כידוע ׳שמאל׳ בלשון התנ״ך זה צפון (כי נקודת הייחוס היא עם הפנים אל השמש הנמצאת במזרח במצב כזה הצפון הוא משמאל) הקשר הזה נשמר גם בערבית שבה شمال זה צפון. באופן דומה ׳ימין׳ זה דרום.
גם כיום מבחינה חברתית (לרוב) הצפונים (או ׳הצפובונים׳) שייכים לשמאל ואילו הדרומיים שייכים לימין.
אפשר לקחת את הקישור הזה עוד צעד קדימה ולהמשיך את האנלוגיה, אבל בכוונה עצרתי כאן.
צפון ודרום בישראל - צפון ת״א לעומת דרום ת״א.
ברמה הגיאוגרפית/ סוציולוגית- בישראל, התבנית הבינארית צפון/דרום מתקיימת הן במישור הגיאוגרפי והן במישור הסמלי הצרוף. במישור הגיאוגרפי אפשר להצביע על פערים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים בין דרום הארץ לבין "הצפון" היחסי שלה, שהוא למעשה המרכז ("מגדרה ועד חדרה"). הדרום הישראלי מזוהה עם שוליות מסוימת. הוא מורכב, רובו ככולו, מאוכלוסיות חלשות, שאת מוצרי האיכות שלהן הן מייצאות למרכז, המזוהה לעתים עם תל אביב. הדרום מצוי בעמדה של חולשה מובנית, משום שמנקודת מבטו של המבקר הצפוני הוא אינו מהווה מקום אטרקטיבי, בעל ייחוד או מובחנות אסתטית, שעשוי למשוך את התייר המקומי לבקר בו. "המבקר הצפוני" המגיע לדרום נתקל באוסף של עיירות לוויין – שדרות, נתיבות, אופקים, ירוחם, דימונה – הבנויות סביב עיר נפה מרכזית, באר-שבע, המספקת להן שירותים. לפני המבקר נפרש נוף משועתק של עיירות מאובקות, הדומות זו לזו בקווי המתאר שלהן. נוף זה אינו בר-הבחנה ואף אינו בר-זיכרון, ולכן אינו יוצר חוויה של מקומיות אמיתית (גרינפילד-גילת, 2007: 236-231).
המתח בין צפון לדרום אינו מתקיים רק ברמה הארצית. הוא אף זולג אל תוך ערי המרכז עצמן: ה"צפוניוּת" וה"דרומיוּת" הופכות לעניין פנים-עירוני. תופעה זו בולטת למשל בתל אביב, שבה ניכר הניגוד בין צפון תל אביב ("הצפון הישן" ושכונות עבר הירקון) לבין דרומה (יד אליהו, שכונת התקווה, שכונת שפירא, שכונת נווה עופר ועוד). ההבדלים החברתיים והכלכליים בין הצפון לדרום יוצרים פערים באיכות החיים, ברמת הדיור ובטיפוח הסביבתי.
המטאפורה צפון/דרום חורגת מתחומי העיר ומוּחלת על מציאות סמלית, העשויה להיווצר גם במקומות אחרים. כל עיר מצוידת בצפוניות ובדרומיות משל עצמה: לעולם נתקל ב"הצפון החדש של ראשון לציון" או ב"הצפון של באר שבע". בשלב זה, הצפוניות הופכת מעובדה גיאוגרפית להצהרה חברתית. היא מסמנת את הפנטזיה הצפונית של אלה שיש להם, מול האחרים שאין להם ואיתרע מזלם לגור בדרום. הפערים הסמליים נובעים מריבוד חברתי: הדרום מאוכלס באוכלוסיות חלשות – מזרחים, עולים, מהגרי עבודה וערבים – ואילו הצפון מאוכלס בדרך כלל באוכלוסיות חזקות יותר. בעקבות זאת, הניגוד צפון/דרום הוא ניגוד משמעותי, המייצר ציפיות מוקדמות ותקשורת טעונה.
הנופים הדרומיים והצפוניים – נופים של ממש ונופי הנפש – מחלחלים לחייהם של אלה המצויים משני צדי המבט הבינארי. קל לזהות את תחושתו של האיש מן הדרום: עלבון, הסתגרות, אי-אמון במערכת – האין זו תחושתו של אדם הנאלץ לגור בשכונת נווה עופר (תל כביר) שבדרום תל אביב? מה צריך תושב המקום להרגיש כאשר הוא יודע כי ביתו ממוקם בין בית המעצר אבו כביר לבין המכון לרפואה משפטית הנמצא בסמוך (הרצוג, 2007)?
הניגוד צפון/דרום מופיע במהלך ההיסטוריה של עמים ושל ארצות. דוגמאות היסטוריות מפורסמות הן מדינות הדרום ומדינות הצפון בארצות הברית: הדרום הוא אזור כפרי ושמרני יותר, ואילו הצפון מצטיין בתיעוש ובאופי ליברלי. ניגוד זה היה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים בארצות הברית. ניגוד דומה נמצא באיטליה: הצפון (מילנו) נושא אופי מתועש ומתוחכם, ואילו הדרום (נפולי, סיציליה) הוא בדרך כלל, שמרני, כפרי ועני יותר. לעתים קרובות מופיע הצירוף צפון/דרום במשמעות קרובה לצירוף מרכז/פריפריה או לצירוף שוליים/מרכז. הצפון הוא כעת מסמן כללי של כוח ואילו הדרום הוא מסמן של חולשה; הצפון מציין את המרכז שבו פועלים יצרנים של נורמות וקודים תרבותיים, ואילו הדרום מסמן את הצרכנים המוחלשים, המוכפפים והסבילים של קודים אלה.
פ.א.״מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש״
(קהלת פרק א פסוק ט)
מספיק לבדוק נתוני הבחירות, ורוב אנשי הצפון והדרום ימניים.
בגוש דן בעיקר אלו שלא.
וגם בדרום יש כמה שמאל, רוב ישובי העוטף עזה היו כאלו למשל..
עברי אנכיסתם ציטטתי פסוק אקראי...
אגב, זה צפון תל אביב. לא הצפון של ישראל...
העניין הוא ההמשך של הפסוק הזה.. תראי שם בפנים...
טוב שלא אמרת על מקל שקד... מה אגיד...
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי 
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
