גם אני בהריון קודם הייתי בדיכאון.
ומלא זמן הזנחתי ומשכתי עד שהגעתי לנקודת שבירה מאוד מאוד לא טובה.
כשהגעתי למסקנה שאני חייבת לעזור לעצמי,
אז קודם כל פניתי לעזרה רגשית.
כמו שגם את כותבת, זה לא ניסים ונפלאות
אבל לי זה נתן תחושה שאני לא לבד ויש מי שיחזיק אותי.
הדבר השני שעשיתי הלכתי לרופא משפחה וביקשתי לעשות בדיקות דם מקיפות מאוד.
התברר כמובן שיש לי הרבה מאוד חוסרים (באמת לא הקפדתי על ויטמינים)
התחלתי לקחת בקביעות.
אני חושבת שזה גם עזר טיפה להרים את עצמי.
הדבר האחרון שעשיתי זה חשבתי מה אני אוהבת לעשות
ואיך אני משיגה את זה, בגלל שחלק מהדיכאון היה שאני כל הזמן חייבת לעשות דברים שאני לא אוהבת: עבודה, מטלות בית וכדו'
ואני מאוד אוהבת לעשות יצירות ודברים יפים לבית.
קניתי ערכות יצירה ממש יקרות באינטרנט ועשיתי בבית
זה גם עזר לי קצת.
שוב, עדיין כל ההריון המשכתי כשאני בדיכאון, תחושות מאוד קשות וכבדות
שנאתי את ההריון והבטחתי לעצמי שאני בחיים לא אהיה שוב בהריון.
אבל לפחות היו לי טיפה עוגנים שעזרו לי לא ליפול לגמרי.
אם זה מעודד אותך, יש מצב שזה בגלל ההורמונים של ההריון
אני איך שילדתי הכל פשוט נעלם.
וזה גם לא מחייב שיהיה בהריון הבא.
לגבי טיפול תרופתי, אני לא יודעת לעזור.
אבל מאוד מעודדת אותך לדבר על זה עם רופא משפחה/ רופא נשים שלך.
