בת ובן זה קשרים אחרים

זנ בסדר מאוד לרצות שיהיה גם את הקשר השני

זה כל כך טבעי שאפילו המצווה היא להביא בן ובת.

בכל מקרה, אם זה בן, טוב לחוות את הרגשות עכשיו,

כשתראי את התינוק בסוף הכל יעלם.

ברור שאני אדע לפני

בדיוק בגלל מה שכתבת

רק שעכשיו מרגישה עדיין לא בשלה לזה.. אז מנסה להתבשל

תהי לעצמך את הזמן להתבשל עם כל המחשבות, יכול להיות שהיית בהדחקה של הנושא קצת בגלל כל ההיסטוריה.

אז תני לעצמך רגע את המקום לעכל,

ואז תבקשי מבעלך שיספר לך שתדעי בוודאות.

וזה בסדר להתבאס. ואח"כ גם יגיע שלב ההשלמה, אל תדחקי בעצמך להגיב כאילו זה לא מזיז לך.

קלטתי היום עוד נקודה שקשה לי איתה

אני בעז"ה אגיע שלימה ושמחה ללידה

ואז הסביבה תקבל את הבשורה

ויתחילו התגובות של האנשים.. לא שאני כזה שמה על תגובות של אנשים

אבל זה פשוט מציף את כל זה מחדש

יגידו וואו, אמא לבנים, איזה גיבורה! (מה הגבורה בזה? 😅)

או

לא נורא, תמיד יש פעם הבאה ( מי אמר? הלוואי, אבל אני רואה שאי אפשר לסמוך על זה 😅)

או

בהצלחה עם החבורה!! הרבה כח (לגדל בנות זה קליל? לא נראה לי..)

אנחנו גם ען ארבע בנים

ואף לא הבנתי את וואו איזה קשה

למה, 4 בנות זה לא קשה??

אגב, אנחנו עם בן חמישי בדרך ...

אני חושבת שגם הפעם יש לי בן

הספקתי להציץ על המסך וראיתי משהו משולש כזה 

אז נראה לי שזה בן

אנחנו מעדיפים לא לדעת לפני,

ואז בזמן הלידה- כשרואים את הפלא הניסי הזה,

זה פשוט לא משנה עם בן / בת ,זו שמחה עצומה.

זה מרגיש לי חלק מהתהליך הטבעי של הלידה רק אז לגלות מה זה.

לעומת ההריון שאז ההורמונים גורמים למחשבות לעבוד שעות נוספות

ולגבי התגובות של הסביבה ,תמיד תמיד יהיה לאנשים מה להעיר,ולא משנה עם סיבה אמיתי או בלי סיבה אמיתית.

לי עוזר לחשוב שהם אומרים מה שאומרים רק כי הם מחפשים מה להגיד, לא מתוך מחשבה עמוקה לפני שדיברו,ולכן לא באמת צריך לקחת ללב מה שאומרים. 

מחכה לנו הפתעה בלידה. וכשזה מגיע- מתאהבים...

רק מסייגת שיש לי מ2 המינים. אז אולי זה שונה מאשר שחש רק מין אחד בבית...

תארי לך היה לך הכל אותו דבר

זר לא יבין 😅

יש לכם רק ממין אחד?

כי אני מתקשה להבין למה זה עדיף במקרה שיש ממין אחד

הרי ברור שיש אכזבה מסויימת כשהכל מאותו מין

ולא באלי לחוות את זה בלידה..

א. האדרנלין המאמץ הציפיה כבר להיות אחרי ההתרגשות של הבכי הראשון הלב שמצפה להכיר תינוק חדש..

כל זה גורמים לזה שהאם זה בן או בת הופכים לזניחים

גם אם תעבור לשניה המחשבה

החיים חזקים יותר

האהבה והחיבור וההתרגשות נוכחים יותר

את הרי לא באמת תסתכלי עליו, חי ,בוכה יונק ממך ותרגישי אכזבה שהוא מי שהוא

חיכית לו

התפללת עליו

סחבת אותו בגבורה

ילדת אותו בהתמסרות

והוא שלך

ומתוק

וגם בן

זה מרגיש בעיני אחרת

בהריון הנוכחות שלו לא מוחשית וחיה

ההתרגשות מהמפגש עוד לא קיימת

ויש יותר מדי זמן למחשבות

אז יותר סביר להתעסק באכזבה ובמה יגידו

אבל כמובן

לא כולם בנויים ללחכות עד הלידה

אני נגיד סקרנית כל כך שאין סיכוי כזה

אז אם לא יתאים לך לחכות

תבקשי מבעלך שיגיד לך

וגם אם זה בן

אל תלחמי בזה שברגע הראשון תתאכזבי קצת זה בסדר

תקבלי את זה וזהו

תראי שאם לא תעשי עניין עם הזמן זאת תהיה פשוט עובדה פשוטה ולא עקרונית

כשתתקרבי ללידה תרצי לפגוש אותו

לא משנה מה המין

ובקשר למה יגידו

תמיד יגידו

ככה זה אנשים

אם לא תצליחי להתעלם ומפריע לך ממש

תגידי כבר מההריון לכולם

תחסכי לך את התגובות המחלישות מאחרי הלידה

תסגלי משפט בו את מעדכנת ומשפט תגובה קבוע

שפשוט פותר אותך מלהתמודד ולנסתבך כל פעם

השאלה עכשיו זה רק מתי אני ארגיש מוכנה לדעת ולהיות מסוגלת גם להתמודד עם האכזבה שתגיע. אם זה עוד בן אני יודעת שיהיה לי הרגשה של אכזבה אבל איך שאני מכירה את עצמי זה יעבור לי תוך כמה זמן (אצל הרביעי היה לי קשה בערך יומיים שלושה אח''כ עבר לגמרי)

בגלל שעד עכשיו ואחרי כל מה שעברתי עד ההריון לא חשבתי בכלל על הנושא הזה

אז מרגישה עדיין לא מוכנה לזה..

עכשיו כבר כמה ימים מתבשלת עם המחשבות

מאמינה שעוד כמה ימים הוא כבר יספר לי

אולי זה כבר שונה כי קיבלתי את הבת שרציתי כבר בלידה הראשונה.

כרגע עוד לא חושבת על ההריון הבא ומה שיבוא אבל אני חושבת שגם אם יהיו לי עוד מלא בנות, בסוף הידיעה לא יכולה לשנות את מה שבפנים. זה רק ענייו אולי של לקבל ולהשלים.

ועד כה (בשתי הלידות) היה משהו ברגע הזה שמניחים אותן עליי שאני מתאהבת אוטומטית ביצור הזה ואפילו לא ככ משנה לי אם זה בן או בת

(בלידה הראשונה אפילו לא אמרו לי, הייתי צריכה לשאול את המיילדות מה זה. בלידה השניה המיילדת כן אמרה לי ותוך כדי הצחוק על עצמי שהייתי בטוחה שזה בן, גם כ"כ התאהבתי ושמחתי בבת ששוכבת עליי)

אבל יכול להיות שזה ישתנה אם יהיו לי מלא בנות וארצה ממש בן.. לא יודעת.

(כן יכולה להגיד שחמותי בהריון החמישי, כשכבר היו 4 בנים בבית לא ידעה מה יש לה ופשוט השלימה עם זה שכנראה יש לה עוד בן. עד כדי כך שכשהתעוררה מהניתוח (קיסרי חירום) ובעלה אמר לה שזו בת היא לא האמינה לו וביקשה מהאחיות בפגייה להוריד לה את הטיטול כדי שתראה בעצמה שזו בת)

לפחות אצלי היא קיימת בכל מקרה

גם אצל הבן הרביעי

וזאת למרות שמשבוע 14 להריון שלו כבר ידעתי שזה בן רביעי.. והייתי מאוכזבת כמה ימים אחרי הידיעה אבל אח''כ זה עבר לגמרי ובלידה לא היה זכר

ושתי בנות זה עדיין שיא ההתחלה 😅

בא נראה אותך אחרי הבת הרביעית

אני ממש שמחה בבנים שלי

ונהנית מאוד מהחבורה

אבל יש לי חלום מתוק כזה של לפחות בת אחת.. 😌

וחוץ מזה, האדם מתכנן תוכניות..

ניתן לקב"ה לתת לי את מה שמתאים לי

לשיירת בנים (אחת 6 אחת 7)

ואז הגיעו הבנות

משפחות ברוכות... באחת יש 5-6 בנות (לא זוכרת מדויק)

ובשניה שלוש

אז חכי, הכל יכול להתפתח.

יש סביבי מלא כאלו

הקטע הוא שאני לא יודעת (כאילו משהי כן יודעת חח) מה יהיה עתיד המילדותי שלי

מי אמר שאני אלד עוד אחכ?

אני עכשיו מרגישה מוכנה ושמחה לילד החמישי

אין לי מושג איך ארגיש אחרי הלידה הזאת.. אז לא רוצה באמת להיתלות בזה.

