מה הנקודה שמפריעה לך?

למה דווקא היא, ולמה דווקא עכשיו?

(יעזור לי כאדם זר שלא מכיר אותך לנסות להבין איך אפשר לחזק...)

זה מתבטא בזה שכשיש הצעה טובה או מישהו שאני רוצה זה מלווה בהרבה חשש והרגשה שאני לא ראויה. התחושה הזאת דוחפת אותי למקום תלותי ומרצה. 

אם היה קשר טוב ואז נפרדנו יהיה לי קשה להתגבר, בגלל התחושה הזאת.

הדבר הנכון בעיני הוא לפנות לעזרה מקצועית.

אם ל"ע היה לך כאב פיזי, היית כנראה קובעת תור והולכת לראות רופא, מתוך תקווה שיהיה לו הכלים והידע לזהות מה הבעייה ולתת לה טיפול. גם בתחום הנפשי אסור לזלזל - ויש כלים ודרכים לטפל בדברים שאינם פיזיים.

ואנסה בכל זאת לכתוב משהו על מה שכתבת:

מכירה את תסמונת המתחזה – ויקיפדיה?

הרבה אנשים מרגישים שהם לא ראויים. זו לא תחושה שייחודית לך.

אבל חשוב ללמוד לאהוב, להכיל, לכבד ולהעריך את עצמינו.

ככל שאנחנו קרובים יותר למישהו, אנחנו חשופים יותר למגרעות ולצדדים השליליים שלו, וזה נכון גם לגבינו. והרבה פעמים זה מסתיר על הדברים הטובים - וחייבים לדעת גם לזהות אותם. ללמוד להגיד לעצמי שאני ראויה - ולפרט למה. מהם נקודות החוזק שלי. איזה דברים טובים אני יכולה להביא לקשר.

מה הופך אדם להיות לא ראוי?

ויותר מזה, אני יודעת שאתחתן עם מישהו שיש לו חסרונות, דברים שלא ימצאו חן בעיני, שיעצבנו אותי - והפוך, דברים פחות טובים שהוא ימצא בי, אבל אני מחפשת את הבחירה ההדדית - שכוללת בחירה במכלול שהופך אותי לאדם. מישהו שיהיה איתי גם ברגעים שאהיה פיזית ונפשית במקומות נמוכים. אני לא רוצה להתחתן עם מישהו שרוצה בי רק את הצדדים הטובים, כי גם הצדדים האחרים הם חלק בלתי נפרד ממני.

אבל כן, פרידות כואבות, ונותנות מכה לאגו. אבל האם זה שמישהו נפרד ממני אומר שאני לא ראויה?

ממש לא. זה אומר שהוא לא רואה פוטנציאל בקשר שלנו, ושנצטרך לנסות להצמיח את הפוטנציאל הזה עם מישהו אחר.

עכשיו תסתכלי ימינה ושמאלה, ולא רק בישראל, ולא רק יהודים. רוב העולם נמצא בזוגיות. האם את ראויה פחות מרוב העולם? האם יש בך משהו שהוא עד כדי כך חריג? קחי בחשבון שזה כולל גם אנשים שיושבים בכלא על פשעים, אנשים חסרי השכלה ובעלי השכלה, עשירים ועניים - זה חוצה יבשות ומגזרים. למה דווקא את פחות ראויה מכל אחד אחר?

"לפנות לייעוץ מקצועי"

להגיד מילה טובה, לא

לעודד חבר לא

לשוחח עם הילד שלך לא

רק לשלוח אותו לטיפול במוסך

כ"כ מעצבן ומקומם אותי

כן לא ידענו עד היום שיש אנשי מקצוע

אז בא נפגע בכולם, לא ניתן להם תחושה שהם שווים ורצויים, לא הקשיב להם , נהיה אנטיפטים

ואם יקרה משהו

נצקצק בלשוננו, ונגיד

"שלחנו אתכם לטיפול מקצועי, או לא?"

