כמה זמן לקח לכן להתאושש? אני כמעט שלוש שבועות אחרי ועדיין כואב לי מאד ובעלי חזר לעבודה כבר ככה שאין לי עזרה במשך היום ואני בקושי מסוגלת לשבת וגם כשהולכת אחרי כמה דקות ממש כואב לי
פליז תעודדו אותי שזה עובר😭
כמה זמן לקח לכן להתאושש? אני כמעט שלוש שבועות אחרי ועדיין כואב לי מאד ובעלי חזר לעבודה כבר ככה שאין לי עזרה במשך היום ואני בקושי מסוגלת לשבת וגם כשהולכת אחרי כמה דקות ממש כואב לי
פליז תעודדו אותי שזה עובר😭
אם זה בטוח בחתך
נשמע לי הרבה זמן האמת
אם את מתאמצת אז בלי קשר וודאי שיכאב האזור כי את אחרי לידה וזה ממש לא כדאי
ואמרו לי שנראה שהאיזור מחלים
ואני כל היום במיטה חוץ מלנהוג כדי לקחת את הבת שלי לבית ספר וחזור כי אין לי מי שיעשה את זה
אבל לא זוכרת כאלה רמות של כאבים בקיסרי
לא יודעת איך את מצליחה
אין מצב שבעלך יגיע יותר מאוחר לעבודה? מונית?
וזה רק כמה דקות לכל צד אבל מאד כואב ממש נוהגת חצי בעמידה
בעלי באמת מנסה לסדר שיוכל להגיע לעבודה קצת מאוחר ויקח אותה בבוקר אבל בינתיים עושה את זה וזה סיוט
את מחמירה את המצב שלך
לדעתי - אל
נשמע חריג, זו רמת כאב ומשך זמן לא סבירים.
מציעה שאם לא נבדקת לאחרונה תגשי להיבדק שוב. מעלה כמה אפשרויות מעבר לזיהום:
תפירה הדוקה מידי או לא מוצלחת
בצקות - שאגב ממש עוזר להן להתחיל לזוז.
בלי קשר אם אין לך כלום תקבעי פיזיו רצפת אגן זריז. לי ממש עזר לכאבים בצלקת- עיסויים שלה.
כנל גם לגבי הליכות, אפילו 2 דק. זה ממריץ דם ומזרז החלמה.
אבל באמת לוודא קודם ממה נובע הכאב החריג. אם הרופאה לא מאבחנת כלום גשי לאבחון של פיזיו
ואמרו שנראה שמחלים בסדר
ותוך שבוע הכאבים ירדו כי התפרים ימסו אבל נראה שהתפרים התחילו להנמס ואני עדיין בכאבי תופת
אבל אם הכאב מחמיר הייתי עפה להיבדק. זה יכול להיות שום דבר אבל זה גם עלול להיות זיהום...
אבל גם השיפור איטי מאד ולפעמים אפילו נסוג
אולי פשוט הייתי תמימה שחשבתע שמציקה ואגינלית אני יחלים הרבה יותר מהר מקיסרי בינתיים הכאבים הרבה יותר גרועים
לא גרה בארץ
והולכת ישר למחלקת יולדות לא למיון
ךטי החתך כאב הרבה זמן אבל כמו ש@טארקו כותבת זה כל הזמן היה במגמת השתפרות. ואחרי שלושה שבועות כבר היה ממש בסדר.
בבריץ אני זוכרת שכאב לי לשבת אבל זה היה נסבל ולא כמו שאת מתארת
אימלה הברית הזו הייתה סבל... טראומטית ממש, רק רציתי לחזור למיטה שלי...
אני ממש לא מתפקדת!!!
אולי קשור לעובדה שהחתך גם נקרע טבעי קצת?
וזה כאב לי מאוד מאוד, גם כמה חודשים אחרי...
אבל זה הלך והשתפר..
כמעט שבוע אחרי הלידה זה לא השתפר בכלל אלא רק החמיר
ואז הגעתי למוקד והרופאה (המדהימה) ראתה שתפרו אותי הדוק מידי, ושיחררה שם תפר שקצת הקל..
והלכתי להבדק שלוש פעמים!!!! מפחדת שאולי מפספסים משהו! כולם תמיד אמרו לי שלידה רגילה זה החלמה של גג שלוש שבועות ובינתיים אני שלוש שבועות אחרי ולא מתחילה לראות סוף לסבל הזה
מה שכן התפרים נראה לי נמסו ברובם אז לפחות התחושה של המשיכה נעלמה כמעט לגמרי
ממש לא החלמה של 3 שבועות גג
ממש לא
תפרים זה כואבבבב
וזה לוקח זמן!!
ממש
לא סתם משכב לידה זה 6 שבועות.
כן, יש בנות שאחרי שבוע כבר מרגישות טוב.
אני אחרי חודש הלכתי לקניון לקנות משהו קטן וחזרתי מתה מכאבים, הרגשתי שכל רצפת האגן צנחה לי והיו לי כאבים ממש באזור של התפרים. ההחלמה מאוד שונה בין אחת לאחת
אני כן מחזקת אותך כמו שכתבו פה ללכת להבדק אצל מישהו מומחה.
ובינתיים לכאבים, לנסות אולי דבש ולוונדר. לא ניסיתי בעצמי כי ב"ה בלידה השניה שלי כבר הייתי בלי תפרים אבל שמעתי על זה מלא מלא המלצות מנשים שאמרו שזה הציל אותן. בנוסף, עזרקאין, ותחבושות מגנזיום.
וגם תרגילים לרצפת האגן שבאמת עוזרים
אבל באמת מרגישה חבולה כמו שאמרת כאילו רצפת האגן שלי נופלת
אבל זה באמת לא סיפור מעודד🙊
כאב לי ממש לעמוד, ללכת, לשבת.. הכל
חשבתי שככה זה אחרי לידה🤷🏻♀️
כמה פעמים הלכתי להיבדק כי באמת כאב לי ממש (הייתי חיה על עזרקאין, שמה כל הזמן כדי לאלחש את הכאב), ואמרו לי שזה מתאחה והכל בסדר..
עד שהגעתי לרופאה לביקורת של 6 שבועות אחרי הלידה והיא הזדעזעה. מסתבר שתפרו אותי ממש לא טוב.
וגם כמה שנים אח"כ עוד הייתי צריכה לטפל בכאבים של הצלקת..
אז מחזקת אותך לבדוק, מקווה שלא יהיה שום דבר. אבל נשמע שזה באמת מקרה חריג (רק בלידות אח"כ הבנתי כמה זה היה לא נורמלי מה שסבלתי אז)
ומזל טוב כמובן! את עדיין לגמרי יולדת ❤️
אז למה כשהם בודקים הם לא רואים כלום? אוףףף
שתפרו אותה עקום
אבל ראו את זה כשהיא הגיעה לבדיקה שבוע אחרי הלידה בגלל הכאבים
אבל גם בלידה הבאה, כשתפרו אותי טוב - הצלקת עדיין ממש כואבת לי, שנתיים אחרי, כי העור שלי לא מצטלק טוב.
הנשים שעברו חתך מרגישות אותו ועוד איך
זה כאבי תופת של החיים
כל תזוזה כואבת
לפחות לפחות לשבוע שבועיים
ועדיין, מה שהפותחת מתארת נשמע כאב קצת חריג.. הייתי בודקת
אבל לא בטוח שזה אומר שמשהו לא בסדר..
אני אחרי שלושה שבועות עדיין ממש לא הרגשתי טוב, עדיין כאב לי לשבת, ולזוז/ללכת, וכל דבר דרש הרבה מאמץ..לוקח זמן לחתך להחלים❤️😕
תרגישי טוב אהובה 😘
ומחזק לשמוע שאני לא היחידה שעברה החלמה לא קלה
מסביבי נשמע שכולם אחרי שבוע כבר הולכות לשופינג ואני לא יכולה לעמוד חמש דקות בלי לסבול
זו הייתה לידת ויב"ק עכשיו?
אבל בלידה ראשונה באמת הרבה פעמים יש קרעים או חתך יזום
את החתך עדיין הרגשתי
זוכרת בוודאות את ההבדל בין הנסיעה להורים שלי חמישה ימים אחרי הלידה לבין החזור מהם שבוע וחצי אחרי הלידה.
בהלוך בקושי יכולתי לשבת
בחזור כבר היה סביר
שוב, עדיין הרגשתי את החתך אבל כמו שהיא מתארת שהיא נוהגת בעמידה מרב כאב זה נשמע חריג.
וזוכרת גם שזה מה ששמעתי מסביבי שאחרי שבוע אמורה להיות הקלה ואחרי שבועיים כבר אמור להיות יותר טוב
נסי ללכת להיבדק שוב.
אולי תצליחי להשיג תור לרופאת נשים הרגילה שלך שתתיחס יותר ברצינות.
את מתארת מציאות שהתפרים כבר נמסים ומחלימים והכאבים נשארו באותה רמה כמו בימים הראשונים אחרי הלידה, זה לא נשמע תקין בכלל!
אצלי אחרי שבועיים כבר לא היו כאבים חזקים. אני רואה שיש כאלה שההחלמה לקחה יותר זמן, אבל הרוב מתארות שיפור מתמשך. מחזקת אותך להיבדק מהר, רפואה שלמה!!
מסכנה נשמע סיוט!!!
החלים ממש מהר תוך שבוע כבר הרגשתי טוב יותר
לדעתי את צריכה להיבדק
בראשונה אחרי שבועיים כבראמהלההיה ממש שיפור רציני
בלידות הבאות עם החתך כבר שבוע אחרי השיפור הרציני הגיע. ובוקר אחרי הלידה אפילו הלכתי וישבתי ממש רגיל.
נשמע לי בכלל לא תקין מה שאת עוברת. חושבת שכדאי ללכת לרופא שמומחה בתחום
ענק
ומזל טוב
שזה בגלל מבנה האגן שלי. וניבאה לי עתיד די שחור בעניין הזה
אמרה לי שתמיד אצטרך חתך.
אני נורא נבהלתי ובמעקב אחרי הלידה שתפתי את הרופא שביטל את זה מכל וכל. טען בתוקף שזה עניין של מיומנות של מיילדת.
בלידה הרביעית- הייתה לי מיילדת ותיקה ומאד מיומנת (באמצע הלידה פתאום נפל לה אסימון שהיא בעצם יילדה את חמותי בלידה של בעלי)
ואז נולד לי התינוק הכי גדול שלי (בהפרש של קילו מהלידה הראשונה) עם ראש ענק.
ולא הייתה לי שריטה!!!
רשמית אצלי אמרי לי שהיה לי מיילדת מאד מומחית אבל היא אמרה שממש אין מנוס מחתך שהפתח מאד מאד קטן בהשוואה לראש
ביאס אותי ממש
היה חתך יזום רק בלידה הראשונה
בלידה השניה לא היה כלום
בלידה השלישית שהתינוק היה קצת יותר גדול מהראשונים נקרעתי רק טיפה
בלידה הרביעית יצאתי עם שריטות קלות בלבד ב''ה
זה לא מעיד על הלידות הבאות.
התינוק שלי היה קטן אבל הרופאים דאגו שאני מאוד צרה. אני לא יודעת עד היום אם הייתי יכולה לעבור את הלידה בלי חתך או לא, הרבה פעמים הרופאים טוענים שעדיף חתך יזום מאשר להיקרע טבעי יותר חזק.
בכל אופן התינוק היה במצוקה אז אחרי כמה ירידות דופק בלחיצות כשראו שלא מתקדם, רצו לזרז ועשו חתך.
לאמא שלי היו לידות מהירות בצורה חריגה והיא תמיד נקרעה ומאד מאד סבלה מתפרים בכל לידה
לי.
היה לי יותר קל מהלידה הראשונה שהייתה בוואקום עם חתך יזום
בלידה הראשונה שלי לקח 8 שעות מאז שהגעתי לבית חולים עד שילדתי והיה חתך יזום
ובלידה השניה הגעתי עם ירידת מים ואז מהרגע שהתחילו צירים חזקים ולקחו אותי לחדר לידה ועד שילדתי עברו 40 דקות והיה רק תפר קטנטן ולא מורגש
שעות צירי לחץ.
אז לפחות אצלי זה לא קשור.
התינוקת פשוט לא יצאה אחרי שעות ולחיצות ארוכותתת
אז פשוט חתכו אותי כדי להצליח להוציא אותה
ממש כאב לי וכשהלכתי להבדק אחרי שבועיים נתנו משחה אנטיביוטית שקצת עזרה ואז החמירה ושסוף סוף הלכתי אחרי חודש שוב (!!!) היה לי דלקת ופטריה ...
ב"ה אחרי שהתחתלתי טיפול ממש הרגשתי להרגיש שיפור אז ממליצה לך ממש להבדק.
( כרגע מתמודדת עם חתך פנימי שלא תפרו טוב ןצריכה לעבור תיקון אבל זה כבר סיפור אחר מה שהיה מזוהם היה החתך החיצוני)
וממש הזדהיתי שאמרת שאת רואה נשים שבוע אחרי לידה הולכות ומתפקדות כאילו כלום לא קרה, מנסה להפנים לי שזה בסדר שלקח לי הרבה זמן להחלים
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
למי שכתבה שמרחמת על משפחה קטנה, להראות את הצד השני.
לא יודעת אפילו למה זה כזה הפעיל אותי, כשאני חושבת לעומק, אולי כי תמיד רציתי משפחה גדולה יותר(נגיד אולי שישה)אבל בפועל בגלל הריונות קשים ויתרתי על כך. וגם בעלי פחות בעניין
פשוט אין מה לרחם כי אי אפשר לדעת מה הסיפור של כל אחד.
אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.
והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.
אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.
אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?
לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.
אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."
"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."
אבל קשההה לי בלי שוקולד.
ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.
עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...
מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?
אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.
החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?
ניקזמנילגבי המייפל והדבש וכו' לא רוצה להגביל את עצמי יותר מדי בהנקה... אבל בהחלט גם מבחינה קלורית עדיף להתנזר לגמרי
סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...
אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח!
רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.
ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.
ונשארים באותו מיקום
אבל יש משימות כל פעם וכזה…
אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.
סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).
כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .
היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???
גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .
אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .
דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו
באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,
שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.
השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.
כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.
את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור
באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.
אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.
משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.
נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.
הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.
מחייב דימום? ז"א אם אני אחרי מקווה אז בהכרח אאסר?
לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.
לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.
תבררי מה הפסיקה אצלכם
של ההתקן אוסרת
אז תבררי מה הפסיקה שלכם.
ממתקיתחחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.
של העובר אפשר לזהות את המין...