זה גם כנראה מה שקשה עלי לקבל את האפשרות שזה עוד בן. כי באמת שאין לנו יכולת לדעת מה יהיה בעתיד...

יש לי בנות ואני רק רוצה עוד!

תמיד חלמתי להיות אמא של בנות.

אם כי היום כשאני מצפה, אני מתפללת לתינוק בריא, ואומרת מה שה' יתן לי ברכה.. 

מטבע הדברים שוחחתי הרבה עם אמהות ממין אחד

וכולם השתוקקו לילד מהמין השני

וגם מה שכתבה @השקט הזה

בגלל שהחלום שלכם זה בית של בנות אז אין לכם את האכזבה הזאת

זה הכל קשור לחלום הזה שיש לנו..

אני חלמתי תמיד על בת. לא דווקא בית של בנות. אבל בת אחת לפחות, חמודה. 

כרגע שמחה בשתי הבנות המתוקות שיש לי.. בואי נדבר עוד כמה לידות..

(ןעם כל החלום לבית של בנות, ברור שאשמח לאיזה בן חמוד או שניים.. )

יש לנו חלום של איך יראה הבית שלנו ואנחנו מצפים לזה.

אגב מה שאני רואה בסביבה שלי,שאמהות לבנים יותר לחוצות על בת מאשר ההפך.. ולכולן יש את החלום על הנסיכה עם השמלות והסרטים לשיער.. 

כן, בעבר לפני שהגיעה נסיכה היו רק נסיכים.

אבל לא ראיתי הבדל בין הציפיה בהריון שלה , לציפיות בהריונות שלהם.וגם בהריון אחריה.

בסוף כתבת ש"ברור שיש אכזבה",ואני באמת מעולם לא התאכזבתי, אז כנראה שכמו שעל טעם וריח אין להתווכח, לכל אחת מאיתנו יש ציפיות אחרות ואכזבות מדברים אחרים.

אז אי אפשר להשוות רגשות...

חשבתי הרבה על השאלה שלך-  

אני חושבת שזה באמת לא משנה לי בן/ בת.

לפני ההריון אני ממש משתוקקת לזכות להריון.

במשך ההריון אני מרחפת מאושר שזכיתי לזה, בלידה אני מרחפת מאושר שהתינוק בריא ושלם וזכיתי להחזיק יצור חי.

כאילו מרגיש לי שהלב שלי עמוס בהרבה רגשות אחרות, שהשאלה עם בן / בת כבר אין לה מקום להכנס ללב...

קצת מסתדר עם מה שאני מרגישה עכשיו קצת

והקושי שלי עכשיו לדעת עם זה בן או בת

אני ככ הייתי עמוסה בשנה וחצי האחרונות עם להצליח להיכנס להריון תקין, אח''כ לראות שמתפתח ב"ה ולעבור את השלב שעברתי הפלה בפעם הקודמת

שאני מרגישה שאין לי מקום עכשיו לידיעה הזאת האם זה בן או בת. טוב לי עכשיו במקום הזה

לא חסר לי הפרט הזה

לי תמיד היה חשוב לדעת ובד"כ גם זיהיתי לפני שאמרו לי 😌

ואני ממש מסכימה איתך שהקושי המרכזי הוא התגובות של הסביבה..

אני לא גיבורה אני אמא שאוהבת את הילדים שלה וגם מתמודדת עם אתגרי ההורות שכנראה אצלי חלקם קשורים לזה שיש לי חבורת בנים ואני לא אם הבנים שמחה אני אמא שמחה.

והתגובה שהכי מחרפנת אותי זה בהצלחה עם הכלות🥴

כאילו זה מה שמטריד אותי וגם כי אני מאמינה ורואה סביבי כלות וחמיות חברות ואוהבות....

למדתי לסנן בנפש את ההערות ולשמוח בבנים שלי ולקוות ולהתפלל בפעם הבאה לבת🙃

על עניין הכלות 😅

באמת מעניין איך מסתדרים

יותר מעניין איך הכלות יסתדרו ביניהן כי אני חושבת שאני אהיה חמה ממש נחמדה 😌

בתור אמא להרבה בנים, ההכנה הנפשית היא חשובה.

אני תמיד שאלתי מה יש? שמחתי עם כל בן שהצטרף לחבורה ולא התרגשתי מהסביבה, להודות שנולד תינוק בריא ושלם ולא לקבל כמובן מאליו.

אחרי 4 בנים הגיעה נסיכה, היה מאוד מפתיע

עדיין הבנים הם הרוב אצלינו ושמחים אתם מאד ב"ה.

בע"ה יהיה לך זמן לקבל את הבשורה בשמחה ולהתכונן נפשית לאוצר החדש. 

איך הכנת את עצמך נפשית ללידה של עוד בן?

מנסה לעשות את זה עכשיו

למרות שאני לא יודעת עדיין מה זה

אבל התחושה שלי היא שזה עוד בן

מחכה להיות יותר מוכנה ואז בעלי יספר לי

אני מאוהבת בילדים שלי... כל אחד נסיך מתנה.

יש משהו מאד נוח לגדל בנים אחד אחרי השני, הבגדים עוברים מאחד לשני, תחפושות, משחקים וכו'

הכיף לראות אותם יחד בחבורה, לפעמים רבים אבל בד"כ ממש משחקים יפה יחד, הולכים יחד לבי"ס דואגים אחד לשני, הולכים יחד לתפילות וכו'

עכשיו שיש כבר גדולים, הם עוזרים בבית במה שצריך עזרה- שטיפה, כלים ואפילו בישולים.

בקיצור אני שמחה על הזכות להיות אם הבנים שמחה

אחרי שבדיוק הלילה שמעתי על שתי חברות שילדו - אחת ילדה בן אחרי 4 בנות, השניה ילדה בת אחרי 5 בנים (או אולי אפילו 6, אני פחות מכירה את הילדים שלה כי היא חברה מהעבודה...).

אני יודעת שזה לא אומר כלום על מה שיהיה אצלכם. וברור ברור שהכי חשוב שיהיה תינוק בריא והכל יעבור בלי סיבוכים ובקלות.

אבל יחד עם זה אני ממש מקווה יחד איתך שתזכו לבת. הציפייה הזו כל כך מובנת וטבעית...❤️

שהסיפורים האלו קורים רק אצל אחרים 🤣

אבל באמת שזה לא העיקר

ואני הכי יודעת מה עיקר ומה טפל

אבל הרצון הזה לבת (או בן) הוא באמת משהו לגיטימי ולא חושבת שזה אומר שלא מבינים את גודל העניין או שמתעכבים על דברים לא חשובים

הרבה פעמים אני קוראת פה על בנות שמתנצלות שהם חושבות על זה, או מנסות להשפיע על מין העובר..

זה לא שטויות. אפשר לגמרי להבין את זה. וזה לא מוריד כהוא זה מהערך שלו לתינוק בריא ושלם

אין שום ספק שאת מבינה את גודל העניין. אבל הרצון הוא טבעי ואמיתי והגיוני...

התלבטתי אם לכתוב, כי זה שזה קרה אצלם באמת לא אומר כלום על מה שיהיה אצלכם. אז זה לא בהכרח מעודד...

סתם בגלל שזה היה ביחד ובדיוק כתבת גם בנושא, אז שיתפתי 🙂

בעז"ה שיקרה גם אצלכם... 

פשוט בהרגשה שלי עכשיו זה עוד בן

אז אומרת שזה סיפורים שקורים אצל אחרים 😅

ממש רציתי עוד בן. אפשר להגיד איפשהוא התבאסתי טיפונת שאמרו לי בת ואפילו סירבתי להאמין, כמובן שעכשיו זה שונה וב"ה ותודה לה' על הכל כי זה לא ברור מאליו

יש לי 3 בנים ואני מאוהבת בבנים שלי ובקטנציק שלי בכלל אהבה שאי אפשר להסביר ולתאר, והייתי שמחה לעוד אחד כמוהם להרחיב את האהבה הזאת, אבל אם זה רצון ה' אז שהתינוקת הזאת תהיה בריאה ונראה ממנה רק נחת

אחרי מה שעברת בטוחה שתשלימי עם  המציאות של מה שיבוא העיקר שיהיה בריא ובידיים מלאות, כי שום דבר לא משנה מעבר!! 🌹

אני לא הייתי עומדת בזה שאני יכולה לדעת ולא יודעת

אבל זו אני..

ונשמע לי שאת מחפשת אישור לזה שזה בסדר שלא תדעי עדיין ותתבשלי עוד קצת עם חוסר הידיעה לפני שבעלך יגיד לך...

מתארת לעצמי שמתישהו בימים-שבועות הקרובים כבר כן תבקשי לדעת ותכלס זה עוד לגמרי חסר משמעות בשלב הזה של ההריון.. כאילו אני יודעת משבוע 13 כזה(מהשקיפות, הוא לא התחייב לנו אבל אמר שכמעט בוודאות..) וחוץ מלהציק לבעלי על שמות זה לא ממש רלוונטי..

אתמול ראינו איזה מבצע על פריט שרצינו ואז כן בחרנו לפי המין, אבל זה כבר שבוע 27+....

בכל מקרה זה יגיע מתישהו

אבל כל עוד אני מצליחה לדחות את זה אז מחכה

וזה לא מסתדר והוא מאוד מתאכזב?

מינהסתם מכילה אותו ואת האכזבה שלו, ומחבקת אותו ומנחמת עד שזה נרגע ועובר הלאה, נכון?

מותר להתאכזב. זה ממש ממש בסדר... (הלוואי שלא תצטרכי להתאכזב אבל גם אם כן..)

מתאכזבים, כואבים, נותנים לזה מקום וגלידה וחיבוק והכרה, ולאט לאט מוצאים דברים טובים ומשמחים שירימו אותך בחזרה...

אני בכלל לא בסיטואציה קרובה לזה כי יש לי ילד אחד בבית ולשני המינים יש יתרונות וחסרונות במצב כזה אבל כן מבינה למה זה יכול ממש לאכזב....

ובאמת אנחנו עכשיו כמה חברות טובות שבהריון במקביל, ול3 מתוכן יש עכשיו מאותו מין כמו שיש להן כבר כמה וכמה בבית(בת רביעית, בן חמישי, בן רביעי..) והן לגמרי משקפות את התחושות האלה וזה לא סותר בכלל את השמחה והציפיה לתינוק בריא ולידה תקינה.

צריכה באמת לקבל את זה שזה בסדר להתאכזב 

ויהיה לי כמה ימים לעכל את הרעיון

אולי הפעם יקח שבועות... חודשים.. 

זה גם בסדר

אני בטוחה שבסוף אני אוהב אותו מלא בכל מקרה

רק באמת צריכה לתת מקום לאכזבה כדי לעבור לשלב הבא

אישית לא הייתי עומדת בפיתוי, לא יודעת איך החזקת

מנסה להבין מה בעצם נותן לך הספק?

לא עדיף כבר לדעת ואז להתמודד עם עובדה מוגמרת?

אני חושבת שקודם כל צריך לתת מקום לאכזבה מסוימת, פשוט לתת לזה

רצית בת וזהו זכותך. זה לא סותר את זה שאת רוצה תינוק בריא והכל.. כ"כ טבעי...

אבל לי אישית היה קשה להתמודד עם המחשבה שזה בן כשאת לא יודעת סופית, כי תמיד יש פתח שאולי זה בת.. ואז האכזבה בסוף תהיה יותר קשה

בקיצור במקומך הייתי בודקת מה באמת כדי להתמודד עם המציאות, ולא לפחד מאכזבה

אחרי שתתני מקום לאכזבה תוכלי אולי לנסות להגיד לעצמך שמשמים בחרו לך ולתינוק את מה שהכי טוב, ולנסות להתחבר בדרכים שלך (אולי להתחדש קצת בציוד וכאלו אם את יכולה, כמה שזה טיפשי לפעמים זה גם עוזר)

זונחים את כל הדמיונות ומשתאים מהפלא המתוק הזה.

וזה בסדר לעבור עד אז איזשהו תהליך בקבלת המציאות כמו שהיא, בין המשהו שרצינו שיקרה לפי הסיפור שכתבנו ולבין המציאות שקצת שונה.

כאמא לשישה בנים שיהיו בריאים - הייתי במקום הזה .

בהריון של החמישי נתתי לעצמי את המקום להתפרק ולבכות על זה שרציתי בת.

אצל השישי כבר השלמתי עם זה שלא יהיו לי בנות  וקיבלתי את זה ממש בטוב ושמחה.

לי ממש עזר להכיר עוד נשים שלא זכו לבנות עדיין ולהרגיש באותה סירה.

בהריון השביעי אפילו לא טרחתי לבדוק...השלמתי עם זה שיגיע עוד בן.

רק בשבוע 20 שאלתי בדרך אגב את הטכנאית מה היא רואה וכמעט התעלפתי שהיא אמרה לי בת.. לא התכוננתי לזה נפשית.

עכשיו אני מתפללת שיהיו לי עוד בנות . שהיא לא תגדל לבד. אני רואה איך הבנים מאוחדים ואיך כיף להם לגדול יחד וממש מקוה שגם לה יהיה את זה בע''ה 

כמה שנים יש בין הגדול לקטן?

וממש מזדהה עם הקטע של החבורה

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