הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק,
וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן —
נוֹתֵן פֵּאָה לְאֵלּוּ לְעַצְמָן וּלְאֵלּוּ לְעַצְמָן;
וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בְּכֶרֶם.
הַמֵּדֵל —
נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר;
וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יָד—
נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל.
(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
בצל הוא מיוחד מכיוון שהוא ירק אבל מכניסים אותו לקיום לכן הוא חייב בפאה.
הרמב"ם מפרש 'מחליק': "המחליק — החותך, כמו 'מחליק פטיש' (ישעיהו מא, ז)."
הר"ש מביא עוד שני הסברים: "המחליק. מל' ואנכי איש חלק (בראשית כז) דכל זמן שהבצלים בשדה אינה חלקה אלא דומה לאדם מלא שער והמקום שנתלש נקרא חלק ומיהו יותר נראה לשון חילוק דבר הנחלק לשנים מל' מחליקין בתאנים ובענבים בפ"ק דמעשרות (מ"ח) והיינו חלוקתן דלחים לשוק למוכרם ויבשים לגורן לכונסן לקיום ומיהו חוזר אני בי מראיה זו דההוא נמי לשון איש חלק שמחליק העיגול של דבילה ומשפשפו בתאנים וענבים של טבל והמשקין נסחטין מהן ומחליקין אותן ומצחצחין אותן וסיפא דההוא דמתניא לענין הכשר מייתי בפרק חבית (דף קמה.) ומוכח התם כן".
הר"ש כותב שמחלקים את פאות הבצלים כי: "נותן פאה לאלו לעצמן - דכשני מיני חטים דמו:".
קשה כי לכאורה הם אותו מין בצל?
מחשיבים אותם כביכול שני מינים לענין קצירה כי יש להם מטרות קצירה שונות: אחד למכור בשוק ואחד לשמור באוצר. מכיוון שהם מוגדרים כמינים שונים כי יש להם מטרות קצירה שונות, ולכן הם נחשבים שתי קצירות. כדברי המלאכת שלמה: "דטעמא דשוק וגורן חשיבי שני מינים ולהכי הוו שתי קצירות"
הבראשית רבה (פב, יב): "ואהליבמה ילדה וגו', הה"ד (עובדיה א) איך נחפשו עשו, רבי סימון אמר קליפת בצלים כל כך למה (ירמיה מט) גליתי את מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שביניהם, וכמה ממזרים העמיד רב אמר שלשה, ר' לוי אמר ארבעה, א"ר בנימין בשם ר' לוי קרח דהכא ממזר הוא."
המיוחד בבצל שיש לו שומר לפרי ולכן הוא מתקיים משאר הירקות. אם לא ממתיקים את הבצל הוא נשאר בטעם מר. לכן כש-ה' מגלה את מסתרי הממזרים, הקליפה החיצונה ששימר את עשיו מגילוי חרפתו נקלף, ומתגלה הממזרות המרה והטומאה בעשיו.
ברור שבכך יש איסור חמור
)