התאמה היא לא רק שכל..

זה הזמן לקפוץ למים 🙏

נראה לי ממש חובה לנסות,

כי באמת לכולנו יש חסרונות ואין מושלם  

ואפשר במקביל ללכת לאיזה טיפול ממוקד לחתונה או משהו בסגנון שיעזור לך תוך כדי

בהצלחה רבה!!

אתה חושב שכל מי שמתחתן הוא מושלם?

שלכולם יש בית, הכנסה מסודרת, מידות נאצלות ושלימות רוחנית?

סלח לי אבל בגישה הזאת אף אחד לא יתחתן לעולם... ויותר גרוע גם אם מישהו יתחתן אז הוא ירגיש אפס ליד זוגתו שהיא בוודאי כליל השלמות.

חייבים להוציא מהראש את זה שחתונה זה איזשהו דבר שמגיעים אליו מושלמים.

לכול בחור ובחורה יש את הקשיים וההתמודדויות שלהם (אני כמובן לא מדבר על בעיות נפשיות שעלולות לפגוע בקשר/בבת הזוג) ומתחתנים עם זה... אם תחכה שכל ה"חסרונות" יתמלאו זה פשוט לא יקרה כי תמיד יהיה לנו במה להשתלם ולהשתפר, זו נגזרת מהיותנו יצורים הבלולים מנשמה וגוף...

בקיצור, לקפוץ למים, וזה לא סותר את העובדה שתמשיך לעבוד עם עצמך (ובעז"ה בקרוב גם עם אשתך) ותמשיך להתקדם ולהשתלם.

כושר ההשתכרות. אתה מדבר על עבודה שתשמח אותך או שההכנסה שלך תשמח אותך. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך: אם יהיה מוטל עליך לעבוד כדי לפרנס את עצמך ואת משפחתך - האם תהיה מסוגל לעשות זאת ולהתמיד בכך? זה באמת מה שחשוב. אם יש לך מספיק אחריות, יציבות ויכולת התמדה עבור זה כאשר תצטרך - זה מספיק. ייתכן שיהיו בחורות שירצו דווקא מישהו שתחום העיסוק שלו מאוד מסוים או משכורת גבוהה יחסית וכו', אבל זה אלה העדפות אישיות, ולא דברים הכרחיים.

הרגלים לא טובים, התמודדיות, מיעוט תחומי עניין \ הבנה - מאפיינים את רוב ככל האנשים, גם נשואים, אין בזה כלום. רק לפני שאתה נפגש עם בחורה תוודא שאתה יכול לכתוב על עצמך חוץ מהמאפיינים החסרים גם דברים טובים ומאירים.

אני לא חושבת שאתה צריך להודיע לפני כן שלא נפגשת ואתה לא צריך לחפש דווקא בחורות "טירוניות". אתה יכול לספר כשאתם נפגשים את אתה מרגיש שזה עוזר לך להוריד את מפלס הלחץ, או להסביר שאתה חסר ניסיון ואולי לא תעמוד בציפיות לקודים מקובלים. אבל ממש לא הכרחי - פשוט מה שטוב לך.

מזל טוב ליום הולדתך, שפע ברכה והצלחה בכל התחומים!

אני מבין אותך. התחושות האלה לא פשוטות.

יש כמה נקודות שעלו לי:

1. האם מה שאתה מתאר זה אובייקטיבי? האם חבר קרוב גם יתאר אותך כמו שתיארת או שהוא יהיה פחות ביקורתי?

אם פחות ביקורתי- אז או שזו המציאות האמיתית או שאתה צריך לאהוב את עצמך כמו שאחרים אוהבים אותך.

ומתוך האהבה הזאת- להתקדם במה שנצרך.

2. עצם המודעות, לדוג' על החשש בקטע הכלכלי, מעידה על בגרות ולא על בריחה.

3. מה שאתה חושב שבנות יחשבו עליך זה לא בהכרח מה שהן באמת יחשבו. מניסיון.

4. הרגלים לא טובים- לפעמים צריך משהו חיצוני כדי להוציא כוחות שיש בנו החוצה. לדוגמא מישהו עצלן בטבעו אבל בגלל שיש לו בית לדאוג לו ואישה שאכפת לו ממנה ולה אכפת ממנו- הוא יוצא מעצלנותו.

האהבה נותנת כוחות ומחזקת את הבטחון העצמי.

5. א"א באמת לסיים עם ההתמודדויות הרוחניות. כי זו לא התמודדות כפשוטה אלא צורך שאין לו איפה להתממש ואז הוא מנסה דרך דברים כאלה ואחרים.

6. לפעמים הבעיות הנ"ל יושבות על משהו עמוק יותר (נניח הורים ביקורתיים שיצרו אצל הילד חוסר השלמה עם עצמו ואפילו חוסר אהבה לעצמו וזה ממשיך גם בבגרות).

לפעמים אנחנו אפילו יודעים שהבעיה יושבת על משהו מסויים אבל לא מבינים ולא מרגישים עד כמה (וזה חשוב להבין ולהרגיש עד כמה כי זה משחרר. ולפעמים זה מספיק ואין צורך בעוד עבודה עצמית או טיפול).

7. כנראה יש לך חברים שיש להם כבר כמה ילדים, אבל תדע ש27 זה צעיר בסופו של דבר.

8. בתחומים מסויימים אנחנו כבנים יותר קשים עם עצמנו מאשר בנות, בגלל התפקיד שאנחנו מבינים שמוטל עלינו. צריך לזכור שבפועל זה לא בדיוק עובד ככה, האחריות עם הבית מוטלת על שני בני הזוג בסופו של דבר.

בנוסף לכך- תדע שבחורה מעדיפה להתחתן ולהתמודד עם הבעיות האלה מאשר להיות רווקה, אז ככה כדאי גם לך להסתכל על זה לדעתי.

העיקר בקשר זה החברות, האכפתיות, הביחד, ולא ההישגים.

9. במקום להתמקד בבעיות תתמקד ברצון להתחתן. תרגיש אותו חזק. הרצון הזה נותן כוחות חזקים ומרץ וקל יותר להתקדם.

10. כתבת שמגיל 24 דברים נשארו פחות או יותר אותו דבר, מה שאומר שכנראה הפתרון נמצא במקום אחר. אני חושב שכדאי לנסות פשוט לצאת ולראות איך דברים עובדים בפועל. וזה גם יכול לחזק את הרצון הנ"ל.

11. לא להגיד מראש. זה יכול להלחיץ גם בחורה שאחרי היכרות זה לא יפריע לה. וגם עקרונית- אף אחד לא עושה את זה. אנשים לא מציגים את החולשות שלהם ברזולוציות כאלה. זה לא שיש בך איזה משהו רציני שחייב לספר. אתה נשמע לי סבבה לא פחות מכל בחור רנדומלי.

12. אולי יש לך בעיה לסמוך ולהיפתח אז אתה רוצה שהכל מצידך יהיה בסדר כדי לא להיפגע?

13. באופן כללי- צריך להבדיל בין דמיונות על עצמנו ועל אחרים וכל נישואין לבין מציאות. לטוב ולרע.

14. ממליץ לך שוב, ובחום, להיפגש. לפחות עם בחורה אחת. גם אם לא ילך, זה יפתח לך עולם חדש ומבט חדש וריאליות. במצב שאתה נמצא עכשיו חסרים לך הכלים להתקדם.

15. תקשיב לברוקולי.

16. בהצלחה!

לא כי אתה מושלם (אתה לא, וגם לא תהיה).

אתה צריך לדעת לאהוב את עצמך - וזה כולל חלקים טובים יותר ופחות.

אני לא חושבת שמישהי תרצה בך אם אתה לא רוצה בעצמך.

אני חושבת שאתה צריך להתבונן בעצמך ולשאול:

למה לא יצאתי בגיל 24? 25? 26?

מה מנע ממך לעשות את הצעד הזה?

האם אותו דבר עדיין קיים?

לגבי אילו בנות תפגוש, אולי עדיף דווקא לא לכוון לטירוניות - אלא לבנות בגילך או מבוגרות יותר. אסביר:

מישהי בת 21, הגיוני מאוד שהיא סטודנטית. מישהי בת 27, הגיוני שכבר יש לה תואר שני. למי אכפת מהתארים?

כי זה אומר שאותה אחת בת 27, כנראה כבר מתפרנסת, ושכנראה גם הצליחה לחסוך סכום מסוים, שיאפשר לך לסיים יותר בנחת את הלימודים שלך.

בשלב הזה היא כנראה פחות מחפש את מי שיביא לה יותר דברים גשמיים, אלא יותר את החיבור לאדם, לאישיות - כשאתה מבטיח שבטווח הארוך אתה תתרום גם לכלכלת הבית - באמצעות משהו שישמח אותך כל בוקר לקום לעשות. אף אחת לא עושה מבחנים כדי לבדוק איך אתה תוקע מסמר בקיר. היופי הוא שאפשר לשלם למישהו לעשות את זה. אם אני מתעניינת במערכת השמש, אין לי שום ציפייה שגם בן הזוג שלי יתעניין בזה. למה את מגדיר את הדברים האלה כבגרות?

ואולי משפט פרובקטיבי: אין מישהי קלאסית.

הסתכלתי קצת בכ"א שלך.

נראה שאתה חוזר על אותה הנקודה שוב ושוב, ואתה לא עושה שום מעשה בפועל. נראה שמשהו עוצר אותך, למרות הדברים הרבים שכתבו לך כאן. אולי אולי שווה להשקיע סכום כספי, על אף המצב בעו"ש, ולשלם למישהו שילווה אותך בתהליך הזה. יעזור לכוון ולעודד אותך לעשות את הצעד הראשון, ישב איתך אח"כ כדי לעבד מה קרה וכו'. כמה עוד זמן תמשיך בגרירת הרגליים הזו? אם שום דבר לא השתנה מגיל 24, למה אתה מחכה?

אנסה ליצור שיקוף של דבריך, תקן אותי טעיתי -

תיאור של תחושות קשות שמורגשות באופן ממושך מאוד, במשך שנים -

אכזבה

יאוש

נחיתות

הפרשנות האישית שאתה נותן ביחס להישגיך, היא שאתה תקוע בהתקדמות האישית שלך ושאתה לא בוגר מספיק.

כולם כתבו כאן שלא צריך להיות מושלם וזה נכון, אך די בטוח לי שלא מספיק לך לשמוע את זה.

לא הסברת מה זה נחשב בוגר בעיניך ואיפה אתה ולכן אי אפשר לענות על זה כלל.

התסכול הנורא מהתקיעות הוא רגש מאוד חזק. והוא לגיטימי ומובן. 

כדי לצאת מתקיעות מסתבר שאולי כדאי לשנות דפוסי חשיבה הנחות יסוד מוקדמות.

אולי זאת הזדמנות טובה לפתוח מול עצמך את הבירורים החשובים "מה זה בגרות?"

ומן הסתם אם אתה אומר שאתה תקוע מדברים שחשבת שכבר בשיעור א' עברת אותם - מה זה אומר עליך? אפשר לפתוח את זה מחדש?

מסתבר שהתקדמות האישית שלך היא חלק בלתי נפרד מכל מכלול החיים שלך, כולל חיפוש זוגיות.

ואתייחס גם לשאלותיך- 

ההנחת יסוד שבסיס שאלות א' + ב' היא שיש פער עצום בין מי שלא יצא לבין מי שיוצא שנים. בתור אחד שעבר למעלה מ5 שנים מאז הדייט הראשון אשתף אותך שזה ממש לא מדוייק. ת'אמת, במצב כזה ששני אנשים זרים נפגשים פעם ראשונה זה פחות משנה מי עבר את הסיטואיצה בעבר וכמה פעמים הוא עבר אותה. מה שמשנה הוא זה איך הוא תופס את עצמו עכשיו, עם איזה אנרגיות הוא מגיעה לדייט, רמת הטקט שלו באופן כללי.. אז יכולות להיות פאדיחות בדייט ראשון? בטח! האם זה טבעי? כן! האם אפשר ללמוד מכך להבא? בוודאי! האם בגלל שנטעה לא נצא מראש? לא, נעשה טעויות בעזרת ה' גם כל החיים בכל תחום חדש שנהיה לפתחו והגיוני שנטעה לא פעם אחת.

ההנחת יסוד שקיימת בבסיס שאלה ג' היא שאתה בא לדייט בעמדת נחיתות ברורה. אני לא אחלוק על עצם העמדה הזאת.. אבל אם נשאל לרגע, מצד האמת.. זה חייב להיות ככה? אולי יש גם חסרונות בבנות שתצטרך לשאול את עצמך אם תוכל להכיל? ומה עם המעלות הטובות שבך? אולי הם יגברו על החסרונות? לפי נקודת המוצא של השאלה זה בכלל לא מתחיל, אבל אולי כדאי להציף את זה. 

כי לבוא בחיים, לכל דבר שהוא, מתוך עמדת נחיתות, זה פחות כדאי מאשר לבוא בעמדת עליונות..

אין זבנג אחד וגמרנו. אין פתרון קסם.

יש הרבה עבודה אישית.

הרבה פעמים להתגבר על פחדים.

ובעז"ה גם הרבה ברכה מחכה לך

2. זו שאלה אם לומר או לא. בגלל שזה יכול להיראות רע אז הנטייה שלי היא לא לומר אאכ עשית טעות של מתחילים. (אבל לא תמיד תדע. בקיצור, ברגע שתצא וכבר לא תהיה מתחיל זה יהיה יותר קל).

3. תיפגש עם בחורות שמתאימות לך. לא משנה כמה יצאו או לא.

4. גם לבנות יש חסרונות. לא אומרים את כל החסרונות בהתחלה. אומרים בבירורים רק דברים מאד ספציפיים שאם אתה לא יודע מהם תתייעץ. השאר מספרים תוך כדי הפגישות בצורה זורמת ולא מלחיצה

בהצלחה!

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).