זה מה שקרה לאורך שנים ביו"ש וגוש קטיף

ואף אחד לא באמת התייחס.

תסמונת כזאת.

יור(ק)ים עלינו ואצלינו אומרים ש"זה גשם"

השמאל בראש של ביידן - מדינה פלסטינית עצמאית.

תנו לחיות לחיות עאלק

בהבנה שלי לפחות

ההתייחסות לפללסטינים חייבת להיות אחרת

אם נמשיך להאמין שאפשר לחיות לצידם בנחת ושרק ניתן להם זכויות וזה יעבוד - ה7 באוקטובר עלול ח"ו לחזור על עצמו

מסתבר לדעתי, שהיחיד שהבין מה שצריך לעשות זה בן גביר. להתייחס אליהם כאויבים שאין שום גשר שיכול לחבר בינינו, ולהרתיע.

מה איפה להרתיע?

רעיונית, הוא הכי בקו של אחרי שינוי הקונספציה עוד מלפני ה7 באוקטובר

הוא וליברמן

אבל קשרו להם את הידיים

פתאום קלטו שהערבים לא נחמדים וששלום איתם זו סיסמא בלבד.

ומה מנחם בידיעה שהערבים יישארו פה?!🤦‍♀️

שבטעות חושבים שהם תינוקות שנשבו.

מספר לא מבוטל של מנדטים. אנטישמיים חובבי סל הקליטה שעלו מכוח חוק השבות

שנלחמים על החיים שלנו בעזה. הם אחים שלנו ואוהבים אותם.

ויש גם לצערי הרבה גויים גמורים שעלו מטעמי נוחות וסל הקליטה של חוק השבות.  

החשוב שבהם - להחזיר את החטופים

אם היו מתפוצצים על החמאס, זה היה מסכן את החזרה של החטופים

ומצד שני, זה באמת מרתיח

אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאני מבינה לליבך והסיטואציה מאוד לא פשוטה

אני מקווה שיחזרו ללחימה

ושכל הסבל הזה יישא פירות לאורך שנים. של שקט מטרור עזתי דעאשי, של בעלים וילדים ואבות ששבים למשפחותיהם לשגרה רגילה ושוחקת, אך ככ משמחת ונורמלית

❤️

חיי חילים חשובים מאוד!

אבל הם שם, מסכנים את חייהם בשביל אזרחי ישראל.

אם זה לא היה סדרי העדיפויות במדינת ישראל- אז היינו צריכים להתחיל לדאוג.

ישראל לא מגיבה לא כי חיי החיילים לא חשובים

אלא כי חיי החטופים עומדים על הפרק

וה10 של היום וה10 של מחר- הם מחיר הבלגה.

אני רוצה לקוות ולהאמין שכשימצו את שחרור החטופים ידעו להיכנס בהם חזק.

הלוואי ולא נתבדה

שזה קשה להגיד,

לחייל יש תפקיד.

הוא שליח של המדינה כדי להגן על אזרחיה.

החטופים הם אזרחים, הם לא שם בתפקיד ולא בשליחות.

הם שם כי המדינה הפקירה את הביטחון שלהם.

והאחריות של המדינה היא להחזיר אותם, ובשביל זה היא שולחת ומסכנת חיילים.

האם הדרך עכשיו היא הדרך הנכונה? אין לי מושג

האם העסקה הזו נכונה? אין לי מושג

מה צריך לעשות? אני לא מבינה בזה

אפשר לטעון נגד העסקה

יש לזה המון סיבות

אבל עם כל הקושי, התפקיד של חייל הוא להגן על האזרחים, ולא להיפך.

(בעלי במילואים, אני כותבת את זה ממש בחרדת קודש ומתוך הערכה עצומה לחייהם של החיילים שלנו, הלוואי ובעזרת ה' שיחזרו כולם לשלום. אבל ההשוואה בין חיי חטופים לבין חיי חיילים בצורה הזו, היא לא נכונה בעיני)

שחייל לא הגיע לתפקיד שלו מתוך בחירה.

במובן מסויים הכריחו אותו להיות שם.

הוא שליח של המדינה, זה נכון. אבל מיוזמתו? לא באמת.

הוא אזרח בעצמו. 

שחוייב לבוא להיות שליח של המדינה, בצו 8 או בגיוס חובה.

אז נכון. החיילים שלנו ברובם באמת בתחושת שליחות ורצון לתת וכו' וכו'.

גם בסדיר גם במילואים.

אשרי העם שאלו בניו!

ונכון שהמציאות הכללית מורכבת וגם דורשת צבא כזה ולא צבא שכירים.

ונכון ש'מי שלא רוצה יכול לצאת'. אבל זה לא כזה פשוט. ולא מתאים לכל אחד שמפחד/לא רוצה מכח מיני סיבות להילחם חזק עד כדי שישחררו אותו.

ובעלי גם במילואים ועם המון רצון לתת וכו'.

אבל אני לא תמיד במקום הזה. וזה הגיוני ולגיטימי.

ויש כמוני עוד הרבה, גם נשים וגם גברים.

אז בשורה התחתונה רק רוצה להזכיר

שחייל לא בחר להיות חייל. בחרו בו.

וכן. מרתיח אותי שכל אהובינו יושבים בעזה או בשאר המקומות ומחכים בחרדת קודש לראות מה יגיד או יעשה הוד מעלתו החמאס, ולפי זה להתאים את החליל.

וכן. בעלי אזרח פשוט, ששלפו אותו מהחיים הפרטיים שלו כדי להגן על אזרח אחר.

זכות עצומה ומצווה גדולה.

אבל אנחנו רוצים ומחכים שגם אזרחים כמוהו יוכלו לחזור לחיים הנורמאליים שלהם, בבריאות איתנה.

יש התעוררות בעם, זה נכון.

סוף סוף.

ב"ה.

גם המנהיגים התעוררו

אבל נראה שזה עבר להם.

וחזרו לאיפה שהיו.

מדסגת על שליחות במובן הגבוה של המילה.

