הוא מלא בפנינים מרגשים ומחזקים מהפרשה

🕯שרשור פרשת שבוע- פרשת וישב🕯 ערב 🕎 - הריון ולידה

(אני מעתיקה את הלימוד היומי של ו'האר עיננו של הרב ראובן ששון. אין לי זמן לסכם במילים שלי כרגע, אבל זה באמת שווה קריאה, למרות שקצת ארוך...)

"והאר עינינו" - לימוד יומי באמונה //  שישי-שבת, כ"ה-כ"ו כסלו, א'-ב' חנוכה

*יוסף ושר המשקים - גבולותיה הנכונים של ההשתדלות*

✨ *מדוע נענש יוסף על פנייתו לשר המשקים?*

חכמים מבקרים את יוסף, ואומרים כי מפני שפנה לעזרתו של שר המשקים, נענש ונשאר עוד שנתיים בבית האסורים (מדרש תהילים קה):

"'עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ' של הקב"ה, שאמר יוסף לשר המשקים 'כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ'. אמר לו הקב"ה, כך אמרת, חייך שתעשה שם עוד שתי שנים, שנאמר (שם מא א) 'וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים'".

ועוד אמרו (מדרש רבה בראשית פט ג):

"'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ' (תהילים מ ה) - זה יוסף, 'וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים' - על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני' 'והזכרתני', ניתווסף לו שתי שנים".

הרי מפורש שיוסף נענש על שפנה אל שר המשקים, לכאורה מפני שהיה לו לבטוח בקב"ה ולא להשתדל בעצמו. והדבר קשה, שהרי אביו יעקב פעל בהשתדלות מרובה הרבה יותר, בדורון תפילה ומלחמה, ואף הכניע עצמו לפני עשיו. לעומת כל המעשים הללו, יוסף רק אמר משפט אחד לשר המשקים. מדוע נענש עליו?

🔶 *מידתו של יוסף – ברכת ה' בתוך ההשתדלות*

לאורך כל דרכו של יוסף הצדיק, ניכר כי הוא מלא עשייה והשתדלות רבה. הוא מצליח מאוד אצל פוטיפר ובבית הסוהר, ולאחר מכן מגיע לשיא העשייה והפעילות בארמון פרעה. נראה לכאורה שיוסף מצוי עמוק בתוך הטבע והעשייה שבעולם הזה, אך הכתוב מעיד עליו מפורשות "כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (בראשית לט ג) וכן "וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (שם ה). הרי שבהשתדלותו של יוסף היתה מלובשת ברכה א־להית.

נמצא שאצל יוסף הופיע החיבור השלם בין השפע הא־להי ובין ההשתדלות המעשית. מחד גיסא, יוסף פועל בחכמה עמוקה מאוד בדרכי הטבע, ואין נבון וחכם כמוהו בניהול המדינה והעולם כולו. ומאידך גיסא, הצלחתו נובעת מהשורש הפנימי של מעשיו, "שם שמים שגור בפיו" (רש"י שם ג), עד שאפילו המצרים זיהו והבינו שחכמתו אינה טבעית אלא א־להית, כפי שאמר פרעה - "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ־לֹהִים בּוֹ" (בראשית מא לח). כל זאת מתוך ברכת ה' שהופיעה אצל יוסף בתוך לבושי הטבע.

לאור זאת, נבין דברים עמוקים שהובאו בדברי האדמו"ר האמצעי מחב"ד (תורת חיים ויחי אות א ד"ה 'בן פורת', ושם אות ב ד"ה 'והנה מטעם', ועוד), על ההבדל בין האבות והשבטים ובין יוסף הצדיק. הנה מצינו שאומנותם של האבות, וכן של אחי יוסף, היתה רעיית צאן. הסיבה לדבר, שרעיית הצאן אינה דורשת מהאדם ריכוז רב בתוך העולם הזה. לאחר שהוציא הרועה את הצאן למרעה, יכול הוא להתיישב ולהגות במרומי קודש. מה שאין כן מי שעוסק במסחר ובפרקמטיא, שרוב הזמן הוא עסוק וטרוד במלאכתו, ועליו לחשוב מה יעשה וכיצד יפעל. לכן היו אבותינו רועי צאן, מפני שבאמת היו צריכים למעט בהשתדלות במידת האפשר, ולעסוק במלאכת הקודש.

לעומתם, מבאר האדמו"ר, יוסף הצדיק לא עסק ברעיית צאן אלא במסחר, שזהו עיסוק המטריד את ראשו ורובו של האדם בעניייני העולם הזה. לכן האחים הקפידו עליו, שסברו שהוא שוקע בעולם הזה חלילה, ומרבה בעסק החומריות על חשבון הרוחניות. אולם באמת, האחים לא ידעו את דרגתו העליונה של יוסף, שלא היה צריך לבחור ברעיית צאן כדי להגות במחשבות עליונות, שכן היה יכול להגיע לעומקי הקדושה אפילו מתוך עיסוק במשא ומתן. מבחינה זו, אומר אדמו"ר האמצעי, היתה ליוסף מעלה שאבותינו הקדושים לא זכו לה, והיא ממידת היסוד המיוחדת ליוסף הצדיק.

🔶 *ביטחון באדם זר*

ואולם, דווקא מתוך גודל מידתו של יוסף, שברכת ה' שורה במעשיו, נבין מדוע נענש על שאמר לשר המשקים שיזכור אותו.

יש לדעת להבדיל בין עשייה פעילה, ובין הישענות על עשייתם של אחרים. מידתו של יוסף היתה עשייה והשפעה שלו עצמו, ואולם בבקשתו משר המשקים שיזכור אותו, נתלה יוסף בחסדי אדם זר ונכרי. בעומק העניין, מידת היסוד עניינה להשפיע, כלומר להעביר את השפע העליון דרך השתדלות מעשית בעולם הזה. קבלת טובה מאחרים הפוכה למידת היסוד, ובזה יצא יוסף מתחום ההשתדלות הראוי לו.

עוד יש להבין שיחס ההשתדלות והברכה הא־להית הוא כיחס הגוף והנשמה. העשייה שלנו היא כעין הכנת כלי, שלתוכו יוכל להיכנס השפע מלמעלה. כאשר אנו עושים ופועלים בעצמנו, אנו יוצרים את הבסיס והכלי לשפע השמיימי. מה שאין כן בהיות האדם פונה לאחרים, שאז הוא מוסר את המעשה לידי אנוש. בייחוד אם מדובר בגוי כמו שר המשקים, שאינו פונה כלפי מעלה, ונמצא המעשה אטום מלקבל את השפע העליון.

בזאת תתיישב השאלה מה בין יעקב ליוסף. יעקב פעל והשתדל בעצמו מול עשיו, ועל כן היתה השתדלותו ראויה, ואילו יוסף תלה את ביטחונו באדם זר, ובזאת העיד  על פגם בביטחון. לכן כל שאר מעשיו של יוסף היו ראויים וטובים, ושרתה בהם ברכת ה', מפני שפעל בכוח ההשתדלות המיוחד לו, ורק כאשר פנה לעזרת בשר ודם, נענש על זאת.

🔶 *השתדלות - בתחום הרצוי*

נמצאנו למדים שבפנייתו של יוסף לשר המשקים, חרג מתחום ההשתדלות הרצוי. כל עוד השתדלותו היתה באופן הראוי, שרתה ברכת ה' במעשה ידיו, וכאשר השתדלותו היתה מחוץ לתחום הראוי – נענש עליה.

כאן טמון יסוד גדול בכל סוגיית ההשתדלות, שבכל צעד מעשי שעומד לפני האדם, עליו לבחון אם הוא בתוך תחום השתדלותו. אם המעשה נמצא בגדר ההשתדלות הסבירה והראויה – יעשה אותו, ואם הוא מחוץ לתחום ההשתדלות הראוי – ירפה ממנו וישליך על ה' יהבו.

אף במקרה שהאדם בוחן את הדברים, ומגיע למסקנה שהצעד הטוב והראוי הוא לפנות לעזרת אחרים, יש לעשות זאת מתוך ביטחון בה'. היינו שיהיה האדם נינוח עם האחרים, ולא יאלץ אותם וידחק בהם לעשות רצונו. כי הדוחק בזולת שימלא את רצונו ויהי מה, מעיד בזה כי תולה הוא את כל יהבו בזולת, כאילו הדבר מסור בידו ולא בידי שמים. לכן לא ילחץ על האחרים, אלא יפנה אליהם בעדינות ומתוך שלווה, כך שאם יאותו לדבריו מה טוב, ואם לאו - יצפה לישועת ה'. כך לא יתלה את בטחונו בבשר ודם, אלא ישליך על ה' יהבו והוא יכלכלהו.

כללו של דבר, מיעקב ומיוסף למדים אנו שלא להימנע מעשייה בעולם הזה, כי דווקא דרכה מופיעה הברכה הא־להית בעולם. וכן היא מידתם של הצדיקים, אוהבי ה' וחושבי שמו, שאינם מחשים אלא פועלים במרץ עם א־ל. ומזה נלמד לעניין גאולתנו ופדות נפשנו, שאף שנשבע ה' שיגאלנו, הנה צריכים אנו לפעול מאוד בכל כוחנו ומרצנו ממש, ועל ידי זה תבוא מאת ה' הגאולה השלמה במהרה.

🔶 *החשמונאים – הופעת ישועת ה' בתוך ההשתדלות האנושית*

בשולי הדברים, נציין כי הופעת הישועה מתוך מעשי האדם מתגלה באופן מיוחד בחנוכה. כי בחיצוניות נראה שהמכבים לחמו ופעלו, אבל בפנימיות התנהלה המלחמה ממש ברוח ה' אשר עלינו. החשמונאים השתמשו בדרכי הטבע ובחכמת המלחמה, בתחכומים רבים ובהשתדלות רבה, אך בפנימיות היה הכל שפע עליון משמיא.

ויש להשכיל דבר עמוק, שבבחינת מדרגה זו של שותפות, אין כלל סתירה בין הנס לטבע. היינו שכוח ההשתדלות הטבעית צריך להיות במיטבו ממש,  כפי שיהודה המכבי היה מצביא גדול בחכמת המלחמה, וכל זה היה ממש מכוח אור השכינה שהאירה בחשמונאים, שהיא גם נשמת העולם והטבע, ומכוחה פעלו בדרכי הטבע ממש בכוח אדיר.  

ידיעה זו חשובה מאוד לדורנו. צריכים אנו לדעת שאור הקב"ה הופיע דרך צבא המכבים, וכן שהוא יתברך חולל את הנפלאות של הדור האחרון, שקמנו לתחיית עולם מתוך בתי הקברות של הגלות, והגענו חזרה לארץ ישראל. כל זה בחסדו ישתבח שמו, שהוא הביאנו והוא רוממנו, והוא הצילנו במלחמת ששת הימים ובכל המלחמות שהיו בארץ ישראל. כי באמת אין עוד מלבדו, אלא שהיה הדבר מלובש בלבושי המלכות והנוקבא, שהיא כוחם של ישראל, בפעולת אנשי הצבא והשתדלותם. ואין בדברים כדי למעט חלילה מגבורתם של הלוחמים שחרפו נפשם בהגנה על עם ישראל, אלא להפך,  ללמדנו כי צבא ישראל הוא צבאות ה', ודרכו מתלבשת הא-להות בניסים נסתרים, כפי שהתגלתה ברכת ה' במעשיו של יוסף הצדיק, וכפי שהתגלה אור ה' דרך המכבים.

*שבת שלום וחג חנוכה שמח!*

אפשר להצטרף לקבוצת וואטסאפ בה מקבלים כל יום את קטע הלימוד היומי:

והאר עינינו - הלימוד היומי באמונה ✨️

או אפשר לפתוח פה לקריאה:

והאר עינינו כסלו תשפד

או להדפסה:

והאר עינינו כסלו להדפסה.pdf

למה תולדותיו של יעקב נקראות על שם יוסף? ("ואלה תולדות יעקב, יוסף...") הרי היו לו שנים עשר בנים, בסופו של דבר...

ולמה יוסף נקרא בן הזקונים של יעקב? ("כי בן זקונים הוא לו") הרי בנימין היה בן הזקונים שלו...

אין לי תשובות ישירות לשאלות האלה (שאולי הן בעצם שאלה אחת).

אבל אולי יש כאן מסר לדורות, לתולדותינו אנו.

כי גם אנחנו, כעם, עוברים ייסורים כמו יעקב ויוסף, שהוא הבן המרכזי של יעקב ותולדותיו משליכות לכל הדורות.

בנים נעדרים, מושלכים אל תוך הבור, מרגישים התנכרות מהאחים, סופגים האשמות מן האומות ושוב מושלכים לבור....

ובע"ה גם אנו נזכה בסוף לצאת מתוך הבור, להגיע לגדולה, למלוך על עצמנו ועל העמים, ויעריכו אותנו ולבסוף גם לא נחיה במסווה.

אמן כן יהי רצון...

השימוש בימינו קצת שונה, כאשר מתכוונים לילד הכי צעיר במשפחה (וללא קשר לגיל בו היו הוריו כשנולד)

( וכנראה גם השימוש ב'בני נעורים' השתנה, כאשר היום בני נעורים הם נערים, ובעבר כנראה שימש כניגוד לבני זקונים - ילדים שנולדו בעוד הוריהם צעירים)

אבל האמת שיש לי שאלה על זה - הרי אומרים שכל בני יעקב מלבד בנימין נולדו בתוך שנים ספורות (כעשר שנים כמדומני). אז זה לא מסתדר שרק יוסף נולד ליעקב לעת זקנה...

אולי מדובר בזקנה נפשית? כי יעקב כבר התעייף מכל מה שעבר אצל לבן, ועד שיוסף נולד הוא כבר היה כזקן...

כאשר הגמרא מספרת לנו על מה נקבע חג החנוכה,  היא מתארת את 'נס פך השמן', בו לאחר שהיוונים טימאו את כל השמנים בבית המקדש, נמצא פך קטן של שמן. אך במקום להספיק ליום אחד, כמו שהיה צריך להיות לפי הגודל שלו, הוא דלק במשך שמונה ימים, עד שייצרו שמן חדש וטהור.

אבל אם כך, הנס היה רק בשבעת הימים בהם השמן המשיך להספיק, ולא ביום הראשון… אז על מה חוגגים ביום הראשון של חנוכה?

במהלך הדורות ניתנו תשובות רבות לשאלה הזו.

שתיים מהן מרגישות לי רלוונטיות במיוחד דווקא בימים אלו.

הסבר אחד (שכותב הפרי חדש) הוא שהיום הראשון של חנוכה נחגג על עצם הניצחון במלחמה.

לעמ"י קרו בתקופת התנ"ך הרבה ניסים שלא נקבעו עליהם חגים. גם ניסים גדולים ומובהקים יותר מאשר שמן שדולק במשך שמונה ימים במקום יום אחד.

הסיבה שדווקא על הנס הזה אנחנו חוגגים חג של שמונה ימים, היא שהנס הזה לא עמד בפני עצמו, אלא ביטא את הניצחון והחזרה של עמ"י לבית המקדש שחולל על ידי היוונים.

ואת היום הראשון של חנוכה אנחנו חוגגים על עצם הניצחון במלחמות, על כך שהקב"ה פעל ועזר לעמ"י לנצח את היוונים, כנגד כל הסיכויים, כמו שאנחנו מפרטים ב'על הניסים'.

הסבר נוסף, ששמעתי בשם הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, הוא שהנס של היום הראשון היה האמונה של החשמונאים, שגם כשהם ראו שהיוונים טימאו בשיטתיות את כל השמנים, הם לא התייאשו מהחורבן וההרס. הם האמינו שלא יכול להיות שלא נותרה עוד תקווה, עוד משהו טהור שהיוונים לא הצליחו לפגוע בו. הם האמינו וחיפשו, ואכן מצאו פך קטן של שמן טהור, שממנו הייתה ברכה לכל שמונת הימים.

וגם אנחנו בתקופה שלנו, מוצאים את פך השמן שבתוכנו, את הכוחות המופלאים של עם ישראל שמופיעים גם אחרי החורבן והשבר שעברנו.

ואנחנו מודים ומהללים את הקב"ה על הניסים שהוא עושה לנו בכל יום, על הדרכים בהם הוא פועל דרך הטבע, כדי לשמור על חיילנו גם במצבים שנראים נגד כל הסיכויים.

בחנוכה אנחנו חוגגים על נס הניצחון במלחמות המכבים מול היוונים, וגם על נס פך השמן.

מה הקשר בין הניסים? ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם לימינו?

גם ניסי המלחמה, וגם נס פך השמן, הם ניסים נסתרים - ניסים שבתוך הטבע.

מה שמאפיין נס נסתר הוא שצריך להסתכל על כל התמונה כדי לראות את הנס.

אם לוקחים רגע נתון ומסתכלים על המנורה שדלקה בשמונת ימי הנס - לא היה ניתן לראות שום נס. לא היה שם משהו שיוצא מגדר הטבע באופן שניתן לראות במבט פשוט. זה לא כמו לראות חומץ דולק.

אבל כשמסתכלים על כל התמונה - יודעים מה היתה כמות השמן בהתחלה, ויודעים שהיא לא אמורה להספיק לשמונה ימים, אז ברור שקורה פה נס - שהקב"ה מכניס ברכה בשמן ומאפשר לו להספיק ליותר ממה שהוא אמור בדרך הטבע.

וכך גם במלחמות המכבים. לא היו שם ניסים שמעל הטבע. היו קרבות רבים, בחלק מהם גם בני מתיתיהו נהרגו, וכמובן שהיו עוד הרוגים ופצועים, כדרכן של מלחמות.

אבל עם ישראל ניצח. וכשמסתכלים על כל התמונה, על המציאות הלא אפשרית של עם קטן עם קבוצה קטנה של לוחמים, שמצליחים לנצח אימפריה שכבשה את כל העולם, אז מבינים שזה נס.

זה לא לקח רגע. לא היה פה קרב פלאי של ניצחון מופלא. זה לקח 27 שנים של מלחמות. אבל הסיפור כולו מבטא את הנס.

הניסים הנסתרים הם ניסים של אור פנימי - אור שמתגלה דרכנו. אור שמבטא את השגחת הקב"ה במציאות, ואת היכולת שלו לפעול בתוך סדרי הטבע ובתוך העשייה של האדם.

כמו יוסף הצדיק במצריים, עליו אנחנו קוראים בפרשה, שה' הצליח את דרכו, דרך העשייה שלו במציאות, ושידע והאמין שכל מה שקורה לו, גם מה שהאחים בחרו לעשות לו - הכל מכוון מאת ה' דרך המציאות.

ואלו הניסים שאנחנו רואים גם היום, כשהמדינה הקטנה שלנו, שמוקפת במיליארדי אויבים שרוצים להשמיד אותה, מצליחה שוב ושוב לנצח ולהמשיך לגדול ולהתפתח.

יהי רצון שנזכה לראות ניסים ונפלאות, ולהודות על הניסים שבכל דור ודור…

הדברים נכתבו על פי השיעור של הרב ראובן ששון על חנוכה, ממליצה לשמוע את כולו למי שיש זמן, יש בו עוד הרבה מעבר למה שכתבתי -

בימים ההם בזמן הזה -

אליה בן שימול, הרבש"ץ של הישוב כרם שלום מספר, שכמו בניסי חנוכה, כך היה אצלם - מעטים שנלחמו וניצחו את המחבלים הרבים, וברכה בתחמושת שלא נגמרה לאורך כל שעות הקרב.

במשך שעות ארוכות, נלחמו שמונת חברי כיתת הכוננות של הישוב, יחד עם ארבעה חיילים ששמרו על הישוב, מול עשרות מחבלים.

וכך מספר הרבש"ץ: "מה שהיה שם, איך החזקנו שש שעות קרב עם כזאת תחמושת, ועם תוצאה כזאת – שני הרוגים מכיתת הכוננות ושני פצועים מהיישוב – זה הנס שלנו".

יהי רצון שזכותם של הגיבורים שנפלו בקרב ומסרו את נפשם על קידוש ה', ישראל עמיחי וייצן ומשה ידידיה רזיאל הי"ד, תגן על עם ישראל.

כי האיש לא נמצא בביתו...

ואז חשבתי שבעצם כך הבית רק מתרחב יותר - האיש נמצא הרחק מהבית, מדליק נרות שם, או שאשתו מדליקה בעבורו ושולחת את האור אליו, ובעצם כך גדל המרחב של הבית ומתפשט על פני שטח גדול מארץ ישראל.

ובעצם זו בדיוק המלחמה, לכבוש את כל חלקי ארץ ישראל (אמן כן יהי רצון) - כרגע בחרב ובנשק, אבל בע"ה נכבוש אותה ונמלא אותה באור.

והלוואי שבמהרה ישוב כל איש לביתו, וידלק האור הגדול של הנר...

בחנוכה נצטווינו להודות ולהלל לקב"ה על הניסים שעשה לנו. יש פה שתי לשונות - הודאה והלל.

השפת אמת (לחנוכה, תרל"א) מסביר שיש הבדל בין שני המושגים הללו.

על ההודאה כותב השפת אמת: "לָשׁוֹן הוֹדָאָה הוּא עַל מָה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לֹא טוֹב וְהָאָדָם מוֹדֶה שֶׁהוּא טוֹב וְחֶסֶד... הוֹדָיָה הוּא אַחַר הַתִּקּוּן שֶׁהָאָדָם גָּבַר עַל היצה"ר וְלֹא נִדְבַּק בָּעוֹלָם הַזֶּה אַף שֶׁהָיָה לוֹ כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת. וְאָז מוֹדֶה גַּם עַל הַנִּסָּיוֹן שֶׁהָיָה צַר לוֹ... כְּעִנְיָן 'אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי' שֶׁרוֹאֶה לְמַפְרֵעַ שֶׁזֶּה הָיָה חֶסֶד עֶלְיוֹן".

ההודאה היא על הדברים שהיו קשים כשהם קרו. "אודך כי עניתני" - לשון עינוי, קושי.

אבל לאחר זמן האדם יכול להסתכל אחורה ולהבין חמה דווקא הקושי הזה הוביל לטוב, ואז הוא יכולות להודות, גם מלשון תודה, וגם מלשון הודאה על האמת.

על ההלל מסביר השפת אמת: "אֲבָל הַלֵּל הוּא מִי שֶׁמֻּפְרָשׁ מעוה"ז. וּמְשַׁבֵּחַ ע"י שֶׁרוֹאֶה גְּבוּרַת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו".

הלל אפשר לומר על דברים שהטוב שלהם ברור, גבורות ה' ונפלאותיו שנגלים במציאות כטוב.

וממשיך השפת אמת ומפרש בעניין חנוכה - "בְּנֵס דַּחֲנֻכָּה שֶׁגָּבְרוּ עַל הַיְּוָנִים יֵשׁ הַלֵּל עַל גּוּף הַנֵּס וְהַהַצָּלָה, וְגַם נֵס הַנֵּרוֹת שֶׁכָּל זֶה חֶסֶד נִגְלָה. וְהוֹדָאָה הוּא עַל כָּל הַגָּלוּת יָוָן, שֶׁאַחַר שֶׁגָּבְרוּ וְהִרְוִיחוּ, עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה שֶׁכָּל הַגָּלוּת הָיָה לְטוֹבָה, כְּדֵי לִדְחוֹת בְּחִינַת מַלְכוּת יָוָן לְגַמְרֵי, לִהְיוֹת תִּקּוּן הַכּוֹלֵל לִדְחוֹת ד' מַלְכוּיוֹת, לְבָרֵר כִּי לה' הַמְּלוּכָה".

בחנוכה אנחנו מהללים את הקב"ה על הניסים שהוא עשה איתנו במלחמות ובפך השמן. ואנחנו גם מודים לקב"ה על הרע שהיה קודם, על הקושי שהיה לעמ"י תחת מלכות יוון, מתוך הבנה שדווקא הקושי הזה הוביל למציאות שבה עמ"י גבר על מלכות יוון והתבררה מלכות ה'.

יהי רצון שנזכה להלל וגם להודות לה' על המהלך שהוא מוביל אותנו גם בזמן הזה, שנראה ניסים ונפלאות, ונראה איך כל הקושי העצום הזה מוביל לטוב גדול.

במסכת סופרים כתוב:

"...שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן. בחנוכה (שם ל) - ארוממך ה'" (מסכת סופרים, פרק י"ח, א'-ב').

המזמור אותו אנו קוראים בחנוכה, הוא פרק ל' בתהילים, 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'.

אבל מה באמת הקשר של המזמור לחנוכה? למה דווקא הוא המזמור שמתאים לחג הזה?

הרב שמואל אליהו (בקול צופייך תשס"ט) עונה על השאלה הזו: "המזמור זה מתאים במיוחד לחנוכה גם בגלל הפתיחה שלו שמדברת על חנוכת בית המקדש הראשון. וגם בגלל שהתוכן של הפרק הוא ממש מתאים לחנוכה - לרומם אותנו מהבור העמוק. שהרי היוונים הורידו אותנו למקום הכי נמוך. מקום נמוך מבחינה רוחנית ומקום נמוך מבחינה גשמית. בחנוכה אנו מבקשים מהקב"ה שירים אותנו מהמקומות היותר נמוכים. וזה עיקר עניינה של חנוכה, להאיר בשעת החושך אחרי השקיעה וצאת הכוכבים… גם בשעת חנוכת בית המקדש הראשון אמרו את הפסוקים הללו, כי זה אחד התפקידים המרכזיים של בית המקדש… להעלות האנשים הנמוכים מהמקומות היותר נמוכים של החיים".

אני מרגישה שהמזמור הזה רלוונטי כל כך למה שאנחנו עוברים עכשיו, והקריאה שלו מאפשרת לנו ללמוד מדוד המלך, איך להתמודד עם הרגעים החשוכים.

החלק בו מתאר המזמור את הקושי והחושך כל כך מזכיר את מה שעברנו במלחמה הזו, בשמחת תורה, בהסתר פנים הנורא שהפתיע כל כך את כולנו -

"כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ" - הרגע של ה'אף' של הקב"ה, ההסתר פנים הנוראי שבו גילינו כמה אנחנו כלום בלי ההגנה המתמדת שלו.

"וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם" - רגע לפני פרוץ המלחמה, היינו בשלווה, חשבנו שלא נימוט לעולם. חשבנו שאנחנו מדינה חזקה, עם צבא חזק שמרתיע את האויב, בלי להבין ש'אם ה' לא ישמור עיר - שווא שקד שומר', שכל ההצלחה שלנו היא רק בזכות הקב"ה שנותן ברכה במעשים שלנו.

"ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל" - ושוב הפסוק מזכיר את הבהלה והכאב שחווינו בעקבות ההסתר פנים של בוקר שמחת תורה.

ומתוך כך אפשר ללמוד מדוד איך לעבור לחלק השני של המזמור:

"אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן" - דווקא מתוך הקושי והחושך, נתחזק בתפילה לקב"ה, ונתחזק באמונה שהוא זה שיכול להושיע אותנו.

"מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. שְׁמַע ה' וְחָנֵּנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי. הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" - חלק מהתפקיד שלנו פה בעולם היא להאיר את האור של הקב"ה. כאשר הקב"ה מציל אותנו ומשאיר אותנו פה להמשיך את החיים, זה כדי שנודה לו ונשבח אותו, ונאיר את אורו בעולם.

למה הקב"ה היה צריך לעשות לעם ישראל את נס פך השמן? הרי טומאה הותרה בציבור, ובמצב בו אין שמן טהור מותר להדליק גם בשמן טמא. אז למה מצרף פה הנס?

הרב דסלר מסביר ב'מכתב מאליהו' (חלק ב', סוד נס חנוכה, עמ' קי"ט) שהקב"ה עשה עם החשמונאים 'מידה כנגד מידה'.

כשהחשמונאים יצאו להילחם נגד היוונים, לא היה נראה שיש להם סיכוי בדרך הטבע. "ניצחון המעטים על הרבים היה נראה הנמנע בדרך הטבע, למרות זאת התחזקו החשמונאים מתוך החלטה של אין ברירה, ומתוך כך זכו לסייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע".

כנגד כך, החזיר להם הקב"ה בנס פך השמן, שהיה מעבר למה שהם היו צריכים - "הם עשו חשבונות נגד חשבונות השכל, ולכן זכו לנס השמן שלא היה מחוייב שיעשה… הם עשו מה שנראה למעלה מכוחותיהם, ולכן זכו למידה גדושה של סייעתא דשמיא וניסים".

הקב"ה רואה את המסירות שלנו אליו, ומתוך כך הוא מוסיף ברכה במעשים שלנו. וגם כשנראה שאין סיכוי בדרך הטבע, כאשר אנחנו באמת בוטחים בקב"ה, ועושים את ההשתדלות שלנו אפילו אם היא נראית חסרת סיכוי, הביטחון שלנו בקב"ה יכול לאפשר את הישועה שלו שתתגלה דרך המעשים שלנו.

"נס חנוכה מורה לנו שאין מקום לייאוש, במקום שנראים הדרכים חסומים מוגבלים בדרך הטבע, יתאמץ ביותר כיוון שאין ברירה, ואז יפתחו לו שערי סייעתא דשמיא חדשים".

יהי רצון שנזכה לראות את ישועת ה', שתתגלה דרך העשייה שלנו היום, במסירות הנפש של כל עמ"י לניצחון שלנו על אויבינו.

אבל נחשים ועקרבים יש בו, רש"י אומר.

אבל למה זה לא כתוב במפורש בפסוקים? למה זה מוסתר מעינינו?

אולי כדי להראות לנו שלפעמים אנחנו נמצאים בבור, בתוך תקופה חשוכה ולא טובה, אבל אנחנו לא מודעים לזה שזה לא טוב, לא מודעים לנחשים והעקרבים שסביבנו.

והחכמה היא לזהות שאנחנו במקום לא טוב, ולהתאמץ לצאת ממנו. למלא את הבור במים, שזו תורה (וגם - ילדים אוהבים לשחק במים בדרך כלל...) - ולצאת מהתקופה הלא טובה הזו, ולהתמלא בטוב.

שנזכה כולנו...

לזכות  עם ישראל בזמן המלחמה,ושנזכה לנחול את כל הארץ נתחזק בעונג שבת.

עפ"י דברי חז"ל -

"כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים , שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך".

נתחזק בלימוד וברעיונות על איך לענג ולרומם את השבת .

קיימים מנהגים שונים לכמות הנרות שמדליקים. המנהג להדליק שני נרות קשור במהות גם למנהג של הדלקת נרות כמספר בני הבית, ועל הטעם של מנהגים אלו נעמיק פה.

ידוע ששני הנרות הם כנגד זכור ושמור, אבל בעצם מכוונים גם כלפי האיש והאישה, ששניהם מכוונים כנגד אור קוב"ה ושכינתיה - הדוד והרעיה.

תוספת הנרות כנגד מספר הילדים מבטאת את תוספת ההארה שמופיעה על ידי הילדים, פירות הייחוד של האיש והאישה.

הדלקת הנרות כנגד בני הבית מכוונת אותנו לראות את האור הטמון בכל אחד מהם, לראות את יופיים הפנימי, אור הנשמה.

הצלחת החינוך טמונה בזוגיות בריאה בין ההורים, כמו שהנרות המרכזיים, זכור ושמור, הם השורש לנרות שכנגד הילדים.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

וממש מתאים לחנוכה!

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות