מהנקה להנקה, יותר קל להתחיל לתכנן.
לנסות ללכת למקוה מוקדם ככה יש יותר גמישות. אם יש אפשרות לסדר את ההנקות של יום הטבילה ככה שתוכלי להניק, להתארגן ולטבול, לאכול בעצמך (ויחד עם בעלך אם מסתדר) ולהניק שוב באיזה סדר שהתינוקת צריכה, עדיף כמובן שההנקה תהיה כמה שיותר צמודה לזמן שאתם מעוניינים שיהיה זוגי כדי שיהיה לכם בנחת.
צריך לזכור שהגוף עבר משהו בתשעת החודשים ועוד קצת האחרונים, וזה בסדר לחשוש וצריך את הזמן לחוש מה אפשר כרגיל ומה יותר בזהירות.
קחי בחשבון שגירוי האברים האינטימיים מעודד התמלאות של השד וטפטוף של חלב, אז אם זה יכול להפריע לך, כדאי להיות מוכנה עם משהו לידך לספוג- חיתול טטרה, מגבת, רפידות.
הציפיה להגיע לחיבור מלא יכולה להשתנות קצת לפי היכולת שלכם לשמוע בכי. אם אין מצב לתת לבכות כמה דקות כשיודעים שהיא לא צריכה עכשיו משהו דחוף, אז לפי איך שאתם מכירים אותה (אם היא כן או לא מצליחה בד"כ לישון רצוף בטווח השעות שבין המקווה לזמן שאת נכנסת לישון) תנמיכו ציפיות. אם אתם מסוגלים לתת לה כמה דק' של בכי כדי להשקיע בביחד יש יותר סיכוי להגיע לחיבור מלא.
אבל בגדול לקחת בחשבון שכרגע אין ככ משהו צפוי, ולכן מה שתצליחו זה הישג משמח, אבל לא להתאכזב ולתת זמן אם לא.
השינוי הוא ככ גדול בככ הרבה מובנים, זה רק טבעי ללמוד מחדש בקצב שמתאים לכם מה כן ומה לא. כמעט כמו להתחיל ללמוד את שפת המגע של היחסים האינטימיים אחרי החתונה. חשוב מאוד בעיני להכין את הבעל שככה יכול להיות, שיהיה מודע ותוכלי להגיד עד כאן אם משהו דורש יותר זמן, וזה לא ינחת עליו משום מקום.
ולזכור שאם הוא מציע להתעלם כמה דקות מהתינוקת, או להוציא אותה מהחדר וכד'- זה לא כי הוא מתכחש לאבהות שלו או לא אכפת לו, אלא שחשובה לו הקירבה בינכם והקשר שלכם לא פחות, וזו הדרך שלו להביע את אהבתו אליך.
בהצלחה יקרה, ואם את כבר אחרי מקוה שהועלתי לאחרות...