זה לפיתרון זמני (אם בכלל) שלא יחזיק לזמן ארוך.

משתמשים עם כל המסירות נפש והטכנולוגיה למטרה שלא יחזיק מעמד, כי אין להם את המבט הפשוט התורני.

הפתרון שכתוב מפורש בתורה שקבלנו בהר סיני שזה החיוב לגרש את גויי הארץ, זה הפתרון הנכון והמעשי לטווח ארוך

גם אין את ה"מבט הפשוט התורני"..

הם מחכים למשיח שיפתור את כל הבעיות, ובינתיים הופכים את לימוד התורה לערך על שדוחה את מה שהתורה מחנכת אליו ומצווה עליו. כמו מה שציינת בין היתר.

זה היפך כוונת התורה, זה לשלוח את התורה לגלות.

במשהו עליון וטהור שיש לו ערך רוחני עצום ומצווה כנגד כל המצוות.

גם אם השקפתם לא שלמה, הם מנסים לעסוק בזה לשמה, ובסוף: 'המאור שבה יחזירם למוטב' בחלקים שהם לא שלמים.

לגבי המלחמה הנוכחית, לא מלחמת דוד, אני מסופק מאוד אם יש לזה ערך כלל, כי אני לא מאמין שזה יוביל למקום טוב.

משחררים מחבלים בירושלים שמאה אחוז זה יגרום לפיגועים ביהודים.

גם בהנחה שנמשיך במלחמה ונחסל את הנהגת חמאס, שאני חושב שזה לא מה שיקרה, אבל גם אם יקרה זה יצמח מחדש מתוך העם. העם הערבי פה ובכל העולם אוהד חמאס. דווקא הרעיון של הג'יהאד מתחזק בעשרות מונים כעת פה ובכל העולם. חס ושלום שלא יקרה, אבל בדרך הטבע יהיו פיגועים פה ובכל העולם, וכנראה יקרה שוב משהו כמו שמחת תורה, יותר הגיוני מכיוון מה שמכונה 'הגדה'.

המחבלים שנהרגים נחשבים חיים באמנות האסלאם. במדיה החברתית הם כותבים על זה בציוריות.

האסתר רבה אומר שעשר חלקים של סבל ירדו לעולם, ותשע נטלו ישמעאל. יש להם יכולת סבל בל יתואר.

לכן לפי דעתי סתם נהרגים חיילים וסתם נלחמים, זה לא יוביל לשום מקום ואפילו יחמיר את המצב בעתיד, לפי דרך הטבע.

רק אם נקום כאריות ונשמיד ונכתוש מהאוויר עזה ומה שמכונה 'הגדה' בפצצות חודרי בונקרים לגמרי כל איפה שיש חשש לטרוריסט או לוחם התנגדות וכל מקום שיש תחמושת, גם אם יש חשש לחיי אזרחים או זה בית ספר או בית חולים וכדומה, ונגרש את השאר מפה.

נעלה את כל היהודים לארץ שלא יהיה חשש פיגוע בחו"ל, אז הכל יבוא על מקומו בשלום.

העמים יחרדו מאיתנו, ונקיים את מצוות כיבוש הארץ כמצווה מן המובחר.

תגיד שאני חולם, אבל זה המצווה ש-ה' מצווה בפירוש בתורה. זה כמו לקחת לולב או להניח תפלין.

איפה יש מצווה להילחם כשאתה רק תחמיר את המצב ותדרדר אותו, תוך כדי המלחמה ימותו לך חיילים קדושים סתם, ללא תועלת.

נכון שהחיילים יש להם כוונות טהורות, ויש ערך עצום לכוונה לרצות לקדש את ה' ולהגן על העם שלך, אבל אם המעשה הוא בעצם טעות, ובמיוחד טעות שמחמיר את המצב, אז זאת בעיה גדולה.

זה כמו רופא שרוצה להציל חולה ממוות, אבל פוגע בו בדרך.

כל זה הסתכלותי על המצב. אולי אני טועה, אבל זו היא הבנתי את המציאות.

אולי כתבתי דברים חריפים לאוזן, אבל אני לא יכול לשקר לעצמי.

(יב, יד): "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא".

זאת אומרת שלפי הרמב"ם כל תכלית הגאולה, זה כדי לעסוק בתורה, אז אם הם כבר עוסקים בתכלית זה דבר גדול.

נכון, שכאשר יבוא הגאולה ונכבוש כל חלק בארץ ישראל ויבנה המקדש ונקריב קרבנות, לימוד התורה תהיה במעלה עצומה ויקרה מאוד הרבה הרבה יותר מעכשיו.

אבל בסוף הם כן עוסקים בתכלית.

התכלית היא ידיעת ה' והתורה היא הדרך.

ומכיוון שידיעת ה' כעת זה לא רק לימוד תורה אלא גם יישומה (בחיי הפרט ובחיי הכלל), אם יש תפיסה שמראש מתנתקת מהיישום של דברים מסויימים- זה גם חסרון בעצם הלימוד וממילא חסרון בידיעת ה'. אז כנראה שזה לא באמת עיסוק בתכלית. אבל נכון שזה גם גדול וחשוב.

עכשיו בזמן מלחמה קל לראות ללחימה משמעות גדולה... לימוד התורה זה משהו שלא רואים בעיניים את התוצאות שלו וגם לא את העמל בו, זה משהו שכדי לראות את המשמעות שלו צריך יראת שמיים וכמו ש@ברגוע כתב צריך לחזק מה המעלה של תלמוד תורה. 

גם אני צריכה את החיזוק הזה אז תודה אני אזכיר גם לי:

התורה היא החיים שלנו... חיבור לתורה זה העיקר והשאר טפל. הלחימה זה אמצעי לא המטרה.

לחימה מביאה לנו את החיים הגשמיים שלנו, תורה את חיי הנצח.

ה' אמר אפילו "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו"

יש את המשל של ר' עקיבא עם הדגים

"והגית בו יומם ולילה"

"כי היא חייך"

"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"

ועוד מליון שהתורה מלאה מלאה בהם... בקריאת שמע...

"ותלמוד תורה כנגד כולם"

קי"ט בתהילים

ואולי בעיקר להתחיל לכוון בברכות התורה ובכל מה שאנחנו אומרים בתפילה וכו'. להתייחס ברצינות לכל מילה.

אוקיי וגם רציתי לומר עוד משהו לגבי הצבא, שאפשר גם להלחם מתוך אהבת תורה כשמתייחסים לזה כאל הקיום שלה. ואז מעריכים את הלחימה באור קצת אחר מהמובן מאליו.

יותר מאלף הרוגים, עשרות חיילים קדושים נהרגו בעזה, ואין שום פיתרון הגיוני לטווח הארוך. זורקים חיילים לגוב אריות בלי שום תכנון הגיוני שיביא בטחון אמתי.

לא עושה לי הרבה לראות ערימות גופות של מחבלים, שלהם פחות אכפת כי הם מקדשים את המוות. אני רוצה לראות פתח רחב להצלת יהודים.

תוצאות של התורה, בלי לדבר על דברים גבוהים רוחניים של נפש החיים שער ד, רואים בפועל אנשים עם דעות ומידות יותר ישרות. רואים קדושה באוויר. הדופק של נשמת האומה פועם בחוזקה.

הדבר הכי טוב שיצא מהמלחמה זה שאנשים מתחזקים רוחנית.

אם היינו לוחמים בצדקת הדרך של דוד המלך וחזונו או לפחות כמו בששת הימים (גם זה לא היה מושלם), אז היה משהו ערכי ותוצאתי מהמלחמה.

אתה צודק זה לגמרי עצוב וכואב ומתסכל

אבל בהתייחס למעשה עצמו, החייל שהולך להלחם מלא ברוח לחימה וברור לו שזה הדבר הנכון גם אם ימסור עכשיו את נפשו כי הוא יודע שיש לזה משמעות וזה מעשה חיוני כאן ועכשיו

הוא יודע למה הוא עושה את זה בשביל להגן על הבית הארץ וכו וכו

ההחלטות של חבורת ה... אין לי איך לקרוא להם, לא קשורות לנכונות של החייל לבוא ולעשות את הדבר הנכון

אתה יכול לראות את התוצאות של התורה בהצלת נפשות? לא. עם כל הכבוד אנשים עם מידות טובות זה לא מה שיציל אותנו בפן הגלוי.

תורה. אני מסכים איתך שרואים את התוצאות בפועל.

זה הצלת נפשות ברובד אחד.

מלחמה זה הרבה יותר רחב מהצלת נפשות. צריך אסטרטגיה ותכנון לתווך הארוך. יש גם חשש גדול של איבוד נפשות, כמו שרואים בפועל.

אי אפשר לנתק בין החייל הפרטי לבין המערכת. החייל הוא בוחר באופן מודע להיות חלק מהמערכת.

אם רק נתמקד בציבור הדתי, ברוב הציבור הדתי יש אידיאולוגיה שלמה של צבא קודש בלי לשאול שאלות בכלל.

זה נתון שצריך להתגייס, אלא אם כן אתה ממש מתמיד בתורה או סיבות אחרות.

לי יש המון שאלות על האידיאולוגיה הזאת:

1. האם זה עדיף ממישהו בגבעות שנוחל את הארץ באופן אקטיבי, ולא רק עוסק בהגנה?

2. האם שווה את הסיכון הגופני, כשזה ברור שיש המון כשלים בקובעי המדיניות ובאסטרטגיה של צה"ל עצמו?

3. האם כדאי להיכנס למערכת צבאית שיש בזה חובת הישמעות לפקודות, שיכולים להיות סתירות לקיום התורה בכמה אופנים?

4. האם כדאי להיכנס למערכת צבאית כשחלק מערכי הצבא הרשמיים לא תואמים את התורה?

5. האם באמת כולם יכולים לשמור על רמה תורנית גבוהה כשהם בחברת חילונית? אולי זה גורם להדלשות.

6. האם באמת מתאים לכישורים של כל אחד להתגייס? אולי גאונים עדיף שילמדו תורה או יעסקו בדברים מדעיים. אולי אפילו אומנים שיכולים לעסוק במוזיקה או בציור שיביא שמחה לנפשות יעסקו בזה.

7. האם באמת צריך גיוס של כל כך הרבה חיילים? אולי אפשר לייעל את המערכת ולהפוך את זה לצבא מקצועי?

8. האם האידיאליזם המוגזם של זיהוי כלוחם זה לא סתירה ל"אי סייפא לא ספרא" והשאיפה של "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"?

הקיצור, אני לא אומר שעכשיו כולם לא להתגייס. זה תלוי באישיות של האדם, בתפקיד, במציאות המלחמה ועוד.

אני כן חושב שצריך לדון בשאלות שהעליתי.

חוץ משאלה פילוסופית יותר גדולה שנוגעת לפתיחת השרשור, מה אנחנו מעריכים יותר אדם חי או אדם שחי חיי משמעות ויצירה ברובד השכלי והנפשי? האם עדיף חיי אדם צמח או שעדיף אדם שחי וחווה את החיים ברובד הנפשי והשכלי? כולם יענו את האפשרות השנייה.

אז מכאן אנחנו מבינים את ההערכה המוטעית של פותח השרשור, גם אם נניח מקרים שחיילים כן מצילים חיים, אז הם מאפשרים את רובד החיים הבסיסיים, לעומת לומדי התורה שמביאים את חיי היצירה השכליים והנפשיים.

אני מדברת על חייל שכבר התגייס אבל מה לעשות המערכת שולחת אותו למשימות בדרכים שגויות. על הדרך מקריבה אותו. 

מה הוא יכול לעשות? 

עוד דבר פסיכולוגי שראיתי על עצמי זה עושה רע לנפש כשאתה עוסק איך לפגוע באויב.

אני יודע שזה לא כל הצבא, ומנסים לעטוף את זה עם אידיאלים גבוהים ומצוות וכו', אבל בסוף הנפש בהכרח מתעסק בזה וזה לא עושה הרגשה טובה.

אני לא אומר שלא צריך להתעסק בזה ואפילו הכרחי, רק לא אהבתי את עצם השאילה שעושה אידיאלציה מהצבא כאילו הכל טוב, כאילו "מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך". זה הרבה יותר מורכב. במיוחד המצב הנוכחי.

אידיאליזציה מהצבא... אני האחרונה שאעשה אתה לא מכיר אותי?;) אבל לעניין מה שהפותח דיבר, אז כן יש הערכה רבה לחיילים.

בעיקר גולנצ'יקים הם הכי טובים😛 

את תפתחי במלחמה חחח, אם רק תשמעי בפני כמה חירניקים אחרים

רק אפתח במלחמה? איזו הקלה...

פעם מישהו אמר לי על משפט שאמרתי שזה עלול להסתיים ברצח🤦‍♀️ אתם מפחידים...

לא אמרתי שום דבר חחח

תשובות שעוזרות לי:

גם זה וגם זה רצון השם. כל אחד לפי יכולתו.

הפסדנו הרבה הישגים צבאיים בגלל חסרון רוח וכל מי שלומד תורה ומתחזק בזה זה עוזר להצליח להיות בארץ באמת ועם רוח אחרת

אני לא מצליחה למצוא את המקור ממנו ראיתי.

רק את  העיקרון אספר

חייל שכב פצוע בבית חולים 

ולידו ישבו חייל נוסף  ובחור ישיבה שביקרו אותו.

תוך כדי שיחה התברר שהבחור ישיבה מתפלל בקביעות ולומד לזכות החייל ששכב פצוע.

החייל נפצע בדיוק בשעה 16:40 כאשר הבחור החל ללמוד לזכותו רק בשעה 17:00

ועל כך הבחור ביקש סליחה...

מאמינים רואים בחוש שהתורה והתפילות עוזרות.

לחלוטין. 

מציע להעיף מבט בסטטיסטיקות של נופלי צה''ל במלחמה וזה מלמד משהו על הרחוב שלנו, מקווה שזה יגרום לנו להתעורר.

אתה מדרג פה שלהיות חייל זו התרומה הכי גבוהה כי הם מוסרים נפש? מי אמר לך שזה הכי קשה ומי אמר לך שבדברים אחרים לא מוסרים נפש? 

וחוץ מזה, אלה שיושבים ללמוד תורה גם היו מוכנים למסור נפש, הסיבה שהם לא מתגייסים היא לא בגלל שהם לא מוכנים לקחת את התפקיד הנעלה הזה אלא כי הם יודעים שצריך אותם במשהו אחר וחשוב מאוד. קריטי. הם לוקחים על עצמם תפקיד שאם לא הם מי יעשה, ובנוסף לזה שכנראה לא יעריכו אותם על כך.

צריך להעריך גם את אלה וגם את אלה.

לא אמרתי שזה הכי קשה, אמרתי שערכית זה הכי משמעותי.

העובדה היא שהם לא נושאים בנטל הזה של המלחמה, קחי את זה איך שתרצי.

אפשר להעריך מי שמקיים את המוטל עליו ומי שלא באותה מידה, אבל זה פשוט לא נכון ערכית.

הם נושאים בנטל של עמ"י. אחד מהדברים שצריך עכשיו זה להלחם. אבל צריך עוד דברים. למה שלא נשים מדים כל העם וזהו... 

חוץ מזה שהם עוזרים בלחימה גם ישירות- ציבור המתנדבים בשלל התחומים, וציבור התורמים- בין היתר של ציוד. 

איחוד הצלה לדוגמא בעיניי מוסרים נפש תרתי משמע.

שוב, את לוקחת את הדברים שלי להערה על המגזר, אבל דיברתי על לימוד תורה מול השתתפות בצבא.

אגב, מבחינה הלכתית ברור שכל מי שיכול ויועיל חלה עליו חובה לשים מדים.

העניין הוא שכיום צבא דורש הכשרה וממילא מי שלא התגייס והתכונן בעבר פחות יועיל.

כשאתה אומר:

מבחינה הלכתית ברור ש

אולי כדאי שתסייג שיש הרבה גדולי פוסקים שחולקים על זה. דיו רב נשפך במאמרים *הלכתיים* מכל קצוות הרבנים (גם משלנו הרב נריה, הרב ישראלי ועוד ועוד ועוד) האם זה באמת נכון לחייב לפטור את בני הישיבות מגיוס.

ואני מעיר את זה כי אתה כבר יודע שאני חולק עליך בנידון, כמו שכבר דיברנו פה בשרשור

אמרת שהיום ברור שכל מי שיכול חייב הלכתית ללבוש מדים.

וואלה אני ממש מחזיק מהרב שטרנבוך היום, קשה לי להאמין שהוא פוסק ככה למעשה לשומעי לקחו. לא ככה?

גם שאר רבני מועצת גדולי התורה. גם רבני מועצת חכמי התורה.

עזוב, גם הרבנים אצלנו בישיבה לא אומרים ככה.

כולם לא ידעו את הדבר הככ ברור הלכתית הזה?

לאיודע.. אם הם כולם היום לא אומרים ככה, גם אם היה נראלי ממש משהו בבירור, לא הייתי אומר ככה.

זה לא אומר שלא אמשיך להיות נחרץ בדעתי, אבל סתם.. כשאני מציג את זה לאחרים.. לא הייתי מציג את זה ככה.. במיוחד שבוא, רוב הפוסקים החשובים היום לא מדברים ככה...

אתה יכול להידבק לכותרת שבזמן מלחמת מצווה אפילו חתן וכו'... אבל האם זו המציאות היום? אולי כן אולי לא. יש פה דימוי מילתא למילתא, ואולי יש חילוק. וכן, מלחמת מצווה. ומה עם לומדי התורה? היה פה דיון מספיק גדול האם שבט לוי הוא מקור לפטור לשאר לומדי התורה. האם אפשר לעשות בידי אחרים?

נשפך על זה דיו. זה לא דיון ב"השקופה". יש פה הלכה. ההלכה לא נגמרת ברמבם.

אם כך, זה בדיוק מה שכתבתי.

אני מחכה לראות מקור שמצליח להסביר איך הוא חולק על חז"ל, רמב״ם ונושאי כליו (ביניהם מרן)

אתה יכול להציג דברים באופן מוטה, אבל לפעמים כדאי להישיר מבט למציאות באופן הכי בוטה.

יש מלחמה כרגע כדי להציל ישראל מיד צר, דבר שברור לכל הפוסקים שמדובר במלחמת מצווה.

איפה הדימוי מילתא למילתא?

אם מדובר במלחמת מצווה אז זה המציאות עליה חז"ל והפוסקים דיברו וחייבו שכולם יצאו,

אם לא מדובר, אז מה כן מלחמת מצווה?

מסכים שהיא לא נגמרת ברמב"ם ודווקא בשל כך אני מצפה שתראה לי מקור שבמלחמת מצווה תלמידי חכמים פטורים מלצאת למלחמה.

איפה הבנת שאני חולק?

הדימוי מילתא הוא לא בהכרח האם זו מלחמת מצווה, אלא מכל מיני סיבות אחרות.

כתבתי לך, כיוון אחד שאני מכיר. מצווה שאפשר לעשותה בידי אחרים. וואלה אצלנו יש אברכים בישיבה שלא גייסו אותם למילואים. ואם היה צורך היו מגייסים

כבר דיברנו על זה. כאן בשרשור הזה. מצווה שאפשר לעשותה. מקור תלמודי. ובלי קשר אני משוכנע שיש עוד כל מיני כיוונים לפטור של בחורי ישיבות..

שמעתי בעבר שהרב עובדיה אמר שאם אין חיילים בחורי הישיבות צריכים להתגייס. תלמידיו לא מורים ככה היום. אני מחזיק מהם. אם זה כזה ברור הלכתית... למה זה לא קורה?

התשובה היא פשוטה, ביו המקורות היבשים למציאות יש מרחק, והפובק צריך לדמות. האם זה דומה? לכן למרות שכולם מודים שעל כל צרה וצרה שתבוא וכו' אומרים הלל, לא כולם אומרים הלל ביום העצמאות... למה? דימוי מילתא. זה באמת לא כזה חידוש שיש דין שפשוט מהפוסקים והמציאות מורכבת יותר.. מה דין בהשהיה על פלטה, יש עוד מלא.. צריך בכלל דוגמאות?

אז אם תקבל למשל את הכיוון שאני מכיר.. כיון שהיום אפשר לעשותה בידי אחרים, על אף שזו מלחמת מצווה, אין חובה ללומדי תורה להתגייס והדימוי מהרמבם לא שייך.

אני לא חושב שאני מציג דברים באופן מוטה אלא שאתה מתעלם המרחק בין המציאות לרמבם. שבאמת לא מופרך לי שפוסק דגול כמו הרב אשר וייס כמו הרב נבנצל כמו הרב עמאר לא מורים ככה למעשה למרות שהן מכירים את הרמב״ם הזה. ואני משוכנע במאה אחוז שהמחשבה הזאת עברה בראשם (דווקא בראש של הרב שטרנבוך פחות מסתבר לי שזה עבר..) ובכל זאת לא הכריעו ככה.

אני יודע שרבותיי בישיבה לא הכריעו ככה. ואפילו להפך. נראה לי שאם היית יותר מחובר אל הגדולים שפסקו כך - אז כן היה לך יותר קשה להתבטא ככה. (וכן, זה לא סותר את הנחרצות שלך בדעתך. ועדיין)

זכור לי שראיתי מכתב של הרב ישראלי שמערער על איזה אחד שרצה לפטור אותם מטעם מסויים, חולק עליו, ואז נותן טעם אחר. אינני זוכר אבל הרב ישראלי הגיוני שידבר על זה. אני יודע שהרב נריה דיבר על זה (אבל אני לא יודע מה המסקנה שלו..). תעשה חיפוש.. אם ככ הרבה גדולי דור הורו ומורים ככה.. לא מסתבר שזו שטות.. לא כך?

אם אתה מנסה לדמות, תן ראיה לדמיון.

וחוץ ממעלת אותם רבנים, אתה מסוגל לתת ביסוס הלכתי לטענות הללו מלפני יותר ממאה שנה, כך שההתנהלות הזו מסתמכת על מסורת? כי הדברים שלי פשוטים בהלכה

כנראה הרבנים סוברים שהמציאות לא ככ ברורה ופשוטה לעשות את הקישור בין המקרה הפשוט בהלכה למקרה שלנו היום. וכל פסקו הלכה למעשה.

לזמן אחר,

שווה לבדוק מה הורו בזמן מלחמת השחרור, לא פשוט שהורו כדבריך בלשון המעטה

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/876/635.html

שבמציאות, בחורים מחברון חפרו תעלות בשבת.

אבל אס לא היה מי שיעשה במקום.. אא לעשותה בידי אחרים..

ואתה צודק בהערות שלך ובאמת יש עליי שיעורי בית לחפש. יש לי כמה מקורות מעורפלים בראש ואני צריך להביא מקורות של פוסקים שפסקו כך.

כלומר, אז ההלכה הייתה ברורה, למה עכשיו לא?

אם תמצא תמיד מוזמן לשלוח לי אם השרשור כבר לא נותן להגיב כי עבר הזמן.

ממילא, חשוב להשתתף בכך, יש כאלה שטורחים להשתתף בכך וראוי להעריך אותם על כך, לא נכון להעריך באותה מידה כאלה שלא משתתפים בכך.

אבל לא ככה מודדים הערכה...

(כתבתי כאן לא מזמן שאני רוצה להיות בן כדי להלחם ולהרגיש שאני עושה משהו משמעותי ועכשיו מה שאתה כותב זה בדיוק כמוני... וזה לא נכון... מה שחשוב זה שכל אחד יתרום בתחום שהוא יכול... אל תמעיט בחשיבות הכוח הרוחני למצב הלחימה וגם לא הכוחות האחרים שבעצם מאפשרים לצבא להלחם בלי לדאוג שהכל בינתיים יקרוס.)

אפשר לדון אם פעילי זקא מסרו את נפשם, אבל הטיעון היה על לימוד תורה ולא על זקא לעומת חיילים. (ברור לי שהתרומה של זקא היא מסירות נפש מההיבט הנפשי במלחמה הזו)

חלל נוסף בקרבות בעזה: סמ"ר איתן דב רוזנצוויג מאלון שבות

ולצערנו הוא לא היחיד

להלכה פסקו שלמלחמת מצווה יוצאים כולם, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה וקל וחומר ללומדי תורה.

לדוגמא:

משנה סוטה ח ז – ויקיטקסט

"במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (פרק ז הלכה ד)

והרדב"ז שם:

"במה דברים אמורים שמחזירין וכו'. -  ברייתא כלשון רבינו אלא דקשה וכי דרך הנשים לעשות מלחמה דקתני וכלה מחופתה והא כתיב כל כבודה בת מלך פנימה וי"ל דה"ק כיון דחתן יוצא מחדרו כלה יוצאה מחופתה שאינה נוהגת ימי חופה ואפשר דבמלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן וכן המנהג היום בערביות:"

בקיצור, יש הלכה פשוטה בנושא.

אפשר למצוא סולם ערכי מנוגד להלכה, אבל נראה לי שאנחנו אמורים לפעול לפי ההלכה.

חכמים למלחמת רשות) שתלמידי חכמים זה קל וחומר מחתן מחדרו וכלה מחופתה.

הגמרא בסוטה אומרת שאסא עשה אנגריא בתלמידי חכמים ומוכיחה זאת מכך שגייס "אין נקי" ואומרת שאין נקי אומר שלקח חתן מחדרו וכלה מחופתה.

מכך ברור שאם מגייסים חתן מחדרו וכלה מחופתה אז קל וחומר לתלמידי חכמים.

אגב, יש לך פרשן כלשהו (לפני קום המדינה כך שזה לא עניין של השקפה) שאומר שמדובר על מלחמת מצווה בפטור בני לוי?

(ושאומר שניתן ללמוד מבני לוי כאן לתלמידי חכמים)

לא מכיר, אבל אני כן יודע שהרצי"ה לא עודד את כל התלמידים במרכז להתגייס.

כמו שבששת הימים הוציאו את חברון לחפור תעלות בין מזרח למערב ירושלים.

כשיש צורך כי צריך את כולם. ברור שאתה צודק. כשאין צורך בכולם ממש, כפשוטו, למה להוציא אותם?

אם היה צורך, צהל היה מגיע לישיבות ומגייס אנשים לכל דבר שרק אפשר. אבל לאיודע מה איתך, לי יש שכן בן 28 שבבית כי הצבא לא צריך אותו, ולא רק אותו. יש עוד כמה כאלה. אמנם המון מגויסים וזה היה הגיוס הגדול ביותר וכו׳, ועדיין. לא כולם. כשיהיה צורך בכולם, ואם יהיה צורך בעוד כמה אלפים או עשרות אלפים של חיילים הצבא יקרא ללומדי התורה לבוא לקחת חלק. זה ברור. זה מצווה שאי אפשר לעשות עי אחרים. על זה מדברת המשנה בסוטה... הרי.. אין עניין שכולם יבואו אם אין צורך בכולם.

אז בנתיים מי שלומד לומד, ואם באמת יהיה מצב שכזה - ננהג לפי המשנה בסוטה. זה לא המצב. זה היה המצב בששת הימים וכך עשו.

אשרי הגיבורים שעושים ככל יכולתם למען עם ישראל כל אחד בתפקידו שלו

אז יכלו להגן טוב יותר על הצירים ביו"ש והיו פחות פיגועים,

ואולי יכלו להילחם בצפון אם היה מספיק חיילים.

קשה לדעת כמה דברים לא נעשים כי אין מספיק כח אדם.

צהל לא היה מקצר את השירות לשנתיים ושמונה.

וזה שלא גייסו עכשיו את כולם למילואים זאת עובדה, אני גם מכיר כמה כאלה.

חוץ מזה שאומרים שהגיעו חיילים שלא קראו להם.. יותר מ 100% התייצבות..

וכמו שכתבתי- צהל הציב 100,000 חיילים בצפון, ממש לא חסר חיילים למלחמה.

חלק מהקונספציה שהתבדתה במלחמה,

יוסי יהושוע פרסם כבר בתחילת הלחימה שצהל קלט שטעה בכך.

מי אמר שמאה אלף מספיק בצפון?

חוץ מזה שיש עוד מילואימניקים בבית שלא קראו להם.

למה החלטת שאין לצהל מספיק חיילים למלחמה במקביל בצפון? אפילו יצחק בריק לא טוען את זה

לבית שלו לאפטר אחרי שבוע וחצי ולא אחרי שבועיים וחצי 

ול4 ימים ולא ל24 שעות..

יש כאלה שלא קראו להם 

אני חושב שגם אם היו יותר חיילים צהל לא היה משחרר לאפטר ארוך יותר או כל שבוע. לא חושב שזה מקצועי באמצע לחימה, זה היה הופך לטיילת.

ברגע שמגייסים מישהו ללחימה הוא צריך להתאמן כל הזמן ולהשאר מרוכז במשימה.

יש משהו בין לבין.

עכשיו אין סיבה לגייס אותם כי פשוט לא צריך כ"כ הרבה.

יש הרבה חיילים מחוץ לעזה שעדיין מחכים להכנס.. בדרום הרצועה כנראה אוגדות אחרות ילחמו.

אבל אם זה מישהו אחר שאני לא מכיר שסוגר אז אני פחות מרגיש את זה שהשכנה או החברה בעבודה מנהלת בית לבד כבר חודש, או שהורים לא ראו את הילדים שלהם כבר שבועות.

ממילא אני יכול לטעון שלא צריך עוד

יש אנשי מילואים שלא גייסו אותם. מניח שגם לך יש כמה שכנים כאלה. אומנם זה הגיוס הכי גדול שידענו, ועדיין.

אתה באמת מאמין שיהיה מצב של צורך נחוץ והצבא לא ידפוק על השולחן ויגייס בחורי ישיבות?? לא ללוחמים, אלא להכשרה של שבועיים ולאבטח צמתים או להצטרף לכיתות כוננות. נהגים. טבחים. ואני אגיד לך שזה כבר קורה.. פשוט בסדר גודל קטן יותר..

אני לפחות, מאמין שאם היה צורך כזה הצבא היה מגייס את כולם. לכל מה שרק אפשר..

אז אמנם זה הגיוס הגדול ביותר, אבל כנראה שעוד כמה עשרות אלפים זה לא משהו עד כדי כך נחוץ כרגע.. עובדה שיש כאלה שלא מגויסים כרגע.

הצבא מנסה לקרוא לבחורי הישיבות. זה נכון טכנית, אבל די ברור שזה יותר מגיע משיקולים חברתיים מדיניים ולא צבאיים בהכרח (אני, אישית, מאמין בשיקולים האלה וחושב שזה ברכה גדולה. אבל כנראה ראשי הישיבות הליטאים פשוט מתים על הרעיון...)

כאלה עם הכשרות מנסים לגייס.

שלא במילואים כרגע, לא ראית אינה ראיה כידוע.

דבר שני, זה פשוט לא נכון. אני מכיר אברך עם רישיון לנשק. ולא היה משהו. יש מודעות ורצון לקרב חרדים לצבא, ולדעתי זה טוב. כנ"ל.

האם באמת חסרים עכשיו אנשים? לא.

ושוב, יש לך הרבה אנשים שהם לוחמים והם מאבטחים מקומות. אחרי הכשרה של שבועיים אפשר לצרף אדם כזה לכיתות כוננות.

כמו שאת אנשי המילואים שמים איפה שאנשי הסדיר. אז לקחת את זה עוד קצת קדימה. וזה כבר קורה אבל שוב במינון קטן יותר.

אם באמת היה חסר לוחמים, היינו שומעים משהו. היו לוקחים ראשי ישיבות לשיחות ביטחוניות. מה שאתה אומר פשוט לא נכון.

ואם ח"ו יוקרה מה שיקרה בלבנון, ובאמת יהיה צורך - ברי לי שיבואו אנשי צבא לישיבות לגייס בחורים. אי אפשר לחשוב אחרת.

כל עוד יש מישהו אחר, וזה המצב כיום, אין מצווה לגייס את בני התורה לפני כולם. אפשר לעשות בידי אחרים.

לא יהיה מחסור בחיילים.

צהל הציב 100,000 חיילים על גבול הצפון, וכמו שכתבת- אפילו עכשיו לא גייסו את כולם.

כי אין להם את ההכשרה ולא יספיקו להכשיר אותם בזמן, הם פשוט לא יועילו.

במלחמה הבאה הם יועילו אם יתגייסו לפני כן.

אין עניין ליצור כיתות כוננות מאנשים חסרי היכרות עם נשק, זה מתכון לאסון.

בכל כיתת כוננות יש מומחים יותר ויש פחות. גם היום. יש בכל כיתת כוננות גם אנשים שלא עושים מילואים כי הם מבוגרים או כל סיבה אחרת אבל הם בעבר היו לוחמים. הם בעיקר מרכיבים את הכיתות כוננות. להוסיף אליהם עוד 2 ביניישים שיודעים להחזיק נשק.. וואלה. לא כזה מסוכן.

אבל ראשי הצבא יודעים ועובדה שהם מאפשרים לזה לקרות, אז אני לא יודע - אבל הם יודעים את זה.

הקושיא היא עליכם

וכי אתם יודעים מה הצורך יותר טוב מאנשי הצבא בעצמם, שלא מגייסים את כל בחורי הישיבות?

הרי זה כבר קרה בששת הימים, וזה דבר ברור, וזו הנחה פשוטה - שאם באמת היה צורך כזה, היו מגייסים את כולם.

ובנוסף גם הראיה הפשוטה ששוב.. נכון להיום לא גייסו את כולם. עובדה.

לא צריך בשביל להגיד את זה דוקטורט לענייני צבא וביטחון, צריך פשוט לקרוא את המציאות בצורה אובייקטיבית מבלי לערבב את השקפת העולם שלי.

קודם כל ראשי הצבא כעת מנסים לגייס את מי שמעוניין, בין אם הוא חרדי ובין אם זו בת שירות, אבל בלי הנחייה מדינית לא ניתן לעשות מעבר לכך. חוץ מזה העדיפות הראשונה של הצבא זה כוח אדם איכותי, לא יציבו אנשים לא כשירים בכל תפקיד כי זה לוקח זמן ועבודה. מה שאומר שאנשים היו צריכים להתייצב לפני שנים כדי להיות כשירים היום, ואם תתייצב היום אולי תוכל לעזור בעוד כמה חודשים.

מלבד זאת, גם אם ראשי הצבא לא מקדמים את העניין, הפגם המוסרי הוא באדם עצמו שבוחר לשבת בבית עם אמתלאות של לימוד תורה כשחברים שלו נטחנים יותר כי הוא לא נושא בעול. 

ולסיום, אני יכול להגיד לך אישית, שרק ביחידה שלי 4/8 ביינישים התחמקו/ נפקדו מהיחידה בעזרת הישיבה או בשם הלימוד, בפועל הם אנשים קטנים ובזויים, שעל כמוהם נאמר האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה.

אתה חושב שאדם שיושב ובאמת לומד בישיבה, יש לו פגם מוסרי. טוב.. יש גדולים וטובים שמסכימים איתך ויש גדולים וטובים שחולקים עליך. אבל הדיון פה כרגע הוא לא בהשקפת עולם.

וגם לא באתי להצדיק אנשי מילואים שמבריזים מעל מיני תירוצים שהם.

כמו אדם שרואה אישה טובעת בנהר ולא מציל אותה או מרוז בתנ"ך שלא באו למלחמת ברק ודבורה. ושוב אני גם תלמיד ישיבה ואותי גייסו, באיזה זכות מוסרית בדיוק אתה מצדיק שחלק ישבו וחלק יגויסו? מה שצריך לקרות זה שכל מי שרלוונטי מגוייס ואז משחררים כל פעם חיילים אחרים לרענון, אבל ברגע שיש לך אנשים שבחרו להשתמט אתה מכריח בחורי ישיבה אחרים להישאר יותר.

ואנשים שמבריזים בשם לימוד תורה זה לא בסדר לדעתך?

ואני אוסיף עוד משהו, ניכר  מאוד גם בין אלה שנשארו בישיבה מי באמת עדיף שישאר ומי נשאר כי הוא פוחד או לא רוצה לקחת חלק במלחמת מצווה, הדרך הכי טובה לראות את זה היא לבדוק מי מגלה הכרת טובה והערכה לחיילים ומי מתעסק בלספר לעצמו כמה מה שהוא עושה זה חשוב.

הוא לא על "חוצפת לומדי התורה" וזה שהם חסידים שוטים, אלא על הרעיון האם באמת יש צורך בחיילים.

אבל בכל מקרה, לדבריך, יש הלכה. כל מצווה שאפשר לעשות בידי אחרים. זאת ההלכה. ברגע שאפשר, אין להפסיק מהלימוד. יש אנשים שמעוניינים להקדיש את חייהם באמת ללימוד תורה, וזה מקומם בעולם, וגם זו תרומתם לעם ישראל. ברגע שזו מצווה שאי אפשר לעשות בידי אחרים אתה צודק, אבל זה לא המצב.. (האמת, שזה בדיוק היה הדיון שלנו.. האם יש צורך צבאי בגיוס עוד כמה עשרות אלפים, ולא האם הם חצופים, כנל)

האמת שממה שהבאת בשירת דבורה יש ראיה נגדך. שם יש התייחסות חיובית על שבט יששכר, שלפחות עפ רשי שם, ראשי הסנהדראות ותחמידי החכמים לא הלכו עם ברק, אלא הלכו עם דבורה ללמד את עם ישראל תורה ולשפוט דין צדק. לא ללחום.

והיא גופא, מי שמתמסר ללימוד לא מתגייס..

באיזה זכות מוסרית אתה מצדיק את זה שיש כאלה שהולכים לתרום במשרד עם מזגן ולעשות עבודה משרדית בקריה, ויש כאלה שמסכימים את חייהם? פשוט מאוד. צריך הכל. על אחד והתכונות שיש לו ומה שהוא מסוגל לתרום למען עם ישראל. בדרך שלו. זה מוסרי מאוד לעבוד עבודה משרדית בקריה כי זה מה שעם ישראל צריך. ועם ישראל צריך גם לימוד תורה, וכשזו מצווה שאפשר לעשותה בידי אחרים אסור להפסיק מהלימוד.

אנשי מילואים שמבריזים בשביל ללמוד אולי בנקודה הפרטית כרגע זה יכול להיות בסדר, אם באמת לא חסר אנשים בגדוד שלהם וכו'. אבל א. קשה לי להאמין שזה נכון. וב. אני לא חושב שנכון פה לבחון את זה נקודתית. ברגע שהתגייסת לקחת בחשבון שתצטרך להתייצב למילואים, וזו עסקת חבילה.

ההערכה חייבת ללבוש צורה אקטיבית לחיים כדי להיות "את" (בסגול)  ולא לדבר על.

לצייר דמות מהעבר שהייתה משמעותית

לשאוף אל אידאל נעלה

לרצות להיות לומד את הים הגדול הזה שנקרא תורה

לקרא את הכתבה "עצות מצדיק בחייו ובמותו"

לשמוע שיעור של מישהו שמתחזקים ממנו.

להיות מחוברים לאנשי הלכה כדי לתחזק את הרצון הזה גם במעשה, בצורה נכונה ובונה.

ולהתפלל על זה.

אני אמנם אישה

אבל חווה את התורה מהמקום שלי

וזאת ברכה גדולה.

אז גבר בטוח יכול למצוא את הנישה שלו

ולהתקדם ממנה.

בהצלחה.

כתבת יפה

תודה 

אבל מה לעשות שחסרים אחרים שיעשו את המצווה?

וזה שהצבא מסתדר לא אומר שזה מצב אידיאלי, בפועל זה אומר שמתפשרים על איכות הכוח אדם, מה שמתגלם בסוף בפיקוח נפש.

מעבר לזה אתה שוב מתעלם מהעובדה שגם בין המגוייסים יש תלמידי ישיבה שצריכים להיות בצבא יותר ולומדים פחות, נשים וילדים שרואים פחות את הבעל/ההורים שלהם, וחיילים שמסכנים את החיים שלהם יותר. אתה פשוט חושב שיש תלמידים שהדם שלהם סמוק יותר והתורה שלהם חשובה יותר משל אחרים.

ואחזור שוב על הנקודה עם אחרים, הסיבה שיש אחרים היא שאנשים עצרו את הלימוד שלהם בישיבה, התגייסו לשירות קצר, הוכשרו ליום פקודה וחזרו ללמוד בישיבה.

וזה לא רלוונטי איפה תרומתם ומקומם בשגרה, הייתי שמח שהמקום שלי עכשיו יהיה בישיבה, אבל אין מה לעשות עם העדפות האישיות שלי כשזה מסכן את עם ישראל.

תתפלא, אבל בתרגום של הפסוק נאמר ההפך:

שופטים ה טו:

וְרַבְרְבֵי יִשָׂשכָר מִשְׁתַּמְעִין לְמִילֵי דְבוֹרָה וּשְׁאַר שִׁבְטָא דְיִשָׂשכָר מְשַׁמְשִׁין קֳדָם בָּרָק מִשְׁתַּלְחִין בְּקִרְוֵי מַשְׁרָא לְכָל אֲתַר דְצָרִיךְ לְתַּמָן בְּתוּשְׁלַחְתֵּיה אַזְלִין בְּזַרְעִית רְאוּבֵן סַגִיאִין נִבְלֵי לִבָּא:

גם אני מסכים שגדולי הדור צריכים להמשיך לשמש את תפקידם, אבל כנראה שזה יפתיע אותך אבל בעיניי ראיתי בבסיס שלי מגדולי הדור שבאו לבקר את החיילים ולרומם את רוחנו.

איזו השוואה רדודה, דבר ראשון אין לך מושג כמה תורמים אנשים גם בבסיסים ממוזגים. אמנם זה יותר בטוח, אבל הם עובדים במשמרות כל היום והשבוע, כולל בשבת ונותנים יתרון עצום למי שבשטח. ואת זה אני אומר לך בתור מישהו שעובד גם עם השטח וגם עם היחידות האחוריות. מלבד זאת, בשום נקודה לא אמרתי לגייס אנשים לא כשירים, כמו שלא מגייסים ילד בן 14 ככה לא מגייסים ליחידה קרבית מישהו עם פרופיל נמוך. ויותר מזה, יש צביעות גדולה שאנשים שמאדירים את הלימוד תורה הפרטי שלהם הם אלה שמתנגדים לגיוס נשים, בפועל בגלל אנשים שלא מתגייסים אנחנו מקבלים ילדות בנות 18 שאין להם מושג מהחיים וקורסות תחת עומס נפשי ביחידות פיקודיות.

מהפסקה האחרונה שלך קל להבין שאין לך תפיסה כללית ואתה מסתכל על המערכת כאוסף של פרטים שכל אחד צריך לקדם את הערך שלו לפי איך שהוא רואה. זה חוסר הבנה מוחלט לצורה שיחידות בצבא עובדות, בתור יחידות אורגניות עם היררכיה וסדרי עדיפויות וככה גם עם ישראל בכלל. בפועל אם אם אין עומס ומשימה בזמן נתון אז לא יפריע לאף אחד שתלמד תורה, ורואים אנשים שאפילו לומדים תורה בעזה. אבל כשאנשים שזומנו נפקדים בשעת מלחמה הם פוגעים בביטחון המדינה, וכשזה נעשה בשם התורה זה חילול השם גמור. אתה יכול לא להאמין, אבל נשמע שלא היית ביחידה כדי שתוכל להעיד על חילול השם שנעשה מאנשים כאלה.

מה זאת אומרת ברגע שהתגייסת? אתה מבין שזו חובה אזרחית שיש לכל אזרח בישראל מלבד פריוילגים כמו בחורי ישיבות מסויימות וערבים? 

לא כיף לי לדון כשהצד השני כותב בצורה שלא ככ נעימה לי.

זה שאתה כותב מתוך הרגשות שלך, לא מתיר לך לכתוב איך שאתה רוצה. אנשים אחרים בדיון כאן היו בדעתך אבל הם ידעו שזה יהיה מכובד.

התגובה שלך לא מכבדת. בטח שלא אותך.

אז.. תרשה לי?

חזק וברוך.

לא. התכוונתי לעובדה שהחלטת שאתה יודע עליי ככ הרבה דברים.

שאני.. איך אמרת? שאני חושב שיש אחרים שהדם שלהם אדום יותר, ושהתורה שלהם חשובה יותר. זה שממש יפתיע אותי שגדולי דור הגיעו לבסיס. וואו הלם. ועל כולנה - העובדה שקל להבין שאני בנאדם בלי תפיסה כללית.. בלה בלה בלה. עוד כמה ערימות של שטויות שגיבבת שם בביטחון מטורף.

שמע, אם מכל ההודעות שכתבתי לא הצלחת להבין מה *באמת* דעתי, והגעת למסקנות האלה.. אולי באמת גם לא יעיל לדון איתך..

אבל לא. תלמד לכבד קודם את מי שמולך. אפילו אם אתה ככ חד הבחנה עד כמה האדם שמולך הוא בעל תפיסה כללית, זה לא מעניין. באמת שלא.

אני לא אדון איתך. אולי בפעם הבאה אם זה יהיה מכובד מספיק.

אז.. שוב.. ברשותך.

חזק וברוך.

כי אמי עומד מאחורי האמירה הזו, בצורה שאתה מתאר אי אפשר להקים מערכת כשאיש הישר בעיניו יעשה, ואני לא מתכוון לפגוע, סביר לדעתי שאדם שלא מכיר את המערכת הצבאית מבפנים יאמר כדבריך, נוסף על שיש לי ספק רב כמה למדת דעות תורניות ברות סמכא בנושא.

שוב פעם, אני מוכן לדייק את האמירות שלי לגבי מה שמפריע לך אבל לא עם ניחושים כי מבחינתי המסר העיקרי שלי לא מתקבל עליך ולא אי אילו ניסוחים קטנים.

שאין בה זלזול כלפי מי שנגדך?

לא. לא רק באמירה הספציפית הזאת. בנימה המתנשאת הזאת..

תתבייש.

עזוב, פשוט עזוב. אולי בפעם הבאה

חזק וברוך 

לא רק במלחמת מדין שאפשר להגיד שזה מקרה מיוחד, יש פסוקים מפורשים בדברי הימים א ז נאמר 'גבורי חיל/ים' ו'גדודי צבא מלחמה'.

זה בלי להתייחס לשאלה המעשית היום לגבי בני תורה.

הבעיה שלך זה שאתה לא מאמין שמנצחים גם בזכות התורה.

אתה בטוח שאתה זה שנלחם עושה את הדבר החשוב ביותר. אבל זאת השתדלות בדרך הטבע. מה עם ההשתדלות הרוחנית? לא קצת איבדנו פרופורציות? אנחנו עם ישראל או עם רגיל?

ודבר נוסף- אתה בטוח שעוד כוח אדם זה מה שישפר תמצב.... אז לא. לא חסר לנו כוח וכוח זה לא השיקול כאן. מה שחסר לנו זה שכל להשתמש בכוח הזה. אבל אנחנו כמו מטומטמים פשוט משחקים לפי כללי המשחק של האויב. 

איבדנו במלחמה הנוכחית כ"כ הרבה אנשים מדהימים וחיילים איכותיים, הרבה קצינים בינהם, וזה אנחנו שהקרבנו אותם.

המצב שלנו בכלל לא מתחיל מהכוח ולדעתי נקודת המוצא שלך לא נכונה.

"אנשים שמאדירים את לימוד התורה הפרטי שלהם" אולי ככה אתה רואה את לימוד התורה במקום להבין שזה מגן על כל העם. וזה באמת השיא להאשים את לומדי התורה בגיוס נשים לא ברור איך הגעת לקישור הזה.

ולגבי חילול השם, לא כל בורות של אנשים היא חילול השם. אם אשה הולכת עם כיסוי ראש וחילוניה אחרת תצחק עליה בלב "וואלה הדתיים הפרימיטיביים האלה" זה לא חילול ה'. זה שהיא שרויה בחושך. אז גם כאן אם אנשים חושבים דברים רעים על דתיים זה לא אשמת הדתיים שהולכים לפי דברי הרבנים שלהם, אלא זה כנראה עוד סיבה לשנוא דתיים כמו שהם למדו מהתשקורת.

ושוב (כמו שעברי אנוכי כתב), אתה שם את עצמך בתור מומחה צבאי וטוען שחסר כוח אדם בעוד שהצבא עצמו לא טוען זאת.

וזה שגדולי דור באו לבקר חיילים לא מוכיח כלום... הם מחזקים את החיילים אבל הם מחזקים גם את לומדי התורה. 

"חובה אזרחית" נכון, חובה אזרחית במדינה שעדיין לא מעריכה מספיק את לומדי התורה. 

אני אולי לא יודעת להתווכח ולהתפלפל על מקורות ועל הוכחות אבל מספיק לי הידיעה שזה מה שגדולי תורה אומרים.

ואם אתה הולך לפי רבנים אחרים שחושבים שלאף לומד תורה אין זכות להשאר בישיבה בזמן מלחמה כי זה לא מוסרי אז אל תשכח שיש רבנים שכן מורים ככה ותכבד אותם לפחות אם לא את התלמידים.

דבר ראשון זה לא נכון, הייתי שמח שמי שהפקיר אותי בצבא יבוא לחודש במקומי ואני אחזור לישיבה אבל זה לא מתאפשר. הבעיה שלך יותר חמורה, את לא מאמינה במה שהתורה אומרת. חז״ל מלמדים אותנו שבימי אחאב לא היו מתים במלחמה כי לא היה לשון הרע לעומת ימי דוד שמתו במלחמות על אף שהיו חכמים גדולים בתורה. וזה שורש העניין, לשון הרע מגיע מתוך פירוד ושנאה וכשאנשים לא לוקחים חלק במערכות ישראל הם יוצרים את המצב הזה ועל כן אני מנסה לעורר אתכם.

איך אפשר לעשות השתדלות רוחנית כשחלק מאנשי הרוח נשארים בישיבות?

הרבה פעמים חזרו פה על הפסוק אלף למטה במלחמת מדין, שמה מצאנו ששלחו דווקא את הצדיקים, ואף את שבט לוי שנחלתו עבודת ה׳.

אני מסכים מאוד שחסר רוח ושכל של תורה, אבל בשביל שזה יהיה בצבא צריכים שיהיו אנשים כאלה בצבא.

אני מדבר על לימוד של אנשים פרטיים שהתורה שלהם מנותקת ולא ממומשת במציאות. ברור שלא כולם כאלה, יש לי חברים שרצו לקבל צו 8 אבל לא זכו או שכבר החזירו אותם והם באמת לומדים בשביל כלל ישראל.

הלוגיקה של גיוס נשים פשוטה - יש פחות כוח אדם - בשביל לחפות על החוסר מאיישים תקנים על ידי נשים.

למה בורות? יש דרך ארץ ומוסר בסיסי להגן על המדינה שלך ולשאת בעול עם אחים שלך, מי שלא עושה את זה מחלל שם שמיים. הרי מה זה חילול השם? שרואים שפלוני שלמד תורה כמה מקולקלים מעשיו.

דרך אגב דתיים לאומיים פחות חסר…

התייחסתי כבר מספיק למחסור בכוח אדם, את מוזמנת לקרוא שוב ואם לא תביני אכתוב מחדש. בתמצות, בכל אופן, אפילו אם יש כוח אדם רב, זה לא פותר מהחובה שיש לכל יחיד לשאת בעול בתורו.

לא אמרתי שלאף לומד תורה אין זכות להישאר בישיבה, אלא שכל בן ישיבה (למעט יחידים) צריך להתגייס בשלב כלשהו על מנת שביום פקודה יוכלו לגייס אותו במידת הצורך.

ומי הרבנים האלה?

הייתי בטוח שרוב הציבור פה תלמידי תלמידי הראי״ה והרצי״ה.

בכל מקרה, אתם מדברים על רבנים שאומרים דברים בלי מסורת הלכתית בתחומים האלה ושהם נגד רוח התורה והמוסר הבסיסי, על כן ראוי למחות על כך בתוקף.

(עייפה אענה מחר בע"ה)

הפירוד, הוא נושא כואב אבל שלא קשור למתגייסים או לא... כי אחדות זו לא אחידות. לא צריך שכולם יתגייסו או יאמינו באותו דבר כדי שתהיה אהבה וכבוד בין אחד לשני בעם. יותר מזה אדם לא אמור לוותר על הערכים שלו גם אם בגלל זה ישנאו אותו. כמובן שעם כל המסירות נפש ואי התפשרות "דרכיה דרכי נעם" וכל השאלה זה איך מתקשרים והאם יש הקשבה בין שני הצדדים.

בשביל שזה יהיה ככה (אנשי רוח וכו) צריך אנשים כאלה בעם- גם בצבא, אבל באופן כללי בעם. למה לנתק את הצבא כגוף בפני עצמו?

תראה לגבי מימוש התורה במציאות- מה תגיד על גדולי ישראל שכל חייהם רק לימוד תורה? זה כבר להכניס עניין עצום בפני עצמו ובאמת הוא משמעותי כאן...

ולגבי גיוס נשים כולנו יודעים שלא מגייסים אותן משיקולים צבאיים אלא מטעמים פוליטיים ולשם קידום אג'נדות ועוד כל מיני יח"צים מסויימים.

אני לא תלמידה של אף אחד בנושא הזה וקטונתי לייצג דרך מסויימת. אבל הבנתי שגם הרבנים קוק סוברים שלא כולם צריכים להתגייס. 

לדון פה על לב הויכוח אני לא יכולה ואני מודעת לזה אבל מה שכן גם אם בחרתי צד בויכוח הזה אני לא מבינה למה מפריע לך כל כך שרבנים סוברים אחרת. כן הרבנים החרדים הם רבנים גדולי תורה עצומים וזה ציבור נכבד שאי אפשר לזלזל באינטליגנציה שלו. אפילו אם יש כאן שתי השקפות שונות לדעתי החלוקה בינהן היא בצד המעשי, כי על נקודת המוצא אי אפשר לחלוק. שני הצדדים עושים את זה מתוך אמונה בתורה ורצון לעשות את הדבר הנכון.

למען האמת אני מרגישה כמוך שזה דרך ארץ ומוסר בסיסי, אבל זה רגש שנובע ממה שחונכתי עליו ולימדו אותי לחשוב, והוא לא משנה לעצם הדיון האמיתי. גם אם הייתי אפילו מתגייסת בעצמי בגלל זה, זה לא סותר שאני מעריכה גם את לומדי התורה. (גם בגלל ערך התורה וגם שהם כפופים לרבנים שלהם). אז הבחירה שלהם שונה, אבל נקודת המוצא דומה. 

אני בטוחה שאם בעמ"י הייתה יותר הערכת תורה, ואם לא היו אנשים בתקשורת שמתאמצים באופן מכוון ללבות שנאה לכל דבר יהודי טוב לא הייתה בעיה לאנשים עם אברכים.

בעיניי זה חשוב להעלות את זה שכאנשים מאמינים יש לנו השקפה שונה בתכלית וכל נקודת המבט שלנו על המציאות היא לא ברובד הרגיל ה"מציאותי" שאדם חילוני רואה. אנחנו יודעים מכל ההוכחות שנמצאות בתוך כל מאמרי חז"ל- שלימוד התורה (מי שלומד תורה באמת בצורה נכונה)- מגן באופן אקטיבי לא באופן צדדי. התורה לא רק מצילה היא מגינה ברמה של מניעה ככה שלא יצטרכו צבא. הלימוד התורה הוא לא פחות מאנשי הכיפת ברזל. לתורה יש מציאות אמיתית רוחנית שמגנה על כלל ישראל בצורה ברורה וחדה. 

כולם נמצאים בתוך המערכה ופועלים למען כלל ישראל בין אם הם נושאים נשק פיזית, בין אם הם בסייבר ובין אם הם לומדים תורה. 

ואין ספק שהאברכים מאוד מתפללים על החיילים ומתייחסים בצורה מאוד חיובית לכל העשייה שלהם. כי כשיש צורך מתגייסים בשביל הצורך, לא בשביל ערך מוסף (כי שוויון בנטל זה ברור שזה לא ערך אלא כל אחד לפי הפרופיל שלו וכו העיקר לוקח חלק). 

תשאל רבנים שמבקרים בבסיסים ומחזקים חיילים והם יגידו לך, שכל חייל שיש לו רגש יהודי אומר שהם מרגישים את החיזוק שלומדי התורה עושים בשבילם.

אני מאמינה שכל אחד ילך איפה שהוא מרגיש שהוא ממצה את הכי טוב שלו. מי שתורתו אומנותו באמת, צריך לנשק את רגליו.

שנזכה להרגיש במתיקות וערבות התורה ולראות בחוש מי מציל אותנו באמת. שנהיה כפופים רק לבורא עולם ולא לאמצעים למיניהם.

מה שחשוב בעיקר לראשי ממשלה זה להיות ראשי ממשלה, אם התנאי של מפלגות מסוימות להיות בקואליציה זה שלא יגייסו אז לא יגייסו כדי שהוא יהיה ראש ממשלה.

האמת שדיברתי על אנשים מישיבות גבוהות מהציבור שלנו שממשיכים ללמוד ובסוף לא מתגייסים

לא בחירה מקצועית.

(אומנם עם מחיר קטן יותר כי המספרים נמוכים יותר)

לא אכפת לי מהפוליטיקה

כל מה שבאתי להצדיק את הלומדים שלא מתגייסים זה עליהם, לא על ציבור שלם

הצבא מלא בדתיים שמוכנים למסור את נפשם. דתיים הם ציבור לומדי ומחזיקי התורה. 

אם דווקא האברכים צריכים לעזוב את עיסוקם ולהתגייס בזה אני חולקת עליך, ורבים בצבא עצמו גם חושבים כך. הצבא צריך את העורף להיות הגב שלו. 

אגב, איזו זכות זאת לאדם שלא חי כדתי למות על קידוש ה'... ושתדע שאומרים שהרוגי מלכות לא מרגישים את צער המיתה, ולפעמים נראה לנו מבחוץ שהם סובלים אבל אנחנו לא יודעים מה באמת עובר עליהם בכלל.

ובכללם לומדי התורה,

זו הלכה פשוטה.

לא רוצה להיכנס לפוליטיקה ויחס בין מגזרים כי זה לא העת לדעתי. (אם כי זו הפקת לקחים ציבורית שתצטרך להתבצע)

בסדר אבל אתה סתם מערבב דברים ובוחר להסתכל בעין מצומצמת במקום לראות את זה כחלק מהתמונה 

אי אפשר להסיק מסקנות ככה זה בדיוק להוציא דברים מהקשרם

טוב אני פורשת מהוויכוח, להת'...

התורה הם מציבור שתופס את השירות בצבא ולימוד התורה כשני דברים שמתנגדים ונלחמים אחד בשני (ברמה מסויימת), וזה גורם לאנשים לחשוב שזה באמת ככה.

אבל אם נשים את זה בצד ונדמיין עולם אחר שבו זה לא ככה- יהיה ממש קל לראות את הקשר הישיר שבין הלומד והנלחם. כתרין רעין דלא מתפרשין. הבחור שיושב ולומד תורה עוסק במהות ובנצח של עם ישראל ואח שלו החייל שנלחם בעזה עוסק באותו דבר- הוא נלחם בגלל המהות של עם ישראל וכדי לשמור על הנצחיות של עם ישראל.

הגישה שהפכה את הקשר בין הדברים לקשר לא ישיר (התורה יוצרת שפע רוחני שעוזר לחיילים ושומר עליהם) במקום לקשר ישיר וכשני ביטויים לאותו דבר, היא תולדה של ניתוק לימוד התורה מיישום התורה ובעצם ניתוק לימוד התורה מהחיים.

מצד האמת לימוד תורה אמור לגרום לרצון עז להתגייס וליישב את א"י, וגיוס והתיישבות בא"י אמורים לגרום לרצון עז ללמוד תורה.

כי תורה, צבא, עמ"י, ציונות- באים יחד. התורה מתחילה מהתורה שבכתב שבונה תפיסה שכלית נכונה וחיבור רגשי למושגי היסוד שלנו (דביקות בה', חיבור לחיים, אבות, עמ"י, אחווה, א"י, מקדש), ומתוך זה מגיע לימוד החלק ההלכתי שבתורה ולימוד התורה שבעל פה. כשאין לי את החיבור למושגי היסוד, גם את הבבא קמא אני לא אלמד מתוך תפיסה נכונה- התגלות ה' בכל חלקי ופרטי החיים, אלא מתוך ערך אבסטרקטי של לימוד תורה. הערך הזה הוא נכון אבל חלקי, ובתקופה גדולה כמו של הדורות האחרונים החלקיות הזאת יוצרת נזקים. 

ולראות שהיו שם גיבורים גדולים שלא הועילו 

ומי שכן הצליח לעכב את הפורענות זה ר' צדוק שהתפלל והתענה

למלחמה.

עם זאת, כשיש מצווה שהזמן גרמה כמו שופר או מצה אז המצווה הזו יותר חשובה מלימוד תורה באותה נקודת זמן. חשוב לומר שאם הלימוד תורה נשאר רק בגדר לימוד ולא יורד לרובד המעשי אזי הוא עיסוק רוחני בעלמא, פילוסופיה בראי תורת ישראל או פרקטיקה של מעשים דתיים.

על כן, כשמגיעה העת של המצווה החשובה ביותר של כיבוש הארץ, אשר דוחה פיקוח נפשות וכל התורה והמצוות כל תכליתן זה להתממש בארץ, אזי לשאול מה החשיבות של התורה בעת הזו זה כמו לשאול מה החשיבות של התורה כשנבנה את בית המקדש, האם גם אז יבקשו שאחרים יעסקו במצווה?

והערכה לשוקדים על תלמודם היא למגוייסים ששוקדים על הלימוד כמו שנאמר ליהושע, שבעת שלא נלחמים צריך ללמוד תורה. בחורי ישיבות שלא נושאים בנטל לא ראויים לשום הערכה בעיניי, אין שום סיבה לומר שהלימוד שלהם יותר חשוב מהלימוד שלנו שהופסק. והאמת שפשוט רואים את זה, רואים את הבושה בעיניים של האנשים האלה שרואים אותך עומד בתחנת אוטובוס באמצע הלילה עם מדי ב' ציוד ונשק ולעומת זאת את האהבה וההערכה של מי שמבין את הערך של הצלת ישראל.

אישית אני יכול לומר לך שמרבית מחבריי התורניים, מהישיבות הנחשבות בציבור, כרגע בצבא. ואני מכיר לא מעט אברכים שיכלו להישאר בישיבה אבל מחפשים להתנדב איפה שאפשר.

בציבור שלנו

לפחות אצלי זה ירד דווקא במלחמה הזאת, זה מרגיש כאילו יש בחורים ורבנים שמנסים בכל דרך להראות שהמלחמה לא קשורה אליהם ולא מעניינת אותם 

וכן זה גורם לזילזול 

את שני הדברים?

את ההערכה הגדולה ללומדים התורה.. איפה ראית אותה? היא קיימת רק בחוגים המצומצמים של הישיבות...

איפה ראית רבנים שלא מתייחסים לזה כאל מלחמה של כולנו? שמנערים את עצמם..?

אראה לך קטע מדהים שלמדתי לפני שבוע בפירוש 'פני זקן' (מפרש על הירושלמי שקלים, תחילת פ''ו. לפני 170 שנה)

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר