לגבי החזר מהקופה הבנת נכון. כרגע לא תקבלי החזר על דברים ללידה הנוכחית.

אם תתכנני עוד הריון ותרצי החזרים אז זה דורש תקופת אכשרה של חצי שנה במכבי שלי. אולי לפני ההריון אפילו, אז תחשבי את ההפרש בתשלומים ואם זה שווה את ה2000 שח.. (שימי לב שההחזר לא עולה על אלפיים שח ויתכן שלכל סוג הוצאה יש החזר מוגבל, לא בטוחה לגבי הפרט האחרון)

לגבי דולות זה ממש יקר אבל הבנתי שאפשר לקחת סטאז'ריות בסכום יחסית נמוך

קורסי הכנה ללידה יש למכבי נראה לי ללא תשלום או בתשלום סמלי. יש לבתי החולים בתשלום.

לא יודעת איך זה במרכז אבל בירושלים אם את יולדת איפה שעשית קורס יש החזר מלא על הקורס.

לגבי הטיפול האחרון שכתבת לא מבינה בזה כלום אבל תבדקי לגבי טיפולים דומים במכבי טבעי. זה לא בחינם אבל גם לא 700 לפגישה

קורס הכנה ללידה- יש 2 סוגים- קורס בסיסי כמו של קופת חולים/בית חולים שזה בדר"כ ללא תשלום/בעלות סמלית ממש

זה קורס שנותן מידע בסיסי על הכנה ללידה, לפעמים פגישת תרגול לנשימות וטכניקות הקלה ובעיקר המון ידע שלדעתי נניתן למצוא בקלות ובפשטות בספרים/באינטרנט/אצל אמא שלך המיילדת (לא בשעת הלידה!) לא מזלזלת בזה. לי הידע עזר. ידע הוא כח. בלידה שזו חווית קצת איבוד שליטה- מחזיר ליולדת פוקוס ומעט יכולת שליטה על הסיטואציה.

מעבר לזה יש קורסים כמו אמית לידה או קורסים פרטיים של דולות- יש מקוונים ויש שלא, שבדרך כלל פחות מתמקדים בידע (שכאמור ניתן למצוא גם בחינם) אלא יותר בהכנה. נפשית, מנטלית, רוחנית, פיזית. מכירה קורסים כאלו במאות שקלים, מכל הסוגים, אני לא מירושליים בכלל ושווה לברר שם על קןרס טוב. חושבת שזה נותן הרבה כלים.

לגבי החזרים ממכבי שלי- אכן ההחזרים הם סל הריון ולידה בתקרה של 2000 שקלים לכל לידה, ומכסים קורסים פרטיים, מדריכת הנקה/תזונה אחרי הלידה, טיפולים בהריון (כמובן לא כולם, חלק) והעיקר- דולה. (והבראה אחרי לידה תלוי בקופות מה איך וכמה)

לדעתי זה כמעט אף פעם לא שווה. כדי לקבל את ההחזר צריך להיות במכבי שלי ולשלם לפחות 6 חודשים. לא מכירה אף אחת שממש מצליחה לדייק ולשלם רק 6 חודשים,בדרך כלל המינימום זה להצטרף לכיסוי הזה בתחילת ההריון, ואז חודש אחרי הלידה... שזה אומר כבר שאת משלמת קרוב ל1000 שח על הכיסוי הזה.

אחר כך ה2000 שח זה לא החזר מלא של הסכום אלא של 75% ממנו ז"א שאם הדולה עולה 2000 תקבלי 1500, ואז שילמת עוד 500. ז"א, שאם את לוקחת דולה רק אם יש לך מכבי שלי- הדולה עולה לך 1500 שח.. זה לא כל כך קצת. אם את בלאו הכי לוקחת דולה, ומאד מסודרת, ויש לך עוד קצת מה לנצל מהמכבי שלי זה מתחיל להיות שווה. אם לא ותשכחי לבטל ותמשיכי לשלם עוד כמה חודשים זה כבר לא שווה.

אם את בירושליים יש שם כמה מקומות שמכשירים דולות וניתן לבקש מהם המלצה לסטאז'רית בעלות סמלית (תלוי אם זה במסגרת הסטאז' ממש או מתחילה). יש את מעינות ובטח יש עוד מקומות שאני לא מכירה... זה מוצר אחר כמובן כי הן פחות מנוסות אבל יש להן המון אמביציה, ידע חדשני יחסית ואם זה בסטאז' אז יחסית ליווי מסוים של המנחה (שהיא כן מנוסה מאד, שוב בדרךכ לל) ככלל צריך ס"ד ליפול האנשים הנכונים!

ועוד המלצה לשקול להחליף בית חולים שלא להגיע עם מטען מהלידה הקודמת. יש גם מקומות פחות עמוסים ועם תפיסה שונה לגבי תפקיד המילדת. אני ילדתי ב2 בתי חולים (לא בירושלים) באחד מהם המילדת צפתה שאקרא לה או כשאני מתה או כשצירי הלחץ מגיעים. מעבר לזה ממש נתנה לי תחושה שאני מפריעה לה, וצעקה עלי איך הגעתי בלי מלווה??? (רק בעלי היה איתי והיינו אסורים כך שנאלצנו לבקש עזרה טכנית, למרות שהוא מאד תמך בי) במקום אחר היתה מילדת שלא ידעה בכלל מה זה נידה, ולוותה אותי באופן מדהים, תרגילים, עיסויים ועוד. ראיתי שוני בגישה בין מקומות ולא רק במילדת הספציפית שנופלים עליה.

לגבי שיטת הטיפול שציינת לא מכירה... באופן כללי טיפולי רפואה משלימה הם יקרים מאד! ובאופן אישי לא הייתי ממליצה כל כך על קופת חולים. זה רמה אחרת לגמרי של שירות, אלא אם קיבלת המלצה על מישהי מסוימת מאד.

ולא רק על קורס שנעשה אצלם. אני יודעת את זה בודאות על בתי החולים בירושלים, ומשערת שזה נכון לבתי חולים נוספים.

אמנם ההחזר הוא לא מאוד גבוה (סביב ה500 ש"ח) אבל:

א. את יכולה לעשות קורס של בית החולים, שנעשה עם מיילדת. אני אישית לא עשיתי קורס כזה אבל מכירה הרבה שעשו וסה"כ היו מרוצות והגיעו עם ידע ללידה, ואז זה החזר מלא אם את יולדת שם.

ב. לעשות קורס עם דולה/מיילדת יחסית זולה. רוב הקורסים אצל דולות יעלו יותר מ500 ש"ח אבל אולי יש חלק שלא הרבה יותר. מה שכן, צריך לוודא שבית החולים שאת רוצה ללדת בו מקבל את הקבלה שלה. 

לדעתי לא שווה לך להשקיע כרגע בטיפול איזון אגן. זה אמנם נחמד ויכול להקל על כאבים, אבל כשאת עם 0 ידע עדיף לנתב את ה1400 ש"ח האלה להכנה מושקעת ללידה, ויותר קרוב ללידה. 

לגבי דולה כמו שכתבו לך שווה לברר קודם כל על דולות בסטאז'. ואם יש לך חברה טובה, שלא נלחצת בקלות ובמיוחד אחת שילדה כבר, אולי שווה לשקול את הכיווון שהיא תבוא איתך ללידה ותתמוך בך, בעיניי זה יכול לעשות הרבה מהעבודה.

ואולי תכתבי אזור בארץ ובנות ימליצו לך על קורסים שהן מכירות באזור

ידע זה כוח..

ממלימה לך פשוט לקרוא על זה מלא....

אם את עם מכבי זהב אז אין החזר על דולה , יש החזר מבתי חולים מסוימים על 500 ש"ח הכנה ללידה, ממש חשוב לדעתי לעשות...

לדעתי בשלב ראשון לקרוא ולשמוע המון

יש פודקאסט של באות לעולם בספוטיפיי הן מסבירות הרבה דבקים, יש הרבה דולות שיש להם כל מיני תכנים באתרים שלהם או בפייסבוק אחרי שתקראי הרבה, תעשי קורס הכנה ואם עדיין תרגישי שאת צריכה- יש כאלה משלמות לדולה גם כשזה מהכסף האישי שלהן... ויש גם דוחות בסטאז שזה יותר זול אבל הן בלי ניסיון כ"כ.. 

אל תוותרי על דולה

יש בפייסבוק קבוצות דולות-יש שם גם במחיר סביר

תבררי

תבררי דרך קבוצות ווצאפ וכו

תתקשרי למרכזים להכשרת דולות באזורך ויקשרו אותך לדולות בסטאז

והלואי ואת גרה לידי אני לא דולה קשמית אבל ממש מוכנה בשמחה ויש לי הרבה ידע

ממש תודה לכן! 

אתחיל ללמוד בע"ה!! 

אם יש למישהי המלצה על דולה בסטאז' או קבוצה בווצאפ אשמח שתכתבו לי.. 

אני ילדתי ויבק

ובעיני זה קריטי. לא חושבת שכל מי שלא באה עם דולה תחזור על קיסרי

אבל בעיני זה ממש משמעותי.

יכולה לפרט לך בפרטי

ובאמת אני אומרת ששום סכום בעולם לא שווה לעבור שוב קיסרי.

בד״כ דולות עושות גם קורס הכנה 

אני גם בהריון אחרי קיסרי ובהחלט רוצה לנסות לידה טבעית (ויב"ק)

והאמת שלא בא לי דולה

נראה לי יש לי סטיגמה כי פעם הלכתי לפגישת אישית עם דולה (על עניין אינטימי אחר) ולא נהניתי ממנה

כמובן שזה אינדבדואלי וכנראה שסתם לי ולה לא היה חיבור

אבל בגלל זה פשוט אין לי חשק

אבל מפחדת שאתחרט על זה.

אשמח שתסבירי לי מניסיונך למה זה כ"כ משמעותי ואי אפשר להסתפק במיילדת פלוס אמא שלי שתלווה אותי בלידה.

הנסיון האישי שלי.

הלידה הקודמת שלך הייתה קיסרי חירום או אלקטיבי? 

אם לא נח לך לכתוב בפומבי זה בסדר גמור כמובן.

ילדתי בקיסרי חירום ערב מצוקה עוברית.

אבל בגדול המון פעמים מגיעים לקיסרי מלחץ של הצוות/ או התנהלות לא מקדמת של הלידה.

לא יודעת מה אמא שלך וכו אבל דולה/מיילדת פרטית

עוזרת פיזית לקדם לידה אז כשיש מצוקה יש איך לעזור.

קיצר ממליצה ממש

תחפשי מישהי טובה שמלווה ויבק

וממש ממליצה בית חולים תומך ויבק

ממה שאני יודעת לניאדו הכי טוב 

גם אם מוכח מחקרית שבלי תמיכה מקצועית מגיעים לקיסרי זה פשוט מבאס להגיד את זה לאישה אחרי קיסרי חירום..

בדרך כלל קיסרי חירום מוביל לטראומה מסוימת במיוחד בלידה ראשונה עם החלום ללידה רגילה..

המחשבה שמישהי יכלה לעשות משהו כדי למנוע את הקיסרי יכולה ממש לעשות כואב בלב. כשהרבה מאוד פעמים באמת נעשה הכל כדי לא להגיע לשם..

ממני שילדתי לידה ראשונה קיסרי חירום למרות שהיתה דולה וצוות מקצועי שתומך מאוד בלידות רגילות. (ומרוב התמיכה בלידות רגילות כמעט אבדתי את הבן שלי עד שלקחו אותי לקיסרי..)

האמת שכותבת בעיקר מהנסיון שלי

אני הייתי בטראומה רצינית מהקיסרי חירום ובאמת עשיתי עיבוד מעמיק והכלל כדי לא לחזור על הטעיות.

וזה בכלל לא מאה אחוז פשוט יש יותר סיכוי

לא יודעת מה בדיוק היה אצלך

אבל חייב לדעת שקיסרי חירום זה הצלת חיים אבל הרבה פעמים אפשר למנוע טעויות ,ממני אחת שפיזית עשתה את כל הטעויות האפשריות אז ממש חיה את הכאב לב.(למרות שיצא מהטראומה דברים טובים מאוד) אבל וזה אבל גדול לא תמיד לפעמים עושים הכל נכון ועדיין מגיעים לקיסרי חירום.

וברוך ה שאנחנו נמצאים בזמן שיש את האופציה

וממליצה בכל מקרה כן לעשות עיבוד לידה כן להגיע ללידה הבאה מוכנה נפשית.

ובאמת הסטטיסטיקה לטובת כולנו רוב הלידות אחרי קיסרי הם ויבק 

רק עכשיו קראתי את התגובה שכתבת לי.

מעריכה מאוד שהשקעת וכתבת ובאמת נתת לי חומר למחשבה לגבי דולה.

ואני באמת מתכננת ללכת ללניאדו בפעם הבאה למרות המרחק.

אני אישית לא התבאסתי מהקיסרי כי לתחושתי זה היה או קיסרי או אין תינוק חלילה.

אז לגמרי שלימה עם זה, והכל משמים.

לק"י

אני לא מדד מן הסתם. רק יכולה לומר שזה אפשרי.

ומן הסתם שגם תלוי בסיבת הקיסרי.

אחרי לידה ראשונה בקיסריה חירום.

אבל

ההמלצה שלי תקפה לדולה מקצועית ממש עם המון המלצות.

לא יודעת אם דולה בסטאז' תעשה את העבודה, אם כי יכול להיות שכן.

בלידה השניה שלי לתחושתי הדולה שלי הצילה אותה מקיסרי חוזר. היא קידמה את הלידה ונתנה את העצות הנכונות והתמיכה שהייתי צריכה, ודאגה וחשבה על כל כך הרבה פרטים קטנים וחשובים (כמו הניגון בחדר בעת הלידה, נטילת ידיים ראשונה ועוד) שהיו לי ממש משמעותיים. 

ובטח אם ההמלצות היא דווקא על דולה עם המלצות וניסיון ולא בסטאז'. המחירים נורא יקרים. אני פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמי.. 

אמא שלי המליצה לי על מיילדת פרטית שעולה כ 4,000 ש"ח- זה נשמע לי מטורף. לא יכולה להסכים לדבר כזה. הייתי שמחה אבל.. לא יכולה. 

4,000 ש"ח זה לשבת עם הילד עוד חודש בבית- מטורף בעיניי.. 

יש פה מישהי שיכולה לעודד שילדה ויבק גם ללא דולה מקצועית או מיילדת פרטית? 

אשמח לעידוד.. 

אולי בפרטי, אם יותר נוח לך.. 

הציעו בלון ופיטוצין במינון נמוך מאוד והשגחה צמודה של מוניטור, אחכ ניסו לעשות סטריפינג והצליחו אז ויתרנו על הבלון ועברנו לפיטוצין

המזל שלי שהתחלתי בפתיחה של 1 וחצי אז יכלו לעשות סטריפינג אם לא זה היה בלון 

זירוז כמעט מאפס. עם פיטוצין במינון נמוך בהשגחה . אבל זה באמת תלוי איפה.

למשל בסורוקה לא נותנים פיטוצין כזרוז אחרי קיסרי .ילדתי בשתי מקומות אחרים שכן נותנים. מלכתחילה מעדיפים שלא אבל אם אין ברירה נותנים פיטוצין

בלי דולה, בלי מיילדת פרטית ואפילו אמא לא הספיקה להגיע. והיתה לידה מעולה, מרגשת טובה! ברוך ה'.

אני אמרתי לעצמי שההשתדלות הזו שווה את זה.

האמת, שסיכמתי עם בעלי ממש לחסוך לזה כבר אחרי הלידה של הגדול. כל חודש לשים בצד 100-200 שח, וככה זה יהיה פחות מורגש בזמן אמת.

בסוף ב"ה הלידה היתה בתקופה יחסית מרווחת כלכלית, אז פחות הרגשנו את זה. 

כמה 

אשמח לשיתוף, אם תרצי גם בפרטי.. 

ב"ה ילדתי 3 לידות רגילות אחרי קיסרי חירום.

בלידה הראשונה שלי הייתה דלה ונגמר בקיסרי, בלידה השנייה הקיסרי היה בלתי נמנע

קיצור,גם דולה זו לא ערובה לכלום...

אבל הוא היה באמת בלתי נמנע (ירידת מים ועוברית במצג רוחב שסירבה להתהפך).

בלידה לפני באמת בזכות הדולה נמנע קיסרי (היה לי דימום והיא לימדה אותי לעשות עיסוי פטמות שהוביל לצירים. וגם אחר כך, כשהיה רגע שכמעט התייאשתי, היא עודדה אותי לקבל את העזרה הפולשנית מעט של הרופא כדי שלא יהיה קיסרי).

אז ברור שדולה זו לא ערובה לכלום, ובכל זאת זה יכול לעזור...

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

לתחזוקה ולטיפול

פותחי סתימות וחומרים לתחזוק

יש בסופר

זה לא מוריד הכל אבל גורם לזה שלא יהיו סתימות (חומר חריף מאוד)

יש בנוזל ויש באבקה ששמים עליה מים

הדברים הגדןלים לרוב נשארים בסיפון אפשר לפתוח אותו ולנקות.

השאר נשטף לצנרת ושם הבעיה של הסתימות, אז כמן שעכבר בלוטוס אמרה, כדאי להשתמש בסודה קאוסטית. אנחנו משתמשים בנוזל מוכן שנקרא אינסטלטור נוזלי, זה קיים בסופר. אפשר גם להשתמש באבקה אבל צריך לערר עם מים ורק אז לשפוך פנימה, יותר התעסקות. וזה חומר ממש מסוכן עם הוראות שימוש שצריך להקפיד (גם הנוזל וגם האבקה) אז אני אישית מעדיפה פשוט להשתמש בנוזל. פחות כאב ראש.

לשפוך את זה פעם בחודש חודשיים אמור לשמור על הצנרת

גם צריך לחכות לפני ואחרי.

תקני אחד ותעשי לפי מה שכתוב עליו.

ןחשוב לשתמש בכפפות

הגיוני שאם זה חומר חריף זה הורס את הצנרת.

פחות מתאים לנירוסטה 

לכל דבר שצריך להוריד

בכל מקרה אם זה מקום שלא פותחים בשגרה אין צורך לנקות שם וגם לא לבדוק

זה לא בהגדרה של 'ידו מגעת'

(כל מה שצריך להבריג כדי לנקות עונה להגדרה הזו)

אינסטלטור נוזלי קוראים לזה

לחלופין להחליף סיפון לא עולה יקר

אני מרתיחה קומקום.

עד שהמים רותחים שופכת סודה לשתייה בנדיבות, מעל שופכת הרבה חומץ, ומעל הכל את המים הרותחים.

ואח''כ סוגרת את הפקק של הכיור שכל האדים ישארו למטה (אצלי שני הכיורים עם אותו סיפון- אז את שני הפקקים יחד, שלא יברח האדים של הבשרי מהכיור החלבי).

זה בדרך כלל פותר את הבעיה לאיזה שבוע-שבועיים, עד שאני מספיקה לקנות 'אינסטלטור' (תכשיר נוזלי שופכים פנימה ופותר את הבעיה לבערך שנה קדימה)

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

קשוח בלי שרויה..

אפשר פנקייקים מקמח תפוח אדמה 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

מקרה דומה - ילד שלא אוכל וממש בורר.

כן אמרו להכין בסיר נפרד ולא בסיר שישמש גם אותנו.

אפשר גם מצב מטוגנת, קציצות ירקות פירה

זה בערך מה שמתכננת להכין כל יום כל היום 

אבל אנחנו קונים הרבה חטיפים לפסח.

ביסלי, וופלים, ציפס. זה בלי קטניות ומשביע במידה מסוימת. 

עזרתן לי ממש!

מקווה שבאמת ילך בקלות

מקסימום ניקח מהשכנים הספרדים באמת אורז בשבילה