זה כנראה רק תרגומו של ד"ר ע' לוטם. אבל מצאתי דימיון בין מות משה לבין מות פאנור. הסכיתו, הסכיתו.
עת עלו בשביל מעבר ההרים (ויעל משה מערבות מואב אל ראש הפסגה)
ציווה עליהם פאנור לעצור. כי פצעי מוות נפצע, וידע אשר באה שעתו. אז נשא עיניו באחרונה ממדרגות ארד ותרין, וראה את פסגות תנגורודרים (ויראהו ה' את כל הארץ...עד הים האחרון)
והוא ידע בראיית הנולד של הגווע כי לעולם לא יוכלו הנולדור להפילם. אבל הוא אירר שם את מורגות בקללה משולשת (מקביל קצת לברכות משה?)
וציווה לבניו לעמוד ולנקום את דם אביהם; ואז מת (וימת משה).
אבל אין קבר לו ואין מצבה (ואיש לא ידע את מקום קבורתו עד היום הזה)
כי כה בערה בו רוחו עד שבצאתה היה הגוף לאפר והתנדף כעשן. ולא היה עוד בארדה איש בצלמו (ולא קם עוד נביא בישראל אשר ידעו ה' פנים אל פנים)
ורוחו לא יצאה את אולמות מנדוס. זה היה סופו של האדיר בנולדור.
