במצב שבו המלחמה מורגשת יותר אז תחושת התלותיות בחיים בכלל מורגשת מאוד.
ואם זאת תחושה שצפה סימן שהיא צריכה גם לקבל מקום וצריך לכוון אותה לעבודת ה'.
בדרך כלל תפילה מזכירה לי תלותיות בה'. ההבנה שהחיים שלנו תלויים בהשגחה. מהצרכים הכי בסיסיים עד כל התהליכים שעוברים במהלך החיים.
בעבר זיהיתי את התפילה כמקור התלותיות הזאת. תחושה של חוסר שליטה היא תחושה לא תמיד נעימה ולכן היה לי טיפה קשה עם כל ההתעסקות.
לאחרונה ראיתי בר' נחמן שהוא מזהה את התפילה כמקור הכוח של האדם - "וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם אֵל בִּבְחִינַת (מְגִלָּה י"ח) : מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיַעֲקב אֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל" וְכוּ כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּבְיָכוֹל, אָנוּ לוֹקְחִין לְעַצְמֵנוּ הַכּחַ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך כִּי אָנוּ מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַכּחַ וְעַל כֵּן נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל "אֵל" עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם הַכּחַ כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית). "לא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב" לא אִישׁ הוּא, שֶׁעָשָׂה דִּבְרֵי אֵל כְּכָזָב כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו יִתְבָּרַך". בעצם אפשר להגיד שאולי דווקא ההבנה שחיינו תלויים בה' יתברך היא לא מקור של חולשה אלא עוצמה כאשר מכירים יותר את ערכה של תפילה. הקב"ה נתן בידינו כלי רב עוצמה, ברמה שבלתי תתואר. בעצם, התלותיות לא נפסקת אלא היא מושלכת. מושלכת על ה' יתברך. על אב הרחמן. כמו ילד שסמוך ובטוח על ההורים שלו שהם כל יכול וידאגו לו תמיד. אז אולי אפשר לומר שישנה תלותיות פסיבית - היא מקור של חולשה, היא מצפה מהאדם להטרף בתור הים הסוער של החיים. תלותיות של חוזק היא תלותיות שמבינים במי להתלות, מאיפה שואבים את הכוחות, את התקוות, את השאיפות...
מה איתכם? מה מרגישים בהקשרים של עבודת ה' והמידות בהקשר של מלחמה?
