זה מה שקרה לאורך שנים ביו"ש וגוש קטיף

ואף אחד לא באמת התייחס.

תסמונת כזאת.

יור(ק)ים עלינו ואצלינו אומרים ש"זה גשם"

השמאל בראש של ביידן - מדינה פלסטינית עצמאית.

תנו לחיות לחיות עאלק

בהבנה שלי לפחות

ההתייחסות לפללסטינים חייבת להיות אחרת

אם נמשיך להאמין שאפשר לחיות לצידם בנחת ושרק ניתן להם זכויות וזה יעבוד - ה7 באוקטובר עלול ח"ו לחזור על עצמו

מסתבר לדעתי, שהיחיד שהבין מה שצריך לעשות זה בן גביר. להתייחס אליהם כאויבים שאין שום גשר שיכול לחבר בינינו, ולהרתיע.

מה איפה להרתיע?

רעיונית, הוא הכי בקו של אחרי שינוי הקונספציה עוד מלפני ה7 באוקטובר

הוא וליברמן

אבל קשרו להם את הידיים

פתאום קלטו שהערבים לא נחמדים וששלום איתם זו סיסמא בלבד.

ומה מנחם בידיעה שהערבים יישארו פה?!🤦‍♀️

שבטעות חושבים שהם תינוקות שנשבו.

מספר לא מבוטל של מנדטים. אנטישמיים חובבי סל הקליטה שעלו מכוח חוק השבות

שנלחמים על החיים שלנו בעזה. הם אחים שלנו ואוהבים אותם.

ויש גם לצערי הרבה גויים גמורים שעלו מטעמי נוחות וסל הקליטה של חוק השבות.  

החשוב שבהם - להחזיר את החטופים

אם היו מתפוצצים על החמאס, זה היה מסכן את החזרה של החטופים

ומצד שני, זה באמת מרתיח

אין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שאני מבינה לליבך והסיטואציה מאוד לא פשוטה

אני מקווה שיחזרו ללחימה

ושכל הסבל הזה יישא פירות לאורך שנים. של שקט מטרור עזתי דעאשי, של בעלים וילדים ואבות ששבים למשפחותיהם לשגרה רגילה ושוחקת, אך ככ משמחת ונורמלית

❤️

חיי חילים חשובים מאוד!

אבל הם שם, מסכנים את חייהם בשביל אזרחי ישראל.

אם זה לא היה סדרי העדיפויות במדינת ישראל- אז היינו צריכים להתחיל לדאוג.

ישראל לא מגיבה לא כי חיי החיילים לא חשובים

אלא כי חיי החטופים עומדים על הפרק

וה10 של היום וה10 של מחר- הם מחיר הבלגה.

אני רוצה לקוות ולהאמין שכשימצו את שחרור החטופים ידעו להיכנס בהם חזק.

הלוואי ולא נתבדה

שזה קשה להגיד,

לחייל יש תפקיד.

הוא שליח של המדינה כדי להגן על אזרחיה.

החטופים הם אזרחים, הם לא שם בתפקיד ולא בשליחות.

הם שם כי המדינה הפקירה את הביטחון שלהם.

והאחריות של המדינה היא להחזיר אותם, ובשביל זה היא שולחת ומסכנת חיילים.

האם הדרך עכשיו היא הדרך הנכונה? אין לי מושג

האם העסקה הזו נכונה? אין לי מושג

מה צריך לעשות? אני לא מבינה בזה

אפשר לטעון נגד העסקה

יש לזה המון סיבות

אבל עם כל הקושי, התפקיד של חייל הוא להגן על האזרחים, ולא להיפך.

(בעלי במילואים, אני כותבת את זה ממש בחרדת קודש ומתוך הערכה עצומה לחייהם של החיילים שלנו, הלוואי ובעזרת ה' שיחזרו כולם לשלום. אבל ההשוואה בין חיי חטופים לבין חיי חיילים בצורה הזו, היא לא נכונה בעיני)

שחייל לא הגיע לתפקיד שלו מתוך בחירה.

במובן מסויים הכריחו אותו להיות שם.

הוא שליח של המדינה, זה נכון. אבל מיוזמתו? לא באמת.

הוא אזרח בעצמו. 

שחוייב לבוא להיות שליח של המדינה, בצו 8 או בגיוס חובה.

אז נכון. החיילים שלנו ברובם באמת בתחושת שליחות ורצון לתת וכו' וכו'.

גם בסדיר גם במילואים.

אשרי העם שאלו בניו!

ונכון שהמציאות הכללית מורכבת וגם דורשת צבא כזה ולא צבא שכירים.

ונכון ש'מי שלא רוצה יכול לצאת'. אבל זה לא כזה פשוט. ולא מתאים לכל אחד שמפחד/לא רוצה מכח מיני סיבות להילחם חזק עד כדי שישחררו אותו.

ובעלי גם במילואים ועם המון רצון לתת וכו'.

אבל אני לא תמיד במקום הזה. וזה הגיוני ולגיטימי.

ויש כמוני עוד הרבה, גם נשים וגם גברים.

אז בשורה התחתונה רק רוצה להזכיר

שחייל לא בחר להיות חייל. בחרו בו.

וכן. מרתיח אותי שכל אהובינו יושבים בעזה או בשאר המקומות ומחכים בחרדת קודש לראות מה יגיד או יעשה הוד מעלתו החמאס, ולפי זה להתאים את החליל.

וכן. בעלי אזרח פשוט, ששלפו אותו מהחיים הפרטיים שלו כדי להגן על אזרח אחר.

זכות עצומה ומצווה גדולה.

אבל אנחנו רוצים ומחכים שגם אזרחים כמוהו יוכלו לחזור לחיים הנורמאליים שלהם, בבריאות איתנה.

יש התעוררות בעם, זה נכון.

סוף סוף.

ב"ה.

גם המנהיגים התעוררו

אבל נראה שזה עבר להם.

וחזרו לאיפה שהיו.

מדסגת על שליחות במובן הגבוה של המילה.

מה שכתבתי לא מתייחס בכלל לרצון של החיילים להיות בצבא או לא.

אלא לעובדה הפשוטה שחיילים תפקידם להגן על אזרחים, זו הדרך של המדינה להגן על האזרחים שלה. אז בשדה הקרב, הם קודם כל חיילים, לפני שהם בנים ובני זוג וילדים ואחים.

וזה לא אומר שלא צריך לדאוג לשלומם

וזה לא אומר שלא צריך לעשות הכל כדי שלא ייפגעו

מה שכתבתי מתייחס לטיעון הספציפי לפיו צריך להתנגד לעסקה כי חיי חיילים לא שווים פחות מחיי חטופים. ובטיעון המסויים הזה, יש קצת בעייתיות בהגדרת התפקידים במדינה.

בקשר לשאר ההתנהלות, אני גם מתוסכלת, אבל מה שכתבתי היה ספציפית למה שנכתב

בשביל זה הם שם.

זה המשמעות של צבא הגנה לישראל!

לא הפוך

אוי לנו אם אזרחים. נשים וילדים היו צריכים לשלם בחייהם בשביל להגן על הצבא..זו לא המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה.

(ותשאלי כל חייל שיוצא לקרב- הוא יוצא תחת השליחות הזו)

@תקומה

@מקרמה

אותם! שייקרו את החיים שלהם!!!

יש להם משפחות.

שלא יתייחסו אליהם כמובן מאליו ולא ישתקו על זה שמפרים את ההפסקת אש!!!

ברמה האישית לא מעניין אותי כרגע שום דבר. אני רוצה את בעלי בבית וזה הכל. מי שרוצה ומרגישה שליחות, מוזמנת לתרום את בעלה למאמץ המלחמתי.

מי אמר שמתיחסים אליהם כמובנים מאליהם?

את מדברת מתוך הקושי ברמה האישית- שזה מאוד מובן

אבל מקבלי ההחלטות לא יכולים להסתכל על זה מאותה הזווית.

הזווית שלהם חייבת להיות הרבה יותר רחבה!

(ולגבי המשפט האחרון- מחילה, אבל לא במקום, אפחת לא שולחת את בעלה...  השירות הצבאי והמאמץ המלחמתי הוא לא בחירה... היום הכרח קיומי, הוא לא יכול להיות תלוי ברגשות הנשים- וזה לא פייר להפיל את האחריות עליהם)

אז היו מגיבים להפרה של הפסקת האש!

אז היו מציידים אותם טוב יותר ולא שולחים אותם ככה בלי ציוד הגנה ולחימה מתאים.

היו דואגים להם לאוכל כמו שצריך ולא רק אם אנשים טובים תורמים להם.

במשפט האחרון נכתב בתגובה למה שאת כתבת.

שגם עלולה לסכן עוד חיילים

וגם עלולה לסכן את המשימה של החזרת החטופים

אני בעד הרתעה חזקה, וזה חסר, אבל מצד שני - החמאס מתחיל להבין שישראל נכנסה לזה אול אין.

אולי זה מתחיל לחלחל עכשיו

זו דרך ארוכה אחרי שנים של רפיסות מולם

תעשה את אותה פעולה

השינוי הכי משמעותי היה שינוי מחשבתי שבא בעקבות הטבח הנורא

זהו, נשברה הקונספציה

מפה קשה לי להאמין שנסוג אחורה

זו טקטיקה חכמה, לבחור מתי להגיב.

זה משאיר מרחב תמרון גדול

לא חושבת שבאמת השתנתה הקונספציה..

לצערי!! ממש לצערי!!

הוא לא היה מפר את הפסקת האש...

כן העיסקה הזו היא פגיעה אנושה בכבוד הישראלי.

אנחנו נלחמים בהם חודש וחצי

יש מקומות בעזה שנראים כמו אחרי הוריקן

ולא מצאנו את החטופים שלנו.

וחמאס עדיים שולט יופי בצפון הרצועה, איפה שספרו לנו שכבר כבשו...

ואנחנו שוב

, ושוב

מורידים את הראש

בעיניים שלי לא באמת שינו קונספציה.

שינוי קונספציה אומר דברים אחרים בעיני.

ולהפסיק לרחם כל כך על האוכלוסיה המקומית ולדאוג לה, כי כולם שם מחבלים. רוצחים או סיענים... 

המקסימום זה ילדים שעדיין לא ממש אבל מגדלים אותם טוב טוב להיות שהידים

האמת אני נשבר לי האמון מהמדינה הזאת.

אוהבת את הארץ שלי כל כך. מתוסכלת ברמותתת מתפקוד המדינה.

שיקרו שלא ידעו איפה כל החטופים כדי למשוך זמן

אחר כך הפרו את ההסכם והפרידו ילדים מאמהות

אחר כך הפעילו מטענים

ועכשיו מבקשים להאריך את ההפוגה

ואנחנו קונים את זה שזה כדי שהם יחפשו את החטופים שלנו

הדרך להחזיר את *כל* החטופים היתה להגביר את המלחמה

במקום זה הם מביאים לנו אותם טיפין טיפין בתוספת לוחמה פסיכולוגית

בסופו של דבר הם מכתיבים את סדר היום

איך אפשר להיות כל כך נחרצת בעניינים של חיים ומוות.

אני באמת לא יודעת מה נכון לעשות

אבל כבר עכשיו די ברור שהחטופים הוחזקו שם בתנאים מזעזעים, עברו חוויות קשות מאוד שמי יודע איך משתקמים מהם.

וזה רק ממה שנחשף לנו

אז איך אפשר להקל ראש במשמעות של החזרה שלהם הביתה עכשיו? מי יודע כמה נזק יכול להיגרם מאפילו עוד יום נוסף של שבי? ומי היה מבטיח שבאמת עוד לחץ צבאי היה גורם לחמאס להיכנע ולהחזיר את כולם?

נשמע שזה היה דורש עוד ימים ושבועות ארוכים של לחימה, אם בכלל.

אני לא יודעת מה הדרך הנכונה

אבל לא מבינה איך אפשר להיות כל כך בטוחים במשהו שהוא בכלל לא בטוח

כי ראש ממשלת תאילנד התקשר לנשיא איראן והודיע לו שאם לא משחררים את התאילנדים הם יוציאו להורג עצורים פלשתינאים שנמצאים אצלם

וד.א... מי  שמקבל החלטות בתאילנד זה המלך

ואפחד לא באמת יודע מה היתה העסקה בין תאילנד לאירן.  

שקשור למלחמה נובע מאיזה תקשורת הם צורכים. אפשר להסתכל כאן בשרשור הארוך הזה ולהבין איזה תקשורת כל אחת צורכת...

ידוע שיש ערוצים מגמתיים שמנסים ליצור מציאות ואמונות ספציפיות, לעומת ערוצים אחרים

חלק מהערוצים היו שותפים לקונספירציה שהתפוצצה ב7/10.

לא השופרות של הימין ולא השופרות של השמאל.

לכן כל הצהרה באופן נחרת של מה צריך לעשות של מי שניזון מהתקשרות בלי שבאמת יש לו ידע אמיתי ונרחב על מה קורה בשטח, מתחת לפני השטח ומעל

(ויש מעט אנשים כאלו .. )

היא חסרת אחריות

משהו קצת מבאס, שאת חושבת שאת יודעת איזה תקשורת אני צורכת. לפי הדעה שלי.

ב"ה אני מחזיקה מעצמי כבעלת עמדה עצמאית, אני חשופה להרבה סוגים של תקשורת, מפעילה ביקורת על מה שאני קוראת ומחליטה לבד מה לחשוב.

אני חושבת את זה כי זו הדעה שלי, לא כי מישהו אמר לי.

ויש משהו קצת מזלזל בלחשוב שמישהו חושב משהו כי רק לזה הוא חשוף

נשענות על מידע כלשהוא שמקבלים..ולכן תלוי מה המידע שמספקים לנו

התקשורת היא כלי מאוד חשוב ולא סתם יש הרבה עניין סביבה. דעת הקהל מעוצבת ע"י התקשורת

אני שומעת את הגישה הזו מכל מיני כיוונים.

כאילו אנשים מסויימים חושבים משהו מסויים רק כי הם "לא מספיק מבינים, לא מספיק יודעים"

וזו טעות להסתכל ככה על עמדות.

אנשים שונים חושבים דברים שונים, וזה שמישהו חושב אחרת ממני, לא אומר שזה בגלל שהוא לא מספיק חכם להגיע לתובנות שאני הגעתי אליהם, או בגלל שהוא מקבל את הדברים כמו שמעבירים לו, אלא כי הוא פשוט מפרש אחרת נתונים דומים.

בעיניי הטיעון שאומר "את פשוט נחשפת לתקשורת מסויימת, ולכן חושבת ככה" הוא טיעון שמתחמק מלהתמודד עם הטענות עצמן, אלא לוקח את הוויכוח למקום אישי שמופנה כלפי האדם ולא כלפי הטענות.

את החטופים בכח ושזו פעולה בעלת הצלחה רבה, רק שהם חוששים שתוך כדי הפעולה יהרגו הרבה עזתיים חפים מפשע

הידיעה הזו פורסמה בכל הערוצים הרשמיים

אז את מבינה עכשיו מה השיקול שהכריע את הכף...

והמקרה שהיה בין תאילנד לאיראן היה גם היה!! לא כל ידיעה שלא פורסמה בערוץ 12 היא פייק

יש דברים שמסתירים ממך במכוון ומאידך יש דברים שמפמפמים שוב ושוב כדי להנדס לנו את התודעה

בשטח הדברים הרבה יותר מורכבים.

איזה תגובה להפרה של הפסקת אש היית רוצה לראות?

מה היה המחיר שלה?

מה היתה העלות שלה מול התועלת?

קל לנו לשבת בהית ולקבל החלטות בכאילו.

בפועל יש אנשים שכל החלטה שלהם היא ממש חיי אדם, וכן. הם מקבלים החלטות קשות וממש לא הייתי רוצה להיות במקומם.

אין לנו את התמונה המלאה,

אנחנו לא יודעים את המידע המודיעיני,

אנחנו לא יודעים באמת מה החטופים המשוחררים מספרים (מוציאים ממש מעט ורק אחרי צנזורה)

אנחנו לא יודעים מה התוכניות לכשתסתיים ההפוגה

אנחיו לא יודעים!

ולכל חייל בעזה יש את הציוד.

מכירה הרבה אנשים בפנים. כולל בעלי.

הפסטיבל הזה של גיוס תרומות וצ'ופרים לחיילים לא בהכרח צורך של הצבא

יותר הצורך של העם להיות מעורב

אני לא הפותחת אבל בהחלט יש חיילים ללא ציוד

ואת זה גם אני יודעת ממקור ראשון

הייתי חייבת להגיב

בעלי אומנם לא בעזה אבל בהחלט במקום מסוכן וללא ציוד מתאים

באמת לא חושבת שכתבתי משהו בצורה לא נעימה- לפחות זו לא היתה כוונתי.

יש לנו הישראלים נטייה להביע דעה על כל דבר. להגיד איך נכון וצריך לפעול.

לחשוב שאנחנו יודעים הכי טוב.

יש זמן ודרך והביע ביקורת.

יצא לי כבר לשמוע ביקורת על התנהלות כזי או אחרת של מקבלי החלטות בשטח.

שפורסמה בסטטוסים ברוב חוצות.

התכווץ לי הלב כי לכל מפקד בשטח שמקבל החלטות קשות יש אמא, ואחות ואשה

ורבים מהם הם בני הציונות הדתית

והפלא ופלא- הספיקה שיחת טלפון אחת להבין שזה ממש לא התמונה המלאה, ורחוקה מאוד מהאמת.

למעט מאוד נשים פה בפורום יש באמת הבנה בטקטיקות צבאיות.

באיך עובדים הדברים בשטח

ביחסים העדינים ומה מחיר כל החלטה.

המלחמה והחלטותיה לא מנוהלת בפורום- וטוב שכך

ונגד זה יצאתי... נגד אמירות נחרצות שצריך לעשות xyz

זה לא השרשור הראשון בסגנון- זה פעם ראשונה שאני מגיבה.

וכן. אני מבינה שברמה האישית והרגשית זה קשה. הרבה פעמים זה צורת התבטאות של לחץ, של פחד של מליון רגשות... אבל לתת לרגש להכתיב את דרכי הפעולה במלחמה - יוביל לאסון  (ראו מקרה גלעד שליט...)

-----

לגבי הציוד- כתבתי לכל חייל בעזה.

הדרך בה ידעתי שבעלי נכנס לעזה היא לפי הציוד שהוא חזר איתו הביתה באפתר שלפני...

האם יש מקום להשתפר?

בהחלט

אבל אנחנו לא נמצאים במחדלים שהיו בלבנון השניה... אנחנו כן בטראומה מאז.

ויכול להיות שיש מקרים במקומות אחרים של חוסר  ציוד

יש לנו את הציוד הכי טוב בעולם ובאופן טבעי הוא  מתועדף לאזורים בהם יש יותר סיכון.

זה נקרא ניהול סיכונים...

לא מאמינה שיש מישהו מלמעלה בין אם בממשלה ובין אם בפיקוד העליון שיכול לצמצם סיכון במחיר סביר ולא עושה את זה

אבל תמימות שכזו איפשרה לאסון בשמחת תורה להתרחש.

המוכנות של הצבא מזעזעת. אני מכירה חיילים באזורים מאד מסוכנים (מחוץ לעזה) שיש להם אפודים בני 50 שנה שלא שווים כלום. יודעת למה 50 שנה? כי במלחמת יום כיפור קיבלנו מהאמריקאים. אם יש לכולם בעזה אפודים כרגע (הלוואי שזה נכון) זה בגלל שהאמריקאים שלחו לפה. וגם המון המון תחמושת.

אז לכל מי שחושבת שאנחנו יכולים להזיז פה זרת בלי אישור של ביידן שתחשוב שוב…

(אלא אם את מדברת על גבול הצפון)

אפילו את האזרחים עוד מעט מחזירים לעוטף.

לראות ולנפח את הרע ולהעצים את  הפחד לא יעזור לאף אחד.

(וזה לא בשטח ישראל)

זה שיש ציוד יותר חדש, לא אומר שהציוד הקודם לא מתאים.

כי לדעתי הדיון נהיה קטנוני ומיותר (בעיקר הסוגריים).

נסכים שלא להסכים…

כולנו מתפללות לבשורות טובות ולסיום המלחמה בניצחון מוחץ ובהקדם ♥️

חיילים לא מסתובבים שם סתם, הם מסתובבים לצורכי פעילות וכשהם יוצאים לפעילות יש להם ציוד.

זה לא כמו שטחי כינוס שמחכים שם לפעולות.

התייחסתי לעניין הציוד, לא להגדרה פוליטית או דתית.

ברור לי שיש פה מחדלים של שנים.

אני מאוד רוצה לקוות שהאירועים האחרונים יביאו בעקבותיהם התפקחות רצינית.

ברור לי שהמדיניות הכללית צריכה להשתנות

אבל זה ברמת הקרוב. שינוי כולל.

אבל כרגע אנחנו במלחמה.

יש פה משהו הרבה יותר ממוקד ותחום וזה לא הזמן.

אני רוצה לקוות שאחרי המלחמה הזו יעשו חישוב מסלול מחדש

אנחנו לא באותו המקום.

אז היה מחסור ממש רציני בציוד. באמצעי לחימה, במנות קרב.

אנחנו לא שם

לא במצב מושלם- אבל גם לא שם

מתאים זה מחדל.

את יכולה לומר מה שתרצי, שומדבר לא ישנה את זה.

ניהול סיכונים לא על הגב שלנו.

והוא תמיד מנוהל על גב של מישהו

זה בדיוק ההגדרה של ניהול סיכונים.

חייבת לשאול,

מה את מציעה?

איזה נוסחת קסם יש לך שלא ידועה למפקדים בשטח?

הכי קל לצעוק מה לא ולתת ביקורת

אבל כשמגיע הזמן. לענות מה כן פתאום כולם שותקים...

אני פשוט מציעה לשתוק קצת קודם.

לא נעים לשמוע

אבל זו האמת שלי

לק"י

לא כתבת פה כלום אישי.

והערות לאחרות לא כותבים מאנונימי. אם יש מה לומר, אז בבקשה מהניק שלך.

וזה מה שמתסכל..

שההסכם הזה פשוט יוביל בהסתכלות רחבה להרבה יותר הרוגים בהמשך

שההתעלמות מהפסקת האש שהופרה תוביל להרבה יותר ניסיונות שלהם לפגוע בנו..

תגגלו

הביטחון השתפר?

לדעתי זה פשוט נובע משיקולים של דם כחול.

ועדיין הכל מה' יתברך

ובנוסף -  שבשביל 171 ישראלים, מסכנים מליוני יהודים.

מה ירתיע אותם מחטיפות נוספות?

שחרור מחבלים?

או נכבה 2?

כן הם הכניסו אותנו למלכודת אכזרית כי אנחנו רחמנים בני רחמנים והלב שלנו נקרע - - -

אבל מי שדחף לעסקה עם שליט הביא את הטבח הזה, ועכשיו דוחף לעסקה הנוכחית.

אני מסכימה עם הדעה של  הפותחת

להכתיב את הטון.

לצערנו הם יודעים שאנחנו נשתוק, אז הם מרשים לעצמם להפר את ההסכם הזה בכל דרך אפשרית ולצחוק עלינו.

צריך ליצור מנגנון ברור של תגובה- על כל ניסיון שלהם לפגוע בחיילים- כמות של הפצצות מהאוויר.

על כל עיכוב של שעה בשיחרור החטופים- עוד תקיפות.

על כל פגיעה בהסכם הם משלמים מחיר. כבד!

ש*להם* ישתלם לעמוד בהסכם.

שזה יהיה אינטרס שלהם שיהיה הסכם כבר.

שירדו על הברכיים להתחנן וישפילו ראש.

לצערנו אנחנו לא יודעים את מצב החטופים. לא הפיזי ולא הנפשי.

כרגע החיילים שלנו בריאים בגופם ובנפשם ב"ה, ולא צריך לסכן אותם בכל מחיר.

(גילוי נאות- יש חטופים שאני מכירה אישית, ואני מחכה לשיחרורם יום יום. ודווקא חיילים שבתוך עזה אני לא מכירה או לא יודעת עליהם)

מתסכל כל כך לשמוע על סיטואציות שמסכנים את חיי חיילינו בשביל אזרחים עזתים.

מתסכל לשמוע שהחיים של החיילים שלנו לא נספרים בעיני הממשלה והעולם.

זה האחים שלנו, הבעלים, הילדים.

הם שם כדי להגן עלינו, אבל צריך שיהיה מי שיגן עליהם.

שהוביל אותנו עד היום

איפוק זה לא כח!!!!

אולי מול ילד מתוק ושובב שרק רוצה לעצבן איפוק זה כח

לא מול אויב!

בטח לא במזרח התיכון

ככל שנפגין עוצמה נקבל יותר גם במשא ומתן. מי זוכר שסינוואר פוצץ את המומ בגלל שנכנסנו לשיפא? הוא חזר על 4 למרות שכבשנו את המפקדה בדמות בית חולים

ומאז אנחנו "התרככנו" בכל המובנים

וזה מה שמרגיז ומייאש

ברור שזה לא כי חיי החיילים לא חשובים, אבל כן כח ההנהגה שבויה חזק בתפיסות מפגרות ולא מוכנה להתפכח וכן כי יש דברים שחשובים להם יותר מחיי החיילים והאזרחים גם יחד- כמו ליטוף אמריקאי וקצת שקט תעשייתי בגזרות אחרות 

בתור אחת שמתחרפנת מהפסקת האש הזו😖

ומתה מפחד ממנה כי יש לי כמה אחים בפנים ובעל שכרגע יצא אחרי כמה שבועות לחימה ואין לדעת מתי ייחזור לשם שוב...

שהיום שמעתי ממקור ראשון שלא כל מה שקורה בפנים (מבחינת תיפקוד הכוחות שלנו...) יוצא לתקשורת.

לא רוצה לפרט, אבל לא יושבים שם רגל על רגל....

תאחזי בזה שאנחנו לא יודעים הכל. שבסופו של דבר אנחנו נלחמים את מלחמת ה'. וגם אם יש הפסקה (ששוב, הלוואי ולא הייתי, רק עושה לי כאב בטן) הכל מאת ה' ובעז"ה עוד נמשיך לתקוף שם בעוצמות גדולות כמו שחייליו של הקב"ה יודעים לעשות💪💪

בינתיים, שמחה בשביל עצמי ובשביל שאר המשפחות "שבזכות" הפסקת האש הזו רואים קצת יותר את האהובים שלנו. (לא שווה את זה, אבל כל עוד אין לי שליטה בדבר, שמחה מהטוב שיוצא לי מזה)

וממשיכה להתפלל לקב"ה שייתן למנהיגים שלנו שכל טוב ולחיילים שלנו כוחות גוף ונפש🙏

בבקשה שימו לב.

גם ההפרה של ההסכם כשהגברים שלנו שם, ברווזים במטווח

וגם העובדה שההפסקת אש הזו מאפשרת לחמאס להתארגן ולהתחמש. עוד יום ועוד יום והם מקבלים אספקה, ממלכדים, מארגנים פיקוד

ואנחנו קונים את האשליה הזו של ה"שקט" שמקווה שלא תתפוצץ לנו בפנים

ולבכות איתך יחד

כי נגמרו המילים 😥

מציאות קשה כל כך

ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

חיבוק ענקי אהובה ❤

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