אני גם מרגישה ככה ..

אבל גם יודעת שכל טיפה של כאב יחזור לאור גדול

לא יודעת מתי כרגע חורבן ... באלגן גדול

אם לנו כואב תחשבי איך הוא מרגיש?

כי הוא חלק איתנו את הכאב..

החוסר נוחות הזה הכאב הזה שזורק אותך לחוסר אונים .

מוליד איתו אמונה הרבה הרבה יותר חזקה

ממה שהיית לפני .

ואין לי כוח להמשיך לכתוב באלי כרגע להיות בכאב ולכאוב איתך וזהו

אין מדויק בזה

תודה שדייקת לי 

רואים שכתבת מהלב, כי זה בהחלט נכנס..

מזדהה, כמובן, איך לא?. כל אחד עם הנקודה שלו והקטע שלו.. כתבת יפה וכל כך המחשת את הנקודה הזאת.. חוסר האונים הזה.. זה חוסר אונים במלחמה, חוסר אונים מול הבדידות. חוסר אונים כללי. מה אני בכלל? לא הצלחתי להתחתן עדיין, לא הצלחתי לתרום למלחמה, מה אני שווה בכלל..?

ואיזה כיף, איזה כיף היה לי לקרוא שאחרי כל הדבר הגדול כתבת ה' שמעה תפילתי. מי לא יכול להזדהות עם הקושי הזה? עם התפילה הזאת? עם ההרגשה שבטוח הוא לא ישמע כי מי אני בכלל שהוא ישמע אותי ועשיתי תמיד רק הפוך ממה שהוא רוצה ממני..

והאמת? איפשהו בפנים את יודעת שהרגשות האלה אמיתיים, אבל את יודעת שלא באמת ריק בתוכך.. הרי. שאלה. אם חברת נפש הייתה כותבת לך הודעה כזאת. בדיוק כזאת. הרי היית יודעת לענות לה בכל הביטחון כמה שזה מדהים מה שהיא כתבה, והכנות והתפילה הטהורה הזאת (אני מוכן להתערב שירדו דמעות בזמן שכתבת את זה. זה ככ כנה ואמיתי.. וואו.), איך בכלל העזת לכתוב שאת לא מצליחה להתפלל??, וכמה שזה מעיד על שאיפות מדהימות, ועל אופי טהור. ולמרות כל "הרצון הזה לברוח".. אי אפשר לפספס את המיוחדות הגדולה. לא..? לא כך היית עונה לחברה שלך אם היא הייתה כותבת לך את זה? אולי אפילו היית מחמיאה לה קצת יותר..

כואב לשמוע ש.. "את נרדמת כל לילה מחוסר חמצן". נכון - יש בדידות, והיא קשה, לכולנו. אבל כל לילה? ממ.. אולי זה סימן ללנסות לשנות משהו קטן בשגרה? קצת שינוי, משהו שיעזור לך "לנשום אוויר" עוד פעם במהלך היום.. משהו שממלא אותך, שעושה לך טוב, שעושה לך חיוך. להודות על משהו שממש קל לך להודות לה' עליו. לזמזם שיר. לצחוק. אפילו סטנדאפ. לאיודע. כדאי לנסות לחשוב רגע פרקטית איך לדאוג שהיום שלך יהיה אחר. זה שינוי קטן.. הוא לא פותר את הבדידות או את המלחמה, אבל אי אפשר להדחיק את הרגשות האלה ולשמור בלב את ההודעה הזאת.. לבד.. זה לא בריא ולא טוב.

[אגיד בכנות, אם לא היה בזה משהו לא נעים.. אז התגובה שלי הייתה אחרת. מההודעה הזאת שכתבת אפשר לראות בך ככ הרבה דברים טובים. כמה טוהר לב וכנות, וכמו שאמרתי, אני בטוח שירדו דמעות שכתבת את זה. אם זה לא היה לא נעים, הייתי מגיב ומנסה להראות לך כמה יראת שמים אפשר להתמלא מההודעה הזאת. תקראי בעצמך את ההודעה הזאת שכתבת - ותעריכי את עצמך. לכן כתבתי לך לענות לעצמך מה היית עונה אם חברה שלך הייתה כותבת את זה.

יהיה טוב. זה ברור. האור יחזור. בחנוכה האור "מוסיף והולך", כל לילה יש עוד נר, לא נגמר חנוכה. את יכולה להפיק עוד הרבה מהימים האלה.. שיהיה הרבה בהצלחה!]

לחדד את העברת המסר.

זהו דעתי שפיתחתי דרך כתיבה ודרך קריאת הודעות בפורום.

"אגיד בכנות, אם לא היה בזה משהו לא נעים.. אז התגובה שלי הייתה אחרת."

לא בטוחה שהבנתי מה לא נעים.

אבל תודה על התגובה מהלב. תודה שהשתתפת איתי.

להחמיא יותר מידי... לזה התכוונתי.

כי יש למה להחמיא.

אם חברה שלך הייתה כותבת את זה - בטוח היית מחמיאה לה המון. כי מתוך מה שכתבת אפשר ללמוד עלייך מלא טוב

כתבת מעומק הלב, מרגישים, ואולי מה שאכתוב לא עונה ישירות לדברים שכתבת, אבל זה מזכיר לי נקודה חשובה. 

יש עניין גדול ללמד זכות. החסידות מתמקדת בזה הרבה. גם ללמד זכות על אחרים אבל גם על עצמך. לראות את הנקודה הטובה שבדברים. אולי אפילו הייתי מעיז ואומר "ללמד זכות על הקב"ה". 

וזה בטח לא תמיד קל ופשוט, אבל זה בהחלט אפשרי. 

לא זוכר איפה ראיתי שאיזה רב כתב את זה, אבל אחד הדברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות בימים אלה, כחלק מהתפילה, זה להיות כמו עו"ד סנגור כלפי עם ישראל וכלפי עצמו, ויחד עם זה להיות הקטיגור של האויב, זה שרק מחפש להתמקד ברע שהוא עולל לנו. 

ההנחה שלי היא שאין לנו שום סיכוי להבין את הדברים, את החשבונות של מעלה. אנו רואים רק שברי נקודות פה ושם. 

המעט שאנחנו יכולים זה "למסגר" את המציאות לתוך תבניות של לימוד זכות. אולי זה בעצם כמו שאנו אומרים ב"על הניסים" בימים אלה. להתמקד במה שכן ברור לעין שהוא טוב. להודות שלמרות כל הכאב והשכול, ב"ה יש לנו צבא ויש פעילוות נגד האויב, וב"ה אנחנו בכיוון של להכניע אותו, ואין בכלל מה להשוות את המצב ח"ו לשנים הארוכות בשואה, בהן קשה מאוד היה לראות בכלל איזושהי קרן אור כשמדי יום עם ישראל מושמד ומושפל והאויב חוגג. 

וכנ"ל במישור הלאומי, אם נתאמץ למסגר את חלק מהנקודות שאנו רואים לכדי תמונה מסוימת, נוכל לראות למשל שיש פה אחדות גדולה ומסירות נפש ממש גם מילולית וגם במעשים של יום יום לבוא אחד לקראת השני ללא תיוג של "מאיזה מחנה אתה" אלא רק התיוג הגדול של "אנחנו יהודים אחים ולכן אנו נעשה הכל אחד בשביל השני". 

ואולי אפשר גם ללמד זכות על עצמי ועל הדרך בה הקב"ה מנהיג אותי. אני לא מבין בכלל את התמונה הכוללת. וכנראה גם אין לי שום סיכוי להבין. אבל אני יכול לקחת כמה נקודות, לחבר אותן אחת לשניה, למסגר אותן בתור "הנה משהו טוב שראוי לי להגיד עליו תודה" ולשמוח בו. להגיד תודה שפקחתי את העיניים - אני רואה. לא מובן מאליו. אני שומע! אני קם בבוקר בלי כאבים. יש אנשים שכל כך מוגבלים בתנועות שלהם, או בגלל גיל או בגלל ל"ע פציעות וכד', שמה בכלל יש לי להגיד. רק תודה! יש פרנסה? תודה! יש משפחה? תודה! יש חברים? תודה! וכו'. 

יש פרנסה, יש משפחה, יש חברים ויש בריאות ויש גוף מתפקד ובדיוק בגלל זה מפחיד ומאיים ועצוב - אולי לאבד את כל זה. 

אבל אני מנסה רגע לנשום ולזכור שהכול עדיין פה. ולחיים יש משמעות גם בתוך הסחרור הזה, הדברים מטושטשים עכשיו.

ורוצה מאוד להאמין שבתקופה הזאת יש גם טוב, שנצא מזה בטוב.

לב עכשיו מראה ש-

1. את קרובה ל-ה': "א"ר שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב (שם נא) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (זוהר בשלח סא ע"א).

2. את כל כך כל קרובה שדווקא ה' שומע את תפילתך על צרת הכלל: "תא חזי דכל בני עלמא לא משתכחין קריבין למלכא עלאה כאלין מאנין דאיהו אשתמש בהו ומאן אינון (תהלים נא) לב נשבר ונדכה (ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח אלין אנון מאני דמלכא וכד אשתכח בצורת בעלמא וכפנא ודינא אתתקף על מסכני כדין בכאן וגעאן קמי מלכא וקודשא בריך הוא קריב לון יתיר מכלא הדא הוא דכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני". (זוהר ויקרא ט ע"א)

התפילה שלך קודמת לתפלת משה ודוד ומעלה את כל התפילות כולם: "תפלה דא קדים לתפלה דמשה, וקדים לתפלה דדוד וקדים לכל שאר צלותין דעלמא, מ"ט בגין דעני איהו תביר לבא, וכתיב (שם לד) קרוב יי' לנשברי לב וגו' ומסכנא עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי, כיון דצלי צלותיה פתח כל כוי רקיעין וכל שאר צלותין דקא סלקין לעילא דחי לון ההוא מסכנא תביר לבא דכתיב תפלה לעני כי יעטוף, כי יתעטף מבעי ליה, מאי כי יעטוף, אלא איהו עביד עטופא לכל צלותין דעלמא ולא עאלין עד דצלותא דיליה עאלת, וקודשא בריך הוא אמר יתעטפון כל צלותין וצלותא דא תיעול לגבאי" (זוהר בלק קצה ע"א)

3. ה' ממש שוכן בקרבך: "מ"ט משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב (ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים לד) קרוב יי' לנשברי לב, (שם נא) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (זוהר יתרו פו ע"ב)

4. ה' ממש מתרצה בשבירת הלב ומטהר אותך: "אבל קודשא בריך הוא לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה (דאיהו ישראל) הדא הוא דכתיב (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כגוונא דכלי חרס דאתמר בהון נשברו נטהרו". (זוהר רעיא מהימנא פנחס רכד ע"ב)

הזכרת לי את סבא שלי, שכל פניה אליו בכל נושא שבעולם מסתיימת בציטוטים מעין אלו.

אז תודה

הטמא שבטמאים, אם אותי הצלחת לרגש ואשמח להתפלל עלייך אם תרגישי בנח להעביר את השם, אז לא כל שכן שאת אבא שלך למעלה? אין לי כל כך מה להגיד על הנושא הכואב כי לא משנה כמה אני אנסה אני לא באמת אבין את הכאב שלך, אז לזרוק משפטים כמו "תהיי חזקה" קצת לא בא לי. אבל(וזה אבל ענק שבענקים) מה שאני יכול לעשות זה רק להתפלל שבעזרת ה' בקרוב ממש(ממש ממש ממש ממש!!!!!) את באה לבשר אותנו בשורות טובות לעבודתו יתברך.

חס וחלילה עלוב שבעלובים, טמא שבטמאים. תראה כמה אהבה ורגישות לאחר יש בך ורצון לעזור למישהי שאתה בכלל לא מכיר.

ואמן! אמן שבקרוב מאוד אחזור לבשר בשורות טובות. בונה על התפילות שלך.

ניסים ונפלאות וישועות לכולנו, לכל עם ישראל

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…