לק"י

לא מובן מאליו שאת מארחת קבוצת אנשים לא קטנה לפרק זמן כזה, ודואגת להם ככה.

לא יודעת מה הייתי עושה, כי קצת לא נעים לגרש אותם מן הסתם. אבל אולי לשאול בעדינות מה התוכניות שלהם להמשך.

הם לא מדברים על זה?

לא הייתי עומדת אפילו ברבע מזה... באמת, ממש ממש לא מובן מאליו!

אז תעריכי את עצמך ממש, קודם כול.

שנית - אולי הגיע הזמן שלפחות הם יתנו יד בניהול הבית או לפחות בדברים שלהם? אין סיבה שאת תכיני סדנוויצ'ים לכולם, הם הורים בעצמם...

הייתי מכנסת אותם למעין ישיבה משפחתית, מסבירה שעכשיו נכנסנו לשגרה כלשהי, ואם הם עדיין מפחדים לחזור לבתים שלהם, אז בבקשה - שישתלבו בשגרה הביתית שלכם, ויעזרו בכל מה שדרוש (הכנת אוכל, סדר וניקיון, כביסות, שמירה על הילדים...)

יכול להיות שזה יגרום להם להבין שעדיף להם לחזור לבתיהם... וגם אם לא, לפחות לא הכול ייפול עלייך...

במקביל - תנסי לעזור להם למצוא פתרונות מגורים אחרים - בתי מלון, דירות להשכרה... זה באמת כבר יותר מדי בשביל להישאר בבית של משפחה כל כך הרבה זמן... אפילו אם היית אמא שלהם זה היה יותר מדי, אז בטח כשמדובר בקרובי משפחה אחרים...

מצד אחד שאני לא לוחצת להשאר מצד שני כבר קשה לי ולילדים..

הבית רחוק מהסטנדרטים שלי ..

( לגבי הסנדוויצים זה פשוט כי יקח להם פי 4 זמן והמטבח כולו יהיה בלאגן ואני עובדת מהבית ורוצה שהילדים כבר יצאו ושיהיה שקט)

הם יהיו קצת אצת ההורים שלי ואז יחזרו הבייתה

תם לו עידן 🙂

וגרם להם להבין שהם צריכים לעזוב...

אשרייך ששרדת את זה!

בשביל המלחמה הבאה...

בעז"ה שלא תהיה עוד מלחמה, ונגיע כבר לשלב של וכתתו חרבותיהם לאיתים,

אבל אם חלילה כן תהיה עוד מלחמה,

את באמת "קרעת" את עצמך, בזמן אמת - כשהם אצלך פחות נעים לדבר, אבל עכשיו זה נראה לי זמן מתאים לקבל החלטות.

למשל הצעת ייעול- בפעם הבאה עושים לוח תורנויות

נקיון, הכנת אוכל- בקר, צהריים וכו'

והכל ברוח טובה עם בדיחות וכו' ולשמור את זה ( אפשר אולי את כל הדיון בקבוצת וואטסאפ)

אם חלילה תהיה עוד מלחמה תפתחו את הקובץ ותקראו.

חחח רק עכשיו רואה...

אשרייך על התקופה

איזה נהדרת את.

אני חושבת שרודם כל תרימי לעצמך על מה שהיה עד עכשיו.

דבר שני תנסי לחשוב מה בדיוק את רוצה שיקרה עכשיו:

שיחזרו לבית שלהם, שיגיעו רק בשעות מסויימות, שיקחו על עצמם חלק מעול הבית,

שידאגו לשקט בשעות שבהם את צריכה שקט ועבודה, שיעזרו בבישולים...

ממש תנסי להגדיר לעצמך מה היית רוצה שיקרה.

ואז תחשבי איך ולמי הכי נכון לך להגיד את זה.

אולי לגיסה ספציפית, אולי לנסות לעשות ישיבה עם כלל המבוגרים ולהגיד שאת אוהבת אותם וארחת באהבה אבל את כבר קורסת

ולכן יהיה צורך מעכשיו בלקיחת אחריות של כל אחד על תחום אחר (ומקסימום מי שלא טוב לו מספיק יחזור הביתה..)

אולי לבקש עזרה מאמא שלך או בעלך בלנהל את זה.

מה שבטוח, תהיי גאה בעצמך על החסד הגדול שעשית עד עכשיו

ותחזקי את עצמך בזה שעכשיו הדבר הנכון הוא לדאוג שגם את והמשפחה שלך לא תקרסו❤️

אז רק רוצה להגיד לך שאת מלכה אמיתית!

לארח כל כך הרבה אנשים למשך זמן כל כך ארוך זה אתגר אמיתי

את פשוט מדהימה!

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.

מזל טוב על סיום מסכת בבא בתרא! זהו הישג מרשים מאוד.

לכבוד המאורע המכובד, הנה כמה רעיונות לעיצוב עוגה המשלבים מוטיבים מעולמה של המסכת:

עיצוב "דף גמרא": הפיכה של העוגה (ניתן להשתמש בדף אכיל מודפס) למראה של דף מסכת בבא בתרא. ניתן להדגיש בצורה ויזואלית את המילים "סליקא לה מסכת בבא בתרא" בפונט בולט ומעוטר.

מוטיב ה"חזקה" או "שותפין": מכיוון שחלקים נרחבים במסכת עוסקים בדיני שכנים, שותפין, וחזקות, ניתן לעצב על העוגה אלמנטים של בתים, חצרות או גבולות (סמליים), שיוצרים מראה של שכונה עתיקה ומזכירים את התוכן הלימודי של המסכת.

עיצוב ספרית ספרים: יצירת "מדפי ספרים" מבצק סוכר או שוקולד, כאשר אחד הספרים בולט ומסומן כ"בבא בתרא", מוקף בספרים נוספים, מה שמשדר את עוצמת הלימוד וההתמדה.

מוטיב כלי הלימוד: עיצוב של שולחן לימוד עם זוג משקפיים, עט נובע (או נוצה), ומסכת בבא בתרא פתוחה מונחת עליהם, כסמל להשקעה והעמל שהושקעו בלימוד.

טיפ למראה נקי ומכובד: שימוש בצבעים קלאסיים כמו כחול, לבן וזהב תמיד מעניק מראה חגיגי ויוקרתי המתאים לאירועי סיום מסכת.

האם תרצה עזרה נוספת בתכנון הפרטים הטכניים להכנת אחת האפשרויות הללו?

עוגה מלבנית ומצדדיה 2 רולדות- כמין ספר תורה

הייתי שם באמצע מחיצה שבורה

ולפיכך האבנים והמקום של שניהם

מניחה שהגעת לפה מהראשי בלי לשים לב.

הייתי בטוח שזה בית המדרש או משהו

שיש בו מין ציור של שער/עמודים.

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.

ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)

אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.

שווה בדיקה

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)

בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

קודם כל הם לא ביקשו. אנחנו הצענו. זה כנראה ענין של נורמות ומנטליות. זה מה שאנחנו קיבלנו וזה מה שאנחנו מתאמצים לתת( רק שלהורים שלנו היו הרבה פחות ילדים אבל קיבלנו הרבה יותר).זה גם לא נכון שמפרנסים אותם עד גיל 25. רק עוזרים מעט. הבנות הנשואות שלי מפרנסות את עצמן והן התחתנו בגיל 20. עזרה  מועטה בדירה  זה רק לתת משהו מינימלי שיהיה להם מאיפה להתחיל.הבת שעזרנו לה לקחה משכנתא גדולה שאני מקוה שתעמוד בה. ( אפילו שקנתה בפריפריה). בלי העזרה שלנו כנראה היה לוקח לה עוד כמה שהים לקנות . ולממן ישיבות וחתונות לא מממן להם חיים. זוג צעיר צריך לפרנס בית, את זה הם עושים לבד תוך כדי הלימודים / צבא/ ישיבה ובאמת הם גיבורי על. המימון של הלימודים זה עזרה קטנה בתוך זה.  וכם בחור בישיבה גבוהה או בת במדרשה עובדים תוך כדי  או בחופשים ומממנים להם את כל שאר החיים שלהם. את ממש לא חיבת כלום תחליטי מה באפשרויות שלך. לנו חשוב להתאמץ על זה, כנראה כי זה מה שאנחנו קיבלנו , ואני רוצה לתת להם התחלה טובה יותר לחים. אפילו מרגישה שאנחנו לא נותנים מספיק. הלוואי שהיה לי לתת יותר לדירה , גם ככה קשה להיות זוג צעיר שלומד ועובד ומגדל ילדים. והילדים שלי חיים בפשטות , ממש לא מנצלים אותנו. ולגבי לפרנס,אותם עד מווצ, מאחלת לנו חיים ארוכים.... אבל מה היעוד של הכסף מבחינתך? מבחינתי היעוד שלו לאפשר חיים נוחים לי ולילדים שלי. ובעזרת ה גם בגיל 80 אם יהיה לי מה לתת אתן להם גם כדי לשפר את תנאי חייהם. אין לי מה לעשות עם הכסף בעולם הבא...

הייתי קונה דירה לכל ילד ...

אבל המצב שבו ילד רוצה עוד כמה שנים בישיבה ואבא מבוגר ייקח עוד עבודה , נשמע לי קצת לא בסדר.

בגיל שמונים אם ההורים עצמאיים, זו כבר מתנה.

אני בכלל בכלל לא נמצאת בתוך המושגגים האלה. גם אנחנו קיבלנו את הדברים האלה מההורים( חוץ מהמדרשה ששילמתי לבד כי אבא שלמ לא הבין למה בת צריכה מדרשה, ישיבות לאחים שלי הוא שילם). ואף פעם לא ניצלנו אותם. אמרנו תודה יפה וזהו. ועבדנו קשה בשביל כל השאר. באמת שבמציאות הכלכלית של זוגות צעירים שמחתנים בתחילת שנות ה 20 ומחזיקים לימודים/ עבודה/ צבא/ בנית זוגיות וילדים קטנים זה טיפה בים. אין פה שמץ של ניצול. הם עובדים קשה ובכלל לא מתפנקים. והזמן של הלימוד לפנינ/ אחרי צבא הוא מה שנותן את הבנין הרוחני העמוק לחיים. גם אצלנו אף אחד מהאחים שלי או של בעלי לא ניצל. כולם עובדים , מתפרנסים, לוקחים אחריות על המשפחות שלהם , וגם לדור הבא, ברור לנו שאנחנו רוצים לתת כמו שקיבלנו. . וגם בשלב של הלימוד כשהם רווקים הם ממנים לעצמם את רוב הצרכים שלהם. 

דבר שני , אם אנחנו משלמים לראשון אז גם שביעי ירצה. וצריך לחסוך גם לזקנה כדי לא ליפול על ילדים . ובשלב שקטנים שלי יסיימו בית ספר , אני אהיה בסוף שנות חמישי ובעלי יעבור גיל שישים.

כך שלא הגיוני להוציא עכשיו הכל על גדולים.

שנית ,  בונים נורמה חברתית שהרבה אנשים לא באמת יכולים לעמוד בזה. יש לי מלא שכנים שהם עצמם עדיין בשכירות וכבר מתחילים לחתן , לשלוח לישיבה גבוהה. משפחה ברוכה הרבה פעמים לא יכולה לעמוד בזה.

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה