נשמע קשה ממש.

שיהיו בשורות טובות גם בבית פנימה

 וגם לעמ"י

לא נעים...

הסברת הכל במילה האחרונה - "השתנית"

את מיוחדת שאת מודעת לכך,

מודעות זה המפתח להכל.

הוא השתנה, - המלחמה מוציאה מהאדם כוחות אחרים ומשנה אותו.

את השתנית- הסתדרת בלעדיו הרבה שבועות

הילדים השתנו.

אבל אם את מודעת- ההתמודדות כבר קלה יותר.

ובעז"ה מהקושי הזה יצמח בינכם קשר טוב יותר, כי ככה זה בעולם - הקשיים מצמיחים תוצר יותר משובח.

חיזקי ואמצי💜

המלחמה משנה את כולנו.

הקב"ה ידע איך נשתנה, ולקח את זה בחשבון כשהתחתנו. ובכל זאת בחר שנתחתן דווקא איתו.

ב"ה שנצליח להשכיל להתאים את עצמנו זה לזו גם בשינויים.

בטח אחרי ריחוק גדול וניסיון להתקרב מחדש. זה לוקח זמן, ולפעמים הרבה. לא להתייאש.

בעיני לגמרי מותר להשתבלל או להתקפד (אני כן מרשה לעצמי או לא עוצרת את עצמי בהכרח מלהיות דוקרנית. ועדיין כן להיזהר אבל לא להגיד דברים שאין עליהם כפרה)

ולתת לעצמך זמן לבכות את מה שנשבר.

לוקח זמן להיאסף שוב, והמלחמה- כמו שאני רואה את זה, היא מרוכזת מאוד באתגרים שבה. דברים שבימים של שיגרה היו צריכים הרבה יותר זמן ונוכחות כדי לערער, בימים אלו הם טריגר מיידי ומעורבב ריגשית מאוד מאוד. מכל הכוונים.

לי בתקופה קשה עזר מאוד לפתוח איתו ולהסביר את עצמי מאוד בפירוט איך עברתי את זה ומה הרגשתי בכל נקודת זמן. ואיפה שלא הרגשתי מובנת כנראה שצריך שוב. בעיני אין מנוס מזה (אגב, יכול לקחת זמן להגיע למצב שאפשר לפתוח), ואין מרפא טוב מזה.

אוף. כמה זה קשה! ממני שהוא עוד לא נכנס הביתה ואני כבר מוצאת את עצמי כועסת על שטויות שלא בשליטתו עכשיו כשהוא בדרך, אחרי ציפיה דרוכה בימים האחרונים...

את לא לבד בזה, את מגיבה ממש נורמלי, ובסוף יהיה טוב. חיבוק גדול, אני פה בוכה איתך קצת את כל המצב ההזוי הזה.

כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן!

תתפללי,

תאמיני ששינוי יכול להצמיח למקומות גבוהים יותר.

שניכם עוברים תקופה סופר מורכבת,

מותר ליפול, אנחנו בני אדם, אבל מתוך הנפילות ללמוד לקום ולהמשיך הלאה.

הטוב עוד מחכה מעבר לפינה.

בע"ה שחג האור והגבורה יביא לכם ניסים ונפלאות, בכל המישורים, בימים ההם בזמן הזה.

פעם היינו מברכים שכל משאלות ליבך יתגשמו לטובה, אבל יש דיוק יפה, שנזכה לראות איך התגשמות משאלות ליבנו הם לטובה.

כי ברור שהם לטובה, אבל לא תמיד אנחנו מבינים את הטוב וזה נראה לנו רע.

אז גם בריב הזה, עוד תצמחו, מאחלת שתראו את הטוב בקרוב ממש.

תני לעצמך את הזמן

וגם אולי תעשו לכם ערב פיוס?

כזה שיביא גם נחמה ומקום לכאב

קחי בחשבון שמה שנאמר לא בהכרח משליך עליו ועל שינוי, אלא לפעמים קליפה חיצונית של עומס שנזרק החוצה במילים שלא חושבים עליהן מספיק, וזה גורם צער אבל לא שייך למהות של מי הוא ומי את ועל הקשר בינכם.

מבינה? זה הקליפות זה לא המהות שלכם

וכדי להרגיש את זה ולא רק להבין את זה

כדאי לעשות איזו הפוגה זוגית שתוציא מכם את המהות ולא רק את העומס

אני כל כך הלכתי לאיבוד שאני מחפשת קודם את המהות של עצמי.

משהו התרסק בי

אולי כי היה שמח כל כך כשחזר

ולא לציפיתי לגל העכור הזה

עוד מנקה את עצמי מהבוץ

תודה על מילותיך הטובות🌷🌷

אני בטוחה שגם את על הקצה אחרי תקופה ככ ארוכה אבל אם את מסוגלת לנשוך שפתיים ולמצוא כוחות וסבלנות אני בטוחה שזה יהיה שווה את המאמץ.

שולחת לך חיבוק גדול!

ולכל נשות המילואימנקים הגיבורות כדאי לכן לקרוא את הטורים של בת חן וייל בכיפה (ייעוץ זוגי לזמן המלחמה)

כי אני זקוקה מאד מאד לזמן הזה גם לעצמי.

כרגע אני קיפוד 🦔

וגם בלי קשר למלחמה.

כששני בני הזוג מרגישים שהם על הקצה, אז מספיק דחיפה אחת כדי לזרוק את שניהם למטה.

קרה לי לא פעם .

המילים עוד נשארות בראש ומנקרות, אבל בסוף תמצאו את הדרך זה לזו.

להאמין בחיים, לאפשרות להסתכל קדימה למרות הקושי שכל כך מהדהד ופועם עכשיו.

ובינתיים להיאחז בדברים טובים קטנים שלאו דווקא קשורים בו או בזוגיות.

חיבוק. ריב זה תמיד צורב וכואב

אני מתנחמת במרק חם וטוב

וגם

שרק היום המחזור הסתיים. עוד שבוע של ריחוק ממש מתאים לי עכשיו.

הייתי כבר מעבר לקצה. הייתי מצוננת וחולה עוד משבוע שעבר...

אז אמבטיה, ואלך לישון מוקדם.

מחר יום חדש🌷

ענו לך דברים ממש יפים.

בעלי ב"ה בבית, ואני כל הזמן אומרת לו כמה ליבי עם הנשים והגברים שהזוגיות שלהם כרגע בנסיון, במצב חדש ולא נורמאלי.

אתן בונות מערכת חיים שתתפקד ותשמור עליכם ועל חוסן הילדים, ופתאום לתוך המערכת הזו מגיע הבעל, שצריך למצוא את מקומות בתוך המערך, ועד שכולם מסתדרים מחדש עם הדינמיקה הוא שוב הולך.

וכל הציפיות לקראת החזרה ... וכגודל הציפיה בשני הצדדים, פתאום יש התנגשות.

והוא אחרי תקופה בצבא יש לו תפקיד אחר לגמרי מביומיום, וסביבו רק גברים ממאדים...

המעבר חד.

הלואי ויתברר שגם הוא מצטער, הלואי והזמן ירכך את הלב, והלואי והמלחמה הזו תבוא על סופה והבעלים יחזרו שלמים בגוף ואיכשהו גם בנפש וכמו שאמרו ואיחלו יצמח משהו טוב.

חיבוק עצום!

לא הכל זו המלחמה.

המלחמה גרמה לנו להגיע לקצה

אם עד עכשיו סלחתי והמשכתי הלאה, פתאום -

משהו נשבר.

משהו בי אמר, עד כאן.

סודית

אולי עבר עליו משהו במלחמה?

כשאנחנו מגיעים לקצה משהו נשבר

ומתוך השבר צומח קו עדין של כוחות חיים מתוקנים

דווקא מתוך נקודת השבירה מתחיל להיווצר תיקון

כשאת מגיעה לשלב שאת מפסיקה לספוג ומשהו בך אומר די עד כאן, יש משהו בך שמתעורר מתוך רגש לקיום (בשפת ימימה ע"ה).

זו נקודה בריאה שמציבה גבול

תרשי לעצמך להרגיש שגם לך יש גבולות

שלקשר יש גבולות

שאת ראויה לכבוד, להערכה, לאהבה

למילים טובות

תחמלי על עצמך

תעטפי את עצמך בעין טובה

ומתוכה תצמח עין טובה כלפי חוץ

ואהבה גם לסובבים

אהבה שאינה סופגת ושותקת

אהבה שיש בה גם גבול בריא וטוב

מתוך כבוד וערך עצמי

וזה בסדר, מותר להציב גבול

ומתוך זה אתם תצמחו לקומה אחרת

טובה יותר

וכתבתי כאן את השיר הזה:

פגעתי

כעסת בצדק.

אז אמרתי "סליחה, זה לא היה במקום".

וככה שרטטתי את המקום

שהוא גדה בוצית של נחל

עליה אתה עומד

האם אתה שם לב

שאני סירה

שמתרחקת ומתרחקת ומתרחקת ממך

@קמה המדהימה עודדה אותי שטבען של סירות לחזור...

לא להאמין, לקח זמן, אבל חזרתי.

בסוף המשכנו הלאה

התקרבנו.

זה אכן שבר גדול

והרגשה של ריחוק בתוך זוגיות זה כאב גדול וצער ובדידות שלא דומה לשום בדידות אחרת

אבל הקב"ה מחזיר לנו נשמה חדשה בכל יום.

רק שלא אני זו שפגעתי...

בכל אופן אהבתי מאד את הסירה שמתרחקת, ואני אלך לישון עם התמונה היפה שבשיר.

כשפוגעים בי *שוב* ו*מאד* ו*במזיד*, אני מתרחקת.

ומי שמכיר אותי יודע, שגם אם אני חוזרת, זה אף פעם לא קרוב כמו שהיה פעם.

הוא התנצל, כי הוא יודע, שהפעם הזאת היא הפעם  הזאת.

אבל אני כבר הפלגתי.

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.