אם יהיה לו נפש אחרת הוא לא יהיה הוא. הוא לא יהיה

ומתוך אלה שאוהבים פשוט למדו להסתדר עם עצמם עם הזמן כי אין הרי אפשרות אחרת

כי אני יכולה לא לאהוב מלא דברים בי ולרצות משהו שיש לאחר( תאוריה לא במציאות - אני די שלמה עם עצמי ב''ה) אבל עדיין אני לא אתחלף איתו כי אני יודעת את החסרונות שלי וכבר התרגלתי אליהם

להחליף עם מישהו זה לקבל חסרונות שונים ולא בטוח שיש לי את הכח להתמודד איתם ולהכיל אותם

ומה שאמרת - עד שלמדתי להסתדר עם עצמי לקח לי 20 שנה, ושארצה להתחיל מהתחלה??

כל אחד עם כוחות נפש לקבל ולהכיל את עצמו בסופו של דבר למרות הכל.

תחשבי שאם נתחלף עם מישהו אנחנו נקבל גם את היתרונות אבל גם את החסרונות אבל לא את הכלים שהוא ירד איתם לעולם. אז אנחנו לא נכיל את זה.

וכמו שכבר הגבתי לאחו

אנחנו כבר התרגלנו והשלמנו עם הכביכול "באגים" שיש לנו, ברגע שנתחלף זו תהיה עבודה כפולה

ותמיד הדשא של השכן ירוק יותר

אבל אל תשכחי שהוא יכול להיות סנטטי

לפעמים זה מכוסה ברגשות אשם ושנאה עצמית, אבל ביסוד יש את זה לכל אדם.

איך אפשר לא לאהוב את עצמך?

אדם שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אחר

מי שלא טוב לו עם עצמו לא יהיה טוב לו עם אף אחד

זה פסיכולוגי זה משהו בנפש

כל מי שביקורתי כלפי אחרים הוא ביקורתי פי כמה כלפי עצמו

מי שממורמר על החיים שלו ימרר גם את החיים של האחרים

הנפש שלנו היא כמו מראה היא מקרינה הכל החוצה על החברה

זה לא הגיוני מה שאמרת

שלאהוב את עצמך סותר את ההגדרה של אהבה

מה שרשמת סותר את " ואהבת לרעך כמוך!!!" כמו שאתה אוהב את עצמך!!

בתור רצון בקרבה/ אחדות או דברים דומים.

לכן אי אפשר לאוהב את עצמך כי את עצמך.

כל מה שכתבת זה לא קשור לאהבה, זה שמחה, אמונה וכו', אבל אהבה פונה כלפי האחר, וכשהיא לא זה הופך לאנוכיות כנראה.

ואהבת לרעך, כמוך.

ואהבת לרעך כמוך ..

זה רק שיש בך אהבה , רגש כזה שנמצא אצלך..

רק אז תוכל לאהוב את האחר .

אדם שלא אוהב את עצמו לא יכול לזהות באחר את הרגש של אהבה .

גם הרמב״ם מפרש:  

"הציווי שנצטווינו לאהוב זה אה זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו, ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי באמונה כאהבתי וחמלתי לעצמי, בממונו וגופו וכל מה שיש לו או שהוא חפץ, וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו, וכל מה שלא ארצה לעצמי או לידידי, לא ארצה לו כמוהו, והוא אמרו יתברך: 'ואהבת לרעך כמוך'".

(מתוך ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עֲשה, )"

לדעתי ,זה קצת דומה לפוסל במומו פוסל , (זה בכיוון השלילי) שיש חיסרון באדם הוא ימצא את החסרון הזה בקלות יותר אצל האחר ..

בואי תסבירי בבקשה מה המשמעות של לאהוב את עצמך? השכל אוהב את הנפש? הרגש אוהב את הגוף? מה המשמעות של האהבה הזו?

לעניות דעתי התירוץ הוא שהרמב"ם נקט באהבה בתור הטבה לזולת ונקט באוהבים את עצמנו כדרך הדיבור. לא יודע איך זה אצלך, כשאני קונה לעצמי בגד אני לא עושה את זה מתוך אהבה, אבל כשאקנה לאשתי אז ודאי שכן… (או מתוך פחד וחוסר ברירה ;)

דרך אגב המקור לדבריי הוא המהר"ל:

. . . ומשמע מן הכתוב הזה, כי עיקר האהבה הוא לריע שלו כפני שהם שווים ודומים ולכך שייך בהם אהבה. ולפי זה יש לשאול כאשר מצינו שאהבה היא לריע שלו במה שיש להם שיתוף וחיבור והדברים הרחוקים זה מזה אין בהם אהבה, אף כי קצת מן החכמים חשבו כי האהבה היא יותר אל דבר שהוא הפכו כמו אהבת איש לאשה והרי זה זכר וזו נקבה והם מחולקים אינם שווים, והראייה שהאהבה לדברים שאינם שווים כי כל אהבה הוא חיבור וכל חיבור הוא לדבר שאינו דומה, כמו האדם שיש בו חמימות מתחבר אל דבר הקר שהוא הפך זה והארץ היבשה מתאווה למטר, והשנאה בין השווים והדומים כמו שאמרו (ב"ר פל"ט) כל אומן שונא את בני אומנותו וגם תלמידי-חכמים שבבל שונאים זה את זה (פסחים קי"ג,ב') כי דבר זה שאין אחד אוהב עצמו לכך כל אשר הדבר רחוק ממנו אוהב אותו.

לפי זה אין קשיא אף על גב שהשם ית' נבדל בלתי גשמי והאדם בשר ודם בעל חומר, שייך בזה אהבה. אך הדבר הזה אי אפשר לומר שיהיה כך, שהרי מצינו בחוש הפך זה. כי בני אדם שהם מתדמים באומה אחת אוהבים זה את זה, ואמרו חכמים (ב"ק ד"ב, ב') לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו, ומה שאין אהבה לעצמו מפני כי האהבה הוא התשוקה אל הנאהב ואין כאן תשוקה כי הוא עצמו. ולכך האהבה בין איש לאשתו כי הוא הדביקות הגמור עד שנעשים דבר אחד ויש בזה תשוקה, ואם כן האהבה מצד שהם דבר אחד ומצד הזה הוא האהבה. וכן מה שהוא משתוקק החם לקר הרי הקר הוא השלמתו ולפיכך הם כמו דבר אחד לגמרי, וכן בכל מקום שהדבר מתאווה אל דבר- שהוא הפכו הדבר הזה כפני שיושלם באותו דבר ומכיוון שיושלם בו נעשה עמו דבר אחד וכצד זה האהבה. ומה שכל אומן שונא בני אומנותו דבר זה מצד אחר, כי לפעמים ההיפך משלים אוהו כמו שאמרנו ופעמים הדומה מאבד- אותו; כמו כל אומן שמזיק את האחר. ות"ח שבבבל שהם שונאים זה את זה מבואר כי השכל הוא מלך נחשב וכמו שאמרו מאן מלכי רבנן ואין שני מלכים משתמשים בכתר אחד ולפיכך שונאים זה את זה .

מהר"ל מפראג, נתיבות עולם, נתיב אהבת ה'

על חביבות.

יש רבדים שונים של אהבה.

אהבה מבחינת חביבות, אדם מחבב יותר את עצמו.

זה רגש עמוק שאדם מחבב את כל הווייתו ואת הדברים המיוחסים אליו.

תשוקה זו אהבה שמופנית החוצה.

עברתי על כל המפרשים על הפסוק ולהבנתי כולם מפרשים לכיוון של להיטיב/ לרחם לחברך כמו שאתה רוצה בטובת עצמך (שמתחבר עם לא תיקום ולא תיטור שלפני).

אתה מוזמן להראות לי פירוש אחר…

וכבר עניתי על הרמב"ם.

אבל אין לי רצון להאריך בדיון הזה, אני רואה שאין לו לאן להתקדם.

אבל לדעתי כן מעניין למה כל כך חשוב לכם לומר שאפשר לאהוב את עצמכם?

כדרך הדיבור.

אני הסברתי למה המהר"ל לא סותר את זה.

הענין, כי זה דבר טבעי שרואים שאדם מחבב את עצמו, אפילו דברים שמיוחסים אליו כפי שהבאתי בתגובתי את הגמרא בבא מציעא.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.