד בדרך שמתחבר לו. לאחד זה המצווה הדתית במלחמה, לאחד חירות, לאחד זה הגנה על העם, לאחד זה הגנה על ארץ מולדתו, לאחד זה להגן על המשפחה והקרובים שלו, ויכול להיות שילוב בין כמה דברים.

זה בד"כ לא בכיוון שרע להם או כמו אלעזר בן יאיר במצדה שיש אידיאל ההתאבדות.

אולי יש מיעוט שהולכים בשביל החוויה והאקשן.

אם זה נכון בכל מקרה למסור את הנפש, זו שאלה אחרת, אבל ברור לי שרובם יש להם מטרות נעלות.

זה הזכיר לי חבר שלי שסיפר לי שהיה במבצע בצוק איתן וממש הסתכן. ואז בחזור הוא פחד ליסוע באיזה כביש מסויים. אז אמרו לו שזה כלום ביחס למה שהוא היה שבוע כמעט..

פשוט אז אין מטרה ותכלית גבוהה ..

ויש הרבה סיפורים די דומים לזה.

משערת שיש תכרובת רגשות, ושוני ביןאנשים, מה שכן זה נשמע תחושות ורצונות ייחודיים רק למי שנמצא בתפקיד עצמו. ואני לא חוויתי את זה מעולם. 

לגבי אם הם רוצים או לא, למה שמישהו ירצה למות? לא הבנתי את ההיגיון

אנשים לא הולכים להתאבד, אלא למסור את הנפש על משהו גדול מאד.

את מדברת על מאות אלפי אנשים, לא הבנתי ממש את ההקשר של התובנה הזאת...

בין אם מרצון להתאבד ובין אם מרצון למסור נפש על קידוש השם כי ככה יהיו במדרגה הכי גבוהה שיש אם ימותו.

מאיפה התובנה? בין היתר כי חשבתי על חיילים שנכנסים בשמחה לשם. אם זה משהו שמעורב.. 

כדי להילחם על אידיאל שבוער בו

לוקח בחשבון (כנראה) שעלול להיפגע. אף אחד לא הולך כדי למות על קידוש השם, אלא כדי להילחם על קידוש השם

אדם אובדני כנראה לא יגיע מראש למלחמה, זה דורש עוצמות נפש לא חולשה.

במיוחד אם קיבל על זה פטור מהצבא לא סביר שיכניסו אותו למלחמה (לא מבינה בביורוקרטיה של צה"ל זה רק הגיון פשוט)

כולם רוצים לחזור לחיות

אבל לכולם ברור שהולכים להגן על המשפחה. ילדים וחברים.

ואחוזים גבוהים מאוד שחוזרים.

רק בשביל לקבל פרופרציה.

מתחילת הלחימה נהרגו כ30 חיילים (אני לא מדבר על הטבח שלפני התחלת המלחמה בפועל) מתוך כ360 אלף שמגוייסים למילואים ו170 אלף סדירים.

משמע 0.006% הכוח הצהלי נהרג מתחילת הלחימה בחודש הראשון שהוא הקשה ביותר.

כל חייל הוא עולם ומלואו. אבל אחוז גבוה מאוד מאוד שחוזרים הביתה.

אבל אנחנו רק בהתחלה אז אי אפשר לדעת

אבל מקווה שאתה צודק בעניין שלא יהיו עוד אבידות.

כך זה במלחמה.

אבל נקווה שפחות

אני פשוט חושב על חזית אחרת, בגלל זה לא בטוח במה שכתבת..

מצד עזה נראה כמש"כ

 בסוף יש מרחק מאוד גדול בסיכוי הסכנה בין החיילים.

זה בכלל לא דומה חיילים שנכנסו לעזה לבין אדם שמגוייס בקריה או אפילו שומרים על איזה יישוב.

זה כמו שנגיד אתה עושה פילוח של סיכוי לחלות בסרטן ל"ע ואתה שם במקשה אחת כאלו שחלו בעבר בסרטן שיש להם סיכויים יותר גבוהים לחלות שוב, עם אדם שעישן סיגריה.

אני התכוונתי על מי שמסכן את עצמו במיוחד- בעזה, בצפון, ושאר המקומות המסוכנים. 

גם לא בפיגועים.

זה אמנם קיים ועושה הרבה רעש, אבל סטטיסטית זה די זניח.

בממוצע בצה"ל נהרגים בערך 30-50 חיילים בשנה.

לפי הסדר הזה

1. התאבדויות

2. תאונות דרכים (שלא בפעילות מבצעית)

3. פעילות מבצעית.

כלומר הסיכוי למות בתאונת דרכים (או פיגוע ירי....) בדרך למילואים  בעזה, עולה על הסיכוי למות במילואים בעזה.

אבל תכלס פה כבר נהרגו 30 חיילים בשבוע וחצי...

הם יודעים את הסיכון...

יש חללי מלחמות ופעילות מבצעית. כן. אבל בדרך כלל הסיכונים הגדולים (גם במלחמה, אגב) זה התאבדויות ות.ד.

הכוונה שלי היא שרוב הזמן אין מלחמות. בהינתן שעכשיו מלחמה, ההסתברות משתנה. (לא אמרתי שאתה לא צודק לגבי הסיכונים, רק שאי אפשר ללמוד את זה מהנתונים הנ"ל.)

זה כולל את הסבבים בעזה, אבל יכול להיות שאת צודקת.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.