מה שכתבתי לא מתייחס בכלל לרצון של החיילים להיות בצבא או לא.

אלא לעובדה הפשוטה שחיילים תפקידם להגן על אזרחים, זו הדרך של המדינה להגן על האזרחים שלה. אז בשדה הקרב, הם קודם כל חיילים, לפני שהם בנים ובני זוג וילדים ואחים.

וזה לא אומר שלא צריך לדאוג לשלומם

וזה לא אומר שלא צריך לעשות הכל כדי שלא ייפגעו

מה שכתבתי מתייחס לטיעון הספציפי לפיו צריך להתנגד לעסקה כי חיי חיילים לא שווים פחות מחיי חטופים. ובטיעון המסויים הזה, יש קצת בעייתיות בהגדרת התפקידים במדינה.

בקשר לשאר ההתנהלות, אני גם מתוסכלת, אבל מה שכתבתי היה ספציפית למה שנכתב

בשביל זה הם שם.

זה המשמעות של צבא הגנה לישראל!

לא הפוך

אוי לנו אם אזרחים. נשים וילדים היו צריכים לשלם בחייהם בשביל להגן על הצבא..זו לא המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה.

(ותשאלי כל חייל שיוצא לקרב- הוא יוצא תחת השליחות הזו)

@תקומה

@מקרמה

אותם! שייקרו את החיים שלהם!!!

יש להם משפחות.

שלא יתייחסו אליהם כמובן מאליו ולא ישתקו על זה שמפרים את ההפסקת אש!!!

ברמה האישית לא מעניין אותי כרגע שום דבר. אני רוצה את בעלי בבית וזה הכל. מי שרוצה ומרגישה שליחות, מוזמנת לתרום את בעלה למאמץ המלחמתי.

מי אמר שמתיחסים אליהם כמובנים מאליהם?

את מדברת מתוך הקושי ברמה האישית- שזה מאוד מובן

אבל מקבלי ההחלטות לא יכולים להסתכל על זה מאותה הזווית.

הזווית שלהם חייבת להיות הרבה יותר רחבה!

(ולגבי המשפט האחרון- מחילה, אבל לא במקום, אפחת לא שולחת את בעלה...  השירות הצבאי והמאמץ המלחמתי הוא לא בחירה... היום הכרח קיומי, הוא לא יכול להיות תלוי ברגשות הנשים- וזה לא פייר להפיל את האחריות עליהם)

אז היו מגיבים להפרה של הפסקת האש!

אז היו מציידים אותם טוב יותר ולא שולחים אותם ככה בלי ציוד הגנה ולחימה מתאים.

היו דואגים להם לאוכל כמו שצריך ולא רק אם אנשים טובים תורמים להם.

במשפט האחרון נכתב בתגובה למה שאת כתבת.

שגם עלולה לסכן עוד חיילים

וגם עלולה לסכן את המשימה של החזרת החטופים

אני בעד הרתעה חזקה, וזה חסר, אבל מצד שני - החמאס מתחיל להבין שישראל נכנסה לזה אול אין.

אולי זה מתחיל לחלחל עכשיו

זו דרך ארוכה אחרי שנים של רפיסות מולם

תעשה את אותה פעולה

השינוי הכי משמעותי היה שינוי מחשבתי שבא בעקבות הטבח הנורא

זהו, נשברה הקונספציה

מפה קשה לי להאמין שנסוג אחורה

זו טקטיקה חכמה, לבחור מתי להגיב.

זה משאיר מרחב תמרון גדול

לא חושבת שבאמת השתנתה הקונספציה..

לצערי!! ממש לצערי!!

הוא לא היה מפר את הפסקת האש...

כן העיסקה הזו היא פגיעה אנושה בכבוד הישראלי.

אנחנו נלחמים בהם חודש וחצי

יש מקומות בעזה שנראים כמו אחרי הוריקן

ולא מצאנו את החטופים שלנו.

וחמאס עדיים שולט יופי בצפון הרצועה, איפה שספרו לנו שכבר כבשו...

ואנחנו שוב

, ושוב

מורידים את הראש

בעיניים שלי לא באמת שינו קונספציה.

שינוי קונספציה אומר דברים אחרים בעיני.

ולהפסיק לרחם כל כך על האוכלוסיה המקומית ולדאוג לה, כי כולם שם מחבלים. רוצחים או סיענים... 

המקסימום זה ילדים שעדיין לא ממש אבל מגדלים אותם טוב טוב להיות שהידים

האמת אני נשבר לי האמון מהמדינה הזאת.

אוהבת את הארץ שלי כל כך. מתוסכלת ברמותתת מתפקוד המדינה.

שיקרו שלא ידעו איפה כל החטופים כדי למשוך זמן

אחר כך הפרו את ההסכם והפרידו ילדים מאמהות

אחר כך הפעילו מטענים

ועכשיו מבקשים להאריך את ההפוגה

ואנחנו קונים את זה שזה כדי שהם יחפשו את החטופים שלנו

הדרך להחזיר את *כל* החטופים היתה להגביר את המלחמה

במקום זה הם מביאים לנו אותם טיפין טיפין בתוספת לוחמה פסיכולוגית

בסופו של דבר הם מכתיבים את סדר היום

איך אפשר להיות כל כך נחרצת בעניינים של חיים ומוות.

אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות

אבל כבר עכשיו די ברור שהחטופים הוחזקו שם בתנאים מזעזעים, עברו חוויות קשות מאוד שמי יודע איך משתקמים מהם.

וזה רק ממה שנחשף לנו

אז איך אפשר להקל ראש במשמעות של החזרה שלהם הביתה עכשיו? מי יודע כמה נזק יכול להיגרם מאפילו עוד יום נוסף של שבי? ומי היה מבטיח שבאמת עוד לחץ צבאי היה גורם לחמאס להיכנע ולהחזיר את כולם?

נשמע שזה היה דורש עוד ימים ושבועות ארוכים של לחימה, אם בכלל.

אני לא יודעת מה הדרך הנכונה

אבל לא מבינה איך אפשר להיות כל כך בטוחים במשהו שהוא בכלל לא בטוח

כי ראש ממשלת תאילנד התקשר לנשיא איראן והודיע לו שאם לא משחררים את התאילנדים הם יוציאו להורג עצורים פלשתינאים שנמצאים אצלם

וד.א... מי  שמקבל החלטות בתאילנד זה המלך

ואפחד לא באמת יודע מה היתה העסקה בין תאילנד לאירן.  

שקשור למלחמה נובע מאיזה תקשורת הם צורכים. אפשר להסתכל כאן בשרשור הארוך הזה ולהבין איזה תקשורת כל אחת צורכת...

ידוע שיש ערוצים מגמתיים שמנסים ליצור מציאות ואמונות ספציפיות, לעומת ערוצים אחרים

חלק מהערוצים היו שותפים לקונספירציה שהתפוצצה ב7/10.

לא השופרות של הימין ולא השופרות של השמאל.

לכן כל הצהרה באופן נחרת של מה צריך לעשות של מי שניזון מהתקשרות בלי שבאמת יש לו ידע אמיתי ונרחב על מה קורה בשטח, מתחת לפני השטח ומעל

(ויש מעט אנשים כאלו .. )

היא חסרת אחריות

משהו קצת מבאס, שאת חושבת שאת יודעת איזה תקשורת אני צורכת. לפי הדעה שלי.

ב"ה אני מחזיקה מעצמי כבעלת עמדה עצמאית, אני חשופה להרבה סוגים של תקשורת, מפעילה ביקורת על מה שאני קוראת ומחליטה לבד מה לחשוב.

אני חושבת את זה כי זו הדעה שלי, לא כי מישהו אמר לי.

ויש משהו קצת מזלזל בלחשוב שמישהו חושב משהו כי רק לזה הוא חשוף

נשענות על מידע כלשהוא שמקבלים..ולכן תלוי מה המידע שמספקים לנו

התקשורת היא כלי מאוד חשוב ולא סתם יש הרבה עניין סביבה. דעת הקהל מעוצבת ע"י התקשורת

אני שומעת את הגישה הזו מכל מיני כיוונים.

כאילו אנשים מסויימים חושבים משהו מסויים רק כי הם "לא מספיק מבינים, לא מספיק יודעים"

וזו טעות להסתכל ככה על עמדות.

אנשים שונים חושבים דברים שונים, וזה שמישהו חושב אחרת ממני, לא אומר שזה בגלל שהוא לא מספיק חכם להגיע לתובנות שאני הגעתי אליהם, או בגלל שהוא מקבל את הדברים כמו שמעבירים לו, אלא כי הוא פשוט מפרש אחרת נתונים דומים.

בעיניי הטיעון שאומר "את פשוט נחשפת לתקשורת מסויימת, ולכן חושבת ככה" הוא טיעון שמתחמק מלהתמודד עם הטענות עצמן, אלא לוקח את הוויכוח למקום אישי שמופנה כלפי האדם ולא כלפי הטענות.

את החטופים בכח ושזו פעולה בעלת הצלחה רבה, רק שהם חוששים שתוך כדי הפעולה יהרגו הרבה עזתיים חפים מפשע

הידיעה הזו פורסמה בכל הערוצים הרשמיים

אז את מבינה עכשיו מה השיקול שהכריע את הכף...

והמקרה שהיה בין תאילנד לאיראן היה גם היה!! לא כל ידיעה שלא פורסמה בערוץ 12 היא פייק

יש דברים שמסתירים ממך במכוון ומאידך יש דברים שמפמפמים שוב ושוב כדי להנדס לנו את התודעה

בשטח הדברים הרבה יותר מורכבים.

איזה תגובה להפרה של הפסקת אש היית רוצה לראות?

מה היה המחיר שלה?

מה היתה העלות שלה מול התועלת?

קל לנו לשבת בהית ולקבל החלטות בכאילו.

בפועל יש אנשים שכל החלטה שלהם היא ממש חיי אדם, וכן. הם מקבלים החלטות קשות וממש לא הייתי רוצה להיות במקומם.

אין לנו את התמונה המלאה,

אנחנו לא יודעים את המידע המודיעיני,

אנחנו לא יודעים באמת מה החטופים המשוחררים מספרים (מוציאים ממש מעט ורק אחרי צנזורה)

אנחנו לא יודעים מה התוכניות לכשתסתיים ההפוגה

אנחיו לא יודעים!

ולכל חייל בעזה יש את הציוד.

מכירה הרבה אנשים בפנים. כולל בעלי.

הפסטיבל הזה של גיוס תרומות וצ'ופרים לחיילים לא בהכרח צורך של הצבא

יותר הצורך של העם להיות מעורב

אני לא הפותחת אבל בהחלט יש חיילים ללא ציוד

ואת זה גם אני יודעת ממקור ראשון

הייתי חייבת להגיב

בעלי אומנם לא בעזה אבל בהחלט במקום מסוכן וללא ציוד מתאים

באמת לא חושבת שכתבתי משהו בצורה לא נעימה- לפחות זו לא היתה כוונתי.

יש לנו הישראלים נטייה להביע דעה על כל דבר. להגיד איך נכון וצריך לפעול.

לחשוב שאנחנו יודעים הכי טוב.

יש זמן ודרך והביע ביקורת.

יצא לי כבר לשמוע ביקורת על התנהלות כזי או אחרת של מקבלי החלטות בשטח.

שפורסמה בסטטוסים ברוב חוצות.

התכווץ לי הלב כי לכל מפקד בשטח שמקבל החלטות קשות יש אמא, ואחות ואשה

ורבים מהם הם בני הציונות הדתית

והפלא ופלא- הספיקה שיחת טלפון אחת להבין שזה ממש לא התמונה המלאה, ורחוקה מאוד מהאמת.

למעט מאוד נשים פה בפורום יש באמת הבנה בטקטיקות צבאיות.

באיך עובדים הדברים בשטח

ביחסים העדינים ומה מחיר כל החלטה.

המלחמה והחלטותיה לא מנוהלת בפורום- וטוב שכך

ונגד זה יצאתי... נגד אמירות נחרצות שצריך לעשות xyz

זה לא השרשור הראשון בסגנון- זה פעם ראשונה שאני מגיבה.

וכן. אני מבינה שברמה האישית והרגשית זה קשה. הרבה פעמים זה צורת התבטאות של לחץ, של פחד של מליון רגשות... אבל לתת לרגש להכתיב את דרכי הפעולה במלחמה - יוביל לאסון  (ראו מקרה גלעד שליט...)

-----

לגבי הציוד- כתבתי לכל חייל בעזה.

הדרך בה ידעתי שבעלי נכנס לעזה היא לפי הציוד שהוא חזר איתו הביתה באפתר שלפני...

האם יש מקום להשתפר?

בהחלט

אבל אנחנו לא נמצאים במחדלים שהיו בלבנון השניה... אנחנו כן בטראומה מאז.

ויכול להיות שיש מקרים במקומות אחרים של חוסר  ציוד

יש לנו את הציוד הכי טוב בעולם ובאופן טבעי הוא  מתועדף לאזורים בהם יש יותר סיכון.

זה נקרא ניהול סיכונים...

לא מאמינה שיש מישהו מלמעלה בין אם בממשלה ובין אם בפיקוד העליון שיכול לצמצם סיכון במחיר סביר ולא עושה את זה

אבל תמימות שכזו איפשרה לאסון בשמחת תורה להתרחש.

המוכנות של הצבא מזעזעת. אני מכירה חיילים באזורים מאד מסוכנים (מחוץ לעזה) שיש להם אפודים בני 50 שנה שלא שווים כלום. יודעת למה 50 שנה? כי במלחמת יום כיפור קיבלנו מהאמריקאים. אם יש לכולם בעזה אפודים כרגע (הלוואי שזה נכון) זה בגלל שהאמריקאים שלחו לפה. וגם המון המון תחמושת.

אז לכל מי שחושבת שאנחנו יכולים להזיז פה זרת בלי אישור של ביידן שתחשוב שוב…

(אלא אם את מדברת על גבול הצפון)

אפילו את האזרחים עוד מעט מחזירים לעוטף.

לראות ולנפח את הרע ולהעצים את  הפחד לא יעזור לאף אחד.

(וזה לא בשטח ישראל)

זה שיש ציוד יותר חדש, לא אומר שהציוד הקודם לא מתאים.

כי לדעתי הדיון נהיה קטנוני ומיותר (בעיקר הסוגריים).

נסכים שלא להסכים…

כולנו מתפללות לבשורות טובות ולסיום המלחמה בניצחון מוחץ ובהקדם ♥️

חיילים לא מסתובבים שם סתם, הם מסתובבים לצורכי פעילות וכשהם יוצאים לפעילות יש להם ציוד.

זה לא כמו שטחי כינוס שמחכים שם לפעולות.

התייחסתי לעניין הציוד, לא להגדרה פוליטית או דתית.

ברור לי שיש פה מחדלים של שנים.

אני מאוד רוצה לקוות שהאירועים האחרונים יביאו בעקבותיהם התפקחות רצינית.

ברור לי שהמדיניות הכללית צריכה להשתנות

אבל זה ברמת הקרוב. שינוי כולל.

אבל כרגע אנחנו במלחמה.

יש פה משהו הרבה יותר ממוקד ותחום וזה לא הזמן.

אני רוצה לקוות שאחרי המלחמה הזו יעשו חישוב מסלול מחדש

אנחנו לא באותו המקום.

אז היה מחסור ממש רציני בציוד. באמצעי לחימה, במנות קרב.

אנחנו לא שם

לא במצב מושלם- אבל גם לא שם

מתאים זה מחדל.

את יכולה לומר מה שתרצי, שומדבר לא ישנה את זה.

ניהול סיכונים לא על הגב שלנו.

והוא תמיד מנוהל על גב של מישהו

זה בדיוק ההגדרה של ניהול סיכונים.

חייבת לשאול,

מה את מציעה?

איזה נוסחת קסם יש לך שלא ידועה למפקדים בשטח?

הכי קל לצעוק מה לא ולתת ביקורת

אבל כשמגיע הזמן. לענות מה כן פתאום כולם שותקים...

אני פשוט מציעה לשתוק קצת קודם.

לא נעים לשמוע

אבל זו האמת שלי

לק"י

לא כתבת פה כלום אישי.

והערות לאחרות לא כותבים מאנונימי. אם יש מה לומר, אז בבקשה מהניק שלך.

וזה מה שמתסכל..

שההסכם הזה פשוט יוביל בהסתכלות רחבה להרבה יותר הרוגים בהמשך

שההתעלמות מהפסקת האש שהופרה תוביל להרבה יותר ניסיונות שלהם לפגוע בנו..

תגגלו

הביטחון השתפר?

לדעתי זה פשוט נובע משיקולים של דם כחול.

ועדיין הכל מה' יתברך

ובנוסף -  שבשביל 171 ישראלים, מסכנים מליוני יהודים.

מה ירתיע אותם מחטיפות נוספות?

שחרור מחבלים?

או נכבה 2?

כן הם הכניסו אותנו למלכודת אכזרית כי אנחנו רחמנים בני רחמנים והלב שלנו נקרע - - -

אבל מי שדחף לעסקה עם שליט הביא את הטבח הזה, ועכשיו דוחף לעסקה הנוכחית.

אני מסכימה עם הדעה של  הפותחת

להכתיב את הטון.

לצערנו הם יודעים שאנחנו נשתוק, אז הם מרשים לעצמם להפר את ההסכם הזה בכל דרך אפשרית ולצחוק עלינו.

צריך ליצור מנגנון ברור של תגובה- על כל ניסיון שלהם לפגוע בחיילים- כמות של הפצצות מהאוויר.

על כל עיכוב של שעה בשיחרור החטופים- עוד תקיפות.

על כל פגיעה בהסכם הם משלמים מחיר. כבד!

ש*להם* ישתלם לעמוד בהסכם.

שזה יהיה אינטרס שלהם שיהיה הסכם כבר.

שירדו על הברכיים להתחנן וישפילו ראש.

לצערנו אנחנו לא יודעים את מצב החטופים. לא הפיזי ולא הנפשי.

כרגע החיילים שלנו בריאים בגופם ובנפשם ב"ה, ולא צריך לסכן אותם בכל מחיר.

(גילוי נאות- יש חטופים שאני מכירה אישית, ואני מחכה לשיחרורם יום יום. ודווקא חיילים שבתוך עזה אני לא מכירה או לא יודעת עליהם)

מתסכל כל כך לשמוע על סיטואציות שמסכנים את חיי חיילינו בשביל אזרחים עזתים.

מתסכל לשמוע שהחיים של החיילים שלנו לא נספרים בעיני הממשלה והעולם.

זה האחים שלנו, הבעלים, הילדים.

הם שם כדי להגן עלינו, אבל צריך שיהיה מי שיגן עליהם.

שהוביל אותנו עד היום

איפוק זה לא כח!!!!

אולי מול ילד מתוק ושובב שרק רוצה לעצבן איפוק זה כח

לא מול אויב!

בטח לא במזרח התיכון

ככל שנפגין עוצמה נקבל יותר גם במשא ומתן. מי זוכר שסינוואר פוצץ את המומ בגלל שנכנסנו לשיפא? הוא חזר על 4 למרות שכבשנו את המפקדה בדמות בית חולים

ומאז אנחנו "התרככנו" בכל המובנים

וזה מה שמרגיז ומייאש

ברור שזה לא כי חיי החיילים לא חשובים, אבל כן כח ההנהגה שבויה חזק בתפיסות מפגרות ולא מוכנה להתפכח וכן כי יש דברים שחשובים להם יותר מחיי החיילים והאזרחים גם יחד- כמו ליטוף אמריקאי וקצת שקט תעשייתי בגזרות אחרות 

בתור אחת שמתחרפנת מהפסקת האש הזו😖

ומתה מפחד ממנה כי יש לי כמה אחים בפנים ובעל שכרגע יצא אחרי כמה שבועות לחימה ואין לדעת מתי ייחזור לשם שוב...

שהיום שמעתי ממקור ראשון שלא כל מה שקורה בפנים (מבחינת תיפקוד הכוחות שלנו...) יוצא לתקשורת.

לא רוצה לפרט, אבל לא יושבים שם רגל על רגל....

תאחזי בזה שאנחנו לא יודעים הכל. שבסופו של דבר אנחנו נלחמים את מלחמת ה'. וגם אם יש הפסקה (ששוב, הלוואי ולא הייתי, רק עושה לי כאב בטן) הכל מאת ה' ובעז"ה עוד נמשיך לתקוף שם בעוצמות גדולות כמו שחייליו של הקב"ה יודעים לעשות💪💪

בינתיים, שמחה בשביל עצמי ובשביל שאר המשפחות "שבזכות" הפסקת האש הזו רואים קצת יותר את האהובים שלנו. (לא שווה את זה, אבל כל עוד אין לי שליטה בדבר, שמחה מהטוב שיוצא לי מזה)

וממשיכה להתפלל לקב"ה שייתן למנהיגים שלנו שכל טוב ולחיילים שלנו כוחות גוף ונפש🙏

בבקשה שימו לב.

גם ההפרה של ההסכם כשהגברים שלנו שם, ברווזים במטווח

וגם העובדה שההפסקת אש הזו מאפשרת לחמאס להתארגן ולהתחמש. עוד יום ועוד יום והם מקבלים אספקה, ממלכדים, מארגנים פיקוד

ואנחנו קונים את האשליה הזו של ה"שקט" שמקווה שלא תתפוצץ לנו בפנים

ולבכות איתך יחד

כי נגמרו המילים 😥

מציאות קשה כל כך

ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

חיבוק ענקי אהובה ❤

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

והערכה עצומה!

פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.

ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷

לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.

וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..

אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.

וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..

פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.

כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.

קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.

לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..

בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים..  קורה.

אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה

אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת

אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן

זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר

אבל המודעות לזה יכולה לעזור..

בהצלחה! וחיבוק

בס"ד
 

חיבוק ענק!

ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!

את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.

גם כשזה היה להסתדר מצוין

וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.

למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
 

והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.

המאמצים האדירים של עכשיו

- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח

של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -

מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!

שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.

את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!

ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
 

כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.

זה קשה בטירוף.  

האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?

לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?

אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
 

הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
 

לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.

הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
 

אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,

אני נושאת תפילה עכשיו

ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים

שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,

שהוא ישמור על האיש היקר שלך,

על הילדים שלכם,

עלייך

בתוך כל עם ישראל,

שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת

ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.

שתזכו למנוחה, והמון,

לנחת, והמון,

לקשר קרוב בין כל בני הבית,

לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו

ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.

ושתזכו לפסח מדהים,

לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,

לסדר מרומם,

ול-100% זמן של טהרה.
 

מלא מלא מלא כוחות אהובה.

נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...

עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי

עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי

חיבוק ענק

אנחנו חלק משו הסטורי

אנחנו מלכות העולם!!!!!!

ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.

לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!  

(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )

תודה

תודה

תודה!!!

@אנונימית בהו"ל 

@שלומית. 

@112233445566 

@קמה ש. 

וכולן!!!!!!!

לק"י
 

ואז מנקים שולחן וכסאות. שיש וכיורים.

את התנור והכיריים ניקיתי, אבל אנחנו לא מכשירים אותם. ככה שאפשר להשתמש בהם, ומה שמתלכלך לנקות עם מגבון או משהו קליל.

קונים גם אוכל מוכן. גם כדי להקל עלינו ולפנות עוד זמן לנקיונות.

לק"י

צהריים וערב לאכול בחוץ או רק ערב.

ואז לנקות לפני.

אני מתכננת לבשל חמץ עד מחר. לסיים חבילת פסטה אחרונה.

ביום שני להכשיר את המטבח, ואז כבר לא לבשל חמץ, וגם לא בכלי חמץ.

יש לנו עוד כמה מנות של נודלס, שאני יכולה להכין גם אחר כך רק עם מים רותחים.

לחם- אוכלים עד ערב החג. אפשר גם להשאיר את הטוסטר, ולהכין טוסטים.

בימים האחרונים אנחנו אוכלים במרפסת. מקווה שלא יהיה יותר מידי קר וגשום.

אחרי שנכשיר את המטבח נוציא כלים של פסח, אפשר להתחיל לבשל אוכל כשר לפסח.

אצלנו אמא שלי עושה ארוחת צהריים גגולה של סלט, פירה ועופות מבושלים כדי שאנשים ישבעו עד הערב....

זה כבר ערב חג.

בהמשך היום אוכלים דברים כשרים לפסח, רק בלי מצות.

לארוחת צהריים אנחנו קבוע אוכלים מרק עוף, ויהיו גם תפוחי אדמה של הכרפס.

לפני כניסת החג ננשנש משהו, שלא יהיו רעבים עד האוכל.

מקווה שבאמת נעמוד בזה. אם נראה שאנחנו רעבים נקנה פיתות ונגביל לפינה מסויימת.

מקווים מאוד להכשיר את המטבח מחר (זה בעצם אומר לעשות הכל מחר. רק רוקנו את הארון של המזווה.. המטבח שלנו פיצי אז יש מצב שזה ריאלי)

חשבנו על כל מיני אוכל שאפשר לאכול ולשבוע גם לא חמץ.

אמרנו שנאכל בפינה מסודרת..

במיוחד בזמן של הבין לבין זה מה שהכי נוח..

בשלישי רביעי חיים על אורז ועדשים..

או חצי כשר 😉

זהו הבנצי הבוקר שלא הגיוני לא לאכול חמץ בכלל.

ברגע שנוכל לבשל במטבח פסח כנראה נהפוך את אחד הסירים לקטניות ונאכל קטניות..

זה ממש בסדר בעיניי והן יהיו בחדר הכביסה עד החג עם ממרח שוקולד ונשתמש הסכינים חדפ

אני גם עובדת ונסיים להכשיר רק היום בלילה בעז"ה

צריך לאכול משהו בינתיים🤷

או כניסה

או חדר מדרגות

כל שנה אוכלים בחוץ אבל השנה המזג אוויר לא מאפשר..

מוציאה טוסטר אובן גדול החוצה, ואת הכירה החשמלית שיש לי.

ואז אני מבשלת חמץ בחוץ. מכשירה את המטבח סופית רק בשלישי בערב לפני בדיקת חמץ (שיש וכיורים).

ברביעי בבוקר עוד נאכל פיתות/קורנפלקס עם חלב וכאלה, בחד''פ בחוץ.

כאילו תכלס - אני בעיצומו של הכשרת המטבח ואת הכיריים כבר עשיתי, גם מיקרו וגם את הנינג"ה כבר ניתקתי

רק הכנתי טוסט פה לכולם היום וניקיתי גם אותו

הילדים מתנגדים לבורקסים קנויים מראשון עד שלישי אז כנראה שאקנה פיתות מחר בבוקר ויאכלו במרפסת. נמרח עם חדפ.

אבל אם הייתי צריכה לבשל לחג התשובה היתה משתנה

מחר בע"ה ננקה מקרר

כיריים ותנור בשני בע"ה (תנור לא מכשירה רק מנקה)

שלישי בעלי יכשיר את הכיור והשיש.

ויאכלו במרפסת מה שנשאר בע"ה 

לק"י

אז זו גם אופציה...

(מכשירים רק שיש וכיורים, יש לנו טוסטר אובן וכיריים חשמליות לפסח).

לכן את המטבח עושה בהסתערות...

וזהו מחר כבר יכולה לבשל פסחי בעז"ה.

מה שכן אני מאפשרת קטניות עד פסח

בקטניות יש הכללל תדעי לך לא חסר כלום

ככה יש לילדים נשנושים טעימים

מכינה אורז במיקרו (של כל השנה כמובן) ולא אכפת לי אם נשאר פירורים בבית.

לא רוצה שיאכלו חמץ בבית גם אם זה פיתות כי עושה לי לחץ (אני עם קטנטנים אבל)

מי שצריך חמץ אמיתי יש מחוץ לבית שקית עם בייגלה (קטניות אבל הם לא עלו על זה בנתיים)

ופיתות עם ממרח שלא דורש קירור, וכמה סכיני חדפ.

וכמו שמסתדרים שבוע של פסח ולא רעבים ב"ה

ככה לא נהיה רעבים גם מחר והלאה..

אני פותחת את המטבח של פסח בלהכין מגש גדול של עוף בתנור, שזה כמה דקות עבודה, וככה יש אוכל מבושל ותחושה טובה בבית.

עד שלישי בבוקר עוד מבשלת... כל הארונות מטבח כשרים אבל את השייש, מיקרוגל, כיריים, פינת אוכל ושטיפה כללית עושה ביום האחרון.

אז אוכליפ חמץ מבושל עד שלישי צהריים ואז בדרך כלל מזמינים משהו חמץ לערב ובבוקר אוכלים פיתות עם שוקולד לפני סוף זמן אכילת חמץ במרפסת ומנקים אחרי.

אני בעיקרון תמיד מכשירה בל"נ יומיים לפני ומבשלת כשלפ/ אוכלים בחוץ

השנה הקדמנו למוצש כי אני עובדת עד הרגע האחרון ומלחמה וזה..

נשארו לי עכשיו בעיקרון שיש, כיורים ושולחן אוכל . וכמובן שטיפה כללית וכו'

הייתי מעדיפה לבשל גם היום כי הילדים מעדיפים אבל יום ראשון זה יום שתמיד קשה לי אז סביר להניח שלא הייתי מספיקה כמו שאני רוצה כשאני גם עובדת

חמץ

שונאת אוכל של פסח ותמיד אוכלים חמץ עד הרגע האחרון, בדרך כלל ביום האחרון זה כבר בעיקר פיתות עם ממרחים

אנחנו מתכננים לנקות הכל עד היום בלילה

אבל בשלישי בערב נעביר שוב סמרטוט ונעשה את ההכשרות

כי אי אפשר באמת בבין לבין הזה כל כך הרבה זמן...

כנראה אעשה ככה

אבל בגלל שאנחנו נוסעים לליל הסדר

אם הייתי צריכה לבשל הייתי מנסה להכשיר היום

הרעיון שהארונות כשרים לפסח אבל אוכלים חמץ באותו חדר, כשיש ילדים שובבים ומופרעים 

זה בלתי אפשרי, פשוט.

ברגע שמתחילים חייבים לסיים

גם אם יהיו קצת פירורים זה בסדר.

ניגש לארון שמכור לגוי

שקשרתי בשרוך

קשר כפול

בכוונה לגזור לאחר החג

והבחור במלא אונו

משך מימין ומשמאל ו-בום החוט פקע בעוצמה...

בקיצור זה תלוי ילדים.

אין סגירה בבית שלנו שהוא לא מצליח לפתוח. אין.

(מיואשת מזה בלי קשר לפסח כי הוא גם מטפס לגבהים ופותח פקקים של חומרי ניקוי ותרופות אז בעיקר מתפללת חזק לד')

לק"י

אז מבינה אותך לגמרי.

נשמע ילד נמרץ, שעוד יביא הרבה טוב לעולם כשיגדל.

(ובנוסף, כתבתי את ההודעה שלי גם בשביל נשים אחרות, שאולי להן זה מתאים).

אז רק השנה פעם ראשונה מאז שהילדים נולדו שלא העליתי חמץ למעלה לארונות מהחשש שייגעו

אין אצלי שום דרך לסגור אף ארון או מגירה במטבח כי אין ידיות בכלל

אפשר בדבק חשמל מלמטה

אפשר הסוגרים עם המגנט (דורש התקנה)

אזיקון אפשר לחתוך עם גוזז צפרניים, ככה גיליתי..

ודבק חשמל חששתי לשים שלא ישאיר סימן

מגנט לא חשבתי לנסות

אבל הנה הגענו לרגע בו לא צריך כבר😅

אני מארחת ואין מצב להתחיל לבשל לפסח בערב חג, זה חג עמוס בבישולים.

בשנים שנסעתי באמת הכשרתי ממש בסוף

פשוט לא במטבח..

מתכננת להכשיר מחד בלילה בעזרת ה' ובישועתו...

אבל יש לי תנור חלבי, מיקרוגל וטוסטר שאני לא מכשירה וצריכה רק לדאוג שישארו נקיים, וכירת גז לטיולים.

אבל מבושל מפסיקים כבר כמה ימים לפני, השנה נגיד כנראה שהיום בעז"ה. אוכלים במרפסת או בחצר, בעיקר פיתות/קורנפלקס או מזמינים אוכל.

מה שהולך כאן זה הזיה

מזדהה 

פשוט זוועה

את מנקה פינה אחת שהופכת. אצ כל הבית

עוד לא הצלחתי להבין איך

ולא מצליחה לדון לכף זכות

בא לי להתפוצץ על חמותי

בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות

בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.

אולי תשאלו?

ולי בתור כלה לא נעים לשאול

למרות שאני בוערת

ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.

זה בהחלט מחזק

אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי

לא אוהבת להתחיל כך חג

אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..

שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?

שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..

אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...

ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...

ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא

הוצאה כזו עכשיו 

שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש

אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....

עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי

שקניתי

להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות

מתנות יקרות?

אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.

תעשי רק מה שבאמת מתאים לך 

אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...

אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?

כרגע זה מעליב אותי

גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש

מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..

שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..

(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)

אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.

גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.

אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.

אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.

את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.

אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,

אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).

בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.

לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.

אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.

אז כן. היחס לא שווה

ואז?

בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה

ואז את מתבאסת

נעלבת

ובסוף את מפסידה

תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,

לאח אין חלק במעגל הזה

(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)

עכשיו תשאלי את עצמך

האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?

בלי הסכות דעת

או השוואות

תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה 

להזמנה בתנאי אירוח בדירה

במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע

או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)

♥️

אני רק פורקת כאן

בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.

זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה

וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.

וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.

כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי

אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.

בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות

וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.

ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.

לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל

זה באמת לא פר

שולחת חיבוקים

רק רוצה לומר

שלא כל גבר שבסופר לא עושה מילואים או משרת,

בעלי משרת במקום שלא רלוונטי מתחילת אירן האחרונה,

אז יוצא שהוא בחופש אחרי שהיה כמה שבועות רצוף לפני כן, סיוט.

והוא חרדי

חבל להסתכל על זה ככה כי אנחנו באמת לא יודעים כלום ובסוף לך מר בלב

מציעה פשוט להאמין שאת עושה את השליחות שלך, הכי טוב שאת יכולה.

ומי שלא? בעיה שלו

וואו.

בעלי גם עכשיו במילואים ואני ממש מתקשה,

טכנית מצליחה להתגבר ולנקות כמעט לבד,

אבל רגשית מעורערת לגמרי,

בלחץ, בצורך לשלוט תמיד על המצב, לא מרפה,

לא ישנה טוב,

לא כ"כ אוכלת ובלי תאבון.

אז לחשוב שאת עוברת את זה שנה שלישית, זה רק להעניק לך כתר!

איך את שורדת??

תקשיבי, זה קשוח בטירוף!!

תתפחי לעצמך על השכם שאת מסוגלת להסתדר לבד! זה אחד הדברים שקרו לי במהלך המילואים שחשבתי שאני לא מסוגלת לבד, לא מסוגלת לבד לנהוג רחוק, לא מסוגלת לבד לנקות, לא מסוגלת לבד להיות עם הילדים 24/7 ומסתדר שעשיתי זאת, אז תתפחי לעצמך על השכם על כל מה שלא האמנת בעצמך ועשית זאת! תגידי לעצמך אני מדהימה ובעלת כח ויכולת עצומה!

לגבי הסופר עם החרדים, זה קרה לי גם... הייתי בתחנת דלק עם תינוק ניו בורן ביד אחת וביד השניה מתדלקת תוך כדי הדמעות פשוט נזלו בלי שליטה... מלא חרדים שם ואני פשוט חשתי עלבון עמוק שאין לתאר... עברו כמעט שנתיים וזה עדיין קשה להיזכר... חיבוק גדול! 

אוף מבינה כמה זה מציק שכל הסביבה חיה מציאות אחרת.

ראיתי עכשיו כתבה על תושבים בקריית שמונה (כתבה של הכתב אוריה אלקיים)

איזה אנשים!

נותן הרבה כוח ומשמעות להקרבה ❤️‍🩹

הדיסוננס הזה מטלטל.

הלוואי שזו באמת תהיה המלחמה האחרונה

אין לי מילים, אני לגמרי איתך

שולחת חיבוק גדול!

ומקווה שיפתחו לכולם העיניים, הפסוק שמלווה אותי ברגעים כאלה זה "וירא בסבלותם"! בבקשה, רק תראו!

הלכתי לפני כמה ימים עם הילדים לפעילות שמיועדת בעקרון למשפחות המילואים. היו שם בעיקר נשים וילדים מגויסים. אבל הצטרפו בכיף הרבה אבות חרדים כדי לאפשר לאישה לנקות. זה כאב לי מאוד

אני אומרת בשבילך, כי חבל שזה יכאב.

אני הייתי פעם אחת בספארי וראיתי בכל פינה דוכני שתיה מתוקה בחינם וכשבאתי לקחת אישה העירה לי שזה רק לאנשי מילואים.

הסתבר שזה היה יום כזה בשבילם גם עם הרבה פינוקים ובאמת מגיע.

אבל אני הגעתי לספארי ושילמתי כסף מלא וחשבתי שזה פינוק לכבוד החג/חופש- לא זוכרת מה כבר היה המלחמה הזאת יותר מדי ארוכה.

מקווה שהוא יצליח להגיע לחג, ומתפללת שה' יפנק אתכן עם כל הטוב עלי אדמות. שולחת לך המון המון המון כוחות.

אפשר לחפוף את הפאה ולסדר גבות לבד, להשתמש באיפור הקיים, לנקות תכשיטים שתרגישי איתם איזה התחדשות, בקיצור למצוא דברים שכן תרגישי איתם חגיגית לחג

ולדאוג כבר מעכשיו למשהו חדש ומושקע בשבילך לשבועות גם על חשבון פסח🙂

פותחת - את יכולה להזמין מסופר פארם איפור. אם את גרה במקום נגיש,יש משלוחים מהירים

חיבוק♥️

מקווה שתצליחי לשמח את עצמך במשו בכל זאת

אבל תתחילי לתכנן את הלוק שלך לחג ממה שיש לך בבית. תמדדי שמלות ומטפחות או תחפפי את הפאה בבית, תתאימי תכשיטים, תסדרי גבות לבד, תתכנני איזה איפור לשים ואולי תצפי בסרטונים על איפור כדי ללמוד דברים חדשים, אותי זה ממש מכניס לאוירה ולחגיגיות גם אם לא קניתי שום דבר חדש

ותצאי לקנות לך בגדים.

גם הזדמנות להתאוורר קצת..

האמת שקצת עודדתם.

לצאת פחות רלוונטי, אין פה מרחב מוגן בבית. זה לרדת 7 קומות... ובין הילדים יש 3 קטנים. אז לא אשאיר עם בייביסיטר.

אבל הולכת לנקות קצת את התכשיטי כסף.

לפחות זה...

ומזכירה לעצמי כמה טוב יש. (כי כן... קצת ירודה בכללי בתקופה של המלחמה..)

עד שניסיתי והרמתי את עצמי לעשות משהו בשבילי,

שברתי את השרשרת שבעלי קנה לי כשהתארסנו ולא לבשתי אותה נצח כי היא נהיתה ממש שחורה😭😭

ניסיתי להיות עדינה. אבל כנראה לא מספיק.

תמיד אני אומרת לעצמי להסתכל על כל הטוב ולא להתבאס כשורה שברי מבאסים. כי ב"ה יש. יכולה בשניה לשלוף רשימה גדולה. אבל לפעמים בא לי להתבאס ולהיות בזה. גם בעלי אומר לי את זה. שזה מידה מדהימה לומר תודה אבל זה מרגיש לפעמים קצת יותר מידי

אוף, עזבו.

סתם מתבכיינת וחופרת.

ב"ה על כל הטוב. 

לא כאן ולא לעצמך

זה ממש ממש מבאס.

מבחינתי גם להזמין משהו שיגיע אחרי החג זה משמח

(אפילו מוצרי איפור מIHerb)

וזה ממש בסדר להיות בזה

את יכולה ממש להקציב לך שאת בבאסה עד 5

ואת נמשעת מדהימה!!! וואו!!! ללמוד ממך ממש!!!!

ואפשר להגיד לך שאת אלופה שהבית נקי ושאתם בכיף מתכוננים לחג?? באמת באמת וואו!! כל הכבוד לך!!!!!!

עם מתנדבות במקלט עד שתחזרי?

מעודדת אותך לצאת להתאוורר ולהתפנק קצת,

את לא מבינה כמה זה משנה את ההרגשה 🤗

יש בטרמינל איקס וזה מגיע תוך יום

תפנקי את עצמך מגיע לך! 

אולי לשאול משכנה או חברה?
או רעיון טוב מה שכתבו להשאיר את הילדים עם נערה בבמקלט ולצאת לקניות.