אבל חבל לריב על ארוחת ערב. שימי להם אוכל על השולחן ותחכי שעה. מה שיאכלו יאכלו ומה שלא לא.

ותגידי להם שאת עוד מעט מפנה ומתארגנים לישון ואחרי זה אין ארוחת ערב.

שלי הרבה פעמים כשהם כבר במיטה הם מבקשים אוכל או אומרים שרעבים ואז אני מציעה או קרקר או פרוסת לחם וזהו, דברים שלא מלכלכים.

אבל אי אפשר למרוח את זה שעות וחשוב שילכו לישון בשעה סבירה

יש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום? אפילו נערה שתסדר ותנקה קצת זה יכניס קצת שפיות ויפנה אותך מההתעסקות הזו. ואם לא - אני במקומך בבקרים הייתי מתעלמת מהכל הולכת לנוח, אפילו אם הכל נראה נורא, העיקר לנוח קצת, בסוף את הבית אפשר לסדר גם עוד שבוע, אבל את צריכה לנוח עכשיו. תתעלמי המצעים ומהרצפה ומהכל. גם ככה את אומרת שהכל מתבלגן מחדש..

ודבר שני - תזכרי שזה יעבור, זו תקופה קשה וזה יעבור. אחרי כל לידה לוקח זמן עד שכולם מוצאים את המקום החדש שלהם ועד שאת קצת מחלימה מהלידה ועכשיו זה ממש הזמן הכי מאתגר. אז קחי אוויר ותדעי שבעז"ה בקרוב זה ישתפר.

מניסיוני הבלטות נשארות ומחכות בסבלנות עד שהתינוקת תתבגר קצת.

שיהיה מטונף!

אוכל?

שיאכלו קורנפלקס בחלב אם זה מה שטוב להם..הייתה תקופה שהם אכלו כל בוקר "תערובת סוסים". שזה היה ציריוס קורנפלקס והריבועים המתוקים האלה עם חלב. וגדלו מאד יפה.. 

קודם כל חיבוק גדול ומזל טוב!

נשמע לי שאת חייבת רגע עזרה.

יש אצלכם באזור ארגון שנותן עזרה ליולדות?

הייתי מתקשרת ומבקשת עזרה. או בארוחות מבושלות או בבנות שיעזרו עם הילדים.

חוץ מזה נראה לי כדאי לך לחפש עוזרת בתשלום אפילו חד פעמי, שעתיים תבוא ותאפס לך את הבית .

זה יעשה לך אור בעיניים.

אולי תמני אותם לשרים בממלכה?

רעיון מדהים של @מתואמת

שכל אחד יהיה איראי על משהו, ובתמורה לכך יקבל פתק של נחת ופינוק מתוק

זה נשמע שאת ממש צריכה את האוויר הזה, אז מבצע כזה נשמע לי כמו משו שיכול לעזור

בנוסף, משהו שהבנתי עם הזמן - הקושי הכי גדול הוא פשוט לשחרר ולהבין זאי אפשר הכל וצריך לתעדף

נכון, באסה רצפה מסריחה, אבל אין לך כח מאמי.. . תתעדפי. אין הרבה ברירה. זה זמני

ותכף יהיה לך מייבש ותאמיני לי, זו נקודת אור גדולה בכל הבלאגן

ממליצה גם לקנות סל לכביסה היבשה כדי שתוכלי לאגור בה ולייבש ברצף ולקפל בזמן שלך

הצלחת לישון שעה למרות הבלאגן? זה מעולה! שעת שינה אחת נותנת כח לכמה שעות קדימה

אפשר גם לקבוע שבעלך מוציא אותם לא. ערב בחוץ של פיצה כדי שיהיה לך קצת שקט. לשלוח אותם איתו לסבתא אם אפשר. ממש לקבוע הלוז שלפחות ערב אחד שניים בשבוע - זה שלו

וכמובן, ארוחת ערב צריכה לקחת גג בהגזמה חצי שעה. תקבעי כלל חדש, תכריזי עליו טרם הארוחה.הם יתיישרו. כנל לגבי שעת השכבה. יש שעה מסוימת שהולכים לישון בה, ומהשעה הזו - הזמן כולו שלך

זה עושה הבדל משמעותי באיכות החיים

אנטיביוטיקה לעצמך-בית החלמה.

יש לך אפשרות לנסוע לבית החלמה?

אם הגעת לנקודת קריסה תתני לעצמך משהו שיחזיר אותך לשפיות.

אני חושבת שיש החזרים מהקופ"ח עד גיל 3 חודשים.

ולי עזר טיפול שורש- לשנות את ההסתכלות שלי על המציאות.

נקודת המוצא שלי- אחרי לידה הבית מבולגן, ואין זמן לבשל ולנקות. ושינה זה פינוק של לידה ראשונה בלבד.

ואז כל מה שאני כן מצליחה לעשות זה רווח נקי.

ואם לא- אז לא נורא, ואני לא מתאכזבת.

האכזבה מבזבזת המון אנרגיות.

וגם לשנות את המציאות בהתאם למצב -

אם את מרגישה שאת צריכה לישון- אין סיבה להכין אוכל שמבזבז לך הרבה זמן. תאכלו צ'יפס קפוא בתנור ונקניקיות.

אם המשחקים מתבלגנים וזה מפריע לך- תחבירי אותם. אפשר אחרי לידה משחקים אחרים ( אולי ארגזים של המייבש - משחק להרבה זמן!)

ועוד משהו שממש מחזק אותי- להנות מהרגעים הקסומים האלו. זה רגעים מתוקים מדבש, של תינוק חדש של בית מלא ילדים עם כוחות חיים. פשוט להנות מזה!

תודיעי חגיגית לכולם באיזה שעות את לא יוצאת מהחדר ובהצלחה לכולם.

תיכנסי רק עם התינוקת ותתעלמי מכל הבית.

שיריבו

שילכלכו

שיבלגנו

שיאכלו פיתה ואם כל זה אין שיאכלו אחד את השני.

שילכו לישון בלי מקלחות

ועם חול בנעליים

ולא משנה מה..

בעלך אדם בוגר ויכול ללמוד להכין לעצמו עוף בעצמו.

תיכנסי לחדר, תתקלחי ותתכרבלי בשמיכה.

אם לא תעשי את זה אף אחד לא ידאג שזה יקרה.

אם לא תלמדי לשחרר, אף אחד לא ילמד לקחת אחריות.

אם את רוצה להחזיר את הכוח, החיות והשמחה, תלמדי להתעלם מהרבה דברים מסביב.

כם אני לא בייתי רבה על ארוחת ערב ובעצם על כלום.

הם חיים, הכל בסדר.

אבל נשמע שאת בדחיפות צריכה עזרה. צריכה פינוק.

צריכה משהו שיקל עלייך.

למה לא לתת מטרנה?

בילד השני כבר שילבתי מטרנה עם הנקה וגיליתי כמה זה הציל אותי.

זה רלוונטי לך?

את חודש אחרי לילדה ממי. זה כלום. ברור שתהיי גמורה.

יש דברים בניקיון שאת יכולה לתת לבעלך?

לא הבנתי אם בעלך בעבודה או במילואים, אבל!

את חודש אחרי לידה.

את חייבת לנוח. לשכב או לשבת במקסימום.

לעשות מינימום שבמינימום, ולהקדיש את עיקר הזמן להתאוששות שלך.

מציעה לך ממש היום לעשות שיחה עם בעלך.

להגיד שזה מעל לכוחותייך, ושזה פוגע בבריאותך, ושאת חייבת לקחת כמה צעדים אחורה מהתפעול של כל הבית.

את חייבת לישון טוב וחנוח.

להכין לבעלך ארוחה בשרית נשמע לי ממש לא לעניין במצב שאת מתארת

ואני אגלה לך סוד, הרבה פעמים בעלים לא מבינים מ2 סיבות:

1. אם אנחנו עושות את זה בלי לומר כלום למה שינחשו שאנחנו באמת לא מסוגלות ולא רוצות אבל עושות בכח?

אצלם זה פחות עובד ככה ולכן מבחינתם אם את עושה סימן שאת יכולה,

ובאותה מידה אם תגידי שאת לא יכולה הם גם יבינו את זה.

בדיוק כמו שכשהם חולים הם הולכים ליון וכשהם רעבים הם אוכלים

זה יותר משהו שמשובש במנגנון שלנו משלהם...

[זה בהלצה, אבל בעומק העבודה הנשית היא להיות בהקשבה פנימה והעבודה הגברית היא להיות בהקשבה החוצה].

2. כשאנחנו מרגישות שזה לא לגיטימי שננוח, שהצרכים שלנו לא באמת חשובים,

שהכל הכל דחוף חוץ מהמנוחה והבריאות שלנו,

זה השדר שעובר גם כלפי חוץ.

והפוך, ככל שנהיה בהכרה ובהערכה כלפי הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים,

ובכבוד כלפי הגוף שלנו שילד, והנפש לנו שמגדלת את עצמנו ודורות ויש לה צרכים משלה נקבל גם מהסביבה יחס מקביל.

(אם בא לך פירטתי על זה פה יותר במדריך שאי פעם כתבתי

https://at-ori.ravpage.co.il/)

מעבר לזה נשמע שבעלך כן מנסה לעזור, אבל הוא עושה את זה בצורה לא נכונה, וחבל

כך שניכם מתוסכלים.

הוא מנסה לעזור ומרכיש שלא הצליח והתאמץ סתם וגם את מתוסכלת.

לכן ממש ממליצה לתאם ולתמלל.

לדוגמא:

תודה רבה שאתה מתקין את המייבש אבל אני רואה שכרגע הכי דחוף כאן זה להשכיב את הילדים.

או אני חייבת לנוח עכשיו שעה, אתה יכול בבקשה לקחת פיקוד על הילדים וארוחת ערב?

(ואם חשובה לך ארוחה ספציפית עדיף גם לפרט מה).

במידה ועזרה של בעלך לא מספיקה כי הוא לא נמצא הרבה,

זה הזמן להיעזר במיקור חוץ כמה שאפשר (האמת גם אם הוא נמצא..)

אוכל יותר קנוי, כלי חדפ, ילדה בת 10 בכמה שקלים שתעזור לשחק עם הילדים או להחזיק את התינוקת או להשכיב או לקלח

מנקה, בייביסטר או כל מה שצריך כדי לאפשר לך ולמשפחה להתאושש בבריאות ובשפיות

מזל טוב לך

אנסה ליישם את הדברים.

בנתיים היום החלטתי שהוא מוקדש למנוחה. הכל יחכה בסבלנות למחר, קודם כל שאשן ואצבור כח.

אני מקווה שילך טוב עם העניין של להגביל את הזמן של ארוחת ערב. כשניסיתי זה בעיקר היה איום ולא עמדתי בזה... קשה לי שילד בוכה שהוא עדיין רעב ואני מפנה לו את הצלחת. אולי באמת אציע פרוסה בלי כלום, מי שרעב יאכל ומי שלא כנראה לא ככ רעב..

אני מתביישת מעזרה בתשלום, כי זה אומר שתגיע לבית הפוך לגמרי. כל פעם מבטיחה לעצמי שאסדר חלקית ואקרא למישהי, אבל הבית לא מצליח להחזיק בסיטואציה שנעים לי שיכנסו לפה.

ונכון להבוקר אני עדיין במיטה. ביקשתי מבעלי משימות מוגדרות עם הילדים, ואני נשארתי לנוח. למרות שזה קרה בזמן שהוא מתפלל בדרך כלל. והילדים יצאו ממש בסדר למסגרות למרות ששיחררתי...

הוא התבאס על התפילה (למרות שיכול ללכת למניין גם עכשיו וזה בחירה שלו להתפלל ביחיד בגלל זה) אבל זה שלו ולא שלי.

מקווה שגם בערב אצליח בנעימות להגדיר מה מצריך עזרה ומה מכביד כרגע.

והבררנית הקטנה לא מוכנה בקבוק. אחרת הייתי משלבת שאוב/ מטרנה לפחות בזמן ארוחת ערב של הילדים...

ואולי מה שהכי נצרך והכי קשה לי זה לדבר עם בעלי ולהסביר לו שאני אומנם אוהבת להיות בשליטה על הכל אבל זה מעל לכוחותי כרגע והוא זה שצריך לתפוס פיקוד.

ואז גם אין בעיה שהמשחקים יתבלגנו אם הוא מסדר אותם.

ושיתעדף את המשימות לפי הסדר עדיפויות שלו, אבל זה הוא אחראי שיקרה ולא אני.

והמחיר של זה זה לעשות בעצמי ופחות לשחרר לבעל.

אבל אם את מצליחה לשחרר לבעלך- כל הכבוד לך!!!

ולגבי עזרה בתשלום- נראה לי שכדאי להתאזר בתרכיז אומץ לפעם הראשונה, ומה שתחשוב- תחשוב.

את כרגע חודש אחרי לידה- תנצלי את הפריווילגיה הזאת.

לא מצופה מנשים אחרי לידה לבית מתוקתק. וגם עכשיו מלחמה- אז יש לך פריווילגיה על פריווילגיה. 

בקיצור, תשתיקי את המצפון. הכל טוב.

תחשבי על ההרגשה שתהיה לך אחרי שהיא תקפל לך את הכביסה ותעשה כלים וכיורים. 

נראה לי שאחרי זה תשאלי את עצמך איך לא עשית את זה עד עכשיו, ולמה הקשבת לקולות השיפוטיים במקום לזרוק אותם לפח

אלופה שאת

ולגבי הקושי בלקחת עזרה

שני דברים:

1. כשבעלי גויס שבועיים אחרי הלידה והציעו לי עזרה של בת שירות. עם כל הקושי לפתוח את הבית במצב הזה (וזה בהחלט לא קל) אמרתי כן. ודיברתי עם הקב"ה, אמרתי לו שאני משחררת וזה יהיה גם לעבוד על מידת הענווה שהיא חשובה מאוד ומתחילה מקבלת המציאות. קבלה של המצב שלי, המעלות וגם החסרונות. הקבלה הזו של המציאות מולידה הרבה ברכה. זה לפתוח את הדלת של הבית, ולהיות לפעמים חשופה. גם למצב לש הבית, וגם להתנהלות בזמן שעוד מישהו נמצא. זה לא קל, אבל הפתיחה הזו היא מביאה ברכה.

ולפעמים כשהמצב היה יותר מורכב גם דיברתי עם הקב"ה וביקשתי ממנו שאני השתדלתי לעבוד על הענווה, אבל שיעשה איתי חסד שלא אתבזה, כי בסוף אני עפר ואפר ולא אוכל לעמוד בביזיון.  והוא שומע תפילה.

2. ברמה הפרקטית- ברגע שמביאים עזרה זה נותן כח ופתאום מסדרים מהר קצת לפני שהעזרה מגיעה... חחח ..

לטייל. שיצאו לסיבוב או לגינה. אבל גם כשקר אפשר לצאת עם מילילם לטייל

זה ככ ככ קשה באמת

אני חודשיים אחרי לידה שמינית וההתאוששות ככ קשה

והבעל שלך נשמע כמו בעלי

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול

את גיבורה ממש גיבורת על!!!!!

ועכשיו:

1. יש מצב לצהרון לחלק מהילדים?

אותי זה הציל שהקטנה בצהרון עד 4

2. את מרשה להם מחשב קצת?

3. התחלתי לקנות גם שניצל עוף מוכן של עוף טוב

וזה ממש עוזר לארוחות צהריים מהירות

4. אחותי את חייבת מייבש דחוף

5. יש מצב לעזרה קצת בתשלום? הכי טוב נערה שתצא איתם. ועוד אחת שתחזיק את התינוקת בזמן שאת נחה או מסדרת

6. יש עזרה מהמשפחה?

7. יצירות בשקל בעלך יכול לקנות? כאלה של גירוד, צביעה, מדבקות או סתם בצק העיקר שיתעסקו במשהו

איתך בסירה אחותי הכי הכי חשוב כל הזמן תזכרי שזה זמני

אני ממש מדמיינת את התינוק בן חצי שנה, בן שנה

ואיך יהיה כיף בקיץ הכל יהיה מאחורינו

נשיקות ❤️

שאומרים לך - עד כאן

אנו זקוקים למנוחה

חייבים

לא יכולים יותר בלי המנוחה

ההקשבה הזו וההתמרכזות *פנימה* יכולה לתת הרבה מאוד ברכה.

ולא רק לגוף ולנפש שמגיעה להם כל המנוחה וכל הכתרים על שהביאו חיים לעולם, במלוא מובן המילה!

אלא גם לכל המערכת המשפחתית כולה.

לילדים הגדולים יותר, ליצירת תהליך מחודש של הגעה לאיזון המשפחתי שכולל גם נתינת יד והאצלת סמכויות בין בני הבית השונים, ולא לקיחת כל הנטל והעול על כתפייך בלבד.

וגם לבעלך היקר שישמח להיות לך לעזר בדברים המדויקים להם את זקוקה, וכמובן לשמוח בראש ובראשונה שאשתו שמחה ונינוחה וטוב לה.

זה נפלא שהקשבת לעצמך וכבר התחלת לעשות צעדים בכיוון!

לתת ולאפשר לעצמך את מרכז הבמה כעת

לתת ולאפשר לעצמך להיות נזקקת

לתת ולאפשר לעצמך לנוח

לתת ולאפשר לעצמך להיעזר

ובעיקר - לתת ולאפשר לעצמך להרגיש שאת טובה וראויה גם במנוחה שלך וגם כשאת מקבלת עזרה בכל תחום או כיוון שהוא.

המון המון מזל טוב יקרה ונחת מהמתוקה הקטנה ומכל אחיה ולימוד מפרה ונעים בהכרת כוחותייך לצד גבולותייך, 

בהכרת הטוב שבך שאינו תלוי בדבר 

ובהכרת רשת התמיכה הקיימת סביבך וניצולה ומימושה המלא בלי מצפון ובלי רגשות אשם ❤

את צריכה להתמקם אחרת

את מצפה שהכל יתפקד מתוקתק

הכלים הכביסות הסדר המצעים הצעצועים

וגם לבשל להרדים מקלחות וכו

וגם לטפל בתינוקת

וגם להצליח לנוח בכל זה

זה לא באמת מסתדר ביחד

אחרי לידה

צריכה להיות הבנה ברורה

התפקיד שלך זה לנוח ולהתאושש ולטפל בתינוקת

כל השאר

- לא אחריות שלך

ומשם

מתחילים לברר מה ההכרחי

ומה עכשיו משחררים

או מורידים רף

או לוקחים עזרה מבחוץ

או משחררים לבעל

אבל בלי להחזיק כל הזמן את האחריות על עצמך בו זמנית אחרת זה לא יעזור כלום

תשחררי את האחריות

ככה נראה בית אחרי לידה

כמו שבהריון יש בטן

אחרי לידה יש ערימות כביסה וכלים שמצטברים ומצעים שלא מוחלפים

ואוכל פשוט פשוט אפילו שג'אנק וחד פעמי במובנה.

ונכון שיש מה שחייבים

אבל אם מצמצמים באמת

זה לא כזה המון

אבל

אני יודעת לא כולן יכולות פשוט לשחרר הכל ולנוח באמת

ולכן יש פתרונות יצירתיים

קשה לך שכשהוא שומר על הילדים יש בלגן?

תאחסני את הצעצועים גבוה

ותוציאי רק כמה נגישים.

תקני מחנות סטוק כזאת ערכות יצירה ומשחק בשקל שיהיה להם תעסוקה

למה שהכרחי- אפשר עזרה חיצונית- שתהיה איתך נערה בזמן ההארוחת ערב וההרדמות. זה ממש מקל. אפילו שרק תחזיק את התינוקת או תעזור עם הגדולים

להכין או לתת לבעל מתכוון להכין כמה מגשי עוף בסיר או בתנור ולהקפיא לפי הכמות שאתם אוכלים כל יום. להכין טחת ליומיים-שלוש סיר גדול עם אורז או קוסקוס או פסטה כתוספת ליומיים

כשהתינוקת ישנה בבוקר את ישנה. נקודה. לא סדר ולא כלום. הבוקר שלך קדוש לעצמך

הבית הוא של השכנים

ולהתרכז במטרה שלך

להבין כמה זה אחרת כשאת תתני לעצמך להתאושש באמת

זה לא רק פיזי

זה גם נפשי!!!!

תשתפי את הבעל בזמן נינוח

בלי טיפת אשמה רק בשיתוף ובהתייעצות משותפת

אל תתקמצני על עזרים מקלים

זה נראה קשה.זה פשוט שינוי גישה ולקיחת אחריות על עצמך

ומנסיון- אני מצליחה לעשות את זה בעיקר בילדים האחרונים ודוקא כשיש הרבה קטנים אחרים בבית  והרבה משימות ובלגן..וזה עדיין אפשרי

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

לחשב זמנים באופן מדויק

אני תמיד מוסיפה זמן נוסף מעבר למה שחשבתי

נניח משימה שלוקחת שעה אני נותנת לה שעתיים

כי כמעט תמיד יש בלתמים

וחוסר דיוק בתכנון

על זריזות אפשר להתאמן

לא לעשות יותר מהר

אלא יותר יעיל

אני תמיד מחפשת את הדרך הקצרה ביותר שנותנת את התוצאה הטובה ביותר 

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה