שואל דווקא פה כי הנגזרת בעייני היא דייטים.
בכל אופן, העניין הוא שאני מרגיש שמלבד העובדה שאני לא דברן גדול, מה שכבר יוצר איזה קושי בשיחות בדייטים.
יש לי קושי מהותי יותר.
אני שם לב בפרט בשנים האחרונות שאני ממש מתקשה להגיד דברים ברורים בכל מיני דיונים ועל כל מיני שאלות וסוגיות. ואז או שאני שותק. או שאני אומר לא יודע. או שאני אומר את המובן מאליו.
מלבד תרבות הפלורליזם שאני שבוי בה עוד סיבות לכך לדעתי הן העובדה שבהרבה נושאים כשאני שומע דעות של אחרים יש להם טיעונים טובים בעייני, וכן שגם לא מעט נושאים מצריכים ידע שלא תמיד יש לי וכן תפיסה שלא קל ולא תמיד זה מעשי ליישם כל מיני אידיאלים ואמיתות בשל שיקולים שונים ..
המלחמה קצת הציפה לי את זה בצורה חזקה.
למשל, מניח ששאלה קלאסית לדון בה זה מה צריך לעשות עם עזה?
אין לי שום תשובה ברורה להגיד בנושא. לכל היותר להגיד את המובן מאליו שצריך לגרום להרתעה גדולה. אבל אמירות שהרבה יסכמו עליהם ונשמעות לחלק לא קטן מהבנות שאפגש איתן מובנות מאליהן כמו להחזיר את ההתישבות בגוש קטיף - אני בשל היותי מתקשה לומר דברים חותכים לא מצליח לומר זאת.
כנל לגבי שאלות שדנו בהן בפורום צמע כמו עסקת שבויים או הירתמות של ביינישים למשימות מעשיות.. לא מצליח להגיד בקול ברור שעסקה היא דבר לא נכון או שביינישים צריכים להישאר בישיבה.
אפשר לצאת ככה? זה לא מתכון להיחתך בקלות? אפשר לנהל דו שיח בו אחד הצדדים כמעט לא נוקט עמדה ? אולי תפתיעו אותי שזה בכלל לא מיוחד ורבים חשים את התחוששות הללו?
[מסייג את המובן מאליו - ברור שיש גם דברים שאני נוקט בהם עמדה - אני מזהה את עצמי כדתי לאומי למרות כל ההערכה לציבור החרדי וכו וכו.. אבל כאמור בהרבה תתי נושאים וסוגיות אי היכולת להתבטא צפה..]

)