מה הנקודה שמפריעה לך?

למה דווקא היא, ולמה דווקא עכשיו?

(יעזור לי כאדם זר שלא מכיר אותך לנסות להבין איך אפשר לחזק...)

זה מתבטא בזה שכשיש הצעה טובה או מישהו שאני רוצה זה מלווה בהרבה חשש והרגשה שאני לא ראויה. התחושה הזאת דוחפת אותי למקום תלותי ומרצה. 

אם היה קשר טוב ואז נפרדנו יהיה לי קשה להתגבר, בגלל התחושה הזאת.

הדבר הנכון בעיני הוא לפנות לעזרה מקצועית.

אם ל"ע היה לך כאב פיזי, היית כנראה קובעת תור והולכת לראות רופא, מתוך תקווה שיהיה לו הכלים והידע לזהות מה הבעייה ולתת לה טיפול. גם בתחום הנפשי אסור לזלזל - ויש כלים ודרכים לטפל בדברים שאינם פיזיים.

ואנסה בכל זאת לכתוב משהו על מה שכתבת:

מכירה את תסמונת המתחזה – ויקיפדיה?

הרבה אנשים מרגישים שהם לא ראויים. זו לא תחושה שייחודית לך.

אבל חשוב ללמוד לאהוב, להכיל, לכבד ולהעריך את עצמינו.

ככל שאנחנו קרובים יותר למישהו, אנחנו חשופים יותר למגרעות ולצדדים השליליים שלו, וזה נכון גם לגבינו. והרבה פעמים זה מסתיר על הדברים הטובים - וחייבים לדעת גם לזהות אותם. ללמוד להגיד לעצמי שאני ראויה - ולפרט למה. מהם נקודות החוזק שלי. איזה דברים טובים אני יכולה להביא לקשר.

מה הופך אדם להיות לא ראוי?

ויותר מזה, אני יודעת שאתחתן עם מישהו שיש לו חסרונות, דברים שלא ימצאו חן בעיני, שיעצבנו אותי - והפוך, דברים פחות טובים שהוא ימצא בי, אבל אני מחפשת את הבחירה ההדדית - שכוללת בחירה במכלול שהופך אותי לאדם. מישהו שיהיה איתי גם ברגעים שאהיה פיזית ונפשית במקומות נמוכים. אני לא רוצה להתחתן עם מישהו שרוצה בי רק את הצדדים הטובים, כי גם הצדדים האחרים הם חלק בלתי נפרד ממני.

אבל כן, פרידות כואבות, ונותנות מכה לאגו. אבל האם זה שמישהו נפרד ממני אומר שאני לא ראויה?

ממש לא. זה אומר שהוא לא רואה פוטנציאל בקשר שלנו, ושנצטרך לנסות להצמיח את הפוטנציאל הזה עם מישהו אחר.

עכשיו תסתכלי ימינה ושמאלה, ולא רק בישראל, ולא רק יהודים. רוב העולם נמצא בזוגיות. האם את ראויה פחות מרוב העולם? האם יש בך משהו שהוא עד כדי כך חריג? קחי בחשבון שזה כולל גם אנשים שיושבים בכלא על פשעים, אנשים חסרי השכלה ובעלי השכלה, עשירים ועניים - זה חוצה יבשות ומגזרים. למה דווקא את פחות ראויה מכל אחד אחר?

"לפנות לייעוץ מקצועי"

להגיד מילה טובה, לא

לעודד חבר לא

לשוחח עם הילד שלך לא

רק לשלוח אותו לטיפול במוסך

כ"כ מעצבן ומקומם אותי

כן לא ידענו עד היום שיש אנשי מקצוע

אז בא נפגע בכולם, לא ניתן להם תחושה שהם שווים ורצויים, לא הקשיב להם , נהיה אנטיפטים

ואם יקרה משהו

נצקצק בלשוננו, ונגיד

"שלחנו אתכם לטיפול מקצועי, או לא?"

ברור שכולנו יודעים שישנם אנשי מקצוע,

אבל לא תמיד זה ברור לנו שאנחנו יכולים\צריכים לפנות אליהם.

אם היה לך כאב בטן שחוזר על עצמו, אולי היית מפרסם הודעה בפורום, ואולי היית מקבל כל מיני עצות, כל מיני תרופות סבתא, אבל אם זה לא היה עוזר - היית פונה לרופא, מתוך הבנה שהציבור הרחב לא מצליח לתת מענה לבעיה הספציפית שלך. אם הכאבים היו משביתים אותך, היית גם משקיע סכום כסף גדול כדי לפנות למומחה בתחום.

לצערי, בתחום בריאות הנפש, לא לכולם ברור שצריך להשקיע בזה משאבים וזמן. לא כולם מודעים למה טיפול כזה יכול לתת.

נגיד מההודעה שלך משתמע שלהציע לאדם לפנות לעזרה מקצועית שיכולה לעזור לו = לתת לו תחושה שהוא אינו רצוי, אינו שווה. והמשוואה הזאת ממש לא ברורה לי. הקשבתי למה שהיא כתבה, ביקשתי ממנה להרחיב - האם זה אנטיפתיות? איפה אתה רואה שפגעתי בה?

מעבר לכך, יש הבדל בעיני בין תמיכה שמקבלים מחברים לבין תמיכה מאנשים זרים.

אני לא מכירה את מי שעומד מאחורי הניק - זוהי ההודעה הראשונה שפורסמה תחת ניק זה.

אני יכול לכתוב לה שהיא מדהימה ומהממת - אבל אם אני הייתי פותחת ניק חדש ומישהו היה כותב לי את זה, הייתי נעלבת, כי הוא בכלל לא מכיר אותי ועל איזה בדיוק הוא מסתמך?! 

ושים לב, לא כתבתי לה תלכי לייעוץ ביי.

כתבתי לה שאם היא מרגישה\חושבת שהתחושות האלה מגבילות\כובלות אותה, שתפנה למישהו מקצועי שיעזור לה עם זה - אבל אז גם הלכתי וכתבתי עוד דברים. למעשה, 85% מההודעה שלי היא תגובה מעבר ל"לכי לאיש מקצוע".

ועוד עניין - אתה מרמז כאן לאחריות שלנו כחברה כלפי האחרים כאן.

אז כן, אני מאמינה שהאחיות שלנו היא להפנות לטיפול מקצועי - כי אנחנו לא מקצועיים. אם לא היינו מפנים לעזרה מקצועי - יש בזה עוול. זה לא עניין של כסת"ח, אני לא פוחדת מתביעה משפטית או משהו כזה, אני באמת מאמינה שזה יכול לעזור. וזה מה שחבר צריך לדעת לעשות. להגיד את האמת גם אם זה לא נעים לצד השני לשמוע.

ואכתוב כאן בלשון יחיד לגבי עצמי - בתחום של לנ"ו אני די כישלון - אני לא מצליחה בו יותר מידי, אז באמת יש משהו מצחיק בזה שאני מייעצת לאנשים מה לעשות. האם יכול להיות שהעצות מזיקות לאנשים? יכול להיות. אני מקווה שמי שנמצא בצד השני של המסך מודע לכך, ושכל אחד קורא את ההודעות מתוך משקפיים בררניות, ולא לוקח אותם כתורה מסיני.

אם מישהו היה מפרסם הודעה בפורום וכותב - אני רוצה לפרוק, לקבל כאן חיבוק ותמיכה - אז זה סוג התגובות שנכון לכתוב - מחבקות, לא שיפוטיות. אבל הפותחת כאן ביקשה עזרה שהיא בתחום הטיפולי, ולכן זה הדבר הנכון לעשות. בעיני הדברים שכתבתי מחזקים, נותנים לה כיווני מחשבה ונקודות מבט שיכולים לעזור לה במצב שהיא נמצאת בו.

(ואם אתה כבר מקביל את זה למוסך, אולי זה לא רעיון רע לעשות 'טסט שנתי' נפשי, לבדוק שאנחנו בסדר מול איש מקצוע).

קודם כל זה כמובן לא אישי אני חדש בפורום יחסית, לפחות בתקופה האחרונה

וזה נגד התגובה המרגיזה "לך לטיפול", שאני שומע אותה גם לפעמים בחיים

ואני אומר בלב הבן אדם לא הקשיב, לא הבין, העיקר כאילו הביא לי את הפתרון..

קראית את מה שהגבת והבנתי

ואני רוצה לומר

שבמקרה הזה של בטחון עצמי נמוך

לבוא לבן אדם שמרגיש לא שווה לא מוערך, תקוע, לא ראוי וכו'

ולומר לו, אתה צודק, באמת אתה בבעיה קשיה, באמת אתה חריג ברמות שאי אפשר לטפל בך

זה בטוח לפגוע בו

והוא מרגיש עוד יותר לא לגיטימי,

וזה יכול להביא אותו לעוד יותר ועוד יותר פינה

שהוא לא צריך כבר את החברה שיגידו לו כמה שהוא לא ראוי לזוגיות ולאהבה, ולהצלחה

הוא כבר אומר את זה לעצמו,

מתייאש ומפסיק להשקיע..

וממשיך לשקוע

לכן אני מציע לא להגיד כלום

בדברים האלה שזה תסכולים של שנים

הכי טוב להקשיב,ומוצא אחרון אם באמת ראית או שמעת משהו חריג

לשלוח לאיש מקצוע

לא על אוטומט, כי האוטומציה הזאת היא מעגל שיכול להמשיך, והוא יכניס לראש שלו "ואפילו כולם שולחים אותי לטיפול..."

ובנושא של ההודעה שנתכה כאן של השרשור

קודם כל תני תמיכה.

"הערך העצמי שלי נמוך", שמעת את המשפט הזה , מייד תני תמיכה, בלי להכיר, תכתבי לה את שווה ,את מדהימה,

קיבלת מצווה דאורייתא, של לשמח יהודייה, לא ישר להפעיל חקירות שב"כ, זה בהמשך אם יהיה לך כוחות להרים את הבן אדם

כי ממה ששמתי לב היא סוג של מודעת לעצמה, בקושי כתבה כמה משפטים נחמדים

לא ברור שצריך להפיל אותה למעגל הטיפולי, שיכולות להיות לו השלכות לא טובות ומיותרות, סורי שאני לא אומר אמן לכל קונספציה שמשוננת על ידי כל עדר

אני קצת מכיר את החיים, והמטפלים ם רוצים להתפרנס וליצור תלות של המטופל בהם..

וגם לדעתי לא פייר במקום להקשיב לבן אדם, לשלוח אותו לטיפול 

אם את לא רופאת משפחה אל תשלחי לרפואה מייעצת

גם בזה יש כללים

הטון של התגובה הזאת הרבה יותר מכבדת בעיני מאשר התגובה הראשונה.

אני חושבת שנתת פרשנות לא נכונה לתגובה שלי. 

כתבת: "אתה צודק, באמת אתה בבעיה קשיה, באמת אתה חריג ברמות שאי אפשר לטפל בך" -

ואני כתבתי בדיוק ההפך. זו בעייה נפוצה, ויש דרכים מאוד טובות להתמודד איתה. היא לא הראשונה שמרגישה ככה, וגם לא תהיה האחרונה.

אנשי טיפול זה לא רק לאנשי קצה, זה לא צריך להיות מוצא אחרון. גם אם אני חיה את חיי ברמה של 9 מתוך 10, ללכת לטיפול שיעזור לי להיות 10 מתוך 10 זו המלצה נכונה בעיני, מאשר לחכות שאהיה ברמה 1 מתוך 10....

התגובה שכתבתי מטרתה להעלות שאלות ונקודות מבט חדשות של השואלת בעיני עצמה כדי לעזור לה עם מה שהיא תיארה - ממש לא חקירות שב"כ. לא ביקשתי תשובות, זה שאלות רטוריות מבחינתי.

לגבי מטפלים, צריך להבין שיש ויש. היה על זה שרשור לא מזמן, לגבי מאמנים וכו'. יש אנשים שיש להם דוקטורט בפסיכולוגיה, ויש כאלה שעשו קורס של ייעוץ בזום של ארבע שעות. כשאדם בוחר מטפל, הוא חייב לבדוק לדעתי את ההכשרה וההסמכה שלו, ולהחליט אם זה משהו שמתאים לו. לרוב האנשים הטיפולים לא גורמים "השלכות לא טובות ומיותרות" - אלא ממש ההפך. זה כמו להגיד לאדם לא ללכת לרופאים בגלל מקרים של רשלנות רפואית.

כמובן שהדברים כאן הם לא במקום להקשיב, אלא בנוסף.

ואתה לא מכיר אותי, אולי אני כן רופאת משפחה ולכן יכולה לשלוח לרפואה מייעצת?

תודה רבה 

קראתי את הקישור ויכול להיות שיש לי את זה כי אני פרפקציוניסטית.
אני חושבת שיש לי סיבות טובות להרגיש לא ראויה כי אני יודעת את החסרונות של עצמי ואת הקשיים שלי. זה קצת אישי האמת... בסוף אני מרגישה שקצת אני תקועה במקום ביניים- רוב הבחורים יהיו או ברמה גבוהה לי מדי או נמוכה לי... את הרמה הנמוכה אני פוסלת, ונשארת עם אלה שמרגישה קטנה לידם...
לגבי ההשוואה לכל העולם אז זאת מחשבה יפה, אבל אני רואה הבדלים בין העולם לשידוכים בעולם הדתי בכמה דברים: בעולם הכללי מתחתנים בגיל מבוגר יותר, אין ציפיות ולחץ כזה שכל הדוסים מתחתנים ראשונים... דבר שני, ההיכרות נעשית עם פחות "שכל" ופחות שופטים לפי התאמה ושאיפות וככה יותר קל להיות במערכת יחסים עד שמתפתח לקשר רציני... לא שאני חושבת שזה טוב, אבל אולי זאת סיבה למה כל האנשים גם כאלה שלא מתאימים ממש לחיי זוגיות איכותיים בסוף עושים את זה.

ומה את חושבת, שלאנשים אחרים אין חסרונות וקשיים?

ומה יקרה כשתגלי שגם לבן זוגך יש חסרונות וקשיים?

[אדגיש - אני לא מחפשת תשובות לשאלות האלה, זה נועד בשבילך. ממש לא חייבת לשתף בתשובות, ברור שזה אישי. את יכולה גם לפנות אליי באופן אישי אם תרצי].

האם את יכולה להגדיר מה זה "רמה גבוהה"?

איך את מחלקת אנשים לרמות? איך את מדרגת אנשים? מה הופך מישהו להיות ברמה גבוהה או נמוכה? האם זה פרמטר אחד או כמה פרמטרים? האם ייתכן שאת יוצאת עם מישהו שמבחינות מסוימות הוא "רמה גבוהה" ומבחינות אחרות הוא "רמה נמוכה"? האם את מחפשת מישהו שהוא "רמה בינונית"?

האם אותם הפרמטרים הם אילו שחשובים לזוגיות?

אני מכירה מישהו שהוא גאון, מבחינה שכלית הוא באמת ברמה מאוד גבוהה. כשהוא חיפש להתחתן, הוא לא חיפש מישהי עם IQ דומה לשלו. הוא לא חיפש אתגר אינטלקטואלי בזוגיות, אלא לבנות זוגיות שמכבדת, מעריכה, אוהבת את הצדדים האחרים שלא באים לידי ביטוי בשאר החיים שלו. והוא מצא מישהי שהיא לא העיפרון הכי חד, אבל מעניקה לו חום, אהבה, הכלה. היא נכנסה לזוגיות מתוך ידיעה שהוא הרבה יותר חכם ממנה, אבל בסופו של יום זוגיות והורות זה לא משוואה דיפרנציאלית. החכמה בעיני היא להבין מה אני יכולה לתת לצד השני - מבחינת קשר נפשי.

מבחינת ההשוואה לשאר העולם, אני אומרת לעצמי שפושעים שיושבים בכלא על דברים נוראים ואיומים מצליחים למצוא זוגיות, אז למה אני לא? אין לי ספק שהמידות שלי יותר טובות משלהם..

לדעתי את צריכה גם להוציא מהראש את הציפיות והלחץ של החברה. ההחלטה עם מי תתחתני היא אחת ההחלטות הכי חשובות שתקבלי בחייך - ואסור שהיא תנבע מתוך לחץ חיצוני ולא רצון פנימי. אני יכולה להגיד לך שמהחברות שלי, הראשונות שהתחתנו - חלקן היו דוסיות וחלקן פחות. כלומר, אי אפשר לחלק את המעגל החברתי שגדלתי בתוכו לדוסיות ולא דוסיות, ולפי זה לשייך מי התחתנה (או עדיין רווקה..). אני מכירה בנות דוסיות פיצוצים שהן ממש לא צעירות...

אני גם לא יודעת מיהם האנשים "שלא מתאימים ממש לחיי זוגיות איכותיים". אני חושבת שזוגיות זה משהו שצריך ללמוד אותו, ולא חסרים היום כלים ודרכים לעשות את זה. זה לא משהו שצריך להתבייש בו - וההפך, ככל שנלמד הזוגיות עצמה תהיה יותר איכותית. אני מסתכלת על עצמי, על הקשרים הראשונים שהיו לי כשהתחלתי לצאת, ואיך הקשרים שלי נראים כמה שנים אח"כ...

איך מייצרים הצלחות? להתנסות בדברים שאני טובה בהם?

תודה

בימי נערותי דיברתי פעם עם פסיכיאטר לגבי סטרס עצום שהיה לי בנושא הישגים לימודיים. הייתי סופר פרפקציוניסט והרגשתי שאני חייב להשיג את הציונים הכי טובים שאפשר ברמה מאוד מאוד לא בריאה. וכמובן הלחץ מצד הסגל בבית הספר שכל העתיד תלוי בזה ודברים בסגנון לא הועיל. אז הוא אמר לי שהוא מקשיב למה שאני אומר וזה נשמע לו בדיוק כמו בנות עם אנורקסיה שמודדות כל חמש דקות כמה הן שוקלות ומתחרפנות אם הן עלו ב‏־100 גרם כי אז הן לא במשקל המושלם, כך שזה דפוס חשיבה שקיים הגם שאין בו שום היגיון, מי שחווה את זה באמת חושב ככה וזה קשה לשנות דפוסי חשיבה אבל עבור מי שלא זה נשמע מגוחך.

וזה באמת היה הלם עבורי לשמוע את זה כי זה איפשר לי להסתכל על עצמי מהצד: למה אני רודף אחרי אותם מספרים? מה בכלל המשמעות של להיות מושלם? האם יש משמעות כלשהי להגדרות השלמות שאני ממציא מלבד אותה משמעות שאני מייחס להן?

בקיצור מה שאני אומר זה שצריך להשתחרר מדפוס החשיבה הזה של "ערך עצמי". מה זה בכלל הביטוי הזה? אפשר בכלל לאמוד את הערך שלך - יהודיה עם נשמה אלוקית טהורה? שכתוב בגמרא שכל־אחד צריך לומר שבשבילו נברא העולם? ובכלל כל העולמות היו כדאים להיברא רק בשביל שאת תעשי מצווה אחת?

לפי מה אנחנו מודדים אנשים? לפי כמה הם יפים, כמה כסף הם מרוויחים (שאגב זה בעיקר עניין של מזל כמו שכתוב בגמרא), כמה העולם הרגשי שלהם "מסודר" (קרי צריך להיות קרי־רוח ומחושבים)? לא מדובר במדדים קפיטליסטיים מומצאים? יש להם איזו משמעות מטפיזית בכלל?

אני נגד הרעיון של לבחון אנשים דרך עדשה של איכותיים יותר או איכותיים פחות, וגם לדעתי במערכת יחסים בריאה לא אמור להתקיים בכלל דפוס החשיבה הזה, זה לא משנה אם בחור הוא "כמה רמות מעלייך" מה שמשנה זה שהוא מתחבר אלייך ומוכן לאהוב אותך וזה בכלל לא תלוי בשאלה של "כמה את שווה" או קוטן וגודל כי אין כזה מונח. ואם יש אז זה לא בריא וזאת תוצאה של חשיבה מערבית מעוותת. זה לא שולל את העניין של סינון הצעות לא מתאימות אלא רק את דפוס ההסתכלות של "סרגל ערך" לינארי.

דיברתי עם כל־מיני אנשי מקצוע בתחום ברה"ן לגבי הנושא הספציפי הזה וזאת הגישה היחידה שנותנת לדעתי מענה של ממש, כל־מיני דיבורים על "ליצור לעצמך ערך" (שאגב את זה אמר לי פסיכולוג קליני – עצה גרועה שלא עזרה בכלום) זה כמו לומר לאותה ילדה אנורקסית שכדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה היא צריכה להציב לעצמה יעדים ולעמוד בהם. ממש לא. גם אם היעדים שלה יהיו בריאים בטווח BMI תקין הבעיה היא לא רק התוצאה אלא העובדה שזאת חשיבה והתמקדות מאוד מאוד לא בריאה.

בדיוק הבעיה זה מיקוד בדבר שולי/לא קיים

השתכנעתי גם (בהקשר אחר)

אני חושב כל אחד זה

יכול לפגוש אותו בנושא אחר

כמו עם הטיל שכתוב עליו "איפה זה פוגש אותך"

אבל  קשה לי לחשוב שמישהו יאהב אותי פשוט בגלל מי שאני... "עם אידיאלים לא קונים במכולת"... עם אהבה בלבד לא מקימים בית.
 

המשפט "בשבילי נברא העולם" כל כך לא ברור לי, עדיין.

אבל יפה, תודה רבה

בסוף לדעתי זה לא סיפור של מי אוהב את מי בגלל מה. הנה בתרבות המערבית גם זוגות שמתאהבים מאוד ומוצאים אחד בשני הרבה מעלות ממעלות שונות בסוף 50% גירושין.

בגמרא שהקב"ה נותן לכל אדם חיבה למקום שלו, גם אם זה לא המקום הכי פורח ויפה, וגם למקצוע, גם אם זה לא המקצוע הכי יוקרתי, גם לעוד עניינים ובין השאר חן אישה בעיני בעלה, כלומר, ברמה היותר עמוקה זה פחות שאלה של מעלות וחסרונות אלא משהו פנימי שנבנה עם הזמן, חלק מזה זה כוח של הרגל (במובן החיובי של המילה), חלק מזה זה חוויות שעוברים ביחד, עד שהופכים ליחידה בלתי־נפרדת (כמובן מצריך הרבה מאמץ והשקעה והתגברות). אפילו ברמה הכי פשוטה, אנשים שאנחנו רגילים אליהם נראים לנו יפים יותר (לכן לרוב כל עם נמשך לאנשים מהעם שלו, לפי הגמרא במסכת מגילה)

לכן גם אם תהיי הכי מושלמת אהבה זה משהו שנוצר עם הקשר (גם ברמה הביוכימית – נושא מאוד מעניין) ולא כזה קשור למה הערך שלך

@לגיטימי? העלתה נקודות מאוד חשובות שבסוף הרבה אנשים לא בהכרח מחפשים שלמות כלשהי או מכלול של תכונות אלא יכול להיות שמה שחשוב להם זה אהבה והכלה (וגם לא בהכרח, יש הרבה סגנונות), "מושלמת" בשביל מישהו אחד זה מעצבנת בשביל מישהו אחר

"מושלמת" בשביל מישהו אחד זה מעצבנת בשביל מישהו אחר

אהבתי...

אני חושבת שזו טרמינולוגיה נכונה - זה שמישהו לא מתאים לי, לא אומר שהוא לא ברמה. אני לא יודעת לסווג אנשים לפי רמות. בגישה כזאת גם מרגישים הרבה יותר בנוח לשדך מדוייטי עבר עם חברות...

וחוצמזה, עוד דברים שחשבתי עליהם לפותחת - 

קשר זוגי במהותו יש שאיפה לקרבה, לאינטימיות רגשית - כלומר להיות במקום חשוף, במקום פגיע. למצוא מקום שבו זה בסדר להיות אני, במכלול שלי, שיש בו גם דברים טובים וגם דברים פחות.

אני חושבת שאת צריכה לברר מול עצמך מה הציפיות שלך מקשר. מה את מצפה שבן הזוג ייתן לך? איזה תחושות, איזה רגשות? ולהפך.

אישית שמתחוללת בעיקר בתוכך ..

לחשוב חיובי על עצמך , לדעת להפסיק מחשבה שהיא לא תעשה לך טוב .

ברמה המתקדמת להבין שהערך העצמי שלך לא תלוי בהצלחות או הפסדים .

כלומר אני טובה כי עשיתי מה שאני יכולה לא חשוב מה התוצאה .

ואז לא משנה אם יגידו לך לא או כן , לך יש את המקום השלם בתוכך .

זו עבודה של כל החיים.. 

יש עוד כמה דברים 

ואם יש נטייה לברוח מהם ולהכחיש אותם עד כמה שניתן (שהיא נטייה טבעית ומאוד מובנת וסטנדרטית) אז לנסות להיות פחות שפוטי ויותר ענייני ביחס לעצמך ולדעת שאיפה שאתה נמצא זה בסדר ואם תקבל את זה ותכיר את זה, אז אדרבה תוכל רק לעלות מעלה מעלה. להתגבר על הפחד להתאכזב מעצמך ולדעת שזה טבעי ונורמלי להכשל בעניינים מסויימים. זה לא טוב, זה לא כיף, זה לא נעים, אבל אלו חהיים וזה קורה לכולם לכן חשוב להרגיש נורמלי וסטנרטי, גם אם לא נעים. לכל אחד יש לו את הקשיים היחודיים שלו שנובעים מהמקום בו הוא נמצא בחיים כעת שמושפע מאוד מההסטוריה האישית והמשפחתית שלו. לומר לעצמך, כן זה נורמלי ומובן שזה קשה אם גדלתי למציאות שבה X Y Z.. ככה כולנו. גם היתרונות וגם החסרונות שלנו נובעים מהמקום בו אנחנו מצאנו את העצמנו בחיים. 

שינוי בתדמית האישית שהאדם יוצר לעצמו, בין מחוסר בטחון וחוסר אהבה לתדמית הקיימת לתדמית חדשה טובה וחזרה. בין אם להיפך חלילה וחס, הוא מצריך שבירה של דפוסי חשיבה. לוקח זמן לשנות דפוסי חשיבה. כי אם אדם חשב עד עכשיו על עצמו שהוא לא יכול הוא לא יוכל ברגע לשנות את זה. אבל זה דורש עבודה מתמדת. קודם כל בזיהוי העניין. מאוד טבעי לחשוב שהדפוס חשיבה הקיים הוא נכון ואובייקטיבי. הרגע שהאדם מגלה ואומר "רק רגע, אני טיפה מגזים, אני מרגיש יותר מדי בעוצמה את הכשלון/חולשה" זה הפתח לשינוי הדפוס. אחרי הרגע הזה אדם יכול לנסות לשכלל מחדש בצורה אובייקטיבית איפה נמצא ולאט לאט אחרי הרבה פעמים שאדם עושה את החשבון הזה זה חודר ונעשה חלק ממנו

נתת נקודה למחשבה

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.