ברור שכולנו יודעים שישנם אנשי מקצוע,

אבל לא תמיד זה ברור לנו שאנחנו יכולים\צריכים לפנות אליהם.

אם היה לך כאב בטן שחוזר על עצמו, אולי היית מפרסם הודעה בפורום, ואולי היית מקבל כל מיני עצות, כל מיני תרופות סבתא, אבל אם זה לא היה עוזר - היית פונה לרופא, מתוך הבנה שהציבור הרחב לא מצליח לתת מענה לבעיה הספציפית שלך. אם הכאבים היו משביתים אותך, היית גם משקיע סכום כסף גדול כדי לפנות למומחה בתחום.

לצערי, בתחום בריאות הנפש, לא לכולם ברור שצריך להשקיע בזה משאבים וזמן. לא כולם מודעים למה טיפול כזה יכול לתת.

נגיד מההודעה שלך משתמע שלהציע לאדם לפנות לעזרה מקצועית שיכולה לעזור לו = לתת לו תחושה שהוא אינו רצוי, אינו שווה. והמשוואה הזאת ממש לא ברורה לי. הקשבתי למה שהיא כתבה, ביקשתי ממנה להרחיב - האם זה אנטיפתיות? איפה אתה רואה שפגעתי בה?

מעבר לכך, יש הבדל בעיני בין תמיכה שמקבלים מחברים לבין תמיכה מאנשים זרים.

אני לא מכירה את מי שעומד מאחורי הניק - זוהי ההודעה הראשונה שפורסמה תחת ניק זה.

אני יכול לכתוב לה שהיא מדהימה ומהממת - אבל אם אני הייתי פותחת ניק חדש ומישהו היה כותב לי את זה, הייתי נעלבת, כי הוא בכלל לא מכיר אותי ועל איזה בדיוק הוא מסתמך?! 

ושים לב, לא כתבתי לה תלכי לייעוץ ביי.

כתבתי לה שאם היא מרגישה\חושבת שהתחושות האלה מגבילות\כובלות אותה, שתפנה למישהו מקצועי שיעזור לה עם זה - אבל אז גם הלכתי וכתבתי עוד דברים. למעשה, 85% מההודעה שלי היא תגובה מעבר ל"לכי לאיש מקצוע".

ועוד עניין - אתה מרמז כאן לאחריות שלנו כחברה כלפי האחרים כאן.

אז כן, אני מאמינה שהאחיות שלנו היא להפנות לטיפול מקצועי - כי אנחנו לא מקצועיים. אם לא היינו מפנים לעזרה מקצועי - יש בזה עוול. זה לא עניין של כסת"ח, אני לא פוחדת מתביעה משפטית או משהו כזה, אני באמת מאמינה שזה יכול לעזור. וזה מה שחבר צריך לדעת לעשות. להגיד את האמת גם אם זה לא נעים לצד השני לשמוע.

ואכתוב כאן בלשון יחיד לגבי עצמי - בתחום של לנ"ו אני די כישלון - אני לא מצליחה בו יותר מידי, אז באמת יש משהו מצחיק בזה שאני מייעצת לאנשים מה לעשות. האם יכול להיות שהעצות מזיקות לאנשים? יכול להיות. אני מקווה שמי שנמצא בצד השני של המסך מודע לכך, ושכל אחד קורא את ההודעות מתוך משקפיים בררניות, ולא לוקח אותם כתורה מסיני.

אם מישהו היה מפרסם הודעה בפורום וכותב - אני רוצה לפרוק, לקבל כאן חיבוק ותמיכה - אז זה סוג התגובות שנכון לכתוב - מחבקות, לא שיפוטיות. אבל הפותחת כאן ביקשה עזרה שהיא בתחום הטיפולי, ולכן זה הדבר הנכון לעשות. בעיני הדברים שכתבתי מחזקים, נותנים לה כיווני מחשבה ונקודות מבט שיכולים לעזור לה במצב שהיא נמצאת בו.

(ואם אתה כבר מקביל את זה למוסך, אולי זה לא רעיון רע לעשות 'טסט שנתי' נפשי, לבדוק שאנחנו בסדר מול איש מקצוע).

