אבל חבל לריב על ארוחת ערב. שימי להם אוכל על השולחן ותחכי שעה. מה שיאכלו יאכלו ומה שלא לא.

ותגידי להם שאת עוד מעט מפנה ומתארגנים לישון ואחרי זה אין ארוחת ערב.

שלי הרבה פעמים כשהם כבר במיטה הם מבקשים אוכל או אומרים שרעבים ואז אני מציעה או קרקר או פרוסת לחם וזהו, דברים שלא מלכלכים.

אבל אי אפשר למרוח את זה שעות וחשוב שילכו לישון בשעה סבירה

יש לך אפשרות לקחת עזרה בתשלום? אפילו נערה שתסדר ותנקה קצת זה יכניס קצת שפיות ויפנה אותך מההתעסקות הזו. ואם לא - אני במקומך בבקרים הייתי מתעלמת מהכל הולכת לנוח, אפילו אם הכל נראה נורא, העיקר לנוח קצת, בסוף את הבית אפשר לסדר גם עוד שבוע, אבל את צריכה לנוח עכשיו. תתעלמי המצעים ומהרצפה ומהכל. גם ככה את אומרת שהכל מתבלגן מחדש..

ודבר שני - תזכרי שזה יעבור, זו תקופה קשה וזה יעבור. אחרי כל לידה לוקח זמן עד שכולם מוצאים את המקום החדש שלהם ועד שאת קצת מחלימה מהלידה ועכשיו זה ממש הזמן הכי מאתגר. אז קחי אוויר ותדעי שבעז"ה בקרוב זה ישתפר.

מניסיוני הבלטות נשארות ומחכות בסבלנות עד שהתינוקת תתבגר קצת.

שיהיה מטונף!

אוכל?

שיאכלו קורנפלקס בחלב אם זה מה שטוב להם..הייתה תקופה שהם אכלו כל בוקר "תערובת סוסים". שזה היה ציריוס קורנפלקס והריבועים המתוקים האלה עם חלב. וגדלו מאד יפה.. 

קודם כל חיבוק גדול ומזל טוב!

נשמע לי שאת חייבת רגע עזרה.

יש אצלכם באזור ארגון שנותן עזרה ליולדות?

הייתי מתקשרת ומבקשת עזרה. או בארוחות מבושלות או בבנות שיעזרו עם הילדים.

חוץ מזה נראה לי כדאי לך לחפש עוזרת בתשלום אפילו חד פעמי, שעתיים תבוא ותאפס לך את הבית .

זה יעשה לך אור בעיניים.

אולי תמני אותם לשרים בממלכה?

רעיון מדהים של @מתואמת

שכל אחד יהיה איראי על משהו, ובתמורה לכך יקבל פתק של נחת ופינוק מתוק

זה נשמע שאת ממש צריכה את האוויר הזה, אז מבצע כזה נשמע לי כמו משו שיכול לעזור

בנוסף, משהו שהבנתי עם הזמן - הקושי הכי גדול הוא פשוט לשחרר ולהבין זאי אפשר הכל וצריך לתעדף

נכון, באסה רצפה מסריחה, אבל אין לך כח מאמי.. . תתעדפי. אין הרבה ברירה. זה זמני

ותכף יהיה לך מייבש ותאמיני לי, זו נקודת אור גדולה בכל הבלאגן

ממליצה גם לקנות סל לכביסה היבשה כדי שתוכלי לאגור בה ולייבש ברצף ולקפל בזמן שלך

הצלחת לישון שעה למרות הבלאגן? זה מעולה! שעת שינה אחת נותנת כח לכמה שעות קדימה

אפשר גם לקבוע שבעלך מוציא אותם לא. ערב בחוץ של פיצה כדי שיהיה לך קצת שקט. לשלוח אותם איתו לסבתא אם אפשר. ממש לקבוע הלוז שלפחות ערב אחד שניים בשבוע - זה שלו

וכמובן, ארוחת ערב צריכה לקחת גג בהגזמה חצי שעה. תקבעי כלל חדש, תכריזי עליו טרם הארוחה.הם יתיישרו. כנל לגבי שעת השכבה. יש שעה מסוימת שהולכים לישון בה, ומהשעה הזו - הזמן כולו שלך

זה עושה הבדל משמעותי באיכות החיים

אנטיביוטיקה לעצמך-בית החלמה.

יש לך אפשרות לנסוע לבית החלמה?

אם הגעת לנקודת קריסה תתני לעצמך משהו שיחזיר אותך לשפיות.

אני חושבת שיש החזרים מהקופ"ח עד גיל 3 חודשים.

ולי עזר טיפול שורש- לשנות את ההסתכלות שלי על המציאות.

נקודת המוצא שלי- אחרי לידה הבית מבולגן, ואין זמן לבשל ולנקות. ושינה זה פינוק של לידה ראשונה בלבד.

ואז כל מה שאני כן מצליחה לעשות זה רווח נקי.

ואם לא- אז לא נורא, ואני לא מתאכזבת.

האכזבה מבזבזת המון אנרגיות.

וגם לשנות את המציאות בהתאם למצב -

אם את מרגישה שאת צריכה לישון- אין סיבה להכין אוכל שמבזבז לך הרבה זמן. תאכלו צ'יפס קפוא בתנור ונקניקיות.

אם המשחקים מתבלגנים וזה מפריע לך- תחבירי אותם. אפשר אחרי לידה משחקים אחרים ( אולי ארגזים של המייבש - משחק להרבה זמן!)

ועוד משהו שממש מחזק אותי- להנות מהרגעים הקסומים האלו. זה רגעים מתוקים מדבש, של תינוק חדש של בית מלא ילדים עם כוחות חיים. פשוט להנות מזה!

תודיעי חגיגית לכולם באיזה שעות את לא יוצאת מהחדר ובהצלחה לכולם.

תיכנסי רק עם התינוקת ותתעלמי מכל הבית.

שיריבו

שילכלכו

שיבלגנו

שיאכלו פיתה ואם כל זה אין שיאכלו אחד את השני.

שילכו לישון בלי מקלחות

ועם חול בנעליים

ולא משנה מה..

בעלך אדם בוגר ויכול ללמוד להכין לעצמו עוף בעצמו.

תיכנסי לחדר, תתקלחי ותתכרבלי בשמיכה.

אם לא תעשי את זה אף אחד לא ידאג שזה יקרה.

אם לא תלמדי לשחרר, אף אחד לא ילמד לקחת אחריות.

אם את רוצה להחזיר את הכוח, החיות והשמחה, תלמדי להתעלם מהרבה דברים מסביב.

כם אני לא בייתי רבה על ארוחת ערב ובעצם על כלום.

הם חיים, הכל בסדר.

אבל נשמע שאת בדחיפות צריכה עזרה. צריכה פינוק.

צריכה משהו שיקל עלייך.

למה לא לתת מטרנה?

בילד השני כבר שילבתי מטרנה עם הנקה וגיליתי כמה זה הציל אותי.

זה רלוונטי לך?

את חודש אחרי לילדה ממי. זה כלום. ברור שתהיי גמורה.

יש דברים בניקיון שאת יכולה לתת לבעלך?

לא הבנתי אם בעלך בעבודה או במילואים, אבל!

את חודש אחרי לידה.

את חייבת לנוח. לשכב או לשבת במקסימום.

לעשות מינימום שבמינימום, ולהקדיש את עיקר הזמן להתאוששות שלך.

מציעה לך ממש היום לעשות שיחה עם בעלך.

להגיד שזה מעל לכוחותייך, ושזה פוגע בבריאותך, ושאת חייבת לקחת כמה צעדים אחורה מהתפעול של כל הבית.

את חייבת לישון טוב וחנוח.

להכין לבעלך ארוחה בשרית נשמע לי ממש לא לעניין במצב שאת מתארת

ואני אגלה לך סוד, הרבה פעמים בעלים לא מבינים מ2 סיבות:

1. אם אנחנו עושות את זה בלי לומר כלום למה שינחשו שאנחנו באמת לא מסוגלות ולא רוצות אבל עושות בכח?

אצלם זה פחות עובד ככה ולכן מבחינתם אם את עושה סימן שאת יכולה,

ובאותה מידה אם תגידי שאת לא יכולה הם גם יבינו את זה.

בדיוק כמו שכשהם חולים הם הולכים ליון וכשהם רעבים הם אוכלים

זה יותר משהו שמשובש במנגנון שלנו משלהם...

[זה בהלצה, אבל בעומק העבודה הנשית היא להיות בהקשבה פנימה והעבודה הגברית היא להיות בהקשבה החוצה].

2. כשאנחנו מרגישות שזה לא לגיטימי שננוח, שהצרכים שלנו לא באמת חשובים,

שהכל הכל דחוף חוץ מהמנוחה והבריאות שלנו,

זה השדר שעובר גם כלפי חוץ.

והפוך, ככל שנהיה בהכרה ובהערכה כלפי הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים,

ובכבוד כלפי הגוף שלנו שילד, והנפש לנו שמגדלת את עצמנו ודורות ויש לה צרכים משלה נקבל גם מהסביבה יחס מקביל.

(אם בא לך פירטתי על זה פה יותר במדריך שאי פעם כתבתי

https://at-ori.ravpage.co.il/)

מעבר לזה נשמע שבעלך כן מנסה לעזור, אבל הוא עושה את זה בצורה לא נכונה, וחבל

כך שניכם מתוסכלים.

הוא מנסה לעזור ומרכיש שלא הצליח והתאמץ סתם וגם את מתוסכלת.

לכן ממש ממליצה לתאם ולתמלל.

לדוגמא:

תודה רבה שאתה מתקין את המייבש אבל אני רואה שכרגע הכי דחוף כאן זה להשכיב את הילדים.

או אני חייבת לנוח עכשיו שעה, אתה יכול בבקשה לקחת פיקוד על הילדים וארוחת ערב?

(ואם חשובה לך ארוחה ספציפית עדיף גם לפרט מה).

במידה ועזרה של בעלך לא מספיקה כי הוא לא נמצא הרבה,

זה הזמן להיעזר במיקור חוץ כמה שאפשר (האמת גם אם הוא נמצא..)

אוכל יותר קנוי, כלי חדפ, ילדה בת 10 בכמה שקלים שתעזור לשחק עם הילדים או להחזיק את התינוקת או להשכיב או לקלח

מנקה, בייביסטר או כל מה שצריך כדי לאפשר לך ולמשפחה להתאושש בבריאות ובשפיות

מזל טוב לך

אנסה ליישם את הדברים.

בנתיים היום החלטתי שהוא מוקדש למנוחה. הכל יחכה בסבלנות למחר, קודם כל שאשן ואצבור כח.

אני מקווה שילך טוב עם העניין של להגביל את הזמן של ארוחת ערב. כשניסיתי זה בעיקר היה איום ולא עמדתי בזה... קשה לי שילד בוכה שהוא עדיין רעב ואני מפנה לו את הצלחת. אולי באמת אציע פרוסה בלי כלום, מי שרעב יאכל ומי שלא כנראה לא ככ רעב..

אני מתביישת מעזרה בתשלום, כי זה אומר שתגיע לבית הפוך לגמרי. כל פעם מבטיחה לעצמי שאסדר חלקית ואקרא למישהי, אבל הבית לא מצליח להחזיק בסיטואציה שנעים לי שיכנסו לפה.

ונכון להבוקר אני עדיין במיטה. ביקשתי מבעלי משימות מוגדרות עם הילדים, ואני נשארתי לנוח. למרות שזה קרה בזמן שהוא מתפלל בדרך כלל. והילדים יצאו ממש בסדר למסגרות למרות ששיחררתי...

הוא התבאס על התפילה (למרות שיכול ללכת למניין גם עכשיו וזה בחירה שלו להתפלל ביחיד בגלל זה) אבל זה שלו ולא שלי.

מקווה שגם בערב אצליח בנעימות להגדיר מה מצריך עזרה ומה מכביד כרגע.

והבררנית הקטנה לא מוכנה בקבוק. אחרת הייתי משלבת שאוב/ מטרנה לפחות בזמן ארוחת ערב של הילדים...

ואולי מה שהכי נצרך והכי קשה לי זה לדבר עם בעלי ולהסביר לו שאני אומנם אוהבת להיות בשליטה על הכל אבל זה מעל לכוחותי כרגע והוא זה שצריך לתפוס פיקוד.

ואז גם אין בעיה שהמשחקים יתבלגנו אם הוא מסדר אותם.

ושיתעדף את המשימות לפי הסדר עדיפויות שלו, אבל זה הוא אחראי שיקרה ולא אני.

והמחיר של זה זה לעשות בעצמי ופחות לשחרר לבעל.

אבל אם את מצליחה לשחרר לבעלך- כל הכבוד לך!!!

ולגבי עזרה בתשלום- נראה לי שכדאי להתאזר בתרכיז אומץ לפעם הראשונה, ומה שתחשוב- תחשוב.

את כרגע חודש אחרי לידה- תנצלי את הפריווילגיה הזאת.

לא מצופה מנשים אחרי לידה לבית מתוקתק. וגם עכשיו מלחמה- אז יש לך פריווילגיה על פריווילגיה. 

בקיצור, תשתיקי את המצפון. הכל טוב.

תחשבי על ההרגשה שתהיה לך אחרי שהיא תקפל לך את הכביסה ותעשה כלים וכיורים. 

נראה לי שאחרי זה תשאלי את עצמך איך לא עשית את זה עד עכשיו, ולמה הקשבת לקולות השיפוטיים במקום לזרוק אותם לפח

אלופה שאת

ולגבי הקושי בלקחת עזרה

שני דברים:

1. כשבעלי גויס שבועיים אחרי הלידה והציעו לי עזרה של בת שירות. עם כל הקושי לפתוח את הבית במצב הזה (וזה בהחלט לא קל) אמרתי כן. ודיברתי עם הקב"ה, אמרתי לו שאני משחררת וזה יהיה גם לעבוד על מידת הענווה שהיא חשובה מאוד ומתחילה מקבלת המציאות. קבלה של המצב שלי, המעלות וגם החסרונות. הקבלה הזו של המציאות מולידה הרבה ברכה. זה לפתוח את הדלת של הבית, ולהיות לפעמים חשופה. גם למצב לש הבית, וגם להתנהלות בזמן שעוד מישהו נמצא. זה לא קל, אבל הפתיחה הזו היא מביאה ברכה.

ולפעמים כשהמצב היה יותר מורכב גם דיברתי עם הקב"ה וביקשתי ממנו שאני השתדלתי לעבוד על הענווה, אבל שיעשה איתי חסד שלא אתבזה, כי בסוף אני עפר ואפר ולא אוכל לעמוד בביזיון.  והוא שומע תפילה.

2. ברמה הפרקטית- ברגע שמביאים עזרה זה נותן כח ופתאום מסדרים מהר קצת לפני שהעזרה מגיעה... חחח ..

לטייל. שיצאו לסיבוב או לגינה. אבל גם כשקר אפשר לצאת עם מילילם לטייל

זה ככ ככ קשה באמת

אני חודשיים אחרי לידה שמינית וההתאוששות ככ קשה

והבעל שלך נשמע כמו בעלי

קודם כל שולחת לך חיבוק גדול

את גיבורה ממש גיבורת על!!!!!

ועכשיו:

1. יש מצב לצהרון לחלק מהילדים?

אותי זה הציל שהקטנה בצהרון עד 4

2. את מרשה להם מחשב קצת?

3. התחלתי לקנות גם שניצל עוף מוכן של עוף טוב

וזה ממש עוזר לארוחות צהריים מהירות

4. אחותי את חייבת מייבש דחוף

5. יש מצב לעזרה קצת בתשלום? הכי טוב נערה שתצא איתם. ועוד אחת שתחזיק את התינוקת בזמן שאת נחה או מסדרת

6. יש עזרה מהמשפחה?

7. יצירות בשקל בעלך יכול לקנות? כאלה של גירוד, צביעה, מדבקות או סתם בצק העיקר שיתעסקו במשהו

איתך בסירה אחותי הכי הכי חשוב כל הזמן תזכרי שזה זמני

אני ממש מדמיינת את התינוק בן חצי שנה, בן שנה

ואיך יהיה כיף בקיץ הכל יהיה מאחורינו

נשיקות ❤️

שאומרים לך - עד כאן

אנו זקוקים למנוחה

חייבים

לא יכולים יותר בלי המנוחה

ההקשבה הזו וההתמרכזות *פנימה* יכולה לתת הרבה מאוד ברכה.

ולא רק לגוף ולנפש שמגיעה להם כל המנוחה וכל הכתרים על שהביאו חיים לעולם, במלוא מובן המילה!

אלא גם לכל המערכת המשפחתית כולה.

לילדים הגדולים יותר, ליצירת תהליך מחודש של הגעה לאיזון המשפחתי שכולל גם נתינת יד והאצלת סמכויות בין בני הבית השונים, ולא לקיחת כל הנטל והעול על כתפייך בלבד.

וגם לבעלך היקר שישמח להיות לך לעזר בדברים המדויקים להם את זקוקה, וכמובן לשמוח בראש ובראשונה שאשתו שמחה ונינוחה וטוב לה.

זה נפלא שהקשבת לעצמך וכבר התחלת לעשות צעדים בכיוון!

לתת ולאפשר לעצמך את מרכז הבמה כעת

לתת ולאפשר לעצמך להיות נזקקת

לתת ולאפשר לעצמך לנוח

לתת ולאפשר לעצמך להיעזר

ובעיקר - לתת ולאפשר לעצמך להרגיש שאת טובה וראויה גם במנוחה שלך וגם כשאת מקבלת עזרה בכל תחום או כיוון שהוא.

המון המון מזל טוב יקרה ונחת מהמתוקה הקטנה ומכל אחיה ולימוד מפרה ונעים בהכרת כוחותייך לצד גבולותייך, 

בהכרת הטוב שבך שאינו תלוי בדבר 

ובהכרת רשת התמיכה הקיימת סביבך וניצולה ומימושה המלא בלי מצפון ובלי רגשות אשם ❤

את צריכה להתמקם אחרת

את מצפה שהכל יתפקד מתוקתק

הכלים הכביסות הסדר המצעים הצעצועים

וגם לבשל להרדים מקלחות וכו

וגם לטפל בתינוקת

וגם להצליח לנוח בכל זה

זה לא באמת מסתדר ביחד

אחרי לידה

צריכה להיות הבנה ברורה

התפקיד שלך זה לנוח ולהתאושש ולטפל בתינוקת

כל השאר

- לא אחריות שלך

ומשם

מתחילים לברר מה ההכרחי

ומה עכשיו משחררים

או מורידים רף

או לוקחים עזרה מבחוץ

או משחררים לבעל

אבל בלי להחזיק כל הזמן את האחריות על עצמך בו זמנית אחרת זה לא יעזור כלום

תשחררי את האחריות

ככה נראה בית אחרי לידה

כמו שבהריון יש בטן

אחרי לידה יש ערימות כביסה וכלים שמצטברים ומצעים שלא מוחלפים

ואוכל פשוט פשוט אפילו שג'אנק וחד פעמי במובנה.

ונכון שיש מה שחייבים

אבל אם מצמצמים באמת

זה לא כזה המון

אבל

אני יודעת לא כולן יכולות פשוט לשחרר הכל ולנוח באמת

ולכן יש פתרונות יצירתיים

קשה לך שכשהוא שומר על הילדים יש בלגן?

תאחסני את הצעצועים גבוה

ותוציאי רק כמה נגישים.

תקני מחנות סטוק כזאת ערכות יצירה ומשחק בשקל שיהיה להם תעסוקה

למה שהכרחי- אפשר עזרה חיצונית- שתהיה איתך נערה בזמן ההארוחת ערב וההרדמות. זה ממש מקל. אפילו שרק תחזיק את התינוקת או תעזור עם הגדולים

להכין או לתת לבעל מתכוון להכין כמה מגשי עוף בסיר או בתנור ולהקפיא לפי הכמות שאתם אוכלים כל יום. להכין טחת ליומיים-שלוש סיר גדול עם אורז או קוסקוס או פסטה כתוספת ליומיים

כשהתינוקת ישנה בבוקר את ישנה. נקודה. לא סדר ולא כלום. הבוקר שלך קדוש לעצמך

הבית הוא של השכנים

ולהתרכז במטרה שלך

להבין כמה זה אחרת כשאת תתני לעצמך להתאושש באמת

זה לא רק פיזי

זה גם נפשי!!!!

תשתפי את הבעל בזמן נינוח

בלי טיפת אשמה רק בשיתוף ובהתייעצות משותפת

אל תתקמצני על עזרים מקלים

זה נראה קשה.זה פשוט שינוי גישה ולקיחת אחריות על עצמך

ומנסיון- אני מצליחה לעשות את זה בעיקר בילדים האחרונים ודוקא כשיש הרבה קטנים אחרים בבית  והרבה משימות ובלגן..וזה עדיין אפשרי

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה