זה מה שקרה לאורך שנים ביו"ש וגוש קטיף

ואף אחד לא באמת התייחס.

תסמונת כזאת.

יור(ק)ים עלינו ואצלינו אומרים ש"זה גשם"

השמאל בראש של ביידן - מדינה פלסטינית עצמאית.

תנו לחיות לחיות עאלק

בהבנה שלי לפחות

ההתייחסות לפללסטינים חייבת להיות אחרת

אם נמשיך להאמין שאפשר לחיות לצידם בנחת ושרק ניתן להם זכויות וזה יעבוד - ה7 באוקטובר עלול ח"ו לחזור על עצמו

מסתבר לדעתי, שהיחיד שהבין מה שצריך לעשות זה בן גביר. להתייחס אליהם כאויבים שאין שום גשר שיכול לחבר בינינו, ולהרתיע.

מה איפה להרתיע?

רעיונית, הוא הכי בקו של אחרי שינוי הקונספציה עוד מלפני ה7 באוקטובר

הוא וליברמן

אבל קשרו להם את הידיים

פתאום קלטו שהערבים לא נחמדים וששלום איתם זו סיסמא בלבד.

ומה מנחם בידיעה שהערבים יישארו פה?!🤦‍♀️

שבטעות חושבים שהם תינוקות שנשבו.

מספר לא מבוטל של מנדטים. אנטישמיים חובבי סל הקליטה שעלו מכוח חוק השבות

שנלחמים על החיים שלנו בעזה. הם אחים שלנו ואוהבים אותם.

ויש גם לצערי הרבה גויים גמורים שעלו מטעמי נוחות וסל הקליטה של חוק השבות.  

החשוב שבהם - להחזיר את החטופים

אם היו מתפוצצים על החמאס, זה היה מסכן את החזרה של החטופים

ומצד שני, זה באמת מרתיח

אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאני מבינה לליבך והסיטואציה מאוד לא פשוטה

אני מקווה שיחזרו ללחימה

ושכל הסבל הזה יישא פירות לאורך שנים. של שקט מטרור עזתי דעאשי, של בעלים וילדים ואבות ששבים למשפחותיהם לשגרה רגילה ושוחקת, אך ככ משמחת ונורמלית

❤️

חיי חילים חשובים מאוד!

אבל הם שם, מסכנים את חייהם בשביל אזרחי ישראל.

אם זה לא היה סדרי העדיפויות במדינת ישראל- אז היינו צריכים להתחיל לדאוג.

ישראל לא מגיבה לא כי חיי החיילים לא חשובים

אלא כי חיי החטופים עומדים על הפרק

וה10 של היום וה10 של מחר- הם מחיר הבלגה.

אני רוצה לקוות ולהאמין שכשימצו את שחרור החטופים ידעו להיכנס בהם חזק.

הלוואי ולא נתבדה

שזה קשה להגיד,

לחייל יש תפקיד.

הוא שליח של המדינה כדי להגן על אזרחיה.

החטופים הם אזרחים, הם לא שם בתפקיד ולא בשליחות.

הם שם כי המדינה הפקירה את הביטחון שלהם.

והאחריות של המדינה היא להחזיר אותם, ובשביל זה היא שולחת ומסכנת חיילים.

האם הדרך עכשיו היא הדרך הנכונה? אין לי מושג

האם העסקה הזו נכונה? אין לי מושג

מה צריך לעשות? אני לא מבינה בזה

אפשר לטעון נגד העסקה

יש לזה המון סיבות

אבל עם כל הקושי, התפקיד של חייל הוא להגן על האזרחים, ולא להיפך.

(בעלי במילואים, אני כותבת את זה ממש בחרדת קודש ומתוך הערכה עצומה לחייהם של החיילים שלנו, הלוואי ובעזרת ה' שיחזרו כולם לשלום. אבל ההשוואה בין חיי חטופים לבין חיי חיילים בצורה הזו, היא לא נכונה בעיני)

שחייל לא הגיע לתפקיד שלו מתוך בחירה.

במובן מסויים הכריחו אותו להיות שם.

הוא שליח של המדינה, זה נכון. אבל מיוזמתו? לא באמת.

הוא אזרח בעצמו. 

שחוייב לבוא להיות שליח של המדינה, בצו 8 או בגיוס חובה.

אז נכון. החיילים שלנו ברובם באמת בתחושת שליחות ורצון לתת וכו' וכו'.

גם בסדיר גם במילואים.

אשרי העם שאלו בניו!

ונכון שהמציאות הכללית מורכבת וגם דורשת צבא כזה ולא צבא שכירים.

ונכון ש'מי שלא רוצה יכול לצאת'. אבל זה לא כזה פשוט. ולא מתאים לכל אחד שמפחד/לא רוצה מכח מיני סיבות להילחם חזק עד כדי שישחררו אותו.

ובעלי גם במילואים ועם המון רצון לתת וכו'.

אבל אני לא תמיד במקום הזה. וזה הגיוני ולגיטימי.

ויש כמוני עוד הרבה, גם נשים וגם גברים.

אז בשורה התחתונה רק רוצה להזכיר

שחייל לא בחר להיות חייל. בחרו בו.

וכן. מרתיח אותי שכל אהובינו יושבים בעזה או בשאר המקומות ומחכים בחרדת קודש לראות מה יגיד או יעשה הוד מעלתו החמאס, ולפי זה להתאים את החליל.

וכן. בעלי אזרח פשוט, ששלפו אותו מהחיים הפרטיים שלו כדי להגן על אזרח אחר.

זכות עצומה ומצווה גדולה.

אבל אנחנו רוצים ומחכים שגם אזרחים כמוהו יוכלו לחזור לחיים הנורמאליים שלהם, בבריאות איתנה.

יש התעוררות בעם, זה נכון.

סוף סוף.

ב"ה.

גם המנהיגים התעוררו

אבל נראה שזה עבר להם.

וחזרו לאיפה שהיו.

מדסגת על שליחות במובן הגבוה של המילה.

מה שכתבתי לא מתייחס בכלל לרצון של החיילים להיות בצבא או לא.

אלא לעובדה הפשוטה שחיילים תפקידם להגן על אזרחים, זו הדרך של המדינה להגן על האזרחים שלה. אז בשדה הקרב, הם קודם כל חיילים, לפני שהם בנים ובני זוג וילדים ואחים.

וזה לא אומר שלא צריך לדאוג לשלומם

וזה לא אומר שלא צריך לעשות הכל כדי שלא ייפגעו

מה שכתבתי מתייחס לטיעון הספציפי לפיו צריך להתנגד לעסקה כי חיי חיילים לא שווים פחות מחיי חטופים. ובטיעון המסויים הזה, יש קצת בעייתיות בהגדרת התפקידים במדינה.

בקשר לשאר ההתנהלות, אני גם מתוסכלת, אבל מה שכתבתי היה ספציפית למה שנכתב

בשביל זה הם שם.

זה המשמעות של צבא הגנה לישראל!

לא הפוך

אוי לנו אם אזרחים. נשים וילדים היו צריכים לשלם בחייהם בשביל להגן על הצבא..זו לא המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה.

(ותשאלי כל חייל שיוצא לקרב- הוא יוצא תחת השליחות הזו)

@תקומה

@מקרמה

אותם! שייקרו את החיים שלהם!!!

יש להם משפחות.

שלא יתייחסו אליהם כמובן מאליו ולא ישתקו על זה שמפרים את ההפסקת אש!!!

ברמה האישית לא מעניין אותי כרגע שום דבר. אני רוצה את בעלי בבית וזה הכל. מי שרוצה ומרגישה שליחות, מוזמנת לתרום את בעלה למאמץ המלחמתי.

מי אמר שמתיחסים אליהם כמובנים מאליהם?

את מדברת מתוך הקושי ברמה האישית- שזה מאוד מובן

אבל מקבלי ההחלטות לא יכולים להסתכל על זה מאותה הזווית.

הזווית שלהם חייבת להיות הרבה יותר רחבה!

(ולגבי המשפט האחרון- מחילה, אבל לא במקום, אפחת לא שולחת את בעלה...  השירות הצבאי והמאמץ המלחמתי הוא לא בחירה... היום הכרח קיומי, הוא לא יכול להיות תלוי ברגשות הנשים- וזה לא פייר להפיל את האחריות עליהם)

אז היו מגיבים להפרה של הפסקת האש!

אז היו מציידים אותם טוב יותר ולא שולחים אותם ככה בלי ציוד הגנה ולחימה מתאים.

היו דואגים להם לאוכל כמו שצריך ולא רק אם אנשים טובים תורמים להם.

במשפט האחרון נכתב בתגובה למה שאת כתבת.

שגם עלולה לסכן עוד חיילים

וגם עלולה לסכן את המשימה של החזרת החטופים

אני בעד הרתעה חזקה, וזה חסר, אבל מצד שני - החמאס מתחיל להבין שישראל נכנסה לזה אול אין.

אולי זה מתחיל לחלחל עכשיו

זו דרך ארוכה אחרי שנים של רפיסות מולם

תעשה את אותה פעולה

השינוי הכי משמעותי היה שינוי מחשבתי שבא בעקבות הטבח הנורא

זהו, נשברה הקונספציה

מפה קשה לי להאמין שנסוג אחורה

זו טקטיקה חכמה, לבחור מתי להגיב.

זה משאיר מרחב תמרון גדול

לא חושבת שבאמת השתנתה הקונספציה..

לצערי!! ממש לצערי!!

הוא לא היה מפר את הפסקת האש...

כן העיסקה הזו היא פגיעה אנושה בכבוד הישראלי.

אנחנו נלחמים בהם חודש וחצי

יש מקומות בעזה שנראים כמו אחרי הוריקן

ולא מצאנו את החטופים שלנו.

וחמאס עדיים שולט יופי בצפון הרצועה, איפה שספרו לנו שכבר כבשו...

ואנחנו שוב

, ושוב

מורידים את הראש

בעיניים שלי לא באמת שינו קונספציה.

שינוי קונספציה אומר דברים אחרים בעיני.

ולהפסיק לרחם כל כך על האוכלוסיה המקומית ולדאוג לה, כי כולם שם מחבלים. רוצחים או סיענים... 

המקסימום זה ילדים שעדיין לא ממש אבל מגדלים אותם טוב טוב להיות שהידים

האמת אני נשבר לי האמון מהמדינה הזאת.

אוהבת את הארץ שלי כל כך. מתוסכלת ברמותתת מתפקוד המדינה.

שיקרו שלא ידעו איפה כל החטופים כדי למשוך זמן

אחר כך הפרו את ההסכם והפרידו ילדים מאמהות

אחר כך הפעילו מטענים

ועכשיו מבקשים להאריך את ההפוגה

ואנחנו קונים את זה שזה כדי שהם יחפשו את החטופים שלנו

הדרך להחזיר את *כל* החטופים היתה להגביר את המלחמה

במקום זה הם מביאים לנו אותם טיפין טיפין בתוספת לוחמה פסיכולוגית

בסופו של דבר הם מכתיבים את סדר היום

איך אפשר להיות כל כך נחרצת בעניינים של חיים ומוות.

אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות

אבל כבר עכשיו די ברור שהחטופים הוחזקו שם בתנאים מזעזעים, עברו חוויות קשות מאוד שמי יודע איך משתקמים מהם.

וזה רק ממה שנחשף לנו

אז איך אפשר להקל ראש במשמעות של החזרה שלהם הביתה עכשיו? מי יודע כמה נזק יכול להיגרם מאפילו עוד יום נוסף של שבי? ומי היה מבטיח שבאמת עוד לחץ צבאי היה גורם לחמאס להיכנע ולהחזיר את כולם?

נשמע שזה היה דורש עוד ימים ושבועות ארוכים של לחימה, אם בכלל.

אני לא יודעת מה הדרך הנכונה

אבל לא מבינה איך אפשר להיות כל כך בטוחים במשהו שהוא בכלל לא בטוח

כי ראש ממשלת תאילנד התקשר לנשיא איראן והודיע לו שאם לא משחררים את התאילנדים הם יוציאו להורג עצורים פלשתינאים שנמצאים אצלם

וד.א... מי  שמקבל החלטות בתאילנד זה המלך

ואפחד לא באמת יודע מה היתה העסקה בין תאילנד לאירן.  

שקשור למלחמה נובע מאיזה תקשורת הם צורכים. אפשר להסתכל כאן בשרשור הארוך הזה ולהבין איזה תקשורת כל אחת צורכת...

ידוע שיש ערוצים מגמתיים שמנסים ליצור מציאות ואמונות ספציפיות, לעומת ערוצים אחרים

חלק מהערוצים היו שותפים לקונספירציה שהתפוצצה ב7/10.

לא השופרות של הימין ולא השופרות של השמאל.

לכן כל הצהרה באופן נחרת של מה צריך לעשות של מי שניזון מהתקשרות בלי שבאמת יש לו ידע אמיתי ונרחב על מה קורה בשטח, מתחת לפני השטח ומעל

(ויש מעט אנשים כאלו .. )

היא חסרת אחריות

משהו קצת מבאס, שאת חושבת שאת יודעת איזה תקשורת אני צורכת. לפי הדעה שלי.

ב"ה אני מחזיקה מעצמי כבעלת עמדה עצמאית, אני חשופה להרבה סוגים של תקשורת, מפעילה ביקורת על מה שאני קוראת ומחליטה לבד מה לחשוב.

אני חושבת את זה כי זו הדעה שלי, לא כי מישהו אמר לי.

ויש משהו קצת מזלזל בלחשוב שמישהו חושב משהו כי רק לזה הוא חשוף

נשענות על מידע כלשהוא שמקבלים..ולכן תלוי מה המידע שמספקים לנו

התקשורת היא כלי מאוד חשוב ולא סתם יש הרבה עניין סביבה. דעת הקהל מעוצבת ע"י התקשורת

אני שומעת את הגישה הזו מכל מיני כיוונים.

כאילו אנשים מסויימים חושבים משהו מסויים רק כי הם "לא מספיק מבינים, לא מספיק יודעים"

וזו טעות להסתכל ככה על עמדות.

אנשים שונים חושבים דברים שונים, וזה שמישהו חושב אחרת ממני, לא אומר שזה בגלל שהוא לא מספיק חכם להגיע לתובנות שאני הגעתי אליהם, או בגלל שהוא מקבל את הדברים כמו שמעבירים לו, אלא כי הוא פשוט מפרש אחרת נתונים דומים.

בעיניי הטיעון שאומר "את פשוט נחשפת לתקשורת מסויימת, ולכן חושבת ככה" הוא טיעון שמתחמק מלהתמודד עם הטענות עצמן, אלא לוקח את הוויכוח למקום אישי שמופנה כלפי האדם ולא כלפי הטענות.

את החטופים בכח ושזו פעולה בעלת הצלחה רבה, רק שהם חוששים שתוך כדי הפעולה יהרגו הרבה עזתיים חפים מפשע

הידיעה הזו פורסמה בכל הערוצים הרשמיים

אז את מבינה עכשיו מה השיקול שהכריע את הכף...

והמקרה שהיה בין תאילנד לאיראן היה גם היה!! לא כל ידיעה שלא פורסמה בערוץ 12 היא פייק

יש דברים שמסתירים ממך במכוון ומאידך יש דברים שמפמפמים שוב ושוב כדי להנדס לנו את התודעה

בשטח הדברים הרבה יותר מורכבים.

איזה תגובה להפרה של הפסקת אש היית רוצה לראות?

מה היה המחיר שלה?

מה היתה העלות שלה מול התועלת?

קל לנו לשבת בהית ולקבל החלטות בכאילו.

בפועל יש אנשים שכל החלטה שלהם היא ממש חיי אדם, וכן. הם מקבלים החלטות קשות וממש לא הייתי רוצה להיות במקומם.

אין לנו את התמונה המלאה,

אנחנו לא יודעים את המידע המודיעיני,

אנחנו לא יודעים באמת מה החטופים המשוחררים מספרים (מוציאים ממש מעט ורק אחרי צנזורה)

אנחנו לא יודעים מה התוכניות לכשתסתיים ההפוגה

אנחיו לא יודעים!

ולכל חייל בעזה יש את הציוד.

מכירה הרבה אנשים בפנים. כולל בעלי.

הפסטיבל הזה של גיוס תרומות וצ'ופרים לחיילים לא בהכרח צורך של הצבא

יותר הצורך של העם להיות מעורב

אני לא הפותחת אבל בהחלט יש חיילים ללא ציוד

ואת זה גם אני יודעת ממקור ראשון

הייתי חייבת להגיב

בעלי אומנם לא בעזה אבל בהחלט במקום מסוכן וללא ציוד מתאים

באמת לא חושבת שכתבתי משהו בצורה לא נעימה- לפחות זו לא היתה כוונתי.

יש לנו הישראלים נטייה להביע דעה על כל דבר. להגיד איך נכון וצריך לפעול.

לחשוב שאנחנו יודעים הכי טוב.

יש זמן ודרך והביע ביקורת.

יצא לי כבר לשמוע ביקורת על התנהלות כזי או אחרת של מקבלי החלטות בשטח.

שפורסמה בסטטוסים ברוב חוצות.

התכווץ לי הלב כי לכל מפקד בשטח שמקבל החלטות קשות יש אמא, ואחות ואשה

ורבים מהם הם בני הציונות הדתית

והפלא ופלא- הספיקה שיחת טלפון אחת להבין שזה ממש לא התמונה המלאה, ורחוקה מאוד מהאמת.

למעט מאוד נשים פה בפורום יש באמת הבנה בטקטיקות צבאיות.

באיך עובדים הדברים בשטח

ביחסים העדינים ומה מחיר כל החלטה.

המלחמה והחלטותיה לא מנוהלת בפורום- וטוב שכך

ונגד זה יצאתי... נגד אמירות נחרצות שצריך לעשות xyz

זה לא השרשור הראשון בסגנון- זה פעם ראשונה שאני מגיבה.

וכן. אני מבינה שברמה האישית והרגשית זה קשה. הרבה פעמים זה צורת התבטאות של לחץ, של פחד של מליון רגשות... אבל לתת לרגש להכתיב את דרכי הפעולה במלחמה - יוביל לאסון  (ראו מקרה גלעד שליט...)

-----

לגבי הציוד- כתבתי לכל חייל בעזה.

הדרך בה ידעתי שבעלי נכנס לעזה היא לפי הציוד שהוא חזר איתו הביתה באפתר שלפני...

האם יש מקום להשתפר?

בהחלט

אבל אנחנו לא נמצאים במחדלים שהיו בלבנון השניה... אנחנו כן בטראומה מאז.

ויכול להיות שיש מקרים במקומות אחרים של חוסר  ציוד

יש לנו את הציוד הכי טוב בעולם ובאופן טבעי הוא  מתועדף לאזורים בהם יש יותר סיכון.

זה נקרא ניהול סיכונים...

לא מאמינה שיש מישהו מלמעלה בין אם בממשלה ובין אם בפיקוד העליון שיכול לצמצם סיכון במחיר סביר ולא עושה את זה

אבל תמימות שכזו איפשרה לאסון בשמחת תורה להתרחש.

המוכנות של הצבא מזעזעת. אני מכירה חיילים באזורים מאד מסוכנים (מחוץ לעזה) שיש להם אפודים בני 50 שנה שלא שווים כלום. יודעת למה 50 שנה? כי במלחמת יום כיפור קיבלנו מהאמריקאים. אם יש לכולם בעזה אפודים כרגע (הלוואי שזה נכון) זה בגלל שהאמריקאים שלחו לפה. וגם המון המון תחמושת.

אז לכל מי שחושבת שאנחנו יכולים להזיז פה זרת בלי אישור של ביידן שתחשוב שוב…

(אלא אם את מדברת על גבול הצפון)

אפילו את האזרחים עוד מעט מחזירים לעוטף.

לראות ולנפח את הרע ולהעצים את  הפחד לא יעזור לאף אחד.

(וזה לא בשטח ישראל)

זה שיש ציוד יותר חדש, לא אומר שהציוד הקודם לא מתאים.

כי לדעתי הדיון נהיה קטנוני ומיותר (בעיקר הסוגריים).

נסכים שלא להסכים…

כולנו מתפללות לבשורות טובות ולסיום המלחמה בניצחון מוחץ ובהקדם ♥️

חיילים לא מסתובבים שם סתם, הם מסתובבים לצורכי פעילות וכשהם יוצאים לפעילות יש להם ציוד.

זה לא כמו שטחי כינוס שמחכים שם לפעולות.

התייחסתי לעניין הציוד, לא להגדרה פוליטית או דתית.

ברור לי שיש פה מחדלים של שנים.

אני מאוד רוצה לקוות שהאירועים האחרונים יביאו בעקבותיהם התפקחות רצינית.

ברור לי שהמדיניות הכללית צריכה להשתנות

אבל זה ברמת הקרוב. שינוי כולל.

אבל כרגע אנחנו במלחמה.

יש פה משהו הרבה יותר ממוקד ותחום וזה לא הזמן.

אני רוצה לקוות שאחרי המלחמה הזו יעשו חישוב מסלול מחדש

אנחנו לא באותו המקום.

אז היה מחסור ממש רציני בציוד. באמצעי לחימה, במנות קרב.

אנחנו לא שם

לא במצב מושלם- אבל גם לא שם

מתאים זה מחדל.

את יכולה לומר מה שתרצי, שומדבר לא ישנה את זה.

ניהול סיכונים לא על הגב שלנו.

והוא תמיד מנוהל על גב של מישהו

זה בדיוק ההגדרה של ניהול סיכונים.

חייבת לשאול,

מה את מציעה?

איזה נוסחת קסם יש לך שלא ידועה למפקדים בשטח?

הכי קל לצעוק מה לא ולתת ביקורת

אבל כשמגיע הזמן. לענות מה כן פתאום כולם שותקים...

אני פשוט מציעה לשתוק קצת קודם.

לא נעים לשמוע

אבל זו האמת שלי

לק"י

לא כתבת פה כלום אישי.

והערות לאחרות לא כותבים מאנונימי. אם יש מה לומר, אז בבקשה מהניק שלך.

וזה מה שמתסכל..

שההסכם הזה פשוט יוביל בהסתכלות רחבה להרבה יותר הרוגים בהמשך

שההתעלמות מהפסקת האש שהופרה תוביל להרבה יותר ניסיונות שלהם לפגוע בנו..

תגגלו

הביטחון השתפר?

לדעתי זה פשוט נובע משיקולים של דם כחול.

ועדיין הכל מה' יתברך

ובנוסף -  שבשביל 171 ישראלים, מסכנים מליוני יהודים.

מה ירתיע אותם מחטיפות נוספות?

שחרור מחבלים?

או נכבה 2?

כן הם הכניסו אותנו למלכודת אכזרית כי אנחנו רחמנים בני רחמנים והלב שלנו נקרע - - -

אבל מי שדחף לעסקה עם שליט הביא את הטבח הזה, ועכשיו דוחף לעסקה הנוכחית.

אני מסכימה עם הדעה של  הפותחת

להכתיב את הטון.

לצערנו הם יודעים שאנחנו נשתוק, אז הם מרשים לעצמם להפר את ההסכם הזה בכל דרך אפשרית ולצחוק עלינו.

צריך ליצור מנגנון ברור של תגובה- על כל ניסיון שלהם לפגוע בחיילים- כמות של הפצצות מהאוויר.

על כל עיכוב של שעה בשיחרור החטופים- עוד תקיפות.

על כל פגיעה בהסכם הם משלמים מחיר. כבד!

ש*להם* ישתלם לעמוד בהסכם.

שזה יהיה אינטרס שלהם שיהיה הסכם כבר.

שירדו על הברכיים להתחנן וישפילו ראש.

לצערנו אנחנו לא יודעים את מצב החטופים. לא הפיזי ולא הנפשי.

כרגע החיילים שלנו בריאים בגופם ובנפשם ב"ה, ולא צריך לסכן אותם בכל מחיר.

(גילוי נאות- יש חטופים שאני מכירה אישית, ואני מחכה לשיחרורם יום יום. ודווקא חיילים שבתוך עזה אני לא מכירה או לא יודעת עליהם)

מתסכל כל כך לשמוע על סיטואציות שמסכנים את חיי חיילינו בשביל אזרחים עזתים.

מתסכל לשמוע שהחיים של החיילים שלנו לא נספרים בעיני הממשלה והעולם.

זה האחים שלנו, הבעלים, הילדים.

הם שם כדי להגן עלינו, אבל צריך שיהיה מי שיגן עליהם.

שהוביל אותנו עד היום

איפוק זה לא כח!!!!

אולי מול ילד מתוק ושובב שרק רוצה לעצבן איפוק זה כח

לא מול אויב!

בטח לא במזרח התיכון

ככל שנפגין עוצמה נקבל יותר גם במשא ומתן. מי זוכר שסינוואר פוצץ את המומ בגלל שנכנסנו לשיפא? הוא חזר על 4 למרות שכבשנו את המפקדה בדמות בית חולים

ומאז אנחנו "התרככנו" בכל המובנים

וזה מה שמרגיז ומייאש

ברור שזה לא כי חיי החיילים לא חשובים, אבל כן כח ההנהגה שבויה חזק בתפיסות מפגרות ולא מוכנה להתפכח וכן כי יש דברים שחשובים להם יותר מחיי החיילים והאזרחים גם יחד- כמו ליטוף אמריקאי וקצת שקט תעשייתי בגזרות אחרות 

בתור אחת שמתחרפנת מהפסקת האש הזו😖

ומתה מפחד ממנה כי יש לי כמה אחים בפנים ובעל שכרגע יצא אחרי כמה שבועות לחימה ואין לדעת מתי ייחזור לשם שוב...

שהיום שמעתי ממקור ראשון שלא כל מה שקורה בפנים (מבחינת תיפקוד הכוחות שלנו...) יוצא לתקשורת.

לא רוצה לפרט, אבל לא יושבים שם רגל על רגל....

תאחזי בזה שאנחנו לא יודעים הכל. שבסופו של דבר אנחנו נלחמים את מלחמת ה'. וגם אם יש הפסקה (ששוב, הלוואי ולא הייתי, רק עושה לי כאב בטן) הכל מאת ה' ובעז"ה עוד נמשיך לתקוף שם בעוצמות גדולות כמו שחייליו של הקב"ה יודעים לעשות💪💪

בינתיים, שמחה בשביל עצמי ובשביל שאר המשפחות "שבזכות" הפסקת האש הזו רואים קצת יותר את האהובים שלנו. (לא שווה את זה, אבל כל עוד אין לי שליטה בדבר, שמחה מהטוב שיוצא לי מזה)

וממשיכה להתפלל לקב"ה שייתן למנהיגים שלנו שכל טוב ולחיילים שלנו כוחות גוף ונפש🙏

בבקשה שימו לב.

גם ההפרה של ההסכם כשהגברים שלנו שם, ברווזים במטווח

וגם העובדה שההפסקת אש הזו מאפשרת לחמאס להתארגן ולהתחמש. עוד יום ועוד יום והם מקבלים אספקה, ממלכדים, מארגנים פיקוד

ואנחנו קונים את האשליה הזו של ה"שקט" שמקווה שלא תתפוצץ לנו בפנים

ולבכות איתך יחד

כי נגמרו המילים 😥

מציאות קשה כל כך

ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

חיבוק ענקי אהובה ❤

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...