קודם כל זה כמובן לא אישי אני חדש בפורום יחסית, לפחות בתקופה האחרונה

וזה נגד התגובה המרגיזה "לך לטיפול", שאני שומע אותה גם לפעמים בחיים

ואני אומר בלב הבן אדם לא הקשיב, לא הבין, העיקר כאילו הביא לי את הפתרון..

קראית את מה שהגבת והבנתי

ואני רוצה לומר

שבמקרה הזה של בטחון עצמי נמוך

לבוא לבן אדם שמרגיש לא שווה לא מוערך, תקוע, לא ראוי וכו'

ולומר לו, אתה צודק, באמת אתה בבעיה קשיה, באמת אתה חריג ברמות שאי אפשר לטפל בך

זה בטוח לפגוע בו

והוא מרגיש עוד יותר לא לגיטימי,

וזה יכול להביא אותו לעוד יותר ועוד יותר פינה

שהוא לא צריך כבר את החברה שיגידו לו כמה שהוא לא ראוי לזוגיות ולאהבה, ולהצלחה

הוא כבר אומר את זה לעצמו,

מתייאש ומפסיק להשקיע..

וממשיך לשקוע

לכן אני מציע לא להגיד כלום

בדברים האלה שזה תסכולים של שנים

הכי טוב להקשיב,ומוצא אחרון אם באמת ראית או שמעת משהו חריג

לשלוח לאיש מקצוע

לא על אוטומט, כי האוטומציה הזאת היא מעגל שיכול להמשיך, והוא יכניס לראש שלו "ואפילו כולם שולחים אותי לטיפול..."

ובנושא של ההודעה שנתכה כאן של השרשור

קודם כל תני תמיכה.

"הערך העצמי שלי נמוך", שמעת את המשפט הזה , מייד תני תמיכה, בלי להכיר, תכתבי לה את שווה ,את מדהימה,

קיבלת מצווה דאורייתא, של לשמח יהודייה, לא ישר להפעיל חקירות שב"כ, זה בהמשך אם יהיה לך כוחות להרים את הבן אדם

כי ממה ששמתי לב היא סוג של מודעת לעצמה, בקושי כתבה כמה משפטים נחמדים

לא ברור שצריך להפיל אותה למעגל הטיפולי, שיכולות להיות לו השלכות לא טובות ומיותרות, סורי שאני לא אומר אמן לכל קונספציה שמשוננת על ידי כל עדר

אני קצת מכיר את החיים, והמטפלים ם רוצים להתפרנס וליצור תלות של המטופל בהם..

וגם לדעתי לא פייר במקום להקשיב לבן אדם, לשלוח אותו לטיפול 

אם את לא רופאת משפחה אל תשלחי לרפואה מייעצת

גם בזה יש כללים

הטון של התגובה הזאת הרבה יותר מכבדת בעיני מאשר התגובה הראשונה.

אני חושבת שנתת פרשנות לא נכונה לתגובה שלי. 

כתבת: "אתה צודק, באמת אתה בבעיה קשיה, באמת אתה חריג ברמות שאי אפשר לטפל בך" -

ואני כתבתי בדיוק ההפך. זו בעייה נפוצה, ויש דרכים מאוד טובות להתמודד איתה. היא לא הראשונה שמרגישה ככה, וגם לא תהיה האחרונה.

אנשי טיפול זה לא רק לאנשי קצה, זה לא צריך להיות מוצא אחרון. גם אם אני חיה את חיי ברמה של 9 מתוך 10, ללכת לטיפול שיעזור לי להיות 10 מתוך 10 זו המלצה נכונה בעיני, מאשר לחכות שאהיה ברמה 1 מתוך 10....

התגובה שכתבתי מטרתה להעלות שאלות ונקודות מבט חדשות של השואלת בעיני עצמה כדי לעזור לה עם מה שהיא תיארה - ממש לא חקירות שב"כ. לא ביקשתי תשובות, זה שאלות רטוריות מבחינתי.

לגבי מטפלים, צריך להבין שיש ויש. היה על זה שרשור לא מזמן, לגבי מאמנים וכו'. יש אנשים שיש להם דוקטורט בפסיכולוגיה, ויש כאלה שעשו קורס של ייעוץ בזום של ארבע שעות. כשאדם בוחר מטפל, הוא חייב לבדוק לדעתי את ההכשרה וההסמכה שלו, ולהחליט אם זה משהו שמתאים לו. לרוב האנשים הטיפולים לא גורמים "השלכות לא טובות ומיותרות" - אלא ממש ההפך. זה כמו להגיד לאדם לא ללכת לרופאים בגלל מקרים של רשלנות רפואית.

כמובן שהדברים כאן הם לא במקום להקשיב, אלא בנוסף.

ואתה לא מכיר אותי, אולי אני כן רופאת משפחה ולכן יכולה לשלוח לרפואה מייעצת?

תודה רבה 

קראתי את הקישור ויכול להיות שיש לי את זה כי אני פרפקציוניסטית.
אני חושבת שיש לי סיבות טובות להרגיש לא ראויה כי אני יודעת את החסרונות של עצמי ואת הקשיים שלי. זה קצת אישי האמת... בסוף אני מרגישה שקצת אני תקועה במקום ביניים- רוב הבחורים יהיו או ברמה גבוהה לי מדי או נמוכה לי... את הרמה הנמוכה אני פוסלת, ונשארת עם אלה שמרגישה קטנה לידם...
לגבי ההשוואה לכל העולם אז זאת מחשבה יפה, אבל אני רואה הבדלים בין העולם לשידוכים בעולם הדתי בכמה דברים: בעולם הכללי מתחתנים בגיל מבוגר יותר, אין ציפיות ולחץ כזה שכל הדוסים מתחתנים ראשונים... דבר שני, ההיכרות נעשית עם פחות "שכל" ופחות שופטים לפי התאמה ושאיפות וככה יותר קל להיות במערכת יחסים עד שמתפתח לקשר רציני... לא שאני חושבת שזה טוב, אבל אולי זאת סיבה למה כל האנשים גם כאלה שלא מתאימים ממש לחיי זוגיות איכותיים בסוף עושים את זה.

ומה את חושבת, שלאנשים אחרים אין חסרונות וקשיים?

ומה יקרה כשתגלי שגם לבן זוגך יש חסרונות וקשיים?

[אדגיש - אני לא מחפשת תשובות לשאלות האלה, זה נועד בשבילך. ממש לא חייבת לשתף בתשובות, ברור שזה אישי. את יכולה גם לפנות אליי באופן אישי אם תרצי].

האם את יכולה להגדיר מה זה "רמה גבוהה"?

איך את מחלקת אנשים לרמות? איך את מדרגת אנשים? מה הופך מישהו להיות ברמה גבוהה או נמוכה? האם זה פרמטר אחד או כמה פרמטרים? האם ייתכן שאת יוצאת עם מישהו שמבחינות מסוימות הוא "רמה גבוהה" ומבחינות אחרות הוא "רמה נמוכה"? האם את מחפשת מישהו שהוא "רמה בינונית"?

האם אותם הפרמטרים הם אילו שחשובים לזוגיות?

אני מכירה מישהו שהוא גאון, מבחינה שכלית הוא באמת ברמה מאוד גבוהה. כשהוא חיפש להתחתן, הוא לא חיפש מישהי עם IQ דומה לשלו. הוא לא חיפש אתגר אינטלקטואלי בזוגיות, אלא לבנות זוגיות שמכבדת, מעריכה, אוהבת את הצדדים האחרים שלא באים לידי ביטוי בשאר החיים שלו. והוא מצא מישהי שהיא לא העיפרון הכי חד, אבל מעניקה לו חום, אהבה, הכלה. היא נכנסה לזוגיות מתוך ידיעה שהוא הרבה יותר חכם ממנה, אבל בסופו של יום זוגיות והורות זה לא משוואה דיפרנציאלית. החכמה בעיני היא להבין מה אני יכולה לתת לצד השני - מבחינת קשר נפשי.

מבחינת ההשוואה לשאר העולם, אני אומרת לעצמי שפושעים שיושבים בכלא על דברים נוראים ואיומים מצליחים למצוא זוגיות, אז למה אני לא? אין לי ספק שהמידות שלי יותר טובות משלהם..

לדעתי את צריכה גם להוציא מהראש את הציפיות והלחץ של החברה. ההחלטה עם מי תתחתני היא אחת ההחלטות הכי חשובות שתקבלי בחייך - ואסור שהיא תנבע מתוך לחץ חיצוני ולא רצון פנימי. אני יכולה להגיד לך שמהחברות שלי, הראשונות שהתחתנו - חלקן היו דוסיות וחלקן פחות. כלומר, אי אפשר לחלק את המעגל החברתי שגדלתי בתוכו לדוסיות ולא דוסיות, ולפי זה לשייך מי התחתנה (או עדיין רווקה..). אני מכירה בנות דוסיות פיצוצים שהן ממש לא צעירות...

אני גם לא יודעת מיהם האנשים "שלא מתאימים ממש לחיי זוגיות איכותיים". אני חושבת שזוגיות זה משהו שצריך ללמוד אותו, ולא חסרים היום כלים ודרכים לעשות את זה. זה לא משהו שצריך להתבייש בו - וההפך, ככל שנלמד הזוגיות עצמה תהיה יותר איכותית. אני מסתכלת על עצמי, על הקשרים הראשונים שהיו לי כשהתחלתי לצאת, ואיך הקשרים שלי נראים כמה שנים אח"כ...

איך מייצרים הצלחות? להתנסות בדברים שאני טובה בהם?

תודה

בימי נערותי דיברתי פעם עם פסיכיאטר לגבי סטרס עצום שהיה לי בנושא הישגים לימודיים. הייתי סופר פרפקציוניסט והרגשתי שאני חייב להשיג את הציונים הכי טובים שאפשר ברמה מאוד מאוד לא בריאה. וכמובן הלחץ מצד הסגל בבית הספר שכל העתיד תלוי בזה ודברים בסגנון לא הועיל. אז הוא אמר לי שהוא מקשיב למה שאני אומר וזה נשמע לו בדיוק כמו בנות עם אנורקסיה שמודדות כל חמש דקות כמה הן שוקלות ומתחרפנות אם הן עלו ב‏־100 גרם כי אז הן לא במשקל המושלם, כך שזה דפוס חשיבה שקיים הגם שאין בו שום היגיון, מי שחווה את זה באמת חושב ככה וזה קשה לשנות דפוסי חשיבה אבל עבור מי שלא זה נשמע מגוחך.

וזה באמת היה הלם עבורי לשמוע את זה כי זה איפשר לי להסתכל על עצמי מהצד: למה אני רודף אחרי אותם מספרים? מה בכלל המשמעות של להיות מושלם? האם יש משמעות כלשהי להגדרות השלמות שאני ממציא מלבד אותה משמעות שאני מייחס להן?

בקיצור מה שאני אומר זה שצריך להשתחרר מדפוס החשיבה הזה של "ערך עצמי". מה זה בכלל הביטוי הזה? אפשר בכלל לאמוד את הערך שלך - יהודיה עם נשמה אלוקית טהורה? שכתוב בגמרא שכל־אחד צריך לומר שבשבילו נברא העולם? ובכלל כל העולמות היו כדאים להיברא רק בשביל שאת תעשי מצווה אחת?

לפי מה אנחנו מודדים אנשים? לפי כמה הם יפים, כמה כסף הם מרוויחים (שאגב זה בעיקר עניין של מזל כמו שכתוב בגמרא), כמה העולם הרגשי שלהם "מסודר" (קרי צריך להיות קרי־רוח ומחושבים)? לא מדובר במדדים קפיטליסטיים מומצאים? יש להם איזו משמעות מטפיזית בכלל?

אני נגד הרעיון של לבחון אנשים דרך עדשה של איכותיים יותר או איכותיים פחות, וגם לדעתי במערכת יחסים בריאה לא אמור להתקיים בכלל דפוס החשיבה הזה, זה לא משנה אם בחור הוא "כמה רמות מעלייך" מה שמשנה זה שהוא מתחבר אלייך ומוכן לאהוב אותך וזה בכלל לא תלוי בשאלה של "כמה את שווה" או קוטן וגודל כי אין כזה מונח. ואם יש אז זה לא בריא וזאת תוצאה של חשיבה מערבית מעוותת. זה לא שולל את העניין של סינון הצעות לא מתאימות אלא רק את דפוס ההסתכלות של "סרגל ערך" לינארי.

דיברתי עם כל־מיני אנשי מקצוע בתחום ברה"ן לגבי הנושא הספציפי הזה וזאת הגישה היחידה שנותנת לדעתי מענה של ממש, כל־מיני דיבורים על "ליצור לעצמך ערך" (שאגב את זה אמר לי פסיכולוג קליני – עצה גרועה שלא עזרה בכלום) זה כמו לומר לאותה ילדה אנורקסית שכדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה היא צריכה להציב לעצמה יעדים ולעמוד בהם. ממש לא. גם אם היעדים שלה יהיו בריאים בטווח BMI תקין הבעיה היא לא רק התוצאה אלא העובדה שזאת חשיבה והתמקדות מאוד מאוד לא בריאה.

בדיוק הבעיה זה מיקוד בדבר שולי/לא קיים

השתכנעתי גם (בהקשר אחר)

אני חושב כל אחד זה

יכול לפגוש אותו בנושא אחר

כמו עם הטיל שכתוב עליו "איפה זה פוגש אותך"

אבל  קשה לי לחשוב שמישהו יאהב אותי פשוט בגלל מי שאני... "עם אידיאלים לא קונים במכולת"... עם אהבה בלבד לא מקימים בית.
 

המשפט "בשבילי נברא העולם" כל כך לא ברור לי, עדיין.

אבל יפה, תודה רבה

בסוף לדעתי זה לא סיפור של מי אוהב את מי בגלל מה. הנה בתרבות המערבית גם זוגות שמתאהבים מאוד ומוצאים אחד בשני הרבה מעלות ממעלות שונות בסוף 50% גירושין.

בגמרא שהקב"ה נותן לכל אדם חיבה למקום שלו, גם אם זה לא המקום הכי פורח ויפה, וגם למקצוע, גם אם זה לא המקצוע הכי יוקרתי, גם לעוד עניינים ובין השאר חן אישה בעיני בעלה, כלומר, ברמה היותר עמוקה זה פחות שאלה של מעלות וחסרונות אלא משהו פנימי שנבנה עם הזמן, חלק מזה זה כוח של הרגל (במובן החיובי של המילה), חלק מזה זה חוויות שעוברים ביחד, עד שהופכים ליחידה בלתי־נפרדת (כמובן מצריך הרבה מאמץ והשקעה והתגברות). אפילו ברמה הכי פשוטה, אנשים שאנחנו רגילים אליהם נראים לנו יפים יותר (לכן לרוב כל עם נמשך לאנשים מהעם שלו, לפי הגמרא במסכת מגילה)

לכן גם אם תהיי הכי מושלמת אהבה זה משהו שנוצר עם הקשר (גם ברמה הביוכימית – נושא מאוד מעניין) ולא כזה קשור למה הערך שלך

@לגיטימי? העלתה נקודות מאוד חשובות שבסוף הרבה אנשים לא בהכרח מחפשים שלמות כלשהי או מכלול של תכונות אלא יכול להיות שמה שחשוב להם זה אהבה והכלה (וגם לא בהכרח, יש הרבה סגנונות), "מושלמת" בשביל מישהו אחד זה מעצבנת בשביל מישהו אחר

"מושלמת" בשביל מישהו אחד זה מעצבנת בשביל מישהו אחר

אהבתי...

אני חושבת שזו טרמינולוגיה נכונה - זה שמישהו לא מתאים לי, לא אומר שהוא לא ברמה. אני לא יודעת לסווג אנשים לפי רמות. בגישה כזאת גם מרגישים הרבה יותר בנוח לשדך מדוייטי עבר עם חברות...

וחוצמזה, עוד דברים שחשבתי עליהם לפותחת - 

קשר זוגי במהותו יש שאיפה לקרבה, לאינטימיות רגשית - כלומר להיות במקום חשוף, במקום פגיע. למצוא מקום שבו זה בסדר להיות אני, במכלול שלי, שיש בו גם דברים טובים וגם דברים פחות.

אני חושבת שאת צריכה לברר מול עצמך מה הציפיות שלך מקשר. מה את מצפה שבן הזוג ייתן לך? איזה תחושות, איזה רגשות? ולהפך.

אישית שמתחוללת בעיקר בתוכך ..

לחשוב חיובי על עצמך , לדעת להפסיק מחשבה שהיא לא תעשה לך טוב .

ברמה המתקדמת להבין שהערך העצמי שלך לא תלוי בהצלחות או הפסדים .

כלומר אני טובה כי עשיתי מה שאני יכולה לא חשוב מה התוצאה .

ואז לא משנה אם יגידו לך לא או כן , לך יש את המקום השלם בתוכך .

זו עבודה של כל החיים.. 

יש עוד כמה דברים 

ואם יש נטייה לברוח מהם ולהכחיש אותם עד כמה שניתן (שהיא נטייה טבעית ומאוד מובנת וסטנדרטית) אז לנסות להיות פחות שפוטי ויותר ענייני ביחס לעצמך ולדעת שאיפה שאתה נמצא זה בסדר ואם תקבל את זה ותכיר את זה, אז אדרבה תוכל רק לעלות מעלה מעלה. להתגבר על הפחד להתאכזב מעצמך ולדעת שזה טבעי ונורמלי להכשל בעניינים מסויימים. זה לא טוב, זה לא כיף, זה לא נעים, אבל אלו חהיים וזה קורה לכולם לכן חשוב להרגיש נורמלי וסטנרטי, גם אם לא נעים. לכל אחד יש לו את הקשיים היחודיים שלו שנובעים מהמקום בו הוא נמצא בחיים כעת שמושפע מאוד מההסטוריה האישית והמשפחתית שלו. לומר לעצמך, כן זה נורמלי ומובן שזה קשה אם גדלתי למציאות שבה X Y Z.. ככה כולנו. גם היתרונות וגם החסרונות שלנו נובעים מהמקום בו אנחנו מצאנו את העצמנו בחיים. 

שינוי בתדמית האישית שהאדם יוצר לעצמו, בין מחוסר בטחון וחוסר אהבה לתדמית הקיימת לתדמית חדשה טובה וחזרה. בין אם להיפך חלילה וחס, הוא מצריך שבירה של דפוסי חשיבה. לוקח זמן לשנות דפוסי חשיבה. כי אם אדם חשב עד עכשיו על עצמו שהוא לא יכול הוא לא יוכל ברגע לשנות את זה. אבל זה דורש עבודה מתמדת. קודם כל בזיהוי העניין. מאוד טבעי לחשוב שהדפוס חשיבה הקיים הוא נכון ואובייקטיבי. הרגע שהאדם מגלה ואומר "רק רגע, אני טיפה מגזים, אני מרגיש יותר מדי בעוצמה את הכשלון/חולשה" זה הפתח לשינוי הדפוס. אחרי הרגע הזה אדם יכול לנסות לשכלל מחדש בצורה אובייקטיבית איפה נמצא ולאט לאט אחרי הרבה פעמים שאדם עושה את החשבון הזה זה חודר ונעשה חלק ממנו

נתת נקודה למחשבה

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי