היי חברות, אני מפה... והרגשתי צורך להוציא על הכתב חלק מהחיים המורכבים אבל המיוחדים שזכינו להם בתקופה הזו....
בעלי במילואים מיום ראשון אסרו חג סוכות.
היינו מותרים כשיצא.
אחכ יצא לאפטר אחרי 10 ימים... היינו עדין מותרים.
בשבת אח"כ קיבלתי מחזור. וכמו לאחרונה, המחזור מסיבי ברמות, אני עם לחץ דם נמוך מרוב דימום...
עוברת שמועה שיש הקלה לבנות אשכנז לספור רק 4 ימים מיום ההיאסרות... אצלי זה לא מדגדג כלום... מדממת ברמות... איזה 4 ימים ואיזה נעליים....
בעלי מגיע לסופש ראשון, אנחנו אסורים.. ובדיוק מנסה לעשות הפסק.
עושה. ויש שאלה. נותנים לרב לבדוק למחרת, מתיר. עושה בדיקה של היום הראשון לנקיים, יש שאלה... שוב בעלי מחפש רב פנוי לשאלה, בסוף מוצא כמה שעות לפני שיצא חזרה לצבא... ב"ה היה בסדר.
בעלי יוצא חזרה ואני צוללת ל7 נקיים.
עובר יום ועוד יום, מזכירה לו בשיחות שלנו שאני זוכרת לעשות את בדיקה היומית (לפי שהרב פסק לנו).
מתחילה לתכנן איך ייראה יום הטבילה. פרקטית. איך אעשה את זה?
החלטתי שאני משתפת רק אדם אחד כדי שאוכל טכנית לצאת לטבול...
החלטתי לשתף ולבקש את עזרתה של אמי.
ישר נאותה לעזור... ב"ה זכיתי באמא מדהימה.
כן, לא שמתי לב ש....
חמותי המקסימה הציעה את עזרתה לאחר הצהריים עם הילדים באותו יום!
הייתי מוטרדת ולא ידעתי מה לעשות... מה גם שחששתי מזה שאם אומר לה שאמא שלי מגיעה לבייביסיטר (כי יש לי" ערב נשים"....) היא תציע שלא אטריח את אמא שלי והיא כבר תישאר...
באותו בוקר חמותי מתקשרת לקבל פרטים טכנים של הוצאת הילדים מהמסגרות ואני זורקת לה בסוף ההקלטה על הערב נשים...
ההצעה שחשבתי שתציע, טרם הגיעה. ב"ה.
החלטתי שאני מנסה לזרום עם הסיטואציה ולקוות שיסתדר. ידעתי שה' יעזור לי פה...
בהמשך אותו בוקר אני מדברת עם בעלי, וניסיתי לחשוב אם יש לי טעם לשאול או שכבר חשב בעצמו וזה פשוט לא אפשרי...
החלטתי לשאול-
*יש דבר כזה שיתאפשר לך להגיע הביתה הערב? *
בעלי הגיב בהפתעה קלה ודי מהר אמר שלא נראה לו...
הסברתי שאם זה יכול להתאפשר טכנית וזה לא מוריד מהכשירות או משהו... אז אולי זה נכון בשביל המצווה...
אמר שיבדוק...
במהלך העבודה, חברה שבעלה יחד עם בעלי במילואים, שולחת הודעה אם במקרה בעלי עובר בבית לפני שבת כדי לשלוח לבעלה פינוק כי ביטלו להם יציאה לשבת.
ישר עניתי שיש מצב, והתחלנו לדון מה בדיוק להעביר וגם דיברנו על דרכים אחרות למקרה שלא נצליח דרך בעלי...
בדרך חזרה הביתה, הוא מעדכן שהצליח להשיג אישור ושיהיה לו להיות בבית *כשעה*.
לא האמנתי...
כמה התלבטתי אם זה נכון או לא... לגרור אותו מהצבא.... ולגרום לצוות להיות אדם אחד פחות... ואולי זה לא נכון? אבל המפקד אישר....
כמובן שהוחלט שעושים הכל כדי לשמור את המידע הזה לעצמנו...
הגעתי הביתה מהעבודה, החלטתי בהחלטה של רגע שאני מארגנת לי תיק עם דברים לארגוני הטבילה ושמה באוטו. (כי לא יודעת מה תהייה הסיטואציה אח"כ)
באה לרדת לאוטו לשים את התיק, חמותי יוצאת מהמעלית עם הילדים... מקווה שלא שמה לב לתיק ואני כאילו התכוונתי לבוא לקראתם...
אמרתי שאני רגע יורדת לזבל ואכן משימת הבאת התיק לאוטו, הושלמה!
ממשיכים אחר הצהריים עם הילדים..
בן ה4 צריך זמן אמא והלכנו לקנות קרטיב. ניצלתי זאת ונכנסנו לסופר ליד לקנות את הפינוק בשם החברה עבור בעלה... לילד הסברתי שזה פינוק לחיילים...
הזמן היה ממש דחוק עם התחלת ארוחת הערב לילדים והזמן שרציתי לצאת להתארגן... אבל הרגשתי שזה חלק מהשליחות הכללית, כמו שהטבילה הזאת לא רק בשבילי... אז לנצל את ההגעה החפוזה של הבעל גפ בשביל אחרים.
חזרנו הביתה, שוב זרקתי לאוויר (לאוזני חמותי) שבשעה זו וזו אני רוצה להתחיל להתארגן לערב נשים... הכל היה נראה הגיוני לאוזן חיצונית...
הלכתי לסמס לאמא שלי שבבקשה תקדים קצת כדי שחמותי תרגיש שסיימה את משימתה לאותו יום (באמת היתה איתם כמה שעות... אלופה שהיא) וזה עזר!
איך שחמותי הולכת, אני מחכה כמה דקות שתיסע ואז ירדתי לרכב...
אני נוסעת נסיעה לא קצרה למקווה, בדרך מדברת עם בעלי, לפניו נסיעה של שעה וחצי הגעה הביתה...
מתארגנת במקווה, חושבת שהוא בנסיעה הביתה... זה באמת קורה?
עושה עיון... קוראת לבלנית... טובלת... חושבת על עם ישראל כ"כ הרבה... על החטופים. על הילדים שבשבי..
על זוג חברים שמנסים להיפקד 8 שנים... ושוב על עם ישראל שיוסיף קדושה...
יוצאת מהמים ושוב לא מאמינה לפני מה אני...
ואז אני חוששת שלא עשיתי עיון באיזור הפנים - וטובלת שוב ללא ברכה..
כל הזמן מרגישה שהטבילה הזאת לא רגילה.
בדרך חזרה מהמקווה, מקבלת עדכון שבעלי ממש מתקרב...
מגיעה הביתה.
אמא שלי מנסה להרגיע את התינוק אני כאילו באה להניק אותו וזה תירוץ מצוין שאנחנו לא יכולות להאריך בפטפוטים (בעלי עוד רגע מגיע!), היא הולכת.
אני מניקה...
ואז הוא מסיים לינוק, מניחה במיטה. נכנסת למטבח, והגיעה הדפיקה בדלת...
זה קרה. לשעה אחת הוא הגיע בשביל המצווה. ואני הייתי חיילת גם כן... במוסד או משהו חח
אה ודאגנו גם לפתק לפינוקים שקנינו לבעל של החברה... היא ממש ממש שמחה והרגשתי שזה החלק הקטן שלי לסייע בתוך כל המצווה הזאת, לשמח זוג אחר...
זהו...
