אבל חבל לריב על ארוחת ערב. שימי להם אוכל על השולחן ותחכי שעה. מה שיאכלו יאכלו ומה שלא לא.

ותגידי להם שאת עוד מעט מפנה ומתארגנים לישון ואחרי זה אין ארוחת ערב.

שלי הרבה פעמים כשהם כבר במיטה הם מבקשים אוכל או אומרים שרעבים ואז אני מציעה או קרקר או פרוסת לחם וזהו, דברים שלא מלכלכים.

אבל אי אפשר למרוח את זה שעות וחשוב שילכו לישון בשעה סבירה

יש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום? אפילו נערה שתסדר ותנקה קצת זה יכניס קצת שפיות ויפנה אותך מההתעסקות הזו. ואם לא - אני במקומך בבקרים הייתי מתעלמת מהכל הולכת לנוח, אפילו אם הכל נראה נורא, העיקר לנוח קצת, בסוף את הבית אפשר לסדר גם עוד שבוע, אבל את צריכה לנוח עכשיו. תתעלמי המצעים ומהרצפה ומהכל. גם ככה את אומרת שהכל מתבלגן מחדש..

ודבר שני - תזכרי שזה יעבור, זו תקופה קשה וזה יעבור. אחרי כל לידה לוקח זמן עד שכולם מוצאים את המקום החדש שלהם ועד שאת קצת מחלימה מהלידה ועכשיו זה ממש הזמן הכי מאתגר. אז קחי אוויר ותדעי שבעז"ה בקרוב זה ישתפר.

מניסיוני הבלטות נשארות ומחכות בסבלנות עד שהתינוקת תתבגר קצת.

שיהיה מטונף!

אוכל?

שיאכלו קורנפלקס בחלב אם זה מה שטוב להם..הייתה תקופה שהם אכלו כל בוקר "תערובת סוסים". שזה היה ציריוס קורנפלקס והריבועים המתוקים האלה עם חלב. וגדלו מאד יפה.. 

קודם כל חיבוק גדול ומזל טוב!

נשמע לי שאת חייבת רגע עזרה.

יש אצלכם באזור ארגון שנותן עזרה ליולדות?

הייתי מתקשרת ומבקשת עזרה. או בארוחות מבושלות או בבנות שיעזרו עם הילדים.

חוץ מזה נראה לי כדאי לך לחפש עוזרת בתשלום אפילו חד פעמי, שעתיים תבוא ותאפס לך את הבית .

זה יעשה לך אור בעיניים.

אולי תמני אותם לשרים בממלכה?

רעיון מדהים של @מתואמת

שכל אחד יהיה איראי על משהו, ובתמורה לכך יקבל פתק של נחת ופינוק מתוק

זה נשמע שאת ממש צריכה את האוויר הזה, אז מבצע כזה נשמע לי כמו משו שיכול לעזור

בנוסף, משהו שהבנתי עם הזמן - הקושי הכי גדול הוא פשוט לשחרר ולהבין זאי אפשר הכל וצריך לתעדף

נכון, באסה רצפה מסריחה, אבל אין לך כח מאמי.. . תתעדפי. אין הרבה ברירה. זה זמני

ותכף יהיה לך מייבש ותאמיני לי, זו נקודת אור גדולה בכל הבלאגן

ממליצה גם לקנות סל לכביסה היבשה כדי שתוכלי לאגור בה ולייבש ברצף ולקפל בזמן שלך

הצלחת לישון שעה למרות הבלאגן? זה מעולה! שעת שינה אחת נותנת כח לכמה שעות קדימה

אפשר גם לקבוע שבעלך מוציא אותם לא. ערב בחוץ של פיצה כדי שיהיה לך קצת שקט. לשלוח אותם איתו לסבתא אם אפשר. ממש לקבוע הלוז שלפחות ערב אחד שניים בשבוע - זה שלו

וכמובן, ארוחת ערב צריכה לקחת גג בהגזמה חצי שעה. תקבעי כלל חדש, תכריזי עליו טרם הארוחה.הם יתיישרו. כנל לגבי שעת השכבה. יש שעה מסוימת שהולכים לישון בה, ומהשעה הזו - הזמן כולו שלך

זה עושה הבדל משמעותי באיכות החיים

אנטיביוטיקה לעצמך-בית החלמה.

יש לך אפשרות לנסוע לבית החלמה?

אם הגעת לנקודת קריסה תתני לעצמך משהו שיחזיר אותך לשפיות.

אני חושבת שיש החזרים מהקופ"ח עד גיל 3 חודשים.

ולי עזר טיפול שורש- לשנות את ההסתכלות שלי על המציאות.

נקודת המוצא שלי- אחרי לידה הבית מבולגן, ואין זמן לבשל ולנקות. ושינה זה פינוק של לידה ראשונה בלבד.

ואז כל מה שאני כן מצליחה לעשות זה רווח נקי.

ואם לא- אז לא נורא, ואני לא מתאכזבת.

האכזבה מבזבזת המון אנרגיות.

וגם לשנות את המציאות בהתאם למצב -

אם את מרגישה שאת צריכה לישון- אין סיבה להכין אוכל שמבזבז לך הרבה זמן. תאכלו צ'יפס קפוא בתנור ונקניקיות.

אם המשחקים מתבלגנים וזה מפריע לך- תחבירי אותם. אפשר אחרי לידה משחקים אחרים ( אולי ארגזים של המייבש - משחק להרבה זמן!)

ועוד משהו שממש מחזק אותי- להנות מהרגעים הקסומים האלו. זה רגעים מתוקים מדבש, של תינוק חדש של בית מלא ילדים עם כוחות חיים. פשוט להנות מזה!

תודיעי חגיגית לכולם באיזה שעות את לא יוצאת מהחדר ובהצלחה לכולם.

תיכנסי רק עם התינוקת ותתעלמי מכל הבית.

שיריבו

שילכלכו

שיבלגנו

שיאכלו פיתה ואם כל זה אין שיאכלו אחד את השני.

שילכו לישון בלי מקלחות

ועם חול בנעליים

ולא משנה מה..

בעלך אדם בוגר ויכול ללמוד להכין לעצמו עוף בעצמו.

תיכנסי לחדר, תתקלחי ותתכרבלי בשמיכה.

אם לא תעשי את זה אף אחד לא ידאג שזה יקרה.

אם לא תלמדי לשחרר, אף אחד לא ילמד לקחת אחריות.

אם את רוצה להחזיר את הכוח, החיות והשמחה, תלמדי להתעלם מהרבה דברים מסביב.

כם אני לא בייתי רבה על ארוחת ערב ובעצם על כלום.

הם חיים, הכל בסדר.

אבל נשמע שאת בדחיפות צריכה עזרה. צריכה פינוק.

צריכה משהו שיקל עלייך.

למה לא לתת מטרנה?

בילד השני כבר שילבתי מטרנה עם הנקה וגיליתי כמה זה הציל אותי.

זה רלוונטי לך?

את חודש אחרי לילדה ממי. זה כלום. ברור שתהיי גמורה.

יש דברים בניקיון שאת יכולה לתת לבעלך?

לא הבנתי אם בעלך בעבודה או במילואים, אבל!

את חודש אחרי לידה.

את חייבת לנוח. לשכב או לשבת במקסימום.

לעשות מינימום שבמינימום, ולהקדיש את עיקר הזמן להתאוששות שלך.

מציעה לך ממש היום לעשות שיחה עם בעלך.

להגיד שזה מעל לכוחותייך, ושזה פוגע בבריאותך, ושאת חייבת לקחת כמה צעדים אחורה מהתפעול של כל הבית.

את חייבת לישון טוב וחנוח.

להכין לבעלך ארוחה בשרית נשמע לי ממש לא לעניין במצב שאת מתארת

ואני אגלה לך סוד, הרבה פעמים בעלים לא מבינים מ2 סיבות:

1. אם אנחנו עושות את זה בלי לומר כלום למה שינחשו שאנחנו באמת לא מסוגלות ולא רוצות אבל עושות בכח?

אצלם זה פחות עובד ככה ולכן מבחינתם אם את עושה סימן שאת יכולה,

ובאותה מידה אם תגידי שאת לא יכולה הם גם יבינו את זה.

בדיוק כמו שכשהם חולים הם הולכים ליון וכשהם רעבים הם אוכלים

זה יותר משהו שמשובש במנגנון שלנו משלהם...

[זה בהלצה, אבל בעומק העבודה הנשית היא להיות בהקשבה פנימה והעבודה הגברית היא להיות בהקשבה החוצה].

2. כשאנחנו מרגישות שזה לא לגיטימי שננוח, שהצרכים שלנו לא באמת חשובים,

שהכל הכל דחוף חוץ מהמנוחה והבריאות שלנו,

זה השדר שעובר גם כלפי חוץ.

והפוך, ככל שנהיה בהכרה ובהערכה כלפי הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים,

ובכבוד כלפי הגוף שלנו שילד, והנפש לנו שמגדלת את עצמנו ודורות ויש לה צרכים משלה נקבל גם מהסביבה יחס מקביל.

(אם בא לך פירטתי על זה פה יותר במדריך שאי פעם כתבתי

https://at-ori.ravpage.co.il/)

מעבר לזה נשמע שבעלך כן מנסה לעזור, אבל הוא עושה את זה בצורה לא נכונה, וחבל

כך שניכם מתוסכלים.

הוא מנסה לעזור ומרכיש שלא הצליח והתאמץ סתם וגם את מתוסכלת.

לכן ממש ממליצה לתאם ולתמלל.

לדוגמא:

תודה רבה שאתה מתקין את המייבש אבל אני רואה שכרגע הכי דחוף כאן זה להשכיב את הילדים.

או אני חייבת לנוח עכשיו שעה, אתה יכול בבקשה לקחת פיקוד על הילדים וארוחת ערב?

(ואם חשובה לך ארוחה ספציפית עדיף גם לפרט מה).

במידה ועזרה של בעלך לא מספיקה כי הוא לא נמצא הרבה,

זה הזמן להיעזר במיקור חוץ כמה שאפשר (האמת גם אם הוא נמצא..)

אוכל יותר קנוי, כלי חדפ, ילדה בת 10 בכמה שקלים שתעזור לשחק עם הילדים או להחזיק את התינוקת או להשכיב או לקלח

מנקה, בייביסטר או כל מה שצריך כדי לאפשר לך ולמשפחה להתאושש בבריאות ובשפיות

מזל טוב לך

אנסה ליישם את הדברים.

בנתיים היום החלטתי שהוא מוקדש למנוחה. הכל יחכה בסבלנות למחר, קודם כל שאשן ואצבור כח.

אני מקווה שילך טוב עם העניין של להגביל את הזמן של ארוחת ערב. כשניסיתי זה בעיקר היה איום ולא עמדתי בזה... קשה לי שילד בוכה שהוא עדיין רעב ואני מפנה לו את הצלחת. אולי באמת אציע פרוסה בלי כלום, מי שרעב יאכל ומי שלא כנראה לא ככ רעב..

אני מתביישת מעזרה בתשלום, כי זה אומר שתגיע לבית הפוך לגמרי. כל פעם מבטיחה לעצמי שאסדר חלקית ואקרא למישהי, אבל הבית לא מצליח להחזיק בסיטואציה שנעים לי שיכנסו לפה.

ונכון להבוקר אני עדיין במיטה. ביקשתי מבעלי משימות מוגדרות עם הילדים, ואני נשארתי לנוח. למרות שזה קרה בזמן שהוא מתפלל בדרך כלל. והילדים יצאו ממש בסדר למסגרות למרות ששיחררתי...

הוא התבאס על התפילה (למרות שיכול ללכת למניין גם עכשיו וזה בחירה שלו להתפלל ביחיד בגלל זה) אבל זה שלו ולא שלי.

מקווה שגם בערב אצליח בנעימות להגדיר מה מצריך עזרה ומה מכביד כרגע.

והבררנית הקטנה לא מוכנה בקבוק. אחרת הייתי משלבת שאוב/ מטרנה לפחות בזמן ארוחת ערב של הילדים...

ואולי מה שהכי נצרך והכי קשה לי זה לדבר עם בעלי ולהסביר לו שאני אומנם אוהבת להיות בשליטה על הכל אבל זה מעל לכוחותי כרגע והוא זה שצריך לתפוס פיקוד.

ואז גם אין בעיה שהמשחקים יתבלגנו אם הוא מסדר אותם.

ושיתעדף את המשימות לפי הסדר עדיפויות שלו, אבל זה הוא אחראי שיקרה ולא אני.

והמחיר של זה זה לעשות בעצמי ופחות לשחרר לבעל.

אבל אם את מצליחה לשחרר לבעלך- כל הכבוד לך!!!

ולגבי עזרה בתשלום- נראה לי שכדאי להתאזר בתרכיז אומץ לפעם הראשונה, ומה שתחשוב- תחשוב.

את כרגע חודש אחרי לידה- תנצלי את הפריווילגיה הזאת.

לא מצופה מנשים אחרי לידה לבית מתוקתק. וגם עכשיו מלחמה- אז יש לך פריווילגיה על פריווילגיה. 

בקיצור, תשתיקי את המצפון. הכל טוב.

תחשבי על ההרגשה שתהיה לך אחרי שהיא תקפל לך את הכביסה ותעשה כלים וכיורים. 

נראה לי שאחרי זה תשאלי את עצמך איך לא עשית את זה עד עכשיו, ולמה הקשבת לקולות השיפוטיים במקום לזרוק אותם לפח

אלופה שאת

ולגבי הקושי בלקחת עזרה

שני דברים:

1. כשבעלי גויס שבועיים אחרי הלידה והציעו לי עזרה של בת שירות. עם כל הקושי לפתוח את הבית במצב הזה (וזה בהחלט לא קל) אמרתי כן. ודיברתי עם הקב"ה, אמרתי לו שאני משחררת וזה יהיה גם לעבוד על מידת הענווה שהיא חשובה מאוד ומתחילה מקבלת המציאות. קבלה של המצב שלי, המעלות וגם החסרונות. הקבלה הזו של המציאות מולידה הרבה ברכה. זה לפתוח את הדלת של הבית, ולהיות לפעמים חשופה. גם למצב לש הבית, וגם להתנהלות בזמן שעוד מישהו נמצא. זה לא קל, אבל הפתיחה הזו היא מביאה ברכה.

ולפעמים כשהמצב היה יותר מורכב גם דיברתי עם הקב"ה וביקשתי ממנו שאני השתדלתי לעבוד על הענווה, אבל שיעשה איתי חסד שלא אתבזה, כי בסוף אני עפר ואפר ולא אוכל לעמוד בביזיון.  והוא שומע תפילה.

2. ברמה הפרקטית- ברגע שמביאים עזרה זה נותן כח ופתאום מסדרים מהר קצת לפני שהעזרה מגיעה... חחח ..

לטייל. שיצאו לסיבוב או לגינה. אבל גם כשקר אפשר לצאת עם מילילם לטייל

זה ככ ככ קשה באמת

אני חודשיים אחרי לידה שמינית וההתאוששות ככ קשה

והבעל שלך נשמע כמו בעלי

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול

את גיבורה ממש גיבורת על!!!!!

ועכשיו:

1. יש מצב לצהרון לחלק מהילדים?

אותי זה הציל שהקטנה בצהרון עד 4

2. את מרשה להם מחשב קצת?

3. התחלתי לקנות גם שניצל עוף מוכן של עוף טוב

וזה ממש עוזר לארוחות צהריים מהירות

4. אחותי את חייבת מייבש דחוף

5. יש מצב לעזרה קצת בתשלום? הכי טוב נערה שתצא איתם. ועוד אחת שתחזיק את התינוקת בזמן שאת נחה או מסדרת

6. יש עזרה מהמשפחה?

7. יצירות בשקל בעלך יכול לקנות? כאלה של גירוד, צביעה, מדבקות או סתם בצק העיקר שיתעסקו במשהו

איתך בסירה אחותי הכי הכי חשוב כל הזמן תזכרי שזה זמני

אני ממש מדמיינת את התינוק בן חצי שנה, בן שנה

ואיך יהיה כיף בקיץ הכל יהיה מאחורינו

נשיקות ❤️

שאומרים לך - עד כאן

אנו זקוקים למנוחה

חייבים

לא יכולים יותר בלי המנוחה

ההקשבה הזו וההתמרכזות *פנימה* יכולה לתת הרבה מאוד ברכה.

ולא רק לגוף ולנפש שמגיעה להם כל המנוחה וכל הכתרים על שהביאו חיים לעולם, במלוא מובן המילה!

אלא גם לכל המערכת המשפחתית כולה.

לילדים הגדולים יותר, ליצירת תהליך מחודש של הגעה לאיזון המשפחתי שכולל גם נתינת יד והאצלת סמכויות בין בני הבית השונים, ולא לקיחת כל הנטל והעול על כתפייך בלבד.

וגם לבעלך היקר שישמח להיות לך לעזר בדברים המדויקים להם את זקוקה, וכמובן לשמוח בראש ובראשונה שאשתו שמחה ונינוחה וטוב לה.

זה נפלא שהקשבת לעצמך וכבר התחלת לעשות צעדים בכיוון!

לתת ולאפשר לעצמך את מרכז הבמה כעת

לתת ולאפשר לעצמך להיות נזקקת

לתת ולאפשר לעצמך לנוח

לתת ולאפשר לעצמך להיעזר

ובעיקר - לתת ולאפשר לעצמך להרגיש שאת טובה וראויה גם במנוחה שלך וגם כשאת מקבלת עזרה בכל תחום או כיוון שהוא.

המון המון מזל טוב יקרה ונחת מהמתוקה הקטנה ומכל אחיה ולימוד מפרה ונעים בהכרת כוחותייך לצד גבולותייך, 

בהכרת הטוב שבך שאינו תלוי בדבר 

ובהכרת רשת התמיכה הקיימת סביבך וניצולה ומימושה המלא בלי מצפון ובלי רגשות אשם ❤

את צריכה להתמקם אחרת

את מצפה שהכל יתפקד מתוקתק

הכלים הכביסות הסדר המצעים הצעצועים

וגם לבשל להרדים מקלחות וכו

וגם לטפל בתינוקת

וגם להצליח לנוח בכל זה

זה לא באמת מסתדר ביחד

אחרי לידה

צריכה להיות הבנה ברורה

התפקיד שלך זה לנוח ולהתאושש ולטפל בתינוקת

כל השאר

- לא אחריות שלך

ומשם

מתחילים לברר מה ההכרחי

ומה עכשיו משחררים

או מורידים רף

או לוקחים עזרה מבחוץ

או משחררים לבעל

אבל בלי להחזיק כל הזמן את האחריות על עצמך בו זמנית אחרת זה לא יעזור כלום

תשחררי את האחריות

ככה נראה בית אחרי לידה

כמו שבהריון יש בטן

אחרי לידה יש ערימות כביסה וכלים שמצטברים ומצעים שלא מוחלפים

ואוכל פשוט פשוט אפילו שג'אנק וחד פעמי במובנה.

ונכון שיש מה שחייבים

אבל אם מצמצמים באמת

זה לא כזה המון

אבל

אני יודעת לא כולן יכולות פשוט לשחרר הכל ולנוח באמת

ולכן יש פתרונות יצירתיים

קשה לך שכשהוא שומר על הילדים יש בלגן?

תאחסני את הצעצועים גבוה

ותוציאי רק כמה נגישים.

תקני מחנות סטוק כזאת ערכות יצירה ומשחק בשקל שיהיה להם תעסוקה

למה שהכרחי- אפשר עזרה חיצונית- שתהיה איתך נערה בזמן ההארוחת ערב וההרדמות. זה ממש מקל. אפילו שרק תחזיק את התינוקת או תעזור עם הגדולים

להכין או לתת לבעל מתכוון להכין כמה מגשי עוף בסיר או בתנור ולהקפיא לפי הכמות שאתם אוכלים כל יום. להכין טחת ליומיים-שלוש סיר גדול עם אורז או קוסקוס או פסטה כתוספת ליומיים

כשהתינוקת ישנה בבוקר את ישנה. נקודה. לא סדר ולא כלום. הבוקר שלך קדוש לעצמך

הבית הוא של השכנים

ולהתרכז במטרה שלך

להבין כמה זה אחרת כשאת תתני לעצמך להתאושש באמת

זה לא רק פיזי

זה גם נפשי!!!!

תשתפי את הבעל בזמן נינוח

בלי טיפת אשמה רק בשיתוף ובהתייעצות משותפת

אל תתקמצני על עזרים מקלים

זה נראה קשה.זה פשוט שינוי גישה ולקיחת אחריות על עצמך

ומנסיון- אני מצליחה לעשות את זה בעיקר בילדים האחרונים ודוקא כשיש הרבה קטנים אחרים בבית  והרבה משימות ובלגן..וזה עדיין אפשרי

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

קודם כל היא מאד יקרה, יש עוד הרבה דולות גם זולות יותר

עדיין זו השקעה של אלפים, ולכן חשוב ממש שתמצאי מישהי שאת מתחברת אליה.

שבעיניי, הבסיס זה מישהי עם אמונה וחיזוק רוחני.. לידה זה ליד ה'.

תכתבי כאן מאיזה אזור את ואולי ימליצו לך על דולות טובות.

לי יש המלצה בצפון, היתה איתי ב3 לידות מדהימה ממש..

רב הדולןת תפוסות בשלב הזה, זה עוד חודש

ממליצה על פרוייקט עטופה.

יש פרוייקטים דומים בכל מיני בתי חולים.

לא מכירה.

זה לא סביב החמש אלף

זה סביב העשר שתים עשרה

אז זה ממש מאוד לא אותו סכום…

כם הייתי ממליצה לחפש קצת דולה טובה, לתת לזה נגיד שבוע או כל טווך זמן מוגזר

ואם לא - אז לסגור עם זו שדיברת

והמחיר הזה נשמע מאוד גבוה.

יש דולות מצוינות שלוקחות מחיר יותר סביר. סביר ה- 3,000-4,000.

יש מיילדת מדהימה שעושה עיבוד לידה והכנה ללידה.

קוראים לה יעל גריינר.

אולי כדאי לך ללכת אליה למפגש שניים לפני הלידה.

נראה לי שהיא מאוד בקטע של לתת כוחות ליולדת ללדת.

(מסייגת שאני לא מכירה אישית ולא הייתי אצלה, רק עוקבת אחרי התכנים שלה וככה התרשמתי)

קודם כל זה ממש לא מחיר של מיילדת פרטית, מיילדת פרטית עולה לרוב כמעט או לפחות פי 2 מזה..

דבר שני זה אמנם מאוחר ורוב הדולות לא פנויות אבל בטוח יש כאלו שכן

ממליצה למצוא מישהי שתתחברי אליה ותרגישי שמדויקת לך, זה ממש משמעותי בליווי 🩷

והמחיר שלה יקר אם כי לא מופרך אבל יש לך סיכוי טוב למצוא ב3500-4000

בהצלחה גדולה!!