צפון ודרום בישראל - צפון ת״א לעומת דרום ת״א.

ברמה הגיאוגרפית/ סוציולוגית- בישראל, התבנית הבינארית צפון/דרום מתקיימת הן במישור הגיאוגרפי והן במישור הסמלי הצרוף. במישור הגיאוגרפי אפשר להצביע על פערים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים בין דרום הארץ לבין "הצפון" היחסי שלה, שהוא למעשה המרכז ("מגדרה ועד חדרה"). הדרום הישראלי מזוהה עם שוליות מסוימת. הוא מורכב, רובו ככולו, מאוכלוסיות חלשות, שאת מוצרי האיכות שלהן הן מייצאות למרכז, המזוהה לעתים עם תל אביב. הדרום מצוי בעמדה של חולשה מובנית, משום שמנקודת מבטו של המבקר הצפוני הוא אינו מהווה מקום אטרקטיבי, בעל ייחוד או מובחנות אסתטית, שעשוי למשוך את התייר המקומי לבקר בו. "המבקר הצפוני" המגיע לדרום נתקל באוסף של עיירות לוויין – שדרות, נתיבות, אופקים, ירוחם, דימונה – הבנויות סביב עיר נפה מרכזית, באר-שבע, המספקת להן שירותים. לפני המבקר נפרש נוף משועתק של עיירות מאובקות, הדומות זו לזו בקווי המתאר שלהן. נוף זה אינו בר-הבחנה ואף אינו בר-זיכרון, ולכן אינו יוצר חוויה של מקומיות אמיתית (גרינפילד-גילת, 2007: 236-231).

המתח בין צפון לדרום אינו מתקיים רק ברמה הארצית. הוא אף זולג אל תוך ערי המרכז עצמן: ה"צפוניוּת" וה"דרומיוּת" הופכות לעניין פנים-עירוני. תופעה זו בולטת למשל בתל אביב, שבה ניכר הניגוד בין צפון תל אביב ("הצפון הישן" ושכונות עבר הירקון) לבין דרומה (יד אליהו, שכונת התקווה, שכונת שפירא, שכונת נווה עופר ועוד). ההבדלים החברתיים והכלכליים בין הצפון לדרום יוצרים פערים באיכות החיים, ברמת הדיור ובטיפוח הסביבתי.

המטאפורה צפון/דרום חורגת מתחומי העיר ומוּחלת על מציאות סמלית, העשויה להיווצר גם במקומות אחרים. כל עיר מצוידת בצפוניות ובדרומיות משל עצמה: לעולם נתקל ב"הצפון החדש של ראשון לציון" או ב"הצפון של באר שבע". בשלב זה, הצפוניות הופכת מעובדה גיאוגרפית להצהרה חברתית. היא מסמנת את הפנטזיה הצפונית של אלה שיש להם, מול האחרים שאין להם ואיתרע מזלם לגור בדרום. הפערים הסמליים נובעים מריבוד חברתי: הדרום מאוכלס באוכלוסיות חלשות – מזרחים, עולים, מהגרי עבודה וערבים – ואילו הצפון מאוכלס בדרך כלל באוכלוסיות חזקות יותר. בעקבות זאת, הניגוד צפון/דרום הוא ניגוד משמעותי, המייצר ציפיות מוקדמות ותקשורת טעונה.

הנופים הדרומיים והצפוניים – נופים של ממש ונופי הנפש – מחלחלים לחייהם של אלה המצויים משני צדי המבט הבינארי. קל לזהות את תחושתו של האיש מן הדרום: עלבון, הסתגרות, אי-אמון במערכת – האין זו תחושתו של אדם הנאלץ לגור בשכונת נווה עופר (תל כביר) שבדרום תל אביב? מה צריך תושב המקום להרגיש כאשר הוא יודע כי ביתו ממוקם בין בית המעצר אבו כביר לבין המכון לרפואה משפטית הנמצא בסמוך (הרצוג, 2007)?

הניגוד צפון/דרום מופיע במהלך ההיסטוריה של עמים ושל ארצות. דוגמאות היסטוריות מפורסמות הן מדינות הדרום ומדינות הצפון בארצות הברית: הדרום הוא אזור כפרי ושמרני יותר, ואילו הצפון מצטיין בתיעוש ובאופי ליברלי. ניגוד זה היה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים בארצות הברית. ניגוד דומה נמצא באיטליה: הצפון (מילנו) נושא אופי מתועש ומתוחכם, ואילו הדרום (נפולי, סיציליה) הוא בדרך כלל, שמרני, כפרי ועני יותר. לעתים קרובות מופיע הצירוף צפון/דרום במשמעות קרובה לצירוף מרכז/פריפריה או לצירוף שוליים/מרכז. הצפון הוא כעת מסמן כללי של כוח ואילו הדרום הוא מסמן של חולשה; הצפון מציין את המרכז שבו פועלים יצרנים של נורמות וקודים תרבותיים, ואילו הדרום מסמן את הצרכנים המוחלשים, המוכפפים והסבילים של קודים אלה.

צפון/דרום - האנציקלופדיה של הרעיונות

״מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש״

(קהלת פרק א פסוק ט)

מספיק לבדוק נתוני הבחירות, ורוב אנשי הצפון והדרום ימניים.

בגוש דן בעיקר אלו שלא.

וגם בדרום יש כמה שמאל, רוב ישובי העוטף עזה היו כאלו למשל..

סתם ציטטתי פסוק אקראי...

אגב, זה צפון תל אביב. לא הצפון של ישראל...

העניין הוא ההמשך של הפסוק הזה.. תראי שם בפנים...

טוב שלא אמרת על מקל שקד... מה אגיד...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל